המבקש טוען כי משך כל תקופת עבודתו לא שולם לו מעולם בגין ימי חג, והדבר עולה בבירור מתלושי שכרו. המבקש חישב את זכאותו לדמי חגים, מכוח צו ההרחבה, בהתחשב בתקופת עבודתו ושכרו השעתי (23.65 ₪ לשעה), בסך של 3,784 ₪ (קרן). מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה ייצוגית נגד חברת שמירה: פתיח בפנינו בקשה לאישור תובענה ייצוגית מכוח חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן - החוק). המשיבה הינה חברה העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה. 3. על המשיבה חל, בתקופה הרלוונטית לתובענה שבפנינו, צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה מיום 31.12.73, אשר הרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף זה כפי שנחתם בשנת 1972 (להלן: צו ההרחבה). במאמר מוסגר יצוין כי ביום 2.11.08 נחתם הסכם קיבוצי חדש בענף זה, וביום 14.7.09 הוצא לו צו הרחבה - אך אלו אינם רלוונטיים להליך שבפנינו. 4. המבקש עבד במשיבה כשומר החל מיום 16.7.06 ועד ליום 7.8.08. ביום 25.12.08 הגיש כתב תביעה כנגד המשיבה, במסגרתו תבע פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, הוצאות נסיעה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה, דמי חגים וגמול עבודה בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית. 5. ביום 9.11.09 הוגשה בקשה לאישור תביעתו של המבקש כתובענה ייצוגית, בשתי עילות - אי ביצוע הפרשות לפנסיה (רכיב תגמולים ורכיב פיצויים), לרבות גילום, ואי תשלום דמי חגים. הקבוצה מושא הבקשה הוגדרה כ"כל עובדי הנתבעת בתקופה הקובעת, לרבות עובדים שעזבו עבודתם בנתבעת לפני הגשת הבקשה לאישור". התקופה הקובעת הוגדרה כ"שבע שנים לפני הגשת כתב התביעה בתיק זה". 6. בהתאם להמלצת הנשיא שפיצר, הסכימו הצדדים כי הבקשה להכרה בתביעה כתובענה ייצוגית תוכרע ללא חקירות נגדיות, ועל סמך סיכומים בכתב. טענות המבקש 7. המבקש טוען כי משך כל תקופת עבודתו לא שולם לו מעולם בגין ימי חג, והדבר עולה בבירור מתלושי שכרו. המבקש חישב את זכאותו לדמי חגים, מכוח צו ההרחבה, בהתחשב בתקופת עבודתו ושכרו השעתי (23.65 ₪ לשעה), בסך של 3,784 ₪ (קרן). 8. המבקש טוען כי המשיבה מחויבת הייתה, מכוח צו ההרחבה, לבצע בגינו הפרשות פנסיוניות בשיעור 14.33% מדי חודש (6% בגין תגמולים ו - 8.33% בגין פיצויים), אך בפועל החלה בביצוע הפרשות רק בחודש ינואר 2008, וגם אז בשיעורים מופחתים בלבד (בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק). המבקש מתבסס, גם בקשר לעילה זו, על תלושי שכרו. 9. המבקש חישב את זכאותו לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות מלאות לקרן הפנסיה, בהפחתת ההפרשות כפי שבוצעו בגינו, בסך של 6,213 ₪ בגין תגמולים, וביקש את גילומו של סכום זה. המבקש טוען כי יש להכליל במסגרת התובענה הייצוגית גם את הדרישה לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדה לקרן הפנסיה ברכיב פיצויי פיטורים, שכן "אילו הייתה הנתבעת מפקידה עבורו כספים לקרן פנסיה, לא הייתה רשאית להחזיר את הכספים שהופקדו לרשותה בהתאם להוראות סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים". 10. המבקש "מעריך" כי "עילות התביעה האישיות כמפורט לעיל מתקיימות ברבים מעובדי הנתבעת וייתכן אפילו בכולם", שכן "ככל הידוע" לו - הנתבעת לא שילמה לעובדיה דמי חגים ולא ביצעה בגינם הפרשות פנסיוניות מלאות. המבקש ציין כי במהלך עבודתו פגש עובדים נוספים של המשיבה במקומות שונים, והם הלינו בפניו על אי קבלת דמי חגים ואי ביצוע הפרשות לפנסיה. 11. המבקש טוען כי כל הנתונים אודות חברי הקבוצה נמצאים ברשותה של המשיבה ובמערכות השכר הממוחשבות שלה, וניתנים "לשליפה בלחיצת כפתור". המבקש מעריך את מספר חברי הקבוצה - בהתייחס לעילת דמי החגים - ב- 350, ואת מספרם בעילת אי ביצוע ההפרשות לפנסיה ב - 315 (שכן יש להוציא מהקבוצה את העובדים שהועסקו פחות מששה חודשים, ולגבי הדרישה לביצוע הפרשות לפיצויים - להפחית גם את העובדים שקיבלו בפועל פיצויי פיטורים בסיום עבודתם). המבקש מעריך את סכום התביעה הייצוגית בכללותה ב - 4,017,742 ₪, ומבקש כי הסכום לכל עובד ישולם ב"נטו" שכן לו היו התשלומים משולמים במועדם, היו חברי הקבוצה זכאים לקבלם ללא חבות במס. 12. המבקש טוען עוד כי המשיבה קיפחה את זכויות עובדיה באופן שיטתי, תוך ניצול העובדה כי מדובר בעובדים "הנמנים על החלשות שבשכבות האוכלוסייה" ולפיכך כלל אינם מודעים לאי קבלת זכויותיהם ואינם מגישים תביעות אינדיבידואליות. לאור זאת, ניתן לקבוע ברמה גבוהה של ודאות כי אם לא תאושר התובענה הייצוגית בתיק זה לא יקבלו עובדי המשיבה את זכויותיהם. המבקש סבור לפיכך כי "תובענה ייצוגית אינה רק הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת אלא, למעשה, הדרך היחידה". 13. המבקש ציין, בכתב התביעה האינדיבידואלי מטעמו, כי "עד לחודש ספטמבר 2007 הייתה הנתבעת עוסק מורשה והפכה לחברה בע"מ" (סעיף 2). בתלושי השכר שצירף, שם המעסיק הינו "סומך אבטחה" בתלושים שעד חודש ספטמבר 2007 (כולל), ו"סומך אבטחה בע"מ" בתלושים החל מחודש אוקטובר 2007. המבקש צירף עוד, לכתב התביעה, את "אישור המעסיק על תקופת ההעסקה ועל השכר" כפי שנחתם לבקשתו על ידי המשיבה, כאשר מסמך אחד נחתם על ידי המעסיק "סומך אבטחה - ראובן סומך", מתייחס לתקופה החל מיום 1.8.06 ועד ליום 30.9.07 ומצוין בו כי הסיבה להפסקת העבודה הינה "העברה לסומך חברה", ומסמך נוסף נחתם על ידי המעסיק "סומך אבטחה בע"מ" ומתייחס לתקופה החל מיום 1.10.07 ועד ליום 6.8.08. עם זאת במסגרת בקשתו לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, וכן בסיכומיו בבקשה זו, לא התייחס כלל המבקש לעובדת הקמתה של המשיבה בחודש אוקטובר 2007, או להשלכות עובדה זו על הקבוצה הרלוונטית. 14. המשיבה טוענת את הטענות העיקריות הבאות: א. הבקשה הוגשה חודשים רבים לאחר הגשת תביעתו האישית של המבקש, בחוסר תום לב, "ללא העלאת נימוק כלשהו לאיחור הניכר ותוך שהמבקש מנסה ליטול לעצמו יתרון דיוני ומהותי שלא כדין". ב. בכתב התביעה טען המבקש כי חל עליו ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה, ומכאן שגם לגישתו - לא ניתן לאשר בעניינו תובענה ייצוגית לאור סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק. המשיבה מודעת לכך שבבקשתו לאישור תובענה ייצוגית הדגיש המבקש כי לא חל עליו הסכם קיבוצי כלשהו, אך סבורה כי הינו מושתק מלטעון זאת. המשיבה לא מציינת בתגובתה אם חל עליה הסכם קיבוצי, אך מצרפת חוות דעת של רואה חשבון (נספח ב' לתגובה) בה נרשם במפורש כי "החברה אינה חברה באיגוד הארצי של עובדי השמירה והאבטחה ו/או באיגוד הארצי של מפעלי השמירה בישראל ובהתאם לכך ההסכם הקיבוצי לא חל עליה". ג. העילות שמבוקש לאשרן מתאימות לדרך של סכסוך קיבוצי, ולא למסגרת של תובענה ייצוגית, שכן הן נובעות מצו הרחבה המתבסס על הסכם קיבוצי. ד. תביעת המבקש אינה מעוררת סוגיות "מהותיות, חדשניות או עקרוניות" ולכן אין הצדקה לאשרה כתובענה ייצוגית. ה. בכתב התביעה דרש המבקש סעד של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים וכן סעד של פיצויי הלנת שכר, ולכן - ובהתאם לסעיף 10(1) לתוספת השנייה לחוק - אין לאשר בעניינו תובענה ייצוגית. המשיבה מודעת לכך שבבקשתו לאישור תובענה ייצוגית הדגיש המבקש כי אינו מבקש סעד כלשהו של פיצויי הלנה, אך סבורה כי אינו יכול להעלות "טענות סותרות והפוכות כל פעם בהתאם למטרה הניצבת מול עיניו". ו. סכום התביעה הינו "אסטרונומי" - 93,132 ₪ - והינו שומט את הבסיס מתחת ההצדקה לאישור תובענה ייצוגית (יובהר בהקשר זה כי סכום התביעה אליו מתייחסת המשיבה הינו סכום תביעתו הכולל של המבקש, לא רק בעילות אותן ביקש לאשר כתובענה ייצוגית). ז. ביחס לעילות שמבוקש לאשרן יש צורך "בבירור עובדתי נפרד ומעמיק ביחס לכל עובד ועובד", תוך הכבדה ממשית ומיותרת על בית הדין ועל המשיבה. כך, בנוגע לדמי חגים - תידרש התייחסות לגבי כל עובד בנוגע ל"משך תקופת עבודתו, מתי החל לעבוד, מה היה היקף משרתו ועוד"; בנוגע לביצוע הפרשות לתגמולים - תידרש קביעה עובדתית לגבי "משך תקופת העבודה, סכומי הכספים שכן הופקדו לכל עובד ועובד, סכום המשכורת הבסיסית, תקופת הזכאות ועוד"; ובאשר לדרישה הנוגעת לרכיב פיצויי הפיטורים - יש לבחון את "דרך סיום עבודתו של כל עובד ועובד". את הטענות בדבר גילום הסכומים יש לדחות על הסף שכן נטענו בסתמיות ומבלי שצורפה חוות דעת ממומחה לענייני מיסוי. ח. המבקש דרש, במסגרת כתב התביעה, פיצויי פיטורים, ורק לחלופין - את "סכום ההפקדה בסעיף פיצויי הפיטורים בקרן הפנסיה". למרות זאת, ומבלי שטרח לבקש את תיקון תביעתו, מבקש הוא במסגרת הבקשה את אישור הסעד החלופי כתובענה ייצוגית. ט. המבקש מעוניין לפצל את הדיון בעילות השונות, שכן רק לגבי חלק קטן מהעילות מושא תביעתו - הגיש את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי אין להתיר פיצול מעין זה, אלא במקרים חריגים (יצוין בהקשר זה כבר כעת, כי ההלכה בעניין זה השתנתה: ראו למשל את ע"ע 246/09 רונן תורג'מן - שחק אבטחה ושירותי משרד בע"מ, מיום 27.12.09; ע"ע 6540-10-10 יבגני גולוב - אלטרנטיבה שירותי אבטחה בע"מ, מיום 12.1.12; להלן - עניין גולוב). י. שמות העובדים "מתועדים ורשומים אצל המשיבה", ולכן "מדובר בקבוצה מוגדרת וידועה מראש של אנשים אשר ניתן בקלות לאתרם" כך שאין הצדקה לאישור תובענה ייצוגית. המשיבה הדגישה כי הוקמה רק בחודש אוקטובר 2007, ובכל שנות קיומה עבדו אצלה 109 עובדים בלבד (מתוכם 38 עבדו פחות מששה חודשים ו - 78 עבדו פחות משנה), כך שבכל מקרה אין לאשר את הקבוצה כהגדרתה בבקשה. יא. יש לאפשר לה להעלות טענות קיזוז ספציפיות כלפי עובדים כאלה ואחרים, וכדוגמא - בגין אי מתן הודעה מוקדמת, קבלת תשלומי יתר וגרימת נזקים. מרבית העובדים אף חתמו, עם סיום עבודתם, על כתבי ויתור וסילוק. 15. לגופה של דרישת המבקש לדמי חגים טענה המשיבה כי "המבקש לא הוכיח קיומם של התנאים הקבועים לקבלת דמי חגים, בין היתר התנאים הקבועים בצו ההרחבה הענפי והחוקים הרלוונטיים". המשיבה צירפה לתגובתה חוו"ד רואה חשבון לפיה החוב המקסימאלי בגין דמי חגים, בגין כלל עובדיה, הינו 143,000 ₪. 16. לגופה של דרישת המבקש בעניין ההפרשות הפנסיוניות טענה המשיבה כי החישוב שערך המבקש מתעלם מהיקפי משרתו המשתנים וגובה שכרו. עוד טענה כי אין זה נכון שלא ביצעה בגין המבקש הפרשות כלל, והפנתה לאישור המלמד כי ביצעה בגינו הפרשות החל מחודש ינואר 2008 ובהתאם לצו ההרחבה הכללי בדבר ביטוח פנסיוני במשק (נספח א' לתגובתה). המשיבה צירפה לתגובתה חוו"ד רואה חשבון לפיה החוב המקסימאלי בגין הפרשות לפנסיה עומד על 211,000 ₪ (תגמולים) ן - 143,000 ₪ (רכיב פיצויים). הכרעה 17. תובענה ייצוגית הינה כלי משפטי ייחודי, במסגרתו "תובע אחד (או מספר תובעים) תובע בשם קבוצה של יחידים בגין פגיעה (בעלת אופי דומה) שכל אחד מבני הקבוצה נפגע מהפרת חובה בעלת אופי זהה כלפיו" (רע"א 4556/94 טצת נ. זילברשץ, פ"ד מט(5) 774 (1996); להלן - עניין טצת). במקום אחר כתבתי, לגבי מהותה של התביעה הייצוגית, את הדברים הבאים: "ביסוד התביעה הייצוגית מונחים שני אינטרסים מרכזיים. הראשון שבהם הינו אינטרס הפרט, אשר לולא הסדר ייחודי זה לא היה מממש את זכותו בשל שוויה הנמוך של תביעתו, עלויות ניהולה או מחסומי תביעה אחרים. האינטרס הנוסף הינו אינטרס הציבור, להביא לאכיפת הדין כמו גם להרתעה מפני הפרתו, תוך יעילות, חיסכון במשאבים ואחידות... התובענה הייצוגית מקדמת לפיכך את זכות הגישה לערכאות המשפטיות, בעיקר של סוגי אוכלוסיות המתקשים לפנות אליהן כיחידים (סעיף 1 לחוק). בצד יתרונותיה של התובענה הייצוגית, הכיר המחוקק גם בסכנות הנובעות ממנה, והציב משוכות שונות בדרכם של תובעים המבקשים לברר את תביעתם בדרך של תובענה ייצוגית. בשלב בירור הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית על בית הדין לבחון לפיכך אם התביעה עומדת בתנאים להגשת תובענה ייצוגית, כפי שנקבעו על ידי המחוקק במסגרת חוק תובענות ייצוגיות וכפי שפורשו בהלכה הפסוקה" (עניין גולוב; להרחבה בדבר תכלית החוק ראו את ע"ע 629/07 יגאל וירון - תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ, מיום 3.1.11, להלן: עניין וירון; ע"ע 633/08 ארז אפרים - גל מעיתון שיווק והפצת עיתונים בע"מ, מיום 11.1.11, להלן: עניין אפרים; ע"ע 67/10 יבטח בע"מ - ארז חבושה, מיום 14.3.12; להלן - עניין חבושה; ע"ע 132/10 אילן בוסקילה - סער בטחון בע"מ, מיום 3.9.12). 18. לצורך אישור תביעה כתובענה ייצוגית על המבקש לעמוד אם כך במשוכות כפי שנקבעו על ידי המחוקק, והן: א. יש לבדוק אם התביעה כלולה בתוספת השנייה לחוק, או "בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית" (סעיף 3(א) לחוק). ב. יש לבדוק אם עומדת למבקש עילת תביעה אישית כנגד המשיבה (סעיף 4 לחוק). בפסיקה נקבע כי "על התובע לשכנע את בית הדין במידת הסבירות הראויה, ולא על פי האמור בכתב התביעה בלבד, שקמה לו לכאורה עילת תביעה אישית מבוססת וכי סיכוייו טובים להצליח בה" (עניין וירון). ג. יש לבדוק אם מתקיימים התנאים הנקובים בסעיף 8 לחוק, ומצדיקים לנהל את תביעתו של המבקש - או חלקה - כתובענה ייצוגית. במסגרת זו יש לוודא כי "התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה", כי "יש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה", כי "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת בנסיבות העניין" וכי "קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת" ו"בתום לב". 19. באשר לשאלה הראשונה - סעיף 10 לתוספת השנייה לחוק קובע כי ניתן לאשר תובענה ייצוגית כאשר התביעה הינה "בעילה אשר לבית דין אזורי הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים...". המשיבה לא חלקה על כך שתביעות המבקש נופלות בגדר סעיף 10(1) לתוספת, ואם זאת העלתה טענה רפה בדבר הסייג הנקוב בסעיף 10(3) לתוספת, לפיו "תביעה - למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם קיבוצי". 20. דין טענת המשיבה - בכל הנוגע לסעיף 10(3) לתוספת - להידחות. המשיבה לא ניסתה לטעון כי חל על עובדיה, או על המבקש, הסכם קיבוצי כלשהו המסדיר את תנאי עבודתו, ובמסגרת חוות הדעת של רואה החשבון שצורפה לתגובתה הודגש במפורש כי אינה חברה בארגון מעבידים כלשהו ולא חל עליה הסכם קיבוצי. משכך, לא די להתבסס על טענה סתמית שצוינה בכתב התביעה, לפיה חל על המבקש "הסכם קיבוצי וצו הרחבה בענף השמירה והאבטחה" - כדי ליצור השתק על המבקש, או כדי להוציא את תביעתו מגדר התביעות שניתן לבררן כתובענות ייצוגיות. 21. באשר לשאלה השנייה - קיומה של עילת תביעה אישית - יש להפריד בין העילות השונות, ולדון בכל אחת מהן בנפרד. 22. העילה המתייחסת לאי ביצוע הפרשות לפנסיה (רכיב תגמולים) מתבססת על סעיף י"ב לצו ההרחבה, אשר קובע את החבות בביצוע הפרשות לפנסיה, בשיעורים הבאים: "פיצויים לעובדים חודשיים - 8.33% מהשכר היומי המלא, פיצויים לעובדים יומיים - 4% מהשכר היומי המלא, פנסיה ותגמולים - 5% מהשכר היומי המלא" (במאמר מוסגר נציין כי במסגרת ההסכם הקיבוצי החדש משנת 2008 קיים הסדר שונה בהקשר זה). "שכר יומי מלא" מוגדר כ"שכר העבודה המשתלם לעובד בעד 8 שעות ביום עבודה רגיל, לרבות תוספת יוקר, משפחה, ותק, ולמעט תוספת שכר המשתלמת בעד עבודה בחגים ובשבתות ושעות נוספות". בהתאם לצו ההרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה מקיפה, החל על כל העובדים המבוטחים בפנסיה מקיפה ומעסיקיהם, הוגדלו תשלומי המעסיקים לפנסיה ברכיב התגמולים לשיעור של 6% (ע"ע 420/06 ליאוניד קוגן - כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, מיום 6.5.07; עניין חבושה). 23. סעיף ד' לצו ההרחבה קובע כי כל עובד בענף השמירה מתקבל לעבודה לתקופת ניסיון של ששה חודשים, כאשר "עובד שעבר את תקופת הניסיון, ייחשב כעובד קבוע ויחולו עליו כל תנאי העבודה, הזכויות והחובות הקבועים בהסכם זה מיום כניסתו לעבודה". הזכאות לביצוע הפרשות לפנסיה מתייחסת לפיכך, ככלל, לעובדי המשיבה אשר הועסקו בה לפחות שישה חודשים. 24. המשיבה לא טענה - לפחות נכון לשלב זה - כי ביצעה בגין עובדיה, או בגין המבקש, הפרשות פנסיוניות מכוח צו ההרחבה, אלא הפנתה למסמך המלמד לכאורה כי ביצעה בגין המבקש הפרשות מכוח צו ההרחבה הכללי בדבר ביטוח פנסיוני במשק, כפי שחל החל מחודש ינואר 2008 (ואשר גובה ההפרשות הפנסיוניות מכוחו, בשנים הראשונות לתחולתו, נמוך משמעותית מגובה ההפרשות הפנסיוניות מכוח צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה). המבקש הוכיח לפיכך, במידת הסבירות הנדרשת, קיומה של עילת תביעה אישית בכל הנוגע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ברכיב התגמולים. 25. העילה המתייחסת לגילום הסכומים שייפסקו לזכות חברי הקבוצה - טרם הוכחה על ידי המבקש, לטעמנו, ברמה מספקת לצורך אישור עילה זו במסגרת תובענה ייצוגית. המבקש אמנם טען בעלמא כי נגרמו לו נזקים מיסויים כתוצאה מאי ביצוע ההפרשות בזמן אמת, אך נכון לשלב זה טרם צירף חוות דעת של מומחה מיסוי או רואה חשבון התומכת בכך, כך שלא ניתן לקבוע כי הוכיח את טענתו. 26. העילה המתייחסת לאי ביצוע הפרשות לפנסיה (רכיב פיצויים) מתבססת אף היא על סעיף י"ב לצו ההרחבה אשר צוטט לעיל. עם זאת, זכאות העובד לקבלת רכיב הפיצויים כפופה לכאורה לעבודה משך שנת עבודה אחת לפחות, וכן לסיום יחסי העבודה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. בעניין זה קיימות מחלוקות עובדתיות בין הצדדים במקרה שלפנינו, שכן המשיבה טוענת כי המבקש התפטר. גם אם המבקש זכאי היה כי תבוצענה בגינו הפרשות ברכיב זה תוך כדי תקופת העבודה - בהעדר הוכחה כי הינו זכאי לקבלת הרכיב בסיום עבודתו לא נגרם לו, לכאורה, נזק, כתוצאה מאי ביצוע ההפרשות בזמן אמת. בשלב זה עדיין לא ברור, לפיכך, אם המבקש זכאי לפיצויי פיטורים, ולרכיב הפיצויים בפוליסה, באופן המצמיח לו עילת תביעה אישית חזקה דיה לצורך אישור תביעתו כתובענה ייצוגית (וראו להחלטה דומה את בש"א (ת"א) 10440/06 סיגל בן שלמה - ב.ג. מוקד אבטחה בע"מ, מיום 11.9.08; להלן - בן שלמה אזורי). 27. לא נשמטה מעינינו בהקשר זה טענת המבקש המתבססת על סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963, לפיה אם הייתה המשיבה מבצעת את ההפרשות כנדרש - לא זכאית הייתה להחזירן לידיה, וזאת ללא תלות בנסיבות סיום העבודה. אך, המבקש כלל לא ביסס את דרישתו לפיצויי פיטורים - במסגרת כתב התביעה האינדיבידואלי שהגיש - על סעיף זה אלא כדרישה חלופית, וממילא יש קושי לאשר דרישה חלופית במסגרת תובענה ייצוגית. המבקש אף לא הציג פסיקה אשר קיבלה את פרשנותו לסעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים, בנסיבות בהן לא בוצעו הפרשות והסתבר בדיעבד כי אין זכאות לפיצויי פיטורים, ולא התייחס למשמעויותיהם של סעיפים 16 ו - 17 לחוק פיצויי פיטורים. על פני הדברים, לפיכך, מדובר בטענה המחייבת ליבון יסודי שאינה מתאימה להתברר במסגרת של תובענה ייצוגית (להחלטה דומה ראו את בש"א (ת"א) 3139/09 רומן ספרנסקי - מרחב אבטחה שמירה ניקיון ושירותים בע"מ, מיום 2.9.09; להלן - עניין ספרנסקי). 28. העילה המתייחסת לאי תשלום דמי חגים מתבססת על סעיף י"א לצו ההרחבה, אשר קובע את החבות בתשלום דמי חגים בגין 10 ימי חג בשנה (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי חג הסוכות, 2 ימי חג הפסח, שבועות, יום העצמאות וכן ה - 1 במאי), ומדגיש כי "יום חג שיחול בשבת - ישולם עבורו". צו ההרחבה אינו מחייב עבודה יום לפני ויום אחרי החג כתנאי לקבלת דמי החגים, ומציין כי "אם יחולו ימי חג ב - 3 חודשים ראשונים של תקופת הניסיון, לא יהיה המעביד חייב במתן חופשת חג בשכר, אלא אם יישאר העובד בעבודה לאחר תקופת הניסיון" (במאמר מוסגר יצוין כי הסדר דמי החגים שונה במסגרת ההסכם הקיבוצי משנת 2008). צו ההרחבה קובע הסדר מיטיב, בכל הנוגע לדמי חגים, לעומת הוראות צו ההרחבה הכללי בדבר קיצור שבוע העבודה ודמי חגים, ולכן הוראותיו הן המחייבות בהתייחס לעובדי שמירה (עד"מ 13/07 אלירן אסלטי - כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, מיום 29.10.08; ע"ע 459/07 דוד יפה - ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ, מיום 8.12.09). 29. המשיבה לא טענה - לפחות נכון לשלב זה - כי שילמה בפועל דמי חגים לעובדיה בכלל ולמבקש בפרט, ולכן שוכנענו כי המבקש עמד בנטל להוכיח לכאורה קיומה של עילת תביעה אישית בנושא זה. עם זאת נציין כי לא די להכפיל 10 ימי חג בשכר העבודה היומי אלא יש להוכיח את מספר ימי החג שנפלו בתקופת העבודה; יש להתחשב בהיקף המשרה; וייתכן שיש רלוונטיות לשאלה אם מי מהעובדים עבד בחלק מימי החג, לאור הפסיקה הקובעת כי עבודה בימי חג לפי בחירת העובד אינה מזכה בדמי חגים בנוסף לשכר העבודה בגין אותו יום (ע"ע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, מיום 30.4.02; ע"ע 184/09 פיודור קרבצ'נקו - חברת השמירה בע"מ, מיום 18.12.11). 30. באשר לשאלה השלישית - לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנענו כי מתקיימים התנאים הנקובים בסעיף 8 לחוק בכל הנוגע לעילת אי תשלום דמי חגים ולעילת אי ביצוע הפרשות לפנסיה (רכיב תגמולים). להלן יובאו נימוקינו לכך: א. באשר לתנאי המחייב קיומן של "שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה" נקבע בהלכה הפסוקה, כי "די בכך שהיסוד המשותף מהווה מרכיב מהותי בהתדיינות" (עניין וירון; כן ראו בעניין טצת), ואין צורך בקיומה של זהות מוחלטת בין השאלות העובדתיות והמשפטיות המתעוררות לגבי כל אחד ואחד מחברי הקבוצה. מקובלת עלינו בהקשר זה טענת המבקש כי דרישה של זהות מוחלטת, והעדר מוחלט של מחלוקות "ספציפיות" שאינן "משותפות", עלולה להביא לסיכול תכלית החוק, שכן באופן טבעי - כאשר עסקינן בקבוצה גדולה של תובעים - עשויות להתעורר מחלוקות עובדתיות נוספות שאינן "משותפות" לכל חברי הקבוצה. השאלה הינה לפיכך שאלה של עיקר וטפל, ועד כמה ניתן לדון במחלוקות ה"ספציפיות" בעזרת המנגנון הקבוע בסעיף 20 לחוק. ב. בעניין שלפנינו, שוכנענו כי קיימות "שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה" בהתייחס לעילת אי ביצוע הפרשות לפנסיה ברכיב התגמולים, והדבר כבר נקבע בהלכה הפסוקה (עניין וירון; ע"ע 454/09 ב.ג. מוקד אבטחה בע"מ - סיגל בן שלמה, מיום 29.3.11; עניין גולוב; בג"צ 2023/10 גולדברגר נ. בית הדין הארצי לעבודה, מיום 14.2.11). ג. שוכנענו כי קיימות "שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה" גם בהתייחס לעילת אי תשלום דמי חגים (לקביעה דומה ראו את בש"א (ת"א) 8248/07 כרמי רדושיצקי - קיו.איי.אס. ישראל בע"מ, מיום 16.3.09; עניין ספרנסקי; עב' (י-ם) 1235/09 רונן דניאלי - שיאון שמירה אבטחה שירותים וניקיון בע"מ, מיום 2.2.11; עב' (ת"א) 6918/09 מיכל בן דוד - אחים עובדיה שירותי ניקיון ושמירה בע"מ, מיום 5.9.12; להלן - עניין אחים עובדיה). שוכנענו כי גם לגבי עילה זו, השונות בין העובדים הכלולים בקבוצה הרלוונטית (בנוגע לגובה השכר, היקפי המשרה וכיו"ב) אינה מהותית, ניתנת לבירור בקלות יחסית, וטפלה לשאלות המהותיות שהן משותפות. השאלה העובדתית היחידה שעשויה לכאורה לחייב הכרעה פרטנית הינה השאלה אם עובד זה או אחר עבד בימי החג, וככל שכן - מדוע ואם כתוצאה מכך אינו זכאי לדמי חגים בגין אותו חג, אך גם שאלה זו ניתנת להכרעה במסגרת המנגנון הקבוע בסעיף 20 לחוק (להרחבה בקשר לכך ראו את החלטת השופט איטח בעניין אחים עובדיה, לעיל; עניין אפרים). ד. טענות המשיבה בנוגע לסכום התביעה - דינן להידחות, באשר הסכום הרלוונטי אינו סכום התביעה המלא כפי שהוגש על ידי המבקש בכלל העילות, אלא סכום התביעה המשוער ביחס לכל עובד בעילות אותן מבוקש לאשר כתובענה ייצוגית. סכומים דומים לכך כבר אושרו בפסיקת בית הדין הארצי כמצדיקים אישור תובענה ייצוגית (עניין וירון; עניין חבושה), ואף הודגש כי סכום התביעה הוא רק "שיקול אחד מבין שיקולים רבים שבית המשפט שוקל בבואו לאשר תובענה ייצוגית" (עניין גולוב). ה. טענות המשיבה כי מדובר בקבוצה סגורה וניתנת לזיהוי - כבר נדחו בהלכה הפסוקה ואין צורך להרחיב בקשר לכך (עניין אפרים; עניין חבושה; עניין גולוב). ו. אין סיבה להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה לא ייוצג בדרך הולמת ובתום לב. ז. נוכח כל האמור לעיל, וכאשר כבר נקבע כי ענף השמירה והאבטחה "מאופיין בהפרה שיטתית וגסה של זכויות העובדים" (עניין חבושה); כי עסקינן בקבוצת עובדים מוחלשת שפעמים רבות אינה מודעת לזכויותיה; וכי תובענה ייצוגית הינה "כלי יעיל, נגיש וזול לשמירה על זכויותיהם של עובדים... תוך הגברת המודעות לעצם הזכאות" (עניין וירון) - שוכנענו כי תובענה ייצוגית הינה הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת בנסיבות העניין. 31. מסקנתנו שונה בהתייחס לעילה של אי ביצוע הפרשות לפנסיה ברכיב פיצויי פיטורים. באשר לעילה זו, ומעבר לבעייתיות עליה עמדנו לעיל בהיבט של העדר עילת תביעה אישית חזקה דיה, אנו סבורים כי השאלות העובדתיות הרלוונטיות - לרבות השאלה בדבר נסיבות סיום העבודה והזכאות לפיצויי פיטורים כנגזרת של הנסיבות הספציפיות - שונות בין עובד לעובד, באופן המקשה לקבוע כי קיימות "שאלות מהותיות משותפות לכלל חברי הקבוצה". בדיקת הזכאות מחייבת, לכאורה, הכרעה אינדיבידואלית על סמך שמיעת עדויות ברמה הפרטנית, ולפיכך תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה להכרעה במחלוקת (להחלטה דומה, של השופט אילן איטח, ראו בעניין בן שלמה אזורי). 32. מאותם טעמים, איננו סבורים כי העילה הנוספת - של גילום הסכומים שייפסקו לזכות חברי הקבוצה - מתאימה לבירור במסגרת של תובענה ייצוגית (וזאת מעבר ובנוסף להעדר עילת תביעה אישית מספקת, כמפורט לעיל). על פני הדברים, סכומי הגילום - ככל שתוכח הזכאות להם - משתנים מעובד לעובד בהתאם לנתוניו האישיים, באופן שיחייב חישוב מפורט לגבי כל עובד ועלול לסרבל את הדיון (להחלטה דומה ראו בעניין בן שלמה אזורי). 33. נותר לדון בהגדרת הקבוצה, לצורך שתי העילות אותן יש לאשר כמפורט לעיל. המבקש ביקש כי הקבוצה תוגדר ככל עובדי המשיבה בשבע השנים שטרם הגשת התביעה, אך בתצהירו של מר ראובן סומך שהוגש מטעם המשיבה הוצהר במפורש כי המשיבה הוקמה רק בחודש 10/07 (סעיף 101 לתצהירו), כאשר המבקש ויתר על חקירות נגדיות ולכן עובדה זו נותרה על כנה ללא סתירה. עובדת הקמת החברה בחודש 10/07 אף עולה מכתב התביעה עצמו (בו ציין המבקש כי המשיבה הופעלה עד חודש 9/07 כ"עוסק מורשה", ולאחר מכן הוקמה כחברה בע"מ), ותואמת את המסמכים שצורפו על ידי המבקש (כמפורט בסעיף 13 לעיל). בתצהיר שהוגש על ידי המבקש בתמיכה לבקשה טען באופן לקוני שעבד במשיבה מאז יום 16.7.06, ולא התייחס כלל לשאלה מתי הוקמה ובאיזה גוף משפטי הועסק טרם לכן. לאור זאת, יש לצאת מנקודת הנחה כי המשיבה אכן הוקמה רק בחודש אוקטובר 2007, כאשר לא הוברר האם בעליה העסיק עובדים גם קודם לכן ובאיזו מתכונת. זאת ועוד, גם אם בעליה העסיק עובדים קודם לכן תוך רציפות להעסקתם בחברה - לא הוברר אם מוטלת על המשיבה חבות לשלם לעובדיו בגין דמי חגים ובגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בתקופה הקודמת להקמתה (במאמר מוסגר יצוין כי קיימות קונסטרוקציות משפטיות שעשויות להטיל חבות כזו, אך הן לא נטענו), והבקשה או כתב התביעה לא הופנו גם כנגד מר ראובן סומך באופן אישי. 34. לאור האמור, הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית הינה הקבוצה כדלקמן: א. בכל הנוגע לאי ביצוע הפרשות לפנסיה (רכיב תגמולים) - כל עובדי המשיבה בתפקידי שמירה ואבטחה אשר הועסקו בה משך למעלה משישה חודשים, בתקופה שמיום 1.10.07 ועד ליום 14.7.09 (מועד הוצאת צו ההרחבה החדש בענף השמירה), וזאת בין אם סיימו עבודתם ובין אם עדיין מועסקים. במאמר מוסגר יצוין בהקשר זה כי המבקש התייחס ל"תקופה הקובעת" כ"שבע השנים שלפני הגשת כתב התביעה בתיק זה". כיוון שכתב התביעה הוגש ביום 25.12.08 והבקשה הוגשה ביום 9.11.09 - סברנו כי יש לקבוע את המועד הרלוונטי כיום 14.7.09 - שהינו מועד פרסומו של צו ההרחבה החדש בענף השמירה והאבטחה, ובהתחשב בכך שהזכויות הנתבעות מתבססות על צו ההרחבה הקודם. ב. בכל הנוגע לאי תשלום דמי חגים - כל עובדי המשיבה בתפקידי שמירה ואבטחה אשר הועסקו בה משך למעלה משלושה חודשים, בתקופה שמיום 1.10.07 ועד ליום 14.7.09, וזאת בין אם סיימו עבודתם ובין אם עדיין מועסקים. 35. התובע המייצג הינו המבקש - מר בוריס רדידה. באי כוח הקבוצה יהיו עוה"ד גל גורודיסקי, רם גורודיסקי ווגיף אליאב. 36. עילת התביעה בתובענה הייצוגית הינה אי ביצוע הפרשות לפנסיה (רכיב תגמולים) ואי תשלום דמי חגים מכוח צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה. 37. הסעד הנתבע הינו סכומי ההפרשות, כפי שאמורים היו להיות מועברים לקרן הפנסיה (רכיב תגמולים), בשיעור של 6% מהשכר החודשי לכל אחד מחברי הקבוצה, לגבי כל תקופת העבודה, בהתאם להוראות צו ההרחבה ותנאי הזכאות הנקובים בו, וכן דמי החגים שאמורים היו להיות משולמים לכל עובד במהלך תקופת עבודתו מכוח צו ההרחבה ובהתאם לתנאיו. 38. באי כוח המבקש יודיעו על החלטה זו למנהל בתי המשפט (סעיף 14(ב) לחוק), וכן לממונה הראשי על יחסי העבודה (סעיף 3 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע - 2010), תוך 21 יום. 39. באי כוח המבקש ידאגו לפרסום הודעה לחברי הקבוצה על החלטה זו, בהתאם להוראות סעיף 25(א)(1) לחוק, וזאת לאחר קבלת אישור בית הדין לנוסח ההודעה וכאשר המשיבה היא שתישא בעלות הפרסום. בקשה לאישור נוסח ההודעה תוגש תוך 21 יום. 40. כתב תביעה מתוקן, בהתאם להנחיות החלטה זו לעיל, יוגש תוך 15 יום. כתב הגנה יוגש תוך 45 יום לאחר מכן. קדם משפט בתובענה הייצוגית, וכן קדם משפט בשאר רכיבי תביעתו האינדיבידואלית של המבקש, יתקיים ביום 11.12.12 בשעה 14.30. 41. בשלב זה תישא המשיבה בשכ"ט ב"כ המבקש בסך של 7,500 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום. פנסיהתביעה ייצוגיתקרן פנסיה