מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שירותי הובלה במשאיות - תביעה: על הפרק תביעות כספיות הדדיות בין בעל עסק לשירותי הובלות לבין נהג משאית שסיפק לו שירותי הובלה. רקע 1. זיסמן (להלן: "זיסמן") הינו בעל עסק המספק מזה עשרות שנים שירותי הובלה באמצעות משאיות לחברת אוסם (להלן: "אוסם"). 2. מסיקה (להלן: "מסיקה") הוא נהג משאית ותיק העוסק אף הוא במשלח יד זה עשרות שנים. 3. מסיקה סיפק מאז שנת 1980 שירותי הובלות לאוסם באמצעות חברת המניע (להלן: "המניע") אשר עבדה עבור אוסם, וזאת עד שהמניע הפסיקה את פעילותה בסוף 2003/תחילת 2004. 4. החל מסוף שנת 2003 ועד חודש אוגוסט 2008 עבד מסיקה עבור זיסמן וסיפק באמצעותו שירותי הובלה לאוסם, עד סיומה של מערכת יחסים זו שנסתיימה בתביעות הדדיות בין השניים. תביעת מסיקה 5. תביעת מסיקה בסכום של 200,000 ₪ כוללת מספר רכיבים כדלקמן: א. סך של 88,827 ₪, הסכום הנקוב בחשבוניות שהוציא מסיקה לזיסמן עבור שירותי הובלה בחודשים יולי ואוגוסט 2008 (במאמר מוסגר יצויין כי זיסמן מכיר בסכום של 81,048 ₪ שעליו לשלם למסיקה בגין חודשים יולי ואוגוסט הנ"ל, אך טוען כי הוא זכאי לקזז את חובו של מסיקה אליו מהסך הנ"ל). ב. סך של 75,000 ₪ בגין פגיעה ביכולת השתכרותו של מסיקה מאז ספטמבר 2008 ואילך. ג. סך של 11,250 ₪ דמי שימוש ראויים או דמי שכירות עבור שימוש שעשה זיסמן בנגרר של מסיקה משך 5 חודשים. ד. סך של 20,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב של מסיקה, עגמת נפש והוצאות עקיפות אחרות כלפי צדדי ג'. הסכומים דלעיל הינם סכומים נומינליים להם יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית. 6. גם תביעתו של זיסמן בסך 251,369 ₪ כוללת מספר רכיבים כמפורט להלן: א. סך של 212,407 ₪ המהווה עמלה בשיעור 10% + מע"מ מסך כל החשבוניות שהוצאו על ידי מסיקה לזיסמן במהלך עבודתו של מסיקה. ב. סך של 25,510 ₪ - תשלום ששילם זיסמן לחברת ל.מ.ל אור אנרגיה בע"מ (להלן: "ל.מ.ל") עבור דלק שנטל מסיקה מל.מ.ל ולא שילם עבורו. ג. סך של 8,000 ₪ עבור שימושו של מסיקה ברשיון מוביל של זיסמן משך 20 חודש לפי 400 ₪ לחודש. ד. סך של 9,000 ₪ עבור שימוש בשירותי קצין הבטיחות של זיסמן משך 20 חודש לפי 450 ₪ לחודש. ה. סך של 67,500 ₪ עבור שימוש בנגרר משך 30 חודש לפי 2,250 ₪ לחודש. ו. סך של 10,000 ₪ בגין נזק לא ממוני שנגרם לזיסמן עקב מעללי מסיקה. הסכומים דלעיל כוללים הפרשי הצמדה וריבית ומסתכמים בסך של 332,417 ₪ ומהם קיזז זיסמן את סכום החוב בו הכיר בסך 81,048 ₪. עדים 7. לא פחות מ-13 עדים הובאו על ידי הצדדים להוכחת טענותיהם, ועדויותיהם נמסרו במשך שתי ישיבות. בעת הצורך אתייחס לעדויות אלה. עמלות 8. שאלת העמלות היא השאלה המרכזית בה חלוקים הצדדים. 9. לטענת זיסמן, מסיקה פנה אליו עם סיום עבודת מסיקה בחברת המניע וביקש לקבל שרותי הובלות לחברת אוסם באמצעות זיסמן. סוכם בין הצדדים תחילה כי מסיקה ישלם לזיסמן קומיסיון בשיעור 12% מהמחזור העסקי של מסיקה, אך לאחר מכן הסכים זיסמן להעמידם על 10% + מע"מ בלבד. בפועל, לא שילם מסיקה את הקומיסיון משך כל שנות עבודתו עבור זיסמן. זיסמן טען כי התחשב במצבו הכלכלי של מסיקה, והסכים לדחות את מועד תשלום הקומיסיון לזמן מוגבל, אלא שמר אביחי נתן (להלן: "אביחי") שניהל את עסקו של זיסמן בתקופה הרלבנטית העביר משך כל התקופה למסיקה את מלוא הכספים שהתקבלו אצל זיסמן מאוסם עבור שירותיו של מסיקה, בלא לגבות עת עמלת התיווך. לדברי זיסמן, אביחי היה בקשר הדוק עם מסיקה והיה חברו הטוב ואיפשר לו להתחמק מתשלום הקומיסיון גם בשל קנוניה שרקמו השניים מאחורי גבו של זיסמן (יצויין כי לזיסמן טענות רבות נגד אביחי בעניינים שונים, ואף התנהלו הליכים משפטיים ביניהם). זיסמן הוסיף וטען כי אביחי הוא זה שהיה בקשר שוטף עם הנהלת החשבונות, וקבע את שכר העובדים, בעוד זיסמן לא היה מעורב בהנהלת החשבונות של העסק. אביחי "ברח" מהעסק עקב חזרתו של בנו של זיסמן, חיים, לעסק, ומסיקה אשר חשש כי עם כניסתו של חיים לעסק יתגלה נושא אי תשלום הקומיסיון משך 5 שנים, עזב אף הוא בפתאומיות את העסק. רק לאחר מספר חודשים גילה חיים שמסיקה התחמק משך כל השנים מתשלום הקומיסיון. זיסמן ציין כי מסיקה שילם לחברת המניע קומיסיון כאשר עבד אצלה לפני עבודתו אצל זיסמן, וגם לאחר שסיים לעבוד אצל זיסמן שילם קומיסיון למי שעבד באמצעותו. זיסמן טען כי הנוהג בענף זה הוא של תשלום קומיסיון על ידי הנהג שמסופקים לו שירותי הובלה, וכי אין כל הגיון בכך שיספק שירותי הובלה למסיקה משך שנים, בלא להרוויח מכך פרוטה (שהרי שילם למסיקה את מלוא הסכום שהתקבל מאוסם). 10. מסיקה טען כי לאחר סיום עבודתו בחברת המניע נותרה היא חייבת לו סכומים ניכרים, והוא החליט שלא יעבוד עוד עבור מישהו אחר שייקח את השכר שהרוויח ביושר, ולכן הציע לנהגי תובלה אחרים לפנות יחד איתו לאוסם ולהציע את שירותיהם במישרין. תוך כדי כך פנו אליו זיסמן ואביחי והציעו לו לעבוד עבור אוסם באמצעות עסקו של זיסמן. מסיקה סירב לכך נוכח עמדתו דלעיל. אז הרגיעו אותו זיסמן ואביחי, וזיסמן אמר כי אינו רוצה ממנו דבר, והעיקר שיעבוד איתו, שכן יש לו בעיות רבות עם משאיותיו והוא רוצה לנצל את המצב בו הפסיקה חברת המניע את עבודתה עם אוסם, על מנת לבסס את מעמדו באוסם. מסיקה נעתר לאחר שהשתכנע מכנות דבריהם, וזיסמן נשבע כי יעביר לו את שכרו מייד כשהוא מקבל את הכספים מאוסם. משך מרבית התקופה התנהלו הצדדים בהתאם לסיכום זה. בתום כל חודש עבודה היה מסיקה מוסר לזיסמן או לבנו רוני או לאביחי את מלוא השוברים שקיבל מאוסם עבור שירותי ההובלה שביצע באותו חודש, אחד מהם היה בודק את השוברים, ולאחר מכן בני או פקידתו או אביחי היו יוצרים עימו קשר ואומרים לו איזה סכום לכתוב בחשבונית המס, ואז היה מקבל המחאה לפי הסכום הרשום בחשבונית. החל מחודש מאי או יוני 2008 החלו לצוץ בעיות עקב קשיים כלכליים שזיסמן נקלע אליהם והמחאות שניתנו על ידו חזרו ללא כיסוי. בני הרגיע אותו ואף שלח את מסיקה למשרדי אוסם לקבל את שכרו ישירות משם, אך בסופו של דבר לא שולמו לו חשבוניות יולי ואוגוסט 2008. הטענות כאילו היה על מסיקה לשלם עמלות הועלו רק מאוחר יותר. לטענת מסיקה, העסקתו על ידי זיסמן ללא תשלום עמלת תיווך היטיבה עם זיסמן ולכן היה נכון לכך, שכן באותו זמן בו החלה ההתקשרות הציעה אוסם למשרדי ההובלה עימם עבדה להעסיק את נהגי המניע כנהגים שכירים או כקבלני משנה, ואוסם תעניק להם קווי עבודה/חלוקה נוספים שחברת המניע החזיקה בהם, וזיסמן חפץ בכך על מנת לבסס ולהגדיל את מעמדו באוסם, מה גם שעמד לאבד אותה תקופה קווי עבודה שכן לא עמד בקצב העבודה ובדרישות אוסם. 11. ההתלבטות במקרה זה נובעת מכך שמחד, אי תשלום עמלה על ידי נהג אשר מועברות אליו עבודות הובלה על ידי חברת ההובלה אינה מתיישבת עם הנוהג הכללי בענף לפיו משולמת תמיד עמלה כזו על ידי הנהג, מה גם שאי תשלום העמלה מותיר את חברת ההובלה ללא רווח, שהרי משולם לנהג אותו סכום שמשולם לחברת ההובלה על ידי אוסם. מאידך, עומדת תקופת ההעסקה הארוכה של קרוב ל-5 שנים בלא שזיסמן יפחית מהתשלום לנהג עמלה כלשהי. כמו כן, ניתן הסבר לתועלת שצמחה לזיסמן מהעסקתו של מסיקה בלא לגבות ממנו עמלה. 12. על זיסמן נטל ההוכחה להוכיח את טענתו כי על מסיקה לשלם עמלות בגין התקבולים שהתקבלו אצלו במהלך עבודתו אצל זיסמן. 13. זיסמן הביא ראיות למכביר לגבי הנוהג בענף בדבר תשלום העמלה, והדברים מקובלים ללא עוררין. עדויות העדים שהובאו בעניין זה (ליפשיץ, גרין, שמואלוב ופרוימוביץ), כולם עוסקים בענף ההובלות ורובם אף בביצוע הובלות עבור אוסם, היו אמינות לחלוטין. כל אחד מהם ציין כי לא נתקל בתופעה של אי תשלום עמלה על ידי נהג, או אי קיזוז העמלה מהתמורה המגיעה לנהג, ובמקרה אחד בו נפלה טעות בעניינו של אחד הנהגים ולא קוזזה ממנו עמלה, תוקנה היא כעבור חודשים ספורים (עדותו של פרוימוביץ). לא רק זאת, אלא שמסיקה עצמו שילם עמלות לגורמי ההובלה באמצעותם עבד, הן לחברת המניע על ידה הועסק טרם החל בעבודתו אצל זיסמן והן לחברת לינוע ולאחר מכן למר בקל, על ידם הועסק לאחר עבודתו אצל זיסמן. יצויין כי מסיקה לא אמר בתחילה אמת בנושא עמלות אלה (ר' למשל, דבריו בישיבת ק.מ. ביום 2.3.10 לעניין אי תשלום עמלות לחברת לינוע), אך נאלץ לחזור בו מטענותיו אלה ולאשר תשלום עמלות על ידו, בעקבות עדויות של עדים חיצוניים שנשמעו לפני שניתנה עדותו. 14. זיסמן תירץ את העובדה כי משך קרוב ל-5 שנים שילם למסיקה עבור ההובלות אותו סכום שנתקבל מאוסם עבור הובלות אלה, בכך שלא התמצא בכל הקשור לחשבונות העסק, סמך על אביחי בעניין זה, וסבר כי הוא דואג לכך שמסיקה ישלם את העמלה המגיעה ממנו, אלא שהאחרון קשר קנוניה עם מסיקה, על מנת לחסוך למסיקה את תשלום העמלה. זיסמן גם הוסיף כי התחשב במצבו הכלכלי הקשה של מסיקה. 15. מקובל עלי כי זיסמן, אדם מבוגר, הינו איש עבודה, וכוחו אינו בניהול ובחשבונות (ר' אפילו דברי אביחי בעדותו: "...בני זיסמן בשיא הסדר שלו לא היה מוצא מסמך אחד" (עמ' 82 ש' 2-3), והדברים עולים גם מעדויות רבות אחרות, כמו, למשל, עדותו של רו"ח חנוך: ("בתור מנהל עסק היה (זיסמן - י.ק.) קטסטרופה לא יודע מימינו ומשמאלו", עמ' 12 ש' 27), עדות חיים: "אבי לא יודע לנהל... הוא לא בניהולי, הוא יותר במעשי" (עמ' 77 ש' 6-7), ועדות זיסמן עצמו: "אני לא יודע לנהל, אני יודע רק לשבת על ההגה ולעבוד...הייתי רק עובד, חמור עבודה. הוא היה עושה איתו את החשבונות" (עמ' 61-62). בסעיף 3 לכתב ההגנה שהוגש ב-22.2.09 טען זיסמן כי סיכם עם מסיקה תשלום עמלה של 10% + מע"מ, "...אך מתוך התחשבות במצבו של התובע אשר במשך השנים טען שמצבו הכלכלי קשה, נאות הנתבע לדחות את המועד לקבלת עמלת התיווך" בשלב זה לא נטענה על ידי זיסמן טענת אי הידיעה ואף לא טענת הקנוניה עם אביחי. בסעיף 20 לכתב התביעה שהגיש זיסמן ביום 29.9.09, טען הוא כי אביחי שניהל את העסק היה בקשר הדוק עם מסיקה, וחברו הטוב, והדבר איפשר למסיקה שלא לשלם את הקומיסיון שסוכם עליו. בסוף הסעיף כתב זיסמן: "בין היתר התחשב גם התובע בנתבע אשר שב וטען שמצבו הכלכלי קשה מאד". בסעיף 21 העלה זיסמן טענה של קנוניה שרקם אביחי תמורת אתנן, ובסעיף 22 הוסיף וטען זיסמן כי הסכים לדחות את מועד תשלום עמלת התיווך בזמן מוגבל, ולא תיאר לעצמו שאביחי ימשיך ויעביר למסיקה את מלוא הסכום שהתקבל מחברת אוסם בלא לגבות ממנו דמי תיווך. על דברים אלה חזר זיסמן בתצהירו. בישיבת יום 2.3.10 השיב זיסמן לשאלת בית המשפט איך הוא מאפשר מצב שמסיקה עובד וזיסמן מפסיד, כך: "...אני אומר שחיכיתי לו, כל הזמן היה סוחב אותי כמו שסוחבים מישהו בחבל, ופתאום טיק, החבל נקרע" (עמ' 4 ש' 26-27). ובעדותו בעמ' 62 תיאר זיסמן כי ריחם על מסיקה, וכי מסיקה הבטיח לשלם לו תוך כמה חודשים אחרי שקצת יתגלגל וכי "...אביחי בא לעסק ואני הייתי בטוח שהוא משלם לו". יצויין כי במכתבו הראשון של ב"כ זיסמן מיום 10.12.08 (בתשובה למכתב דרישה של מסיקה לתשלום חשבוניות יולי ואוגוסט 2008) לא נזכרה כלל הטענה בדבר העמלות, אך בעניין זה מקובלת עלי טענת חיים, בנו של זיסמן, כי הגיע לעסק של אביו בסוף אוגוסט 2008 כאשר העסק היה בקריסה, המשאיות לא עבדו כי לא היה כסף לשלם עבור דלק, והיה עליו לנקוט בפעולות דחופות על מנת להציל את העסק ולמנוע את קריסתו המוחלטת. מדובר היה בתקופה מאד לחוצה שנמשכה מספר חודשים, ובאותו זמן התרכז חיים בנסיונות להציל את העסק, והמצב לא היה ברור לו עדיין, לרבות נושא הסיכום בין מסיקה לבין אביו. 16. מסיקה טען כי מצופה היה מזיסמן להביא כעדים את מי שהיו מעורבים בטיפול בחשבוניות שהוגשו על ידי מסיקה מדי חודש, שהרי חשבוניות אלה אמורות היו לשקף את המחיר שהתקבל מאוסם עבור שירותי ההובלה של מסיקה ובניכוי העמלה. רו"ח חנוך שהיה רואה החשבון של העסק לא ידע ממה מורכב שכרו של מסיקה וכיצד היה צריך לערוך את החשבוניות שלו (עמ' 12 ש' 30-32). גב' אריאלה חנוך (רעייתו של רו"ח חנוך) היתה מנהלת החשבונות של העסק, אך גם היא לא ידעה כלל מה היו תנאי העסקתו של מסיקה אצל זיסמן (עמ' 39 ש' 1-6). לפי גרסת מסיקה, היה מוסר בתום כל חודש עבודה לזיסמן, או לבנו ניר (שעבד בעסק כסדרן עבודה) או לאביחי את כל שוברי ההובלה שקיבל במהלך החודש, ולאחר מכן זיסמן או פקידתו או אביחי היו יוצרים עימו קשר ואומרים לו איזה סכום עליו לכתוב בחשבונית המס, והיה מקבל לאחר מכן המחאה בהתאם. בעניין זה תמך אביחי בגרסת מסיקה, אך זיסמן לא הביא לעדות את בנו ניר (שהתברר כי הם מסוכסכים, ובדיעבד, הוברר כי ניר אף הגיש תביעה נגד אביו). בעניין הבן ניר מקובל עלי כי כסדרן עבודה לא היה מעורה בעניינים הכספיים, וכדברי חיים: "הוא (ניר - י.ק.) לא מבין בזה, הוא לא ניהל את העסק" (עמ' 73 ש' 13). באשר לעדותה של הפקידה פנינית נחום, זיסמן אישר כי עבדה אצלו מספר שנים ולדבריו עבדה בשיתוף פעולה עם אביחי. מאותה פקידה מצופה היה לשמוע כיצד נקבע הסכום שעל מסיקה לשלם, ומה ידוע לה על שכרו של מסיקה ועל נושא העמלה, אך בהיותה פקידה בלבד, ומאחר שקיבלה הוראות מאביחי, אינני מוצא כי הבאתה לעדות יש בה כדי להטות את הכף נגד זיסמן. 17. בנוסף, ניתן, בעיקר על ידי אביחי הסבר מדוע היה כדאי לזיסמן לשכור את שירותיו של מסיקה גם בלא לגבות ממנו עמלה. לדבריו, בסעיף 11 לתצהירו, כאשר חברת המניע באמצעותה עבד מסיקה, הפסיקה את פעילותה, הציעה אוסם למשרדי ההובלה שעבדו איתה הזדמנות פז והיא להעסיק כשכירים או כקבלני משנה את הנהגים שעבדו עבור המניע, וחברת אוסם תעניק למשרדי הובלה אלה קווי עבודה/חלוקה נוספים שחברת המניע החזיקה בהם. אביחי הוסיף בסעיף 12 לתצהירו כי באותו זמן היו לזיסמן בעיות עם משאיות ונהגים, ואף עמד לאבד קווי עבודה באוסם, שכן לא עמד בקצב דרישותיהם ורצה מנגד לבסס ולהגדיל ככל האפשר את מעמדו באוסם, ולכן הציע למסיקה לעבוד בשירותו, בלא שמסיקה ישלם מאומה. בעדותו הסביר אביחי מהי אותה הזדמנות פז שנזכרה לעיל: "באוסם יש לכל אחד כמות משאיות שהוא יכול לעבוד, בזמנו בני זיסמן היה מורשה 7 משאיות, כל משאית זה שווה כסף, זה זכות עבודה, לכן כאשר לקחנו את מסיקה אלינו הוספנו לנו זכות עבודה שבגינו עכשיו זיסמן תובעים את הזכויות עבודה לקבל כסף על זה. אוסם לא יכולים לצמצם את זכויות העבודה, את כמות המשאיות, הם מחלקים את העבודה שווה בשווה, אם מסיקה לא היה בא אלינו היה הולך למישהו אחר ואז העוגה של זיסמן בתוך העסק היתה נמוכה יותר" (עמ' 83 ש' 9-13). אני סבור כי אכן לזכות עבודה יש שווי כספי, ולפיכך יש הגיון בכך שזיסמן עשה מאמצים לצרף את מסיקה למצבת משאיותיו ונותני השירותים מטעמו, ומקובלים עלי גם דברי מסיקה כי זיסמן הוא זה שביקש ממנו (או אולי התחנן) להצטרף לשורותיו. אני סבור שיש הגיון גם בהבטחה שלא לגבות עמלה, אך להבטחה מעין זו חייב להיות גם הגיון כלכלי, שכן מי שמעניק שירותי הובלה לאוסם, ומשתמש לצורך כך בקבלני משנה, יכול ליצור לעצמו רווח עקב כך, רק באמצעות גביית עמלה מאותם קבלני משנה. אם לא ינהג כך, אין לו קיום ואין לו תקומה. גם כאשר ל"זכות העבודה" יש שווי כספי (אשר לא הוברר מהו), העסקת קבלן משנה משך שנים ארוכות בלא לגבות ממנו עמלה היא מחוסרת הגיון כלכלי כלשהו, ואין בר דעת שיהיה מוכן לכך, גם לא זיסמן. עובדה היא כי לא הובא גם כל "תקדים" אחר לפיו מי מהנהגים שסיפק שירותי הובלה לגופים המספקים שירותי הובלה לאוסם, עבד באופן שלא שולמה על ידו עמלה כלשהי. אביחי הוסיף וטען כי מדובר היה בעיסקת חבילה שבה הביא איתו מסיקה לזיסמן שני נגררים של חברת המניע שהיו בחזקתו וזיסמן עבד איתם ללא תשלום, אך ברור שבהגעה להסכמה זו או אחרת, יש קושי להתבסס על נגררים שהם למעשה בבעלות אחרת. כפי שהעיד אביחי בעצמו. זאת ועוד, לאחר קרוב לשנה דרשה המניע את הנגררים בחזרה, כך שפרק הזמן בו נעשה בהם שימוש (שהוכחש, אגב, על ידי זיסמן) היה מוגבל. 18. באשר לעדויות שתמכו בגרסתו של מסיקה, יש להתייחס אליהן בזהירות. מדובר בעדויות מפי שניים המצויים בסכסוך עם זיסמן. אביחי סיים את עבודתו אצל זיסמן באקורדים צורמים והגיש נגדו תביעה לבית הדין לעבודה. בקל גילה מרירות רבה כלפי זיסמן בשל פרשה של מכירת קונטיינר שסופרה באריכות ואין זה המקום להיכנס לפרטיה. כאשר נשאל מר בקל האם זה נכון כי אינו מדבר שנים עם זיסמן, השיב "אני גם לא רוצה לדבר איתו עכשיו ולא מחר" (עמ' 45 ש' 6-7). בנוסף, למרות שבקל הצהיר כי "אין מחלוקת עכשיו אני עזבתי אותו לשמים לא רוצה את הכסף ממנו" (עמ' 46 ש' 5-6), התברר כי לאחר מתן עדותו הגיש תביעה נגד זיסמן לבית המשפט לתביעות קטנות. בקל העיד בתצהירו כי לאחר שחברת המניע הפסיקה את פעילותה הציע למסיקה לעבוד עבורו תמורת עמלה של 10%, אך כעבור מספר ימים אמר לו מסיקה כי החליט לעבוד עם זיסמן, שכן הובטח לו שלא יידרש לשלם לזיסמן תשלום כלשהו. על דברים אלה חזר באוזניו זיסמן במילים: "אני לא מקבל ממנו אחוזים, אז בוודאי שהוא החליט לבוא אלי". בקל תיאר גם כי זיסמן חזר על האמור לעיל גם במפעלי אוסם עצמם. בעדותו תיאר כי זיסמן התגאה בכך שאינו לוקח אחוזים ממסיקה, וזאת באוזני מנהלים מאוסם, אלא שאלה נפטרו בינתיים וכי הדברים נשמעו גם באוזני מלגזנים (עמ' 47-48). גם מסיקה העיד כי "כולם שמעו את זה" (עמ' 54 ש' 11-12). ניתן היה לצפות כי ייעשה מאמץ להביא אנשים חיים ששמעו דברים אלה, ואשר אינם בסכסוך זה או אחר עם מי מהצדדים, אך אלה לא הובאו. עדיין, ומבלי לקבוע מסמרות, גם נוכח הסכסוך בין בקל לבין זיסמן, אף אם תתקבל עדות בקל בעניין הנזכר לעיל, אני רואה מקום לקבוע כי דבריו אלה של זיסמן התייחסו לפרק זמן מוגבל, ולא למלוא התקופה בה עבד מסיקה עבור זיסמן. 19. באשר לאביחי, אין מקום להיכנס לכל פרטי הסכסוך בינו לבין זיסמן. מכל מקום, את טענת הקנוניה יש להוריד מעל הפרק, שכן זו לא הוכחה, ולהיפך, הגם שטענה זו נטענה בכתב ההגנה שהגיש זיסמן נגד תביעת אביחי לבית הדין לעבודה (נספח ת/7 לתצהיר זיסמן), הגיעו הצדדים שם בסופו של דבר לפשרה לפיה יקבל אביחי מזיסמן סכום של 400,000 ₪. עדיין, וגם לאור האמור בסעיף הבא להלן, אני סבור כי גרסת אביחי לעניין הסיכום עם מסיקה בעניין אי גביית תשלום ממנו, נכונה חלקית בלבד, דהיינו מדובר בסיכום לגבי פרק זמן מוגבל ולא לאורך כל התקופה בה סיפק מסיקה שירותים לזיסמן. 20. צורמת העובדה כי התגלתה סתירה משמעותית בין עדויות מסיקה ואביחי לגבי מתן אישורים על ידי אביחי למסיקה כקצין בטיחות. מסיקה מאשר כי החל מחודש וחצי לאחר שהחל בעבודתו אצל זיסמן שימש אביחי (שהיה קצין בטיחות אצל זיסמן) גם כקצין בטיחות שלו וחתם לו על האישורים הנחוצים (עמ' 54), דהיינו משך קרוב ל-5 שנים. אביחי טען לעומת זאת כי מדובר בחתימות שחתם רק במשך חודשיים-שלושה (עמ' 84 ש' 3-4). אגב, בעניין זה קיימת גם סתירה בין האמור בתצהירו של מסיקה כי רק משנת 2008 חתם לו אביחי כקצין בטיחות על הטפסים הנדרשים לבין האמור בעדותו לעיל. 21. עניין אחרון זה מוביל לעניין נוסף שנזכר קודם לכן והוא אי אמירת אמת על ידי מסיקה בכל הקשור לאי תשלום עמלות לנותני שירותי הובלה אחרים עימם עבד. "הסנונית הראשונה" מופיעה בכתב ההגנה של מסיקה, שבו הכחיש הכחשה מלאה את טענת זיסמן בכתב התביעה, כי בעת שעבד מסיקה בחברת המניע, שילם לה עמלות. מר יובל גרין, שעבד אף הוא בחברת המניע בתקופה בה עבד בה מסיקה, ציין בתצהירו ובעדותו כי גם מסיקה שילם עמלה לחברת המניע, ואף מסיקה עצמו אישר זאת בעדותו (עמ' 50 ש' 20-21), דהיינו ההכחשה בכתב ההגנה לא היתה נכונה. חמור עוד יותר מכך הוא נושא תשלום העמלה לחברת לינוע עבורה עבד מסיקה לאחר סיום עבודתו אצל זיסמן. בשאלון שנשלח למסיקה נשאל האם נכון שהוא משלם קומיסיון לחברת לינוע וכמה אחוזים גובה ממנו חברה זו. על כך השיב מסיקה בשלילה בתצהיר מיום 5.6.09, תוך שהוא מציין כי הוא משלם מדי חודש עבור ביטוח סחורה בהעברה בלבד (ר' שאלות 11 ו-12 לשאלון והתשובות להן - נספח ת/2 לתצהיר זיסמן). תשובה דומה השיב מסיקה עת נחקר באזהרה בישיבת קדם משפט מיום 2.3.10, כי לאחר שסיים לעבוד עבור זיסמן, ביקש ממנו עמיעד ליפשיץ מחברת לינוע לבוא לעבוד אצלו ואמר לו כי אינו מבקש ממנו דבר, "ובאמת עד היום לא שילמתי לו אגורה אחת, לא עמלה, לא כלום. לא שילמתי לו אגורה" (עמ' 4 ש' 8-11). בחקירתו הנגדית טען מסיקה כי אכן בששת החודשים הראשונים לעבודתו אצל לינוע לא שילם עמלות (טענה זו הוכחשה על ידי ליפשיץ), אך לאחר מכן לחצה עליו הפקידה של ליפשיץ, ואחרי 6 חודשים אצל לינוע התחיל לשלם את ה-10% (עמ' 52 ש' 14-16). המסקנה היחידה שניתן להסיק מהאמור לעיל היא אי אמירת אמת על ידי מסיקה, הן בתצהיר תשובות לשאלון שניתן למעלה מ-8 חודשים לאחר שהחל עבודתו עבור לינוע (בתחילת ספטמבר 2008), והן בתשובותיו תחת אזהרה בישיבת קדם משפט שהתקיימה כשנה וחצי לאחר תחיל עבודתו בלינוע. בכך ביקש מסיקה ליצור תדמית של מי שאינו משלם עמלות גם לאחרים, דהיינו כי עניין אי תשלום העמלה לזיסמן אינו חריג. דא עקא, כי הוכח שלשלושה מעסיקים אחרים שילם מסיקה עמלה של 10% (חברת המניע, חברת לינוע ולמר אליהו בקל). אי אמירת אמת זו מביאה דווקא למסקנה ההפוכה, כי גם לזיסמן אמור היה מסיקה לשלם עמלות, שלא שולמו. 22. המסקנה אותה אני מסיק מהאמור לעיל היא כי אין זה נכון שמסיקה לא אמור היה לשלם כלל עמלה לזיסמן, אלא שתחילת תשלום עמלה זו נדחתה למועד מאוחר יותר, וכי הוסכם כי משך פרק זמן כלשהו לא ישלם מסיקה עמלה. דברים אלה מתיישבים הן עם דברי זיסמן עצמו בעניין זה, הן עם מצבו של זיסמן אותה תקופה בה נזקק מאד לשמירת מעמדו באוסם ואולי אף להגדלתו, ואף לכך שמסיקה הביא עימו שני נגררים של המניע, ששימשו או יכלו לשמש את זיסמן משך תקופה מסויימת. 23. מהו אורך התקופה הנזכרת לעיל? באשר לכך לא הובאו נתונים מספיקים, בין היתר, מאחר וגרסת ביניים זו, אף שהיא קרובה יותר לגרסתו של זיסמן, לא נבחנה בהרחבה על ידי הצדדים. יש להניח כי בשלב מסויים אמור היה מסיקה להתחיל ולשלם עמלה. מקובל עלי כי זיסמן לא שת ליבו לכך, בין אם נוכח הזמן שחלף והיותו עסוק בעבודתו בלא שיהא מעורב בנושא החשבונות, ובין אם מאחר שסמך על אביחי. ייתכן שזה האחרון לא יישם את הדברים לגבי מסיקה בשל אי הבנה כלשהי (כזכור, טענת הקנוניה נדחתה). מסיקה מצידו ניצל את המצב, וגם לאחר המועד שבו אמור היה להתחיל לשלם עמלות, המשיך לקבל תשלומים מלאים עבור ההובלות שביצע, דהיינו את מלוא הסכום ששולם לזיסמן על ידי אוסם, וללא ניכוי עמלה כלשהי. 24. בהתחשב בכלל השיקולים והנתונים שנזכרו לעיל, לרבות אלה שבסעיף 22 לעיל, ואף באלה מתחום עשיית העושר, שכן ההסכמה לגבי אורך התקופה בה לא ישלם מסיקה עמלה לא היתה ברורה לחלוטין, אני רואה מקום לקבוע כי המועד בו היה על מסיקה להתחיל לשלם עמלות לזיסמן הינו באמצע התקופה בה עבד מסיקה אצל זיסמן, דהיינו בחלוף כשנתיים ו-4 חודשים לעבודתו, החל מחודש מאי 2006 ועד אוגוסט 2008. 25. מבחינת כימות מספרי, ובהתבסס על הנתונים בסעיף 4 לתצהירו של רו"ח חנוך, שאינם מוכחשים, הסתכם המחזור העסקי של מסיקה בתקופה הנ"ל ב-994,138 ₪ (מספר זה מתקבל מצירוף חשבוניותיו של מסיקה הכוללות מע"מ בשנים 2007 ו-2008, ובתוספת 8/12 מסכום החשבוניות בשנת 2006, שכן לא ניתן על ידי רו"ח חנוך פירוט חודשי אלא פירוט שנתי בלבד). המשמעות היא כי על מסיקה לשלם לזיסמן סכום נומינלי של 99,414 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. חשבוניותיו של מסיקה לחודשים יולי-אוגוסט 2008 26. אין מחלוקת כי למסיקה מגיע תשלום בגין הובלות שביצע בחודשים יולי ואוגוסט 2008. 27. המחלוקת היחידה היא האם מגיע למסיקה סכום חשבוניותיו בסך 88,827 ₪ (למעשה 88,860 ₪, וההבדל נובע מכך שבחשבונית אוגוסט 08 ננקב סכום "עגול" של 30,000 ₪ לפני מע"מ בעוד בחישוב המדוייק ננקב סכום של 30,127 ₪ לפני מע"מ), או הסכום בו מודה זיסמן שהוא 81,048 ₪. 28. הסיבה לפער בין הצדדים היא כי זיסמן מסתמך על טפסי 101 של אוסם אשר לפיהם בחודשים יולי ואוגוסט 2008 בוצעו הובלות על ידי מסיקה בהיקף הנמוך יותר הנזכר לעיל. מסיקה טוען כי טופס 101 של אוסם אינו משקף את כל ההובלות שביצע מסיקה עבור אוסם דרך זיסמן, וכי קיימים שוברי הובלה נוספים (ידניים ולא ממוחשבים), שלא מצאו ביטויים בטופס 101, ויש לחייב אף בגינם. 29. בעניין זה הובא להעיד מר פנטו דרג'ה המשמש כאחראי הובלות באוסם. מעדותו עלה כי השוברים הניתנים לנהג עבור כל נסיעה הם שוברים ממוחשבים בהם רשום בצורה ממוחשבת מספר הספק של זיסמן ומספר הרכב של מסיקה. שוברים אלה מוזנים לכרטיס הספק של זיסמן באוסם, וכך ניתן להפיק עבור כל חודש טופס 101, המורכב משני פרמטרים: מספר הספק של זיסמן, ומספר הרכב של מסיקה, דוגמת נספחים 7ב' ו-8ב' לתצהירו של מסיקה (עמ' 33 ש' 15-24), ואלה משקפים את כל ההובלות שמסיקה עשה בחודש ספציפי. מר דרג'ה אישר עם זאת, כי אם המערכת לא עבדה באותו רגע, קיים שובר ידני שבו ממלא הנהג את מספר המשאית בכתב יד, כפי שניתן לראות בנספחים 7ג' ו-8ג' לתצהיר מסיקה. מר דרג'ה אישר גם כי יש הגיון בכך ששוברים ידניים לא יקבלו ביטוי בטופס המרוכז 101, אם לא נקלט מספר המשאית (עמ' 35 ש' 5-11). בחקירתו הנגדית ציין מר דרג'ה כי לא ייתכן שזיסמן קיבל עבור המשאית של מסיקה ככספים מעבר לסכום שמופיע בטופס הממוחשב (עמ' 36 ש' 20-22). אציין כי מר דרג'ה התייחס לטופס הממוחשב בו אחד הפרמטרים הוא מספר המשאית של מסיקה. בחקירתו החוזרת אישר מר דרג'ה כי שובר שאין בו מספר רכב ממוחשב ייזקף לזכותו של זיסמן, וכי אם מבקשים לראות מה קיבל זיסמן מאוסם עבור חודש מסויים, יש לקבל תדפיס של טופס 101 ללא הפרמטר של מספר המשאית (עמ' 37 ש' 15-20). 30. מהאמור לעיל עולה כי הסכום הנקוב בטופסי 101 שצורפו כנספחים 7ב' ו-8ב' לתצהירו של מסיקה הוא סכום ששולם לזיסמן עבור הובלות מסיקה שנקלטו עם מספר המשאית של מסיקה בכרטיס הספק של זיסמן באוסם. מסיקה צירף מספר שוברים (נספחים 7ג' ו-8ג' לתצהירו) בהם נרשם מספר משאיתו באופן ידני, ולכן משהוזנו השוברים לזכותו של זיסמן, לא נקלטו הם כמשוייכים למשאיתו של מסיקה. לטענת מסיקה, מסר את כל השוברים הידניים לזיסמן, ניר או אביחי ולא שמר אצלו העתקים, כך שלא הצליח לאתר את ההעתקים הנוספים. 31. בכל הקשור לשוברים הידניים שצורפו, יש מקום לאשר תשלומם. מסיקה הוכיח באמצעותם שביצע הובלות שלא נכללו בטופס 101 לפי מספר משאיתו, והנטל עבר לזיסמן להוכיח כי הובלות אלה לא בוצעו על ידי מסיקה או כי זיסמן לא קיבל את התשלומים בגינם מאוסם עקב רשלנות של מסיקה. בנטל זה לא עמד זיסמן (יכול היה להוציא טופס 101 כללי לחודש ספציפי ללא שיוך למשאית מסויימת ולבדוק אם זוכָּה בגין השוברים להם טוען מסיקה). בכל הקשור לשוברים הידניים שהעתקיהם לא צורפו על ידי מסיקה' ורק נטען על ידו כי קיימים שוברים ידניים בסכום בו נקב, אין מקום לאשר את התשלום בגינם. מסיקה ידע כי אינו מקבל את התשלום עבור חודשים אלה ויכול היה אף הוא לבקש טופס 101 כללי ולאתר באמצעותו שוברים שאין להם שיוך של מספר משאית. הוא לא עשה זאת, ואין מקום לאשר תשלום בגין שוברים עלומים שלא הוצגו. 32. התוצאה היא כי עבור חודש יולי 2008 זכאי מסיקה לתשלום של 42,983 ₪ בתוספת מע"מ ובסה"כ 49,622 ₪. עבור חודש אוגוסט 2008 זכאי מסיקה לתשלום של 34,797 ₪ (כולל מע"מ) כפי שנתבע. סה"כ זכאי מסיקה לתשלום של 84,419 ₪ כולל מע"מ. חוב מסיקה בגין דלק שנרכש מחברת ל.מ.ל אור אנרגיה בע"מ 33. הוכח ללא עוררין באמצעות המסמכים ת/4 לתצהירו של זיסמן ובאמצעות עדותו של מר ערן הוכהויזר, חשב קבוצה אליה שייכת חברת ל.מ.ל אור אנרגיה 2005 בע"מ (להלן: "החברה") כי זיסמן שילם סך של 22,014 ₪ לחברה עבור דלקים שנרכשו ממנה על ידי מסיקה, וכי אין לחברה טענות כלפי מסיקה בעניין זה (ר' גם עמ' 57). לפיכך חייב מסיקה לזיסמן את הסך הנ"ל. תביעות אחרות של הצדדים זה מזה 34. נוכח האמור לעיל אין מקום לתביעתו של מסיקה נגד זיסמן בגין פגיעה בכושר השתכרותו של מסיקה. גם אם היה נקבע כי מסיקה אינו צריך לשלם עמלה לזיסמן לא היה מקום לאשר רכיב תביעה זה, הן מאחר ולא נראה שיש לו בסיס, והן מאחר שמסיקה החל לעבוד בלינוע בתחילת חודש ספטמבר 2008, מייד לאחר סיום עבודתו אצל זיסמן. 35. אין מקום גם לתביעותיהם ההדדיות של הצדדים זה כנגד זה בגין נזקים לא ממוניים שנטען כי גרמו איש למשנהו. לא הוכחו אחריות של מי מהם, וגם לא הוכחו הנזקים הנטענים. 36. אין מקום לקבל את תביעתו של זיסמן בגין שימוש שעשה מסיקה ברשיון מוביל, בשירותי קצין בטיחות ובנגרר. ראשית, זיסמן אישר בעדותו כי ההסכם עם מסיקה כלל את השימושים הנ"ל וכל מה שמסיקה נדרש לו לצורך עבודתו (עמ' 62 ש' 23-31 ועמ' 66 ש' 23-25). לפי קביעתי לעיל מגיע לזיסמן תשלום עמלה לפי ההסכם, גם אם עבור חלק מהתקופה, ומשחלק מההסכם היה העמדת כל הדרוש לצורך עבודתו של מסיקה, אין מקום להגיש תביעה בגין רכיבים נפרדים אלה. שנית, הוכח כי גם מסיקה הביא נגררים (של המניע אמנם) לשימושו של זיסמן ללא תשלום. למעלה מן הדרוש, אציין כי לא הוכח שווי השימוש בנגרר. דברי מר פרוימוביץ אינם ראיה מספיקה, וגם טענת מסיקה לדמי שימוש המגיעים לו עבור נגרר אחר אינה יכולה להוות אסמכתא לדמי שימוש לנגרר נשוא תביעת זיסמן, כשגם טענת מסיקה לגובה דמי השימוש עבור הנגרר שלו נטענה בעלמא וללא כל תימוכין. 37. טענה אחרונה של מסיקה היתה לדמי שימוש ראויים עבור נגרר שהעמיד לרשות זיסמן, דרש להחזירו אך לא הוחזר. דמי השימוש הראויים שנתבעו הם 11,250 ₪ עבור 5 חודשים. זיסמן טען כי קיבל את הנגרר ממסיקה ללא תמורה, כשהיה חסר ערך כלשהו, והוא זה שהשמיש אותו בהשקעה נכבדה. דין תביעתו של מסיקה בעניין זה להידחות, אף בלא שיהא צורך לקבוע האם קיימת חבות של זיסמן בעניין זה אם לאו, שכן מסיקה לא הביא בדל ראיה לגבי דמי השימוש הראויים עבור הנגרר, במצב בו מסר אותו לזיסמן. סיכום 38. מסיקה ישלם לזיסמן בגין עמלות סך של 99,414 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.7.07 ועד התשלום בפועל. 39. בנוסף, ישלם מסיקה לזיסמן סך של 22,014 ₪ (רכישת דלק מל.מ.ל) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל. 40. זיסמן ישלם למסיקה את חובו בגין חשבונית יולי 2008 בסך 49,622 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל, ואת חובו בגין חשבונית אוגוסט 2008 בסך 34,797 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.08 ועד התשלום בפועל. 41. כל הסכומים הנזכרים בסעיפים 38-40 לעיל כוללים מע"מ. 42. הסכומים הנזכרים בסעיף 40 יקוזזו מהסכומים הנזכרים בסעיפים 38 ו/או 39 לעיל. 43. לאור התוצאה הכוללת לעיל והעודף לזכותו של זיסמן (בסכום שאינו גבוה יחסית), ישלם מסיקה לזיסמן שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, ומשכל אחת מהתביעות נתקבלה בחלקה, אין מקום לעשות צו להוצאות משפט. שירותי הובלה / שילוח מטעניםמשאיתהובלות