תביעה לביטול הערת אזהרה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה לביטול הערת אזהרה: א. ההליך 1. בתאריך 9.11.2009 נכרת חוזה בין התובע מס' 1 (להלן - "התובע") והנתבע מס' 1 (להלן - "הנתבע"). לפי חוזה זה מכר התובע לנתבע את זכויותיו (1000/7322 חלקים, המייצגים שטח של 1,000 מ"ר), במקרקעין המזוהים כחלקה 17 בגוש 17694, בישוב כאוכב (להלן - "המקרקעין"). לצד החוזה (נספח ב' לכתב התביעה) חתם התובע על יפוי כוח בלתי חוזר (נספח ד' לכתב התביעה), ובו ייפה כוחם של עורכי הדין טועמה ואיאד דראושה, לבצע כל הפעולות הדרושות לשם העברת המקרקעין לבעלות הנתבע בלשכת רישום המקרקעין. 2. בתביעתם שלפני טוענים התובע ואשתו (להלן - "התובעת"), כי ההסכם מתאריך 9.11.2009 נכרת למראית עין, ועל כן כמצוות סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, הוא בטל. 3. על כן, בתביעתם שלפני עותרים התובעים לסעדים הבאים: (א) להצהיר כי החוזה ויפוי הכוח מתאריך 9.11.2009 בטלים, ואין להם כל נפקות; (ב) להורות לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע בספר המקרקעין בתאריך 22.12.2009, על פי שטר מספר 03050/09. (ג) להורות לבטל ההצהרות על מכירת/רכישת זכויות במקרקעין, שנמסרו למנהל מיסוי המקרקעין בתאריך 2.12.2009. 4. אקדים מסקנה לדיון ואומר, כי לאחר שבחנתי את הראיות שהונחו לפני, ושקלתי טענות באי כוח הצדדים, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות, באשר החוזה שנכרת לא נכרת למראית עין כלל וכלל. קביעה זו מבוססת על מידת האמון שאני נותן בגרסת הנתבע לעומת חוסר האמון שאני נותן בגרסת התובעים. לא נעלם מעיני, שתוצאתה של מסקנתי אינה קלה כלל וכלל לתובעים, שכן משמעותה היא, שיהיה עליהם להעביר הבעלות במקרקעין לנתבע, וכפועל יוצא מכך לפנות את בית המגורים שלהם ולמסור את ההחזקה בו לנתבע. על כן בחנתי את הראיות שלפני בזהירות רבה קודם שהגעתי למסקנתי זו. ב. גרסת התובעים 5. התובע הוא רוקח במקצועו והוא בעל הזכות במקרקעין, אשר נרשמה על שמו בתאריך 20.6.2007 בדרך של "ירושה על-פי הסכם". בשנת 2006 החלו התובעים לבנות בית מגורים במקרקעין, ובשנת 2008, לאחר שהשלימו את בניית הבית, עברו להתגורר בו. הגם שזכות הבעלות רשומה על שם התובע מס' 1 בלבד, התובעים טוענים שהם בעלים במשותף "וזאת לאור העובדה שהבית הוקם, נבנה ורוהט לאחר נישואיהם, ומכספם המשותף". 6. החל מחודש ספטמבר 2007, עבדה התובעת במוסך המצוי בבעלות חברה, שלנתבע השליטה הבלעדית בה (חברת מוסך אחמד שלבי (1997) בע"מ). לטענת התובעים, במהלך הזמן נרקמה ידידות הדוקה בינם ובין הנתבע. 7. התובעים טוענים, כי החל מחודש אוקטובר 2009, נקלע הנתבע למצוקה כלכלית, סבל מקשיים פיננסיים ומצבו הכספי החל להתדרדר. הנתבע סיפר לתובעים, כי הוא מצוי על סף פשיטת רגל, וטען, שהסכים עם הבנק שיקבל הלוואה על סך 1,000,000 ₪, כנגד שעבוד מקרקעין. אולם, כיוון שהנתבע אינו בעלים של מקרקעין, ביקש הוא מהתובעים לערוך הסכם למראית עין, לפיו הוא קונה את המקרקעין, כדי שישמש אותו בקבלת ההלוואה. התובעים מוסיפים וטוענים, כי הסכימו עם הנתבע, שהוא לא יעשה כל שימוש בהסכם, שכן נעשה אך ורק למראית עין, ולא יעביר אותו לשלטונות המס, ורק יציג אותו לבנק כדי שיוכל לקבל הלוואה. לטענת התובעים, הנתבע הבטיח להם, שכנגד הסיוע שיתנו לו, יקבלו ממנו 20,000 דולר, כשיקבל את ההלוואה. עוד טוענים התובעים, כי לצד הסכמתם לכרות עם הנתבע הסכם מכר למראית עין (להלן - "ההסכם הפיקטיבי"), הוסכם עמו, כי יכרות עמם הסכם מקביל (להלן - "ההסכם המקביל"), לפיו הוא מוכר את הקרקע לתובעת. לטענתם, הנתבע הטעים, שאת ההסכם המקביל לא יהיה מוכן לחתום לפני עורך הדין שיערוך את הסכם המכר הפיקטיבי. 8. לטענת התובעים, ולצורך הוצאת התוכנית אל הפועל, נפגש התובע בתאריך 9.11.2009 עם עו"ד טועמה דראושה בחנות לחלקי חילוף לכלי רכב בעיר נצרת, ושם חתם על ההסכם הפיקטיבי. במקביל לחתימת התובע על ההסכם הפיקטיבי, התייצבו התובעת והנתבע במשרדו של עו"ד ויסאם שדאפנה בעיר עפולה, כדי לחתום על ההסכם המקביל. התובעת הודיעה לתובע טלפונית כי ההסכם המקביל נוסח, וכל שנותר הוא להדפיסו במדפסת, ועל כן הוא יכול לחתום על ההסכם הפיקטיבי. 9. התובעים טוענים, כי לאחר שהתובע קיבל את הודעתה הטלפונית של התובעת, חתם התובע בפני עו"ד דראושה על ההסכם הפיקטיבי. אולם, לטענת התובעים, מייד לאחר שהתובע חתם על ההסכם הפיקטיבי, החלה מה שמכונה בכתב התביעה "ההצגה הגדולה". לטענת התובעים, באופן מפתיע התקלקלה המדפסת במשרדו של עו"ד שדאפנה, ובאופן מפתיע עוד יותר, הנתבע קיבל הודעה שבתו נפלה והובהלה באופן דחוף לבית חולים. הנתבע עזב על כן באופן מיידי את משרדו של עו"ד שדאפנה, מבלי להמתין לתיקון המדפסת. כך יצא, שחרף העובדה שהתובע חתם על ההסכם הפיקטיבי, הנתבע לא חתם על ההסכם המקביל עד לעצם היום הזה. 10. לטענת התובעים, לאחר הדברים שתוארו לעיל, התעורר חשדם כי נפלו בפח. התובעים התקשרו אל הנתבע כדי לבקשו לחתום על ההסכם המקביל, אך הנתבע התחמק והחל להעלות בקשות שונות ומוזרות. כך למשל התנה הנתבע את ביטול ההסכם הפיקטיבי בכך שהתובעת תתגרש מהתובע ותינשא לו, ובאחת השיחות אף הציע לתובעת לצאת איתו לחו"ל כתנאי לביטול ההסכם הפיקטיבי. לאחר מכן דרש מהתובעים 1.8 מיליון ₪ כתנאי לביטול ההסכם. 11. בשלב מסוים קיבלו התובעים הודעה מרשם המקרקעין, כי בתאריך 10.11.2009 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע, ולאחר מכן אף התברר להם, שבניגוד למוסכם הנתבע דיווח על ההסכם הפיקטיבי למיסוי המקרקעין. כאשר שבו התובעים ודרשו מהנתבע כי יחתום על ההסכם המקביל, שב הנתבע והתנה את חתימתו בכך שהתובעת תתגרש ותיסע איתו לחו"ל. בתאריך 15.11.2009 התייצבה התובעת במשרדו של עו"ד נאדר סעיד בחיפה, כשהיא מצוידת בדרכון ובמזוודת בגדים. הנתבע, שבדק את תכולת המזוודה, סבר שהתובעת אינה מתכוונת ברצינות לצאת איתו מן הארץ, שכן הבגדים שהביאה לא היו מתאימים, על כן נטל את דרכונה של התובעת ועזב את המשרד. הנתבע לא חתם על ההסכם לביטול ההסכם הפיקטיבי שהוכן על ידי עו"ד נאדר סעיד, הגם שהתובע חתם עליו עוד לפני הפגישה הנ"ל (וראו המוצג ת/3). 12. לטענת התובעים, מעשיו של הנתבע לא היו ידועים להם עד אשר התייצב אדם שביקש לקנות את ביתם. באותה עת התברר להם, שהנתבע פרסם את הבית למכירה, ואדם שהיה מעוניין לרכוש אותו, בא לראותו. כך, לטענת התובעים, גילו הם את מעשיו של הנתבע. 13. בעקבות כל מסכת האירועים המתוארים לעיל, עותרים התובעים בתביעתם לסעדים הנזכרים. ג. גרסת הנתבע 14. הנתבע מכחיש את תביעת התובעים, ובפיו גרסה שונה לחלוטין. לטענת הנתבע, בשעה שרואה החשבון של החברה הכין את הדו"חות הכספיים לשנת 2008, מצא רואה החשבון כי נעשתה מעילה גדול בכספי החברה. בתחילה העריך רואה החשבון את המעילה בסכום של 800,000 ₪, אך לאחר מכן התברר שסכום המעילה מגיע כדי סכום של כמיליון ₪. לטענת הנתבע, עקבות המעילה הוליכו אל התובעת, אשר במסגרת תפקידה בחברה, נהגה לטפל בענייניה הכספיים של החברה, ובביקוריה בבנק משכה שלא כדין סכומי כסף גדולים מכספיה של החברה. 15. עוד בעת שהנתבע סבר שהמעילה הסתכמה בסכום של כ- 800,000 ₪, הסכים הנתבע עם התובעים, שכנגד המעילה יעבירו לבעלותו את הזכויות במקרקעין הרשומות על שם התובע. ואולם, מכיוון שהזכויות במקרקעין הוערכו על ידי הצדדים כשוות סכום של כמיליון ₪, הסכימו הצדדים שהנתבע יעביר לתובעים מכונית ששוויה כ- 200,000 ₪ בגין ההפרש שבין סכום המעילה ושווי הזכויות במקרקעין. ואולם, לאחר מכן התברר שסכום המעילה שמעלה התובעת בכספי החברה גדול יותר ממה שהנתבע העריך תחילה, ומגיע כדי מיליון ₪, ואז נפגשו הצדדים כדי לבטל את מכר המכונית. הנתבע מוסיף וטוען, כי מעולם לא הסכים עם התובעים לכרות עמם הסכם מקביל, המבטל את ההסכם הפיקטיבי. 16. לטענת הנתבע, החוזה שנכרת בתאריך 9.11.2009 לא נעשה למראית עין כי אם מתוך כוונה ומטרה שהתובעים ימכרו זכויותיהם במקרקעין, כדי להשיב לנתבע את סכום הכסף שהתובעת גנבה מהחברה שבשליטתו. לטענת הנתבע, התובע חתם על החוזה מתוך רצונו החופשי. הנתבע אף מכחיש טענת התובעים לפיה הוסכם שלא תרשם הערת אזהרה. 17. בכל הנוגע לטענות התובעים, כי הנתבע הביע רצונו לשאת את התובעת לאישה ולנסוע עמה לחו"ל, טוען הנתבע בתצהיר עדותו הראשית (מוצג נ/2) כי אלה הם "שקרים חסרי יסוד שלא היו ולא נבראו". ד. גלגוליה של הערת האזהרה 18. חוזה המכר נכרת בתאריך 9.11.2009, וכבר למחרת, בתאריך 10.11.2009 דאג עו"ד דראושה, אשר ערך את החוזה, לרשום הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין (מוצג ת/7). ואולם, בתאריך 23.11.2009 (וראה נסח הרישום ההיסטורי - נספח א' לכתב התביעה), התברר לנתבע שהערת האזהרה נמחקה. בדיקה שערך עו"ד דראושה גילתה, שהערת האזהרה נמחקה בעקבות בקשה שלכאורה נחתמה על ידי הנתבע, אשר הוגשה ללשכת הרישום המקרקעין, למחוק את ההערה (מוצג ת/8). 19. במקום הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע, ונמחקה, נרשמה בתאריך 20.12.2009 הערה על הצורך בהסכמה, לפי סעיף 127 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, לטובת אמו של התובע. 20. בדיעבד התברר, שחתימת הנתבע על הבקשה למחיקת הערת האזהרה זויפה, הגם שלכאורה אומתה על ידי עו"ד באסם כנאענה מהישוב עראבה (מוצג ת/8). בעקבות זאת הגיש הנתבע תלונה למשטרת ישראל, ובתאריך 22.12.2009 הערת האזהרה שנרשמה לטובתו הושבה על כנה. ה. הקלטת השיחה בין התובעת והנתבע 21. במועד מסוים בחודש נובמבר 2009, התובעת נפגשה עם הנתבע, והקליטה את השיחה שהתקיימה ביניהם. בעת שביקשתי להאזין להקלטה, מצאתי שהדיסק עליו הוקלטה השיחה שבור (מוצג ת/5). עם זאת, באי כוח שני הצדדים הסתמכו על תמליל השיחה (מוצג ת/6), ומכאן הנני מניח, שהתמליל הוא תמליל נכון ואמיתי של השיחה המוקלטת. 22. כל אחד מהצדדים ביקש לחזק את גרסתו מהדברים שנאמרו בשיחה. התובעים ביקשו להראות מתוך השיחה, שהנתבע התנה את ביטול החוזה בכך שהתובעת תינשא לו ותסע עמו לגרמניה, והנתבע ביקש להראות, כי התובעת גנבה סכומי כסף גדולים מכספה של החברה שבשליטת הנתבע. 23. נראה הדבר, כי יש בסיס לטענות כל אחד מהצדדים, ולאחר שקראתי את התמליל, ויותר מפעם אחת, התמונה המתקבלת היא, שהנתבע אכן הגיע לבית התובעים ושוחח עם התובע על בעיה כספית שיש לו עם רשויות מס ערך מוסף. נראה הדבר, שזו הייתה דרכו של הנתבע לטמון מלכודת לתובע, ולהביאו לחתום על חוזה המכר. ואולם כפי שיתברר בהמשך הדברים, החוזה נחתם על ידי התובע לאחר שהוא כבר ידע שהנתבע טוען שהתובעת גנבה כספים, וחתימת החוזה נועדה להחזיר את הגניבה לנתבע. עוד עולה מההקלטה, שהנתבע האשים את התובעת באופן מפורש, פעם אחר פעם בגניבת סכומי כסף גדולים מהחברה, והתנה את ביטול החוזה בהשבת סכום של 1.5 מיליון ₪, והיה מוכן להסתפק אף בסכום של 1.2 ₪. לצד אלה, אף היה הנתבע מוכן לנסוע עם התובעת לחו"ל, ולחתום על מסמכי ביטול המכר בשדה התעופה. 24. בסיכומו של דבר, כל אחד מהצדדים מצא בשיחה שהוקלטה את הדברים שנוחים לו. ואולם, השאלה העיקרית העומדת להכרעה במשפט זה היא השאלה, האם החוזה שנכרת בתאריך 9.11.2009 נכרת למראית עין ועל כן הוא בטל, ולא האם לנתבע היו מחשבות רומנטיות כאלה או אחרות כלפי התובעת. מקריאת תמליל השיחה עולה, שהדבר שהטריד במיוחד את הנתבע היה כיצד הוא יקבל את כספו בחזרה, ומה שהטריד במיוחד את התובעת היה כיצד לגרום לכך שהנתבע ישחרר את אחיזתו מהמקרקעין (וראו לשם דוגמה חילופי הדברים בעמ' 8 לתמליל השיחה (מוצג ת/6) שורות 21 עד 25). ו. האם התובעת גנבה 25. טענות הנתבע על כך שהתובעת גנבה מכספי החברה שבשליטתו נולדו בעקבות אי התאמות שנתגלו במסמכיה של החברה כאשר רואה החשבון שלה ביקש להכין את הדו"חות השנתיים. 26. רואה החשבון של החברה, מר יחיא הייתם העיד בפני ומסר, כי מצא שיש אי התאמות במסמכי החברה, כיוון "שספרי החברה לא שיקפו את יתרותיה בפועל ופנקסי השיקים שנמסרו לי חסרו במקרים רבים את העותקים הכימיים המיועדים לצורך ביקורת" (סעיף 2 לתצהיר רו"ח הייתם - מוצג נ/3). בעקבות זאת ביקש רו"ח הייתם את דפי החשבון של החברה כדי לערוך את ההתאמות הדרושות. דפי החשבון נשלחו לרו"ח הייתם באמצעות מכשיר פקסימיליה, ומהתדפיס שקיבל הבין, שהמסמכים נשלחו ממכשיר פקסימיליה המותקן במשרדי המועצה המקומית כאוכב, הוא הישוב בו מתגוררים התובעים. מכך הבין רו"ח הייתם, שאת המסמכים שלחה לו התובעת. ואולם, במסמכים שקיבל רו"ח הייתם מהתובעת, מצא רו"ח הייתם שנעשו בהם מחיקות שונות, שכן היו דילוגים שונים על שורות ריקות, ויתרות החשבון לא התאימו לפעולות שבוצעו בו. העתקים מדפי החשבון צורפו לתצהיר עדותו הראשית של רו"ח הייתם (מוצג נ/3). על כן ביקש רו"ח הייתם מהנתבע לפנות לבנק ולהביא את המסמכים המלאים, וכך התברר שבמסמכים שהתקבלו מופיעות משיכות שאינן מופיעות במסמכים שהתובעת שלחה לרו"ח הייתם. 27. בעקבות דברים אלה ביקש הנתבע מהבנק את השיקים לפיהם בוצעו המשיכות, והתברר כי המשיכות בוצעו אגב זיוף חתימתו של הנתבע. החשד נפל באופן טבעי על התובעת, שכן היא זו שנהגה לבצע את הפעולות הכספיות של החברה בבנק. הסכומים שנגנבו סוכמו בתצהירו של רו"ח הייתם (מוצג נ/3). לפי בדיקת רו"ח הייתם, נגנבו מהחברה בשנים 2008 ו- 2009 סכומי כסף המגיעים כדי 814,365 ₪, ובשנת 2008 שילמה החברה הוצאות מימון בסך 213,967 ₪, לעומת סכום של 99,875 ששילמה בשנת 2007. אוסיף, כי מטעם הנתבע הוגשה חוות דעת של מומחה, היא הגב' פנינה אריאלי, מומחית להשוואה חתימות וכתבי יד. המומחית בחנה את השיקים שנמסרו לה, ומצאה כי קיימת סבירות גבוהה ביותר שחתימת הנתבע על גבי השיקים שבדקה זוייפה (וראו חוות הדעת מוצג נ/1 על נספחיה). הגב' אריאלי נחקרה בחקירה נגדית על ידי בא כוח התובעים, וחוות דעתה לא נסתרה. 28. לאחר ששקלתי הראיות שלפני וטענות באי כוח הצדדים, הנני סבור, שהנתבע הוכיח, במידת ההסתברות הדרושה כדי הטיית מאזן ההסתברות, את טענתו, שהתובעת גנבה סכומי כסף גדולים מהחברה שבשליטתו. ו. כריתת החוזה בתאריך 9.11.2009 29. החוזה שלטענת התובעים הוא חוזה פיקטיבי, נחתם על ידי התובע בתאריך 9.11.2009 בחנות לממכר חלקי חילוף לכלי רכב. את החוזה ערך עו"ד דראושה שעדותו הראשית ניתנה בתצהיר נ/6, ונחקר בפני בישיבה שהתקיימה בתאריך 7.6.2012. עדותו של עו"ד דראושה עשתה עלי רושם מהימן ביותר. חרף העובדה שעו"ד דראושה ייצג בפרשה את האינטרסים של הנתבע, התרשמתי שעו"ד דראושה תאר בעדותו את העובדות כהווייתן, מבלי לנסות ולייפותן לטובת הנתבע. להשקפתי, עדותו של עו"ד דראושה מכריעה את הכף לטובת גרסתו של הנתבע. 30. בחקירתו בפני מסר עו"ד דראושה, כי במועד מסוים התבקש על ידי הנתבע ללוותו לפגישה במשרדו של עו"ד יוסף נאדר בחיפה. עו"ד נאדר היה עורך הדין שטיפל בענייני הוצאה לפועל של החברה שבשליטת הנתבע. עו"ד דראושה מסר בחקירתו, כי בדרכם למשרדו של עו"ד נאדר סיפר לו הנתבע, שהתובעת גנבה סכומי כסף גדולים מהחברה. על אשר אירע בפגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד נאדר, מסר עו"ד דראושה (עמ' 60 לפרוטוקול): "המחלוקת הייתה כספית. לפי מיטב זכרוני. מה שהבנתי שנסרין (התובעת - י"כ) הייתה חייבת כספים לאחמד (הנתבע - י"כ) וזה עיקר העניין. היו ויכוחים איך היא תשלם לו את הכסף הזה. גם איאד (התובע - י"כ) נכח. אני לא זוכר פרטים מהישיבה אך העיקר היה שנסרין חייבת כספים לאחמד והיה הויכוח הזה, איך היא תשלם לו את הכסף הזה." 31. על הויכוח שהתנהל בישיבה שהתקיימה במשרדו של עו"ד נאדר, העיד עו"ד נאדר עצמו (כעד מטעם התובעים). עו"ד נאדר סיפר, כי במשרדו התקיימו שתי פגישות. בראשונה נכחו התובעים, הנתבע ועורך דין של הנתבע ("מר שלבי הגיע עם עוה"ד שלו"), ובשניה נכחו התובעת והנתבע. בפגישה הראשונה התבקש עו"ד נאדר להכין הסכם מכר, והוא אכן הכין הסכם שכזה לחתימת הצדדים, אך בסופו של דבר ההסכם לא נחתם, שכן עו"ד נאדר הרגיש, כי דבר מה אינו כשורה, וכדבריו (בעמ' 29 לפרוטוקול): "היו דברים שאני לא הבנתי אותם. הם ישבו ודיברו בחוץ, הם יצאו וחזרו. היו דברים שטרפדו את ההסכם, והם לא סיפרו הכל. במפורש הם לא אמרו לי את הדברים, את הסיבות. ... הרגשתי שמשהו לא בסדר, אז אמרתי שאני לא אערוך את ההסכם". ובעמ' 31 לפרוטוקול: "התגלעו סכסוכים ביניהם, ואז הם לא רצו לחתום וגם אני אמרתי שאני לא רוצה לערוך את ההסכם. אני מהויכוח הבנתי שיש סכסוך." ובהמשך (בעמ' 32 לפרוטוקול): "היה סכסוך גדול ביניהם והיה משהו לא בסדר שאני ראיתי. היו הרבה צעקות במשרד ולאחר שאני הסברתי לשני הצדדים את מהות העסקה, התחילו כל מיני קולות ואז קיפלתי את הדברים ואמרתי מספיק." בפגישה השניה שהתקיימה במשרדו, נכחו רק התובעת והנתבע, ואז התובעת ביקשה מעו"ד נאדר להכין הסכם גירושין והסכם לביטול הסכם המכר. התובע חתם בשלב מוקדם יותר על הסכם הביטול, ובפגישה בה אמור היה הנתבע לחתום על החוזה, ביקש עו"ד נאדר מהנתבע תעודת זהות, והוא ירד למכוניתו על מנת להביא את התעודה, ולא שב יותר. 32. מעדויות עורכי הדין נאדר ודראושה ניתן ללמוד באופן ברור ומפורש, שבעת שהתקיימה הישיבה הראשונה במשרדו של עו"ד נאדר בחיפה, כבר היה קיים סכסוך בין הצדדים, ובשל סכסוך זה, שגרר את הצדדים לויכוחים קולניים, לא נכרת חוזה מכר באותה ישיבה. עובדה ברורה זאת ממוטטת את גרסתם של התובעים, כי כריתת החוזה נעשתה על ידם כמעשה שנועד לסייע לנתבע להיחלץ ממצב כספי קשה. אין מחלוקת בין הצדדים, שחוזה המכר, נכרת לאחר הפגישה הראשונה שהתקיימה במשרדו של עו"ד נאדר, ומכאן ברור, שכאשר חוזה המכר נכרת (בתאריך 9.11.2009, ובאותה חנות לממכר חלקי חילוף לכלי רכב) היה זה לאחר שהצדדים היו מסוכסכים בשל טענות הנתבע שהתובעת גנבה סכומי כסף גדולים מהחברה שבשליטתו. על רקע סכסוך עמוק זה, שלא נעלם מעיניהם של עורכי הדין נאדר ודראושה בעת הפגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד נאדר, קשה עד מאוד לקבל את טענת התובעים, כי כרתו חוזה פיקטיבי עם הנתבע משום שהיו להם קשרי ידידות עמוקים עמו, והם ביקשו לסייע לו להיחלץ ממצוקה כספית בה היה נתון. 33. עו"ד דראושה העיד, כי מספר ימים לאחר הפגישה (שהתפוצצה) במשרדו של עו"ד נאדר, הוא התבקש להכין חוזה מכר, והוא אכן הכין חוזה שכזה. בתאריך 9.11.2009, פגש עו"ד דראושה את התובע, הרשום כבעל הזכויות, והאחרון חתם על החוזה מרצונו החופשי ולאחר שעו"ד דראושה הסביר לו את החוזה. כאמור, עדותו של עו"ד דראושה עשתה עלי רושם חיובי, ועל סמך עדותו הנני קובע, שחוזה המכר נחתם על ידי התובע בתאריך 9.11.2009 בידיעתו הברורה של התובע, שהחוזה נועד להחזיר לנתבע את סכומי הכסף הגדולים שהתובעת גנבה מהחברה שבשליטתו. אעיר, שלא נעלמה מעיני העובדה, כי עו"ד דראושה העיד, שבפגישה שהתקיימה בתאריך 9.11.2009, נכחו התובעים שניהם. נראה הדבר כי בעניין זה עו"ד דראושה לא היה דק פורתא, ומסתבר יותר, שעו"ד דראושה פגש רק את התובע והתובעת הייתה בעפולה שם התחוללה "ההצגה הגדולה". ואולם, חרף פירכה זאת, אני איתן בדעתי, שעדותו של עו"ד דראושה הייתה אמינה ומהימנה, ואין כל מניעה לבסס עליה קביעות עובדתיות. 34. חיזוק נוסף לגרסתו של הנתבע, כי לא היה שום דבר פיקטיבי בחוזה המכר שנכרת על ידי התובע לפני עו"ד דראושה, ניתן למצוא אף בנקודות הבאות: (א) במעמד חתימת החוזה חתם התובע על יפוי כוח בלתי חוזר לטובת הנתבע, ובו הסמיך את עורכי הדין טועמה דראושה ועו"ד איאד דראושה לפעול להעברת זכויות התובע במקרקעין על שם הנתבע. אם אכן כוונת הצדדים הייתה לכרות חוזה פיקטיבי כדי להציגו לבנק, ולאפשר לנתבע לקבל מימון, כי אז לא היה צורך ביפוי כוח שכזה. (ב) כלום התובעים סברו, שבנק כלשהו יתן הלוואה לנתבע, בהסתמך על חוזה שלטענת התובעים הוא חוזה פיקטיבי, ולא ידאג הבנק להבטיח את זכויותיו בהערות מתאימות בספר המקרקעין? לא שמעתי מפי התובעים הסבר, כיצד התכוונו להשתחרר משעבוד שהיה צפוי שירשם לטובת הבנק, והרי ברור שהחוזה המקביל שהתובעים טענו לו, לא היה מספיק כדי לבטל הערות שהיו נרשמות לטובת בנק. (ג) בסעיף 6.1 לחוזה המכר נרשם, כי הנתבע שילם את מלוא התמורה עבור המקרקעין, בסכום של מיליון ₪, וחתימת המוכר (התובע) על ההסכם "מהווה אישור על קבלת מלוא התמורה". בחקירתו הנגדית מסר עו"ד דראושה, כי הסביר לתובע את משמעות הסעיף והבהיר לו, כי חתימתו על החוזה כמוה כחתימה על מסמך המאשר שקיבל את מלוא התמורה. אילו היה מדובר בחוזה שכל מטרתו לסייע לנתבע לגייס סכום כסף מבנק, כי אז הייתי מצפה לראות לוח תשלומים שהצדדים היו עורכים (ולו באופן פיקטיבי), התלוי בקבלת הלוואה מבנק. סעיף התמורה, כפי שנוסח בחוזה, ולעניין זה נאמנה עלי עדותו של עו"ד דראושה, מחזקת את גרסת הנתבע, כי החוזה נכרת על מנת להשיב לו את כספי הגניבה שהתובעת גנבה מהחברה שבשליטתו. (ד) אזכיר, כי באותה תקופה התובעים סיימו את בניית ביתם (ולא יהיה זה נועז להניח שחלק מהכספים שהתובעת גנבה, שימשו להשלמת בניית הבית ואיבזורו, אם כי אין על כך ראיות). קשה לי מאוד לקבל את הגרסה, לפיה, לאחר שהתובעים עמלו וטרחו בבניית ביתם החדש, שאך זה עתה נכנסו להתגורר בו, הם יבצעו עליו מניפולציה שבצידה סיכון רב, רק משום שהם מצויים בידידות קרובה והדוקה עם הנתבע או רק משום שהנתבע הבטיח להם סכום של 20,000 דולר כאשר יקבל את ההלוואה על סמך החוזה הפיקטיבי. אדם סביר ונבון, והתובעים בהחלט אנשים סבירים ונבונים, לא יסכן את הרכוש העיקרי שיש לו בחייו על ידי כריתת חוזה פיקטיבי, שיסייע לחברו לקבל הלוואה. הרי תמיד קיימת אפשרות שההלוואה לא תוחזר, והבית ששועבד לטובתה, בעקבות החוזה הפיקטיבי, ימומש. דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור עדות התובע (בעמ' 8 ו- 9 לפרוטוקול) בדבר אמצעי המימון שעמדו לרשותו, העזרה שקיבל מבני משפחתו וההלוואות שנטל (בעטיין, לטענתו, נקלע ל"איחוד תיקים" בלשכת ההוצאה לפועל). ז. החוזה המקביל 35. כאמור, לטענת התובעים, במקביל לכריתת החוזה הפיקטיבי התחייב הנתבע לחתום על חוזה מקביל, המבטל את החוזה הפיקטיבי. ואולם, לטענת התובעים, לאחר שהחוזה המקביל נוסח והתובעת נתנה "אור ירוק" לתובע לחתום על החוזה הפיקטיבי בפני עו"ד דראושה בחנות חלקי החילוף בנצרת, החלה במשרדו של עו"ד ויסאם שדאפנה בעפולה "ההצגה הגדולה", ובאופן מפתיע המדפסת התקלקלה והנתבע קיבל הודעה על כך שבתו נפגעה, והוא עזב את המקום מבלי שחתם על החוזה המקביל. 36. ואולם, גם גרסת התובעים ביחס לחוזה המקביל נסתרת על ידי ראיה חיצונית, הבאה מפיו של עו"ד שדפאנה, במשרדו נעשתה לטענת התובעים "ההצגה הגדולה". עו"ד שדאפנה העיד כעד מטעם הנתבע, ובתצהיר עדותו הראשית (מוצג נ/4) מסר, שהתובעת והנתבע הגיעו למשרדו, והנתבע ביקש ממנו "להכין מסמך ובו התחייבות להעביר לתובעת 2 את זכויותיו במכונית פולקסוואגן פסאט". עו"ד שדאפנה העיד, כי הכין את המסמך, והנתבע חתם עליו. המסמך בו מדובר הוא המסמך שהוצג כמוצג נ/5, ובו אכן מצויה התחייבות של הנתבע להעברת הבעלות במכונית לתובעת. המסמך נחתם בתאריך 9.11.2009, היינו, באותו יום ממש בו נכרת חוזה המכר בפני עו"ד דראושה בחנות חלקי החילוף בנצרת. 37. בחקירתו הנגדית נשאל עו"ד שדאפנה על ידי בא כוח התובעים, האם נכון הדבר שהתובעת הגיעה למשרדו ביחד עם הנתבע "לשם חתימה על הסכם מקביל לביטול הסכם מכר", ועל כך השיב עו"ד שדאפנה (עמ' 55 לפרוטוקול, שורה 21): "זה לא נכון. הם באו אלי, ביקשו שאכין את המסמך הזה (מוצג נ/5 - י"כ) עבור הרכב וזהו, זה מה שעשיתי." 38. עדותו של עו"ד שדאפנה אינה העדות היחידה על כך שהפגישה במשרדו נועדה להחתים את הנתבע על חוזה למכירת המכונית ולא לחתימת החוזה המקביל, שכן בעמ' 13 לתמליל ההקלטה (מוצג ת/6), בשורה 18, אומרת התובעת: "עשית הצגה בפני. כתבת לי על נייר כאילו הרכב שייך לי. אתה וויסאם (עו"ד שדאפנה - י"כ) תכננתם את הניסוח, ואני הייתי אהבלית, האמנתי לכם." מעדותו של עו"ד שדאפנה ומדברי התובעת בתמליל, מסתבר הדבר בעיני שהתובעת והנתבע פנו למשרד עו"ד שדאפנה כדי לערוך מסמך בנוגע להעברת הבעלות במכונית לתובעת, שנועדה להשיב לתובעים את ההפרש בין סכום הגניבה, כ- 800,000 ₪, ובין שווי המקרקעין, כמיליון ₪. פחות מסתבר בעיני, שהצדדים נפגשו במשרדו של עו"ד שדאפנה כדי לערוך הסכם מקביל, המבטל את חוזה המכר. ח. סוף דבר 39. לאור כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי הראיות שלפני וטענות באי כוח הצדדים, הנני קובע, שההסכם שנכרת בין התובע והנתבע בתאריך 9.11.2009, לא היה חוזה למראית עין. על יסוד הראיות שלפני, הנני מעדיף את גרסת הנתבע, ולפיה חוזה המכר נחתם על ידי התובע כדי להשיב לנתבע סכומי כסף גדולים, שהתובעת גנבה מהחברה שבשליטתו, בעת שעבדה בחברה. על פי הראיות שלפני, חוזה המכר נכרת בתאריך 9.11.2009 לאחר שבין הצדדים כבר הייתה פעורה תהום, בשל טענות הנתבע כי התובעת גנבה סכומי כסף גדולים. על כן, אין אני מקבל טענת התובעים, כי בעיצומו של הסכסוך הסכימו התובעים לכרות עם הנתבע חוזה פיקטיבי אך ורק מתוך קשרי הידידות ההדוקים שהתקיימו ביניהם, וכדי לאפשר לו לקבל הלוואה בשל מצוקה כספית שהיה נתון בה. בנוסף לאמור לעיל, הנני דוחה טענת התובעים, כי הנתבע התחייב לחתום על חוזה מקביל, שמטרתו הייתה לבטל את חוזה המכר שנכרת. על פי הראיות שלפני, מסתבר הדבר, שהחוזה המקביל נועד להעביר מכונית מסוג פולקסוואגן לבעלות התובעת, בבחינת "תשלומי איזון", שכן באותה עת הצדדים סברו, שסכום הגניבה קטן משווי המקרקעין. ככל שהדברים נוגעים לטענות התובעים, שהנתבע התנה את ביטול החוזה שנכרת בכך שהתובעת תתגרש מבעלה, וביקש לשאת אותה לאישה, ואף לצאת עמה לחו"ל, הנני סבור, שלטענות אלה אין נפקות לעניין ההכרעה בשאלה העיקרית שעמדה לדיון, היא השאלה, האם החוזה שנכרת בתאריך 9.11.2009 הוא חוזה למראית עין אם לאו. 40. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את התביעה. (ב) הנני מבטל את צו המניעה הזמני, אשר ניתן בתאריך 17.1.2010 (בקשה מס' 1). שמא יבקשו התובעים להעמיד פסק דין זה למבחן ערכאת הערעור, הנני מורה, שביטול צו המניעה הזמני יכנס לתוקף בתום 30 ימים מהיום. (ג) הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. הערת אזהרה