פיצוי על סניף פעיל - חוק יישום תכנית ההתנתקות

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצוי על סניף פעיל - חוק יישום תכנית ההתנתקות: 1. לפנינו ערעור לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה - 2005 (להלן - החוק) על החלטת המשיבה מיום 14.6.11 (להלן - ההחלטה), אשר בה חושב הפיצוי הפיננסי עבור סניף שהפעילה המערערת בישוב המפונה גני טל על פי העמסת הוצאות כלליות לפי שיטת יחס מחזורים, ולא על פי מפתח תמחיר המבוסס על פעילות (שיטת ה - ACTIVITY BASED COSTING) (להלן שיטת ה - ABC), כפי שמבקשת המערערת. עוד מבקשת המערערת בכתב הערעור, לקבוע כי הרווח התפעולי של הסניף יחושב על פי הוראות החוק כך שהוספת עלות שכר בעלים תהיה הוספה מלאה, כאמור בסעיף 11(ב) לתוספת השלישית לחוק, ולא באופן יחסי כפי שעשתה המשיבה. המסגרת הנורמטיבית 2. בסעיף 66 לחוק, שעניינו פיצוי בשל סניף פעיל ביום הקובע, נקבע: "הפיצוי בשל סניף שהיה פעיל ביום הקובע, יחושב לפי שווי הנכסים של הסניף או לפי השווי הפיננסי של הסניף, לפי בחירת הזכאי, ולענין זה יחולו הוראות סעיף 64(ב); בחר הזכאי בפיצוי לפי השווי הפיננסי, יגיש למנהל דוחות כספיים מבוקרים על ידי רואה חשבון לגבי פעילות הסניף בתקופה הקובעת, ובלבד שהדוחות לגבי השנים שעד 2002 יתבססו על נתונים שבוקרו בידי רואה חשבון לפני היום הקובע; לא הוגשו דוחות כאמור להנחת דעתה של ועדת זכאות, יחושב הפיצוי לסניף לפי שווי הנכסים שלו". 3. השווי הפיננסי של עסק, לרבות של סניף, מחושב לפי הכללים שנקבעו בתוספת השלישית לחוק. הבסיס לחישוב הפיצוי לסניף במסלול הפיננסי הינו דוחות כספיים שבוקרו על ידי רואה חשבון לגבי פעילות הסניף, וככל שמדובר בשנים שעד 2002 - נדרש שהדוחות יתבססו על נתונים שבוקרו על ידי רואה חשבון לפני היום הקובע, וזאת על מנת למנוע אפשרות של "בישול" נתונים לצורך הפיצוי בלבד. 4. על פי סעיף 9 לתוספת השלישית לחוק, הפיצוי יחושב על ידי הכפלת ממוצע הרווח התפעולי של העסק בתקופה הקובעת, לאחר הפחתה של 30% ממנו, ב"מכפיל לעסק" כשמשמעותו בסעיף 12 לתוספת השלישית. קביעת הרווח התפעולי נעשית בהתאם להוראות סעיף 11 לתוספת השלישית, כאשר הפיצוי מחושב לפי הרווח התפעולי "לפני הוצאות מימון ומסים" ולפני "הוצאות אחרות" ו"הכנסות אחרות", כמצוין בדו"ח הכספי של העסק, כשהוא מתוקן על ידי הוספת עלות שכר הבעלים, אם ניתן, כאמור בסעיף 11 (ב)(1) לתוספת השלישית לחוק, והפחתה נורמטיבית של עלות השכר, דהיינו עלות שכר רעיונית, כמפורט בסעיף 11 (ב) (2) לתוספת. 5. לאור האמור, כחלק מחישוב הרווח התפעולי של עסק (ובמקרה שלפנינו של סניף) - יש לחשב את הוצאותיו. הוצאות הסניף נחלקות לשני סוגים - הוצאות ישירות, שניתן ליחסן באופן ברור לסניף (כגון הוצאות בשל דמי שכירות, שכר עובדים וכו'), והוצאות עקיפות (כלליות), דהיינו הוצאות של כלל העסק, שיש ליחסן לכל סניף וסניף על פי מפתח ייחוס כלשהו, הואיל ומדובר בהוצאות שתומכות בפעילות כלל הסניפים, וביניהן הוצאות הנהלה כללית, הוצאות משרדיות, הוצאות מחשוב, הוצאות פרסום , וכיוצא באלה. הוצאות ישירות בלבד נותנות תמונה חלקית לגבי הוצאות הסניף, ויוצרות רווחיות מוגזמת של הסניף ובלתי פרופורציונלית לרווחיות העסק כולו. התעלמות מהוצאות עקיפות מביאה להגדלה מלאכותית של הרווח התפעולי, דבר שמביא למתן פיצוי ביתר, וממילא אינה עומדת בהלימה עם כללי החשבונאות המקובלים. הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים 6. המערערת התאגדה כחברה בישראל בשנת 1962, ועיסוקה בתחום המסחר בתשומות חקלאיות. למערערת היה סניף פעיל בישוב המפונה גני טל, אשר פעל במשך תקופה של למעלה מ - 20 שנים בטרם פינוי גוש קטיף באוגוסט 2005 (להלן - הסניף). 7. בשנת 2005 הגישה המערערת תביעה לפיצוי על פי החוק בטענה כי הסניף היה במשך כל שנות קיומו רווחי ביותר, ויצר את מוקד הרווח השני בגודלו בחברה מתוך 33 סניפים שפעלו באותה עת. המערערת תבעה שיחושב עבורה תחשיב פיצוי בשל הסניף על פי השווי הפיננסי שלו לשנים 2003 - 2000. 8. לאחר שני הליכי ערעור (ו"ע 103/07 ו - ו"ע 200/08) הוכרה המערערת, בפסק דין מיום 7.7.09, כזכאית לפיצוי כ"סניף שהיה פעיל ביום הקובע" לפי סעיף 62 לחוק, והדיון הוחזר למשיבה על מנת לערוך תחשיב פיצוי לסניף של המערערת, לאחר שיוגשו השלמות טיעונים ומסמכים נוספים. 9. בתחילה הגישה המערערת דוחות כספיים שבהם לא ייחסה כלל לסניף הוצאות עקיפות. לאחר מכן הגישה המערערת דוחות כספיים שבהם ייחסה לסניף הוצאות עקיפות המתייחסות להובלה ולתקשורת בלבד, ולבסוף הגישה מסמך שבו ייחסה הוצאות לסניף בשיטת ה - ABC, אשר נדחתה על ידי המשיבה. המשיבה בחרה, כאמור, להעמיס את ההוצאות הכלליות על הסניף לפי שיטת המחזורים , כפי שיבואר להלן. 10. כאן המקום לציין, כי ביום 26.6.12 ניתנה החלטה מתוקנת של המשיבה (נספח א' לסיכומים המשלימים של המערערת), שבה תוקנה טעות, ביוזמת המשיבה, והוספו הוצאות ישירות כגון מסי עירייה, ארנונה, חשמל ועוד - אולם עדיין נותר החישוב לפי שיטת המחזורים , ולכן נותר הערעור על כנו. בהחלטה המתוקנת הוגדל הפיצוי בסכום של 507,008 ₪, ולכן הפיצוי הכולל הועמד על סך של 1,484,654 ₪ (במקום 977,646 ₪ שנפסק למערערת במסגרת ההחלטה נשוא הערעור, כאמור בפסקה 12 להלן). ההחלטה נשוא הערעור 11. בהחלטתה דחתה המשיבה את הדוחות שהציגה המערערת ובהם העמסת הוצאות כלליות לסניף על פי שיטת ה - ABC, ממספר טעמים: א. הדוחות הכספיים שעל פיהם ביקשה המערערת לחשב את הפיצוי אינם מבוססים על נתונים שבוקרו על ידי רואה חשבון לפני היום הקובע; ב. שיטת ה - ABC אינה ניתנה לבדיקה ואף אינה בהכרח השיטה הנכונה; ג. תוצאת הרווחיות על פי חישוב בשיטת ה - ABC אינה סבירה , והדבר מצביע על "חיסכון" בהוצאות; ד. המחוקק כיוון לפשט את ההליכים בוועדת הזכאות , ולאפשר לה לנהוג בשוויון ובדרך זהה לכל העסקים. המשיבה סברה, כאמור בסעיף 16 להחלטה, כי אין ספק שהשיטה בה נקטו וועדות הזכאות עד כה, שיטת המחזורים, עדיפה ועומדת בלשון החוק , שכן היא מבוססת על נתוני ההכנסות וההוצאות שבדוחות הכספיים. 12. כפי שעולה מסעיפים 33 ו - 35 להחלטה, סכום הפיצוי שנקבע למערערת היה 973,728 ₪ , כאשר הפיצוי המתואם הועמד על סך של 977,646 ₪. 13. לעניין שכר הבעלים המליצה המשיבה לוועדה המיוחדת להעלות את הפיצוי, בהתאם להוראות 68 לחוק. כפי שנאמר בסעיף 34 להחלטה, בסניף המערערת נוצר עיוות כתוצאה מהוראות החוק שכן ההוצאה של שכר הבעלים נרשמת באופן יחסי ואילו השכר הנורמטיבי מופחת במלואו. המשיבה המליצה לוועדה המיוחדת להגדיל את הפיצוי בגובה ההפרש שבין חישוב בו מבוצעת הפחתת שכר נורמטיבי חלקי לבין החישוב שעל בסיסו ניתן הפיצוי בוועדת הזכאות, דהיינו הגדלת הפיצוי בסכום של 102,576 ₪. טענות המערערת לעניין שיטת העמסת ההוצאות העקיפות (הכלליות ) על הסניף 14. המערערת טוענת כי במצב הקיים, בו החוק איננו מורה כיצד יש לערוך דוחוות של סניף, ואף איננו מורה באיזו שיטה יש להעמיס את ההוצאות העקיפות (הכלליות ) של הסניף בדוחות אלה - יש לחשב את הפיצוי על פי שיטה שפוגעת פחות בקניינה של המערערת, דהיינו לפי שיטת ה - ABC ולא לפי שיטת המחזורים שבה בחרה המשיבה. בסיכומי התשובה מטעמה מוסיפה המערערת , כי בחירת שיטת המחזורים על ידי המשיבה פוגעת בעקרון השוויון, וזאת בניגוד לטענת המשיבה כי שיטה זו נבחרה, בין היתר, על מנת לפעול באופן שיווני כלפי כל העסקים. לטענת המערערת, קיפוח ופגיעה בקניינה אך ורק עקב העובדה שהיא תפקדה באופן שונה מעסקים אחרים לגבי הסניף בגוש קטיף הינו סטייה חמורה, ועיוות של עקרון השוויון , ולכן החלטת המשיבה חורגת ממתחם הסבירות , אף לפי העקרונות העומדים בתכלית הפיצוי הניתן במסגרת וועדות הזכאות. 15. המערערת טוענת כי שיטת ה- ABC, שפותחה על ידי פרופסורים באוניברסיטת הרווארד, מקובלת בעסקים רבים בארץ ובעולם, והיא מייחסת ומעמיסה הוצאות ניהול כלליות לפי מפתח של השקעת זמן בעבודת הניהול. לטענתה, תמחיר שיטת ה - ABC מייצר נתונים אמינים, ואף רואה החשבון מטעם המשיבה, מר יוסי סוויסה, אמר בדיון שנערך בפני המשיבה ביום 3.5.11 כי שיטה זו הינה שיטה מקובלת ולא ניתן לשלול את השימוש בה כאשר נעשה שימוש באותה שיטה על ידי המערערת טרם הפינוי. 16. לעניין שיטת המחזורים, השיטה שבה בחרה המשיבה, טוענת המערערת, כי נקודת המוצא של שיטה זו היא שכל הסניפים בעסק מתנהלים באופן אחיד, נקודת מוצא שהיא מלאכותית ובלתי סבירה, הואיל וקלוש הסיכוי שכל הסניפים בעסק אכן יתנהלו באופן אחיד וידרשו תשומות ניהול באופן אחיד. לטענת המערערת, הסניף נשוא הערעור היה סניף ייחודי, שתיפקד כמעט כמונופול, עם כל המשתמע מכך מבחינת רווחיות. לטענתה, הוכח כי תשומות הניהול של גוש קטיף היו קטנות משמעותית מיתר סניפי המערערת ולפיכך לא היה מקום לבחירת שיטת יחס המחזורים, שהיא שיטה שרירותית. 17. המערערת דוחה את הנימוק הראשון לדחיית התביעה על ידי המשיבה, שצוטט בפסקה 11 לעיל, לפיו הדוחות הכספיים של המערערת אינם מבוססים על נתונים שבוקרו על ידי רואה חשבון לפני היום הקובע. המערערת טוענת כי מבחינה פורמאלית אין בחוק החברות, התשנ"ט - 1999 דרישה שדוחות פנימיים של סניף יבוקרו על ידי רואה חשבון, בניגוד לדרישה כזו לגבי הדוחות השנתיים של החברה, ומכל מקום - במקרה דנן, אין מחלוקת שהדוחות שהוגשו כוללים נתוני הכנסות והוצאות לשנים הרלבנטיות , אשר בוקרו על ידי רואה חשבון, ומדובר במסד נתונים אמין. לטענתה, המשיבה חרגה מסמכותה בכך שהתערבה בדוחות הכספיים שהוגשו על ידי המערערת לגבי הסניף. 18. המערערת מבקשת לדחות את טענת המשיבה כי שיטת ה - ABC אינה ניתנת לבדיקה , וטוענת כי בפועל נבדקה שיטה זו על ידי גורם מקצועי מטעם המשיבה עצמה, ואף ניתנה חוות דעת על ידי גורם מקצועי זה כי מדובר בשיטה המשקפת בצורה הטובה ביותר את פעילותה של המערערת. 19. המערערת טוענת כי המשיבה לא הייתה רשאית לדחות חלופה מקובלת כאשר החלופה שנבחרה על ידה, שיטת המחזורים, פוגעת פגיעה לא מידתית בקניינה של המערערת. 20. בסיכומים המשלימים שהוגשו על ידי המערערת הועלתה טענה כי גם בהחלטה המתוקנת של המשיבה, הנזכרת בפסקה 10 לעיל, לא יוחסו ההוצאות הישירות של הסניף במלואן לסניף הואיל ולא נכללו "חובות אבודים" ו"פרסום". לעניין עלות שכר בעלים 21. בעניין זה טוענת המערערת, כי חישוב הרווח התפעולי המתוקן, שבוצע על ידי רואה החשבון מטעם המשיבה ואומץ על ידה, נוגד את לשון החוק והיה על המשיבה לחשבו על פי הוראות התוספת השלישית לחוק, בדרך של הוספת עלות שכר הבעלים בפועל באופן מלא , והפחתת עלות שכר הבעלים הרעיוני באופן מלא, בהתאם להוראות סעיף 11 (ב) לתוספת השלישית, ולא רק הוספת החלק היחסי (4.63%) מעלות השכר של בעל העסק. 22. בהקשר זה יצוין, כי אמנם נושא שכר הבעלים נדון בוועדה המיוחדת ותוקן בהחלטה מיום 16.11.11 , שבה אומצה המלצת המשיבה להגדיל את הפיצוי כאמור בפסקה 13 לעיל, אולם לטענת המערערת, החלטת הועדה המיוחדת תיקנה רק באופן חלקי את העיוות בכך שהוועדה המיוחדת ערכה חישוב המתבסס על הוספת עלות שכר בעלים באופן יחסי, כפי שהיה, והפחתת עלות שכר הבעלים הרעיוני באופן יחסי, וגם דרך חישוב זו אינה עומדת בקנה אחד עם הוראות סעיף 11 (ב) לתוספת השלישית. טענות המשיבה לעניין שיטת העמסת ההוצאות העקיפות (הכלליות ) על הסניף 23. המשיבה טוענת כי הואיל והשיטה לייחוס הוצאות עקיפות לסניף אינה מוסדרת בחוק - מצוי הדבר במרחב שיקול הדעת המנהלי שעל המשיבה להפעיל בבואה לפסוק פיצוי. לטענת המשיבה, הואיל ובתכלית הפיצוי עומדים עקרונות של פשטות, מהירות, הסתמכות על מסמכי העסק שהוגשו לרשויות השונות, וטיפול שוויוני בכל העסקים - השיטה שבה בחרה המשיבה לחישוב פיצוי פיננסי בכל הסניפים הינה שיטה סבירה וראויה . לטענתה, מדובר בהחלטה מקצועית, תוך הפעלת שיקול דעת המסור למשיבה, ותוך שהיא פועלת במתחם הסבירות. 24. המשיבה מכחישה את טענת המערערת לפיה רואי החשבון שלה עצמה המליצו על שיטת ה- ABC, וטוענת כי גם אם היו עושים כן - ממילא אין הוועדה כפופה להמלצת גורם מקצועי זה או אחר. 25. המשיבה מתנגדת למסמכים ולספרות שצירפה המערערת לסיכומיה לעניין שיטת ה - ABC וטוענת כי השיטה איננה מן המפורסמות שאינן טעונות הוכחה, ובכל מקרה בשלב הערעור בית המשפט אינו נזקק לראיות/ עדויות , אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. 26. המשיבה טוענת כי שיטת ה - ABC נבחנה על ידה, אולם היא הגיעה למסקנה כי מדובר בשיטה שאין מקום לקבלה, בין היתר, הואיל ומדובר בשיטה שאיננה תואמת את הוראות החוק ושלא ניתנת לבחינה בדיעבד. לטענתה, מדובר בשיטה שרירותית, המבוססת על השוואת כלל השורות בכלל החשבוניות למספר השורות שלפי סיווג המערערת רלבנטיות לסניף, וכך מקבלים את תשומות הניהול של הסניף. לטענת המשיבה, מספר השורות בחשבוניות אינו מעיד בהכרח על תשומת הניהול שהושקעה בכל "שורה". על כן, מדובר בשיטת ייחוס הוצאות שאינה משקפת נאמנה את האופן הנכון והראוי של הקצאת ההוצאות העקיפות לסניף. 27. בניגוד לעמדת המערערת, טוענת המשיבה כי במהלך השנים המערערת עצמה לא עשתה שימוש בשיטה זו בדוחותיה הכספיים, ועל כן מספר השורות ואופן ייחוס ההוצאות העקיפות לסניף מעולם לא עברו ביקורת של רואה חשבון. לפיכך, טוענת המשיבה כי מדובר בשיטה שאינה עומדת בהוראות החוק, וזאת בניגוד לשיטת המחזורים , המבוססת על נתונים מתוך דוחות כספיים מבוקרים על ידי רואה חשבון, כנדרש בחוק. 28. לעניין טענות המערערת לגבי ההחלטה המתוקנת של המשיבה ביחס לייחוס ההוצאות הישירות ואי הכללת "חובות אבודים" ו"פרסום", טוענת המשיבה, בסעיפים 68 - 78 לסיכומיה, כי דין טענות אלה להידחות. ככל שהדבר נוגע לפרסום טוענת המשיבה, כי המערערת עצמה לא הייתה עקבית בעניין זה וטענותיה נולדו למעשה רק בסיכומיה המשלימים. לעניין חובות אבודים טוענת המשיבה , כי הנושא נבדק על ידה מחדש אך לא נמצאה הצדקה לקבל את טענות המערערת, במיוחד לאור העובדה כי חובות אבודים יוחסו לסניף לפי יחס המחזורים. לעניין שכר הבעלים 29. המשיבה מבקשת לדחות את טענות המערערת בעניין זה. לטענתה, הואיל והמנגנון המוסדר בסעיף 11(ב) לתוספת השלישית מטרתו לתקן עיוות שנוצר ברווח התפעולי בשל משיכת יתר של שכר על ידי הבעלים - על כן, כאשר עסקינן בסניף, התיקון צריך להתבצע ביחס לרווח התפעולי של הסניף וביחס לעלות שכר הבעלים ביחס לסניף. בקביעת הרווח התפעולי של הסניף יש לחשב עלויות השכר של הסניף בגין בעל העסק באופן יחסי - כפי שנהגה המשיבה ביחס לכל ההוצאות העקיפות. לעניין ההמלצה להגדלת הפיצוי לפי סעיף 68 לחוק 30. בסעיפים 93 - 94 לסיכומיה טוענת המשיבה, כי ככל שיתקבל הערעור באיזה מטענות המערערת, שיטת ה - ABC ו/או עלות שכר הבעלים , הרי שההמלצה לוועדה המיוחדת על הגדלת הפיצוי לפי סעיף 68 לחוק לא תעמוד עוד בעינה הואיל ולא ניתן יהיה לעמוד בהוראות תקנות יישום תכנית ההתנתקות (כללים ותנאים להגדלת פיצוי בשל עסק או סניף), התשס"ה - 2005 (להלן - התקנות). דיון והכרעה 31. השאלה העומדת לפנינו בערעור זה הינה, האם שגתה המשיבה בהחלטתה לגבי שני הנושאים - שיטת ה - ABC ונושא עלות שכר הבעלים - כטענת המערערת, או שמא העניקה המשיבה פיצוי הוגן וסביר למערערת, בנסיבות העניין ולפי הוראות החוק, כטענת המשיבה. 32. לפני שנפנה לבחינת הנושאים הספציפיים, יש להעיר באופן כללי לעניין סמכותו של בית משפט זה במסגרת הליכי ערעור, וזאת לנוכח הערת המערערת בסעיף 1 לסיכומי התשובה מטעמה. המערערת טוענת שם, כי טענת המשיבה לפיה אין לדון בהחלטה במסגרת הערעור מכיוון שהמשיבה פעלה במתחם הסבירות בטעות יסודה, שכן לבית המשפט יש סמכות להתערב בכל החלטה שהיא, כאמור בתקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - תקסד"א) , ובוודאי שכך הדבר כאשר מדובר בהליך של ערעור, ואין בית המשפט מוגבל למבחן סבירות ההחלטה בלבד. לכך יש להשיב, כי ערעור על החלטות וועדות הזכאות הוסדר בסעיפים 17 - 18 לחוק ביחד עם תקנות יישום תכנית ההתנתקות (סדרי הדין בערעור לפי החוק), התשס"ה - 2005, (להלן - תקנות סדרי הדין) ,והוא בגדר LEX SPECIALIS. על פי סעיף 17 (ג) לחוק, לצורך הכרעה בערעור בוחן בית המשפט את כל החומר שהיה בפני וועדת הזכאות, ועל פי סעיף 17 (ד) לחוק - הכלל הוא שבית המשפט לא יקבל ראיות נוספות ולא ישמע עדויות, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. על פי הוראות תקנה 15 לתקנות סדרי הדין , מוחלות אמנם הוראות התקסד"א, בשנויים המחויבים , על הערעור לפי החוק (למעט הוראות ספציפיות שהוחרגו במפורש ותקנה 462 לא הוחרגה), אולם נקבע בתקנה סייג - "והכל אם אין בחוק ובתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון, ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם הוראות החוק ותקנות אלה". 33. משמעות האמור לעיל היא, שבמסגרת ערעור על החלטת ועדת הזכאות על פי החוק בוחן בית המשפט, על סמך החומר שהיה בפני הועדה, קודם כל את השאלה האם לנוכח החומר שהיה בפניה פעלה ועדת הזכאות בהחלטתה על פי הוראות החוק, ובמקרה של נושא אשר לא הוסדר באופן מפורש או באופן מלא בחוק - האם פעלה ועדת הזכאות בהחלטתה ברוח החוק, והאם ההחלטה נמצאת במתחם הסבירות לנוכח מטרות החוק שהן, בעיקר, להעניק פיצוי ראוי והוגן בנסיבות המיוחדות של העניין. ברוח זו יש לבחון את החלטת המשיבה נשוא הערעור שלפנינו. לעניין שיטת ה - ABC 34. אמנם על פי מטרות החוק יש להעניק פיצוי ראוי והוגן בנסיבות המיוחדות של העניין, אולם יש לזכור כי הפיצוי משולם מקופת המדינה וקיים אינטרס עליון לשמור על הקופה הציבורית ולהימנע מלהעניק זכויות במקום שספק אם יש מקום להעניקן. זו הסיבה שהמחוקק, בכלל, ובעיקר במסלול הפיננסי , דורש הסתמכות גם על מקורות חיצוניים כגון טפסי פחת, דיווחים לרשויות המס המבוססים על הנהלת הספרים של העסק, וכן דוחות כספיים המבוקרים על ידי רואה חשבון. הדרישה לדוחות כספיים המבוקרים על ידי רואה חשבון הינה דרישה קונסטיטוטיבית , במיוחד לעניין קביעת הרווח התפעולי לפי סעיף 11 לתוספת השלישית לחוק, וכך גם לעניין פיצוי בשל סניף לפי סעיף 66 לחוק. בהקשר זה יצוין, כי המחוקק אף קבע "סנקציה" בסעיף 66 לחוק למקרה של אי הגשת דוחות כספיים כנדרש על ידי סניף. בסיפא לסעיף 66 נקבע במפורש: "לא הוגשו דוחות כאמור להנחת דעתה של ועדת זכאות, יחושב הפיצוי בשל הסניף לפי שווי הנכסים שלו". במלים אחרות, ההסתמכות על דוחות כספיים מבוקרים על ידי רואה חשבון לעניין חישוב הפיצוי הפיננסי לסניף הינה דרישה קריטית והמסקנה מכך היא, שלמעשה אין לערוך חישוב הפיצוי הפיננסי ללא דוחות כספיים מבוקרים על ידי רואה חשבון. 35. במקרה שלפנינו, גם המערערת מודה כי הנתונים לעניין שיטת ה - ABC לא "נשאבו" ישירות מדוחות כספיים מבוקרים על ידי רואה חשבון, אלא מדובר במסמך מטעם המערערת הכולל נתוני הוצאות והכנסות לשנים הרלבנטיות, ובלשון המשיבה - מעין דו"ח תמחירי המבוסס על ספירה של שורות, מתודה שלא בוקרה על ידי רואה חשבון ביחס לסניף (ראה סעיף 55 לסיכומי המשיבה). הואיל והמחוקק לא הציג כל חלופה לדוחות כספיים המבוקרים על ידי רואה חשבון - אין מקום להחליף דוחות כספיים כאמור בכלים תמחיריים, הנתונים למניפולציות של העסק. הרי תופעה זו בדיוק , מניפולציות של העסק, ניסה המחוקק למנוע בהציבו את התנאי בסעיף 66 לחוק לקיומם של דוחות כספיים מבוקרים על ידי רואה חשבון לגבי פעילות הסניף בתקופה הקובעת, ולגבי השנים עד 2002 הוצב אף רף גבוה יותר - על הדוחות לגבי השנים עד 2002 להתבסס על נתונים שבוקרו בידי רואה חשבון לפני היום הקובע. 36. בנסיבות אלה, מבלי להיכנס ל"נבכי" שיטת ה,ABC - ומידת המקובלות שלה בעולם האקדמיה והעסקים, פעלה משיבה בסבירות כאשר סירבה להתבסס על שיטת ה - ABC שהוצעה על ידי המערערת, ובחרה לפעול לפי שיטת המחזורים, המתבססת על "שאיבה" של נתונים שבוקרו על ידי רואה חשבון של העסק מתוך הדוחות הכספיים של העסק , שיטה הנמצאת בהלימה עם דרישות החוק בעניין. 37. זאת ועוד, לא שוכנעתי מטענות המערערת כי היא פעלה בשיטת ה - ABC עובר לפינוי , וזאת בהתחשב בכך שבדיקותיה של המשיבה העלו כי המערערת עצמה יישמה את שיטת המחזורים בחישוב עלויות המכר של הסניף, ורק בקשר עם ההוצאות העקיפות ביקשה לפעול לפי שיטת ה - ABC. במלים אחרות, המערערת עצמה לא הייתה עקבית בקשר לשיטת ייחוס ההוצאות העקיפות לסניף, ופעלה בעניין זה בדרך הנוחה לה. 38. אשר לטענת המערערת לגבי ההחלטה המתוקנת ביחס לייחוס ההוצאות הישירות ואי הכללת חובות אבודים ופרסום - מעבר לעובדה שמדובר בטענות חדשות אשר הועלו רק בשל מאוחר מאד, בשלב הסיכומים המשלימים, הרי שגם לגופו של עניין ראיתי לקבל את טענות המשיבה, המפורטות בסעיפים 68 - 78 לסיכומיה, ולדחות את טענות המערערת בעניין זה. 39. לאור כל האמור לעיל - ראיתי לדחות את הערעור ככל שהוא מתייחס לשיטת ה- ABC. לעניין עלות שכר הבעלים 40. סעיף 11 (ב) לתוספת השלישית לחוק קובע: "(ב) הפיצוי יחושב לפי הרווח התפעולי לפני "הוצאות מימון ומסים" ולפני "הוצאות אחרות" ו"הכנסות אחרות" כמצוין בדוח כאמור בסעיף קטן (א), כשהוא מתוקן לפי אלה: (1) הוספת עלות השכר שניתן לבעל העסק בשנת הדוח, אם ניתן; (2) הפחתת עלות השכר לכל שנת דוח בנפרד, בין אם ניתן שכר לבעל העסק ובין אם לאו, ובלבד שהסכום המופחת לאי עלה על..." מטרת המנגנון האמור, על שני חלקיו, היא לתקן עיוות שעשוי להיווצר ברווח התפעולי של העסק עקב משיכות שכר על ידי בעלי העסק. משיכות יתר עלולות לשחוק את רווחיות העסק ולהציג עסק בעל רווח תפעולי נמוך. כך, עסק יכול שיהיה מצליח בכל קנה מידה, אולם בספריו יוצג רווח תפעולי "0" רק בשל משיכות יתר של שכר על ידי הבעלים. עסק שכזה, חרף היותו "מצליח", עלול להיפגע אם יבקש פיצוי במסלול הפיננסי, שכן הוא לא יוכל להציג רווח בספרים, חרף הצלחתו. על מנת לתקן עיוות שכזה, נקבע המנגנון הקבוע בסעיף 11(ב) לתוספת השלישית, לפיו בשלב הראשון מוסיפים לרווח התפעולי את מלוא עלות השכר של בעל העסק, ולאחר מכן, מפחיתים מהרווח התפעולי סכום נורמטיבי. ההפחתה הנורמטיבית, משקפת מבחינה רעיונית, שכר שהיה משולם למנהל שכיר, שאיננו בעל העסק (שכר שמטבע הדברים הוא נמוך מהשכר שמושך לעצמו בדרך כלל בעל העסק), כתלות במספר העובדים בעסק. במלים אחרות, המחוקק מציב את העסק במקום בו הוא היה מצוי לו מנהל העסק היה שכיר, המקבל שכר מקובל , ולא הבעלים, אשר יכול למשוך כראות עיניו את כל הרווח כשכר. 41. הואיל ומטרת המנגנון הקבוע בסעיף 11(ב) לתוספת השלישית היא, כאמור, לתקן עיוות שנוצר ברווח התפעולי בשל משיכת יתר של שכר על ידי הבעלים, ברי כי כאשר עסקינן בפיצוי סניף, התיקון צריך להתבצע ביחס לרווח התפעולי של הסניף המפוצה, וביחס לעלות שכר הבעלים ביחס לסניף , שאם לא כן - המנגנון מאבד משמעותו. במקרה של סניף, "הוצאות בגין בעל העסק" הנן מסוג ההוצאות העקיפות שיש לייחס לסניף לפי מפתח ייחוס מסוים, הואיל ובעל העסק מנהל את כל סניפי העסק, ואינו משקיע את כל זמנו בניהול הסניף הספציפי (בניגוד לעובדי הסניף עצמו, אשר הוצאות השכר בגינם הנן הוצאות ישירות של הסניף ). ייחוס כלל הוצאות העסק לשם מימון שכרו של בעל העסק על הסניף, יפגע בסניף ובפיצי שייפסק לו. 42. מסכימה אני עם עמדת המשיבה, המפורטת בסעיף 90 לסיכומיה, כי אם נלך לשיטת המערערת, אזי בשלב של הוספת עלות השכר של בעל העסק יתווסף לרווח התפעולי של הסניף סכום הגבוה הרבה יותר מהוצאות השכר בגין בעל העסק שיוחסו לסניף בעת קביעת הרווח התפעולי, דבר שיביא בתורו לעיוות אשר יפגע בסניף ובפיצוי שייפסק לו. 43. לפיכך, נכון פעלה המשיבה כאשר, מכוח הוראות סעיף 11 (ב)(1) לתוספת השלישית לחוק, הוסיפה לרווח התפעולי את הסכום היחסי של עלות שכר הבעלים, ולא את כלל ההוצאות של שכר הבעלים. כמו כן, נכון פעלה המשיבה עת המליצה לוועדה המיוחדת כי אותה יחסיות תתבצע גם בשלב ההפחתה של עלות השכר הנורמטיבית לפי סעיף 11(ב)(2) לתוספת השלישית לחוק. 44. לאור האמור - גם דינן של טענות המערערת לעניין עלות שכר הבעלים להידחות. סוף דבר 45. הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה, תוך 30 ימים, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. פיצוייםתוכנית ההתנתקות / מפונים