צו מניעה זמני בתביעה לסעד הצהרתי

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא צו מניעה זמני בתביעה לסעד הצהרתי: 1. האם זכאי המבקש כי ינתן צו מניעה זמני בטרם תינתן הכרעה סופית בתובענה שהגיש למתן סעד הצהרתי ? המרצת הפתיחה - התשתית העובדתית והסעד המבוקש 2. ביום 7.6.2012 הגיש המבקש (להלן: בולטון) המרצת פתיחה, במסגרתה עתר למתן פסק דין הצהרתי. להבנת הסעד ההצהרתי המבוקש, והסעד הזמני נשוא החלטה זו, תוצג בפסקות 3 - 7 להלן התשתית העובדתית כפי שהוצגה על ידי בולטון, בתצהירו, כחלק מהמרצת הפתיחה. 3. על פי הסכם שנכרת ביום 15.5.2005 בין מרים גולדהמר (להלן: גולדהמר) לבין המשיבים מס' 1 ו-2 (להלן: ירוחם, חווה), רכשו ירוחם וחווה את זכויותיה של גולדהמר כברת רשות בנחלה 23 במושב מירון (בחלק מחלקה 3 בגוש 13689 ובחלק מחלקות 3 ו-7 בגוש 13677) (להלן: הנכס). על אף שבשנת 2007 הגישו ירוחם וחווה למינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) בקשה להעברה על שמם של זכויות גולדהמר בנכס, טרם נרשמו זכויות אלו על שמם. 4. ירוחם וחווה התגרשו בספטמבר 2008. בהסכם הגירושין, שאושר על ידי בית הדין הרבני האזורי בצפת, נקבע כי הם ימכרו את זכויותיהם בנכס, ותמורת המכירה תחולק ביניהם באופן שווה, ומתוך חלקיהם תוחזר יתרת הלוואה אותה נטלו בשעתו מהמשיב מס' 3 (להלן: עזרא). לצורך ביצוע המכירה, חתם ירוחם על יפוי כוח בלתי חוזר לטובת חווה. כעבור זמן, הגיש ירוחם לבית הדין הרבני הגדול ערעור על פסק הדין אשר אישר את הסכם הגירושין (להלן: "הערעור"). 5. בין אחיה של חווה, אשר הציג עצמו כשלוח שלה, לבין בולטון סוכם במאי 2009 כי זכויות ירוחם וחווה בנכס יימכרו לבולטון תמורת 400,000 ₪. במהלך המשא ומתן שניהל בולטון לרכישת הזכויות, הבהיר אחיה של חווה, לבולטון כי רק לאחר שיידחה "הערעור" ניתן יהיה לחתום על הסכם למכירת הזכויות בנכס. בולטון שילם מקדמה בסך 12,000 ₪, וביום 19.7.2009 הועברה לו החזקה בנכס. כעבור זמן, שילם בולטון לחווה 12,000 ₪ נוספים, אולם משביקשה חווה לקבל סכום נוסף נענתה בסירוב מאחר וההכרעה ב"ערעור" בוששה לבוא. 6. לאחר שבאוגוסט 2011 קיבל בולטון מכתב דרישה מהמשיב מס' 5, בא כוחה של חווה (להלן: עורך דין סגל), ובו דרישה לפינוי הנכס ולתשלום דמי שימוש בסך 13,000 ₪, הוא פנה לחווה. בשיחתו עם חווה, היא טענה בפניו כי מעמדו הוא כשל שוכר, וכי לא ניתן למכור את הזכויות בנכס, מאחר ולבקשת ירוחם הוטל על הנכס צו מניעה (להלן: צו המניעה של ירוחם). בעקבות דרישת בולטון לקיים את הסכם המכר וסירובו לפינוי הנכס, הגישה נגדו חווה ביום 31.1.2012 תביעה לפינוי (להלן: תביעת הפינוי). 7. במסגרת ההליכים בתביעה שהגיש עזרא נגד ירוחם וחווה בינואר 2012, (להלן: תביעת עזרא), מונו ביום 5.3.2012 על ידי בית משפט השלום בירושלים עורך דין סגל והמשיב מס' 4 (להלן: עורך דין בנין) לכונסי נכסים (להלן: כונסי הנכסים), לצורך רישום הזכויות בנכס על שם ירוחם וחווה ולצורך רישום צו עיקול שהוטל על זכויותיהם לטובת עזרא. 8. לאור כל אלה, התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי, כדלקמן: * להצהיר כי בין בולטון לבין ירוחם וחווה נכרת הסכם מחייב; * להצהיר כי על פי ההסכם, זכאי בולטון לרישום על שמו של זכויות ירוחם וחווה בנכס, במינהל ואצל מירון מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: מושב מירון), כשהן נקיות מכל חוב, שעבוד, עיקול וזכות אחרת של צדדים שלישיים; * להצהיר כי חווה הייתה מוסמכת ורשאית לנהל עמו משא ומתן למכירת זכויותיה וזכויות ירוחם בנכס ולקבל ממנו כספים על חשבון התמורה המוסכמת; * להצהיר כי ניתן להשלים את תנאי הסכם המכר; * להצהיר כי זכותו של בולטון גוברת על זכויותיהם של עזרא ושל כונסי הנכסים; * למנות את עורכי הדין חנן גרוס וסמדר גרוס, באי כוחו של בולטון, ככונסי נכסים על הזכויות בנכס, לשם רישומן על שם בולטון; הבקשה לסעד הזמני 9. במועד הגשת המרצת הפתיחה הגיש בולטון בקשה למתן הסעדים הזמניים הבאים: (א) צו מניעה שיאסור על המשיבים, וכן על המינהל ומושב מירון, לבצע כל דיספוזיציה של זכויות ירוחם וחווה בנכס; (ב) מתן הוראה למינהל ולמושב מירון לרשום את צו המניעה במרשמיהם; (ג) מינוי באי כוחו של בולטון ככונסי נכסים, ביחד עם כונסי הנכסים עורך דין סגל ועורך דין בנין, לצורך השלמת העברת הזכויות בנכס על שם ירוחם וחווה. 10. לטענת בולטון, קיים צורך במתן הסעדים הזמניים המבוקשים מהטעמים הבאים: מניעת מציאות עובדתית בלתי הפיכה, שתסכל את רכישת הזכויות על ידי בולטון, כתוצאה מפעולות שננקטו ויינקטו על ידי עזרא (מימוש צו העיקול שהוטל בתביעת עזרא, במידה ויזכה בתביעתו) ועל ידי כונסי הנכסים; הצורך בהגבלת היקף מינויים של כונסי הנכסים אך ורק לרישום הזכויות על שם ירוחם וחווה, כשהן נקיות מכל זכות של צד שלישי; הצורך במניעת קביעות שיפוטיות סותרות. 11. באשר לשיקולים של מאזן הנוחות, נטען כי בעוד שזכותו של בולטון בנכס עלולה להיפגע באופן בלתי הפיך במידה ולא ינתנו הסעדים הזמניים, לא תיפגע זכותו של עזרא במידה ויינתנו סעדים אלו, שהרי באפשרותו לעקל את כספי יתרת התמורה שישלם בולטון לירוחם וחווה. 12. ביום 7.6.2012 ניתן על ידי השופט נדל צו מניעה במעמד צד אחד, האוסר ביצוע דיספוזיציה בנכס. ביום 12.7.2012 התקיים דיון במעמד הצדדים בפני השופט נדל, ואילו בפני נידונה הבקשה ביום 29.10.2012 וביום 21.11.2012, עת נחקרו המצהירים השונים על תצהיריהם. על השתלשלות האירועים בין מועד מתן הצו במעמד צד אחד לבין הדיון הראשון שהתקיים בפני ביום 29.10.2012, עמדתי בהרחבה בהחלטתי מאותו מועד. בולטון במבחן החקירה הנגדית 13. כשנשאל בולטון בחקירתו הנגדית האם חווה חתמה על מסמך המוכיח את קיומה של עסקת המכר, הוא השיב כי היא חתמה על "איזה שהוא מסמך", אך הוא אבד לו. לטענתו, הסכם המכירה נכרת עם אחיה של חווה, אך פעמיים אמר כי לא הוצג בפניו יפוי הכוח מכוחו אחיה של חווה פעל בשמה (בעמ' 15 ובעמ' 26 לפרוטוקול). לראשונה טען בחקירתו כי אשתו רכשה את מחצית הזכויות, ביחד עמו. 14. בולטון אישר כי בטרם נכרת הסכם המכר, הוצג בפניו הסכם הגירושין, וסופר לו על צו המניעה שהוטל לבקשת ירוחם, במסגרת בקשתו לביטול אישור הסכם הגירושין. לדבריו, הוא רכש את הזכויות בנכס בכפוף לצו המניעה של ירוחם, לאחר ששוכנע כי אין סיכוי שצו זה יעמוד בתוקפו, והסכים להמתין ל"מכירה פורמלית" עד אשר בית הדין הרבני ידחה את הערעור שהגיש ירוחם. לדבריו, "העסקה הייתה כפופה לזה, שברגע שזה נגמר אנחנו נכנסים להליך פורמלי". 15. בולטון נשאל על קיום אסמכתאות בכתב המעידות על שיפוץ אותו ביצע בנכס - שיפוץ אשר, לטענתו, מצביע על התקשרותו בהסכם מכר, ולא בהסכם שכירות, כפי שטענה חווה - אך טען כי ביצע את השיפוץ בעצמו ולא שמר קבלות בגין תשלומים לרכישת חומרי עבודה ולעובדים מזדמנים. 16. בולטון העיד כי עסקת המכר לא דווחה למינהל ולמשרד מס שבח, כי לא שילם ארנונה בגין הנכס אך שילם את מסי ועד הישוב ואת חשבונות המים. עמדת ירוחם 17. ירוחם אישר כי אכן חתם ביום 8.9.2008 על הסכם גירושין, ואף ייפה את כוחה של חווה, באמצעות עורכת דין עינב מלכה, למכור את זכויותיו בנכס, אולם ביום 8.2.2009 הוא הגיש לבית הדין הרבני האזורי בצפת בקשה למתן צו מניעה כנגד המכירה, עקב הכפייה והסחיטה שגרמו לחתימתו על הסכם הגירושין. צו המניעה ניתן ביום 19.2.2009, ואושר ביום 26.4.2012 על ידי בית הדין הרבני הגדול בירושלים, אשר העביר את התיק להמשך בירורו בבית הדין הרבני האזורי בחיפה. 18. לטענת ירוחם, אין לבולטון זכות לכאורה. במועד בו טוען בולטון כי רכש בהסכם בעל פה את הזכויות בנכס, במאי 2009, כבר עמד בתוקפו צו המניעה האמור, שדבר קיומו היה בידיעתה של חווה. אף בטרם מתן צו המניעה, לא הבשילו התנאים שנקבעו בהסכם הגירושין (אשר, לטענת בולטון בבקשתו, הוצג לעיונו) ושאיפשרו לחווה לפעול מכוח יפוי הכוח שניתן לה על ידי ירוחם, ובראשם מינויו של שמאי וקבלת חוות דעתו. בסעיף 3 להסכם הגירושין נקבע כי, לשם מכירת הנכס במושב מירון, ירוחם יחתום במעמד אישור ההסכם על יפוי כוח בלתי חוזר לטובת חווה; כי יפוי הכוח יופקד בידי עורכת דין עינב מלכא, אשר תטפל במכירת הנכס עבור שני הצדדים; כי בית הדין הרבני ימנה מומחה שמאי מקרקעין; כי המשק יוצע למכירה לתקופה של 90 יום מיום קבלת חוות דעת השמאי; כי במידה והמשק לא ימכר בתקופה זו, תמונה עורכת דין מלכא ככונסת נכסים, אשר תמכרנו במסגרת כינוס לכל המרבה במחיר ועל פי אישור בית הדין. ירוחם במבחן החקירה הנגדית 19. בחקירתו הנגדית אישר ירוחם כי צו המניעה שניתן לבקשתו בפברואר 2009, וכלל איסור לבצע כל פעולה במשק, טרם בוטל. עמדת חווה ועורך דין סגל, כונס הנכסים 20. לטענת חווה, בולטון לא הצביע על זכות לכאורה לרישום על שמו של הזכויות בנכס. לגרסתה, ביום 7.9.2008 אושר הסכם הגירושין, בו נקבע מנגנון למכירת הזכויות בנכס, על פיו במידה והן לא תימכרנה תוך 90 יום, תמונה עורכת דין עינב מלכא ככונסת נכסים לביצוע המכירה. חווה פנתה לאחיה, על מנת שיסייע במציאת קונה, וזה הפנה אליה את בולטון. מאחר ובינתיים ביקש ירוחם לבטל את אישור פסק הגירושין, וניתן לבקשתו צו מניעה זמני, היא הודיעה לבולטון כי נושא המכירה אינו עומד על הפרק כל עוד לא תם ההליך המשפטי בינה לבין ירוחם. תחת זאת, היא נעתרה לבקשתו להשכיר לו את הנכס כנגד דמי שכירות חודשיים בסך 2,000 ₪. לטענתה, אחיה מעולם לא הוסמך על ידה למכור את הזכויות בנכס לבולטון, ואף היא עצמה לא הייתה רשאית לעשות כן שלא בדרך שנקבעה בהסכם הגירושין. 21. עוד טענה חווה כי הזכות לקבלת הסעד הזמני נשללת עקב השיהוי הבלתי מוסבר בהגשת עתירתו של בולטון - כשלוש שנים לאחר המועד בו, לטענתו, רכש את הזכויות בנכס. לטעמה, הסתרת העובדות על ידי בולטון, לפיהן הוא לא שילם מעולם ארנונה עבור הנכס ולא דיווח על עסקת המכר לה הוא טוען, מצביעה על העדר תום לב, בניגוד לנדרש ממי שמבקש סעדים זמניים בטרם הוכיח את תביעתו. 22. לתגובת עורך דין סגל צורף העתק החלטת השופטת ייטב מיום 5.3.2012 בת"א 61243-01-12 (שלום י-ם), בתביעת עזרא נגד ירוחם וחווה, אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים לפיה ימונו עורך דין סגל ועורך דין בנין לשם רישום הזכויות בנכס על שם ירוחם וחווה, יפעלו למכירתו לכל המרבה במחיר, ויעבירו לצדדים את כספי תמורת המכירה רק לאחר שייקבע גובה חובם של ירוחם וחווה לעזרא, אם בהסכמה ואם לאחר קביעה שיפוטית. חווה במבחן החקירה הנגדית 23. בחקירתה הנגדית אישרה חווה כי לא נכחה באף אחת מהפגישות שהתקיימו בין אחיה לבין בולטון, אך בסמוך לאחר שבולטון נכנס להתגורר בנכס היא ביקרה אצלו פעם אחת. לדבריה, היא הודיעה לבולטון כי "אין מכירה ומדובר על שכירות". 24. בדיון ביום 12.7.2012 הוגש תדפיס רישום של רשם המשכונות (מוצג במ/1), ממנו עולה כי ביום 5.2.2012 נרשם לטובת עדי צוברי (להלן: צוברי) משכון על זכויות חווה בנכס. חווה אישרה כי בשנת 2012 נרשם המשכון לטובת צוברי, אשר נתן לאמה ולאחיה של חווה הלוואה בסך 450,000 דולר. עמדת עזרא ועורך דין בנין, כונס הנכסים 25. לטענת עזרא ועורך דין בנין, דין הבקשה לסעד זמני להידחות, לאור בחינת הפרמטרים של מאזן הנוחות, סיכויי ההצלחה בתובענה והתנהגות המבקש. הזכות לכאורה לא הוכחה, בהעדר מסמך בכתב ולנוכח הסכום הזעום ששולם עד כה על ידי בולטון, ולפיכך סיכויי ההצלחה בתובענה הינם קלושים. כמו כן, נטען כי עתירת בולטון נגועה בשיהוי והוגשה בידיים שאינן נקיות, בניסיון לעשות עושר ולא במשפט, תוך פגיעה בפעולות כונסי הנכסים, הפועלים על פי החלטה שיפוטית, שמקורה בהסכמה שהושגה בין ירוחם ובין עזרא. סיכום כרונולוגי 26. בשלב זה נערוך את רשימת האירועים, כפי שתוארו על ידי הצדדים וכפי שעולה מנספחים שהגישו, על פי סדרם הכרונולוגי, לשם הקלה על ההתמצאות ובחינת הזכויות המתנגשות: * 15.5.2005 הסכם גולדהמר - ירוחם וחווה * 7.9.2008 אישור הסכם הגירושין בבית הדין הרבני האזורי בצפת וחתימת ירוחם על יפוי כוח לחווה * 8.9.2008 חתימה על הסכם הגירושין * 19.2.2009 צו המניעה על ידי בית הדין הרבני האזורי בצפת בתביעת ירוחם לביטול אישור הסכם הגירושין * 26.4.2009 החלטת בית הדין הרבני הגדול להעברת תביעת ירוחם לבית הדין הרבני האזורי בחיפה * מאי 2009 הסכם חווה (באמצעות אחיה) - בולטון * 19.7.2009 העברת החזקה לבולטון * אוגוסט 2010 דרישת פינוי לבולטון * ינואר 2012 תביעת עזרא נגד ירוחם וחווה * 31.1.2012 תביעת פינוי נגד בולטון * 5.2.2012 שעבוד זכויות חווה לטובת צוברי * 5.3.2012 מינוי כונסי הנכסים בתביעת עזרא * 7.6.2012 הגשת המרצת הפתיחה צו מניעה זמני - המסגרת הנורמטיבית 27. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 מקנה את מתן הסעד הזמני בהתקיימות שלושה תנאים עיקריים: (א) קיומה לכאורה של עילת תביעה; (ב) מאזן נוחות, לפיו יש לבחון את הנזק מאי מתן הצו לעומת הנזק מנתינתו וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי; (ג) שיקולי צדק ויושר, קרי "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". בין שני השיקולים הראשונים קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה "מקבילית כוחות", דהיינו - ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן, ולהפך. 28. התפישה המקובלת במשפטנו גורסת כי הזהות בין הסעד הזמני לסעד המבוקש בתובענה העיקרית הינו בגדר שיקול נוסף שעל בית המשפט לתת דעתו עליו, אולם אין זה שיקול מכריע (רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטים, פ"ד מה(4) 225, 228 (1991); רע"א 1896/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' אולטרה שייפ מדיקל, פס' 10 להחלטת השופט הנדל ( 5.4.2012)). (ראו גם: רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי, פס' 25 - 26 להחלטת השופטת (כתוארה אז) נאור ( 20.9.2011)) (להלן: עניין אקסלרוד); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פס' 10 - 11 להחלטת השופטת (כתוארה אז) נאור ( 28.6.2010) (להלן: עניין אלו עוז)); רע"א 8226/11 באטה נ' מדינת ישראל, פס' 17 - 19 להחלטת השופטת (כתוארה אז) נאור ( 1.12.2011) (להלן: עניין באטה)). 29. על אופן הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בדונו בבקשה לסעד זמני, לאורו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עמד המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 799: "המפנה חל עם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית (סעיף 3), והסב את תשומת-הלב גם לשיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבואו לתת צו זמני; ובמה נשתנה לעניין זה צו זמני מסעד סופי? שהצו הזמני, שניתן מעצם טבעו, שלא על יסוד ראיות מלאות, עשוי לפגוע שלא כדין בקניינו של הנתבע, בעוד שהסעד הסופי ניתן לאחר בירור מלא של זכויות בעלי-הדין; גברה ההכרה שבתי-המשפט נדרשים ליתר זהירות לעומת העבר במתן צווים זמניים, וכמו בסוגיות אחרות, נדרשים עתה בתי-המשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק-הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה". 30. עילה לכאורה - כדי שיינתן סעד זמני, שאחת מתכליותיו הינה שמירה על מצב קיים, על בית המשפט להשתכנע בקיומה לכאורה של עילת תביעה. "אין זאת אומרת, כי חייב התובע להביא כבר בשלב זה את מלוא ההוכחה לקיום זכותו, שכן בית המשפט כלל אינו רשאי באותו שלב, על סמך התצהירים בלבד, לחוות דעה בגופו של עניין" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 616 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). נפסק כי "זוהי למעשה שאלה של הסתברות: האם הסיכויים של המבקש לקבל פסק-דין רבים מאלה שתביעתו תידחה" (רע"א 10910/02 פז חברת נפט בע"מ נ' פרץ, פ"ד נח(1) 385, 390 (2003)) (להלן: פסק דין פז). בתהליך שהחל עוד בשנות השמונים של המאה הקודמת הסיטה הפסיקה את הדגש מהצורך בקיום 'זכות לכאורה' בידי המבקש לעבר מבחן אחר: האם הוכח שהתביעה אינה תביעת סרק, ומעלה שאלה רצינית שיש לדון בה (ראו: עניין אלו עוז ועניין אקסלרוד). בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. 31. מאזן הנוחות - נפסק כי כאשר נכס נשוא בקשה לסעד זמני אינו משמש למגורים, הרי הנזק שייגרם למבקש הינו נזק כספי גרידא שהינו בר פיצוי (רע"א 1270/12 מנשה לוי חברה לבנין בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פס' 4 להחלטת השופטת חיות ( 27.2.2012)). עם זאת, הנטייה הטבעית לטובת מבקש הסעד הזמני, כאשר מדובר בדירת מגורים, "איננה אמורה להאפיל באופן מלא על יתר השיקולים" (רע"א 3518/10 עופר נ' בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פס' 6 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) גרוניס ( 6.9.2010)). כאשר ההערכה לגבי סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך הינה ברמה נמוכה, ואינה מגיעה כדי רף מינימלי, תידחה הבקשה אף שמדובר בבית מגורים. 32. תום לב ושיקולי צדק - כאשר מתבקש סעד זמני מסוג צו מניעה, שמקורו בדיני היושר, נשקלים אף תום ליבו וניקיון כפיו של מבקש הסעד הזמני. אם מצא בית המשפט כי הוא התנהג בצורה חסרת תום לב, רשאי הוא לדחות בשל כך את הבקשה, אף אם לפי מבחני הזכות לכאורה ומאזן הנוחות היה מקום להורות על מתן הסעד הזמני. בבג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד ל"ה(1) 828, 834 (1980) ציין השופט (כתוארו אז) ברק באמרת אגב כי אין ליתן משמעות אחת ויחידה לביטוי "תום לב" המופיע בחקיקה הישראלית בהקשרים שונים. החובה לנהוג בתום לב בהליך הדיוני של בקשה לסעד זמני, המתקיים בין צדדים יריבים (בשונה מתום הלב החוזי) עוגנה בפסיקה מאוחרת, שקבעה כי מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לנהוג בהגינות ובסבירות, ולגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 168 (1993); רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 443-441 (2001)). 33. שיהוי - הפסיקה הכירה בכך שיש לתת משקל למועד בו פנה מבקש הסעד לבית המשפט. בית משפט לא ייעתר לבקשה למתן סעד זמני אם לא שוכנע כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות מוקדמת עוד בטרם הוכרעה התובענה. שיהוי בהגשת הבקשה חותר תחת הטענה בדבר דחיפות במתן הסעד. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר נטען, כי הסעד הזמני נדרש לשם הגנה על זכות קניינית. נפסק כי אין לקבל התנהלות של בעל דין השוקט על שמריו ורק כאשר "חרב" הפינוי מדירת מגורים מונחת על צווארו, בוחר לפתוח בהליכים שמטרתם לעכב או למנוע את הפינוי. גם אם ייטען כי לשיהוי עצמו אין משמעות לצורך התובענה עצמה, עדיין יש לו משמעות לצורך השאלה אם מתן הסעד הזמני צודק וראוי בנסיבות הענין (רע"א 3844/10 אסייג נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פס' 4 להחלטת השופטת (כתוארה אז) נאור ( 18.5.2010)). התקיימות התנאים לסעד הזמני במקרה הנוכחי 34. לאחר שסקרנו את התנאים הנדרשים למתן הסעד הזמני, נפנה לבחון האם תנאים אלו מתקיימים במקרה שלפנינו. תחילה נבחן את התנאי הראשון, בדבר קיומה של זכות לכאורה בידי בולטון. כמתואר לעיל, לגרסת בולטון, סוכם בעל פה בינו לבין חווה (בשמה ובשם ירוחם, באמצעות אחיה) על רכישת זכויותיה וזכויות ירוחם בנכס, אשר תתאפשר לאחר שיוסר צו המניעה שהוטל על ידי בית הדין הרבני האזורי בצפת בתביעת ירוחם לביטול אישור הסכם הגירושין. על מנת להבין את משמעותו המשפטית של הסכם זה, שאין לו ביטוי כתוב, עלינו לחשוף את שני האדנים עליהם הוא נשען: טיבן של הזכויות הנמכרות, ואת טיבו של התנאי של הסרת צו המניעה. טיב הזכויות שבידי ירוחם וחווה 35. על מנת לעמוד על טיבן המשפטי של הזכויות המצויות בידי ירוחם וחווה ושאותן ביקשו למכור, יש לבחון את ההסכם מכוחו הם רכשו זכויות אלו. בהסכם גולדהמר מיום 15.5.2005 תוארו הזכויות שנרכשו על ידי ירוחם וחווה. בפתיח להסכם צויין כי גולדהמר הינה "הבעלים של מחצית מהזכויות בנחלה מס' 23 הידועה כגוש 13689 חלק מחלקה 3 וגוש 13677 חלק מחלקה 3 וחלק מחלקה 7 המצויה במירון מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "המושב") ורשאית להירשם כבעלת הזכויות הנותרות בנחלה הן על פי צו ירושה מיום 13.7.98 והן על פי חוזה המשבצת המשולש בין המושב, הסוכנות היהודית ומינהל מקרקעי ישראל". בסעיף 4.1 להסכם צויין כי החזקה בנחלה תימסר לקונים בכפוף לקבלת הסכמת המינהל, ובסעיף 6 להסכם, שכותרתו "תנאים מתלים", צויין כי ההסכם מותנה באישורי המינהל, הסוכנות היהודית, המשקם והמועצה לענף הלול (להעברת המכסה על שם הקונים). בסעיף 8 להסכם נקבע מי מהצדדים ישא במס שבח, מס מכירה, דמי הסכמה למינהל, מס רכישה, מס ערך מוסף ותשלומים למושב. אין בהסכם תיאור של המהות המשפטית של זכויות גולדהמר בנחלה, וכל שמצויין הוא כי גולדהמר הינה "הבעלים של מחצית מהזכויות בנחלה ... ". ניתן להבין מהפתיח להסכם כי גולדהמר הייתה חברת האגודה השיתופית החקלאית מירון (להלן: האגודה), אשר העניקה לה רשות שימוש בנחלה. האגודה עצמה הינה ברת רשות, לה העניקה הסוכנות היהודית רשות שימוש במשבצת קרקע. הקרקע עצמה היא קרקע מדינה המנוהלת על ידי המינהל, שהשכיר אותה לסוכנות היהודית בתור גורם מיישב. מערכת היחסים בין המינהל כמשכיר לבין הסוכנות כגורם מיישב (שוכרת) ולבין האגודה כברת רשות של הגורם המיישב, ובין גורמים אלה לבין חבר האגודה, מצויה ב"הסכם המשולש", המגדיר, בין היתר, את תנאי הרישיון המחייבים את חבר האגודה. לסוגיית זכותם של מתיישבים חקלאיים בקרקע, "ההסכם המשולש", הסכמת המינהל, הסוכנות והאגודה, מוסד הרישיון במקרקעין ומעמדו המשפטי של בר רשות, ראו: ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295 (2002); ע"א 7139/99 אלוני נ' ארד, פ"ד נח(4) 27 (2004) (להלן: פסק דין אלוני). 36. לטענת בולטון, חווה הסכימה, בשמה ובשם ירוחם, למסור לו את החזקה בנחלה ולהעבירה לבעלותו. אף אם נניח כי הסכמה זו לא עלתה לכדי התחייבות להעברת הבעלות במקרקעין, לאור העדר כתב (כדרישת סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן: חוק המקרקעין)), עדיין ניתן יהא לראות בה הסכמה להקנות לבולטון מעמד של בעל זכות להחזיק במקרקעין (בר רשות הסכמי). מאחר והקניית מעמד של בר רשות הסכמי איננה בגדר עסקה במקרקעין לעניין חוק המקרקעין (דברי השופט (כתוארו אז) ריבלין בעמ' 46 בפסק דין אלוני), הרי העובדה שהזכות להחזיק לא ניתנה בכתב איננה שוללת את תוקפה מבחינה משפטית. (ע"א (מחוזי מרכז) מסארוה נ' עזבון דסוקי, פס' 3(ג) ( 18.4.2010); משה גלברד "דרישת הכתב בחוזים להעברת זכות במקרקעין על-פי הצעת הקודקס האזרחי: בחינה ביקורתית" מחקרי משפט ו (תשס"ו) 231)); תנאי מתלה 37. חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים) מאפשר לצדדים לקבוע כי חוזה שערכו יהיה תלוי בהתקיימותו של תנאי. בסעיפים 27(א) ו-29 לחוק החוזים נקבע: "27. (א) חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן -תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן -תנאי מפסיק). 29. היה חוזה מותנה והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק מתבטלת ההתנאה". 38. תנאי מתלה הוא תנאי המותנה בדרך כלל בהתקיימות אירוע עתידי, בלתי ודאי שהוא חיצוני לחוזה ואינו מטיל חובה על מי מהצדדים. זאת להבדיל מתניה חוזית שהיא חיוב שאת ביצועו נוטל על עצמו אחד הצדדים לחוזה. המסקנה כי בפנינו תנאי מתלה יכולה לנבוע מהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתקפת מתוך תנאי החוזה כמכלול ומנסיבות כריתתו. חוזה על תנאי הוא חוזה שלם מרגע כריתתו, אלא שתוצאותיו האופרטיביות הן מותנות, עד להתקיימות התנאי. כאשר התנאי המתלה מתקיים, הופך החוזה המותנה לחוזה מוחלט. כאשר איננו מתקיים, מתבטל החוזה המותנה, בלא שמוטלת בשל כך אחריות על מי מהצדדים לחוזה כלפי רעהו. בהעדר הוראה אחרת בחוזה, התבטלות החוזה מחמת אי קיום תנאי מתלה היא למפרע: החוזה כאילו לא היה, והצדדים זכאים לחזור למצב הקודם (לרבות זכות ההשבה). (רע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVICES נ' אלבקס וידאו בע"מ, פס' 37 לפסק דינו של השופט דנציגר ( 12.4.2010); ע"א 4445/10 ישיבה וכולל אבן חיים נ' חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ, פס' 7 לפסק דינה של השופטת חיות ( 5.9.2012)). 39. דבריו של בולטון, לפיהם הוא רכש את הזכויות בנכס בכפוף לצו המניעה של ירוחם, והסכים להמתין עד אשר בית הדין הרבני ידחה את "הערעור" שהגיש ירוחם, מצביעים על הכפפת תוקפו של הסכם הרכישה של הנכס לתנאי חיצוני להסכם, של אירוע עתידי שהתקיימותו איננה ודאית, דהיינו - תנאי מתלה. הנחתו של בולטון כי מדובר בתנאי שהתקיימותו ודאית, איננה משנה את מהותו של התנאי, דהיינו, את היותו תלוי בהחלטה עתידית של גורם חיצוני להסכם (החלטת בית הדין) שתוכנה איננו ודאי. לא נטען כי התנאי התקיים, ולא הונחה ראייה המצביעה על הסרת צו המניעה של ירוחם. ההיפך הוא הנכון. מוסכם כי צו המניעה נותר על כנו. אף אם ייטען כי מינוי כונסי הנכסים, שנעשה בהסכמתו של ירוחם, מבטא את נסיגתו מבקשתו לביטול אישור הסכם הגירושין, אין בכך כדי להוות ביטול צו מניעה שניתן על ידי בית הדין הרבני. עילה לכאורה 40. לטענת בולטון הוא רכש את הזכויות שהיו בידיהם של ירוחם וחווה. ראינו כי מדובר בהסכם לרכישת זכויות בר - רשות במקרקעין, וכי העובדה כי ההסכם לא עוגן במסמך כתוב איננה שוללת את תוקפו כהסכם מחייב. אולם הצהרה על תוקפו של ההסכם בשעת כריתתו הינה רק אחד רכיב אחד מהסעד ההצהרתי המבוקש על ידי בולטון בתובענה העיקרית (ראו פסקה 8 לעיל), ואשר הינו בגדר מבוא לשאר הרכיבים של הסעד ההצהרתי. רכיב נוסף של הסעד ההצהרתי המבוקש הינו הצהרה בדבר היותה של חווה מוסמכת להתקשר עם בולטון אף מטעמו של ירוחם. אמנם ידיעתו של בולטון על קיומו של צו המניעה של ירוחם מציבה אבן נגף בפני ההסתברות כי טענתו תתקבל, אולם קיימות עובדות נוספות שאינן מאפשרות לקבוע כבר בשלב זה כי מדובר בטענה חסרת בסיס. כך, למשל, העובדה כי ביולי 2009 קיבל בולטון את החזקה בנכס ובמשך למעלה משנה לא נדרש (על ידי ירוחם או על ידי חווה) לפנותו, והעובדה כי טרם נשמעה בבית המשפט גרסתו של אחיה של חווה (עמו התקשר בולטון) וטרם לובנו בשלמותם פרטי ההתקשרות בעל פה. 41. הקושי העיקרי בהוכחת העילה לכאורה נעוץ ברכיב ההצהרתי לפיו "ניתן להשלים את תנאי הסכם המכר". מקור הקושי הינו קיומו של התנאי המתלה, בדבר הסרת צו המניעה של ירוחם שניתן באפריל 2009. סעיף 29 לחוק החוזים קובע את בטלותו של ההסכם במידה והתנאי לא התקיים תוך זמן סביר מכריתתו. במקרה שבפנינו חלפו למעלה משלוש וחצי שנים מאז לכאורה נכרת ההסכם, וטרם התקיים התנאי המתלה. לו המבחן לקיומה של עילה לכאורה היה המבחן של ההסתברות, כנזכר בפסק דין פז, ניתן היה לקבוע כי במאזן ההסתברויות להוכחת הטענה לפיה טרם חלף "זמן סביר" ידו של בולטון היא על התחתונה. אולם, כמתואר לעיל, המבחן הרווח כיום בפסיקה הינו: האם הוכח שהתביעה איננה תביעת סרק. במבחן זה עמד בולטון, והוכיח קיומה של "עילה לכאורה". אולם ראוי לסייג ולומר כי, לאור הזמן הממושך שחלף מאז נקבע התנאי המתלה שטרם התקיים, קיומה של עילה לכאורה הוכח בצורה דחוקה. ככל שמתארך פרק זמן זה, ובהנחה (כטענת בולטון) כי טרם חלף זמן סביר המפקיע את ההסכם, כך מתחזקת טענת חווה לפיה הסיכום לגבי שווי התמורה הכספית עבור הזכויות במקרקעין שוב אינו עומד בתוקפו. משקלה של טענה זו של חווה מתעצם לנוכח העובדה כי על אף שבולטון קיבל את החזקה בנכס ביולי 2009, הוא סירב לשלם לחווה סכומי כסף על חשבון רכישת הזכויות, למעט 24,000 ₪ ששולמו על ידו בתחילת הדרך. נימוק נוסף להיותה של עילתו של בולטון דחוקה למדי נעוץ בדבריו, במהלך חקירתו הנגדית, לפיהם מחצית זכויות ירוחם וחווה נמכרו לאשתו (שאינה בעלת דין). עתה, משהוכיח בולטון כי מתקיים, ולו בדוחק, התנאי הראשון למתן הסעד הזמני, אגש לבחינת התנאי השני. מאזן הנוחות 42. לאור "מקבילית הכוחות" בין שני התנאים הראשונים למתן סעד זמני, קיומה הדחוק של עילה לכאורה מעלה את הדרישה כי מאזן הנוחות יטה באופן מובהק לכיוונו של בולטון. 43. כתוצאה ממתן צו המניעה הזמני עלול להתעכב לזמן ממושך ביצוע החלטת בית משפט השלום בירושלים, במסגרת תביעת עזרא נגד ירוחם וחווה, בה הוטל על כונסי הנכסים התפקיד של מכירת הזכויות בנכס למרבה במחיר. מכירה כזו נועדה, בראש וראשונה, לגרום להשאת התמורה שתתקבל ממימוש זכויותיהם של ירוחם וחווה. כלומר, מדובר באינטרס שלהם, ולא רק בקיום החלטה שיפוטית או במימוש זכות דיונית פרי עיקול. 44. מתן הסעד הזמני יסכל את ההליך המשפטי בו נקט ירוחם בפברואר 2009 - עת עתר לביטול אישור הסכם הגירושין על ידי בית הדין הרבני בצפת. לא נעלמה מעיני טענת בא כוחו של בולטון, במסגרת סיכומיו, ממנה משתמע כי ירוחם תעתע בבולטון, כאשר, מצד אחד, לא פעל להסרת צו המניעה שניתן על ידי בית הדין הרבני ומנע מכירת זכויותיו בנכס (ובכך סלל את הדרך לטענה בדבר ביטול ההתקשרות עם בולטון, לאור סעיף 29 לחוק החוזים), ומצד שני, נתן ידו למינוי כונסי הנכסים ומכירת הזכויות בנכס לאחרים. אולם, לטעמי, אם אכן יוכח כי ירוחם נקט בדרך מניפולטיבית שהסבה נזק לבולטון - תרופתו של בולטון תהא במישור הכספי, ואינה מחייבת, לאור ראיית התמונה כולה, את עיכוב ביצוע המשימה שהוטלה על כונסי הנכסים. 45. כאמור לעיל, במסגרת מאזן הנוחות נבחן אף נזק אשר עלול להיגרם לצד שלישי. מלבד הפגיעה בירוחם וחווה, שהינם בעלי הזכויות בנכס, עלול מתן הסעד הזמני לפגוע באינטרס הכספי של עזרא, אשר הגיש את תביעתו נגד ירוחם וחווה, ובמסגרתה ביקש להיפרע את חובו מתוך התמורה שתתקבל ממכירת זכויותיהם בנכס. אמנם, לכאורה יוכל עזרא לעקל את הכספים שישלם בולטון לירוחם וחווה, אולם סירוב בולטון לשלם כספים לאורך השנים בהם התגורר בנכס, האפשרות כי יוטלו על כספים אלו עיקולים מצד נושים נוספים ומימוש צו עיקול שלא באמצעות כונסי הנכסים, מהווים חסרונות משמעותיים, מבחינת עזרא, לעומת מימוש זכויותיו במסגרת ההליך שגובש ועליו הוחלט בבית משפט השלום בירושלים. 46. בבחינת מאזן הנוחות אינני מביא בחשבון את הנזק שעלול להיגרם לצוברי, אשר לטובתו שעבדה חווה בפברואר 2012 את זכויותיה בנכס, להבטחת החזר הלוואה אותה, לטענתה, נתן צוברי לאמה ולאחיה. העיתוי של רישום השעבוד - לאחר שהוגשה תביעת עזרא ולאחר שחווה הגישה את תביעת הפינוי, ובשעה שצו המניעה של ירוחם תלוי ועומד - מעורר תמיהות וספקות באשר לזכויותיו של צוברי כנושה מועדף ולתום ליבה של חווה. 47. אי מתן הצו הזמני עלול להביא למכירת זכויות ירוחם וחווה בנכס לידי אחרים, ובשלב כלשהו - אף לפינוי בולטון ומשפחתו מהבית הבנוי בנכס. כנזכר לעיל, נקבע בפסיקה כי בקשה לסעד זמני, אף כשמדובר בבית מגורים, תידחה אם סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך העיקרי הינם נמוכים. במקרה הנוכחי, לא רק שסיכויי ההצלחה של בולטון בהליך העיקרי הינם נמוכים, אלא מגוריו עם בני משפחתו בבית אינם מהווים שיקול נכבד, מאחר ושהותם בו לאורך שנים נעשתה ללא תשלום תמורה כספית כלשהי לידי ירוחם וחווה. אשר על כן, הטענה בדבר הצורך למנוע שינוי המצב העובדתי הקיים, כשהיא באה מפיו של מי שאוחז בנכס של זולתו ואינו משלם תמורה כלשהי, נשמעת מוזרה משהו, שלא לומר - אינה מצביעה על תום לב (התנאי השלישי הנדרש ממי שמבקש סעד זמני). האינטרס של בולטון הינו אינטרס כספי גרידא. 48. כאשר מעמידים על כפות המאזניים את הנזקים האפשריים לצדדים השונים, כפי שתוארו לעיל, תוך מתן דגש לכך שעל פי "מקבילית הכוחות" נדרש בולטון להצביע על כי מאזן הנוחות יטה באופן מובהק לכיוונו, המסקנה היא כי בולטון לא הצביע על כך, וכי נזקי מתן הסעד הזמני עלולים להיות גדולים מהנזקים שעלולים להיגרם לבולטון במידה ולא ינתן סעד זה. התוצאה 49. מאחר וסיכויי התובענה העיקרית הינם נמוכים ולא התקיים תנאי מרכזי למתן הסעד הזמני, דהיינו - מאזן הנוחות הצביע על כך שנזקי מתן הסעד צפויים לעלות על הנזקים שייגרמו במידה והוא יינתן, דין הבקשה להידחות. 50. אשר על כן, הנני מורה כדלקמן: (א) הבקשה נדחית. (ב) צו המניעה הזמני שניתן ביום 7.6.2012 בטל. (ג) המבקש ישלם לכל אחד מהמשיבים מס' 1 - 3 הוצאות משפט בסך 2,000 ₪. צו מניעה זמניצוויםצו מניעהסעד הצהרתי