מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שביתת נתבים בנמל: הנשיא (גולדברג) .1לפנינו שני ערעורים על פסק-דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופטת הופמן ונציגי הציבור שילת וזאבי; תב"ע נו/11-4), שעה שכל אחד מהמערערים תוקף את אותו חלק מפסק הדין שאינו נוח לו. .2בתחילת הדיון בערעור העלה בא-כוח רשות הנמלים את הטענה, כי אין מקום לשמוע את ערעורם של ההסתדרות וחברי ועד הנתבים, מהטעם שהערעור הוגש באיחור. החלטנו לשמוע את שני הערעורים, תוך מתן נימוקים להחלטתנו בגוף פסק הדין, ואלה נימוקינו: א. פסק הדין נמסר לאחד המשיבים, שהינו מרכז ועד הנתבים. בכך אין די, שעה שהצדדים להתדיינות היו הן ההסתדרות הכללית והן הועד. ב. גם אם נראה את המסירה למרכז הועד כמסירה כדין לחברי הועד, הרי שהלכה למעשה לא בוצעה מסירה של פסק הדין לארגון העובדים, שהיה אף הוא צד להליך. ג. מכאן שגם אם אחד המערערים איחר את המועד להגשת הערעור, עומדת זכותו של המערער האחר. ד. עוד ובנוסף נציין, כי מדובר בסכסוך קיבוצי, כך שאף לו היה צורך בכך, היינו מאריכים את המועד להגשת הערעור. .3ומכאן לעצם הענין. רשות הנמלים ביקשה מבית הדין האזורי בבאר-שבע צו, שיקבע כי הנתבים שובתים שביתה בלתי מוגנת, וזאת בסירובם המאורגן להכניס אוניות לנמל על פי הוראת רב חובל הנמל, מהטעם שנתנו שאין לבצע עבודה זו עם מספר עובדי העגינה שהוצבו לעבודה זו וכן בסרובם לעבוד בשעות נוספות, כפי שנדרש מהם על ידי הרשות. בית הדין האזורי, בפסק-דינו, הורה לאיגוד המקצועי ולועד העובדים "להורות לנתבים בנמל אשדוד לשוב לעבודה סדירה בהתאם להוראות הבטיחות מטעם רב-חובת הנמל או מטעם הנהלת המבקשת". בית הדין הוסיף וקבע, כי לא הוכח שסירוב הנתבים לעבוד שעות נוספות גרם לשיבושי העבודה, ולכן סירב ליתן צו הקשור לסירוב הנתבים לעבוד בשעות הנוספות. .4רשות הנמלים מערערת על אי-חיוב המשיבים להיענות לדרישה לעבוד שעות נוספות. לעומתה טוענת נציגות העובדים כי לא היה כלל מקום לקבוע שמדובר ב"שביתה בלתי מוגנת", בכל המתייחס לסירוב הנתבים להכניס אוניות לנמל מבלי שיועסקו בכך מספר מספיק של עובדי עגינה ולהורות לנתבים לחזור לעבודה תוך הישמעות להוראות רב-חובל הנמל או הנהלתו, מהטעם שכל נתב אחראי מכח החיקוקים השונים לבטיחות הכנסתה של אוניה לנמל ולבטיחות האנשים הנמצאים בה ובסביבתה. .5נדון בערעור נציגות העובדים תחילה. הסירוב של הנתבים, שהיווה עילה לסכסוך ולתביעה לבית הדין נבע מכך שהנתבים חוייבו להכניס אוניות לנמל שעה שמספר עובדי העגינה שהועמדו לרשותם לצורך ביצוע המטלה לא ענה, לטענתם, על דרישות הבטיחות. רשות הנמלים טוענת, כי היא, ורב-חובל הנמל, הם האחראים לבטיחות, וחזקה על רב-חובל הנמל שלא יורה לנתבים הוראה לבצע פעולה שיש בה, או שעשוי להיות בה, סיכון לאוניה או לעובדים. .6הדין בסוגיה זו הוא על-פי קביעת בית הדין האזורי. שעה שהנתבים סבורים שהוראות הניתנות להם במסגרת עבודתם נוגדות הוראות בטיחות, הם רשאים, ואולי אף חייבים, לפעול בדרך המקובלת לכך, הן ליישוב המחלוקת במוסדות שנקבעו לכך בהסכמים הקיבוציים המחייבים, והן בגופים הממונים על הבטיחות, בנמלים בכלל ובנמל אשדוד בפרט. אין הנתבים רשאים לעשות דין לעצמם ולהימנע מלבצע הוראה שניתנה להם על ידי רב-חובת הנמל, מה עוד שעולה מחומר הראיות, שמשך תקופה ארוכה כבר עבדו הנתבים במתכונת בה נדרשו לעבוד עובר לסכסוך נשוא תיק זה. .7מכאן לערעור הרשות. טוענת הרשות כי עצם הסירוב של אחד הנתבים להתייצב לעבודה שעה שנקרא לכך, וזאת על פי הוראת ארגונו, די בה כדי לקבוע כי ב"שביתה בלתי מוגנת" עסקינן. נציגות העובדים הבהירה כי לדעתה, על פי פסק-בוררות, אין הנתבים חייבים להתייצב לעבודתם שעה שהם נקראים לכך במסגרת של שעות נוספות, וכי חבותם לעבוד שעות נוספות מצטמצמת למקרים בהם הם נדרשים לעבוד לפני שעות המשמרת או להשאר לאחר מכן, היינו, בצמוד למשמרת. סבורים אנו כי על-פי פירושו הנכון של פסק-הבוררות, ועל כך להלן, פירשו הנתבים את פסק-הבוררות שלא כדין, ומכאן היה על הנתבים או מי מהם להתייצב לעבודה גם שלא במסגרת סידור העבודה שנקבע מלכתחילה, שעה שעבודתם נדרשה מחמת מחלה של אחד מחבריהם. יחד עם זאת, מתן צו הצהרתי על פיו אי ההתייצבות האמורה מהווה "שביתה בלתי מוגנת", מאחר ונעשתה על-פי הוראות ארגון העובדים, הינו בשיקול דעתו של בית הדין, והוא רשאי שלא להעתר לבקשה למתן הצהרה שכזו, אם הוא מוצא שנסיבות הענין מצדיקות זאת. בעניננו קבע בית הדין האזורי, וקביעתו היא קביעה עובדתית שאין אנו מוצאים לנכון להתערב בה, כי לא הוכח שהסירוב האמור גרם לשיבושים בעבודת הנמל. בנסיבות אלה, אין אנו מוצאים לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, שהחליט כפי שהחליט. .8למעלה מהצריך לענין, וכדי למנוע אי-הבנות נוספות, עיינו בפסק הבוררות שניתן ביום 14.7.94על ידי רב-חובל אילן ראובן ודוד גולומב, ומצאנו שכל אשר נקבע בו, לענייננו, הוא שהנתבים חייבים לעבוד שעות נוספות בצמוד למשמרתם, בתחילתה או בסופה, וזאת בתנאי שמכסת השעות הנוספות לא תפחת משלוש שעות. לא מצאנו באותו פסק כל הוראה המשנה מההוראה שבהסכם הקיבוצי המיוחד הבסיסי שבין הרשות להסתדרות הכללית, הוראה על פיה רשאית הרשות, שעה שצרכי העבודה דורשים זאת, לקרוא לעובד לעבוד שלא במסגרת סידור עבודתו הרגיל, וזאת כשעות נוספות. עיון באותו פסק בוררות בשלמות מראה, שכל אשר נקבע בו לענין העבודה בשעות נוספות בא להיטיב עם הנתבים, בכך שנקבע כי יהיו זכאים לשכר של שלוש שעות נוספות, כל אימת שידרשו לעבוד שעות נוספות לפני ואחרי המשמרת. במילים אחרות: אין הרשות רשאית להעביד נתב לפני או אחרי משמרת פחות משלוש שעות נוספות. .9מעיון בתיק ומטיעוני הצדדים התרשמנו, כי הסכסוך בנמל אשדוד מתייחס לא רק לנתבים אלא גם לעובדי העגינה. יש להצטער שאף אחד מהצדדים להליך זה לא צירף את עובדי העגינה כצד להתדיינות, על מנת שניתן יהיה לנסות ולפתור את המחלוקות לגופן. .10סוף דבר - שני הערעורים נדחים. אין צו להוצאות.שביתה