מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא צו מניעה לפני חתימה על הסכם בוררות: 1. מבוא המבקשת, גב' רחל הולצמן, מכרה למשיב, מר מרדכי פש, דירה. עסקה זו הולידה מחלוקת בין הצדדים, מחלוקת שבה עסקו, כפי שיפורט להלן, שני "בתי דין צדק", שפעלו כבוררים, וסופה שהגיעה לשולחנו של בית משפט זה. ביום 24.11.11 הגיש המשיב לבית משפט זה בקשה לאישור פסק בורר (הפ"ב 45601-11-11). המשיב ביקש "לתת תוקף ולאשרר את החלטות הבוררים (...)" שצורפו לבקשה, היינו, ארבעה מסמכים שונים הנושאים את הכותרות שלהלן: א. צו עיקול מיום י"ח שבט תשע"א (23.1.11); ב. צו מניעה מיום י"ד סיוון תשע"א (16.6.11); ג. פסק דין מיום א' אלול תשע"א (31.8.11); ד. קיום פסה"ד מיום י"ג חשוון תשע"ב (10.11.11). ביום 29.11.11 הגיש מר פש בקשה להוסיף להחלטות שאת אישורן הוא מבקש גם את ההחלטה מיום כה' מרחשון תשע"ב (22.11.11) שכותרתה "הבהרה לפסק דין שניתן ביום א' דר"ח אלול תשע"א". הבקשה לאישור פסק הבורר מתייחסת, איפוא, לחמש ההחלטות המפורטות לעיל. עתה לפני בקשתה של גב' אסתר רחל הולצמן, המשיבה בבקשה המקורית (להלן - "המבקשת"), בקשה הנושאת את הכותרת: "בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך לביטול מה שהמשיב קורא להם פסקי בורר". המשיב, מר מרדכי פש, מתנגד לבקשה. 2. טענות המבקשת גב' רחל הולצמן המבקשת הגישה את בקשתה בעצמה ותמכה אותה בתצהיר בליווית מסמכים שונים. המבקשת מבססת את בקשתה להארכת המועד בנימוקים שלהלן: א. ביום 23.1.11 (י"ח שבט תשע"א), הוציא "בית דין צדק - "חניכי הישיבות"" בבני ברק (להלן - "בית הדין בבני ברק") צו עיקול כנגד המבקשת (נספח א' לבקשה), וזאת מבלי שהמבקשת חתמה על הסכם בוררות ומבלי שהסכימה להתדיין בפני הגוף האמור. ב. ביום 28.4.2011 (כ"ד ניסן תשע"א) הוציא "בית דין צדק - איזור הצפון שעל יד הקהילה החרדית - חיפה" (להלן - "בית הדין בחיפה") צו מניעה (נספח ב' לבקשה). גם צו זה ניתן בטרם חתימה על הסכם בוררות. ג. ביום 15.6.2011 (י"ג סיוון תשע"א) נחתם שטר בוררות בפני בית הדין שבחיפה. במסגרת הליכי הבוררות התקיימו שתי ישיבות בלבד, ביום 15.6.11 וביום 27.7.11. המבקשת טענה כי המשיב העלים ממנה את פרוטוקול הישיבה שהתקיימה ביום 27.7.11 "ולא בכדי". ד. המבקשת טענה כי בית הדין שבחיפה לא איפשר לה להביא עדים ולהוכיח את מיקום הדירה שבמחלוקת וכן כי שטח הדירה הוא מעל 100 מ"ר. ה. המבקשת טענה כי ביום 31.8.11 (א' אלול תשע"א) נתן בית הדין שבחיפה פסק בוררות ש"בו קנס בית הדין את המבקשת בסכום מופרז של 60,000 ₪!!! מבלי להבין או לדעת על מה ולמה?!?!?! מה פשעי ומה חטאתי??? עוד קבע בית הדין אם ברצון המוכרת (היינו, המבקשת. ע.ג.) לבטל המקח תחזיר המוכרת כל הסכום ששולם לקניית הדירה". ו. המבקשת טענה כי ביום 10.11.11 (י"ג חשוון תשע"ב), נתן בית הדין שבחיפה "החלטה נוספת בה הם איימו על המבקשת בכתב סירוב ופירסום פשקווילים ברבים". המבקשת טענה כי - "משמעותו של כתב סירוב מבואר בשו"ע יו"ד סימן של"ד סעיף ב': "המנודה אין יושבים בד' אמותיו, אין אוכלין עמו, ואין מזמנין עליו, ואין כוללין אותו לכל דבר שצריך עשרה". (...)". המבקשת הוסיפה וטענה כי - "משמעות פרסום כתב הסירוב ברבים הוא זריקת הח"מ (היינו, המבקשת. ע.ג.) מבית הכנסת (...)". ז. המבקשת טענה כי היא פנתה בעקבות האמור לעיל לבית הדין שבחיפה בימים 26.11.2011, 23.11.11 ו- 28.11.11 והודיעה כי "בלית ברירה אני מבטלת את המקח ואחזיר לקונים את כל הסכום ששולם לקנית הדירה כאמור בפסה"ד". אולם, הוסיפה המבקשת, הואיל ואין בידה "כרגע" הסכום שהשבתו לקונים נדרשת, הרי שכדי שתוכל להשיב את הכסף היא צריכה למכור את הדירה. ואולם "(...) אדגיש כי לצורך כך אזדקק לשיתוף פעולה מלא של הקונים ואשר על כן אבקש מבית הדין כי יורה לקונים לשתף פעולה בכל הנדרש לכך ולחתום על כל המסמכים שידרשו לצורך כך (...)". המבקשת אף הציעה דרך מעשית לבצע את האמור לעיל. המבקשת טענה כי היא - "(...) פנתה בתחנונים ובדמעות שליש הן לבית הדין והן למשיב כי ברצונה להחזיר לו את הכסף אבל כמובן שעליו לחתום על מסמכים לביטול העסקה לצורך העברה במס שבח. המשיב סיכל ומסכל עד היום הזה את קיום פסק הדין, דהיינו, הוא רשום בשלטונות מס שבח עד היום הזה ומסרב לשתף פעולה לביטול רישום זה. דהיינו, הוא רוצה לקבל כסף ולהישאר עם הדירה ובלשון אחרת הוא רוצה להחזיק את החבל בשתי קצותיו". ח. עוד טענה המבקשת כי - "(...) נודע לי באקראי כי ביום כה' חשון תשע"ב 2.11.11 נתן בית הדין - בחוסר סמכות ומבלי להודיע לי - הוראה לפלוני בשם יעקב שטיינמץ להעביר כספים שלי בסך 315,000 ₪ ישירות למשיב כאילו בית הדין הוא לשכת הוצאה לפועל. (...)". המבקשת הדגישה כי "בית הדין לא טרח לשמור על זכויותי ולגרום שהדירה תוחזר לי ולגרום לביטול הרישום במס שבח". המבקשת הלינה כי "בזמן שבית הדין מנפיק בסיטונות החלטות חד צדדיות לטובת המשיב, הוא אפילו לא עונה לבקשות שלי כאילו הייתי אבק פורח וצל עובר". ט. המבקשת הוסיפה וטענה כי בית הדין "העלים ומעלים ממני את תיק הבוררות". לדבריה, היא פנתה לבית הדין ובקשה לקבל את תיק הבוררות אך למרות הוראת סעיף יג' לתוספת לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, כל נסיונותיה לקבל את תיק הבוררות העלו חרס. לעומת זאת, טענה, "בית הדין ממשיך להוציא מסמכים המשמיצים אותי ברבים עד לימים אלו". י. על שום כל אלה בקשה המבקשת להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר. 3. טענות המשיב מר מרדכי פש א. המשיב בקש לדחות את בקשת המבקשת ולחייבה בהוצאות "כמתחייב". המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר, טען המשיב, הוא 45 ימים מיום מתן פסק הבוררות או מיום שנמסר הפסק לידי בעל הדין. תנאי למתן הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר הוא, כך המשיב, קיומם של "טעמים מיוחדים" שיצדיקו זאת. ב. המשיב טען כי הלכה פסוקה היא כי בית המשפט ייטה להיענות לבקשה כאמור כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור לא היו בשליטתו של בעל הדין. ככלל, טען, בית המשפט ייתן לבעל דין את יומו בבית המשפט מקום שבו סוכלה כוונתו להגיש הליך משפטי בשל אירועים שהם מחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש. הדברים, טען המשיב, מקבלים משנה תוקף מקום שהארכת המועד מתבקשת בהליכי בוררות. במקרה כזה נדרש טעם מיוחד אמיתי ובעל עוצמה ניכרת המסביר את העיכוב שחל בנקיטת ההליך. ג. המשיב טען כי בענייננו ניתן פסק הבוררות ביום 30.8.11, דהיינו, חלפה מאז למעלה משנה עד שהוגשה הבקשה להארכת המועד. ד. המשיב טען כי בית המשפט קיים במסגרת בקשתו לאישור פסק הבורר דיונים אחדים אליהם הגיעה המבקשת כשהיא מיוצגת. המבקשת אף הגישה בקשות שונות במסגרת ההליך אך "במשך כל הזמן הזה לא טרחה המבקשת להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות". ה. המשיב טען כי בקשת המבקשת והתצהיר התומך בה הוכנו כבר ביום 11.7.12. לפיכך, די בחלוף הזמן שעבר למן הכנת הבקשה ועד ליום הגשתה בפועל (הבקשה הוגשה לבית המשפט רק ביום 7.9.12) כדי להוביל לדחייתה. 4. דיון א. אכן, הבקשה שלפני הוגשה באיחור ניכר מאוד. ברם, הפרוצדורה אינה "מיטת סדום" ובנסיבות המתאימות ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה הנוקשים כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק. סבורני כי הליקויים החמורים שנפלו לכאורה בהחלטות הבוררים, כפי שיפורט להלן, מלמדות כי לכאורה מתקיימות בעניין שלפני נסיבות שיכולות להוביל לביטול פסק הבורר (היינו, חמש ההחלטות שפורטו בראש החלטה זו). על שום כך אני סבור כי יש הצדקה במקרה זה, למען עשיית הצדק, לגלות גמישות ולהתיר למבקשת להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות למרות האיחור האמור. ב. סמכויות השפיטה במדינת ישראל נתונות בידי בתי המשפט, על דרגותיהם השונות. אחת הדרכים האפשריות לפתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בתי המשפט היא הבוררות. המחוקק הכיר באפשרותם של בעלי הדין להביא את סכסוכיהם להכרעה בפני אדם או גוף שבו הם שמים את מבטחם כדי שזה יכריע בסכסוך והכרעתו תחייב אותם. מנגנון הבוררות הוסדר בחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן - "החוק"). מאליו מובן, על כן, שהבורר יונק את סמכותו לדון בסכסוך פלוני מכח הסכמתם של הצדדים המסוכסכים. ללא הסכמת הצדדים אין לו לבורר ולא כלום. ג. כאמור לעיל, ביום 23.1.2011 הוציא בית הדין בבני ברק, במעמד צד אחד, צו עיקול לטובת המשיב מר מרדכי פש שבו הורה על עיקול כספים של המבקשת שהיו מצויים בידי צד ג', מר יעקב שטיינמץ. צו העיקול הופנה אל מר יעקב שטיינמץ מאשדוד ובו נאמר כדלקמן: "היות והגיש לבית הדין הר' מרדכי פש הי"ו (...) תביעה ממונית כנגד הגב' אסתר רחל הולצמן תחי' בגין אונאה בעסקת מכר דירה, ועפ"י המידע שבידי התובע יש בידיכם כספים המגיעים לגב' הולצמן תחי' הנ"ל. על כן מורה ביה"ד לכב' שלא להעביר את הכספים עד לערך הדירה בסכום של 315,000 ₪ לידי הנ"ל עד לבירור העניין בביה"ד. יצויין כי הנ"ל חתם בבית הדין על שטר בוררין כדין וקיבל ע"ע ככל אשר יפסוק בית הדין, כמו"כ הפקיד בביה"ד צ'ק פתוח למקרה שיוכח בביה"ד כי נגרמו נזקים שלא כדין מחמת הוצאת צו עיקול זה". (ההדגשה שלי. ע.ג.). תשומת הלב לכך שבית הדין בבני ברק לא אמר ששני הצדדים, היינו, התובע מר מרדכי פש והנתבעת גב' אסתר הולצמן, חתמו על שטר בוררין. במועד שבו ניתן צו העיקול, רק בעל דין אחד, היינו, התובע מר פש, חתם על שטר בוררין. הואיל והמבקשת לא הסמיכה את בית הדין בבני ברק לדון בסכסוך שבינה לבין מר פש, ממילא לא היה בית הדין בבני ברק מוסמך, בכלל, לדון בסכסוך שבין הצדדים. אמור מעתה שצו העיקול מיום 23.1.11 שניתן על ידי בית הדין בבני ברק ניתן שלא כדין. ד. והוא הדין ב"צו מניעה" שבית הדין בחיפה הוציא מתחת ידו ביום 28.4.2011 (כ"ד ניסן תשע"א): גם "צו מניעה" זה ניתן ללא סמכות, עוד בטרם חתמה המבקשת על הסכם בוררות. ממילא, על כן, גם צו המניעה האמור ניתן שלא כדין. ד. הצדדים חתמו על הסכם בוררות בפני בית הדין שבחיפה רק ביום 15.6.11. ביום 31.8.2011 (א' אלול תשע"א), נתן בית הדין שבחיפה "פסק דין" (נספח 4 לבקשה לאישור פסק הבורר) כהאי לישנא: "בדו"ד שבין ה"ה - מרדכי פש התובע, לבין ה"ה רחל הולצמן - הנתבעת, לאחר שקיבלו קניין וחתמו על שטר בוררות כדין, ולאחר ששמענו טענות שני הצדדים, הוחלט: א. בית הדין רואה בחומרה התנהגות הנתבעת שיש בה עבירה על איסור הונאה, והטעיית הקונים, באשר לטיב ומיקום הדירה, וגודלה. ב. על אף האמור אין אפשרות לבטל המקח על פי הדין, משום שאין הונאה לקרקעות, אך כיוון שיש הונאה בגודל הדירה, על כן נראה לביה"ד לפסוק, שעל הנתבעת לשלם לתובע סך 60,000 ₪. ג. על המוכרת - (הנתבעת) לרשום בטאבו הדירה על שם הקונה, ועל הקונים לעשות הפעולות הנדרשות לכך. ד. סעיפים ב', ג', יתבצעו תוך 30 יום מפס"ד זה. ה. אם לא יתאפשר לרשום הדירה על שם הקונים בטאבו, או אם ברצון המוכרת לבטל המקח, תשלם המוכרת כל הסכום ששולם לקניית הדירה. ו. על המוכרת להודיע תוך שבוע מיום פס"ד זה אם ברצונה לבטל המקח. וע"ז בעה"ח הרב יוסף יחיאל במברגר ( - ) הרב יצחק שכטר ( - ) הרב יקותיאל יהודה ויס ( - )". פסק בורר זה מנוגד, לכאורה, לתקנת הציבור. זאת, משום שמן הצד האחד קבע הפסק כי על המשיבה לקיים את עסקת המכר ולרשום את הדירה על שם הקונה (המבקש) ומן הצד האחר נאמר בו, מבלי לקבוע כי הסכם המכר מבוטל כי "אם לא יתאפשר לרשום הדירה ע"ש הקונים בטאבו, או אם ברצון המוכרת לבטל המקח, תשלם המוכרת כל הסכום ששולם לקניית הדירה". במילים אחרות: פסק הבורר מותיר על כנו את הסכם המכר ולא מבטל אותו, ועם זאת, מחייב את המבקשת להשיב לקונים את מלוא הסכום ששולם עבור הדירה. ה. כידוע, משנותן הבורר את פסקו, הוא מסיים בכך את מלאכתו. הבורר אינו מוסמך להוסיף ולדון בעניין, אלא אם הוגשה בפניו בקשה בהתאם לסעיף 22 לחוק, וגם זאת במסגרת המועדים הקבועים לכך בחוק. והנה, למרות האמור לעיל, כתב בית הדין שבחיפה ביום 10.11.2011 (י"ג מרחשון תשע"ב), היינו, 70 ימים לאחר מתן פסק הבורר, מכתב המופנה אל המשיבה הנושא את הכותרת "קיום פסה"ד" (נספח 7 לבקשה לאישור פסק הבורר, נספח ו' לבקשה להארכת המועד) וכך נאמר במסמך זה: "א. בפסה"ד שניתן ביום א' דר"ח אלול תשע"א נאמר: שעליכם לרשום את הדירה בטאבו על שם ה"ה מרדכי פש ולפצותו בסך 60,000 ₪ תוך 60 יום. ב. התובע ה"ה מרדכי פש מסר לידכם את כל האישורים חתומים על ידו הנזקקים להעברת הדירה על שמו ברשויות (העתקים נמסרו לביה"ד) וע"כ משתומם ביה"ד של נעשה דבר עד יום כ"ו תשרי תשע"ב בנוגע לרישומים בכל הרשויות על שם התובע. ג. לאור הנ"ל, אין מנוס לביה"ד אלא להפעיל את האמור בסעיף ה' "אם לא יתאפשר לרשום הדירה ע"ש הקונים בטאבו וכו', תשלם המוכרת כל הסכום ששולם לקניית הדירה". ד. תגובה על הערעור שהגשתם לביה"ד נשלח אליכם ביום ט"ז אלול תשע"א. (מצ"ב שוב). ה. בהתחשב בזמן שעבר, ביה"ד קובע כדלהלן: (1) באם תוך שבוע מיום מכתב זה לא יבוצע סעיף ה' בפסה"ד, יורה בית הדין לחלט את הסכום של 80,000 ₪ שנמצא בידי ר' יעקב שטיינמץ (...) באשדוד, ע"פ צו מניעה שניתן בידי ביה"ד "חניכי הישיבות" בבני ברק, וקיבל המשך תוקף ע"י ביה"ד דנן ביום י"ד סיון תשע"א, לטובת ה"ה מרדכי פש. (2) בנוסף יוציא ביה"ד כתב סירוב כולל היתר פרסום הדבר בכללותו. (3) תינתן רשות לתובע לפנות לכל גורם שהוא ע"מ לממש את זכויותיו ע"פ שניתן". הנה כי כן, למרות שסמכותו לדון בעניין פגה, המשיך בית הדין שבחיפה והוציא מתחת ידו את ההחלטה מיום 10.11.11 שהלכה למעשה אינה אלא הוצאה לפועל של פסק הבורר. בורר אינו רשאי לפעול כמוציא לפועל של פסקיו. אני מודע לכך שבין היתר נכתב בשטר הבוררות כי בית הדין רשאי להוציא צווים, פסקי דין והחלטות כראות עיניו "(...) ולרבות החלטות על דרכי אכיפתם וביצועם בעין (...)". ואולם, החוק אינו מכיר בסמכותו של בורר להוציא מתחת ידו החלטות בדבר הוצאתן לפועל של החלטותיו. הסכמת הצדדים בעניין זה בהסכם הבוררות אינה מעלה ואינה מורידה. הצדדים אינם יכולים להקנות לבורר כוחות מעבר לאלו שהחוק נתן בידיו: השוו לרע"א 8941/06 עיריית חיפה נגד ב.מ. כרפיס דדו בע"מ ( ניתן ביום 3.11.09). לפיכך, גם ההחלטה מיום 10.11.11 ניתנה שלא כדין. ו. ואם לא די בכל האמור לעיל, הנה ביום 22.11.11 (83 ימים לאחר מתן פסק הבורר) כתב בית הדין שבחיפה "הבהרה" לפסק הבורר שניתן על ידו ביום 31.8.11, כהאי לישנא: "בפסק הדין בתיק ע"א /42 פש נגד הולצמן שניתן ביום א' דר"ח אלול תשע"א בסעיף ה' נאמר: "אם לא יתאפשר לרשום הדירה בטאבו, או אם ברצון המוכרת לבטל המקח תשלם המוכרת כל הסכום ששולם לקניית הדירה". כ"כ במכתב שנשלח ביום י"ג מרחשון תשע"ב נאמר שמכיוון שלא נעשה דבר עד יום כ"ו תשרי תשע"ב ע"מ לרשום הדירה ע"ש התובע בכל הרשויות, אין מנוס לביה"ד אלא להפעיל את סעיף ה' בפסק הדין המוזכר לעיל. מכיוון שלא הוזכר בפסק הדין הסכום ששולם ע"י התובע (הקונה) לנתבעת (המוכרת) בעבור קניית הדירה, ע"כ באה הבהרה זו. הסכום שניתן לרכישת הדירה הינו 315,000 ₪ וע"כ על הנתבעת להחזיר לתובע סך 315,000 ₪". כאמור לעיל, הבורר מסיים את מלאכתו עם מתן פסק הבוררות. עם זאת, על פי סעיף 22(א) לחוק רשאי הבורר, על פי פניית בעל דין ולאחר שניתנה לבעלי הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות אם הפסק לקה באחד מן הליקויים המפורטים באותו סעיף. מכאן שגם ההחלטה מיום 22.11.11 ניתנה שלא כדין. זאת, הן משום שה"הבהרה" הנ"ל אינה מנויה בין העניינים שבורר הוסמך לתקנם או להשלימם לאחר שנתן את פסקו, והן משום שההחלטה ניתנה מבלי לשמוע קודם לכן את עמדתה של המבקשת. ז. סבורני כי עוצמתם המצטברת של הליקויים המפורטים לעיל יוצרת מסה מכריעה שבה שורת הצדק מחייבת להיענות לבקשת המבקשת כדי לאפשר לה להגיש בקשה לביטול פסק הבורר למרות שהמועד לעשות כן חלף לפני זמן ניכר. 5. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומורה כדלקמן: אני מאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר (היינו, חמש ההחלטות שצורפו לבקשה לאישור פסק הבורר). בקשה כאמור תוגש בתוך 30 יום מיום שהמבקשת תקבל העתק מהחלטה זו. עניין ההוצאות יידון במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק הבורר. חוזהיישוב סכסוכיםמסמכיםצוויםצו מניעהבוררותהסכם בוררות