מומלץ לקרוא את גזר הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שיקולי ענישה - עבריין מכור לסמים: 1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה והחזקת מכשירי פריצה וזוכה מיתר העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. הוא גם הורשע בעבירה של החזקת סם מסוכן בה גם הודה. (ת.פ. 1038/95) 2. הנאשם נרקומן, בן 33. הוא הסתבך בענייני סמים עוד מלפני כ11- שנים. הוא גדל בתנאי עזובה והתנסה בפלילים עוד מגיל צעיר. עברו הפלילי לא קטן, ככל הנראה, על רקע הסתבכות בסמים. עם סיום משפטו, התקבלו משרות המבחן למבוגרים תסקירים המצביעים על תחילתו של שינוי באורח מחשבתו של הנאשם, וכי הוא מביע נכונות אמיתית, ומגייס כוחות כנים לצאת ממעגל הסמים, לשקם את חייו ולעלות על דרך המלך. התסקירים שהוגשו לאחר מכן, הצביעו על ביצוע צעדים ממשיים להשגת מטרה זו. בית המשפט לא יכול היה לעמוד בדרך שיקומו של הנאשם. ניתנה לנאשם הזדמנות, במלוא רוחבה, על מנת לאפשר לו להעזר בגורמים השונים. הוא אכן גילה מוטיבציה ראויה והשתתף בפרוייקטים אשר נועדו לעזור לכמותו של הנאשם לצאת מחיי הסמים, בין אם אלה בתוך כותלי בית המעצר - כאשר היה עצור, ובין מחוץ לו - כאשר שוחרר למעצר בית. למעשה, שחרורו ההדרגתי של הנאשם למעצר בית, נועד מלכתחילה, לאפשר לו לצאת לבדיקות הרפואיות והאחרות שהיה עליו לעבור, וכן להשתתף בקבוצת A.N. 3. בתאריך 3/6/97 הוגשה לבית המשפט הודעה משרות המבחן למבוגרים, בה דווח כי הנאשם נושא נגיף אקטיבי של צהבת מסוג C, ועל הבעיות הצפויות בקליטתו החברתית בקהילה טיפולית. על אף הקשיים הבריאותיים והכספיים של הנאשם, הסכימה הקהילה הטיפולית לקבל את הנאשם לשירותיה ומועד כניסתו נקבע ליום 10/6/97. קצינת המבחן ביקשה שמעצר הבית שלו יומר לשהותו במרכז הגמילה. בתאריך 15/6/97 הוחלט כמבוקש, והנאשם עבר למרכז הגמילה "רמות יהודה", בפיקוחו של מנהל המוסד. בהיותו במרכז הגמילה, קרתה המעידה הראשונה של הנאשם. לאחר שהות של כחודש, הוא החליט לעזוב את המוסד על דעת עצמו, ובניגוד להמלצת הצוות הטיפולי. עם עזיבתו הוא יצר קשר עם שרות המבחן למבוגרים. הרקע לתפנית שלילית זו, מוסברת על ידי שרות המבחן למבוגרים בכך, שהנאשם סבל רבות ממצבו הרפואי ומהקושי הרב שלו להמשיך בתכנית הטיפולים במרכז. שרות המבחן מסר כי הנאשם התמיד על מסירת בדיקות שתן והם חיפשו לו מסגרת טיפול אחרת. אכן כך היה הדבר, ונמסר כי הוא התחיל בתהליך חיובי. שרות המבחן ביקש גם הפעם לאפשר לנאשם להמשיך בתהליך השיקומי ולדחות את המועד למתן גזר הדין. נעתרתי לבקשה על מנת שלא לקטוע תהליך זה ובתקוה שהתהליך השיקומי יצליח ויגיע לחוף מבטחים. 4. בתסקיר האחרון מיום 19/11/97 דווח על רגרסיה משמעותית בחייו של הנאשם אשר החלה ביום 28/9/97. הנאשם חזר להשתמש בסמים בצורה "דרסטית וקיצונית", כלשון התסקיר. הנאשם מסביר את מה שקרה איתו על רקע נוכחותו בארוע החבלני במדרחוב, בתחילת ספטמבר ש.ז., וכן על רקע היותו נגוע בצהבת מסוג C. הוא חש רגשות אובדניות, חוסר ערך, זרות והעדר שייכות חברתית. הוא רואה בחזרתו לסמים, לאחר שהיה נקי מהם במשך 16 חודש, ככשלון טוטלי. הוא חי עם הרגשה של "אין מוצא", מצב שמגביר את תלותו בסם. הערכת קצינת המבחן היא שלנאשם יש בעיה מלהיכנס לתהליך טיפולי מחדש מתוך חשש לכשלון. היא מעלה ספיקות לגבי סיכויי הצלחתו של הנאשם לגייס כוחות, וכן לגבי רצונו להיגמל. 5. אין לי אלא להצטער רבות על כך שהנאשם לא הצליח לנצל את ההזדמנויות אשר נקרו בדרכו, על מנת לשקם את ההריסות בחייו ולחיות חיים נורמלים, ככל האדם. אינני רוצה לשפוט את הנאשם לכשלון ולהטביע בכך על מצחו את אות הכשלון. אין ספק, שבכך תחוסל סופית כל תקוה של שינוי לטובה בדרך מחשבתו ובחייו. אני רוצה לקוות שאכן ימצא הנאשם את הכוחות הדרושים לו להתמודד עם המציאות העגומה, הן בריאותית והן חברתית, להוכיח לעצמו שהוא ראוי לחיים נקיים ונורמליים וחיים כאלה ראויים לו. יחד עם זאת, אינני רואה מקום לדחיות נוספות, בגין תקוה לא ממשית, שהנאשם ימצא את הגאולה במסגרת טיפולית מתאימה. 6. ב"כ התביעה מבקש להפעיל נגד הנאשם את המאסר על תנאי של 16 חודשים אשר הוטלו עליו בת.פ. 360/90. הסניגור מבקש שלא להעתר לבקשה, היות ובגוף גזר הדין בתיק הנ"ל לא צויין המועד ממנו יחל מניין תקופת התנאי של 3 שנים. אי לכך, יש למנות את תקופת התנאי הנ"ל מיום מתן גזר הדין (25/12/90). הסניגור המלומד מודע להלכה המחייבת את מניין תקופת התנאי מיום סיום ריצוי עונשו של הנאשם, אך טוען שתי טענות: הראשונה, מידת הצדק מחייבת מהפעלת התנאי של עבירה אשר נדונה בשנת 90, והשניה, אין הוראת חוק המחייבת זאת. הסניגור מבקש להתחשב עם הנאשם, באופן מקסימלי, לאור הנסיבות המפורטות בתסקיר המבחן. הנאשם ביקש מבית המשפט, כשדמעות זולגות מעיניו, ובקול רוטט, לאפשר לו להמשיך את תהליך הגמילה. הוא תאר את מה שעובר עליו בעקבות חוויות קשות אשר חווה במהלך הפיצוץ אשר ארע במדרחוב בירושלים. לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה שעל אף שיקולי מידת הרחמים שבית המשפט רואה אותה במקרה הנ"ל כמידה המתאימה, אין מנוס מלהפעיל את המאסר על תנאי כמצוות המחוקק בסעיף 52 וסעיף 55(א) לחוק העונשין-התשל"ז. אי לכך, ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: א. עונש מאסר בפועל החופף לתקופת מעצרו. ב. אני מפעיל את המאסר על תנאי של 16 חודש באופן חופף לתקופת המאסר בפועל. הנאשם יהיה במאסר למשך 75 יום. ג. מאסר על תנאי של 6 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור כל עבירה של רכוש למשך 12 חודש מיום סיום ריצוי עונשו. ד. אני ממליץ בפני שירות בתי הסוהר לאפשר לנאשם גמילה מסמים במסגרת מאסרו. תשומת לב שירות בתי הסוהר מופנית לכך שהנאשם סובל ממחלת צהבת מסוג C ויש לאפשר לנאשם תנאי אשפוז וטיפול רפואי מתאימים. הודע לנאשם על זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.משפט פלילישיקולי ענישהסמים