תביעה אישית נגד בעל מניות

על פי ההלכה הפסוקה, חברה הינה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה ובוודאי מנושאי המשרה בה. אמנם קיימים מקרים בהם ירים בית המשפט את מסך ההתאגדות ויחייב גם בעלי מניות, או נושאי משרה, בחוב של החברה. אולם זאת רק בנסיבות מיוחדות וחריגות. אין בהיותו של בעל מניות, או מנהל בחברה כדי לחייבו בחובות החברה, גם אם היה זה הוא שפעל בשם החברה. כדי שתתקבל תביעה אישית כנגד בעל מניות, או מנהל חברה, על התובע להצביע על עובדות המקימות עילה לחיוב אישי על פי מערכות דינים אחרות כגון: נזקיות, חוזיות, או להרמת מסך ע"פ דיני התאגידים. ראה בעניין זה בש"א 2206/02 (מחוזי נצרת) כימו- טפקו בע"מ נ. לבידי ישראל (ל.ק.ת) בע"מ ואח'. כן ראה ע"א 1569/93 יוסי מאיה נ. פנפורד (ישראל) בע"מ פ"ד מ"ח (5) 705. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה אישית נגד בעל מניות: 1. בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן ביצוע עבודות במתחם מסחרי גן הצפון (להלן: "המקרקעין"), עבור הנתבעת 2, בהתאם לשני הסכמים שנכרתו בין התובעת לנתבעת 2. לטענת התובעת לא שולמה לה יתרת התמורה בגין ביצוע העבודות שביצעה. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), הינו מנהל הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") ולטענת התובעת, ההתקשרות נערכה עימו ובהסכמתו כי יהיה אחראי באופן אישי לתשלום התמורה עבור העבודות. התובעת טענה, כי הנתבע גם חתם באופן אישי על ההסכמים. ההסכמים לביצוע העבודות שנכרתו בין התובעת לנתבעת הינם: א. הסכם מיום 28.11.06 (להלן: "ההסכם הראשון") ביחס לעבודות שהינן בתמצית: פינוי אפר, כריתת עצים שרופים, גיזום ענפים שרופים, פינוי חומר כרות וגזום, פינוי המכולה השרופה והחומרים שמסביבה, נטיעת עצים חדשים ואחריות לקליטתם בשנה הראשונה, התקנה של מערכת השקיה שנשרפה. התמורה בהתאם לסעיף 4 להסכם הראשון, הועמדה על סך 68,000 ₪ לפני מע"מ עבור פינוי האפר ופינוי המכולה השרופה וסך של 85,000 ₪ לפני מע"מ, עבור יתר העבודות. התובעת טענה, כי ביצעה את העבודות כדלקמן: פינוי האפר, כריתת העצים, גיזום הענפים השרופים, פינוי גזם כרות ופינוי מכולה שרופה. התובעת הודתה כי לא ביצעה את עבודות הנטיעה והתקנת מערכת ההשקיה. לטענת התובעת, על פי ההסכם הייתה אמורה לטעת עץ עבור כל עץ שרוף. לפיכך, מאחר שפינתה בין 12 ל- 15 עצים שרופים ומחיר כל עץ לנטיעה (כולל השקיה ואחריות לשנה) בהתאם להצעת מחיר שצרפה ולאחר הנחה, עמד על סך של 1,035 ₪ (לפני מע"מ), הייתה זכאית הנתבעת להפחית מהתמורה סך של 14,000 ₪ לפני מע"מ, בלבד. התובעת טענה, כי בנוסף לעבודות על פי ההסכם הראשון, ביצעה עבודה נוספת של הכנה לשיקום קו מים שרוף בשווי של 5,000 ₪. ב. ההסכם השני שנכרת בין התובעת לנתבעת 2 הינו הסכם מיום 29.11.06 לבניית מסלעה בהתאם לתשריט שצורף להסכם (להלן: "התשריט"). בתמורה לביצוע העבודה הוסכם כי הנתבעת תאפשר לתובעת להכניס את עודפי החומר בגב המסלעה (להלן: "ההסכם השני"). לטענת התובעת על פי התשריט, הייתה אמורה המסלעה להיות בגובה של 2 מטר. אולם, כאשר התחילה בביצוע העבודות הסתבר כי יש להקים מסלעה בגובה של 6 מ' בשל עומק הנחל, ולכן הוסכם על תוספת של 50% מעלות העבודה הנוספת שנאלצה לבצע, על פי מחיר של 175 ₪ למטר. לטענת התובעת, ביצעה עבודה נוספת של בניית המסלעה בשטח של 250 מ"ר ולכן היו אמורים הנתבעים לשלם לתובעת בגין ההסכם השני נוסף על תמורתו, כאמור, סך של 21,875 ₪. לאור האמור, טענה התובעת כי הנתבעים היו אמורים לשלם לה בגין ההסכם הראשון סך כולל של 139,000 ₪, בתוספת 5,000 ₪ בגין עבודה נוספת, וכן סך נוסף של 21,875 ₪ בגין ההסכם השני, הכל בתוספת מע"מ. סה"כ שולם לתובעת סך של 98,490 ₪. לפיכך, טענה התובעת כי לנתבעים נותרה יתרת חוב בסך 93,095 ₪. 2. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה והגישו כאמור, תביעה שכנגד, נגד התובעת. הנתבעים טענו כי יש לדחות על הסף את התביעה כנגד הנתבע וזאת בשל העדר יריבות והעדר עילה מאחר שפעל בשם הנתבעת ומתוקף תפקידו כמנהלה. הנתבע טען כי לא התחייב באופן אישי כלפי התובעת, אלא פעל רק מעצם תפקידו כמנהל הנתבעת. לגופם של דברים, טענו הנתבעים כי התובעת היא שהפרה את ההסכמים בכך שלא ביצעה את מרבית העבודות, לא עמדה בלוחות הזמנים שנקבעו, וביצעה את בניית המסלעה באופן רשלני. הנתבעים טענו, כי התקשרו עם התובעת בשל מצג שהציגה כאילו היא בעלת ניסיון בתחום טיפול נחלים ובניית מסלעות למניעת שיטפונות מי נחלים. לטענת הנתבעים המסלעה שבנתה התובעת נבנתה באופן רשלני ומיד באותו החורף שנבנתה, נשטפה ונהרסה על ידי נחל שניר ומי הנחל הציפו את מקרקעי הנתבעת . עוד טענו הנתבעים, כי גם בהסכם הראשון לא עמדה התובעת, שכן היה עליה, בין היתר, לכרות 41 עצים ואולם התובעת לא ביצעה עבודה זו, כמו גם את יתר העבודות והנתבעים ונאלצו לבצע את העבודות באמצעות אחרים ולשלם להם שכר עבור ביצוע העבודות. עוד הוסיפו הנתבעים, כי לא רק שהתובעת לא ביצעה את העבודות המוסכמות, אלא שהיא גם לא עמדה בזמנים שנקבעו, שכן הייתה אמורה להשלים את ביצוע העבודות לא יאוחר מ- 1/07.בתביעה שכנגד, תבעו הנתבעים מהתובעת גם להשיב לנתבעים את הסכום של 98,490 ₪ ששולם לה, לטענת הנתבעים, רק כמקדמה ועל בסיס האמון כי תבצע את העבודות . כן נתבעו נזקים בגין אי יכולת להשכיר את השטח לצורך עיבוד חקלאי כפי שנעשה בשנים קודמות, וכן פיצוי בגין הטרדה ואובדן ימי עבודה שנגרמו לנתבעים לטענתם, בשל הצורך לבצע עבודות שהתובעת לא ביצעה. סה"כ נתבעה התובעת לשלם לנתבעים סכום של 155,249 ₪. מטעם התובעת העיד מנהלה מר אליעזר דרדרי (להלן: "דרדרי"). מטעם הנתבעים העידו הנתבע וכן מר אברהם חסיב (להלן: "חסיב"), אשר ביצע את עבודות כריתת וגיזום העצים. דיון: 3. בראשית הדברים אציין, כי דין התביעה כנגד הנתבע, אכן להידחות: ההסכמים נכרתו בין התובעת לבין הנתבעת- חברת גן הצפון פיתוח והשקעות (1997) בע"מ. הנתבע, באופן אישי, לא היה צד להסכמים אלו. על פי ההלכה הפסוקה, חברה הינה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה ובוודאי מנושאי המשרה בה. אמנם קיימים מקרים בהם ירים בית המשפט את מסך ההתאגדות ויחייב גם בעלי מניות, או נושאי משרה, בחוב של החברה. אולם זאת רק בנסיבות מיוחדות וחריגות. אין בהיותו של בעל מניות, או מנהל בחברה כדי לחייבו בחובות החברה, גם אם היה זה הוא שפעל בשם החברה. כדי שתתקבל תביעה אישית כנגד בעל מניות, או מנהל חברה, על התובע להצביע על עובדות המקימות עילה לחיוב אישי על פי מערכות דינים אחרות כגון: נזקיות, חוזיות, או להרמת מסך ע"פ דיני התאגידים. ראה בעניין זה בש"א 2206/02 (מחוזי נצרת) כימו- טפקו בע"מ נ. לבידי ישראל (ל.ק.ת) בע"מ ואח'. כן ראה ע"א 1569/93 יוסי מאיה נ. פנפורד (ישראל) בע"מ פ"ד מ"ח (5) 705. במקרה דנן, הטענה שהועלתה כלפי הנתבע הינה מכוח דיני החוזים- להתחייבות אישית, כאילו התקשרות נערכה באופן אישי עימו. יחד עם זאת, מלבד עצם העלאת הטענה, לא הציגה התובעת כל ראיה להוכחת טענה זו. ההסכמים כאמור, נערכו עם הנתבעת. אמנם בשם "המזמין", שהינה הנתבעת- לפי כותרת ההסכם, חתם הנתבע, אלא שאין בכך כדי להעיד על התחייבות אישית שלו. בעניין זה ראה גם חתימת התובעת על ההסכמים באמצעות חתימת דרדרי וללא תוספת חותמת התובעת. בעדותו טען דרדרי, כי למרות שחתם על ההסכמים ולמרות שלא צרף את חותמת התובעת, המדובר היה בהתחייבות של התובעת - החברה (עמ' 7 שורות 13-21). מובן לפיכך שגם לפי עמדה זו של דרדרי, אין די בחתימת הנתבע, מנהל הנתבעת, בשם הנתבעת, כדי להצביע על התחייבות אישית מטעמו. עוד אפנה לכך שגם התובעת ראתה את ההתקשרות כהתקשרות שנעשתה עם הנתבעת, אם כי האורגן מטעם הנתבעת עימו סוכמו הדברים היה הנתבע. ראה בהצעת העבודה ששלחה התובעת (נספח א' לתצהיר התובעת), ואשר הופנתה ל"דני קפלן גן הצפון" (ההדגשה שלי ר.א), וכן חשבונית מיום 2.2.07 (נספח 13 לתצהיר התובעת), אשר הופנתה אף היא לדני קפלן- גן הצפון" (ההדגשה שלי ר.א) וכן קבלות 0891,0883 אשר הופנו אף הן ל"דני קפלן גן הצפון" (ההגשה שלי ר.א). טענות התובעת בסיכומיה כאילו דווקא במסמכים אלו, יש כדי להצביע שהופנו ישירות אל הנתבע, הינן טענות מתחכמות, שהרי המסמכים הופנו ל"דני קפלן- גן הצפון", ולא ל"דני קפלן" כשלעצמו. דווקא ברישומם כאמור, יש כדי להצביע על כך שהתובעת לא ראתה בהתקשרות כהתקשרות אישית עם הנתבע, אלא כנציג הנתבעת. הנה כי כן, גם התובעת לא ראתה בנתבע גורם נפרד, אלא מי שפעל בשם הנתבעת. לא הוצגה בפני כל התחייבות אישית, או כתב ערבות מטעם הנתבע. בהתאם לנטען בסעיף 8 לתצהיר התובעת, חשש דרדרי מהתקשרות עם הנתבעת ולכן הנתבע התחייב, לטענתו, כי יהיה אחראי אישית לתשלום התמורה. ככל שהטענה הייתה נכונה, ודווקא לאור החשש שציין דרדרי בתצהירו, לא סביר כי התובעת לא הייתה מחתימה את הנתבע על ערבות אישית, או על נספח להסכם, בו יובהר כי הוא ערב אישית לקיום התחייבויות התובעת. לאור האמור ובהעדר ראיה להתחייבות אישית מטעם הנתבע, ומאחר ששימש כמנהל הנתבעת ולפיכך אין בחתימתו, או במעורבותו בהתקשרות, כדי להצביע על ערבות או התחייבות אישית שלו, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע. 4. ההסכם הראשון- לאחר שעיינתי בעדויות ובמסמכים אשר בפני, שוכנעתי כי התובעת ביצעה את העבודות של פינוי החומר הכרות והגזום (סעיף 2 ד' להסכם הראשון) וכן את פינוי האפר לאורך גדת הנחל ופינוי המכולה השרופה. יחד עם זאת, יתר העבודות נשוא ההסכם הראשון לא בוצעו על ידי התובעת. כריתת העצים וגיזום הענפים (סעיפים 2(ב)- 2(ג) להסכם הראשון), לא בוצעו על ידי התובעת: ראשית יצוין כי מעדויות דרדרי, הנתבע וחסיב, עולה כי את עבודת כריתת העצים וגיזום הענפים ביצע חסיב, כשהתמורה שולמה לו על ידי הנתבעת באופן שקיבל את העץ הכרות לרשותו. דרדרי הודה בחקירתו כי חסיב הוא שביצע את הכריתה והגיזום, אולם טען כי חסיב עבד תחתיו. טענה זו התבררה, מעדות חסיב ומעדות הנתבע, כטענה לא נכונה. לשאלה מדוע היה צריך את התובעת אם הנתבעת יכלה לבצע את העבודה באמצעות חסיב, השיב דרדרי: "כריתת העצים זה חלק קטן מאוד מהעבודה שבוצעה. עיקר העבודה הוא להוציא את הגזעים מתוך היער, שטח סבוך מאוד, ולפנות אותם למקום שהגוזם יוכל לחתוך את זה... זה נכון שחסיב כרת את העצים ותמורת זה הוא מקבל את העץ" (עמ' 10 שורות 15-19, וכן ראה בעמ' 9 שורה 2 לעניין עבודות הגיזום שביצע חסיב). כן ראה בעדותו של חסיב ל פיה הובא לשטח על ידי הנתבע עימו סוכם על כריתת וגיזום עצים תמורת קבלת העצים. הינה כי כן, את עבודות הכריתה והגיזום לא ביצעה התובעת, ובניגוד לנטען בתצהיר דרדרי, חסיב אף לא היה עובד שהתובעת שכרה, אלא עובד שהובא על ידי הנתבעת והיא גם זו ששילמה לו את התמורה. גם את טענת התובעת כאילו עבודת חסיב נעשתה תחתיה וכאילו בוצעה על ידה, לא ניתן לקבל. הוכח כאמור, שהנתבעת היא ששילמה לחסיב תמורה בדמות קבלת העץ שלא הייתה אמורה להיות משולמת לתובעת (לא הוסכם כי מעבר לתשלום המופיע בהסכם תהיה זכאית התובעת לקבלת העץ ולפיכך, המדובר בתמורה נוספת שנדרשה הנתבעת לשלם לחסיב). 5. למעלה מן הצורך אציין, כי בכל מקרה לא הוכיחה התובעת כי כרתה את מלוא העצים אותם התחייבה לכרות, או כאילו היו אמורים להיכרת רק מס' העצים כנטען על ידה (לעניין ניכוי הסכום לתשלום בגין נטיעת עצים חלופיים לעצים השרופים). בהתאם לסעיף 2 (ב) להסכם, העצים אותם אמורה הייתה התובעת לכרות הינם כמצוין במפה שנערכה על ידי סבאג מהנדסים ומודדים ביום 3.9.06- נספח א' להסכם הראשון. צודקת הנתבעת בטענתה בסיכומיה, כי התובעת עצמה צרפה את מפת המדידה לתצהיר עדותה, לא הכחישה אותה והודתה למעשה כי המדובר במפה שהיוותה חלק בלתי נפרד מההסכם. עיון בטבלה המופיעה על גבי המפה מעלה, כי סך העצים השרופים הינו 41 עצים. לטענת התובעת, כאמור בתצהיר דרדרי, ביצעה התובעת פינוי של 12-15 עצים שרופים. גם טענה זו הסתברה כסתמית, עת בחקירתו טען דרדרי, כי כריתת העצים התייחסה למס' שונה של עצים, בין 15-20 עצים, שסימן הנתבע. מחקירת דרדרי עלה עוד שכלל לא היה מודע לכך שהתובעת התחייבה בהתאם לנספח א' להסכם, לכרות מס'' מוגדר של עצים כמצוין בטבלה. ראה בעמ' 7 שורה 30: "עכשיו כשאתה מראה לי אני שם לב. לא ידעתי מה זה בכלל הטבלה הזו". יצוין כי גם חסיב עצמו הודה כי בשטח "היו מסומנים עשרות העצים" (עמ' 14 שורה 5). גם בכך יש כדי לסתור את טענת דרדרי כאילו סומנו רק מס' מועט של עצים. מהאמור עולה, כי בהסכם הופיעה התחייבות מפורשת לכריתת 41 עצים שרופים וכי לא רק שהתובעת לא ביצעה עבודה זו (חסיב ביצע כריתת עצים) אלא שהכריתה גם לפי הודאת התובעת, לא בוצעה ביחס לכמות המתחייבת על פי ההסכם, אלא בפועל נכרת מס' עצים נמוך בהרבה. התובעת טענה בסעיף 15 (ב), לתצהירה כי לא ניתן היה לכרות עצים לגביהם לא ניתן רישיון כריתה, אלא שהתובעת לא הוכיחה כי ניתן רישיון לכריתה רק לגבי 12-15 עצים (כנטען בתצהיר), או ל- 15-20 עצים, כנטען בחקירת דרדרי. התובעת הציגה אמנם רישיון כריתה (נספח 7 לתצהיר התובעת), אלא שהיתר הכריתה מתייחס ל- 20 טון ואין בכך כדי להצביע על מס' העצים המותר לכריתה בהתייחס למשקל שהותר לכריתה. טענת התובעת בסיכומיה כאילו המדובר בעצים שמשקלם רב, ולפיכך היתר לכריתת 20 טון אינו יכול לכלול 42 עצים בוגרים מאותם זנים, הינה טענה שלא נתמכה בכל עדות שהיא. המדובר בטענה שלא הוכחה ולא נתמכה בעדות מומחה, או עדות אחרת כלשהיא לעניין סוג, או משקל העצים ולפיכך, לא ניתן לקבלה. הטענה כאילו הנתבע הוא שסימן את מס' העצים בשטח לא הוכחה. חסיב הודה אמנם כי כשבא כבר היו העצים מסומנים, אך אין בכך כדי להעיד, מי ביצע את הסימונים. לפי גרסת הנתבע, העצים סומנו בהתאם למפת המדידה, על ידי המודדים (עמ' 20 שורה 20). מכל מקום, מאחר ששוכנעתי כאמור, כי את עבודות הכריתה והגיזום כלל לא ביצעה התובעת, הרי חשיבות מס' העצים שהיה צריך להיכרת ואשר על פי הנספח להסכם עמד על 41 עצים, רלוונטית רק לעניין ניכוי הסכום בגין עבודות נטיעת עצים חלופיים (שגם לגישת התובעת, לא בוצעה על ידה). הסכום אשר יש לקזז מהתמורה המגיעה לתובעת, בגין עבודת נטיעת עצים שלא בוצעה, צריך להתייחס לפיכך, ל- 41 עצים ולא למס' מועט יותר כנטען על ידי התובעת. 6. עבודת פינוי האפר וכן החומר הכרות והגיזום- הוכח כי עבודות אלו בוצעו על ידי התובעת. בעדותו הודה הנתבע כי התובעת ביצעה את עבודת פינוי האפר (ראה עמ' 18 שורות 8-9, וכן עמ' 21 שורות 18-19). הנתבע הודה בחקירתו כי האפר נשפך על ידי התובעת באותו מקום שביקש, אלא שהתובעת שפכה שם לטענתו גם צמחיית נחל. עמ' 20 שורה 1: "אני ביקשתי שישפוך את האפר באותו מקום, אך ללא צמחיית נחל, הוא חפר הרבה יותר חומר מאשר האפר עצמו... הוא חפר יותר ופיזר צמחיית נחלים בשטח שאמור להיות חקלאי" (ההדגשה שלי ר.א). הנה כי כן, גם הנתבעת אינה חולקת על כי התובעת ביצעה את עבודת פינוי האפר למקום שהתבקשה, אלא שלטענתה, גרמה לה נזקים בכך ששפכה שם גם צמחיית נחלים. טענה זו תידון בהמשך, בעת שתיבחן התביעה שכנגד לעניין נזקים שנטען כי גרמה התובעת, אך אין בכך כדי לסתור את טענת התובעת כי העבודה כמצוין בסעיף 2 (א) להסכם הראשון, בוצעה על ידה. לעניין פינוי החומר הכרות והגזום ראה גם בעדות חסיב בה אישר, כי מי שהוציא את העצים מהמקום שהיו, למקום העמסה, הוא הטרקטור של התובעתי (עמ' 14 שורה 18), וכי בשטח היה גם באגר ומחפרון. כן ראה בעדות הנתבע אשר הודה כי עבודת משיכת הגזעים בוצעה על ידי התובעת (עמ' 21 שורות 14-15, וכן עמ' 22 שורה 2). 7. עבודת פינוי המכולה- על פי סעיף 2 (ה) להסכם הראשון, הייתה אמורה התובעת לפנות את המכולה השרופה והחומרים שסביבה למקום שייקבע על פי הוראות הנתבעת. לטענת דרדרי, המכולה פונתה לקצה השטח בסמוך לשער הכניסה, וזאת בהתאם לדרישת הנתבע. הנתבע הודה כי בתחילה אכן הורה להעביר את המכולה לקצה השטח וכך היה. לטענתו היה זה לפני שהמכולה תילקח מהשטח בכלל (עמ' 20 שורה 7-8). על פי עדות חסיב, הוא לקח את המכולה למטע שלו מהמקום בו הייתה, ליד השער (עמ' 14 שורות 28-29). מהאמור עולה, כי התובעת ביצעה את עבודות פינוי המכולה לקצה השטח, בהתאם להוראות הנתבע, אם כי חסיב הוא שלקח את המכולה בסופו של דבר למטעו. מאחר שבניגוד לעבודת כריתת העצים עליה שולמה לחסיב תמורה בדמות קבלת העץ, לא הוכח כי שולמה לחסיב תמורה נוספת בגין לקיחת המכולה (ראה עמ' 14 שורות 30-31)הרי שניתן לקבוע, כי עבודת פינוי המכולה בוצעה על ידי התובעת: התובעת פינתה את המכולה בהתאם להוראת הנתבע לקצה השטח, כשבפועל לא הושארה המכולה אף בקצה השטח, אלא נלקחה ממנו ללא שהנתבעת נדרשה לתשלום נוסף. לאור האמור, גם עבודה זו בוצעה על ידי התובעת. 8. הטענה לביצוע עבודה נוספת של הכנה לשיקום קו מים- לטענת התובעת במקום התקנה מחדש של מערכת ההשקיה (סעיף 2 (5) להסכם הראשון), בוצעה עבודה של הנחת שרוול וצינור מים. אולם, התובעת לא הוכיחה כי המדובר בעבודה שבוצעה בהסכמת, או לפי הנחיית הנתבעים. בעניין זה ראה סעיף 20.6 לתצהיר הנתבע, שם טען כי אין כל קשר בין השרוול לעבודה שהיה על התובעת לבצע. מכל מקום, מאחר שהתובעת לא צרפה כל אסמכתא (כגון: קבלה, חשבונית או הצעת מחיר לעניין שווי שרוול, או הצינור, או אסמכתא לתשלום ששולם לה במקרים אחרים עבור ביצוע עבודה של הנחת שרוול וצינור או כיוב'), לעניין שווי העבודה הנוספת הנ"ל, לא הרימה התובעת את נטל ההוכחה לעניין הסכום שלטענתה מגיע לה, בגין ביצוע העבודה. 9. לאור האמור, מתוך 7 העבודות המצוינות בהסכם הראשון, הוכח כי התובעת ביצעה 3 עבודות בלבד- פינוי האפר, פינוי החומר הכרות והגזום ופינוי המכולה. התובעת לא ביצעה עבודות של כריתת וגיזום עצים וכן לא ביצעה עבודה של נטיעת עצים חלופיים והתקנת מערכת השקיה. הנתבעת לא סתרה את טענת התובעת כי עלות אספקת עץ חדש כולל השקיה ואחריות לשנה, עמדה על סך של 1,035 ₪. בעניין זה אציין, כי בתצהירו בסעיף 38 ,הפנה הנתבע עצמו לעלות כל עץ, אשר עמדה, לטענתו, על פי גרסת התובעת על 1,035 ₪. בסיכומיה (סעיף 31), הפנתה הנתבעת לכך שמחיר כל עץ היה 1,150 ₪ בתוספת מע"מ. לא רק שמדובר בטענה חדשה ולפיכך, אין לקבלה, אלא שדרדרי הבהיר מפורשות בתצהירו (ראה סעיף 17), כי הצעת המחיר התייחסה אמנם לסך של 1,150 ₪ אולם, לאחר משא ומתן הופחת המחיר והועמד על 1,035 ₪. משהטענה הועלתה במפורש בתצהיר דרדרי ולא נסתרה (למעשה אף לא "זכתה" לכל התייחסות) בתצהיר הנתבעת, אין לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה לעלות גבוהה יותר לכל עץ. לפיכך, בהתייחס ל- 41 עצים, אשר כפי שפורט בסעיף 5 לעיל, הייתה אמורה התובעת לכרות ולטעת במקומם עצים חלופיים, ברי כי היה צריך לנכות מהתמורה שהוסכמה סך של 49,012 ₪ בגין אי ביצוע העבודה על פי סעיף 2 ו' להסכם (41X 1,035 ₪ בתוספת מע"מ, בהתאם למועד התשלום). כאמור, בנוסף יש לנכות מהתמורה שהוסכמה את התמורה בגין אי ביצוע עבודת הכריתה, הגיזום והתקנת מערכת השקיה. עיון בהסכם הראשון מעלה כי התמורה עבור עבודות 2 (א) ו- 2 (ה)- פינוי האפר ופינוי המכולה (אותם קבעתי כי התובעת ביצעה), הועמדה על סך של 68,000 ₪. טענות הנתבע בחקירתו כאילו המדובר בעבודה קלה, או כזו שנמשכת זמן קצר אין בהן כדי להקים הגנה לנתבעת אשר התחייבה לתשלום כאמור. לכל היותר, הטענות שהעלה הנתבע, הינן בבחינת טעות בכדאיות העסקה. לפיכך, ברי כי התובעת זכאית לתשלום סכום של 68,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף תשלום עבור פיצוי הגזם. הנתבעת בחרה להסתמך בסיכומיה על הצעת המחיר ולא על ההסכם. לטענת הנתבעת מאחר שהתובעת לא ביצעה את כריתת העצים וגיזום הענפים, אינה זכאית לתמורה בסך 95,000 ₪ הנקובה בהצעת המחיר. אולם, לא רק שהנתבעת הסתמכה על הצעת המחיר והתעלמה מהאמור בהסכם עצמו- הוא המסמך המשקף את הסכמות הצדדים, אלא שהנתבעת גם התעלמה מכך שאפילו בהצעת המחיר, נקבע הסכום של 95,000 ₪ ככולל בחובו גם תמורה עבור פינוי החומר (ולא רק עבור הכריתה והגיזום), ועבודה זו כן ביצעה התובעת. מכל מקום כאמור, התחייבויות הצדדים התגבשו בהסכם על פיו עבור סעיפים א' ו- ה' אשר התייחסו לפינוי אפר ופינוי מכולה בלבד, נקבע סכום של 68,000 ₪ ואילו סך של 85,000 ₪ נקבע כתמורת יתרת הסעיפים. ודוק, עיון בהסכם מעלה כי בסעיף 4 היה רשום בתחילה- "68,000 ₪ עבור סעיפים א'- ה'" ואולם נמחק הרישום "א'-ה'" ונרשם :"סעיפים א' וסעיף ה'" והצדדים אף חתמו בצד התיקון. גם לעניין עבודת הנחת צינור מים, אשר בהצעת המחיר אוזכר לגביה מחיר למטר, הרי שבהסכם לא הופרדה תמורת עבודה זו והיא נכללה בסך הגלובלי שנקבע עבור יתר הסעיפים שתמורתם נקבעה על סך של 85,000 ₪. אוסיף, כי טענת התובעת כאילו בהצעת המחיר דובר על עבודה אחרת -"איתור וחידוש קו אספקת מים לבניין", בעוד שההסכם התייחס לצינור להשקיה לעצים בלבד, לא נסתרה והיא אף הגיונית. אך כאמור, בכל מקרה, משלא נקבע בהסכם מחיר נפרד להנחת צנרת, אין משמעות לאמור בהצעת המחיר. לאור האמור, ברי כי יש לערוך את ההתחשבנות כמפורט להלן ביחס לאמור מפורשות בהסכם עליו חתמו הצדדים ולא בהתאם להצעת המחיר, אשר אינה תואמת את המוסכם בהסכם. על פי ההסכם, יתרת העבודות לרבות פינוי הגזם. הועמדה על סך של 85,000 ₪. מתוך סכום זה יש לנכות כאמור תשלום בגין עבודת נטיעת העצים שלא בוצעה- סך של 49,012 ₪. אף אחד מהצדדים לא הוכיח כמה שווה עבודת פינוי הגזם (אותה כאמור כן ביצעה התובעת והיא נכללה בין העבודות שתמורתם הועמדה על סך 85,000 ₪). בהסכם לא הופרדה התמורה ביחס לעבודה ספציפית של פינוי הגזם, אשר הוכח כי בוצעה. מהאמור לעיל עולה, כי הסכום של 35,988 ₪ (85,000-49,012), היה אמור להשתלם עבור ביצוע עבודות של פינוי גזם, כריתת גיזום עצים, והתקנה של מערכת השקיה) לאור האמור ובהעדר ראיה, אין לי אלא להעריך את שווי העבודה הנ"ל, על דרך האומדן ובהתייחס לסכום שנקבע בהסכם. לאחר שבחנתי את ההסכם והעדויות שבפני, שוכנעתי כי הסכום ששולם לתובעת 98,490 ₪, שיקף את הסכום של 68,800 ₪ בגין עבודות 2 (א) ו- 2 (ה) כאמור וכן תמורה נוספת בגין ביצוע עבודת פינוי הגזם ולפיכך התובעת אינה זכאית לתשלום נוסף. בעניין זה אציין כי כאמור, הסכום שהיה אמור להשתלם הן עבור פינוי הגזם בתוספת התקנת מערכת ההשקיה וכריתת וגיזום עצים שרופים עמד על סך של 35,988 ₪ בלבד (85,000 ₪ כמפורט בהסכם ביחס לעבודות אלו, בהפחתת הסך של 49,012 ₪- הסכום שיש לנכות עבור אי נטיעת העצים). לפיכך מצאתי כי סביר שקרוב למחצית סכום זה (17,000 ₪) מהווה תמורה הולמת עבור פינוי הגזם. סכום זה -17,000 ₪, בתוספת הסך של 68,000 ₪ (עבודות פינוי האפר ופינוי המכולה בהתאם להסכם) ובצירוף מע"מ כדין כשיעורו במועד התשלום, מצטבר לסך של 98,175 ₪. לפיכך, התובעת אינה זכאית לתמורה נוספת עבור ביצוע העבודות שביצעה. 10. טענת התובעת לתשלום תמורה נוספת עבור ביצוע בניית המסלעה, וטענת הנתבעת לביצוע בניית המסלעה ברשלנות- טענת התובעת כאילו הוסכם על מסלעה בגובה 2 מ', אולם הסתבר כי יש צורך לבנות מסלעה בגובה 6 מ' ולפיכך, הוסכם על תוספת תשלום, לא הוכחה. ראשית יצוין כי עיון בנספח 9 לתצהיר התובעת -התשריט שצורף להסכם השני ועל פיו הייתה אמורה המסלעה להיבנות, מעלה כי נרשם שם במפורש: "גובה על פי הנחיית המזמין". בנוסף, עיון בתשריט לא יכול ללמד כשלעצמו על גובה מסלעה (כאילו הייתה אמורה להיות בגובה 2 מ' בלבד) בהעדר חוות דעת מומחה, לא אוכל להסיק מסימון הבולדרים על גבי התשריט, כי היו אמורים להיות בגובה 2 מ' בלבד. אין לבית המשפט מומחיות לעניין גובה בולדר, או להבנת תשריט מהסוג הנידון לבניית מסלעה. בנוסף אפנה לסעיף 75 לסיכומי הנתבעת בדבר הסתירות בתשובות דרדרי לעניין מידות המסלעה. טענות התובעת כאילו נספח 10 לתצהירה משקף את הסכמת הצדדים לתוספת תשלום בגלל העומק שהתגלה. לא הוכחו. דרדרי הודה בסעיף 20 לתצהירו כי הוא זה שערך את התרשומת. על גבי תרשומת זו לא מופיעה חתימת הנתבעת, או לכל הפחות חתימת הנתבע. ברי כי נוכח טענות התובעת בסעיף 9 לתצהירה, הרי אם וככל שהיה מוסכם על תמורה נוספת מעבר לתמורה נשוא ההסכם ובמצב בו חששה התובעת ממילא להבטחת תשלום התמורה מהנתבעת, הייתה התובעת דואגת להחתים את הנתבעת, על הסכמה לתשלום תמורה נוספת. משהנתבעת הכחישה כי הוסכם מלכתחילה על מסלעה בגובה 2 מטר, או כאילו בוצעה לבסוף מסלעה בגובה 6 מ', משעל גבי התשריט צוין במפורש כי הגובה ייקבע על ידי המזמין, ומשהתשריט נעדר כל קנה מידה לעניין גובה המסלעה שהוזמנה- לא הוכח כי התובעת נדרשה לבצע עבודה נוספת מעבר למוסכם, או כאילו הוסכם על תמורה נוספת מעבר לתמורה המצוינת בהסכם השני. 11. מאידך, גם הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כאילו בניית המסלעה בוצעה ברשלנות. הנתבעת, אשר נטל ההוכחה להוכחת טענה זו היה מוטל עליה, לא צרפה לתצהירה חוות דעת בעניין ואף לא זימנה לעדות עדים שיכלו להעיד בעניין. ראשית יצוין כי טענת הנתבעת כאילו המסלעה הייתה אמורה בין היתר, למנוע מנחל שניר להציף את המקרקעין, לא הוכחה. בעניין זה אפנה לסעיף 2 להסכם השני שם נקבע כי במידה והמזמין ירצה להמשיך בבניית מסלעה תומכת לדופן הנחל מעבר למסומן בתשריט, אזי ישולם סכום נוסף. כלומר, המסלעה לא נועדה מלכתחילה לשמש תמיכה מלאה לדופן הנחל והצדדים הותירו בהסכם פתח למקרה בו המזמין יבקש מסלעה תומכת כאמור. כל שעומד בפני הינו התשריט וההסכם, מהם לא ניתן ללמוד, ללא חוות דעת מקצועית, מה הייתה אמורה להיות מטרת בניית המסלעה והאם שקיעתה באותו החורף נגרמה בגין ביצוע העבודה ברשלנות, או מסיבות אחרות, כגון תכנון לקוי. לא נטען ולא הוכח, כי התובעת היא שביצעה את עבודת תכנון המסלעה ולכאורה ממסירת התשריט מהנתבעת לתובעת, אף עולה כי התכנון לא בוצע על ידי התובעת. ראה גם בעדותו של הנתבע (עמ' 16 שורה 19), כי הוא זה (הנתבע!) שהכין את התשריט. ללא חוות דעת מומחה, לא ניתן לדעת האם שטיפת המסלעה נבעה מפגם בביצוע, או מפגם בתכנון, כטענת התובעת. טענת הנתבעת בסעיף 24 לתצהירה, כאילו התובעת היא זו שהייתה אמורה לקבוע את פרטי העבודה, לרבות הגובה הנדרש וזאת מכוח המצג שהציגה עצמה כבעלת ניסיון, לא רק שלא הוכחה, אלא אף נסתרה מהרישום של גבי התשריט, על פיו את הגובה יקבע המזמין, דהיינו הנתבעת. דרדרי הצהיר, כי עבודת הבניה בוצעה לעיני הנתבע, על פי תשריט שערך הנתבע, כשבמהלך ביצוע העבודה היה הנתבע צמוד לתובעת ונתן הנחיות מפורטות (סעיף 19 לתצהיר). גם בעדותו עמד דרדרי על כך ש: "הוא עמד לידי והראה לי בדיוק איפה לשים אותן" (עמ' 12 שורות 17-18). לפיכך, לצורך הוכחת טענתה, היה על הנתבעת לצרף חוות דעת מקצועית, אשר תבהיר את הנראה בתשריט לעניין תכלית המסלעה וכן תפרט את הסיבה בגינה נשטפה המסלעה בחורף, כנובעת מביצוע עבודה רשלנית ומה מהות הרשלנות. לא רק שהנתבעת לא צרפה חוות דעת שבמומחיות בעניין, אלא שאף לא זימנה כאמור עד רלוונטי בעניין. על פי הנטען על ידי הנתבע, מר משה ענווים מרשות הניקוז הבהיר לו כי עבודת בניית המסלעה בוצעה ברשלנות (ראה עמ' 17 שורות 19-20 וכן בתצהירו). ברם, אותו מר ענווים לא זומן למתן עדות בבית המשפט. אי העדת מר ענווים, והימנעותו מחשיפה לחקירה שכנגד, מביאה למסקנה כי אילו הייתה הנתבעת בוחרת להעידו, הייתה עדותו תומכת בגרסת התובעת. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736). זאת ועוד, על פי עדות הנתבע, ידע הנתבע על ביצוע העבודה ברשלנות כבר בשיטפון הראשון שארע לטענתו, בחודשים 2-3/07 (עמ' 18 שורות 26-27). למרות זאת, בתאריך 20.5.07 שילמה הנתבעת לתובעת סכום נוסף של 40,000 ₪. אין כל היגיון בתשלום התמורה שעה שהנתבעת כבר ידעה לטענתה על ביצוע העבודה ברשלנות. 11. הטענות הנוספות שהעלתה הנתבעת לעניין אי עמידת התובעת בהסכמים וגרימת הנזקים- גם טענת הנתבעת כאילו התובעת לא עמדה בלוחות הזמנים שהוסכמו, לא הוכחה. בהסכמים לא נקבעו לוחות זמנים לביצוע ובהעדר ראיה לעניין, לא הוכח כי העבודות היו צריכות להסתיים עד 1/07. הטענה כאילו כתוצאה מאי סיום העבודות לא יכלה התובעת להשכיר את השטח לצורך עיבוד חקלאי ולפיכך, נגרם לה נזק בסך של 23,000 ₪ לא הוכחה אף היא. ראשית כאמור, לא הוכח מה המועד בו היו צריכות העבודות להסתיים. שנית, החקלאים- דוד חיון וארז שמיר, אשר לטענת הנתבעת פינו את השטח מצמחיית הנחל שנותרה ובתמורה קיבלו את השטח לעיבוד ללא תמורה, לא הובאו להעיד. בעניין זה אשוב ואפנה להלכה כי אי זימון עד להוכחת טענה, עומדת כנגד גרסת אותו צד שלא זימן את העד להוכחת טענתו. אם לא די באמור, לא הובאה כל ראיה לכך ששאריות צמחית נחל מנעו השכרת השטח לעיבוד חקלאי, לא הובאה כל ראיה לעניין שווי השכרת השטח החקלאי לעיבוד ואף לא ברור כיצד תמורת פינוי צמחיית נחל, אשר אמורה לכאורה להימשך מס' ימים בלבד, (ראה עדות הנתבע על פיה אפילו פינוי גזם לא אמור להימשך יותר מיומיים- שלושה- עמ' 21 שורה 15), נאלצה הנתבעת לשלם לחקלאים תמורה בסך שנת עיבוד שלמה. גם הטענה לנזקים בגין אובדן ימי עבודה או טרדה, כגון הצורך לפנות לחסיב ולהסביר לו את העבודות, הינה טענה בעלמא שלא הוכחה. הנתבע העיד כי הגיע לבקר במקום בין פעמיים לשלוש בשבוע, ממילא. חסיב הבהיר בעדותו כי פגש את הנתבע לאחר שמהנדס הכיר לו את הנתבע והוא נפגש עם הנתבע ודרדרי במשותף לצורך סיכום כי יכרות את העצים. בגין כריתת העצים על ידי חסיב כבר נוכתה כאמור התמורה שהיתה אמורה להשתלם לתובעת ולפיכך, לא זכאית הנתבעת לתשלום נוסף בגין ביצוע העבודה על ידי חסיב. גם העובדה שהנתבעת שילמה לתובעת תשלומים ב- 3/07 וב- 5/07, למרות שלטענת הנתבע בעדותו (עמ' 19 שורות 3-5) הבין כבר ב- 1-2/07 ש"התובעת עשתה עבודה כושלת, התוצאה היא כמעט כלום", מצביעה על כך שהמדובר בטענה "שנולדה" בדיעבד. לא סביר כי במצב בו ע"פ ההסכם אפילו עוד לא הגיע מועד התשלום, היתה הנתבעת מקדימה ומשלמת לתובעת תמורה בגין ביצוע העבודות כשלטענתה, כלל לא נעשו, או נעשו באופן כושל. לאור כל האמור, אני דוחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד. בנסיבות העניין, מששתי התביעות נדחו, אינני מוצאת ליתן למי מהצדדים צו להוצאות. דיני חברותבעלי מניותמניותתביעה אישית