מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים בגין נזקי חקלאות: לפניי תביעה אשר הגיש התובע כנגד כלבו לחקלאי ולגינה בע"מ (להלן: "הנתבעת") לתשלום סך של 400,000 ₪. א. על פי התביעה, מחזיק התובע בשטח של 40 דונם במושב תירוש ובו הוא מגדל גידולים חקלאיים שונים (להלן: "השדה"). ב. במחצית אוקטובר 2002, זרע התובע בשדה קישואים, במנהרות נמוכות בחיפוי יריעות פולגיתילן, גידול בשני ניילונים. ג. במהלך נובמבר 2002, רכש התובע מהנתבעת חומרי הדברה ודשנים שונים במטרה להשביח הקרקע בשדה שיניב יבול טוב ורב. בין היתר, רכש התובע מהנתבעת כ-550 ק"ג של חומצה זרחתית אשר סופקו על ידי הנתבעת במיכלי פלסטיק בצבע כחול ללא תוויות (להלן: "המיכלים"). ד. לאחר שנעשה שימוש ב"חומצה הזרחתית" התברר, כי הנתבעת סיפקה חומר מסוכן אשר כילה והשמיד את היבול. ה. הודעה על כך נמסרה מיד למנהל המחסן של הנתבעת אשר הגיע לשדה וראה הנזק. הודעה נמסרה גם לחברת חיפה כימיקלים. גם נציגה הגיע לשדה וראה הנזק. ו. התובע טוען, כי בדיקה שנערכה העלתה, כי אין מדובר בחומצה זרחתית שהוזמנה, אלא בחומר אחר. כך מצא גם מר גדי צפריר, מדריך משרד החקלאות לפיתוח הכפר של מחוז השפלה (להלן: "מר צפריר") בביקורת שערך. ז. מר דוד כצנלסון, שמאי מטעם התובע (להלן: "מר כצנלסון") העריך בחוות דעתו, כי הנזק אשר נגרם עקב יישומו של חומר לא מזוהה אשר סופק על ידי הנתבעת הוא בהיקף של 348,000 ₪. התובע עותר לחייב הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין הנזק האמור וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק ובנוסף פיצוי בגין עגמת נפש וסבל אשר נגרמו לו בסך של 50,000 ₪, בסה"כ 400,000 ₪. ח. התובע טוען, כי הנתבעת סיפקה לו מוצר פגום אשר לא תאם הזמנתו, הציגה מצג כוזב, כי החומר אשר סיפקה הוא חומצה זרחתית, התרשלה בכך שלא וידאה, כי סיפקה החומר המבוקש ובכך שסיפקה החומר במיכלים אטומים ללא כל תווית זיהוי. 3. א. בכתב הגנתה עותרת הנתבעת לדחות התביעה בהיותה חסרת בסיס. לטענתה, תכליתה האחת, ניסיון התובע להתחמק מתשלום חובו לנתבעת, שבגינו נקטה נגדו הליכים משפטיים עוד טרם הגשת התביעה דנן. ב. הנתבעת מאשרת, כי סיפקה לתובע המוצרים שפורטו בחשבונית 10854, לרבות חומצה זרחתית. לטענתה, סופק החומר במיכלים אשר נשאו תוויות של חיפה כימיקלים בע"מ (להלן- חיפה כימיקלים) והכל לשביעות רצונו המלאה של התובע. לאחר הרכישה האמורה, המשיך התובע לרכוש מהנתבעת מוצרים שונים. ג. הנתבעת טוענת, כי החומר אשר בו השתמש התובע לא נרכש באמצעותה. מר יואל ביטון, מנהל המחסן שלה (להלן: "מר ביטון") אשר הגיע לשדה זיהה, כי המיכל אשר הוצג לו, לא סופק באמצעותה. ד. הנתבעת טוענת, כי ככל שלא היו תוויות על המיכלים, אסור היה לתובע לעשות בהם שימוש ואין לו להלין אלא על עצמו. ה. לביסוס טענותיה, הגישה הנתבעת חוות דעת אגרונום מר איל שפירא (להלן: "מר שפירא"), אשר חיווה דעתו, כי כלל הראיות מובילות למסקנה, כי גורם הנזק הנטען אינו ידוע. לשיטתו, טענות התובע תמוהות, אינן משכנעות והבדיקה אשר ערך המדריך שטחית, תמוהה ואינה משקפת את הגורמים האפשריים לנזק. 4. בסיכומיו טען התובע, כי מר שפירא לא הראה, כי נזק כמתואר על ידי התובע ומר צפריר שביקר בשדה, יכול שיארע ע"י גורם אחר. לטענתו, הוכיח בודאות, כי המיכלים נרכשו מהנתבעת. התובע טוען, כי התנהלות הנתבעת מלמדת, כי זיהתה בוודאות את המיכלים כמיכלים שלה. הנתבעת יצרה קשר מיידי עם חיפה כימיקלים שממנה רכשה את המיכלים. מר ביטון הגיע מיד לשדה, ושפך החומר על הרצפה כדי לבדוק אם מדובר בחומצה זרחתית. הואיל וגם חיפה כימיקלים מעורבת, הגיע גם איש השיווק שלה, מר מוחמד ג'ונדיה לשדה. גם הוא ביצע בדיקה ראשונית של החומר, שפך חומר על הרצפה וזיהה, כי אין מדובר בחומצה זרחתית. התובע טוען, כי לולא זיהה מר ג'ונדיה את המיכל כמיכל של החברה, לא היה לוקח אותו לבדיקה במעבדה של חיפה כימיקלים. התובע טוען, כי הימנעותו של ב"כ הנתבעת מלחקור אותו על גרסתו שלפיה כל המיכלים נמכרו לו ללא תווית מהווה הוכחה, כי גרסתו אמת. התובע טען עוד, כי באותה עת לא ידע, כי השדה כולו "ילך לאבדון" ונקט בכל דרך אפשרית להצילו. בין היתר, רכש והחליף את חומרי הדישון ומסר החומר לבדיקת מעבדה. כאשר ראה, כי הדבר עוזר רק במעט, הזמין המדריך. 5. א. הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי אין יריבות בין הצדדים שכן מהחשבונית אשר צירף התובע לתביעתו כהוכחה לרכישת החומרים עולה, כי הרכישה בוצעה מחברת ח.א. כלבו לחקלאי ולגינה (2000) בע"מ. ב. הנתבעת טוענת, כי התובע אינו מהימן. הנתבעת תמהה איך ייתכן, כי אדם המציג עצמו חקלאי מנוסה, משתמש בחומר הנמצא ברשותו למעלה מחודש ימים, במיכלים ללא זיהוי, כיצד הכניס למערכת ההשקייה חומר שלימים "זוהה על ידו בקלות" כחומר שאינו חומצה זרחתית? ג. הנתבעת מדגישה, כי גם לאחר האירוע המשיך התובע לרכוש ממנה מוצרים לשביעות רצונו, תוך שהוא כובש טענותיו. ד. התובע נמנע מהבאת ראיות ובין היתר דו"חות על הכנסותיו מהשדה אשר היה בהן כדי לבסס או לשלול טענותיו ביחס לאובדן ההכנסות. ה. הנתבעת טוענת, כי חוות דעת ה"ה צפריר וכצנלסון התבססו על דו"ח בדיקת המעבדה של חברת 'אגרילאב', אשר הוגש שלא באמצעות עורכו. לטענתה, בכך נשמט בסיס שתי חוות הדעת האמורות וממילא, נשמט בסיס התביעה. ו. הנתבעת טוענת עוד, כי חוות דעת מר כצנלסון מטעם התובע נערכה כשנתיים לאחר האירוע, היא נטולת בסיס עובדתי ואינה מפורטת. מר כצנלסון קבע מספרים ללא כל סימוכין. בין היתר, לא הוכח גודל השדה. מר כצנלסון לא ביצע מדידות, לא הוכיח כמות היבול הצפוי וסוגו. הנתבעת טוענת, כי התובע לא הוכיח את נזקו. 6. טרם אדון בטענות לגופן, אני רואה להבהיר, כי אין ממש בטענת הנתבעת, בדבר חוסר יריבות ולטעמי, ראוי היה להימנע מהעלאתה. ראשית, הטענה הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת. שנית, בחינת הראיות מעלה, כי הנתבעת עצמה לא רק שלא ערכה אבחנה והפרדה כלשהי בין החברות אלא שהתנהלותה מגלה, כי טשטשה הגבול ביניהן ולמעשה רואה בהן אחת. יש לשים לב, כי מר ברון התייחס בתצהירו לנתבעת -כלבו, ללא אבחנה בינה לבין החברה הנוספת. בין היתר ציין, כי הנתבעת נקטה הליכי הוצאה לפועל כנגד התובע וצירף עותקי תדפיסים מתיק ההוצאה לפועל שלפיהם הנתבעת היא הזוכה בתיק (נספחים א-ב). לעומת זאת בהמשך, כאמור, ללא כל אבחנה, צירף עותק בקשת ביצוע שיקים בהוצאה לפועל שהגישה "כלבו" נגד התובע (נספח ו). עיון בבקשה מעלה, כי שתי החברות נרשמו כזוכות בתיק. בפרק ו של הבקשה נאמר, כי הנתבעת היא האוחזת בשיקים. אם כך הדבר מדוע צויינה החברה הנוספת כזוכה? מהראיות עולה, כי מדובר באותו עסק ובאותם עובדים (ת/3, ת/5, עמ' 117, ש' 10-9 ו-31-30 וכן תצהירו של מר ברון). ניתן לומר, כי התנהלות זו של רישום חברות חדשות והעברת פעילות כזו או אחרת בין החברות, ידועה ומוכרת בדרך כלל על רקע של ניסיון לעקוף קשיים כלכליים והיא מעוררת ספק באשר לתום ליבה של הנתבעת. 7. לאחר שקראתי כתבי הטענות, התצהירים ונספחיהם, לרבות חוות הדעת, לאחר ששמעתי חקירות העדים והמומחים, קראתי סיכומי ב"כ הצדדים ועיינתי בפסיקה רלבנטית, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקי; א. התובע לא הוכיח, כי הנתבעת סיפקה לו מוצר פגום ו/או מוצר אשר לא תאם ההזמנה. ב. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע הזמין מהנתבעת מוצרים שונים כמפורט בחשבונית מס' 10854. יש לציין, כי בצילום החשבונית לא ניתן להבחין במדויק ביום הוצאתה אלא רק בחודש ובשנה, דצמבר 2002. ג. הנתבעת סיפקה את המוצרים אשר פורטו בחשבונית הנ"ל, וזאת בהתאם לתעודת המשלוח נספח י' לתצהיר מנהלה, מר אריה ברון (להלן- מר ברון). ד. צודק ב"כ הנתבעת בטענתו, כי נטל ההוכחה מוטל על התובע שהרי "המוציא מחברו עליו הראייה". ה. עיון בתצהיר התובע מעלה, כי אין בו פירוט ולו גם מינימלי באשר לטיפול במוצר ממועד אספקתו על ידי הנתבעת לתובע ועד ליישומו הנטען. התובע נמנע מלהצהיר מהו המועד המדוייק אשר בו סופק לו החומר ועל ידי מי. אין בתצהיר התייחסות כלשהי לזהות הגורם אשר קיבל את החומר. לא פורט מה נעשה עם החומר לאחר קבלתו, היכן ובאלו תנאים אוחסן, אם בכלל. האם וכיצד נשמרה תכולתו, אם בכלל. לא פורט מי הוציא את החומר ממקום איחסונו ועד להכנסתו הנטענת למיכל הדישון ובהמשך למערכת ההשקייה ומתי נעשה הדבר. לא פורט, מה מיומנותו של הגורם אשר טיפל בכך, אם בכלל וכיוצ"ב פרטים מהותיים לביסוס האחריות הנטענת. ו. בכתב התביעה טען התובע, כי רכש את המוצרים בנובמבר 2002 (סעיף 4) אך נמנע מלהתייחס למועד האספקה. גם בכתב התביעה אין פירוט כלשהו לגבי מועד אספקת המוצרים. בתצהיר העדות הראשית, הצהיר התובע, כי זרע את השדה במחצית אוקטובר 2002 (סעיף 12) וכי דישן את השדה בחומר הדישון חומצה זרחתית שנהג לרכוש אצל הנתבעת אחת לשבוע. התובע צירף חשבונית רכישות שנעשתה לטענתו ביום 1.12.2002, כראייה לרכישת 4 מיכלים וכן צירף חשבונית מיום 1.11.2002 בדבר רכישת 11 מיכלי דישון (סעיף 13). יש לשים לב, כי גם כאן לא פירט התובע מתי סופקו לו המיכלים. בסיכומיו, בניסיון להוכיח, כי המיכלים נרכשו אצל הנתבעת, טען התובע: "עוד העיד התובע שבגין כל דישון יש להשתמש ב- 4 מיכלים, כלומר סה"כ: 28 מיכלים. ואכן לפי החשבוניות שהציגו הצדדים רכש התובע 11 מיכלים ב- 12/11, 11 מיכלים ב- 29/11, 4 מיכלים ב- 1/12 ו- 4 מיכלים ב- 18/12. סה"כ 30 מיכלים של חומצה זרחתית - 4 המכילים שנרכשו ב- 1/12 שהתובע השתמש בהם לדישון החלקה בשבוע השלישי של חודש דצמבר, כלומר ב- 14/12 - הם שגרמו לתקלה. הרכישה של 18/12 היתה אמורה להוות רכישה חדשה שתציל את החלקה - אך זה כבר לא עזר" (סעיף 40 לסיכומי התובע). בחינת המסמכים מעלה, כי אין ממש בטענה. כאמור לעיל, לתביעה צירף התובע חשבונית מס' 10854 מדצמבר 2002 להוכחת רכישה של 4 מיכלים. לתצהירו צירף את החשבונית האמורה וכן חשבונית מנובמבר 2002 בדבר רכישת 11 מיכלים (נספח ב'2 לתצהיר). מנהל הנתבעת צירף לתצהירו תעודת משלוח להוכחת אספקת הפריטים נשוא חשבונית 10854 (נספח י' לתצהיר). אין מדובר ברכישה נוספת אשר בוצעה ב- 18.12.2002 כנטען על ידי התובע בתצהירו אלא באספקה נטענת של המוצרים אשר פורטו כאמור בחשבונית 10854. הוא הדין ב - 2 רכישות נפרדות בנובמבר. עיון בנספחי תצהיר מר ברון מעלה, כי מדובר ברכישה אחת שבגינה הוצאו חשבונית 10211 ותעודת משלוח 11914. לא ניתן לשלול את גרסת מנהל התובעת,שכן כאמור התאריך המדויק של חשבונית 10854 לא הוברר. עולה מהאמור, כי הגרסה אשר פורטה בסעיף 40 לסיכומי התובע לא הוכחה. דעתי היא, כי אין בה ממש. ז. ביחס לאירוע הנזק הנטען, הצהיר התובע: "את השדה נשוא התביעה זרעתי במחצית חודש 10/02, כך שהיא היתה אמורה להניב במחצית 12/02 (+- 10 ימים)" (סעיף 12). טיפלתי בשדה הנ"ל בדיוק כפי שהסברתי לעייל ובין היתר דישנתי אותה אחת לשבוע בחומר הדישון (חומצה זרחתית) שהייתי רוכש אצל הנתבעת..." (סעיף 13) "במחצית חודש 12/02 הגיעו השתילים סמוך מאוד להבשלה, דהיינו: ימים בודדים לפני הקטיף הראשון, ודישנתי את השדה כהרגלי" (סעיף 14). "לתדהמתי, כעבור יום הבחנתי שהשדה מתחיל להתייבש, פירושו של דבר - הצמחים על פני כל השדה החלו לפתע להצהיב וכל הפרחים התייבשו" (סעיף 15). "בחושי המקצועיים ובשחזור לאחור של הפעולות האחרונות שעשיתי בשדה ב- 24 שעות האחרונות, הבנתי שחלה תקלה בפעולות הדישון. היה לי גם ברור על פי חושי המקצועיים שמדובר באירוע שהשפיע על כל השדה ולא אירוע שפעל נקודתית" (סעיף 16). "ניגשתי למיכל הדישון אשר נותר בו מעט נוזל, לאחר שרוקנתי אותו למדשנת, שפכתי את תוכנו על הקרקע, ומיד התברר לי שהחומר לא תסס ועל כן אינו חומצתי" (סעיף 17). "פתחתי מיכל דישון חדש וחזרתי על השפיכה ושוב לתדהמתי לא תסס החומר ולכן הבנתי מייד שאין מדובר בחומצה זרחתית אלא במשהו אחר. לא זו אף זו, הריח היה חריף ולא כחומצה זרחתית שהיא כמעט נטולת ריח" (סעיף 18). בהמשך הצהיר, כי יצר קשר מיידי עם ה"ה ביטון וברון. אחרי חצי שעה, הגיע מר ביטון לשדה עם מיכל חומצה זרחתית, ראה כי אין מדבקת זיהוי של החומר על המיכל, וכך גם על שאר המיכלים. מר ביטון ראה את הנזק והבין מייד כי מדובר בבעית דישון. מר ביטון התקשר למר ברון והסביר לו את הבעיה. כמו כן הודה לפני התובע, כי קיימת בעיה אמיתית ואמר, כי יש לבדוק את הדבר עם חיפה כימיקלים אשר מכרה לנתבעת את המיכלים (סעיפים 21-19). בהמשך הצהיר התובע, כי למחרת אמר לו מר ברון, כי ידאג לפצותו ויעזור לו לתבוע את חיפה כימיקלים. כעבור יום-יומיים, שלחה האחרונה בודק חקלאי מטעמה אשר ראה את המצב בשדה, אך הטיל את האחריות על הנתבעת (סעיפים 23-22). התובע הצהיר, כי פנה שנית למר ברון, אך לא נענה למעט חזרתו של מר ברון על כך שיעזור לו לתבוע את חיפה כימיקלים. התובע הצהיר, כי מייד רכש מיכלי דישון חדשים ואמיתיים והחל בפעולות דישון, כדי לנסות להציל את השדה. הואיל ולא הבחין בשינוי דרסטי, בהמלצת מר ברון מסר את החומר למעבדה ביום 26.12.2002 וכן הזמין מדריך חקלאי ממשרד החקלאות לבדוק את השדה (סעיפים 26-25). תוצאות הבדיקה של המעבדה להימצאותה של חומצה זרחתית במיכלים הגיעו ביום 30.12.2002 ולפיהן לא נמצא במיכלים חומר המזוהה עם חומצה זרחתית (נספח ג' לתצהיר התובע, סעיפים 27-24). ח. התנהלותו של התובע בכל הקשור לגילוי ואבחנת הנזק בלתי סבירה ובלתי אמינה בעיני. התובע הצהיר, כי הוא חקלאי בעל ניסיון של עשרות שנים (סעיפים 4-2). ככל שהבחין בנזק וסבר, כי המקור הוא בפעולות הדישון - מה טבעי ומה סביר היה מאשר להעביר את החומר במיכלים לבדיקת מומחה באופן מיידי. התובע, מטעמיו, נמנע מלעשות כן. הבדיקה שביצע - דהיינו, ריקון תוכן המיכל על הקרקע נראית בלתי מקצועית בעליל. גם אם החומר אינו חומצה זרחתית, עדיין אין פירוש הדבר, כי מקור הנזק הנטען בחומר. כפי שציינתי לעייל, ניסיון התובע להוכיח בפירוט בסיכומיו, כי המיכלים הספציפיים נרכשו בפועל מהנתבעת אין בו ממש. האמור שם אינו מתיישב עם החשבוניות אשר הוצגו על ידי הצדדים. זאת ועוד, אם כהצהרתו של התובע, ריח החומר היה חריף - סביר היה, כי מי שיישם את החומר אמור היה להבחין בכך. התובע אינו מספק כל הסבר לעניין זה (אגב, אם כטענת התובע מדובר בריקון המיכל למערכת הדישון ללא נגיעה בחומר, כלל לא ברור עילת התביעה כנגד הנתבעת שהרי תפקידה מסתכם בשיווק מיכלים אטומים שרכשה מחיפה כימיקלים ומכרה אותם לתובע). אם התובע הוא זה שיישם את החומר, מצופה היה כאמור שיחוש בכך. אם מישהו אחר יישם את החומר, לא ברורה מיומנותו לכך. עצם העובדה שלא חש בריח החריף - עשויה להוות אינדיקציה לחוסר מקצועיות. כאמור, עניין זה לא פורט על ידי התובע בכל צורה ואופן ויש לזקוף זאת לחובתו. למען הסר ספק, התובע לא הוכיח, כי המיכלים סופקו לו ללא תוויות. ט. התובע מפרט בתצהירו את השתלשלות הדברים עד העברת החומר לבדיקה במעבדה. גם בעניין זה, אין פירוט מינימלי לגבי הטיפול שנעשה בחומר ועל ידי מי נעשה. אין ראיה כדבעי לכך שהחומר אשר הועבר לבדיקה במעבדה הוא החומר אשר סיפקה הנתבעת לתובע. מעבר לאיחור המשמעותי בהעברת החומר למעבדה, צודק ב"כ הנתבעת בטענותיו בסיכומיו באשר לבעיתיות בדו"ח עצמו, בעייתיות המשליכה בהכרח על משקלו. דו"ח מעבדת אגרולאב אשר צורף לתצהיר התובע כנספח ג', לא הוגש באמצעות עורכו. כל אשר צויין בו הוא, כי נטילת המדגם בוצעה ב- 26.12.2002 וכי המדגם הובא על ידי המזמין - הוא התובע. אין בדו"ח שמץ של פירוט באיזה כלי הובא החומר. למותר לציין, כי אין מידה ולו גם מינימלית של וודאות, כי החומר הוכנס לכלי נקי. התובע לא פירט בתצהירו כיצד נטל את החומר ובאיזה כלי איחסן אותו. במצב דברים זה, המשקל שניתן ליתן לדו"ח בטל בשישים. י. התובע הצהיר בתצהירו, כי במקביל הזמין מדריך חקלאי ממשרד החקלאות לבדוק את השדה (סעיף 26). אין בתצהיר הסבר כלשהו מדוע נעשתה הפנייה באיחור כה רב, שהרי כזכור גרסתו של התובע בסיכומיו היא, כי הנזק אירע ביום 14.12.2002. בניגוד להצהרת התובע, כי הוא זה שהזמין את המדריך החקלאי, מר ג'ונדיה כותב בדו"ח שלו מיום 24.12.2002 (נ/2), כי הוא זה שיזם את ביקורו של המדריך. בכל מקרה, מר צפריר הגיע לשדה רק ביום 31.12.02. יא. כזכור התובע טוען, כי המיכלים שבהם השתמש לדישון לא היו מסומנים. עצם השימוש בתכולת מיכלים בלתי מסומנים מעורר תהייה וספק באשר למקצועיותו ואמיתות גרסתו של התובע. הנזק הפוטנציאלי של שימוש בחומר בלתי מזוהה אמור להיות ברור גם לאדם מהיישוב, קל וחומר, חקלאי מנוסה. מר ברון הצהיר בתצהירו , כי מיכלי החומצה הזרחתית המפורטים בחשבונית 10854 נשאו תוויות של חיפה כימיקלים וכי אם לא היו תוויות על המיכלים בהם עשה התובע שימוש - אסור היה לו להשתמש בהם (סעיף 17). בחקירתו אמר, כי המיכלים מגיעים עם תוויות וכל מוצר היוצא מהמחסן נושא תווית (עמ' 105). מר ביטון הצהיר בתצהירו, כי הגיע לשדה בעקבות הוראתו של מר ברון וכאשר הגיע לשטח - הציג בפניו התובע מיכל אחד בלבד ללא תווית זיהוי אשר לא זוהה על ידו כמיכל המשווק באמצעות הנתבעת (סעיף 3 לתצהירו). מר ביטון הצהיר, כי מעולם לא חשב שיש לתובע בעיית דישון, כי אין לו את הידע המקצועי לחוות דעה בענייני חקלאות, כי לא הביע דעה כזו בעל-פה וכי דברי התובע בעניין זה אינם אמת (שם). מר ביטון הצהיר, כי המיכל אשר הציג לפניו התובע לא סופק לו באמצעותו, הדגיש, כי הנתבעת אינה מספקת סחורה כלשהי ללא תווית זיהוי וכך אמר לתובע במקום. גם מר ביטון הצהיר, כי כל חקלאי מתחיל יודע, כי אם אין תווית על מיכל - חל איסור מוחלט להשתמש בו (סעיף 4). בחקירתו, אמר מר ביטון, כי לא בדק את החומר אלא התובע הוא שסיפר לו, כי ערך בדיקה (עמ' 121, ש' 32-19, עמ' 122, ש' 13-1). הצהרותיהם ועדויותיהם של ה"ה ברון וביטון בעניין זה נאמנות עלי ואני מעדיפה אותן על פני עדות התובע. יב. את העיכוב והשיהוי בהעברת החומר לבדיקה מקצועית הסביר התובע בתצהירו, בניסיונות שעשה תחילה לקבל מענה מהנתבעת. יש לשים לב, כי התובע לא פירט בתצהירו מי פנה לחיפה כימיקלים. הגם שלטענתו, אמר לו מר ברון, כי יעזור לו לתבוע את חיפה כימיקלים - נמנע התובע מלתבוע אותה. לא היה בפיו כל הסבר מניח את הדעת מדוע נמנע מלעשות כן במיוחד בשים לב להיותה היצרן של החומר בעוד שהנתבעת היא המשווקת בלבד. יג. בסיכומיו טען התובע, כי שיגורו של מר ביטון לשדה באופן מיידי, העובדה, כי מר ביטון ביצע בדיקה במקום, פנייתה המיידית של הנתבעת לחיפה כימיקלים, שיגורו של איש השיווק של חיפה כימיקלים - מר ג'ונדיה למקום, העובדה, כי מר ג'ונדיה לקח את החומר לבדיקה - כל אלה מעידים, כי מדובר במיכלים של הנתבעת אשר נפלו מהם תוויות ויתכן שהחליפו אותם במיכלים אחרים שאינם מכילים חומצה זרחתית (סעיפים 39-38). אני דוחה הטענה. יש לברך על נכונות הנתבעת וחיפה כימיקלים לבדוק את הטענות לגופן. בנכונותן כשלעצמה - אין משום הוכחה ו/או הודאה בטענות התובע. יד. יתירה מכך, בניגוד לנטען ע"י התובע, מר חיים שנהב, מנהל השוק המקומי בחיפה כימיקאלים (להלן: "מר שנהב"), העיד, כי התובע הוא שפנה אליו והתלונן על שארע (עמ' 63, ש' 20-17). עדותו התיישבה עם עדות מר ביטון שממנה עלה, כי התובע הוא שביקש את מספר הטלפון של האגרונום בחיפה כימיקאלים והוא זה ששוחח עימו (עמ' 122, ש' 19-14). עדותו התיישבה גם עם עדותו של מר ג'ונדיה אשר הגיע לשדה ביום 24.12.02 ועלה ממנה, כי ביקר בשדה על סמך דרישה של מנהל השוק המקומי בחיפה כימיקאלים בעקבות תלונת התובע (עמ' 131, ש' 8-4). אני מעדיפה את גרסתם העקבית על פני גרסת התובע אשר שונתה מספר פעמים במהלך המשפט והעלתה תהיות וספקות רבים. טו. זאת ועוד, בתצהירו נמנע התובע מלהתייחס לשאלה האם בתקופה הרלבנטית רכש מוצרים או מוצרים דומים מצד שלישי כלשהו. הנתבעת עתרה לגילוי מסמכים, בין היתר לבחינת שאלה זו (נספח ט"ו לתצהיר מר ברון). התובע סירב לגלות את המסמכים בנימוק, כי אינם רלבנטיים (נספח ט"ז). אני סבורה, כי הימנעותו פועלת לחובתו. השאלה אם בתקופה הרלבנטית רכש התובע מוצרים גם מגורמים אחרים רלבנטית לתביעה דנן. טז. התובע מבקש להסתמך על דו"ח הביקור של מר צפריר מיום 31.12.2002. עיון בו מעלה, כי מר צפריר הסתמך על מידע אשר נמסר לו על ידי התובע וכן על דו"ח מעבדת אגרולאב. כבר ציינתי לעיל את הבעייתיות בגרסתו של התובע ובדו"ח. נוכח אלה, אין בדו"ח כדי לסייע לתובע. יתירה מכך, בדו"ח האמור ציין מר צפריר, כי מצא בבדיקתו, כי הקישואים נפגעו בהתפתחותם אלא שמאז בוצע דישון בחומר אחר וחל שיפור כלשהו במצב הצמחים. התובע לא פירט בתצהירו היכן ומתי רכש את החומר האחר,לא צירף תיעוד כלשהו בעניין זה ולא פירט מי ביצע את הדישון. התובע לא פירט האם קטף יבול כלשהו ואם כן - מה עשה עימו. הימנעות זו פועלת לחובתו ויש בה כדי להעיד, כי לא יצא ידי חובתו להקטנת הנזק. יז. להוכחת הנזק, ביקש התובע להסתמך על תמונות של השדה (סעיף 29 לתצהירו). לא הוכח מתי צולמו התמונות האמורות. כפי שצויין לעיל, מר צפריר ציין בדו"ח שלו, כי חל שיפור כלשהו במצב הצמחים. התובע נמנע מלהתייחס לעניין זה. יח. חוסר הסבירות וההגיון בהתנהלותו של התובע מקבלים חיזוק בעובדה, כי במשך כשנתיים לאחר האירועים נשוא התביעה המשיך לרכוש מוצרים מהתובעת באופן סדיר, לרבות חומצה זרחתית. התובע הצהיר, כי מאז האירועים נשוא התביעה נוהל משא ומתן עם הנתבעת (סעיף 30). התובע לא הציג ראיה חיצונית אוביקטיבית כלשהי להוכחת הטענה. אינני מקבלת את גרסתו. לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי רק לאחר שהנתבעת נקטה נגד התובע הליכים בגין השיקים שמסר לה בגין רכישותיו, הגיש התובע את התביעה הנוכחית. טענת הנתבעת, כי הדבר נעשה בניסיון להימנע מתשלום החוב - נראית לי סבירה. יט. למען הסר ספק, אני קובעת, כי התובע לא הוכיח, כי הנתבעת סיפקה לו מיכלים ללא תוויות ולא הוכיח רשלנות כלשהי מצידה. 9. א. נוכח קביעתי, כי התובע כשל מלהוכיח, כי הנתבעת מכרה לו מוצר פגום ו/או שלא בהתאם להזמנה, ניתן היה לדחות את התביעה כבר בשלב זה. למעלה מהצורך, גם לו הוכיח התובע, כי הנתבעת סיפקה לו מוצר פגום (כאמור, דעתי היא, כי התובע לא הוכיח זאת), הייתי דוחה את התביעה שכן התובע לא הוכיח, כי נגרם לו נזק עקב מעשי ו/או מחדלי הנתבעת. ב. להוכחת נזקו, מבקש התובע להסתמך על חוות דעת השמאי מר כצנלסון. על פי תאריכה נערכה חוות הדעת ביום 22.11.2004 - דהיינו, כשנתיים לאחר אירוע הנזק, וזאת על אף הנחייתו של מר צפריר בדו"ח הביקור מיום 31.12.2002: "מומלץ לפנות לטיפולו של שמאי להערכת נזק, למרות אחור בפניה זו." אין בפי התובע הסבר כלשהו לאיחור משמעותי זה. ג. מחוות הדעת עולה באופן ברור, כי מר כצנלסון התבסס על הודעות וטענות התובע. כך נאמר שם: "היקף הנזק והערכתו לטענת הח' פרץ: א. כל השיחים התייבשו ומתו. ב. הוא לא קטף כל יבול מהחלקה". ד. בחקירתו, נשאל מר כצנלסון: "...נכון שמעולם לא היית בשטח, כי גם לא היה טעם שתהיה בשטח אחרי שנתיים?" והשיב: "...לא נכון. אני הייתי בשטח, לא בזמן הגידול. אחרי שנתיים הייתי בשטח. לא ראיתי את הקישואים שנפגעו. ... נכון שלא נותרה לך ברירה אחרי שנתיים אלא להסתמך על נתונים שנתן לך מר פרץ? ת. פרץ ואנשים מטעמו. ... נכון שאתה גם לא יודע מתי צולמו התמונות? ת. אין לי מושג, אני אתן לך תשובה מאוד כוללת, אין לי מושג מי צילם, מאיפה לקחו הדיגום של החומר, אם האנשים של הנתבעת היו שם, נאמר לי שהאנשים של הנתבעת היו בשטח, ראו את הנזקים והתובע עבד לפי הוראותיהם" (עמ' 37). אני דוחה את הערכות מר כצנלסון. לא ניתן לקבל קביעות שבמומחיות המבוססות על מידע לא ברור אשר לא ידוע מתי ועל ידי מי נמסר, למעט התובע אשר הוא בעל ענין מובהק בתוצאות המשפט. ה. הוא הדין ביחס לנתונים ולפרטים שציין מר כצנלסון בחוות דעתו כבסיס להערכת הנזק. נאמר, כי ניזוק שטח של 40 דונם וכי כמות היבול הצפוי היא 2.5 טון סוג א'. קביעות אלה נעדרות ראייה חיצונית אובייקטיבית כלשהי ואינני מקבלת אותן. ו. תיאור השתלשלות הדברים והמסקנות אינם מתיישבים עם האמור בדו"ח הביקור של מר ג'ונדיה, נ/2: "בשבוע שעבר רכש לטענתו ארבעה חביות של חומצה זרחתית 50 ק"ג כל אחת לדישון שטח קישואים תחת כיסוי פלסטי בשטח של כ- 25 דונם." בעדותו אישר מר ג'ונדיה, כי גודל השדה המתואר בדו"ח נכתב על סמך, הדיווח שמסר לו התובע (עמ' 132 ש' 2-1). עדותו של מר ג'ונדיה התבססה על דו"ח שכתב סמוך לאירוע. חיפה כימיקאלים אינה מעסיקתו עוד ואינה נתבעת בתביעה. התרשמתי, כי אין לו ענין בתוצאות המשפט. עדותו הייתה נאמנה עלי. ז. למעשה נתוני הנזק בחוות דעת מר כצנלסון אשר על בסיסם בוצע תחשיבו, הם מהווים עדות שמיעה, הא ותו לא. נתונים אלה אינם מתיישבים עם העדויות אשר נשמעו לפני. מר ביטון, הראשון אשר הגיע לשדה העיד, כי ראה שטח ירוק , לא שרוף ומבחינתו השטח היה נראה בסדר (עמ' 121 ש' 14-7). מר ג'ונדיה ציין בדו"ח, כי: "השטח לא נמצא צהוב כפי שנטען וממשיכים לטעון, הצמחים טיפה חיוורים". בהמשך ציין, כי: "הסערה והגשמים אשר פקדו את הארץ פגעו בכיסוי הפלסטיק, חשפו הצמחים" וקבע": " למרות כל זאת הצמחים עדיין עומדים בצורה לא רעה . ידוע שצמח הקישוא רגיש למזג האוויר החורפי ולכן הוא ניזוק בחלקו ממזג האוויר הקשה ששרר בארץ בשבוע שעבר" (נ/2) עדויות אלה מתיישבות עם האמור בדוח מר צפריר, המדריך החקלאי ונותן חוות הדעת מטעם התובע, אשר סייר בשטח 8 ימים לאחר מר ג'ונדיה (נספח ג' 1 לתביעה) ; " בסיור בחלקה, אכן מצאתי כי הקישואים נפגעו בהתפתחותם, אלא שמאז הוזרם החומר הנ"ל דרך מערכת ההשקיה ועקב הפסקת המשך השימוש בו וכן דישון בחומר אחר, חל שיפור כלשהו במצב הצמחים. עדיין ניכרת פגיעה רבה בהתפתחות, שללא ספק תדחה את ההנבה ואף כנראה תפגע בכמות הייבול..." ח. משלוש העדויות עולה, כי שדה הקישואים לא נהרס באופן מלא, כפי שטוען התובע. מר צפריר סבר, כי ההנבה תידחה וייתכן שתפגע כמות היבול. כדי לאמוד הנזק המליץ לפנות לשמאי, למרות שכבר אז, ציין, כי הדבר נעשה באיחור. התובע מטעמיו פנה לשמאי רק כעבור שנתיים. האיחור הרב פועל לחובתו ואין לו להלין אלא על עצמו. ט. זאת ועוד, בתמונות שצרף התובע לתצהירו (נספח ד') נראה שטח חקלאי חשוף ללא כיסוי פלסטי וזאת בניגוד לנטען בכתב התביעה, בניגוד לאמור בדו"ח מר ג'ונדיה ובניגוד להצהרת התובע בתצהירו, כי לצורך גידול הקישואים הוא "מניילן" את כל השדה "בבת אחת בניילון מיוחד שמטרתו חיפוי העשביה וחימום הקרקע ומניעת וירוסים" (סעיף 5). עוד הצהיר, כי בתקופת הקיץ אין צורך בגידול בחממה (סעיף 6 ). התובע לא הסביר בתצהירו ו/או בעדותו את העובדה, כי בתמונות נראה שדה קישואים חשוף לחלוטין. הדבר מעלה ספק ביחס לקשר שבין התמונות לבין האירוע הנטען. י. גם הימנעות התובע מלגלות מסמכים ונתונים רלבנטיים לגבי הנזק הנטען, פועלת לחובתו. 10. נותרה עדות התובע, בעל הדין והמעוניין העיקרי בתוצאת המשפט (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]). כאמור לעייל, גרסתו היתה בעייתית בעיניי ולא התיישבה עם שאר הראיות שהובאו לפני. 11. לאור כל האמור לעייל אני דוחה התביעה. בנסיבות הענין, בשים לב להתנהלות הנתבעת כאמור לעייל לא מצאתי לחייב התובע בהוצאות. אני מורה, כי כל צד יישא בהוצאותיו. נזק חקלאיפיצוייםחקלאות