מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא שינוי אורחות החיים בקיבוץ: 1. האם התקיימו בין התובע לבין קיבוץ תל יוסף (להלן: "הקיבוץ") ו/או דגי תל יוסף אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "המִדְגֶה") יחסי עובד ומעביד? זו השאלה מושא החלטה זו, אשר ההכרעה בה תשליך על שאלת סמכותו של בית דין זה לדון בתביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעות בקשר להפסקת עבודתו בניהול המדגה. 2. ההליכים בתיק זה אשר קדמו למתן ההחלטה בה עסקינן - א. התובע הגיש כנגד המדגה וכנגד הקיבוץ תביעה ובה עתר לביטול החלטה בדבר הפסקת עבודתו כמנהל המדגה, וכן בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד הפסקת עבודתו. ב. לאחר דיון בבקשה למתן הסעד הזמני נדחתה הבקשה, ובית הדין הורה על קידום הדיון בתביעה העיקרית לגופה. ג. לאחר שנשמעו חלק מעדי התובע ולאור העובדה שהוגשה כנגדו בבית המשפט המחוזי תביעה לתשלום סך של 5,000,000 ₪ בקשר לנזקים שנגרמו עקב כשלים נטענים בניהול המדגה, הודיע התובע כי אינו מעוניין עוד בסעד של אכיפת העסקתו כמנהל המדגה, וביקש לאפשר לו לתקן את תביעתו על דרך הוספת סעדים הנובעים מקיומם וסיומם של יחסי העבודה בינו לבין הנתבעות. ד. בהמשך, הודיעו הצדדים כי באו לידי הסכמה דיונית לפיה בטרם תתוקן התביעה, יבקשו מבית הדין להכריע, ראשית, בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעות, וזאת לאור העדויות שנשמעו עד לאותו השלב בפני בית הדין, וכן עדותו של עד אחד מטעם הנתבעת, מנהל הקהילה בקיבוץ מר שחר דגני (להלן: "מר דגני"), וסיכומים בכתב שיגישו באי כוחם. החלטה זו ניתנת, אם כן, בהתאם להסכמה הדיונית האמורה, החומר שבתיק וסיכומים נרחבים ומעמיקים שהגישו הצדדים בסוגיית קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. 3. להלן העובדות העיקריות אשר עולות מהעדויות והראיות שהובאו בפני בית הדין, ככל שהן צריכות להכרעה בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים - א. התובע חבר הקיבוץ מאז שנת 1985. מאז שנת 1986, שובץ התובע במסגרת סידור העבודה בקיבוץ כעובד במדגה, אחד הענפים החקלאיים בקיבוץ, ומאז שנת 1988 שימש כמנהל המדגה. ב. הקיבוץ, עד לסוף שנת 2001 היה קיבוץ שיתופי לכל דבר ועניין. החל מראשית שנת 2002 הוחלט על שינוי במתכונתו של הקיבוץ, שינוי מהותי אשר בכל הנוגע לפרטיו ומהותו המדויקת חלוקים הצדדים בניהם, ולעניין זה עוד תבוא התייחסות נרחבת להלן (להלן: "תהליך השינוי"; "שינוי אורחות החיים"). מכל מקום, אין חולק כי בעקבות שלביו הראשונים של אותו שינוי, הוחלט על תאגוד הענפים השונים של הקיבוץ לישויות משפטיות נפרדות, אשר יתפקדו כיחידות כלכליות עצמאיות. עוד אין חולק, כי בשלב כלשהו בשנת 2002 החל הקיבוץ להפיק תלושי שכר בגין חברי קיבוץ שעבדו בענפי הקיבוץ (מהותם ומשמעותם של התלושים שנויה במחלוקת ולכך נדרש בהמשך), וכן הוחלט על קציבת שכר שונה לכל משרה. כמו כן, בעוד שעד לסוף שנת 2001 העניק הקיבוץ תקציב שווה לכל חבריו, הרי שהחל משנת 2002 ניתן לחברים תקציב דיפרנציאלי, אשר הושפע משיעור הכנסתם, בין מעבודה בענפי הקיבוץ ובין מעבודה מחוץ לקיבוץ. לבסוף, אין חולק כי במסגרת ההתארגנות לקראת תהליך השינוי נעשה מכרז לתפקיד מנהל המדגה, פורסמה מודעה בעיתון והתובע נבחר (אמנם בהיותו מועמד יחיד), כאשר מינויו אושר בהחלטה מיום 23/05/01 של ועד ההנהלה הממונה של הקיבוץ ואושרר פעמיים נוספות, האחת ביום 21/07/04 והשנייה ביום 10/09/08. ג. יוער, כי בכל הנוגע לפרטי השינויים שהונהגו בפועל באורחות החיים של הקיבוץ וחבריו החל מראשית שנת 2002 לא הובאו בפנינו נתונים בהיקף משמעותי והצדדים לא הרחיבו את האומר בהקשר זה. לעומת זאת, בכל הנוגע לשינויים שהוחלו החל משנת 2006, הוצג בפנינו מסמך מעמיק ורחב יריעה, שכותרתו "קיבוץ תל יוסף, עדכון מודל השינוי 2006" (להלן: "מודל השינוי"), ומעבר לכך שמדובר במסמך מפורט הרי שהצדדים השתיתו את מירב טענותיהם אשר לאופייה של מערכת היחסים שבין התובע לקיבוץ ולמדגה - על הוראותיו והמשתמע מהן. בשל חשיבותו של מסמך זה נביא, למען הסדר והנוחות, את הסעיפים שהינם בעלי נפקות לענייננו, כלשונם - תחת הכותרת "מטרות השינוי", הובאו, בין היתר, הדברים הבאים - "1.א. שמירה על מסגרת קיבוצית המבטיחה בעלות משותפת של הקיבוץ ושל חבריו על נכסי הקיבוץ. ב. חבר הקיבוץ יהיה בעל זכויות הנהוגות במדינה בכל הקשור למעמדו כעובד, לביטחון סוציאלי, לקניין והורשה ולחופש העיסוק. יישמר מעמד החבר כמשפיע על החלטות הקשורות לאורחות חייו בקיבוץ. ג. הבטחת עצמאות כלכלית וצמיחה לאורך זמן של הפרט, של היחידה המשפחתית, של ענפי הקהילה ושל המערכות היצרניות. ד. חבר הקיבוץ יהיה עצמאי בתכנון אורחות חייו ובהכנסותיו והוצאותיו בכפוף לתקנון הקיבוץ ולחוברת השינוי. ה. הבטחת קיום מכובד והוגן לאוכלוסיית הפנסיונרים ולאוכלוסיות מוכרות על ידי המוסד לביטוח לאומי. ט. להבטיח לחברים מעבר הוגן המאפשר הסתגלות וביטחון כלכלי, מאורח החיים הנוכחי לאורח החיים החדש. י. בניית קהילה המבטיחה שוויון הזדמנויות לחבריה בנגישות לשירותים המוגדרים כבעלי ערך משמעותי/חיוני לחברי הקיבוץ, על פי החלטות אסיפת הקיבוץ, בתחומים: חינוך, בריאות, סיעוד, מציאת מקומות עבודה והכשרה מקצועית להלן שרותי ערך בערבות הדדית". תחת הכותרת "מבנה האחזקות", הובאו, בין היתר, הדברים הבאים - "3.א. הפעילות העסקית תופרד לחלוטין מהפעילות הקהילתית (שירותי הקיבוץ). הפעילות העסקית תועבר לתאגיד אחזקות נפרד בבעלות הקיבוץ. תאגיד האחזקות ינוהל על ידי הנהלה, נפרדת ממוסדות הקיבוץ (האסיפה וועד הנהלה). הנהלת האחזקות תהיה כפופה לוועד ההנהלה, אשר תשמש כאסיפת נציגי הבעלים ואשר סמכויותיה מוגדרות בתקנון תאגיד האחזקות שיאושר באסיפת הקיבוץ". תחת הכותרת "התנהלות כלכלית", הובאו, בין היתר, הדברים הבאים - "4.א. מרכז פעילות עסקי (מרכז רווח) יתקיים אך ורק ממקורותיו וממקורות התאגיד העסקי בקיבוץ, ובאם יבטיח את הרווחיות הנדרשת בתחומו לאורך זמן ויעמוד במחויבויות לקיבוץ. ג. מערכת כלכלית יצרנית או קהילתית שאינה מרוויחה או אינה מאוזנת תעבור צעדי התייעלות נדרשים: צמצום כוח אדם, התאמת פעילות, שינוי מבני, שינוי פרסונלי וכד' ומקרה הצורך - סגירת הפעילות. ד. הנהלת תחום (כלכלי/קהילתי) תהיה אחראית לקיום מסודר ושיטתי של מערך בקרה ודיווח תקופתיים. ו. הנהלה רחבה בתאום עם הנהלת האחזקות תהיה הגורם הקובע את שיעור הרווח המועבר לבעלים מהפעילות העסקית. החלטת ההנהלה הרחבה תאושרר באסיפת הקיבוץ". תחת הכותרת "אורחות חיים - עקרונות תכנית השינוי", הובאו, בין היתר, הדברים הבאים - "5.1. התפרנסות והכנסה כלכלית א. חבר בגיל העבודה אחראי ומחויב להתפרנסות שתקיים באופן עצמאי אותו ואת בני ביתו. החבר אחראי למציאת מקום עבודה, לשמירה על מקום עבודה, להבטחת המקורות המיועדים לקצבת הפנסיה, לביטוח אובדן כושר עבודה, לביטוח בריאות משלים וסיעודי. ב. כל ענף בקיבוץ יעביר לקהילה את השכר הכלכלי שייקבע לחבר, על כל מרכיביו. ג. כל חבר קיבוץ מחויב בתשלום המס הפנימי בקיבוץ, סל השירותים וכן שירותים שהוא צרך בקיבוץ. לצורך כך עליו להעביר את תלוש המשכורת להנהלת החשבונות של הקיבוץ, מדי חודש. חבר שלא ינהג כך, יופעלו נגדו ערכאות שונות. כמו כן לא יתאפשר מימוש התהליכים הבאים: שיוך בית המגורים, השתתפות בחלוקת פירות הנכסים, מתן הנחות וסיוע כלשהו ברשתות הביטחון של הקיבוץ. ד. קצבאות הביטוח הלאומי יועברו לחבר כחלק מהכנסותיו ולא יוטל עליהן מס. ה. הכנסה כלכלית של החבר נגזרת מרמת ההתפרנסות מעבודה, מקצבאות הביטוח הלאומי, מפירות נכסי הקיבוץ, מתשלומי פנסיה ומכל מקור אחר. היא מהווה מקור לאחזקת החבר ומשפחתו: בני זוג, ילדים, חיילים וכו'. 5.2. עבודה ו. שכר כלכלי: לכל תפקיד בקיבוץ - בענפים היצרניים ובענפי השרות: בעבודה במשרה מלאה, בעבודה חלקית ובעבודה בתורנויות - יקבע שכר כלכלי ריאלי על ידי איש מקצוע חיצוני בתחום השכר, בהתאם לנהוג ולמקובל בתחום העיסוק בשוק העבודה, וכנגזר מאופי התפקיד. קביעת שכר לחברים שיכנסו למקום עבודה, או תיקוני שכר יהיו באחריות: תאגידים עצמאיים במועצת המנהלים של התאגיד, בענפים העסקיים בהנהלת האחזקות של הקיבוץ, בענפי הקהילה בהנהלת הקהילה. כל זה ייעשה באמצעות וועדת שכר אחת לתאגידים, למגזר העסקי ולמגזר קהילתי, בהרכב מנהל משאבי אנוש, מנהל התחום (תאגיד, קהילה או עסק), נציג צבור ואיש מקצועי חיצוני. שכר מנהלי התאגידים יקבע בהנהלת התאגיד, ויאושר בהנהלה כלכלית. ז. תנאי העסקה: תתקיים מדיניות אחידה בקיבוץ לשעות העבודה, ימי חופשה, ימי מחלה, דמי הבראה, שעות נוספות, חופשת לידה, מילואים, חופשות מיוחדות וכד'. אלה יהיו על פי חוק ובהתאם להחלטות הפנימיות של תל יוסף. מכסת ימי ההבראה וימי החופשה תיגזר, מוותק החבר בעבודתו בקיבוץ. לא תתקיים העסקה של חבר/שכיר בכפיפות למנהל פעילות/ענף הקרוב אליו קרבה משפחה ראשונה, במסגרת הקיבוץ/ותאגידיו. ח. העסקה כשכירים: כאשר יתקיימו התנאים להעסקת חברים בתאגידי הקיבוץ כשכירים ועם השלמת מהלך העברת ענפי הקיבוץ לפעילות במסגרת תאגידים נפרדים ובהתאם להחלטת מוסדות הקיבוץ (אסיפה וועד ממונה), יהפכו כל חברי הקיבוץ העובדים בתאגידי הקיבוץ לשכירים לכל דבר ועניין, כולל צבירת זכויות אישיות בביטוח לאומי. ט. תנאים סוציאליים: כל מקום עבודה בקיבוץ ובתאגידים יפריש בגין עבודת החבר לקופות ייעודיות שמיות/אישיות את מלוא התנאים הסוציאליים: פנסיה/פיצויי פיטורין, למעט קרן השתלמות, (כנגזר מיכולת כלכלית ומהחלטת קיבוץ ספציפית בעניין). חבר העובד מחוץ לקיבוץ אחראי אישית לקיום כל מערך ההפרשות הוסציאליות לעיל. ממועד יישום תכנית השינוי המתוקנת מקומות העבודה בבעלות הקיבוץ יפרישו מקור כספי-ביטוחי (ביטוח לאובדן כושר עבודה) בהתאם לגובה השכר ברוטו, למקרים שבהם עלול מפרנס המשפחה לאבד את כושר הפרנסה בעבודתו בתאגידי הקיבוץ - אם בנסיבות של מוות ואם בנסיבות של תאונה ופציעה. עובדי חוץ יבוטחו על ידי המעביד או על ידי הקיבוץ ויחויבו בעלות הביטוח מתוך שכר הברוטו שלהם. ... 5.3. פנסיה ופנסיונרים יט. תעסוקת פנסיונרים: חברי קיבוץ בגיל הפרישה יפרשו מעבודתם לפנסיה. המשך העסקתם בקיבוץ יהיה מותנה בפניה של מקום העבודה לחבר והסכם עבודה אישי חדש לחבר במקום העבודה. עבודת פנסיונרים תתבצע בהתאם למתכונות התעסוקה המתוארות להלן: א. פנסיונרים מעל גיל הפרישה העובדים במקום עבודה בקיבוץ, כולל ענפי תעשייה וחקלאות, בתפקיד נדרש, יחשבו כעובדים במשרה, יקבלו שכר כלכלי כנגזר ממשרתם, ימוסו כנהוג ביחס לשכר כלכלי, ולא יהיו זכאים לקבל מהקיבוץ את השלמה הנדרשת לפנסיה תקציבית. עבודה תיחשב כעבודה בתפקיד נדרש אם במידה ויפסיק החבר את עבודתו תאויש המשרה על ידי עובד אחר בשכר כלכלי. תינתן הקלה במס בגובה הזיכוי הנהוג במדינה לפנסיונר מקבל קצבה. ב. פנסיונרים העובדים במקומות תעסוקה שהוגדרו מראש כתעסוקה ייחודית לפנסיונרים בלבד, יקבלו גמול תעסוקה לפנסיונר, עד סך 400 ₪ לחודש. הגמול יתווסף לתקציב הפנסיונר. ג. יוגדרו בקהילה מקומות תעסוקה בהתנדבות לפנסיונרים. לא תהיה פרישה מוקדמת לפנסיה למעט מקרים ייחודיים שעליהם יוחלט במסגרת וועדת חריגים. לא יהיו תשלומי פנסיה מוקדמת כפי שהיה כה. מי שכבר נמצא בפנסיה מוקדמת יקבל אבטחת הכנסה ומצבו לא ישתנה (יורע) ממצבו היום. 5.4. רשתות ביטחון כ. דמי אבטלה לחברים העובדים בקיבוץ: יובטח תקציב קיום לחברים בגיל העבודה במצבי הפסקת עבודה ע"פ ובהתאם לחוקי ביטוח לאומי, כנהוג בתשלום דמי אבטלה במדינה הן לעניין גובה התשלום והן לעניין התקופה. חברים העובדים מחוץ לקיבוץ ידאגו להבטיח קבלת דמי אבטלה כחוק. חברים העובדים מחוץ לקיבוץ כנגד חשבונית של קיבוץ יהיו זכאים לדמי אבטלה מהקיבוץ כחוק לפי תנאי ביטוח לאומי. במידה והחברים יועסקי בקיבוץ כשכירים ויהיו בעלי זכויות לדמי אבטלה ולתגמולים אחרים דרך הביטוח הלאומי, לא יינתנו דמי אבטלה כנ"ל ממקורות הקיבוץ. 5.5 מיסוי קבוצתי כה. מס קיבוצי פרוגרסיבי: הכנסת חבר מעבודה תמוסה פרוגרסיבית במיסוי קיבוצי פנימי, עפ"י מודל בו שיעור המס עולה ככל שרמת ההכנסה עולה - כנהוג כיום בתל יוסף, כל סכום הממוסה ע"י מס הכנסה, ימוסה גם במסגרת מס איזון למעט החזרי הוצאות נסיעה ואחזקת רכב פרטי לעבודה. אך תקרת מס האיזון תופחת מ- 900 ₪ לחבר לחודש ל- 450 ₪ לחבר לחודש ומדרגות המס יופחתו בכ- 50%. שווי רכב יהיה אחיד לכולם, כרגע עומד על שווי של 1330 ₪ לחודש. כו. ביטוח לאומי ומס בריאות פנימי: בנוסף למס הקיבוצי הפרוגרסיבי לעיל ייגבו ביטוח לאומי ומס בריאות פנימי מחבר העובד בקיבוץ במתכונת הפרוגרסיבית הנהוגה במדינת ישראל. מקורות אלו הנם חלק מהמס הפרוגרסיבי. 5.6. הפרטת שירותים ל. כל השירותים הפרטניים לחבר ולמשפחתו ימומנו במלואם ע"י המשתמשים בפועל". תחת הכותרת "מערך הניהול והסמכויות", הובאו, בין היתר, הדברים הבאים - "6.א. תאגיד האחזקות: ינוהל על ידי הנהלה הכלכלית. ההנהלה הכלכלית תמנה שבעה חברים (כולל חיצוניים) שיבחרו על ידי האסיפה באמצעות הקלפי, לקדנציה של 3 שנים. ההנהלה הכלכלית תעסוק באישור תכנית השקעות, באישור תכנית שנתית, בדו"חות רבעוניים ושנתיים. יו"ר ההנהלה הכלכלית יהיה אחראי למערך הפעילות היצרני/נכסי, בכפוף יפעל המנהל העסקי. ממלאי התפקידים הניהוליים במערכת הכלכלית ייבחרו בתהליכי גיוס, מיון ובחירה באחריות הנהלת התאגיד הרלוונטי. מנהלי התאגידים יבחרו בהנהלה הכלכלית לתקופה של 3 שנים עם אפשרות הארכה. ההנהלה הכלכלית תקבע גם את תנאי העסקתם של מנהלי התאגידים. ההנהלות יפרסמו בקיבוץ מכרזים פנימיים לאיוש משרות מתפנות טרם פרסום מכרז חיצוני, למעט מצבים של מוביליות והתייעלות פנימית בתאגיד ובמקרים מוגדרים שבהם ניתנה הסכמת יו"ר ההנהלה הכלכלית שפרסום מכרז פומבי עלול לפגוע בתהליך העבודה השוטף בתאגיד. הפסקת עבודתו של ממלא תפקיד ניהולי מרמת מרכז ענף/מפעל ומעלה תעשה בהתאם להחלטת הנהלת התאגיד הרלוונטי. הועד הממונה משמש כהנהלה כלכלית וכן כהנהלת רחבה". ד. בחודש אוקטובר 2004 החל לתפקד בקיבוץ ועד ממונה חיצוני, אשר היה ממונה ופיקח, בין היתר, על התנהלות המדגה. בהמשך, ובמהלך שנת 2010, הוחלט לסיים את פעילות הועד הממונה החיצוני ולבחור ועד מקומי מקרב חברי הקיבוץ. התובע הגיש מועמדותו להיבחר לוועד המקומי אך לא נבחר. הועד המקומי שנבחר החל לפעול בחודש דצמבר 2010, ולראשותו נבחרה הגב' חוה גל עוז (להלן: "הגב' גל עוז"). בין הפעולות הראשונות שנעשו ע"י הועד המקומי הייתה עריכת בדיקות בכל הנוגע להתנהלות המדגה, שנקלע לקשיים כלכליים משמעותיים, ומינוי ממלא מקום יו"ר ענף המדגה, שהתבקש גם להמליץ על צעדי התייעלות ושיפור בענף. ביום 23/01/11 התקיימה פגישה בנוכחות הגב' גל עוז, היו"ר הזמני של המדגה , מנהל הקהילה מר שחר דגני והתובע. באותו מעמד הוטחו בתובע האשמות שונות והוא התבקש "לשים את המפתחות". התובע, שחש שנעשה לו עוול, ביקש להביא את הנושא של סיום העסקתו בפני האסיפה הכללית של הקיבוץ. ביום 30/01/11 נמסר לתובע מכתב פיטורים. לאחר התפתחויות שונות השנויות במחלוקת, הובא הנושא בפני אסיפת חברי הקיבוץ שהתקיימה ביום 06/03/11, והוחלט גם בה לסיים את העסקתו של התובע כמנהל המדגה. 4. להלן תמצית טענותיו העיקריות של התובע לעניין קיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעות - א. השינויים באורחות חייו של הקיבוץ הינם שינויים מרחיקי לכת, המתבטאים גם בשינוי עקרוני של המערכת הנורמטיבית עליה מושתת מארג היחסים בין הקיבוץ לבין חבריו. בהקשר זה הפנה התובע לדברים שנאמרו בפסיקת בתי המשפט ובית המשפט העליון בעיקר, בכל הנוגע לתהליכי השינוי שעברו על התנועה הקיבוצית ועל המלצות "ועדת בן רפאל" שהוקמה לבדיקת השינויים שחלו בקיבוצים, אשר בעקבותיהן הוחלפו תקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו-1995 בתקנות משנת 2005, כאשר הגדרת המונח "קיבוץ" בתקנות במתכונתן המקורית הוחלפה בשתי הגדרות חלופיות, "קיבוץ שיתופי" ו- "קיבוץ מתחדש". ב. התובע ציין, כי הוא מודע להלכה הפסוקה של בתי הדין לעבודה, שחזרה וקבעה כי אין מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין חברי הקיבוץ - לבין הקיבוץ, אולם הוא טוען, כי יש לאבחן בין המקרים שנדונו עד הלום, אשר מתייחסים לקיבוצים או אגודות שיתופיות במבנה השיתופי המסורתי, לבין נסיבות המקרה דנן בהן מדובר בקיבוץ מתחדש. מקום בו עסקינן בקיבוץ השיתופי הקלאסי, עבודתם של חברי הקיבוץ נעשתה מכוח היותם חברי קיבוץ, וכל חבר היה מחיוב להעמיד לרשות הקיבוץ את מלוא כוח עבודתו ולקיים את הוראות הקיבוץ בנוגע לעבודתו וסדרי עבודתו, ומנגד כל אחד מחברי הקיבוץ קיבל תקציב אישי זהה וסופקו כל צרכיו ללא קשר לעבודה שביצע, אם בכלל. לעומת זאת, במקרה בו מדובר בחוזה עבודה - אדניו המרכזיים הם ביצוע העבודה ע" העובד כמטרה בפני עצמה, ותשלום שכר בעבורה ע"י המעביד. ג. בנסיבות המקרה דנן, כאשר כל חבר בקיבוץ היה חופשי לבחור את מקום עבודתו והיקפה, בתוך הקיבוץ או מחוץ לו, שכרו של חבר הקיבוץ איננו מועבר עוד לקיבוץ, והקיבוץ מאידך איננו מספק לחבריו תקציב אלא שירותים חברתיים וסוציאליים בהיקף מצומצם כנגד תשלום מיסי קהילה - הרי שמקום בו עובד חבר הקיבוץ בשירות הקיבוץ יש לקבוע שמתקיימים יחסי עובד ומעביד. בעניין הקיבוץ הנתבע טוען התובע, כי יש ללמוד מההוראות שנקבעו במודל השינוי שלא מתקיים עוד קשר בין העבודה בקיבוץ או לטובתו לבין החברות בו, ועל חבר הקיבוץ לדאוג לפרנסתו שלו ושל בני ביתו. עוד ביקש התובע ללמוד מהוראות מודל השינוי, כי פירות עבודתו של חבר הקיבוץ אינם מועברים עוד לקיבוץ אלא לכיסו שלו וסיפוק צרכיו (החלקי) של החבר ע"י הקיבוץ נעשה תמורת תשלום (בדמות מיסי הקהילה), ומנגד מופקים בגין חברי הקיבוץ העובדים בשירותו תלושי שכר וזאת בנוסף לדפי התקציב האישי שבהם מפורטת התחשבנות של זכויות וחובות הנלווים לחברות. ד. התובע ביקש, אם כן, לקבוע, כי לכל המאוחר החל משנת 2002, מועד שינוי אורחות החיים בקיבוץ, התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הקיבוץ, ונקשר ביניהם חוזה עבודה לכל דבר ועניין, וזאת ביקש התובע לקבוע, בין היתר, לאור העובדה שמועמדותו אושררה אחת לכמה שנים ע"י המוסדות המוסמכים של הקיבוץ, שכרו ותנאי עבודתו הוכתבו בהתאם לשכר המקובל עבור אותו תפקיד בשוק העבודה החופשי, המשרה בה כהן הינה משרה ניהולית מקצועית שנבחנה על בסיס קריטריונים מקצועיים ולא על בסיס חברות בקיבוץ. התובע ביקש ללמוד זאת גם מהוראות מודל השינוי לפיהן נקבע כי חבר הקיבוץ יהיה בעל זכויות הנהוגות במדינה בקשר למעמדו כעובד, ותתקיים מדיניות אחידה בקיבוץ לעניין זכויות סוציאליות על פי חוק. ה. גישת הקיבוץ לפיה לחברי קיבוץ העובדים מחוץ לקיבוץ או כאלה שאינם חברים בו ועובדים בשירותו - מוקנות זכויות מכוח משפט העבודה בעוד שעל מערכת היחסים שבין חברי הקיבוץ העובדים בשירותו לבין הקיבוץ אין מתקיימים יחסי עובד ומעביד - מהווה אפליה , ללא כל בסיס ענייני שהוא. ו. התובע ביקש, לראשונה בסיכומים בכתב שמטעמו, כי בית הדין ישקול באופן חלופי החלה חלקית של זכויות מכוח חוקי המגן, גם במידה וייקבע שלא מתקיימים בינו לבין הקיבוץ יחסי עובד ומעביד מלאים, והפנה, בהקשר זה, לפסק הדין שניתן בע"ע 1091/04 מיכה רז - מ.ב. תשלובת בנייה של הקיבוץ הארצי (בפירוק), פד"ע מ 836 (להלן: "עניין מיכה רז") ופסקי דין נוספים. 5. להלן תמצית טענותיהן העיקריות של הנתבעות בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים - א. יש להחיל על נסיבות המקרה דנן את ההלכה הפסוקה אשר קבעה שבין חבר קיבוץ לבין קיבוצו - לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד. ב. התובע שובץ בעבודה במדגה כחלק מסידור העבודה בקיבוץ ובהתאם לצרכיו הפנימיים של הקיבוץ. במהלך 13 שנה עבד במדגה בעת שהקיבוץ עוד היה בגדר קיבוץ שיתופי, ו- 9 שנים נוספות כאשר הקיבוץ כבר הוגדר כקיבוץ מתחדש, כאשר לא חל כל שינוי בעבודתו, והשינויים באורחות החיים בקיבוץ לא חוללו כל תמורה במהות ההתקשרות עימו. ג. בנסיבות המקרה דנן יש להחיל את המבחן שנקבע בפסיקה, שמיושם כמבחן מקדמי שלילי ואשר שואל - האם ההתקשרות בין הצדדים שוללת יצירת יחסי עובד ומעביד. ד. בין התובע לבין המדגה לא נכרת חוזה לפיו יתקיימו בניהם יחסי עובד ומעביד, בין בדרך של התנהגות ובין בדרך אחרת, ולא היה כל מפגש רצונות, מו"מ על תנאי העבודה, בחירה אישית בתובע לאיוש התפקיד וכיוצא בהללו סימנים המעידים על חוזה לכריתת יחסי עובד ומעביד. ה. השינוי באורחות החיים בקיבוץ לא היה כה מרחיק לכת כפי שביקש התובע לטעון, והוא היה רק בבחינת כורח המציאות, שמטרתו ייעול השירותים שמקנה הקיבוץ לחבריו והתאמת פני הקיבוץ לחיים המודרניים. יש ליתן, בהקשר זה, משקל למטרות השינוי כפי שהוגדרו במודל השינוי, לפיהן תישמר מסגרת קיבוצית של בעלות משותפת של הקיבוץ וחבריו על נכסי הקיבוץ, ויישמרו עקרונות נוספים שקשורים למעורבות חבר הקיבוץ בחיים בו, ולערבות הדדית (שבאה לידי ביטוי גם במיסוי פרוגרסיבי), כמו גם ייחוס החשיבות לעבודה העצמית, שבאה לידי ביטוי בנוהל מפורט ומפורש של העדפת חברים. יש לקבוע כי עקרונות הליבה של הקיבוץ השיתופי נשארו בתקפם גם לאחר השינוי. עוד יש ללמוד ממודל השינוי, כי הוא עצמו קבע מנגנון להקניית מעמד של שכיר לחברי הקיבוץ העובדים בתאגידיו, וזאת רק כאשר יבשילו התנאים לכך ובתנאי שיינתן אישור של מוסדות הקיבוץ לכך, אישור שבענייננו לא ניתן. ו. אין לייחס משקל לעובדה שבגין התובע הופקו תלושי שכר, שכן גם לאחר השינוי המשיך התובע לקבל "תקציב" ולא שכר עבודה, ומכל מקום תלושי השכר שהפיק הקיבוץ בגין חבריו שונים מאלה שהופקו בגין עובדים שכירים שעבדו בשירותו ואינם חברי הקיבוץ. זאת ועוד - למרות שהתובע טען שעבד בשירות המדגה, הרי מי שהפיק בגינו את תלושי השכר היה הקיבוץ, אשר ערך את תמחור המשרות השונות, ואשר תמורת עבודת התובע הועברה אליו, והוא העביר לתובע תקציב לאחר ביצוע ניכויים שונים. ז. התובע נוהג בחוסר תום לב בנסותו מחד לטעון, כי מתקיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין הקיבוץ ומאידך לבקש להנות מהחלטות וגופים כאלה ואחרים של הקיבוץ וממודל השינוי שנקבע ע"י הקיבוץ, ובחוסר תום לב זה כשלעצמו יש כדי לשלול זכויותיו כעובד. ח. אין מקום לטענת האפליה של התובע, שכן אין מקום להשוואה בינו לבין חברי קיבוץ שעובדים אצל מעביד חיצוני, וגם לא לבין שכירים בקיבוץ שאינם חברים בו, כך שאין מדובר באבחנה בין שווים. ט. אין מקום להחלה חלקית של זכויות מכוח משפט העבודה בנסיבות המקרה דנן, בין משום שמדובר בטענה שעלתה לראשונה בשלב הסיכומים, ובין משום שלא התקיימו התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה להקניית זכויות באופן חלקי מסוג זה. ההיבט המשפטי - 6. מעמדו של חבר קיבוץ כעובד של הקיבוץ - פסיקת בתי הדין לעבודה נדרשה, בעיקר בעשור האחרון, לשאלת מעמדו של חבר קיבוץ - כעובד של קיבוצו. עיון בעובדות והנסיבות מושא פסקי הדין האמורים, מראה כי רובם ככולם עוסקים בנסיבות בהן הרקע למערכת היחסים היה קיומו של קיבוץ שיתופי במתכונת ה"מסורתית". בהינתן רקע זה, לא היה חולק כי חברי הקיבוץ עבדו במסגרת סידור העבודה של הקיבוץ, אשר נקבע על ידי רשויות הקיבוץ, תוך שהם מעמידים לרשותו את מלוא כוח העבודה שלהם. מנגד, הקיבוץ לא שילם למי מבין חבריו שכר עבודה כנגד עבודתו, ודאי שלא הפיק תלושי שכר בגינו, וללא כל קשר להיקף עבודתו או עצם השאלה אם עבד, קיבל כל חבר תקציב אישי שנקבע בזיקה לצרכיו וצרכי משפחתו, וסיפק את כל צרכיו, החומריים החברתיים והתרבותיים. גם בבית דין זה ניתן עוד ביום 14/08/06, ע"י מותב בראשות הח"מ, פסק דין בעניין שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין חבר קיבוץ למפעל שבבעלות משותפת בו חבר גם קיבוצו (עב (נצ') 1033/98 ענוים משה - מפעלי המים והניקוז אגודה שיתופית), ולצורך הכרעה בשאלה שהייתה על המדוכה סקר בית הדין את פסיקת בית הדין הארצי בסוגיית יחסי עובד ומעביד בין חבר קיבוץ לבין קיבוצו, בסקירה שעיקרה רלבנטי לענייננו, ועל כן נביא את עיקריה גם כאן, וזאת כהאי לישנא - "שאלת יחסי חבר קיבוץ וקיבוצו בפרדיגמה של יחסי עובד ומעביד נדונה לא מעט בבית הדין הארצי, תוך שהיא מהווה לעיתים סלע מחלוקת בין שופטי בית הדין הארצי בפסיקותיהם השונות. נקודת המוצא הייחודית של סוג התקשרות זה היא במערכת היחסים של החבר עם קיבוצו, הנשענת על תקנון מחייב שנחתם בין הצדדים. ייחודו של הקיבוץ, בהשוואה לאגודה שיתופית אחרת, הוגדר על ידי בית המשפט באופן הבא: "קיבוץ הוא סוג מיוחד של אגודה שיתופית הפועל מכוח החוק ותקנון הקיבוץ. לגביו נאמר על ידי בית המשפט העליון :"הקיבוץ הוא צורת חיים מיוחדת במינה. הוא מהווה חברה שיתופית המסובבת על עבודה עצמית של חבריו. שורר בו שוויון מוחלט בין החברים, גברים ונשים, ושיתוף בכל שטחי הייצור והצריכה כשכל אחד נותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו. מבחינה זו הקיבוץ אינו אלא משפחה גדולה החיה חיים משותפים על בסיס של שוויון ועזרה הדדית. קנייניה מוקנים לכלל ו"בן משפחה" בודד אין לו רכוש משלו. פרי עמלם והכנסותיהם של "בני המשפחה" זורמים לקופה אחת וכל צרכיהם ניתנים להם ממנה" (ע"א209/65 הסנה חברה ישראלי לביטוח בע"מ נ' גולדה רייף, פ"ד 2 393). ברוח דברים אלה התבטא לאחרונה גם בית הדין הארצי (כב' השופט רמי כהן( בפסק דין בע"ע1530/04 חנה רייק גולדשמידט נ' קיבוץ איילון, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, (ניתן ביום 20/12/05) עת כתב: "לדעתנו, דומים היחסים בין "חבר" קיבוץ העובד בקיבוצו לבין "הקיבוץ" במהותם ליחסים שבין בני משפחה. אלה כאלה עוסקים בביצוע מטלות הנדרשות למימוש הצרכים (צורכי הקיבוץ או צורכי המשפחה) וה"תמורה" היא סיפוק צורכיהם השוטפים, לפי היכולת הכלכלית (של הקיבוץ או של המשפחה. לכן אלה כאלה, לא ל"עובדים" ייחשבו". כפי שנאמר לעיל, היחסים שבין החברים לבין הקיבוץ מוסדרים בהתאם לתקנות האגודה (התקנון), אשר קובעות את חובותיהם וזכויותיהם ההדדיים של החברים ושל האגודה - הקיבוץ. במסגרת המערכת הדו צדדית, לה שותפים רק החבר וקיבוצו, קבעה ההלכה כי אין לראות במערכת יחסים זו מערכת יחסים של עובד ומעביד. וראו: ע"ע 1393/04 ליז בלרנו נ' מלכיה אגודה שיתופית בע"מ, ניתן ביום6.11.05 וכן ע"ע1530/04 חנה רייק גולדשמידט נ' קיבוץ איילון וההפניות שם. אולם, שאלת מערכת היחסים בין חבר לבין קיבוצו אינה מצטמצמת אך ורק ליחסים שבין החבר לבין קיבוצו והיא מתרחבת ל"ראשים" נוספים השותפים למערכת זו. דוגמא למקרה זה היא המקרה דידן בו עולה שאלת יחסי עבודה מקום בו חבר הקיבוץ אינו עובד בקיבוץ עצמו אלא מחוץ לקיבוצו. גם כאן יש לבחון מספר מערכות שונות: עבודה במפעל שהוא בבעלות מלאה או חלקית של הקיבוץ; עבודה במפעל שאינו קשור כלל לקיבוץ אך התמורה בעד שירותי העובד ניתנת לקיבוץ בדמות שירותים אחרים שהקיבוץ מקבל; או עבודה כשכיר רגיל במקום עבודה חיצוני לקיבוץ (דוגמת עבודה במשרד החינוך או בקופת חולים).. סוגיה זו נדונה לאחרונה בפסק דין מיכה רז (ע"ע1091/04 מיכה רז נ' תשלובת בנייה של הקיבוץ הארצי, ניתן ביום 7.9.05 - להלן: "פסק דין רז"), בה נחלקו כב השופט צור, שדעתו נשארה בדעת מיעוט, וכב' הנשיא אדלר, שכשיטתו הוכרע פסק הדין... ...אין חולק שם, כי נוצר בין הצדדים הסכם משולש לא חתום לפיו הועסק מר רז על ידי החברות, כששכרו הועבר לידי הקיבוץ כנגד חשבוניות אותן הנפיק הקיבוץ, כשמעמדו של מר רז כחבר קיבוץ לא השתנה במהלך שנות עבודתו... ...כב' הנשיא אדלר, שלפיו נקבעה ההלכה, התייחס למצבים השונים בהם מועסק חבר קיבוץ על ידי הקיבוץ בהבחינו ביניהם: "המצב הראשון - עבודה במסגרת "סידור עבודתו" של החבר כחבר קיבוץ, הן בתוך הקיבוץ עצמו, הן בגוף נפרד שבבעלות בלעדית של הקיבוץ בו הוא חבר והן אצל גוף חיצוני כעובד מושאל. יצוין, כי הגוף החיצוני יכול להיות בבעלות מעורבת של הקיבוץ ושל גוף אחר, גוף של התנועה הקיבוצית אליה משתייך הקיבוץ או גוף שאין לו כל שייכות לקיבוץ. ביצוע עבודה במפעל חיצוני במסגרת סידור עבודה בקיבוץ אינו מזכה את החבר בשכר אלא התמורה עבור עבודתו מועברת לקיבוץ בתור תשלום עבור שירות שהקיבוץ נותן למפעל החיצוני. במצב השני - חבר הקיבוץ מבצע עבודה כמו כל עובד שכיר אחר, באמצעות התקשרות אישית. במקרה שכזה החבר מקבל שכר ותנאים מכוח משפט העבודה בדומה לכל עובד אחר. אולם, בדרך כלל ועל פי תקנות הקיבוץ מבקש העובד מהמפעל להעביר את שכרו ישירות לקיבוץ". הנשיא קובע כי מר רז הועסק בחברות כעובד מושאל ולא, כפי שקבע השופט צור, כשכיר באמצעות התקשרות רגילה. הנשיא מנמק את חוות דעתו במספר נימוקים, אולם חשובה בעיקר לעניינינו קביעתו, עליה חזר גם מאוחר יותר, ולפיה: "בית הדין קמא וחברי השופט צור הגדירו את היחסים בין מר רז, הקיבוץ והחברות כיחסים משולשים. אין בכך כדי להצביע על קיומו של חוזה עבודה בין מר רז לבין החברות. אכן, קשורים היו שלושת אלו, אולם הם החליטו, כי חוזה העבודה יהיה בין הקיבוץ לבין מר רז ולא בינו לבין החברות.... המבחנים לקביעת זהות המעביד נקבעו בפסיקה, והם: מי קיבל אתו כעובד, מי רשאי לפטרו, מי משלם את שכרו, כיצד דיווחו עליו למס הכנסה, ממי ביקש חופשה, למרותו של מי הוא סר ולמי יש זכות פיקוח עליו. משמדובר בחבר קיבוץ המועסק במפעל חיצוני שאינו שייך לקיבוץ יש להוסיף למבחנים הללו מבחני עזר נוספים: האם חבר הקיבוץ נשלח על ידי הקיבוץ למפעל במסגרת סידור עבודה של הקיבוץ; האם היה חוזה עבודה בין החבר לבין המפעל החיצוני; כיצד קיבל הקיבוץ תמורה עבור עבודתו של החבר במפעל החיצוני. תכליתם של המבחנים הללו לקבוע מי הצד השני ל"חוזה העבודה" עם מר רז." הדברים קיבלו משנה תוקף בפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין פלסים (ע"ע 1501/04 אמיר בונה נ' פלסים וקיבוץ מרחביה, ניתן ביום 9.1.06 - להלן: "פסק דין פלסים"), בו נדונה סוגיה דומה בה תבע חבר קיבוץ שהועסק במפעל שבבעלות הקיבוץ את המפעל בטענה כי התקיימו בינו לבין המפעל יחסי עובד ומעביד. בית הדין הארצי דחה פה אחד את הערעור ובכך אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת )מותב בראשותה של כב' השופטת עידית איצקוביץ). הנימוק לדחיית הערעור היה כי לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, אך המבחנים שהביאו לתוצאה זו היו שונים. הנשיא אדלר נימק את התוצאה בקיומו של המבחן העיקרי בקביעת מעמד יחסי העבודה במשולש קיבוץ - חבר - מפעל, בקובעו כי: "המבחן העיקרי במקרים של עבודת חבר קיבוץ במפעל הקיבוץ הוא האם העבודה בוצעה במסגרת שיבוץ בעבודתו הרגילה של העובד כחבר קיבוץ או האם עבודתו במפעל נעשתה על פי חוזה עבודה בינו לבין הגורם החיצוני, כפי שפורט בפסק הדין בעניין רז."... אליבא ד'נשיא, אליו הצטרף רוב המותב, יש לעמוד על טיב היחסים בין שלש הצלעות במשולש היחסים, בבחינת קיומו של "חוזה עבודה" נפרד: היה ונכרת חוזה שכזה - יש בכך כדי לקבוע כי החבר היה עובד של החברה, וָלא - יהיה העובד, כבפסק דין רז, עובד מושאל ולא יתקיימו בדידו יחסי עובד ומעביד. מובן שקיומו של חוזה נפרד ייבחן לאור התנהגות הצדדים וכן בתוספת למבחנים השונים שהזכיר הנשיא לעיל, כשהמטרה היא מחד גיסא לבדוק את קיומו או אי קיומו של חוזה ומאידך גיסא לבחון אם היה החבר שלוחו של הקיבוץ ועבד במסגרתו מחוץ למשק. יועָר, כי לאור גישתו של בית הדין הארצי בשאלת יחסי עובד ומעביד, כפי שהוזכרה בראשית דיוננו, אין להסתפק במבחן המצומצם הבודק קיומה של התקשרות חוזית כדי לשלול יחסי עובד ומעביד אלא יש להרחיבו. וכפי שמדגיש הנשיא בפסק דין פלסים, ניזקק לבחון את המערכת שלפנינו גם בראי התנהגותם של הצדדים בכל הנוגע להיותו של התובע עובד מטעמו של הקיבוץ במסגרת עבודתו הרגילה. אל מול מבחן זה של הנשיא בפסק דין פלסים, העבירה כב' השופטת וירט ליבנה את הסוגיה שם בפלסים בשבט "מבחן ההתקשרות" או כלשון בית הדין האזורי: "המבחן המקדמי שלילי" לפיו יש לבדוק את הסוגיה לאור השאלה - האם קיימת התקשרות בין הצדדים אשר יוצרת ביניהם קשר משפטי ואין בכוונת הצדדים בקשר שנוצר, שלילת יחסי עובד ומעביד." יוער כי מאז ניתן פסק דיננו זה בעניין ענוים לא פורסמו ע"י בית הדין הארצי הלכות אשר היה בהן כדי לסטות מהעקרונות שהובאו וצוטטו לעיל. כן יש לחזור ולהדגיש כי לגבי כל הקביעות שנעשו במקרים שהוזכרו, נכונים ורלבנטיים הדברים שנאמרו ע"י בית הדין הארצי בעניין רייק גולדשמידט, לפיהם: "נקדים ונאמר, כי נקודת המוצא בפסיקתנו עד כה לרבות בהכרעתנו בערעור זה, עניינה במסכת היחסים שבין חבר הקיבוץ לבין הקיבוץ, כפי שהיא קיימת ומתקיימת ב"קיבוץ המסורתי" לגביה קבענו שאיננה באה בגדר יחסי "עובד מעביד". זאת, מבלי שנדרשים אנו, בשלב זה, לדיון במסכת היחסים בין חבר קיבוץ לבין הקיבוץ בו נעשה שינוי בתשתית הארגונית והתפעולית שלו בכלל וביחסיו עם החברים בו בפרט". (ההדגשות אינן במקור, ו.ש.) 7. השינויים במבנה הקיבוץ נפתח ונאמר, כי אין חולק שבענייננו חלו תמורות במבנהו של קיבוץ תל יוסף, ובמתכונתה של מערכת היחסים שבין הקיבוץ לחבריו בכלל ואלה העובדים בשירותו בפרט, הגם שהיקפם ומשמעותם של השינויים שנויים במחלוקת, ולכך עוד נדרש בהמשך. בתי הדין לעבודה טרם נדרשו במישרין לסוגיית נפקותם של השינויים שחלו במבנה הקיבוץ המסורתי על מתכונתם של יחסי העבודה שבין הקיבוץ לחבריו העובדים בשירותו. לעומת זאת בפסיקת בתי המשפט עלתה מעת לעת שאלת אופיין ומשמעותן בהקשרים כאלה ואחרים, של התמורות האמורות. סקירה מקיפה ומעמיקה במיוחד הובאה בפסק דין אשר ניתן בבית המשפט העליון בעניין ע"א 1773/06, שמואל אלף נ' קיבוץ אילת השחר מיום 19/12/10 (להלן: "עניין אלף"), שם נדונה תביעתו של חבר קיבוץ כנגד השינויים שנעשו באורחות החיים בקיבוצו, ונאמרו, בכל הנוגע ל"קיבוץ המסורתי", בין היתר הדברים הבאים - "הקיבוץ הוא סוג מיוחד של אגודה שיתופית, שעניינו מוסדר בדין - בפקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו לפיה, ובתקנון הקיבוץ, שהינו תנאי לרישומו כאגודה שיתופית"..... "תופעת האגודות השיתופיות בכללותה הינה תופעה רב-גונית, המעניקה הכשר משפטי והכרה ציבורית למגוון רחב של חיבורים אנושיים". "הגם שמטרותיהן של האגודות השיתופיות השונות הן מגוונות, מקובל לומר כי ביסודן, מתבססות האגודות השיתופיות כולן על קשר אישי בין החברים, ועל שאיפה לקיום שיתוף ועזרה הדדית ביניהם לצורך השגת תכליות שונות - כלכליות, חברתיות ואחרות. בבסיס תופעת האגודות השיתופיות עומדים עקרונות הקואופרציה והסיוע ההדדי לצורך הגשמת יעדים משותפים. עיגון לכך מצוי בהוראות הפקודה, הקובעת כי מטרותיהן של האגודות השיתופיות הן: "טיפוח החיסכון, עזרה עצמית ועזרת גומלין בין אנשים בעלי אינטרסים כלכליים משותפים, כדי להביא לידי שיפור תנאי חייהם, עסקיהם ושיטות הייצור שלהם". הדברים תוארו על-ידי הנשיא ברק בפרשת פרי העמק, והם יפים ונכונים גם לתפיסות היסוד שעמדו בבסיס ההתאגדות הקיבוצית: "האגודה השיתופית שואפת, על-כן "לשוויון בזכויות ובטובות ההנאה המוענקות לחברים... " היא מבוססת על קשר אישי בין החברים. היא מבקשת לקיים עזרה הדדית בין חבריה. עקרון הקואופרציה הוא העומד ביסוד היחסים שבין החברים ובינם לבין האגודה.... התופעה הקואופרטיבית היא חלק מהמפעל הציוני. האגודה השיתופית ביקשה לעצב בארץ חברה חדשה ואדם חדש. חברה המבוססת על שיתוף, עזרה הדדית ושוויון. לא הקשר הרכושי, אלא הקשר האישי - הוא העומד ביסוד מפעל הקואופרציה". ..."מאז לידתו של הרעיון הקיבוצי, נחשב הקיבוץ לתופעה מיוחדת במינה, שאין לה אח ורע בעולם. הוא הוקם על בסיס השקפה הדוגלת בשיתוף ושוויון מלא בין חבריו בתחום הקניין וביתר תחומי החיים; בערבות הדדית של חברי הקיבוץ זה כלפי זה, ובערבות הקיבוץ, כמייצג הכלל, כלפי חבריו; בשוויון ברמת החיים ובאיכות החיים, ובהקצאה שוויונית של תגמולים כלכליים לחברים ללא קשר לגובה התרומה האישית של החבר לקיבוץ; השוויון התייחס לכל אורחות-החיים"... "... הרעיון המונח ביסוד האידיאולוגיה הקיבוצית הוא שיתוף מלא בין חברי הקבוצה. שיתוף זה, המבוסס על הזדהות חברתית של הפרט עם הקבוצה, בא לביטוי מבחינה כלכלית בערבות הדדית על-פי העיקרון "כל אחד לפי יכולתו, ולכל אחד לפי צרכיו" בשוויון בהנאה הכלכלית. במהותו, הקיבוץ הוא מעין משפחה גדולה, שכל חבריה סובלים במידה שווה ממצוקותיה ונהנים באותה מידה מיכולתה הכלכלית (בג"צ 3132/92 מושלב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז הצפון, פ"ד מז (3) 741)". פסק הדין בעניין אלף סוקר בהרחבה את הרקע לשינויים רחבי ההיקף שחלו בתפיסת המפעל הקיבוצי, כמו גם את הקשיים הכלכליים שאליהם נקלעו קיבוצים רבים, אשר הביאו עימם גם מצוקות חברתיות ואידיאולוגיות, ובעקבות המשבר הכלכלי נגרמו, בין היתר, ירידה ברמת החיים כמו גם תחושת אכזבה מן הרעיון הקיבוצי ומיכולת הקיבוץ להבטיח לחבריו קיום בכבוד לאורך זמן. על רקע זה התרחש גם משבר דמוגרפי, שהתבטא בעזיבה של צעירים ואנשים בעלי כישורים את הקיבוץ, בד בבד עם האטה ניכרת בקליטת חברים חדשים. "המשבר המקיף על היבטיו השונים - הכלכלי, החברתי, האידיאולוגי והדמוגרפי - האיץ את תהליכי השינוי שהחלו להתפתח בקיבוצים רבים במהלך שנות ה 90 -ואילך, לאחר שבהדרגה התפתחה התודעה כי לצורך התמודדות עם המציאות המורכבת שנוצרה, נדרש לבצע שינויים מהותיים במסגרת החיים הקיימת. וכך, אף שהיו קיבוצים שצלחו את המשבר תוך דבקות בהסדרים הקיימים, בקיבוצים אחרים גברה ההכרה כי בעיות-קיום יסודיות שלא נפתרו מצריכות מציאת פתרונות שיתנו מענה למצוקה הכבדה אליה נקלעו, תוך הנהגת שינויים הדרגתיים באורחות-החיים המסורתיים. השפעות המשבר היו שונות מקיבוץ לקיבוץ, ולכן גם השינויים שהוצעו ויושמו הלכה למעשה היו שונים בהיקפם ובעוצמתם (אורי זליגמן "הקיבוץ המשתנה ומעמדו החוקיׂ.......בהכללה ניתן לומר, כי תהליכי השינוי שעברו הקיבוצים היו כרוכים לא רק בחיפוש אחר פתרונות פרקטיים לפתרון המשבר, אלא בתמורה בסיסית בתפיסות ועקרונות היסוד שאפיינו את ההוויה הקיבוצית". "ואכן, הגם שכל קיבוץ עיצב את השינוי בהסדר הקיים בדרכו שלו, המכנה המשותף שאפיין את כולם השתקף בזניחת חלק מיסודותיו של הקיבוץ המסורתי, כגון: ניהול קולקטיבי של המשק, שליטה קולקטיבית על משאבי הייצור, שוויון בתחום הקצבת כספים לחברים, שמירה על ריחוק תרבותי וחברתי מהסביבה הלא-קיבוצית, ועוד; המגמה החדשה התבטאה בחיזוק האינדיווידואליות, צמצום השותפות והערבות ההדדית, הקטנת האחריות הקולקטיבית של הכלל לגורל הפרט הנמנה עליו, והסבת האחריות לעמידה בנטלי החיים לפרטים עצמם. קיבוצים שונים אימצו אורחות-חיים חדשים בהיבטים שונים ובמינונים משתנים". עוד מתואר כיצד בעקבות הפער שהתהווה בין אורחות-החיים החדשים שאומצו בקיבוצים השונים, לבין המסגרת המשפטית הנורמטיבית שחלה על הקיבוצים אותה עת בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו מכוחה, אשר יחד עם תקנון הקיבוץ, היו אמורים לשמש עוגן ועיגון למסגרת החיים הקיבוצית, ונוכח קיומו של צורך במענה לתהליכי השינוי המשמעותיים שחלו בקיבוצים, הוחלט על הקמת ועדה ציבורית לצורך בחינת השאלה האם ההגדרה המשפטית של הקיבוץ עונה על צורות החיים השונות המתהוות בקיבוץ, תוך מתן הדעת, באופן מיוחד, למכלול היחסים בין הפרט לאגודה. "בחודש אוגוסט 2003 פרסמה הוועדה את המלצותיה. עיקרי ההמלצות בסוגיות הרלוונטיות לענייננו נגעו לעניינים הבאים: ראשית, הוועדה המליצה להחליף את ההגדרה הקיימת בתקנות ל"קיבוץ" בשלושה סיווגים חדשים, חלופיים זה לזה: סיווג אחד יהיה של "קיבוץ שיתופי" שמאפייניו יהיו זהים להגדרה שהייתה קיימת בתקנות עד אז, תוך שמירה על העקרונות של שוויון מלא, בעלות הכלל בקניין, וכיוצא באלו; הסיווג השני יהיה של "קיבוץ מתחדש" אשר נועד לתת ביטוי לשינויים המגוונים שהתרחשו בקיבוצים, ובכלל זה, לאפשר הכרה בזכות לקניין פרטי, בכפוף לשמירה על עקרונות הערבות ההדדית והשוויון, בגבולות שייקבעו. הגדרה זו תחול על קיבוץ אשר ביצע או מבקש לבצע שינויים בתקנון באחד או יותר מהנושאים הבאים: שיוך דירות לחברים, חלוקת שכר דיפרנציאלי, ושיוך נכסים לחברים; הוועדה נדרשה לשאלת קו-הגבול שבחצייתו יאבד הקיבוץ את סיווגו כ"קיבוץ מתחדש". בהקשר זה, היא ראתה בשמירת הערבות ההדדית בין חברי הקיבוץ יסוד מרכזי בסיווגו של "הקיבוץ המתחדש" אל מול צורות חיים אחרות, ובבחינת תנאי הכרחי לסיווגו ככזה. משמעותה של הערבות ההדדית בקיבוץ מסוג זה תהיה שמירה על שוויון בסיסי בין החברים, אשר יושג, בין היתר, באמצעות עזרה הדדית בנושאים כגון: סיעוד, חינוך, השכלה, בריאות, בטחון סוציאלי ותמיכה באוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים, בהתאם ליכולת הכלכלית של הקיבוץ, אך בעדיפות על פני נושאים אחרים". ביום 20/12/05 פורסמה ברשומות שורת תקנות חדשות שהטמיעו בדין את המלצות הוועדה. תקנות אלה הן: תקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות) (תיקון), התשס"ו-2005 (להלן: "תקנות הסיוג"). על פי תקנה 2(5) לתקנות הסיווג, הגדרת "קיבוץ שיתופי" הינה: "אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של בעלות הכלל בקניין, של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך." והגדרת "קיבוץ מתחדש" הינה - "אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של שיתוף הכלל בקניין, של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך, המקיימת ערבות הדדית בעבור חבריה, בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש) התשס"ו-2005, ואשר בתקנונה קיימת הוראה באחד או יותר מהעניינים האלה: חלוקת תקציבים לחבריה בהתאם למידת תרומתם, לתפקידיהם או לוותקם בקיבוץ; שיוך דירות בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש) התשס"ו 2005 . שיוך אמצעי הייצור לחבריה, למעט קרקע, מים ומכסות ייצור, ובלבד שהשליטה באמצעי הייצור לא תועבר לידי החברים, וקיימות הוראות בתקנון בדבר הגבלת הסחירות באמצעי הייצור, באופן שהשליטה בהם לא תעבור לידי החברים, הכל בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך אמצעי ייצור בקיבוץ מתחדש), התשס"ו 2005". 8. מן הכלל אל הפרט - א. עיון במודל השינוי בקיבוץ תל יוסף, אשר לא בכדי צוטטו קטעים נרחבים ממנו, מעיד על כך שללא כל ספק חל שינוי מהותי ודרמטי באופיו ומהותו של הקיבוץ במהלך השנים שהחל מתום שנת 2001. עסקינן במהפך של ממש, אשר בא לידי ביטוי, כפי שניתן לראות, בכל תחומי החיים, ויש לו נגיעה בכל היבטיה ורבדיה של מערכת היחסים בין חבר הקיבוץ - לקיבוץ, הגם שבתחומים מסוימים משקלו כבד יותר ובאחרים מעט פחות. בהינתן רקע זה ובנסיבות אלה, אינני סבורה שניתן לחלוק על כך, שגם הבסיס ההסכמי בכל הנוגע לעבודה שמבצע חבר הקיבוץ עבור ענף או מפעל של הקיבוץ - השתנה. ב. בהקשר ליחסי העבודה בין חברי הקיבוץ לקיבוץ בענייננו, אין אלא לעיין בציטוט שהובא מסעיף 5 למודל השינוי, וממנו עולה כי מאז החלת השינוי, חבר הקיבוץ איננו מופנה עוד לביצוע עבודה במסגרת סידור העבודה הקיבוצי לפי שיקול דעת הקיבוץ, והאחריות למציאת מקום עבודה ולפרנסת בני ביתו מוטלת עליו, כאשר הקיבוץ איננו מתערב עוד בשאלה היכן יעבוד. הכנסתו הכלכלית של כל חבר נגזרת מרמת ההכנסה שיש לו מהעבודה שבה בחר, מקצבאות המוסד לביטוח לאומי וממקורות אישיים נוספים (השכר הדיפרנציאלי). לכל עבודה או תפקיד בענפי הקיבוץ - נקבע שכר בהתאם לאופייה מהותה והיקפה, וישולמו בגינה זכויות נלוות כחוק. כושר ההתפרנסות של החבר - כבר איננו קניינו של הקיבוץ. מדובר בשינוי מרחיק לכת, אם כן, ביחס למתכונתה של מערכת היחסים עובר להחלת השינוי, מכוחה כל חבר עבד לפי יכולתו ולפי קביעת הקיבוץ, ומנגד לכולם ניתן תקציב אחיד ללא כל זיקה לעבודתו. לא עוד ניתוק הקשר בין התרומה של החבר בעבודה שהוא עושה- לתמורה לה הוא זוכה. לפיכך, אין עוד מקום לבחון את היחסים בין הקיבוץ לבין חבר הקיבוץ המבצע עבודה בשירותו, על אותו הרקע של החברה השיתופית שבה שוויון מוחלט ושיתוף, במסגרתם כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו, תהא עבודתו אשר תהא ויהיו צרכיו אשר יהיו, מערכת יחסים שבקיומה, בזמנו, היה כדי לאיין את המרכיבים שרק בהתקיימם - קמים יחסי עובד ומעביד וקם "חוזה העבודה". משכך - נשמט הבסיס להחלת ההלכה הפסוקה לפיה אין מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין חבר הקיבוץ - לקיבוץ בשירותו הוא עובד. ג. בענייננו, יוזכר כי אין חולק שעם החלת השינוי באורחות החיים - פורסם מכרז לתפקיד מנהל המדגה, והתובע נבחר, ולענייננו אין נפקא מינה אם היו מועמדים נוספים אם לאו. עוד אין חולק שבחירתו לתפקיד אושררה עוד פעמיים לאחר מכן. בנוסף, אין חולק שניתנה לו תמורה בעד עבודתו, שנקבעה לאור מהות העבודה והיקפה, ואף בשלב מסוים התובע ביקש העלאה ובקשתו התקבלה. בנסיבות אלה - אין לקבל את טענת הנתבעות לפיה יש לראות המשכיות בין עבודת התובע במדגה מכוח היותו חבר הקיבוץ ומשום ששובץ שם במסגרת סידור העבודה של הקיבוץ - לבין עבודתו שם לאחר השינוי באורחות החיים, מכוח בחירה הדדית - של הקיבוץ בו כעובד ושלו בניהול המדגה כעבודתו, תמורת שכר שנקבע והוסכם על ידי שני הצדדים. המשכיות זו נקטעה, עם החלת השינוי באורחות החיים, עם מתן ההזדמנות לתובע לבחור היכן יעבוד, עם בחירת התובע במכרז, עם קציבת שכר לתפקידו, סממנים המאפיינים יחסי עובד ומעביד אשר נעדרו כליל ממערכת היחסים עובר לשינוי, ועם הגעת השכר בסופו של דבר (ולו לאחר ניכויים) לכיסו של התובע. דברים אלה יפים גם בפן השני שלהם, כלומר בכל הנוגע לתקופה שעובר לשינוי באורחות החיים, במובן זה שכפי שיובהר בהמשך - אין מקום להחיל את הקביעה בדבר מעמדו של התובע החל ממועד השינוי - בנוגע לתקופה שטרם קיומו. המסקנה המתבקשת הינה כי עם השינוי באורחות החיים ומרגע שהתקיימו הנסיבות שפורטו לעיל, והחל ממנו בלבד - נולדו ונכרתו בין התובע לבין הקיבוץ והמדגה יחסי עובד ומעביד. נוכח מסקנה זו, אשר נלמדת היטב ממכלול הסממנים שצוינו לעיל, יש להשיב בשלילה גם לשאלה האם כוונת הצדדים הייתה לשלול דווקא קיומם של יחסי עובד ומעביד, שאלה שביקשו הנתבעים לשאול במסגרת טיעוניהם, מכוח החלת המבחן המקדמי שיושם בפסק הדין בעניין פלסים ע"י כב' השופטת וירט לבנה. ד. לא נעלמה מעיני, בהקשר זה, טענת הנתבעות אשר הפנו לסעיף ב"מודל השינוי" לפיו כדי להקים לחברי הקיבוץ מעמד של עובדים שכירים בשירותו יש צורך בהחלטה פורמלית שתינתן בעתיד. אינני סבורה שיש לייחס משקל מכריע לדברים אלה, ולו משום שממילא ההכרעה בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד תינתן לאור מהותם של היחסים הלכה למעשה, וכינויים או הגדרתם אינם חזות הכל. מאותו הנימוק, אין צורך בדיון בוויכוח שניטש בין הצדדים האם תלושי השכר שהפיק הקיבוץ בגין התובע מעידים על קיומם של יחסי עובד ומעביד ומה יש ללמוד מעצם הפקתם וצורתם. ה. הקיבוץ ניסה לטעון עוד, כי יש לייחס משקל לעובדה ששכרו של התובע לא הועבר לידיו אלא לידי הקיבוץ, והאחרון הפקידו בחשבון התובע רק לאחר ניכוי מיסי קהילה ומרכיבים נוספים, תוך שהכספים שהופקדו בחשבון התובע הוגדרו "תקציב". שוב יש לומר, כי הכינוי בו כונו התשלומים שניתנו לתובע כתמורה בעד עבודתו, והדרך בה הגיעו בסופו של תהליך לחזקתו האישית של התובע - אין בהם כדי לחייב קביעה כזו או אחרת באשר למהותם - כשכר עבודה. ו. עוד נטען מצד הקיבוץ, כי יש לייחס משקל להגדרת חלק ממטרות השינוי, בגדרן שמירת הבעלות המשותפת בנכסי הקיבוץ, השפעת החבר על החלטות הקשורות לאורחות החיים בקיבוץ, שמירה על סביבת חיים איכותית ותרבותית, שוויון הזדמנויות בנגישות לשירותים בעלי ערך משמעותי ורמות מסוימות של רשתות בטחון וערבות הדדית. אלה, כך מבקש הקיבוץ לטעון, מצדיקים את המסקנה שעקרונות הליבה של הקיבוץ השיתופי נשארו, בקיבוץ תל יוסף, בעינם. אינני סבורה שיש לקבל טענה זו בהקשר בו עסקינן. ראשית, טענה זו מתעלמת ממשמעותו של התיקון שנעשה בתקנות הסיווג, ולאבחנה שבתקנה 2(5) לתקנות בין קיבוץ שיתופי וקיבוץ מתחדש, שבאה לידי ביטוי בין היתר בקיומה של הוראה בדבר חלוקת תקציבים לחברים בהתאם למידת תרומתם או תפקידיהם. מהתיקון בתקנות יש ללמוד עוד, כי גם בקיבוץ המתחדש קיים שיתוף של הכלל בקניין, וקיימים ערבות הדדית ויסודות של עבודה עצמית ושיתוף, וקיומן הוא שמקנה ליישוב המסוים את ההגדרה של קיבוץ מתחדש, להבדיל מצורות התיישבות או התאגדות קהילתית שאינן קיבוץ (וראה הדברים שנאמרו בעניין זה בעניין אלף שצוטט לעיל), אולם אין באלה כדי לבטל את השוני המהותי שנוצר במציאות ומתקין התקנות בא ליתן לו הסדר חקיקתי כלשהו, בינו לבין הקיבוץ השיתופי -המסורתי. שנית, לא הרי משקלם של שמירה על שוויון הזדמנויות בנגישות לשירותים או סביבה איכותית מבחינה חברתית ותרבותית, כהרי משקלם של עזיבת העיקרון של השליטה המלאה של הקיבוץ על עיסוקו וקניינו של חבר הקיבוץ, ונטישת העיקרון של העדר זיקה בין תרומה לתמורה. האחרונים בעלי משקל ונפקות גדולים ומשמעותיים בהרבה, ודאי ככל שהדבר נוגע לענייננו. ניסיונם של הנתבעים לטעון, אם כן, שהשינוי בחל בקיבוץ תל יוסף איננו משמעותי והוא רק "כורח המציאות" ועניינו בעיקר "לייעל את השירותים שמקנה הקיבוץ לחבריו ולהתאים את פניו והתנהלותו לחיים המודרניים" (סעיף 52 לסיכומי הנתבעים) - איננו עולה בקנה אחד עם מודל השינוי והרקע לשינוי בתנועה הקיבוצית בכלל כפי שתואר בפסק הדין בעניין אלף לעיל, כמו גם עם הגדרתו כקיבוץ מתחדש, אשר שונה בתכלית מקיבוץ שיתופי. ז. הוא הדין בכל הנוגע לשאיפה לעבודה עצמית, ומתן העדפה לחברי הקיבוץ באיוש כל משרה שהיא בקיבוץ. העובדה שמדובר בקהילה שמבקשת לסייע לחבריה ומקנה להם עדיפות בניצול מקורות הפרנסה שהיא עצמה מספקת - אין בה אפילו כדי להקנות לה אופי שיתופי כלשהו, ועיון בהוראות התקנון בהקשר זה מחזק את הרושם שאין מדובר ביותר מאשר ניסיון לשמור על הכלל בדבר "עניי עירך קודמים". 9. האבחנה בין הקיבוץ למדגה, והשלכתה על מיהות מעבידו של התובע - בהקשר זה יש להידרש, ראשית, להערת הנתבעים בסיכומיהם, אשר לגישתם - טענת התובע בסיכומיו לפיה התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הקיבוץ -מהווה הרחבת חזית, משום כך שבכתב התביעה ובבקשה למתן הסעד הזמני טען רק לקיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין המדגה. טענה זו דינה להידחות, בין משום כך שעיון בבקשה למתן הסעד הזמני כמו גם בכתב התביעה מראה קיומו של ערבוב בין הקיבוץ לבין המדגה, וודאי שאין למצוא ייחוד הטענות או הדרישות למדגה בלבד, ובין משום כך שהנתבעים נדרשו בהרחבה גם לטענות העובדתיות והמשפטיות הנוגעות לשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לקיבוץ, ובכך הביעו את הסכמתם ל"הרחבת החזית", ככל שהייתה כזו. שנית, נזכיר כי המדגה היה ענף של הקיבוץ אשר תואגד, והינו אגודה שיתופית חקלאית. יחד עם זאת, עיון בהוראות התקנון מראה שהניהול העליון שלו נותר בידי הקיבוץ וההחלטות העקרוניות לגביו מתקבלות על ידי ההנהלה הכלכלית של הקיבוץ או לפחות כפופות לאישורה (וראו סעיפים 3(א) ו - 6(א) לתקנון השינוי שצוטטו לעיל). ההנהלה הכלכלית של הקיבוץ היא גם זו בוחרת את מנהלי התאגידים וקובעת את תנאי העסקתם, הגם שהפסקת עבודתו של ממלא תפקיד ניהולי מרמת מרכז ענף/מפעל ומעלה תעשה בהתאם להחלטת הנהלת התאגיד הרלוונטי. בנוסף לאמור לעיל, אין חולק שהפקת תלושי השכר בגין עובדי התאגידים נעשתה בידי הקיבוץ. המסקנה מהאמור לעיל הינה כי אכן קיים ערבוב תחומים מסוים בין הקיבוץ למדגה כאישיות משפטית נפרדת לכאורה, ואף הנתבעים ציינו במספר הזדמנויות וגם בסיכומים בכתב מטעמם, כי "העובדה שהמדגה תואגד באופן נפרד לא העלתה או הורידה ממעורבות הקיבוץ בניהול המדגה". הנתבעים ביקשו לתת ביטוי לטשטוש גבולות זה בין המדגה לקיבוץ כנתון המעיד על המשכיות הנסיבות שחלו עובר לשינוי וטרם הפיכת הקיבוץ לקיבוץ מתחדש, ומכאן כגורם המהווה הוכחה להעדר שינוי בסטטוס של התובע כמי שמבצע תפקידו במדגה מכוח "סידור העבודה" של הקיבוץ. חוששני שיש למצוא טעם לפגם בניסיון זה , שביסודו מבקש לעשות שימוש בהעדר הפרדה מוחלטת בין הקיבוץ למדגה חרף התאגוד כאישיות משפטית נפרדת מכוח החלטה של הקיבוץ עצמו. אינני מקבלת גם את טענת הנתבעים לפיה דרישת התובע לדיון בפיטוריו באסיפה הכללית של חברי הקיבוץ - יש בה כדי להעיד על העדר שינוי במערכת היחסים שנוהלה מקדמת דנא בין הקיבוץ לחבריו, ועל העדר קיומם של יחסי עובד ומעביד עם המדגה. דרישת התובע דווקא מוסברת היטב על ידי אותו טשטוש תחומים, ועל ידי מעורבותו המשמעותית של הקיבוץ בניהול אגש"ח המדגה, ואולי גם בשרידים של הרגלי ההתנהלות הקהילתית חברתית בקיבוץ, שקשה לצפות שמי שחיו בהתאם להם כמעט שנות דור יתנערו מהם כליל. מכל מקום - גם באמור לעיל אין כדי לשלול ממערכת היחסים בין הצדדים את אופייה האמיתי. 10. סיכומו של דבר - יש לקבוע כי בין התובע לבין הנתבעים, ביחד ולחוד, התקיימו יחסי עובד ומעביד, וזאת החל מיום 01/01/02, המועד בו הוחלו עקרונות שינוי אורחות החיים, והחל ממנו, לכל היאוחר, התקיימו גם הסממנים העיקריים הנוספים לעניין יחסים מסוג זה, דהיינו בחירת התובע במכרז ותשלום השכר הדיפרנציאלי. על הצדדים להודיע, בתוך 30 יום מהיום, מה מבוקשם באשר להמשך בירור התביעה. קיבוץ