מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ערעור על גובה מזונות: השופט ישעיהו שנלר - אב"ד: ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט אריאל בן ארי) בתמ"ש 36433/06 אשר חייב את המערער (להלן: האב) לשלם למזונות בנו המשיב (להלן: הקטין) באמצעות אמו (להלן: האם), סך של 4,740 ש"ח לחודש, מיום הגשת התביעה, וכן חייבו בהשתתפות בהוצאות נוספות. רקע עובדתי ופסק הדין: 1. הורי הקטין (עורכי דין במקצועם) נישאו בחודש יוני 2005 כשבחודש מרץ 2006 נולד הקטין. ההורים חיים בנפרד מאז חודש ינואר 2007 והתגרשו בשנת 2011. 2. בשנת 2008 הגישה האם תביעה למזונות קטין מהאב. בחודש יוני 2008 חייב בית המשפט את האב לשלם סך של 1,300 ש"ח כמזונות זמניים ועוד 500 ש"ח עבור מדור (להלן: המזונות הזמניים). האב טען כי נוכח השתכרותו הדלה, אין ביכולתו לעמוד בסכום זה כשהאם טענה מנגד כי האב יכול וצריך לשאת בתשלומי מזונות העולים על המזונות הזמניים. 3. ההורים טענו לפני בית משפט קמא, כל אחד לשיטתו, בדבר השתכרות האם מחד גיסא ויכולתו הכלכלית של האב מאידך גיסא וכן בדבר היקפם הכספי של צרכי הקטין. בית המשפט עמד על הכללים המקובלים עת נקבעים מזונות קטין ובהם הדין האישי וחובת האב לזון את ילדיו, בדיקת גדריו של מעגל "הצרכים ההכרחיים", הצורך בביסוס רכיבי התביעה למזונות קטין ושיקול דעתו של בית המשפט בקביעת גובה המזונות, תוך התייחסות להכנסות שני ההורים. 4. בית המשפט קיבל בפסק דינו את טענות האם כי הכנסתו של הבעל גבוהה מזו הנטענת על ידו, ודחה את טענותיו כי הוא מצוי בקריסה כלכלית. כך הפנה בית המשפט להוצאות של אלפי שקלים שהוציא האב לשם טיסות באילת ולשם הימורים, תוך דחיית ההסברים שנתן. בנוסף, הפנה בית המשפט להודאת האב כי מימן עבור משפחתו טיולים, חופשות ומתנות. כן עמד בית המשפט על הוצאות האב במסגרת עבודתו השוטפת כעורך דין (שכירות משרד, פרסום וכו') ועל כך שהאב שילם מיוזמתו 2,800 ש"ח מזונות עבור הקטין, עד אשר החליט להקטין סכום זה. כן התרשם בית המשפט באופן "שלילי" מאמינות האב. בנוסף, בית המשפט קבע כי חובת האב לזון את בנו הקטין ולממן את צרכיו ההכרחיים היא חובה על פי הדין האישי שחלה על האב בלבד (להבדיל מצרכיו של הקטין מדין צדקה) וכי הוא חב באמור גם אם מצבו הכלכלי קשה. עוד הוסיף כי מדובר בעו"ד בעל ותק של כ- 10 שנים, ואין מניעה כי יעבוד כשכיר. בהתאם בחן בית המשפט גם את פוטנציאל השתכרותו של האב, ומשכך העמיד את הכנסתו ואת אשר הרויח, בלפחות סכום של 10,000 ₪. לגבי האם, הגם שציין בית המשפט כי נתגלו אי דיוקים וסתירות בדבריה לעניין שכרה וכי שכרה גבוה ללא ספק מהסכום בו נקבה, די היה לו בהודאתה, לצורך ההכרעה, כי הכנסתה עומדת על סך של 7,000 ש"ח נטו בחודש. 5. בית המשפט קבע כי ההוצאות שנדרשו בגין שכ"ד ולחזקת המדור סבירות, ועל כן חייב את האב בשליש מעלויות אלו, קרי 1,250 ₪ ו- 650 ₪ בהתאמה. בנושא הוצאות החינוך, קבע בית המשפט כי הקטין משתתף בקביעות בגן שעלותו 1,800 ₪ ולאחר מכן בצהרון שעלותו 1,000 ₪ וכי בנוסף יש לשלם לגן כ- 1,000 ₪ לשנה. משכך חייב את האב לשאת במחצית הסכומים האמורים החל ממועד הגשת התביעה, בסך של 1,440 ₪. חיוב זה יופחת מעת שיופסק התשלום לגן. מעת שיעבור הקטין לבית ספר במסגרת חוק חינוך חובה, יישא האב במחצית ההוצאות הכרוכות בכך, ובנוסף מחצית משיעורי עזר ומחצית משני חוגים. לגבי יתר צרכיו של הקטין, חייב בית המשפט את האב לשלם סך של 1,400 ש"ח (בגין ביגוד, הנעלה ופנאי) כאשר נקבע ש"סכום זה כולל את כל צרכיו מכל וכל". בנוסף חוייב האב במחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על קופות החולים. כאמור תחילת החיובים ממועד הגשת התביעה תוך עדכון הסכומים לפי המדד הידוע במועד מתן פסק הדין. טענות הצדדים בערעור: תמצית טענות האב: 6. האב השיג על החלטות רבות שניתנו במהלך הדיון בפני בית משפט קמא, לרבות ביחס להחלטות הקשורות לשמיעת עדים, המצאת מסמכים ועוד, וטען כי פסק הדין שגוי "ממסד ועד טפחות". לטענתו, סכום המזונות שנפסק הוא למעלה מצרכי הקטין ואין ביכולתו לעמוד בסכום זה. האב טען כי הוא סובל מקשיי פרנסה וכי רכבו אשר שימש אותו ככלי עבודה כסנגור, נמכר במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנפתחו נגדו. כן הפנה האב לכך שהוא מתגורר אצל הוריו במשך תקופה ארוכה בשל קושי לשלם עבור קורת גג לעצמו, וכי לא היה יסוד לאשר קבע בית המשפט אודות מקום מגוריו של הוריו. 7. האב טען שנפלו טעויות רבות בפסק הדין של בית משפט קמא. בין היתר טען לטעויות בהקשר לחישוב הוצאות החינוך של הקטין ועלויות שהותו בצהרון כאשר לשיטתו אלה עומדים על לכל היותר על סך של 900 ש"ח לחודש ולא 1,440 כפי שנקבע בפסק הדין. כך גם לא היה מקום לחיובים שנקבעו בגין הוצאות אלו ממועד הגשת התביעה. 8. עוד הפנה האב לטעויות נוספות שנפלו בפסק הדין לטענתו, בהקשר ליכולותיו הכלכליות, הכנסותיו ומגוריו כמו גם בנוגע לסכום המזונות ששילם בעבר, כאשר לשיטתו טעה בית המשפט קמא כאשר קבע שהוא שילם בעבר מזונות קטין בסך של 2,800 ש"ח. עוד הפנה לחובות בהם הוא נתון תוך שהוא משיג גם על אשר קבע בית המשפט בדבר פוטנציאל השתכרותו. 9. האב גם הפנה לטעויות שנפלו בפסק הדין בהקשר ליכולותיה הכלכליות וכושר השתכרותה של האם ולכך שמשרדה של האם ממוקם בביתה וחלק מהוצאותיה בגין שכירת מדור והחזקתו שימשו למעשה למשרד ולא עבור מגורי הקטין והאם, וכי הוצאות אלו אף מוכרות לצרכי מס. כן טען כי האם לא הוכיחה כי לוותה הלוואות כלשהן שעליה להחזיר. 10. עוד טען האב ביחס לקביעות שונות של בית משפט קמא וכן שטעה בית המשפט בכך שלא הפחית את קצבת הביטוח לאומי מחיוביו. 11. כן טען האב כי בית המשפט קמא לא אפשר לו לנהל את הגנתו, להמציא מסמכים שונים לבית המשפט ולהוכיח את טיעוניו לאורך "כל המשפט" (כלשונו) ובפרט טען שבית משפט קמא לא אפשר לו להוכיח כי הוא חייב כספים רבים וכמו כן לא אפשר לו לחקור את האם כנדרש וכנחוץ. 12. כן הפנה המערער להחלטתו של נציב הקבילות על השופטים אשר קבע כי בית משפט קמא נהג באופן פסול כאשר נקט במשוא פנים כנגד האב. 13. על כן עתר האב לכך שסכום המזונות יופחת לסך של 1,300 ש"ח לחודש מיום מתן פסק הדין. תמצית טענות האם: 14. לטענת האם, תשלום דמי המזונות הבסיסי עבור הקטין עומד על סך של 3,300 ש"ח לחודש בלבד ואליו מצטרף מחצית תשלום צהרון בסך של 500 ש"ח לחודש, כשכסכום זה מביא בחשבון תשלום עבור תקופות בהם הילד ישהה בקייטנות, כאשר האם הצהירה כי כל הנחה לה תזכה כאם חד הורית בקשר לחינוך הקטין, יהיה זכאי לה גם האב. לטענתה, דמי המזונות שנפסקו לקטין הוכחו בבית משפט קמא ומשקפים את הוצאותיו. 15. כן טענה האם כי האב הפסיק (מאז חודש מאי 2012) לראות את בנו כליל, כאשר לדידה התנהגות זו של האב מעידה כי כל מאבקו המשפטי מתנהל "על גבו" של הקטין ולא לטובת הקטין תוך התעלמות מצרכי הקטין. כן טענה האם כי האב נמנע מלשלם את חיוב מזונות הקטין שהושת עליו מאז חודש אוגוסט 2010, כאשר חוב ההוצאה לפועל של האב עומד על סך של כ-180,000 ש"ח, למרות שהוא עובד כעורך דין וכל בקשותיו לקביעת דמי מזונות נמוכים נדחו על ידי בית המשפט. 16. לטענתה, יש לדחות את טענות האב לעניין הוצאות החינוך של הקטין שכן טענותיה לפני בית משפט קמא בעניין זה נתמכו באישורים שונים שהעידו על התשלומים השונים ששילמה, ובכל מקרה האב נושא רק במחצית תשלומים אלה שהאם תוציא בפועל. לדידה, מרכיב זה במזונות הקטין ילך ויקטן במשך השנים. כך למשל טוענת האם כי בית המשפט לא התכוון לחייב את האב בתשלום צהרון עד גיל 18, אלא רק בגין התשלומים בפועל בנושא חינוך הקטין. כן דחתה את טענותיו של האב לחיובו בתשלום עבור חוגים ושיעורי עזר, אי-קיזוז קצבת הילדים עבור הקטין והוצאות שונות של הקטין שהאב טען שיש להפחיתם. 17. לעניין כושר השתכרות האב ומצבו הכלכלי טענה האם כי אין בעובדה שהוא גר בבית הוריו כדי להעיד בהכרח על קשיים כלכליים. האם הפנתה לחופשות של האב בהן הוציא האב לטענתו עשרות אלפי שקלים וכן לכך שהאב שוכר משרד לצורכי עבודתו כעורך דין והוא בעל לקוחות פרטיים. כן טענה האם בהקשר לכך כי האב לא צירף מסמכים או ראיות שונות כגון הסכמי שכירות, דוחות מס ודפי חשבון בנק שהיה בהם, אם בכלל, כדי לבסס את טענותיו לעניין קשייו הכלכליים. כן הפנתה לתהיות שונות שעלו מגרסתו שאינן מתיישבות עם טענותיו למצב כלכלי קשה. בין היתר הפנתה האם לדרכונו של האב בו מופיעים כ-40 כניסות ויציאות לחו"ל ומחו"ל, הימצאות 8 סוגי כרטיסי אשראי, שלושה חשבונות בנקים, העדר דרישתו של האב לתשלום שכ"ט מהסנגוריה הציבורית בגין 10 תיקים בהם טיפל - עובדות אשר אינן מתיישבות עם גרסתו למצוקה כלכלית. כן הפנתה האם לקביעתו של בית משפט קמא כי גם אם מצוי האב במצב כלכלי קשה, אין בכך כדי לפטור אותו מתשלום מזונות לבנו, גם אם משמעות הדבר היא כי האב ייאלץ לבצע עבודות פרטיות נוספות. כן טענה האם כי אומדנו של בית משפט קמא באשר לגובה הכנסתו בסך של 10,000 ש"ח "אינה תלושה מן המציאות". 18. לעניין גובה תשלום מזונות בעבר, טענה האם כי צדק בית המשפט כאשר קבע שהאב נהג לשלם תקופה מסוימת סך של 2,800 ש"ח מזונות ובכל מקרה, האם דחתה את טענת האב כאילו בשל תשלום מזונות הקטין הוא נקלע לחובות עצומים. 19. לעניין שכרה טענה האם כי היא עובדת באופן מסודר מול הסנגוריה הציבורית והציגה את כל האישורים הרלוונטיים באשר לגובה הכנסתה, והמערער לא הצליח להוכיח כי טענותיה אינן נכונות. 20. כן טענה כי יש לדחות את טענות האב והשגותיו בנושא ניהול המשפט בבית משפט קמא. לשיטתה, האב נקט בגישה של הסתרה, צירף תצהיר עדות ראשית חלקי ומצומצם במכוון על מנת להסתיר את מצבו הכלכלי האמיתי, ובדין דחה בית המשפט את בקשתו המאוחרת לבצע "מקצה שיפורים" ולצרף מסמכים חדשים. לטענת האם, בערעורו מבקש האב לפתוח מחדש (כך במקור) את הדיון בסוגיית מזונות הקטין שכבר הוכרע ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור בכגון דא. כן טענה שהאב נקט בדרך של שימוש לרעה בהליכי בית משפט בהפנותה גם לקביעות בית המשפט קמא בדבר מהימנות האב. בנוסף התייחסה האם לטענתו של האב בהקשר להחלטת נציב תלונות הציבור על השופטים, כשלשיטתה "אין זה מעניינו של כתב ערעור זה". 21. על כן טענה האם, כי משלא הוכחה טעות כלשהי בשיקול דעתו של בית משפט קמא, יש לדחות את ערעור האב ולחייבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. דיון והכרעה: התנהלות המערער והמסגרת הדיונית: 22. כפי שצוין לעיל, המערער בחר לערער על כל קביעה וקביעה של בית משפט קמא, כך גם על החלטות רבות של בית משפט קמא, אשר ניתנו במסגרת ההליך המשפטי, ואשר על חלקן אף הגיש בזמנו בקשות רשות ערעור. למעשה, לא הותיר המערער "אבן על אבן" מההחלטות שניתנו על ידי בית משפט קמא ומקביעותיו ומסקנותיו בפסק הדין, שהמערער לא השיג עליהן. בצדק טוענת ב"כ המשיב, כי בפועל עותר המערער לקיים הליך חדש בערכאת הערעור, וכאילו לא התקיים הליך בפני בית משפט קמא, הליך בו נשמעו ראיות ובית משפט קמא קבע ממצאים לרבות בנשוא מהימנות, אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. 23. יתר על כן, המערער לא הגיש בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור לרבות בהתייחס למסמכים אשר טען כי בית המשפט לא אפשר לו להציגם [ראו תקנה 475 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 וכן ראו את דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס שקבע כי "כל עוד לא ניתנה החלטה שיפוטית המתירה צירופן של ראיות נוספות, לא רשאי בעל דין להסתמך על ראיות אלו במסגרת טיעוניו"; ראו רע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי (8.3.2011) פסקה 8]. משכך, אין מקום כי נתייחס לאותם מסמכים להם הפנה המערער בערעורו. 24. חרף כל האמור, ניסה בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות אלו או אחרות, אשר אמורות להסדיר הן את פרעון חוב המזונות שנצבר והן את תשלומי המזונות השוטפים, אולם לצערנו, הדבר לא הסתייע, וחבל. ודוק, לעיתים דחיית הצעה או בקשה לשינויי זה או אחר בה, עלול לגרום לחזרת הצד שכנגד מנכונותו לבוא לקראת משנהו, וד"ל. בנוסף, לא ניתן שלא להתייחס לאשר הגיש המערער לבית המשפט, במסגרת עדכון, כביכול, ליישום הצעה זאת או אחרת. לא בכדי הדגיש בית המשפט כי אין להמציא כל חומר נוסף, אולם המערער הרשה לעצמו להוסיף טיעונים ואף את החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים שלא כדין [ראו למשל ע"א 4561/10 כהן נ' עמי גור ניהול נכסים בע"מ (24.10.2010)], הגם שלא בחנו את תוכנם. 25. טרם שנדרש לאותן טענות אשר מצריכות התייחסות, נחזור על מושכלות ראשונים, כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית אלא במקרים יוצאי דופן. נקבע כבר כי כאשר עסקינן בשאלה של פסיקת מזונות לא יתערב בית המשפט בשאלת שיעורם אלא במקרים חריגים, היות וליבון סוגיות של שיעור מזונות תלוי בעובדות ובנסיבות מקרה קונקרטי והתרשמות ישירה של הערכאה הדיונית שהיא בעלת הכלים המתאימים לבירור סוגיות אלו. ודוק: זאת גם במקרה ובו ערכאת הערעור הייתה פוסקת סכום שונה במקצת [ראו למשל בע"מ 3792/12 פלוני נ' פלונית (13.1.2013); בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית (23.6.2009); בע"מ 9396/05 פלוני נ' פלונית (25.1.2006)]. 26. מכאן נעבור לבחון את טענותיו המרכזיות של האב בערעורו, אשר ניתן למקדם, בהשגות על קביעת שיעור השתכרותם של האב והאם, כך גם כושר השתכרותם, בחינת צרכי הקטין ובמיוחד הקשור לחיובים בגין הוצאות חינוך לרבות מועדי החיובים השונים, כך גם טענותיו אודות קשייו הכלכליים. כאמור, האב גם משיג על החלטות הביניים, וטוען כי בגין החלטות אלו או אחרות נמנע ממנו להוכיח טענותיו, משכך נדרש באופן כללי גם להשגות אלו. השתכרות האב והאם: 27. הלכה היא כי בית משפט שלערעור ימנע עצמו מלהתערב בקביעת הערכאה הדיונית, בהעדר טעות בולטת בשיקולי הערכאה הראשונה, או פגם אחר היורד לשורשו של עניין [ראו למשל לאחרונה בעמ"ש (י-ם) 24628-11-11 ד.ח. נ' ס.ח. (20.2.2012); כמו כן ראו פסק דין שניתן מפי הרכב כב' השופט ענבר בעמ"ש (ת"א) 6564-03-11 ס.ד. נ' ב.ד. (8.7.2012)]. בית משפט קמא קבע על יסוד הראיות והעדויות שהובאו בפניו כי השתכרותו של האב עומדת לכל הפחות על סך של 10,000 ש"ח לחודש תוך שציין כי קבע זאת על פי התרשמותו מהדברים שנאמרו על ידי האב, הסתירה בעדויותיו ולנוכח ממצאים שליליים בדבר מהימנותו. כן קבע כי סכומי המזונות בהם חייב את האב הם סכומים אליהם "הורגל הקטין". עוד הסתמך בית המשפט על הוצאותיו של האב להימורים ועוד. כמו כן עולה כי לא ניתן להתעלם מהתנהלות האב בבית משפט קמא, כאשר נקט בדרך של גילוי חלקי של פרטים ומתן הסברים בלתי מספקים לסוגיות מוקשות באשר ליכולותיו הכלכליות הממשיות. כך למשל כשנשאל האב בחקירתו מדוע לא ציין בכתב הגנתו את נושא נסיעותיו התכופות לחו"ל בעלויות גבוהות, למרות שטען שמצבו הכלכלי קשה השיב האב "אין תשובה". לגבי דרכונו ופירוט יציאותיו לחו"ל ציין האב כי יש לו דרכון "אבל אני לא יודע איפה" והמשיבה נאלצה להמציא תעודת בירור פרטים בנוגע ליציאות וכניסות המערער (ראו בפרוטוקול הדיון לפני בית משפט קמא מתאריך 10.3.2009, עמודים 46-45). בהקשר לכך ראוי להפנות לדברי כב' השופט דרורי אשר עמד על מטרת גילוי הפרטים על ידי בעלי הדין כבר בעת ניסוח כתבי טענותיהם, שכן לדידו תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 מחייבות את בעלי הדין "'לגלות את קלפיהם' כבר בעת ניסוח כתבי טענותיהם" [בע"מ (י-ם) 470/03 פלוני נ' פלונית (18.11.2005)]. גם בית משפט קמא נדרש לכך במסגרת פסק דינו כאשר ציין, כי "לא נראים בעיני ההסברים שנתן להוצאות הרבות בסך אלפי שקלים לשם טיסותיו ... הקשיים הנפשיים והמתחים שהובילוהו לכך אינם הסבר ראוי ואף לא משכנע (יש להעיר כי ענין זה כלל לא נזכר בכתבי הטענות שמצידו עד שנאלץ להודות בכך בחקירה)" (פסקה 17 לפסק הדין של בית משפט קמא). כל האמור בגדר קביעות בשאלות של מהימנות ובגדר ממצאים עובדתיים. מכל מקום, ונוכח אשר יפורט בהמשך הדברים, בסופו של יום גם אם כשיטת האב, עדיין אין הוא יכול להתנער מחובותיו כאב כלפי המשיב. 28. אכן, בית המשפט העריך את משכורתה של האם בסך של 7,000 ש"ח בציינו כי הגם שברור לו כי האם משתכרת מעבר לסכום האמור, די לו לצרכי הכרעתו בסכום זה. ייתכן וכוונת בית המשפט קמא, קשורה לפסיקה שעניינה חלוקת נטל המזונות בין ההורים, גם אם מדובר בדין אישי. כך קבעה כב' השופטת ארבל בהקשר לכך כי "פסיקת המזונות נעשית על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות מול הצרכים, וקביעה בהתאם לכך את שיעורם הסביר של המזונות" [בבע"מ 1715/07 פלוני נ' פלונית (26.8.2007); ראו גם דברי כב' השופט פרוקצ'יה בבע"מ 2433/04 ג.צ. נ' ד.צ. (2.10.2005)]. וראו גם דבריה של כב' השופטת שטופמן אשר ציינה כי: וכך נראה כי למרות המגמה לחלוקת מזונות 'באופן שוויוני', ספק אם בכל האמור לגבי 'צרכים הכרחיים' של קטינים, מתחת לגיל 15, אומנם מכוונת הפסיקה 'לחלוקה שוויונית' בין ההורים, על דרך חישוב אריתמטי מדוייק של הכנסותיהם והוצאותיהם, ובלא להתחשב בחבויות המוטלות מן הדין. מן הראוי לציין, כי 'חלוקה שוויונית' של מזונות בין הורים, מן הראוי שתשקלל גם מרכיבים נוספים של עלות מזונותיהם של קטינים, אשר אינם חולקים פרקי זמן שווים בין בית אימם ובית אביהם, ומטבע הדברים מוטלות על ההורה, המשמורן העיקרי, הוצאות נוספות אשר קשה לערוך בגינן חישוב אריתמטי מדוייק" [ע"מ (מחוזי ת"א) 1052/05 ס. מ. נ' ג. מ. (26.3.2006); ההדגשות שלי]. בלשון אחרת, קביעת בית משפט קמא בהתייחס לשיעור השתכרותה של האם, משמעותה כי יש להביא בחשבון לפחות את שיעור ההשתכרות האמור, בבחינת חלוקת הנטל בין ההורים. צרכי הקטין: 29. בהתייחס לצרכי הקטין, בית משפט קמא בחן את הנטען על ידי הצדדים, ובסופו של יום הסתמך על החומר שבפניו, הגם שלטענת האב טעה בבחינת אותו חומר. בהתאם למגמת הפסיקה אף בעת מתן פסק דינו של בית משפט קמא, סכום המזונות ההכרחיים עמד אכן בקירוב לסכום של 1,400 ₪ כפי שקבע בית משפט קמא [ראו למשל אשר סברנו כי אכן יש להגדיל את הסכום שנהג בסך 1,250 ₪ בעמ"ש (ת"א) 1057/09 ש.ת. נ' ד.ג. (17.10.2010) והתייחסות בבע"מ 8542/10 פלוני נ' פלונית (29.12.2010) (פיסקה 10) ודברי כב' השופט דרורי ברמ"ש (י-ם) 17808-05-10 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים (8.8.2011)]. כך גם בכל הקשור לנושא הוצאות שכירת מדור פסק בית המשפט כי חיוב האב יעמוד על 1,250 ₪. דהיינו, שליש מדמי השכירות של הדירה. 30. ומכאן, לשני נושאים אשר המערער התייחס אליהם, תוך שהשיג על אשר קבע בית משפט קמא. הנושא הראשון, עניינו עלות החזקת המדור. לטענת האב, אשר לכאורה לא נסתרה, הדירה משמשת גם כמשרד לאם, ומשכך, זכאית היא לנכות חלק מההוצאות, כהוצאות מוכרות. עם זאת, לא ראיתי בנימוק זה כמצדיק התערבות ערכאת הערעור. הנושא השני, עניינו הוצאות החינוך בעבר ובעתיד. בכל הקשור לעבר, דומה כי יש ממש בטענות המערער, אשר אף הן לכאורה לא נסתרו, וזאת בהתייחס לדרך בה נקט בית משפט קמא בקביעת סכום קבוע, החל ממועד הגשת התביעה (1,440 ש"ח) תוך שבחן את עלויות החינוך בגין גן ילדים וצהרון, אולם מבלי לבחון ביחס לכל תקופה ותקופה מה הייתה ההוצאה בפועל. גם בהתאם לטיעוני ב"כ המשיב, בהגינותה, עולה כי אין היא מבקשת אלא לקבל את מחצית ההוצאה שהוצאה בפועל ולא מעבר לכך, כך גם באופן שהאב "ייהנה" אף הוא מהנחה זו או אחרת. דומה כי בנושא זה, יש מקום לבחון התערבות בית המשפט. מנגד, אין חולק כי מעת שהקטין יעבור ללמוד בבית ספר, הרי שיהיה נצרך לאותן הוצאות שנדרשות במסגרת בית הספר. כך גם יכול ותהיה אכן הוצאה של שיעורי עזר וחוגים. המסקנות המתחייבות: 31. כפי שקבע בית משפט קמא, בהתחשב בגילו של הקטין, כך גם בדין האישי, הרי קיימת חובה על האב לזון את בנו. מאידך, בכל הקשור למזונות מדין צדקה, שווים האב והאם, אולם זאת בהתחשב בהכנסותיהם. 32. אם נבחן עתה את החיובים השונים שהוטלו על האב, נימצא למדים כי בפועל בית משפט קמא חייב את האב באותן הוצאות הכרחיות, ואף זאת, לא על הצד הגבוה. דהיינו, בית משפט קמא הביא בחשבון את הכנסותיה של האם, ואף אם הכנסות אלו הינן מעבר לסכום שציין בית המשפט, ומנגד, בצדק קבע בית משפט קמא כי ביחס לאותן הוצאות שחייב את האב, הרי יש ביכולתו, ואף מחובתו, לעמוד בחיובים אלו. ודוק, נוכח האמור, אין מקום להידרש להשגות המערער אודות כל אחת מהחלטותיו של בית משפט קמא. יתר על כן, עצם הוכחת חוב זה או אחר, המוטל על האב, אין בו להשפיע על קביעת שיעור המזונות בהם חויב האב, כל עוד עסקינן בחיוב של מזונות הכרחיים בלבד. 33. כאמור, אין מקום להתערב בקביעת הסכום המינימלי של 1,400 ₪, כצרכים בסיסיים הכרחיים. בנוסף, אין מקום להתערב בנושא הוצאות שכירת המדור, כך גם בשיעור החזקתו. 34. עם זאת, נראה כי יש מקום להתערב בכל הקשור בנושא הוצאות החינוך בגין העבר. אין כל סיבה לקבוע סכום קבוע, בה בעת שיכול וההוצאה שהוצאה בפועל הייתה נמוכה יותר, וכפי שעולה לכאורה מטיעוני האב וכמפורט לעיל. משכך, סבורני כי מצד אחד, אכן יש לחייב את האב במחצית הוצאות גן הילדים, כך גם הצהרון, אולם מצד שני, יש לעשות זאת בהתאם להוצאה שהוצאה בפועל, ולא מעבר לכך. ודוק, בית המשפט קבע כי ההוצאות בגין גן הילדים ייפסקו מיום שיופסק התשלום בגינו. 35. מכאן, להוצאות החינוך, לאחר שיעבור הקטין ללמוד בבית הספר במסגרת חוק חינוך חובה. בנושא זה, קבע בית משפט קמא כי על האב לשאת במחצית ההוצאות שיושתו על-ידי הנהלת בית הספר, לרבות הוצאות ותשלומים לבית הספר - הוצאות אשר הינן בגדר הוצאות הכרחיות. בנוסף, חייב בית המשפט את האב במחצית התשלום בגין שיעורי עזר, ובמקרה של מחלוקת, קביעת מנהל בית הספר תכריע. עוד הוסיף בית המשפט, כי האב יישא במחצית העלות של שני חוגים. סבורני, כי בהתאם לנתונים כפי שהובאו בפני בית משפט קמא, כך גם לאור הנטען במסגרת הערעור, ובנוסף אשר ניתן היה להתרשם גם מחקירתם הקצרה של האב והאם בפנינו, יש מקום, לפחות לעת הזו, להעמיד את חיובו של האב על אותן הוצאות הכרחיות. ודוק, בנסיבות אלו, תיאלץ האם לשאת בהוצאות הנוספות הנדרשות עבור הקטין, ודומה כי בכך ייושם האיזון הנדרש בחלוקת הנטל בין ההורים, וכמפורט לעיל. 36. אשר על כן, הייתי מציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, ולהורות כי במקום פסק דינו של בית משפט קמא, יבואו ההוראות וההנחיות, כדלקמן: א. האב ישלם למזונות הקטין סך של 3,300 ₪ לחודש (רכיבים 26.1, 26.2 ו- 26.3 לפסק דינו של בית משפט קמא), וזאת החל מיום הגשת התביעה. ב. האב ישלם מחצית מהתשלומים ששילמה האם בפועל לגנים השונים בהם למד הקטין, כך גם בגין הצהרון. חבות זו הינה ביחס לכל התשלומים שהוצאו בגין האמור על-ידי האם, ובהתאם לקבלות או אישורים מוסמכים על ההוצאה, ממועד הגשת התביעה ועד סיום לימודי הקטין בגן. במקרה של מחלוקת בדבר הסכומים השונים, יהיה רשאי כל צד לפנות לבית משפט קמא. ג. לאחר מעברו של הקטין לבית הספר, יישא האב במחצית הסכומים שקבע בית משפט קמא בסעיף 24 לפסק דינו, דהיינו מחצית ההוצאות הכרוכות בלימודיו בבית הספר (כגון: דמי הרשמה, ועד הורים, ביטחון, טיולים, מכשירי כתיבה, ספרים, וכל עניין אחר אשר הנהלת בית הספר תשית על כלל תלמידי הכיתה). אולם, מההוצאות האמורות, יופחתו תשלומים ו/או הטבות שתקבל האם, לרבות כאם חד-הורית, בגין ההוצאות האמורות. ד. בנוסף, יישא האב במחצית עלויות של שיעורי עזר, ככל שהקטין יהיה נזקק להם, ובמקרה של מחלוקת בדבר נחיצות ההוצאה, יכריע מנהל בית הספר. ה. הוראות בית משפט קמא כפי שפורטו בסעיפים 28 עד 37 יישארו בתוקפן. ו. תיק ההוצאה לפועל יעודכן בהתאם למפורט לעיל ובהתאם לקבלות ו/או האישורים שיוצגו. 37. בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו. 38. העירבון שהפקיד המערער יוחזר לו באמצעות בא-כוחו.  ישעיהו שנלר שופט - אב"ד השופט ד"ר ורדי: אני מסכים. ד"ר קובי ורדי, שופט השופטת לבהר-שרון: אני מסכימה. רות לבהר-שרון, שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט שנלר.ערעורמזונות