מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת עבודה של טבח: השופט י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (תב"ע נא/200-0; סגן השופט הראשי גוטמכר ונציג הציבור חוסטקה), בו נדחתה תביעת המערער להכיר באירוע שאירע ביום 23.5.1990, כ"תאונת עבודה". 2. העובדות הנוגעות לעניין נקבעו על ידי בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 17.9.1995, כדלקמן: " 1. התובע יליד שנת 1960, הנו טבח במקצועו. 2. ביום 23.5.90 בשעה 00: 20 בעת עבודתו של התובע בגן האירועים זכרון יעקב פתח התובע את המקרר כדי להכניס מנות מוס שהכין ולפתע החליק על הפינה של המקרר נפל ונפגע בחלקים שונים של גופו, בגב, בראש ובפרק הירך השמאלי. 3. על הריצפה היו מים ופרחים ולכן החליק התובע והחל לחוש בכאבים חזקים בפרק הירך וכשנח חצי שעה הלך לביתו ולמחרת קיבל מהד"ר סנא שתי זריקות וולטרן, כדורים ונרות. 4. הבן של הטבח הראשי מרקו ומרק שהיו במרחק של מטר ממנו הרימו את התובע מהריצפה. 5.הרופאה ד"ר סנא העידה שהתובע היה אצלה ביום 24.5.90 וסיפר לה שהוא נפל על הגב וסיפר שיש לו כאבים בגב, אך הרופא לא רשמה את תיאור הפרטים כיוון שהתובע אמר שזאת תאונת עבודה. 6. ביום 10.5.90 נרשם בכרטיס הרפואי של קופת חולים מרפאה אורטופדית, כי לתובע היו בעיות ברגל שמאל ובאזור הירך והתובע העיד, כי מזה זמן רב הוא סובל ממחלה בגב." 3. בית הדין האזורי מינה את פרופ' יואל אנגל כמומחה-יועץ רפואי, וביקש את חוות דעתו "האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין כאביו של התובע בגב, ברגל שמאל ובאזור פרק הירך". בחוות דעתו של המומחה מיום 11.3.1996 הוא השיב לבית הדין כדלקמן: "אין כל קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין כאבי הגב או הירך של הנפגע. הנפגע סובל ממחלה קשה של השלד עוד בטרם האירוע הנדון. מחלה זו שגורמת לסבלו והיא שחייבה את ניתוח פרק הירך". 4. ב"כ המערער ביקשה להעביר למומחה שאלת הבהרה, והיא: "האם הנפילה והחבלה ביום 23.5.90 כמתואר בהחלטת בית הדין מ- 17.9.95 גרמה לתובע לאי כושר לעבודה" (תב"ע נו/1133-12). ב"כ המשיב התנגדה לשאלת ההבהרה, מן הטעם שאין היא מבהירה את חוות דעתו של המומחה וכן משום שחוות הדעת של המומחה "ברורה ביותר ועונה בפירוש על ענין הקשר שבין האירוע שהוגדר על-ידי בית הדין ובין מצבו הרפואי של התובע". בהחלטתו מיום 23.4.1991 דחה בית הדין את הבקשה להעביר את שאלת ההבהרה למומחה, מן הטעם שחוות הדעת של המומחה היא "ברורה עד שהיא מייתרת את שאלת ההבהרה". 5. בפסק דינו החליט בית הדין האזורי כדלקמן: " 1. לאחר ששקדנו שוב על קריאת חומר הראיות. הסיכומים בכתב של באי כוחם המלומדים של הצדדים כשהם מבוארים בקיצור נמרץ ובבהירות חדה נמצאנו למדים לאור חוות דעתו של המומחה הנכבד הכירורוג אורטופד הפרופ' יואל אנגל. כי אין כל קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין כאבי הגב או הירך של התובע וכי התובע סובל ממחלה קשה של השלד עוד בטרם האירוע הנדון ומחלה זו היא שגרמה לסבלו של התובע והיא שחייבה את ניתוח פרק הירך. 2. לאור חוות דעתו של המומחה הנכבד הפרופ' יואל אנגל המנומקת כדבעי אין מנוס מלדחות את התביעה". 6. על כך הוגש הערעור שלפנינו. בהסכמת ב"כ הצדדים, הוגשו לנו סיכומים בכתב בהליך הערעור. 7. הטענות העיקריות של ב"כ המערער לפנינו הן כדלקמן: א) המומחה הרפואי התיחס למצבו של המערער באופן כללי ולא התיחס למצבו מיד לאחר הפגיעה; (ב) בית הדין האזורי שאל את המומחה שאלה כללית בדבר המערער ולא שאלה ספציפית לעניין אי-כושרו לעבודה. לפיכך, שאלת ההבהרה למומחה היתה שאלה רלבנטית ונחוצה; (ג) לפני שהמערער נפל ונחבל הוא לא סבל מכאבים והגבלות. סבלו החל לאחר הנפילה, ולכן הוא גם פנה לטיפול רפואי. 8. הטענות העיקריות של ב"כ המשיב לפנינו הן כדלקמן: (א) המומחה למד על מחלת המערער, בין היתר גם מצילומי רנטגן המעידים על שינויים קשים בשל המחלה בפרקי הירך ועמוד השדרה המותני; (ב) בדין דחה בית הדין האזורי את הבקשה לשאלת הבהרה למומחה. ככל שמחלת המערער היא שגרמה לסבלו ואין כל קשר בין הכאבים והאירוע, ברור שגם אם הכאבים הביאו לאי כושר, הרי שזה לא נבע מן העבודה. 9. בהחלטת בית הדין האזורי מיום 17.9.1995 פורט האירוע בעבודתו של המערער ביום 23.5.1990, נפילתו והפגיעות בו. תוצאות האירוע התבטאו בתלונת המערער על כאבים בגב (ר' פיסקה 2 לעיל). תיאור האירוע היה לנגד עיני המומחה, ונשלח אליו גם כל החומר הרפואי שבתיק. 10. בטרם השיב המומחה לשאלת בית הדין, הוא ציין בחוות דעתו את האנמנזה לגבי המערער, כדלקמן: "הנפגע ידוע כסובל ממחלת bechterew מזה שנים רבות. עובד כטבח, נפל בזמן עבודתו. צילומי הרנטגן בסמוך לארוע מעידים על שינויים קשים בשל מחלתו היסודית (bechterew) בפרק הירך ובעמוד השדרה המתני. לא טופל בעבר, לאחר האירוע נותח הנפגע ונעשתה החלפה של פרק הירך הימני". כמו כן פירט המומחה את מצבו של המערער בבדיקה שנערכה לו. לאור כל אלה נתן המומחה את תשובתו לבית הדין האזורי, כמצוטט בפיסקה 3 לעיל. 11. משהגיע המומחה הרפואי למסקנה כי לאור מצבו של המערער, אין כל קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הכאבים בגבו או בירכו, הרי שבדין לא התיר בית הדין האזורי את הצגת שאלת ההבהרה למומחה. שאלת אי-כושרו של המערער לעבודה כתוצאה מהאירוע בין 23.5.1990 היא אכן בלתי רלבנטית לאור חוות הדעת בדבר אי-קיום קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הכאבים בגבו או בירכו של המערער. 12. כמו כן, בדין הסתמך בית הדין האזורי על חוות הדעת של המומחה בדבר העדר קשר סיבתי בין האירוע לכאבים, בדחותו את תביעת המערער, שהרי בהעדר קשר סיבתי בין אירוע לפגיעה פיזית באדם, אין קיימת "תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (ר' דב"ע לה/60- 0 דוד יצחקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 332, 336). 13. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור. 14. אין צו להוצאות.תאונת עבודה