הפסיקה, קבעה לאחרונה, כי בהעדר אינדיקציה ברורה על זכות הקניין במקרקעין נשוא תביעת הפינוי, אין להיעתר לתובע סעד פינוי. אפנה בעניין זה לע"א 19756-03-12 של כב' בית המשפט המחוזי בנצרת בענין כרסנטי נגד שלום, ובו נקבע: "בענייננו, טרם נערכה תכנית לחלוקת החלקה, ומשכך לא נוכל לקבוע גבולות מדויקים בשלב זה...לפיכך אין זה ראוי להורות על פינויו של המערער משטח המריבה, כל עוד לא נקבעו גבולות סופיים, ושעה שייתכן מצב בו לאחר ביצוע חלוקה בפועל יתברר שלא היה מקום להורות על פינוי" ועוד נקבע שם: "אולם, ראינו בבחינת למעלה מן הדרוש, להדגיש ולומר כי ניכר שלמערער זכות לרשות בלתי הדירה במקרקעין, חרף קביעתו של בית המשפט קמא . לפיה למערער אין זכות לרשות בלתי הדירה במקרקעין" . וסופו של דבר מצא כב' בית המשפט המחוזי לבטל את הפסק לפינוי ולאפשר דיון בעניין לאחר הסדרת הזכויות. ומקל וחומר, שאם לפי ההלכה הנ"ל, אין למהר וליתן פסק לפינוי כשמצב הזכויות אינו ברור, למקרה דנא, בו ניכר, מהסכם העקרונות שאין התובעת אוחזת בזכות במקרקעין המאפשרת לה לדרוש את פינוי הנתבעת, ולכל הפחות, שגם הייתה אוחזת בזכות כזו, הרי היא זכות מוגבלת ומסוייגת. מקרקעיןתביעת פינויפינוי מקרקעיןפינוי