מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורים עקב מחסור בעבודה: השופטת אלישבע ברק על פי מכתב פיטורין שקיבל המערער ממעסיקתו, חברת מ.נ. חשמל השרון בע"מ ביום 14.9.1992, הוא פוטר מעבודתו ביום .13.9.1992 המכתב מוסיף: "הנ"ל פוטר מהעבודה עקב חוסר עבודה". למרות זאת הודיע המשיב למערער על אי זכאות לדמי אבטלה בעד התקופה 16.11.1992- 14.10.1992מאחר ומעבידו דווח עליו למוסד לביטוח לאומי כעובד לצורך קבלת "תמריץ אבטלה". המערער נדרש להחזיר את דמי האבטלה לתקופה זו. בית הדין האזורי דחה את תביעתו בה תבע להכיר בתקופה האמורה כתקופה של אבטלה בגינה הוא היה זכאי לדמי אבטלה (בתב"ע נד/117- 02מפי השופטת הופמן). בית הדין מצא, כי "שני הצדדים" פעלו שלא בתום לב, ועל כן, אליבא דבית הדין, על המערער להחזיר את כספי דמי האבטלה שקיבל כנדרש. הכוונה בשני הצדדים כנראה למעסיקה ולמערער. את מסקנתו זו השית בית הדין על סתירות בין מסמכי החברה המעסיקה. אביא את פירוט העובדות. העובדות אציין את העובדות כפי שהן עולות מפסק דינו של בית הדין האזורי ומחומר הראיות. על פי גרסת המערער, הוא פוטר ביום 13.9.1992על אתר במכתב המנמק את הפיטורים בצמצומים בעבודה. ביום 16.11.1994, היינו, כשנתיים לאחר המועד בו מדובר, נתנה החברה המעבידה למערער "אשור" לפיו המערער עבד אצלה בתקופה 22.8.1991עד 30.8.1992ושולמו בגינו כחוק כל ההורדות הסוציאליות. המערער התייצב בשרות התעסוקה ולא נמצאה לו עבודה עד ליום 20.3.1993, עת החל לעבוד במפעל קוקה קולה. החברה מ.נ. חשמל השרון בע"מ נשארה חייבת למערער לאחר פיטוריו, לטענתו, סכומי כסף בגין שלושה עשר ימי עבודה בחודש ספטמבר, 1992, שנים עשר ימי תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, פיצויי פיטורין, פדיון דמי הבראה ועוד תשלומים שלא שולמו לו. המערער פנה לחברה מספר פעמים בדרישה לשלם לו את המגיע לו. לטענת המערער שלמה לו החברה המעבידה, את המגיע לו בתשלומים בחודשים אוקטובר, נובמבר, דצמבר, 1992בצירוף תלושי משכורת. חברת מ.נ. חשמל השרון בע"מ (להלן - המעבידה) דווחה על כך שהמערער עבד בחודשים אוקטובר עד דצמבר ארבעה עשר יום בכל חודש. בהקשר זה חשוב לציין, כי המעבידה קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי "תמריץ אבטלה" הניתן לפי מספר העובדים והדווח הנ"ל נעשה לצורך אותו תמריץ. ברשימת העובדים בגינם שולם התמריץ היה, כאמור, גם המערער, אשר היה רשום כעובד ארבעה עשר ימים בכל אחד מהחודשים אוקטובר, נובמבר, דצמבר. בית הדין האזורי מציין, כי מסמך זה נערך על ידי המוסד לביטוח לאומי ולא על ידי המעבידה. המוסד העיר בהערות ליד שמו של המערער ברשימת העובדים לצורך התמריץ, כי באישורי המעביד מצוין, שהמערער פוטר ב- 13.9.1992וכי אחר כך המשיך לעבוד ולקבל שכר באוקטובר ובנובמבר, מתוכם שנים עשר יום הם דמי הודעה מוקדמת. את כל זה ציין, כאמור, המוסד לביטוח לאומי. בעדויות בבית הדין העיד המערער כי לא עבד לאחר יום 13.9.1992, ומנהל החברה המעבידה העיד כי לא זכור לו עד לאיזה יום עבד המערער, אך לדעתו עבד כפי שכתוב באישור מטעמו, עד ליום .30.8.1992בית הדין האזורי מציין כי מנהל המעבידה לא יכול היה להסביר את אי ההתעמה בין הפסקת עבודת המערער ביום 30.8.1992ותלושי השכר שהנפיק לו עבור החודשים שלאחר מועד זה. כמו כן מציין בית הדין האזורי כי המנהל לא יכול היה להסביר את הסיבה שפיצויי הפיטורין מופיעים בתלוש השכר של חודש אוקטובר. כאמור קבעה השופטת הופמן, כי המסמך לגבי התמריץ לא הוגש על ידי מנהל המעבידה. הוא אישר בעדותו, כי המערער עבד על ליום 30.8.1992ופוטר ביום .13.9.1992בית הדין האזורי גם ציין, כי תלושי השכר בגין החודשים אוקטובר ונובמבר 1992זהים על פניהם, ועולה מהם כי המערער קבל בגין דמי הבראה סכום כפול מהמגיע לו על פי האמור בצו ההרחבה, בהתחשב בתקופת עבודתו, כאשר הסכום מופיע בכל אחד מהחודשים האמורים. הסתירה בין מכתב הפיטורין מחד ותלושי השכר והדיווח לצורך התמריץ מאידך קיימת סתירה בין מכתב הפיטורין לתלושי השכר והדיווח על המערער כעובד לאחר קבלת מכתב הפיטורין, וזאת בדיווח לצורך קבלת תמריץ לפי מספר העובדים. בית הדין האזורי עמד על סתירה זו. על פי מכתב הפיטורין, פוטר המערער ביום .13.9.1992על פי עדותו של מנהל המעבידה ומכתבו משנת 1994עבד המערער עד ליום .30.8.1992על כך חזר המנהל מספר פעמים. מאידך הונפקו לו תלושי שכר במשך עוד שלושה חודשים, וכאמור דווח עליו לצורך תמריץ. תלושי השכר בית הדין האזורי מציין, כי תלושי השכר לחודשים אוקטובר ונובמבר 1992זהים על פניהם. עולה מהם שדמי הבראה שולמו פעמיים. ואכן, מעיון בתלושים עולה, כי תלוש אוקטובר כולל שכר יסוד, חופש, הבראה ופיצויי פיטורין. כזכור גרסת המערער היא, שהמעסיקה היתה חייבת למערער שכר בגין שלושה עשר ימי עבודה בחודש ספטמבר. תלוש חודש נובמבר זהה לו לחלוטין גם בסעיפי התשלום וגם בסכומים, אלא שהוא כולל גילום זקופות של -. 4שקלים ומאידך ניכוי של ארבעה שקלים יותר מאשר בחודש אוקטובר. על כן גם הסכום נטו לתשלום זהה בשניהם. תלוש חודש דצמבר כולל הודעה מוקדמת, שי לחג, ושעות נוספות ואינו כולל שכר יסוד. לאור הסתירות ביקשנו שהמערער יודיע לבית הדין אם הוא מאשר או מכחיש את קבלת התשלומים הנקובים בתלושי השכר מחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר שנת .1992באם המערער מאשר את קבלת הסכומים האמורים ביקשנו שיסביר מה טיבו של "שכר היסוד" המשולם בתלושים אלה. על כך הגיב המערער, כי הוא מאשר את קבלת התשלומים הנקובים בתלושי החודשים אוקטובר (המתייחס לשכר ספטמבר) ודצמבר 1992, אך מכחיש את קבלת התשלומים הנקובים בחודש נובמבר .1992המערער הדגיש בתגובתו כי התלוש מחודש נובמבר 1992הוא העתק מתלוש חודש אוקטובר .1992נקובים בו אותם הסכומים עבור אותם סוגי התשלומים (שכר יסוד, חופש, הבראה ופיצויי פיטורין). המערער מציין שהמעביד לא שילם לו פעמיים בגין הפריטים האמורים. את הסכום של -.631, 3ש"ח קיבל המערער לדבריו בחודש נובמבר .1992תלוש השכר של חודש נובמבר 1992הודפס ביום 16.2.1994והמערער, לטענתו, ראה אותו לראשונה בעת הדיון בבית הדין האזורי. את הסכום הנקוב בתלוש השכר של חודש דצמבר 1992בסך -.196, 1ש"ח קיבל המערער לדבריו בחודש אפריל 1993לאחר התקשרויות טלפוניות רבות שלו אל מעבידתו בדרישה להעביר לו את הסכום המגיע לו. חוזר המערער ומדגיש, כי אילו שני הסכומים שהוא קיבל ממעבידו בפועל. אשר לטיבו של "שכר היסוד" - טוען המערער כי מדובר בתשלום בגין 13ימי העבודה האחרונים שלו בחודש ספטמבר, 1992אשר שולמו בתלוש אוקטובר, .1992סכום זה שולם פעם אחת. תלוש חודש נובמבר, 1992הוא כאמור לדבריו תלוש מזויף. על כן לא קיבל שכר יסוד באותו חודש. בתלוש השכר של חודש דצמבר אין תשלום בגין "שכר יסוד". המערער חוזר ומדגיש כי מאז פוטר מהמעסיקה "מ.נ. חשמל השרון בע"מ" ביום 13.9.1993הוא לא עבד כלל והיה מובטל עד ליום 21.3.1993אז החל לעבוד במפעל "קוקה קולה" בו הוא עובד עד היום. ביקשנו את תגובת המשיב על דברים אלו. המשיב טוען כי אין לקבל את טענת המערער לפיה תלוש חודש נובמבר 1992מזויף. הטענה נטענה רק בתגובתו האמורה של המערער לבקשת בית הדין הארצי. לכן אין לקבל, לטענת המשיב, את הטענה, כי הסכום לא התקבל על ידו. המשיב מבקש להפנות את תשומת הלב לכך, ששלושה התלושים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 1992- הודפסו ביום .16.2.1994המערער, לפי הטענה, לא הסביר על שום מה הוצא לו תלוש חודש נובמבר, 1992אם לטענתו הוא זהה לזה של חודש אוקטובר והסכומים שבו לא שולמו לו. המשיב מוסיף וטוען, כי הטענה שהסכום של -.671, 3ש"ח שמופיע הן בתלוש חודש אוקטובר והן בתלוש חודש נובמבר אינה ברורה, ולא ברור בגין איזה חודש שולם לו סכום זה. אין גם הסבר, לפי הטענה, מדוע נרשמו 14ימי עובדה בכל החודשים הנ"ל. בית הדין האזורי היה ער לכך שהסכומים בתלושי אוקטובר ונובמבר זהים. ביקשנו כי המשיב ימציא לבית הדין את דווחי המעביד לשנת 1992, הנוגעים למערער ואת סכום "תמריץ האבטלה" ששולם על ידי המוסד בגין אותו עובד בחודשים ספטמבר עד דצמבר, .1992המשיב הגיש את תדפיסי הדיווח המצוינים ומציין כי בתדפיסים נוספים הוכנס תיקון שבוצע רק בחודש אפריל 1994, שם רשום כי לא שולם שכר בחודשים שבמחלוקת. המשיב טוען, כי המעביד דיווח על תשלום שכר לתקופה שבמחלוקת עד שהתברר לו שהמערער קיבל דמי אבטלה לתקופה זו. עיינתי בדיווחי המעסיקה לצורך קבלת "תמריץ אבטלה". מנהל המעסיקה בעדותו כלל לא זכר כי ביקש וקיבל "תמריץ אבטלה". מאידך במסמכים שהוגשו לנו מטעם המשיב המוסד לביטוח לאומי - יש דיווחים של המעביד לצורך תשלום תמריץ על פי חוק לעידוד המגזר העסקי (קליטת עובדים) תשנ"א- .1991בדיווח אכן מדווח המערער כעובד ברבעון הכולל את החודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר .1992 מאידך בטופס אחר מודיע המשיב למעסיקה כי "יתרת החוב בסך: 7687.00- תנוכה מתשלומים נוספים שיגיעו לך בעתיד. להלן פרטי העובדים שניקלטו:ב" ובהמשך מפורט כי המערער בחודשים אוקטובר עד דצמבר קיבל 0שכר ובעמודת סיבת אי התשלום מצוין "אין שכר לעובד". ואכן שולם למעסיקה בגין שבעה עובדים כאשר ברשימה יש שמונה עובדים אך לגבי המערער רשום כי אין לו שכר ברבעון האמור. מטופס אחר עולה כי המעסיקה דווחה על המערער כעובד ברבעון האמור לצורך קבלת התמריץ. המשיב כתב למעסיקה מכתב ביום 4.4.1994לפיו מביקורת שנערכה בחברה ביום 16.2.1994עולה כי שולם לה תמריץ עבור "עובדים נוספים" לא עבדו בכל ימי העבודה בחודש כמתחייב על פי סעיף 1לחוק. בין העובדים הללו מוזכר גם המערער לגבי הרבעון אוקטובר, נובמבר ודצמבר .1992 מוזכרים עובדים נוספים בגינם קיבלה המעסיקה תמריץ בתקופות שונות למרות שהם לא עבדו בתקופות המדווחות. נוסיף כי די בתדפיסי בדיווח הנוספים שהגיש לנו המשיב לבקשתנו, שם רשום כי לא שולם שכר בחודשים שבמחלוקת. עולה מכל האמור, כי המחלוקת נסבו בין המעסיקה למשיב. המעסיקה דווחה דיווחים שאינם תואמים את המציאות. אין בסיס להנחה שהמערער הוא שביקש לרמות. נראה לי, כי הסתירות, העובדה שניתן למערער מכתב פיטורין, העובדה שתלושי השכר ניתנו למערער לאחר מכתב הפיטורין, אומרים אכן "דרשני" כלשון בית הדין האזורי, באשר שניים מהם זהים והשלישי מכיל הודעה מוקדמת וזכויות אחרות המשתלמות עם ניתוק יחסי עובד- מעביד. ספק זה וסתירות אלו המצטרפים לעדות מנהל המעבידה לפיה סיים המערער את עבודתו בסוף אוגוסט אותה שנה וכן למכתב הפיטורין, ותדפיסי הדיווח בהם מוצהר כי לא שולמה משכורת בחודשים אלו, די בהם כדי לחייב את המשיב לשלם למערער דמי אבטלה מתוך הנחה שהוא אכן פוטר ביום .13.9.1992מי שעלול היה להיות מעוניין לכלול את המערער כעובד בחודשים הנדונים היא המעסיקה ולא המערער. כל אלו תומכים בגרסת המערער. מדובר בחוק סוציאלי. לא הוכחה תרמית מצד המערער אלא חשד של המשיב לתרמית של המעסיקה כלפי המוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת תמריץ מסוים. לא הוכחה קשירת קשר בין המערער למעסיקה לפיה הוא יקבל מכתב פיטורין ויתבע דמי אבטלה, מה גם שהוא אכן היה מובטל לאחר מכן עד שנמצאה לו עבודה אחרת. סיכומו של דבר, אין על המערער להחזיר את דמי האבטלה שקיבל. הוא זכאי לדמי אבטלה מלאים. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך -. 2000ש"ח תוך 30יום.פיטורים