תאונת דרכים עם אופנוע - פריקת כתף

התובע נפגע בתאונת דרכים כרוכב אופנוע ועל פי רישומי חדר מיון, סמוך לאחר התאונה התלונן התובע כי הוא לא יכול להזיז את ידו השמאלית. בצילומים נמצאה פריקה של הכתף ותחת סדציה נעשתה החזרה והוא שוחרר עם קיבוע. ##מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים - פריקת כתף:## ##מבוא## התובע, יליד 28.8.91, נפגע בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 25.3.08. הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונות הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. לפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת הדרכים. ##הנכות## לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע מונתה ד"ר מיכל עמית-כהן כמומחית רפואית מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. בחוות דעתה מיום 23.10.09, סקרה ד"ר עמית-כהן את ממצאי בדיקתה, את המסמכים הרפואיים שעמדו לפניה ואת תלונותיו של התובע. המומחית ציינה שבתאונה נפגע התובע כרוכב אופנוע ועל פי רישומי חדר מיון, סמוך לאחר התאונה התלונן התובע כי הוא לא יכול להזיז את ידו השמאלית. בצילומים נמצאה פריקה של הכתף ותחת סדציה נעשתה החזרה והוא שוחרר עם קיבוע בוולפו. המומחית פירטה בחוות הדעת את הטיפולים שקיבל התובע ואת ממצאי הבדיקות שנמצאו במהלך השנים מאז תאונות הדרכים, וציינה כי לא הועברו תעודות מחלה. אשר לבדיקה הקלינית שערכה, ציינה המומחית כי השרירים מפותחים בשתי הזרועות, לא נמצא דלדול של שריר הסופרספינטוס או של יתר שרירי הכתף. לא הייתה רגישות באזור המפרק, אין קושי בהתחלת תנועת אבדוקציה, אין קרפטציות בהנעת הכתף. המומחית התייחסה לטווחה התנועה האקטיבי, וציינה כי נמצא טווח פסיבי מלא משמאל, מבחן אפרהנסיה חיובי משמאל. מבחן מגרה שלילי. כן מצאה שלא הייתה בליטה של הסקפולה. אשר לצילומים ציינה המומחית כי בצילומי כתף שמאל מ- 18.2.09 נמצא לזיה ע"ש HILL SACHS. בפרק הסיכום והמסקנות ציינה המומחית כי מדובר במצב של לאחר פריקת כתף שמאל, וכי סביר שמדובר במצב של תת פריקה. עוד ציינה המומחית כי התובע הופנה למרפאת כתף אולם לא פנה לבדיקה ולא נעשה המשך בירור כמו בדיקת M.R.I ארתרוגרפיה. נמצא כי בעברו היו שני דיווחים על כאבים בכתף שמאל אך לא דווח על פריקה. על רקע זה סברה המומחית כי עיקר נכותו של התובע קשורה לתאונה. על יסוד ממצאיה העריכה המומחית כי בשל מצב שלאחר פריקת כתף שמאל עם תמונה קלינית המתאימה למצב של תת פריקות, נותרה לתובע בעקבות תאונת הדרכים נכות צמיתה בשיעור של 10%, לפי פרט 41(1)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן- "התוספת לתקנות"), בחלקו. לדעת המומחית יש לקבוע כי 1% מהנכות הינו בשל מצב קודם ו- 9% הינם בגין התאונה נושא התביעה. לאחר הגשת חוות הדעת נשלחו למומחית על ידי הצדדים שאלות הבהרה. ביום 3.2.10 שלחה ב"כ התובע למומחית את ממצאי בדיקת MRI של כתף שמאל מיום 25.1.10 וכן תיעוד רפואי עדכני ממרפאת כתף בבית חולים הדסה עין כרם - אשר לא עמדו בפני המומחית בעת מתן חוות הדעת. ביום 7.2.10 השיבה המומחית כי הממצאים מצביעים על פגיעה חמורה יותר לעומת ממצאי הבדיקה הקלינית שצויינו בחוות דעתה. ממצאים אלו מתאימים לדעת המומחית למצב של חוסר יציבות ואפשרות לפריקה או תת פריקות. עוד ציינה המומחית בתשובותיה כי התובע הופנה על ידי רופאיו לניתוח ארתרוסקופי. לאור זאת קבעה המומחית כי יש להעלות את שיעור הנכות ל- 20% לפי פרט 41(1)א' לתוספת לתקנות במלואו, וכי יש צורך בקיום הערכה חוזרת לאחר עריכת הניתוח. ביום 15.3.10 שלחה ב"כ התובע למומחית שאלת הבהרה - מה יהיה שיעור הנכות הצמיתה של התובע אם לא יעבור את הניתוח? ביום 15.4.10 השיבה המומחית כי שיעור הנכות יעמוד על 20% לפי פרט 41(1)א' לתוספת לתקנות במלואו. ביום 3.8.10 שלח ב"כ הנתבעת שאלות הבהרה למומחית. ביום 18.8.10 השיבה המומחית כי הסיכונים לניתוח שאליו הופנה התובע הם הסיכונים הרגילים הכרוכים בהרדמה ובניתוח - כולל זיהום מקומי, חוסר הצלחה והחמרת כאבים. עוד השיבה כי סיכויי הצלחת הניתוח המדובר עומדים על 80% ואם התובע יעבור ניתוח זה בהצלחה נכותו תרד לשיעור של 10%. המומחית השיבה כי ניתוח כזה ניתן לבצע גם במסגרת הרפואה הציבורית. ביום 12.9.10 שלחה ב"כ התובע שלחה למומחית שאלות הבהרה נוספות, בנוגע לסיכונים הכרוכים בניתוח, וביקשה שהמומחית תצרף מאמרים עליהם היא מסתמכת בהערכת סיכויי ההצלחה של הניתוח. ביום 26.9.10 ענתה המומחית כי הסיכונים הנפוצים הם זיהום, הגברת כאבים וחוסר הצלחה עם פריקה חוזרת. עוד הוסיפה כי מדובר בניתוח בהרדמה כללית ובעקבות ההרדמה קיימת סכנת חיים באחוזים מאוד נמוכים. אשר לזיהום העשוי להתפתח לאחר הניתוח, הוסיפה המומחית כי רוב הזיהומים ניתנים לטיפול אנטיביוטי אולם סיבוך של זיהום מעלה את הסיכוי לתוצאה לא טובה. המומחית הוסיפה כי קיים סיכוי נמוך לאפשרות שבעקבות הניתוח יפתח התובע "כתף קפואה" או "תסמונת כאב כרונית". המומחית השיבה בחיוב כי קיים סיכון שגם לאחר ניתוח ישוב התובע ויפרוק את כתפו; ולאחר ניתוח שלא צלח פריקה נוספת של הכתף תרע באופן משמעותי את תפקוד הכתף. המומחית צירפה 3 מאמרים לתמיכה בעמדתה בנוגע לסיכויי הצלחת הניתוח. ##סירוב לביצוע ניתוח## הצדדים נחלקו בנוגע למשמעות סירובו של התובע לעבור את הניתוח שעליו הומלץ ושאליו התייחסה המומחית בתשובותיה לשאלות ההבהרה. לטענת התובע, הנכות הרפואית שנותרה לו בעקבות התאונה הינה בשיעור של 19%. נטען שהנתבעת לא זימנה את המומחית להיחקר על חוות דעתה, ומכך ניתן להסיק שגם הנתבעת סבורה שהחקירה לא הייתה מועילה לתמיכה בטענותיה. התובע הפנה לפסיקה התומכת בטענתו לפיה אין מקום לחייב אותו לעבור את הניתוח. בתצהיר עדות ראשית של התובע הצהיר התובע כי אינו מעוניין לעבור ניתוח מתקן. בסעיף 9 לתצהיר ביאר התובע כי: "לפי ייעוץ שקיבלתי, הרי שבניתוח המתקן יש סיכוי לזיהום, הגברת כאבים, חוסר הצלחה עם פריקות חוזרות, סיכונים שקשורים להרדמה כללית וסיכון (נמוך) ל-RSD. סיכון משמעותי במיוחד הוא כי בשונה מהמצב היום בו אם יש לי פריקה אז אני בעצמי מחזיר את הכתף למקום כי אז לאחר ביצוע הניתוח איאלץ במקרה של פריקה לפנות מיידית לטיפול בבית חולים ואינני מעוניין בכך. ברקע סיכונים אלו יש מאיים הפחד מהרדמה כללית ופחד ממחלה זיהומית של RSD". בסיכומיו טען ב"כ התובע כי מדובר בעדות קבילה. עוד הוסיף כי מעבר לשאלה האובייקטיבית של חיוב התובע לעבור ניתוח קיים חשש סובייקטיבי. לטענת הנתבעת, יש להעמיד את שיעור הנכות הקשורה לתאונה על 9% בלבד, משום שמוטלת על התובע חובה להקטין את נזקיו ולבצע את הניתוח. משנמנע מלעשות כן, יש לראותו כאילו ביצע את הניתוח ועבר אותו בהצלחה. הנתבעת הפנתה לפסיקה התומכת בעמדתה שלפיה סירובו של התובע לעבור את הניתוח אינו סביר. עוד טוענת הנתבעת כי התובע הסתיר פרטים על עצמו וחוסר מהימנותו של התובע אינו מאפשר לקבל את טענותיו כנגד ביצוע הניתוח, משום שהן חסרות בסיס ונטענו רק מתוך רצון להאדיר את נזקיו ואת הפיצוי לו הוא זכאי. בסיכומיה פירטה הנתבעת שהתובע הסתיר עובדות שונות. כך למשל התברר כי בניגוד לטענת התובע בתצהירו, אין לו תעודת בגרות; בניגוד לאמור בתצהירו לפיו בעקבות התאונה נדחה שירותו הצבאי של התובע, התברר כי התובע כלל לא שירת בצבא. תחילה נדחה שירותו על רקע גניבת אופנוע, ולאחר מכן התברר כי הוא סוחר בסמים והוחלט לשחררו משירות על רקע זה. הנתבעת טענה כי מבחינה אובייקטיבית אין הצדקה שלא לעבור את הניתוח. סיכויי ההצלחה של הניתוח גבוהים, הסיכונים נמוכים, שכן מעיון בתשובות לשאלות ההבהרה שהשיבה המומחית עולה כי הסיכונים הם ברמת סבירות זניחה ביותר, ולעומתם סיכויי ההצלחה של הניתוח הינם בשיעור 80%. נטען שהתובע הופנה לביצוע הניתוח גם על ידי רופאיו המטפלים. בכל הנוגע לייעוץ שהתובע טוען כי קיבל, נטען שמדובר בעדות שמיעה ועדות שברפואה, ועל כן הנתבעת מתנגדת לה. עוד טענה הנתבעת כי בחקירה הנגדית התברר לה כי לתובע אין כל מושג מהם הסיכונים שלהם טען בכל הנוגע להרדמה כללית, ואין לו מושג מה זה RSD על אף שציין זאת כאחד הסיכונים מהם חושש. (פרוטוקול הדיון עמ' 5 שורות 21-25). בע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חב' לביטוח בע"מ פ"ד מה(4) 45 (1991) מנה כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) את הגורמים שבהם יש להתחשב בעת בחינת השאלה האם סירובו של התובע (הנפגע) להינתח הוא סביר: "גורמים אלה הם בעיקר מידת הסיכון שבניתוח, מידת הכאב והסבל הכרוכים בו ובמידת ההצלחה שניתן לצפות לה." (עמ' 54) ועוד הוסיף בית המשפט כי הגישה הראויה בעיניו- "היא זו המאזנת בין השיקולים השונים. כשם שאין לומר, כי סירוב לניתוח לעולם אינו בלתי סביר, אין גם לומר, כי סרוב לניתוח הוא לעולם בלתי סביר. הכל תלוי במערכת השיקולים הרלוואנטיים ובמשקלם הפנימי ההדדי" (עמ' 56). קביעות אלו שבפסק הדין אומצו גם בפסקי הדין שבאו אחריו. בע"א 120/00 משה יעל נ' משה בצלאל אשר ניתן ביום 20.5.02 הרחיב כב' השופט ת. אור בעניין נטל ההוכחה וקבע כי: "נטל ההוכחה, כי הניזוק-התובע לא עמד בחובת הקטנת הנזק, מוטל על כתפי המזיק-הנתבע (ר' ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45, 51). נטל זה מחייב את המזיק להראות, כי מאזן ההסתברויות נוטה לכוון טענתו, על פיה הניזוק לא עשה את המוטל עליו, ולא נהג כנדרש על מנת להקטין את נזקו. הוכחת טענה בדבר אי הקטנת הנזק, כשהמדובר בטיפול רפואי שהניזוק סרב או נמנע מלקבל, מחייבת את המזיק להרים את נטל הוכחתם של מספר יסודות. ראשית, כי קיים טיפול רפואי אשר היה עשוי להיטיב את מצבו של הניזוק. שנית, כי הניזוק נמנע מקבלתו של הטיפול המיטיב (השוו ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (כרך א', מה' 4, התשנ"ח) 1208). שלישית, שלאחר שיקול כלל נסיבות המקרה הרלבנטיות יימצא שהניזוק התנהג התנהגות בלתי סבירה כשנמנע מקבלת הטיפול. בעניין זה יש חשיבות למידת הסיכון והכאבים הכרוכים בטיפול הרפואי, לעומת הסיכויים שבו (ראו לעניין הנטל המוטל על הנפגע להקטנת הנזק על ידי קבלת טיפול רפואי, בע"א 252/86 הנ"ל). יש חשיבות גם למודעות שהיתה לניזוק, לסיכון ולכאבים, לעומת הסיכויים הכרוכים בטיפול. מודעות זו יכול שתתקיים אם משום שהוסברה לניזוק ואם משום שהיא גלויה לעין לכל אדם סביר. רביעית, יש להוכיח את קיומו של קשר סיבתי בין מעשיו או מחדליו של הניזוק לבין נזקו המוגדל." (עמ' 3). לאחר שבחנתי את טענות התובע, השגותיה של הנתבעת והבהרותיה של המומחית ולאור הפסיקה בעניין מצאתי שאין לזקוף לחובתו של התובע את סירובו לעבור את הניתוח. הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה כי הניזוק לא עשה את המוטל עליו על מנת להקטין את נזקו. מהבחינה האובייקטיבית, המומחית אכן קבעה כי אחוזי ההצלחה של הניתוח עולים לכדי 80% וכי לפי הערכתה הסיכונים בביצוע הניתוח הינם נמוכים, אולם אפשר ללמוד מתשובתה כי קיים סיכון מיוחד לתובע - שגם לאחר ניתוח ישוב ויפרוק את כתפו, ולאחר ניתוח שלא צלח פריקה נוספת של הכתף תרע באופן משמעותי את תפקוד הכתף. מהבחינה הסובייקטיבית, ניסו הנתבעים להוכיח כי לתובע אין מודעות למידת הסיכונים והסיכויים הכרוכים בטיפול. לטענתם, במהלך החקירה הנגדית שב התובע והעיד כי אינו מעוניין בניתוח. לשאלות האם הוא זוכר מה הסבירות שתהיה לו בעיה עם הרדמה כללית ומה זה RSD ענה התובע כי אינו זוכר (עמ' 5 שורות 21-25). אולם התובע גם העיד כי "...והייתה לי פריקה שהכתף יוצאת וחוזרת, פריקה מלאה שהיא יוצאת ואני צריך ללכת לבית חולים, וזו הסיבה שלא הלכתי לניתוח כי כל פריקה אתה חייב להתפנות לבית החולים." (עמ' 9 שורות 21-23). ניתן ללמוד מהדברים שאף שהתובע לא ידע להסביר את המונחים המקצועיים המעידים על הסיכון הנמוך בניתוח שעליו הומלץ, התובע היה מודע לתוצאות המעשיות האפשריות בביצוע הניתוח, תוצאות העלולות לגרום לו להרעה במצב הפריקה, בצורך לטפל בפריקה באמצעות פנייה לבית החולים, ולא בכוחות עצמו כפי שהוא עושה היום, לכאב ולסבל הכרוכים בניתוח, ולקושי בתפקודו היומיומי. בתצהירו טען התובע כי קיבל ייעוץ רפואי שהסביר לו את הסיכויים והסיכונים בניתוח (סעיף 9 לתצהיר). בחקירה הנגדית החל התובע לספר את הסיכונים שמנה בפניו ד"ר מנחם יצחקי "הוא בדק אותי כדי לעשות את הניתוח. הסביר לי את הסיכויים שלי ואמר לי לקחת בחשבון 3 דברים ... " (עמ' 8 שורות 1-2) - בשלב זה חזר בו ב"כ הנתבעת מהשאלה בעניין, קטע את התובע, ולא אפשר לו לסיים לומר את דבריו בנושא זה. הנתבעים טענו כי אין לקבל אמירה זו כיוון שמדובר בסוג של חוות דעת שאי אפשר להציגה בפני בית המשפט, בעוד שהיה מדובר בתשובה המנמקת את התנגדותו של התובע לניתוח. אף אם אין לקבל את האמירות הרפואיות העולות מייעוץ שקיבל התובע, ניתן ללמוד מעדותו של התובע בעניין זה כי החלטתו בדבר הניתוח הינה החלטה שקולה, שהתקבלה לאחר עריכת התייעצות עם הרופא המטפל, ושרק בעקבות ההתייעצות החליט התובע שאינו מעוניין בביצוע הניתוח. הנתבעים ניסו לבסס את חוסר אמינותו של התובע על ידי מספר ראיות שהובאו לידיעתם לאחר מתן תחשיבי הנזק. ראיות אלה אמנם מצביעות על בעיתיות רבה באמינות התובע אך לא מצאתי שיש לגזור מהן מסקנות באשר לאמירתו הסובייקטיבית של התובע לגבי ביצוע הניתוח. עוד אציין כי בנוגע לטענת הנתבעת בדבר כזבים שנכתבו בתצהיר התובע שעליהם נתן ב"כ התובע הסבר בסיכומיו (פרוטוקול הדיון עמ' 11 שורות 9-13), אני מקבלת את הסברו של ב"כ התובע ולא זוקפת לחובתו של התובע דבר זה. לאור דברים אלו אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי סירובו של התובע לעבור את הניתוח שהוצע לו על ידי רופאיו מצביע על כך שהתובע לא עשה די על מנת להקטין את נזקו. לפיכך אני קובעת כי הנכות הרפואית של התובע עומדת על שיעור 20%, אחוז ממנה מיוחס לעברו של התובע. ##הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות## בתצהירו פירט התובע כי "הנכות שלי מגבילה אותי בכמה מישורים: א. הגבלת תנועות - כמתועד בחוות דעת המומחית. ב. חובה להיזהר מהרמת היד מעל גובה השכם מחשש לפריקות חוזרות. ג. קושי לתפקד ביד וקושי להרים משאות. כתוצאה מהנכות אני מוגבל בתנועת הכתף, לא יכול להרים משקל בצד שמאל, לא מסוגל לעבוד בעבודות פיזיות. בנוסף יש לי קושי של ממש לנהוג על האופנוע בשל צורת האחיזה של הכידון וקושי לבצע פעולות רבות אשר גורמות לכאב בכתף." (סעיף 10) במהלך חקירתו הנגדית, פירט התובע שבגלל פריקת הכתף יש לו קושי להרים משאות וכי נפגע בצוואר ויש לו כאבים בתפקוד היום יומי (עמ' 9 שורות 1-7). עוד הוסיף התובע כי "בדיעבד עם הזמן עלו לי כל מיני בעיות לדוגמא ניסיתי להרים מזוודה אז העפתי אותה, והיתה לי פריקה שהכתף יוצאת וחוזרת..." (עמ' 9 שורות20-21). לשאלה האם כיום יש לו מגבלה על רישיון נהיגה ענה "לא אמרתי שלא, אני צריך לבדוק את המגבלה, עד היום לא יצא לי לבדוק זאת" (עמ' 6 שורה 29) בסיכומיו טען בא כוחו של התובע כי "מדובר בבחור שעוד משחר ימיו הסתמנה הגבלה בכל מה שקשור בתחום העיוני. מסתמן כסביר להעריך כי התובע יידרש לעיסוק פחות עיוני ויותר פיזי וזה נותן משנה משמעות לנכות אורטופדית כל כך קשה של פריקה חוזרת בכתף. לפיכך שיעור הפגיעה בכושר העבודה הוא לפחות השיעור בנכות הרפואית כפי שקובעת הפסיקה לגבי קטינים, כאן מדובר בילד שלא התקדם היטב בתחום העיוני. לכן שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות צריך לעמוד לפחות 19%, ובמסגרת שיקול דעת בית המשפט אנו סבורים שיש מקום אף להעלות שיעור זה." (עמ' 10 שורות 31-32, עמ' 11 שורות 1-5). מנגד טענה הנתבעת כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה בהרבה מנכותו הרפואית. הנתבעת מסתמכת על דברי המומחית הרפואית (בתשובותיה מיום 7.2.10) כי מצבו התפקודי של התובע טוב בהרבה מהנכות הרפואית. וכי בבדיקתה מצאה המומחית כי שריריו של התובע מפותחים בשתי הזרועות והוא אינו סובל מדלדול שרירים - דבר המלמד על שימוש תקין ביד. עוד הדגיש ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי אין זכר לטענות שהעלה התובע בתצהירו בחוות הדעת של המומחית וכי הוא לא סיפק הסבר מדוע לא פירט תלונות אלה בפניה. בהביאי בחשבון את טענות הצדדים, מצאתי שמדובר בנכות שיש לה השלכות תפקודיות ברורות. בדרך כלל משקפת הנכות האורטופדית גם את שיעור הנכות התפקודית, (ראו למשל את פסק הדין בע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3) 792), מה גם שבשל עברו הלימודי של התובע סביר שהוא יפנה לעבוד בעבודה שהינה פיזית במהותה, ולא עיונית. יחד עם זאת, יש לשקול את העובדה שבמהלך הבדיקה הקלינית התרשמה המומחית שמדובר בנכות אורטופדית נמוכה יותר בשיעור של 10%, וניתן להניח שהמצב הקליני משקף את אופן התפקוד. כמו כן, לתובע אפשרות לעבור ניתוח שסיכויי הצלחתו הם 80%, וצפוי שבעקבותיו תפחת נכותו הרפואית ל- 10%. יש אפשרות שבעתיד ימצא התובע לנכון לעבור את הניתוח האמור. ניתן להניח שככל שהבעייה התפקודית גבוהה יותר, תהיה נכונות גבוהה יותר של הניזוק לעבור ניתוח, וכי עצם עמדתו הסובייקטיבית של התובע מקורה בכך שהפגיעה בתפקודו כיום נמוכה יותר משיעור הנכות הרפואית. בשל הנסיבות האמורות מצאתי שיש להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות על שיעור של 14%. ##הנזקים## ##הנזק הלא ממוני## התובע טען כי לפי הנתונים שהוצגו ובשל שיעור נכות של 20% מגיע לו בראש נזק זה סך של 35,000 ₪; ואילו הנתבעת טענה כי בהתחשב בדרגת נכות של 9% מגיע לתובע סך של 16,000 ₪ . לאור קביעתי בדבר שיעור הנכות של התובע, זכאי התובע לפיצוי בסכום של 36,000 ₪ במעוגל בראש נזק זה. ##הפסד הכנסות- נתונים כלליים## בא כוח התובע טוען בסיכומיו כי בכל הנוגע לבסיס ההשתכרות של קטינים חזקה היא שהולכים על פי השכר הממוצע במשק. לפי חישובים שערך שיעור המס על שכר זה עומד על 1,500 ₪. לטענתו במקרה זה אין מקום לסטות מהחזקה בשל מכלול הנסיבות - גילו הצעיר של התובע, היותו בעבר במסגרת לימודים, עבודתו בעבר והפוטנציאל שלו מהבית. עוד מוסיף בא כוח התובע בסיכומיו כי התובע מרצה כיום תקופת מאסר בת 28 חודשים, שאמורה להסתיים בעוד כשנה מיום הדיון (25.3.12). התובע הינו אדם צעיר המעוניין להשתקם, ואף אם נכשל פעם אחת בדרך, כיום הוא בהליך שיקומי בבית הסוהר. התובע העיד על ההליך השיקומי שהוא עובר - הוא נמצא באגף נקי מסמים, הוא יצא לחופשות והועמד לוועדת שליש, משתתף בקבוצת אן.אי, אין לו דו"ח משמעת (עמ' 2 שורות 1-7; עמ' 7 שורות 19-25). עוד מוסיף ב"כ התובע כי לתובע יש בית נורמטיבי שהוא יכול לחזור אליו. בא כוח הנתבעת טען בסיכומיו כי במקרה זה נסתרה החזקה בנוגע לשכר הממוצע במשק. בקביעה זו מסתמך ב"כ הנתבע על הראיות שהציג בדבר הפרעות הלמידה של התובע, בעיות הקשב והריכוז, ובעיות המשמעת, ההתמכרות לסמים ולאלכוהול מגיל 15, ההרשעה בגין גניבת אופנוע ושריפתו, ובגין מספר עבירות של סחר בסמים, תוך כדי מעצר בית נתפס והורשע על ייבוא סמים מסין. עוד הפנתה הנתבעת לעובדה שלתובע אין תעודת בגרות, ושהוא לא שירת בצה"ל. פורט שהתובע הופנה לחלופת מעצר ולשם שיקום למכון גמילה "אם הדרך" אך סולק משם טרם סיום המסלול. לטענת הנתבעת, טענות התובע כי היום הינו נקי מסמים נותרו בגדר עדות יחידה של בעל דין והתובע נמנע מלהביא ראיות כדי לתמוך בעדותו. התובע הסתיר פרטים רלוונטיים שהתגלו רק בחקירה הנגדית ובמסגרת הבאת ראיות הנתבעת - לו היו מובאות הראיות חזקה כי היו פועלות לחובתו של התובע. הנתבעת טוענת כי לאור סתירת החזקה בדבר השכר הממוצע במשק ולאור נתוני התובע - יש לחשב את בסיס השכר לפי שכר המינימום. ##חישוב שכרו של קטין ## בע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא , פ"ד ס(3) 13 קבע המשנה לנשיאה (כתוארו אז), כב' השופט א' רבלין כי: "הנחת עבודה היא לנו, בנוגע לקטינים שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ואשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, כי יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההשתכרות שלהם על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק." (עמ' 61) בהמשך קובע השופט ריבלין כי הסטייה מחזקה זו אפשרית: "...ראיות ואינדיקציות באשר לנפגע הקטין יאפשרו לסתור את החזקה בדבר השכר הממוצע במשק - לכאן או לכאן - רק במקום שבו יש להן משקל רב והן מלמדות בהסתברות גבוהה כי הקטין אמנם היה משתלב בעתיד במקצוע מסוים (או לחלופין, כי היה מתקשה למצוא לו מקום בעבודה מכניסה). אכן, בנטיות, בכישורים ובשאיפות בעלמא לא בהכרח סגי (ראו למשל ע"א 6431/96 בר זאב נ' מוחמד [54]); המציאות מלמדת כי לרוב יקשה לצפות מה ילד יום ואם ישתכללו הנטייה, השאיפה והכישרון של הקטין לכלל רכישת מקצוע בעתיד. ומנגד, לא אחת קטינים שיודעי דבר אינם חוזים להם גדולות, פורחים להם ומשגשגים. על כן נדרשים נתונים מיוחדים הנוגעים לקטין הספציפי, המוציאים אותו בהסתברות גבוהה מגדרי החזקה." (עמ' 63). כחלק מהאינדיקציות נמנו גיל הקטין, לימודיו, תחביביו, כישוריו, התמדתו, חריצותו, קשר עם בני אדם, כושר ארגון וכדומה. בע"א 6082/08 מרים אגבבה ואח' נגד ד.י.ש. חברה בע"מ ואח' (מיום 21.10.10 להלן- "פרשת אגבבה"), אישר בת המשפט העליון את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה יש לפסוק את בסיס הששכר של קטין שנפטר לפי 80% מהשכר הממוצע במשק. באותו עניין, בחן בית המשפט המחוזי את הנתונים הספציפיים של המנוח ומצא כי המנוח היה "בעל "אינטליגנציה בינונית-נמוכה" וגילה פער של שלוש שנים בין גילו לבין רמת תפקודו; ... סבל "מאי שקט פסיכו מוטורי, מבעיות קשב וריכוז, וממצוקה ריגשית", וכן לכך ש... סבל "מקשיי כתיבה וקיבל טיפולים נפשיים וטיפולים של ריפוי בעיסוק ושיקום בדיבור". נמצא שהנתונים השונים העידו על "תמונה כוללת של קשיים במגוון רחב של יכולות - קוגניטיביות, תפקודיות ונפשיות - ועולה כי בכל אחד מן ההיבטים היו קשייו של ... ניכרים ומשמעותיים. כל אלה, בהצטברם, שכנעו את הערכאה המבררת כי ניר היה מתקשה להגיע לדרגת השכר הממוצע במשק". בקביעת השכר בגובה של 80% מהשכר הממוצע במשק, הביא בית המשפט בחשבון גם שיפור שהיה במצבו של התובע בשנת חייו האחרונה. על בסיס הבחנות אלו שנעשו בפסיקה מצאתי שגם בענייננו יש לסטות מחזקת השכר הממוצע במשק. אינני סבורה שהעובדה שהתובע סבל מבעיות קשב וריכוז מגיל צעיר, לא השלים לימודיו לבגרות, אף לא שירת בצבא, מספיקים כשלעצמם לסטייה מחזקת השכר הממוצע במשק. כאמור בפרשת אגבבה הנ"ל דובר על קטין שלמד במסגרת מיוחדת לילדים בעלי צרכים מיוחדים, אשר סבל מקשיים נכבדים במגוון רחב של יכולות : קוגניטיביות, תפקודיות ונפשיות. שילובם של הקשיים האמורים יצר מצב יחודי שהצדיק סטייה מהשכר הממוצע במשק. בענייננו, לצד הקשיים הלימודיים והעיוניים האמורים, אין להתעלם מכך שלתובע עבר פלילי עשיר ביחס לגילו, מספר פעמים הוא נשפט והורשע בעבירות שונות, בעיקר בתחום הסמים. כיום הוא מרצה עונש מאסר ממושך של למעלה משנתיים. עולה מהראיות שמגיל צעיר התמכר התובע לסמים ואלכוהול ולמעשה לא השתלב הייטב במסגררות, לא במסגרת הלימודית, אף לא במסגרת הצבאית. אמנם התובע הביע בפני נכונות ותקווה להשתקם וטען כי כיום הוא מצוי בהליך שיקום בבית הכלא. כן העיד "... אני בכל מקרה, בעוד 10 חודשים כאשר תיגמר לי תקופת השליש, אני מתכוון להשלים את הבגרות כי אני רוצה לעשות משהו עם החיים שלי, אני עוד צעיר. אני חושב אפילו ללמוד באוניברסיטה." (עמ' 4 שורות 5-7). אף שקיים סיכוי מסויים לשיקומו של התובע, בוודאי שקיימת תקווה לכך, אין להתעלם מכך שהתובע בחר כאמור בנתיב מסויים המשפיע באופן ניכר על כושר השתכרותו. לא מדובר במעידה חד פעמית, אלא בהתנהגות עבריינית שיטתית ורציפה, מגיל צעיר, וגם במהלך מעצר בית. לא מדובר רק בשימוש בסמים, אלא גם בסחר בסמים קשים. בניסיון לשיקום ולגמילה הופנה התובע למוסד "אם הדרך", שם נקבע לגביו כי "לאחרונה ר' החל לחזור ולשחרר דפוסים קודמים. במקביל שיקר לא פעם לצוות המרכז והשרה הרגשה של חוסר אמון מוחלט. עקב הבנתנו כי ר' לא מנסה להמשיך בתהליך החלטנו להפסיק לאלתר". כיום מרצה התובע תקופת מאסר ממושכת של 28 חודשים. על יסוד שיקולים אלו, מצד אחד הבחירות שעשה התובע והנתיב שבו הוא הולך כיום, ומצד שני הבעת הרצון להשתקם, ניסיונות השיקום בכלא, והאפשרות שיעלה בידו להשתקם בעתיד, בשים לב לשכר הממוצע במשק ולשכר המינימום, מצאתי שיש לקבוע שבסיס השכר של התובע הינו 6,500 ₪ לחודש. ##הפסד הכנסות בעבר## כידוע, הפסד הכנסות בעבר הינו ראש נזק הטעון הוכחה. עצם קיומה של נכות אורטופדית, כמו גם עצם קיומה של נכות תפקודית או נכות זמנית בשיעור גבוה, אינם מעידים על כך שלנפגע נגרם בהכרח הפסד הכנסות בתאונת הדרכים. התובע טוען כי בחודש אפריל לא עבד כלל ובחודש מאי חזר לעבודה אך התקשה בביצוע העבודה ונאלץ לעזוב עבודה זו בחודש 8/08. לאחר מכן עבד במקומות עבודה שלא מצריכים מאמץ פיזי, כגון הסעות ותדלוק. בשל הפסדיו עתר התובע לפיצוי בסכום של 5,000 ₪ . הנתבעת טענה כי הפסד השכר לחודש אפריל - החודש שלאחר התאונה - עומד על 1,000 ₪, בלבד, ועל כן לטענתה אין מקום לפצות את התובע בסכום גבוה מכך. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע עצמו מסר ב"אם הדרך" (המוסד השיקומי אליו נשלח כחלופת מעצר) כי תמיד היה עובד עם מטרה כספית כלשהי וכשהיה משיגה היה עוזב את מקום העבודה. מתוך דברים אלה ניתן להסיק כי עזיבתו את מקום העבודה ב 8/08 אינה נובעת מקשיים פיזיים שנוצרו בעקבות התאונה. על טענה זו ענה התובע בחקירה הנגדית כי "מטרה כספית לחסוך למשהו, כמו מערכת לאוטו או מתנה לחברה. אני לא יודע למה אמרו שעוזב. הכוונה שהייתי משקיע את כל כולי, עובד באופן נורמלי, לא עוזב, לא בורח. לא הבינו אותי אמרתי שאני מתאמץ כדי להגיע למשהו." (עמ' 7 שורות 14-16). עיון בתלושי השכר שהגיש התובע מעיד על כך שהתובע החל לעבוד בפברואר 2008. הכנסתו במאי 2008 עמדה על 1,850 ₪ ובחודש אוגוסט עמדה על 2,750 ₪. מהחישוב המצטבר של עבודתו בשנת 2008 עולה כי התובע לא עבד בחודש אפריל של אותה שנה וממוצע שכרו לחודש עמד על סך של 2,043.66 ₪. התובע הגיש תלושי שכר ממרץ 2009 על סך של 864 ₪ ; ומחודשים 10-12/09 בהם ממוצע שכרו החודשי היה 1,454 ₪ ; ובחודשים 1-2/10 ממוצע שכרו החודשי היה 1,943 ₪. ניתן ללמוד מהנתונים שבפני שאין מקום לזקוף את הפסדי השכר בעבר לתאונה. על תקופת העבר העיבו הסתבכויותיו הפליליות של התובע, וניתן להתרשם שהתובע לא עבד כמלוא יכולתו בשל עיסוקו בפלילים. על רקע זה לא מצאתי שהתובע הוכיח שנגרם לו הפסד הכנסות בעבר, זולת בחודש אפריל שלאחר התאונה. בהנחה של שכר חודשי ממוצע של 2,000 ₪, מצאתי שיש לפסוק בגין העבר פיצוי של 2,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. ##הגריעה מכושר ההשתכרות והפסד הפנסיה## כיון שמדובר בניזוק שהיה קטין בעת פגיעתו, ועל יסוד בסיס שכר של 6,500 ₪ לחודש, בהנחת עבודה עד גיל 67, ותחילת עבודה במועד שחרורו המשוער מהכלא, שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, מצאתי שיש לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה בסכום של 265,000 ₪, תחשיב אקטוארי מלא במעוגל. הסכום האמור, מגלם לטעמי גם את הפגיעה בזכויות הפנסיה, ולפיכך לא מצאתי שיש לקבוע סכום נוסף בראש נזק זה. ##עזרת הזולת## התובע עתר לפיצוי בסכום של 65,000 ₪ בראש נזק זה. לטענתו, בתקופה שבה קבעה לו המומחית נכות זמנית - מלאה וחלקית - קיבל עזרה מוגברת מבני משפחתו. עוד טען התובע כי הפגיעה התפקודית משליכה על חיי היום יום ולכן בנוגע לעתיד יש לערוך חישוב אקטוארי עד לסוף תוחלת חיים בהערכה של 50 ₪ לשבוע המבטאים עזרה בפעולות כגון : משלוח מהסופר, צביעת הבית, החלפת נורה וכדומה. לטענת הנתבעת,בכל הנוגע לעבר, התובע אינו זכאי לפיצוי - לא הובאה כל תמיכה לטענה כי נגרמו לתובע הוצאות כלשהן בפועל. עוד מוסיפה הנתבעת כי גם אם קיבל התובע עזרה מדובר בעזרה רגליה הניתנת על ידי בני משפחה. בנוגע לעתיד טוענת הנתבעת כי מהות הנכות שנקבעה לתובע אינה מצדיקה פיצוי. כל הטענות בדבר קשיים מהם סובל התובע כלל לא הוצגו בפני המומחית והינם עדות יחידה של בעל דין. עוד טוענת הנתבעת כי התובע יכול לעבור ניתוח שישפר את מצבו עד כדי שהנכות תהיה בשיעור 9% - נכות שאינה מצדיקה פיצוי עתידי בראש נזק זה. בשים לב לטיבה של הנכות הרפואית ולקושי שהיא מציבה מפני ביצוע עבודות שונות, לעזרה ולסיוע שלהם נזקק התובע בעבר, כמו גם לאפשרות שיעבור ניתוח בעתיד כפי שהומלץ לו, ושבעקבותיו יזדקק התובע לתקופת החלמה, יחד עם זאת מצבו עשוי להשתפר, מצאתי שיש לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 35,000 ₪ בראש נזק זה. ##הוצאות## התובע עתר לפיצוי בסכום של 15,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות - עבור העבר דרש סך של 5,000 ₪ ועבור העתיד דרש סך של 10,000 ₪. לטענתו, כיוון שמדובר בנכות משמעותית יש צפי סביר להוצאת רפואיות בעתיד. הנתבעת טענה כי בכל הנוגע לעבר התובע לא צירף אף לא קבלה אחת כדי הוכיח את נזקו הנטען. בכל הנוגע לעתיד, בהתחשב בעובדה כי התובע לא יזדקק לכל טיפולים רפואיים נוספים - אין ספק כי לא תגרמנה לו כל הוצאות. בנוגע לניתוח ולכל הוצאה רפואית הכרוכה בו אין לפצות את התובע בהתבסס על דברי המומחית כי הוא מכוסה במסגרת סל הבריאות. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 5,000 ₪ בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, מתוך הנחה שיתכן שבעתיד יהיו לתובע הוצאות מעבר לסל הבריאות. ##סיכום## אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סכום כמפורט להלן: נזק לא ממוני- 36,000 ₪; הפסד הכנסות בעבר- 2,000 ₪; גריעה מכושר השתכרות- 265,000 ₪; עזרת הזולת- 35,000 ₪; הוצאות - 5,000 ₪; סה"כ- 343,000 ₪. לסכום בגין הפסד הכנסות בעבר יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית עד יום מתן פסק הדין. הנתבעת תשיב לתובע גם את הוצאות המשפט שהוציא, וכן שכר טרחת עו"ד תאונות דרכים בשיעור של 13%. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהמועד שבו יומצא פסק הדין לבא כוחה של הנתבעת. ביום 25.4.12 ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים בנוגע לנאמנות על סכומים שיפסקו לטובת התובע בהליך זה. על הצדדים לפעול בהתאם למוסכם.אופנועתאונת דרכיםכתפייםתאונת אופנוע