מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה בגין פיטורי עובדת בשל גיל מתקדם: 2. התובעת, ילידת 12.10.1955, עבדה בתור מטפלת בגנים המופעלים על ידי הנתבע כ-23 חודשים. לטענת התובעת, בחודש מאי 2010 הודיע לה הנתבע כי היא תסיים את העסקתה החל מיום 30.6.10 "מחמת גילה המתקדם" ועל כך אף נמסר לה מכתב מיום 27.5.10. התובעת טענה בכתב התביעה כי פיטוריה היו בשל גילה המתקדם ומסיבה זו בלבד. צויינה במכתב סיבה נוספת שהינה "שינויים במערכת החינוך", אך סיבה זו מעולם לא הובאה לידיעתה - עד למסירת המכתב. לגרסת התובעת, היא הייתה עובדת מסורה ונאמנה, שביצעה את עבודתה בצורה טובה והסיבה היחידה לפיטוריה הייתה גילה. התובעת הפנתה בכתב התביעה להלכות לעניין איסור אפליה מחמת גיל, הכרה בזכות לשוויון כזכות יסוד וביקשה לחייב את הנתבע בפיצוי על אפליה אסורה, מבלי לנקוב בסכום. 3. לטענת הנתבע, כפי שעולה מכתב ההגנה שהוגש מטעמו, התובעת התקבלה לעבודה במערכת החינוך של הקיבוץ ביום 24.8.2008, בתפקיד סייעת לגננת בגן ניצן. התובעת הייתה מסורה לעבודתה וביצעה אותה היטב, אך התגלו קשיים בכל הקשור למערכת היחסים עם העובדות האחרות בצוות. לכן, נוצרו קשיים בנושא השיבוץ של התובעת לשנת הלימודים תשע"א. מנהלת מערכת החינוך בקיבוץ, גב' ענת לביא (להלן:"ענת") שיתפה את התובעת בהתלבטויות ובמהלך השיחות אמרה התובעת שהיא מבינה כי בנסיבות אלה היא לא תוכל להמשיך את עבודתה בנתבע ולמעשה הגיעו התובעת וענת יחד למסקנה שהיא תסיים עבודתה בסוף השנה. התובעת ביקשה לסיים עבודתה בסוף חודש יוני, וענת נעתרה לבקשתה. על כן, ביום 27.5.10 ניתן לתובעת מכתב "הודעה על סיום עבודה" שבו נאמר: "בעקבות שינויים במערכת החינוך הנני להודיעך על סיום עבודתך. חוזה העבודה בינינו יסתיים ביום רביעי 30.6.2010". ביום 23.6.10 הגיעה התובעת למשרדה של ענת ואמרה לה שהיא זקוקה לעזרה, כי נאמר לה שאם היא תביא מכתב המאשר שהיא פוטרה על רקע גיל, היא תהיה זכאית לקבל מהמדינה לימודים/קורסים להסבה מקצועית ועל כן היא ביקשה מענת להוסיף למכתב הפיטורים אמירה לפיה היא פוטרה בגלל גילה. בעקבות בקשת התובעת, הוסיפה ענת לנוסח המכתב השמור במחשב "ובעקבות גילך המתקדם" ומסרה לתובעת עותק מהמכתב המתוקן. לגרסת הנתבע, אין ולא היה קשר כלשהו בין סיום העבודה של התובעת לבין גילה, עניין הגיל לא היווה שיקול כלשהו בהחלטה על סיום עבודתה, שהתקבלה בשל שיקולים ענייניים ואובייקטיביים. על כן, ביקש הנתבע לדחות את תביעתה של התובעת, על כל רכיביה. 4. ביום 24.1.2011 התקיים דיון מוקדם בפני כב' הרשם קאסם שבו הסכימו ב"כ הצדדים לגבי עובדות כדלקמן: התובעת החלה את עבודתה בשירות הנתבע ביום 24.8.08 ועבודתה הסתיימה ביום 30.6.10 השכר הקובע של התובעת עמד על 4,221 ₪. כמו-כן, חוייבה התובעת בהגשת כתב תביעה מתוקן כדי להוסיף הסכום הנדרש בגין פיצוי עבור פיטורים מחמת גיל. ב"כ הנתבע הודיעה כי אין צורך בהגשת כתב הגנה מתוקן (לאור מהות התיקון של כתב התביעה) וניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית. 5. התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן שבו היא ביקשה לחייב את הנתבע בפיצוי בגין אפליה בשל גילה, לצורכי אגרה, בסך 50,000 ₪. 6. עדויות שנשמעו בדיון: מטעם התובעת הגישו תצהירי עדות ראשית התובעת עצמה, בעלה מר משה איפרגן (להלן: "הבעל") וחברתה של התובעת גב' ג'ולייט סבג (להלן:"ג'ולייט"). מטעם הנתבע הוגשו תצהירים של ענת, גב לימור גינת (להלן:"לימור") חשבת שכר בקיבוץ וגב' סיגל אלבז (להלן:"סיגל"), עובדת של הנתבע, אשר עבדה כמטפלת מובילה בגן האחרון שבו עבדה התובעת, בשנת הלימודים תש"ע. כל העדים נחקרו בדיון על תצהיריהם. 7. השאלה הנתונה להכרעה: השאלה הנתונה להכרעה במסגרת ההליך הנוכחי היא האם התובעת פוטרה מחמת גילה ועל כן, האם היא זכאית לפיצוי - ללא הוכחת נזק, בשל אפלייתה. במסגרת סיכומיה, העלתה ב"כ התובעת טענות חדשות, שלא נכללו בכתב התביעה, באשר לפגמים בהליך הפיטורים של התובעת - כגון העדר שימוע כדין (סע' 57 עד 65 לסיכומי ב"כ התובעת). ב"כ הנתבע התנגדה בסיכומיה להעלאת אותן טענות, שהן בגדר הרחבת חזית אסורה. אנו בדעה כי בנקודה זו צודקת ב"כ הנתבע. בכתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן אין זכר לעילת הפיצוי בגין "פגם בהליך הפיטורים - העדר שימוע כדין". מדובר בעילת תביעה שונה, שלגביה לא נתנה לנתבע זכות להתגונן. בנוסף, לא הייתה התייחסות ספציפית לאותה טענה בתצהירים או בעדויות שנשמעו והיא הועלתה לראשונה בסיכומים. מדובר בטענה (עילת תביעה) שיש לה בסיס עובדתי, וכל עוד לא הועלתה בהזדמנות המתאימה, לא הייתה לצדדים הזדמנות להביא ראיות לגביה, למען אישורה או הפרכתה. בשל כך, ולמען ההגנה על הזכויות הדיוניות והמהותיות של הצדדים למשפט, אין אפשרות להתייחס לטענה בהכרעתנו. 8. המסגרת הנורמטיבית: ב"כ התובעת הקדישה פרק נכבד בכתב התביעה, בתצהיר עדות ראשית של התובעת ובסיכומים להתייחסות מלומדת להכרה של זכות השוויון כזכות יסוד, חלק מן כבוד האדם, ובתוכה לאיסור אפליה מטעמי גיל. אין על כך כל חולק, ואף לא חולקת על כך ב"כ הנתבע. נפנה לחוות דעתה העשירה במיוחד בסוגיה הנדונה של כב' השופטת וירט-ליבנה בעע (ארצי) 14705-09-10‏ יוסף מוצפי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (16.5.2012). נצטט רק חלק קטן מאותו פסק דין, בו סקירה רחבה ביותר באשר להתפתחות הכרת עיקרון איסור האפליה מחמת גיל בחקיקה ובפסיקה בישראל: "בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט העליון לאורך השנים, נדונה פעמים רבות סוגיית ההפליה מחמת גיל, במסגרת הזכות לשוויון ועילות ההפליה הקבועות בחוק השוויון. כך נקבע בפסיקה, כי הפלייתו של עובד מבוגר היא קשה במיוחד, יש בה השפלה ופגיעה בכבודו כאדם, והיא שוללת מעובדים ותיקים תנאים מינימאליים שיאפשרו להם לחיות בכבוד. היעדר אפשרות למצוא עבודה חדשה על רקע גיל עלול להיות כרוך באובדן זהות, קשרים חברתיים וסטאטוס חברתי [ראו דנג"ץ 4191/97 רקנט - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד (5)369 (2000), להלן גם דנג"ץ רקנט; ע"ע 1414/01 מפעלי ים המלח - משה ניסים (ניתן ביום 18.3.04); בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן - בית הדין הארצי לעבודה (ניתן ביום 28.4.11); בג"ץ 104/87 נעמי נבו - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד (4) 749 (1990)].". באשר לסוגיה זו, ראוי לצטט את הדברים הבאים מפסיקתו של הנשיא בדימוס אהרון ברק בבג"ץ 10076/02 ד"ר יורי רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 12.12.2006, להלן גם פסק דין רוזנבאום), בזו הלשון: "הפליה זו באה לידי ביטוי בהקשרים שונים, כגון בתנאי קבלה נוקשים, באפשרויות קידום מוגבלות ובגילאי פרישה מוקדמים. היא מבטאת לרוב את עיגונם של סטריאוטיפים באשר למגבלות הגוף והרוח של האדם המבוגר. זאת, בלא שלדברים יהיה לרוב בסיס רציונאלי או ענייני. הפליה זו פוגעת בכבוד האדם המופלה. הוא חש כי הוא נבחן על-פי גילו ולא על-פי כישוריו ויכולותיו... ההפליה פוגעת בחברה בכללותה. היא מנציחה דעות קדומות והבחנות קבוצתיות שאבד עליהן הכלח. היא מוותרת על תרומתם, על יצירתיותם ועל יצרנותם של אנשים רבים בעלי ניסיון ויכולת. בשנים האחרונות גוברת ההכרה בחומרת פגיעתה של ההפליה מחמת גיל ובצורך לשנותה...". כמו-כן, בסוגיה המדוברת, בפסק הדין בע"ע 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל - שמחה בוסי ואח' (ניתן ביום 2.10.11) נדונה טענה של מספר גננות להפליה מטעמי גיל על רקע פיטוריהן מרשת הגנים של אגודת ישראל בהגיען לגיל מתקדם. השופטת רונית רוזנפלד אמרה באותו מקרה: "בבואנו ליישם על נסיבות המקרה את הערך החברתי "אל תשליכני לעת זקנה", המבטא את התכלית העומדת ביסוד האיסור על הפליה מטעמי גיל, לשמירה על כבוד העובד המבוגר, המסקנה אך ברורה ומתבקשת- החלטת הרשת מחודש מאי 2003 בדבר פיטורי הגננות, נגועה בהפליה מטעמי גיל, וראויה להיפסל. ככל שמדובר בהחלטת הפיטורים ממאי 2003, היו אלה הגננות המבוגרות בעיקר, אם לא לבדן, שנבחרו לשאת על כתפיהן, החלשות יש לומר, את הבראתה של הרשת. ויתקן של המערערות שהוא נתון תואם לגילן, הוא שהביא עליהן את ההחלטה הזו. כל זאת בלא שקוימה חובת השימוע; בלא שהוקדשה מחשבה לנסיבותיהן האישיות כפרטים, ובלא שהובטחה להן רשת ביטחון קיומית- בין של תשלום פנסיה, ולמצער, אף לא של תשלום פיצויי פטורים, על פי הוראות הדין. בנסיבות המקרה, בעריכת האיזון בין עקרון השוויון של העובדים, מול זכות המעסיק לנהל את מקום העבודה, וודאי נוכח אופיה הציבורי של הרשת, גוברת זכות השוויון. הנהלת הרשת אינה רשאית להפעיל את סמכויותיה הניהוליות, כאשר תוצאת החלטתה הינה פגיעה בעובדותיה המבוגרות, משמע, הפלייתן לרעה לעומת יתר העובדים, מטעמי גיל. האמצעי שבו בחרה הרשת לא היה סביר ומידתי. ודוק. שיקולים כספיים לא יגברו על עקרון השוויון, שהרי "הבטחת שוויון עולה כסף.... זהו מחיר שכדאי וצריך לשלמו כדי להבטיח את היותנו חברה שומרת זכויות אדם ומכבדת שוויון"". השאלה במקרה שבפנינו היא עובדתית גרידא: האם פיטוריה של התובעת היו על רקע גילה (הן כגורם היחיד, הן כגורם המסייע). באשר לנטל הראייתי, קובע סעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן:"חוק שוויון הזדמנויות בעבודה"): בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - .... (2) לעניין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". 9. עובדות המקרה: התובעת הייתה בעלת נסיון בתחום החינוך לגיל הרך והתקבלה לעבודה אצל הנתבע בהיותה קרובה לגיל 53. הנתבע מנהל מערכת חינוך עצמאית לגיל הרך, אשר כללה בתקופת העבודה של התובעת שלושה בתי ילדים: בית הדס (לגילאים 0 עד שנתיים) המחולק לשני אגפים - בית תינוקות ופעוטון; גנון רימון (לגילאים שנתיים עד ארבע); גן ניצן (לגילאי ארבע עד שש). התובעת החלה לעבוד בחודש אוגוסט 2008 בתפקיד סייעת לגננת בגן ניצן. התובעת עבדה בנאמנות ובמסירות ונחשבה לעובדת טובה. בחודש ספטמבר 2009 (שנת תש"ע) חזרה לעבודה הגננת הקבועה בגן ניצן וביקשה לעבוד עם הצוות הקבוע שלה, שלא כלל את התובעת, שהייתה עובדת חדשה יחסית. לבקשת התובעת, היא שובצה כמטפלת בבית התינוקות, בו המטפלת המובילה הייתה גב' חיה מוזר. לאחר כחודש פנתה התובעת אל ענת, וביקשה לעבור לעבוד עם סיגל בפעוטון, בקשתה נעתרה והיא עבדה עד סוף השנה עם סיגל בפעוטון. התובעת המשיכה את עבודתה בצורה טובה, אך התגלו בעיות עם סיגל, שלא הייתה שבעת רצון מן התקשורת עם התובעת. לקראת שנת הלימודים תשע"א הוחלט על שינו במערכת החינוך של הנתבע, פוצל גנון רימון, כך שהוא נותר לגילאי שלוש-ארבע ולגילאי שנתיים עד שלוש נפתח בית ילדים נוסף - כלנית. בחודשים אפריל-מאי 2010 החלה ענת לתכנן את שיבוצי העובדות לקראת שנת הלימודים הבאה ונתקלה בבעיות בשיבוץ התובעת (לגבי אותן נסיבות נדון בהמשך, לאור המחלוקות הקיימות בין הצדדים). ענת שיתפה את התובעת באותם קשיים ולגבי הצורך לסיים את עבודתה. ביום 27.5.10 הודיעה ענת לתובעת על סיום העבודה, והתובעת ביקשה לסיים בחודש יוני, במקום בחודש אוגוסט. ענת מסרה לתובעת מכתב סיום העבודה, שבו נכתב "בעקבות שינויים במערכת החינוך הנני להודיעך על סיום עבודתך...". בעקבות בקשת התובעת, מסרה לה ענת נוסח שונה של המכתב (שבו לא שונה התאריך - 27.5.10), בו נכתב "בעקבות שינויים במערכת החינוך ובעקבות גילך המתקדם הנני להודיעך על סיום עבודתך...". באשר לנסיבות מסירת המכתב המתוקן, גם נתייחס בהמשך - לאור המחלוקת הקיימת. 10. החזקה שבדין: אין חולק, ואף לא טוען הנתבע, כי היה בהתנהגות התובעת או במעשיה סיבה לפיטוריה. התובעת הייתה עובדת טובה, מנוסה ומסורה. על כך העידו ענת, שאף מסרה לתובעת מכתב המלצה, סיגל ואף לימור, אשר העידה על כך לא כחשבת שכר של הנתבע אלא בתור אמא של ילד שהיה בגן שבו עבדה התובעת, והייתה מאוד מרוצה מעבודתה. לכן, פועלת הפיכת הנטל הראיתי על הנתבע, להוכיח כי הוא לא פעל תוך אפליה פסולה. אף מעבר להפיכת הנטל, כתוב מפורשות במכתב סיום העבודה (הנוסח המאוחר) כי "גילה המתקדם" של התובעת היה אחד מהשיקולים לסיים את עבודתה. זו ראיה לכאורה למעשה של אפליה, בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה. על כן, השאלה היא האם בהתאם לראיות שנשמעו בדיון, הצליח הנתבע לסתור את הראיות לכאורה הקיימות באשר למעשה של אפליה. 11. נסיבות סיום העבודה של התובעת: באשר לנסיבות סיום עבודתה, הצהירה התובעת: "הריני להצהיר כל תקופת עבודתי עם סיגל העבודה התנהלה על מי מנוחות עם כבוד הדדי, אולם במספר פעמים רב טענה בפני סיגל כי הייתה מעדיפה מטפלת צעירה ולא מבוגרת שלא עבדה מעולם בבית ילדים כך שתוכל לעצב אותה לפי ראות עיניה המקצועיות. הריני להצהיר כי במהלך חודש 4/10 התבקשתי לגשת למשרדה של ענת לצורך שיחה עימי, במסגרת השיחה העלתה בפני ענת את העובדה אשר הייתה ידועה לי כי סיגל מרוצה ממסירותי לעבודה, אולם סיגל היתה מעדיפה מטפלת צעירה שלא עבדה בפעוטון על מנת שהיא תכשיר אותה לפי ראות עיניה המקצועיות. הריני להצהיר כי ענת אמרה לי במסגרת השיחה כי נראה לה שאני שחוקה מהמקצוע, ועייפה והגננות מחפשות בחורות צעירות עם מרץ ו"דם צעיר" לדבריה, וכי עלי לקחת בחשבון ששנה הבאה אני כבר לא יעבוד עוד בקיבוץ". התובעת הוסיפה כי בסוף היום התקשרה אל ענת ובאותה שיחה זו ציינה את גילה (אשר משחק לרעתה באשר להמשך העסקה) אך ביקשה שהתובעת תתן לה מספר ימים כדי שהיא תבדוק מה היא יכולה לעשות. כשלושה שבועות לאחר מכן התקיימה ישיבה נוספת בין התובעת לבין ענת ועל כך הצהירה התובעת: "הריני להצהיר כי לאחר כשלושה שבועות לערך, ביקשה ענת להיפגש עימי במשרדה, הריני להצהיר כי במסגרת השיחה נמסר לי ע"י ענת כי היא חשבה על השיחה האחרונה בינינו, ובמחשבותיה היא שמה את עצמה במקומי ואיך היא הייתה מרגישה להיות במקומי שאני לא רצויה יותר בשל גילי המתקדם, אולם, חרף כל הצער ודבר העובדה כי יקשה עליי למצוא מקום עבודה חלופי בגילי המתקדם, נמסר לי ע"י ענת באופן רשמי כי היא נאלצת להודיע לי סופית כי החל מהשנה הבאה אני כבר לא יעבוד בקיבוץ משום שהם רוצים בחורה צעירה יותר. הריני להצהיר כי במסגרת השיחה אמרתי לענת כי ידוע ששנה הבאה עתיד להיפתח בית ילדים נוסף וכי יצטרכו מטפלות גם לשם, לפיכך אני יכולה לעבוד שם לאור מקצועיותי, ענת ענתה לי כי בכוונתם להביא לשם עובדות צעירות ורעננות". באשר לנסיבות מסירת מכתב סיום העבודה, על שני הנוסחים שלו, הצהירה התובעת: "הריני להצהיר כי בתחילת חודש 6/10 קיבלתי לידי מכתב פיטורין מאת הנתבעת, הריני להצהיר כי התאריך הנקוב במכתב אינו התאריך אשר בו קיבלתי את המכתב, מכיוון שביום 27.5.2010 הייתי בחופשה. הריני להצהיר כי במכתב נכתב כי סיבת פיטוריי הינה בעקבות "שינויים במערכת החינוך". הריני להצהיר כי מספר ימים לאחר קבלת המכתב ביקשתי לשוחח עם ענת בתקווה לשנות את החלטתה בנוגע לפיטורי, במסגרת השיחה ביקשה ענת מגב' חיה מוזר להתלוות אלינו לשיחה. הריני להצהיר כי בשיחה נשאלתי ע"י ענת האם התחלתי לחפש עבודה וכן צוין ע"י גב' חיה כי נראה לה שאני עייפה בשל גילי וכי נשחקתי מהעבודה הקשה והדרישות של המקצוע וכי נראה לה שטוב שאני יפסיק לעסוק עוד במקצוע. כשבוע לאחר השיחה פניתי לענת וביקשתי ממנה לציין במכתב הפיטורין את הסיבה האמיתית במסגרתה פוטרתי מן העבודה. הריני להצהיר כי ענת שהייתה באותו הזמן ישובה על הספה במשרדה, קמה ואמרה בציניות "אין בעיה" ניגשה לשולחן המחשב, הקלידה את המילים "ובעקבות גילך המתקדם" הדפיסה את המכתב, חתמה עליו ומסרה אותו לידי". כדי לתמוך בגרסתה הביאה התובעת כעדים את בעלה ואת ג'ולייט. אף אחד מהם לא נכח בשיחות עם ענת, ולא שמע על סיבות הפיטורים ישירות אלא הם מצהירים "מפי שמועה" לפי מה שהתובעת סיפרה להם. בשונה מן האמירות שבתצהיר, עדי התובעת לא זכרו בעדותם בבית הדין את הפרטים של השיחות עם התובעת, הן באשר למועד התרחשותם, הן באשר לתוכנם. אולם, כאמור, קיימת ראיה לכאורה לגבי מעשה האפליה ויש לבחון האם זו נסתרה על ידי הנתבע. 12. עדי הנתבע: ענת הצהירה באשר לנסיבות סיום העבודה של התובעת: "בחודשים אפריל - מאי 2010 התחלתי לתכנן את איוש הצוותים לשנת תשע"א. כשרציתי לשבץ את התובעת באחד מבתי הילדים, התברר לי שאין אף בית בו ניתן לשבץ את התובעת - לא ניתן היה להשאיר את התובעת בפעוטון בו עבדה, שכן המטפלת המובילה שהיתה מיועדת לעבוד בפעוטון בתשע"א (ציונה) ביקשה לא לעבוד איתה; להחזיר את התובעת לבית התינוקות גם לא היה אפשרי, משום שהתובעת כבר עבדה שם בעבר וביקשה לעבור משם כי זה לא התאים לה; לא ניתן היה לשבץ את התובעת בגנון רימון משום שבגנון היה צוות יציב שהמשיך בעבודתו; גם לשבץ את התובעת בבית הילדים החדש שנפתח, כלנית, לא היה אפשרי, כי כאחראית לבית הילדים הזה נקבעה סיגל, ומערכת היחסים בין התובעת לסיגל לא איפשרה המשך עבודתן יחד; ולבסוף - גם בגן ניצן לא ניתן היה לשבץ את התובעת, מאחר והגננת שם לא רצתה לצרף את התובעת לצוות שלה. לאור האמור לעיל שוחחתי מספר פעמים עם התובעת, ובשיחות אלו שיתפתי אותה בקשיים ובהתלבטויות בנושא השיבוץ שלה לשנת תשע"א. בשיחות אלו אמרה לי התובעת שהיא מבינה כי בנסיבות אלו לא תוכל להמשיך בעבודתה במערכת החינוך בניר דוד ולמעשה הגענו יחד למסקנה שהיא תסיים עבודתה בסוף השנה". ענת מסרה לתובעת מכתב שבו צוין כי היא מפוטרת על רקע "שינויים במערכת החינוך" ביום 27.5.10. באשר לנוסח המתוקן של המכתב, והסיבות לשינוי ומסירתו לתובעת, הצהירה ענת: "שבוע לפני המועד בו אמורה היתה התובעת לסיים את עבודתה, ב-23 ליוני, היא הגיעה אליי למשרד ואמרה לי שהיא זקוקה לעזרתי. התובעת אמרה לי כי נאמר לה שאם היא תביא מכתב המאשר שהיא פוטרה על רקע גיל, היא תהיה זכאית לקבל מהמדינה לימודים או קורסים כלשהם להסבת מקצוע, ועל כן היא מבקשת שאוסיף למכתב הפיטורים אמירה לפיה היא פוטרה בגלל גיל. מאחר ולא הטלתי כל ספק בכנות מניעיה של התובעת ושמחתי על ההזדמנות לעזור לה, אמרתי לה שאין כל בעיה ואני אעשה כל מה שאני יכולה על מנת לסייע לה. בהתאם לבקשתה של התובעת נכנסתי למכתב סיום העבודה שהיה שמור במחשב במשרדי והוספתי את שלוש המילים "ובעקבות גילך המתקדם", כך שבמכתב המתוקן נאמר כי סיום העבודה הינו "בעקבות שינויים במערכת החינוך ובעקבות גילך המתקדם". נתייחס קודם לשינוי בנוסח מכתב הפיטורים, וההוספה שנעשתה באשר ל"גיל המתקדם" של התובעת. עולה מן העדויות שנשמעו כי היחסים בין התובעת לבין ענת היו ידידותיים מאוד. ענת ניסתה למצוא פתרון להמשך העסקה של התובעת, וכאשר ראתה שהדבר אינו אפשרי, היא נתנה לה מכתב המלצה והמליצה עליה לגנים של קיבוצים אחרים באזור. כך, התובעת השתתפה בחגיגות סיום שנת הלימודים, על אף שהיא כבר לא עבדה, ונערכה לה מסיבת פרידה. אין חולק כי חלף כחודש ימים בין מסירת מכתב הפיטורים ה"מקורי" לבין מסירת הנוסח המתוקן. אם זו הייתה כוונתה של ענת - לציין את סיבת הפיטורים, והייתה מוכנה לציין זאת על גבי המכתב (דבר מוזר בפני עצמו) היא הייתה כותבת זאת מלכתחילה. אם- כפי שטוענת התובעת - היא זו שביקשה לציין את הסיבה האמיתית לפיטוריה על גבי המכתב, לא מובן מדוע לא ביקשה זאת מיד לאחר קבלתו. דווקא תמימות המעשה, שלא התחשב בתוצאות המשפטיות, מצביע על כך כי הכוונה של ענת בעת שינוי הגרסה הייתה לעזור לתובעת, וכי זה נעשה לבקשתה. בין שתי הגרסאות השונות בנקודה זו, אנו מעדיפים את זו של ענת, שאף נתמכה על ידי עדותה של לימור, לפיה התוספת במכתב הפיטורים נבעה מבקשתה של התובעת, אשר אמרה לענת שהיא מבקשת זאת כדי לקבל הסבה מקצועית בלשכת התעסוקה. ייתכן מאוד כי זו לא הייתה הסיבה האמיתית לבקשה, אך אין לכך נפקא מינה. על כן, אנו סבורים כי האמירה באשר לגיל התובעת במכתב סיום העבודה אינה משקפת את כוונתה של ענת בכל הנוגע להפסקת עבודתה ואין לתת לה נפקות משפטית. 13. הסיבה לפיטורי התובעת: מהותו של הסכסוך שבפנינו הוא האם גילה של התובעת היווה שיקול בהחלטה לפטר אותה ועל כן, האם מדובר במעשה של אפליה, כאשר כאמור, הנטל הראייתי על הנתבע להוכיח כי לא פעל תוך אפליה פסולה. לפי עדות התובעת, העדיף הנתבע להעסיק עובדות צעירות ולכן, גילה קבע את גורלה והיווה שיקול מרכזי בהחלטה לפטר אותה. ברם, פירטה ענת את הנסיבות שבגללן לא ניתן היה לשבץ את התובעת - שלא הייתה "מטפלת מובילה" - באחד הצוותים הקיימים או בצוות שאמור היה לנהל את הגן החדש "כלנית". זאת, מאחר שלתובעת היו בעיות בתקשורת עם חלק מן העובדות שהיו בכירות ממנה, שלא רצו שתעבוד איתן. בעניין זה, חשובה עדותה של סיגל, אשר עבדה עם התובעת בתקופה האחרונה, לפני ההחלטה על פיטוריה. סיגל הצהירה: "ציפי כתבה בסעיף 12 לתצהירה כי בכל התקופה שהיא עבדה איתי "העבודה התנהלה על מי מנוחות עם כבוד הדדי". נכון שהיה כבוד הדדי, אבל היו הרבה חילוקי דעות ביני לבין ציפי, בעיקר בכל הנוגע לגישות החינוכיות לפיהן יש לעבוד. מבחינה מקצועית ציפי היתה מקובעת, לא היתה מוכנה להשתנות או ללמוד. באופן כללי היו בינינו הרבה "תקלים" ומערכת היחסים בינינו לא היתה מערכת יחסים טובה והדוקה כפי שבד"כ יש לי עם שותפותי לעבודה. בשל האמור לעיל, כאשר ענת דיברה איתי על כך שבשנת הלימודים תשע"א אקח על עצמי את התפקיד של מטפלת מובילה בבית הילדים החדש שנפתח - כלנית - ביקשתי מענת שלא תשבץ את ציפי בצוות שלי". בחקירתה הנגדית אמרה סיגל: "ש. והתקשורת שלך עם התובעת? ת. היו חילוקי דעות. ש. היו שיחות עם התובעת עם ענת? ת. היו שיחות בין שלושתנו וגם נפרדות. ש. על מה בעיקר התלוננת על התובעת אצל ענת? ת. לתובעת היה קשה לקבל את המרות שלי. אני יותר צעירה ממנה. ש. במה זה בא לידי ביטוי? ת. בתקשורת לקויה וזה פגע בעבודה. ש. אני רוצה שתזכרי באחת מהדוגמאות שבגללן פנית לענת והייתה פגישה משולשת? ת. גם עם ציפי היו המון שיחות. זה בעיקר בדעות המקצועיות של העבודה. אם הייתי אומרת משהו והיא לא הייתה מקבלת, בקטע של חינוך עם ילדים. אני הייתי אומרת שאני מאמינה בשיטה כזו או אחרת והיא ממרה את פי. הכל התנהל מאוד לאט. הייתי אומרת לה לעשות משהו מסוים וזה לא היה מקובל עליה היא לא הייתה עושה את זה, אז כדי לא להיכנס לוויכוח אני הייתי עושה את זה. גם בקשר שלנו לא הייתה כימיה" (ראו ע' 30 ש' 3-16 לפרוטוקול הדיון). עדותה של סיגל הייתה אמינה עלינו, כאשר התרשמנו שמדובר בעדות אובייקטיבית ונטולת סתירות. ב"כ התובעת בסיכומיה ניסתה לייחס לגב' סיגל התנהגות מפלה כלפי התובעת, לאור העדפתן של עובדות צעירות. אולם, סיגל העידה כי היא עובדת היום, וזו השנה השנייה, עם שתי עובדות שהן מבוגרות ממנה "הן עובדות נהדר וזה לא קשור לגיל" (ראו ע' 31, ש' 6 לפרוטוקול הדיון). יש שוני מהותי בין פסילת עובד עקב גילו לבין אי התאמתו לעבודה, לדוגמא בשל חוסר גמישות, העדר יכולת לקבל הוראות וכו'. בגישה הסטראוטיפית - קשיחות קשורה לגיל, אך במציאות של עולם העבודה, מדובר בתכונה לא חיובית שבוודאי שלא קשורה רק לגיל, אלא בעיקר לאופי. לפי עדותה של סיגל היו קשיים עם התובעת לאור חוסר התאמתה לגישה החינוכית שבה סיגל דוגלת, ושהיא בעלת הסמכות לקבוע, לאור מעמדה כמטפלת מובילה. ענת העידה באשר לשיקולים הארגוניים בשיבוץ של המטפלות לקראת שנת הלימודים תשע"א. באשר לטענת ב"כ התובעת על כך שלא זימן הנתבע את העובדות האחרות, שעדויותיהן רלוונטיות למשפט, נציין כי לא היה חייב הנתבע לזמן את כל יתר המטפלות-גננות ואין לראות באי הזמנתן מחדל הפועל לחובתו. ב"כ התובעת ציינה בסיכומיה אפשרויות שיבוץ אחרות שכללו המשך עבודתה של התובעת, אך אנו סבורים כי אין להידרש לכך. שיבוץ של עובדים במסגרות העבודה הקיימות הוא חלק מן הפררוגטיבה הניהולית של המעביד, שאינה נתונה לביקורת שיפוטית כל עוד לא נעשה מעשה שלא כדין או אפליה פסולה. לאחר שהוכח כי כתוצאה מבעיות תקשורת בין התובעת לבין סיגל ומטפלות מובילות אחרות בגנים של הנתבע, נוצרה בעיה שבגינה לא ניתן היה, או היה קושי רב, לשבץ את התובעת לעבודה, אנו בדעה כי הנתבע הצליח להרים את הנטל הראיתי שהוטל על כתפיו - הוכח שהוא פעל תוך שיקולים עניינים ולא תוך אפליה פסולה. 14. האם הנתבע פועל תוך אפליה מטעמי גיל: הנתבע הוכיח כי הוא מעסיק עובדות מבוגרות אחרות, אף מבוגרות מהתובעת: העובדות חיה אוחנה וחיה מוזר. אין רלוונטיות לעובדה כי חיה מוזר היא חברת קיבוץ ולגבי חיה אוחנה, היא עובדת קבועה אף אם תפקידה הוא להחליף את המטפלות בכל הגנים ביום החופשי של המטפלות האחרות. כמו כן, אף ענת צעירה מהתובעת בשנה אחת בלבד, וכן, מועסקות אצל הנתבע עובדות "מבוגרות" - מעל גיל ארבעים, לצד עובדות צעירות יותר. ענת העידה, ועדותה הייתה מהימנה עלינו (ואף הוגש פרסום לעובדים דרושים) כי היא מעדיפה עובדות בעלות ניסיון, ולכל הפחות, לא כל כך צעירות. כן, יש לציין כי התובעת עצמה התקבלה לעבודה כאשר היא הייתה לקראת גיל 53 ותקופת העבודה הייתה שנה ו-10 חודשים. אם הנתבע פעל במדיניות של אפליה כלפי עובדים מבוגרים, לא מובן מדוע בחר לקבל את התובעת לעבודה, בגיל לא צעיר. 15. לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי הנתבע הוכיח כי פיטורי התובעת היו בשל שיקולים ארגוניים עניינים ולא תוך אפליה מטעמי גיל. לכן, התביעה לפיצוי נדחית. על התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. 16. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. מטפלתפיטורים