מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ערעור מעביד על קביעה כי העובד פוטר: השופטת ברק המערערת, מעבידתו לשעבר של המשיב, מלינה על פסיקת בית הדין האזורי בחיפה, לפיו פוטר המערער, על כל המשתמע מכך, ולחלופין טוענת היא, כי אם אכן פוטר, הרי הוא פוטר בנסיבות בהן לא היה זכאי לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. כן היא מלינה על גובה פדיון החופשה שפסק בית הדין האזורי. חלקו העיקרי של הערעור מושת על העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי (השופט הראשי מיבלום בתב"ע נב/363-3) וחלקו על המסקנות שהסיק בית הדין האזורי מהעובדות. נבחן כל אחת מעילות הערעור בנפרד. מהות ותקופת העבודה של המשיב אין מחלוקת בערעור שבפנינו באשר למהות ותקופת העבודה של המשיב אצל המערערת. המשיב עבד כנהג משאית שמנים שהמערערת שיווקה. תקופת העבודה, החל מחודש מאי 1981עד .17.10.1991 צורת סיום יחסי עובד-מעביד כאמור, עיקר המחלוקת בין הצדדים היא באשר לצורת סיום יחסי עובד-מעביד. המשיב, הוא העובד, טוען, כי פוטר מעבודתו שעה שהמערערת טוענת, כי המשיב התפטר מהעבודה. נביא את השתלשלות האירועים כפי שהם עולים מטענות כל אחד מהצדדים בבית הדין האזורי. לגרסת המשיב - התובע בבית הדין האזורי - הצהיר כי הבין שמנהל המערערת, מר פוליקר, פיטר אותו ביום .17.10.1991למרות זאת הוא התייצב למחרת שוב לעבודה אך לא שובץ. לדבריו קדם לפיטורין אירוע ב-5.8.1991, .1991אשתו של המשיב אושפזה והוא טלפן שלא יבוא לעבודה. מר פוליקר אמר לו להישאר בבית ולא לבוא בכלל. לאחר מספר ימים אמר לו מר פוליקר, שאינו רוצה בו כעובד. המשיב לא קיבל מכתב פיטורים והיה בביתו כחודשיים ללא עבודה. כעבור כחודשיים, ביום 29.9.1991, שלח מר פוליקר אל המשיב שליח, את מר עמר, וביקשו לחזור לעבודה. המשיב עבד, לדבריו, עד ליום 17.10.1991, ובו ביום התנהל ויכוח בינו למר פוליקר (על ויכוח זה אין חילוקי דעות). באותו יום נשלח המשיב לעשרים ושבעה אתרי חלוקה בצפון הארץ. הדבר, להערכתו, היה צריך להמשך כעשרים שעות. המשיב אמר למר פוליקר, כי אין אפשרות לבצע עבודה זו ביום אחד. כמו כן הודיע על קלקול בהילוכי המשאית. התגלע ויכוח בין השניים. המשיב הבין כי פוטר, אך שב בכל זאת למחרת לעבודה. למחרת ובימים שלאחר מכן, עד ליום 22.10.1991, לא שובץ המשיב לעבודה. המערערת עמדה על דעתה לפטרו. המשיב שב וביקש מכתב פיטורין אך בקשתו נדחתה. המערערת פירשה את השתלשלות העניינים ערב ניתוק יחסי עובד-מעביד בצורה שונה. מקובל על המערערת, כי ביום 17.10.1991סרב המשיב לבצע את הנסיעה לרמת הגולן כפי שמר פוליקר הטיל עליו, בטענה שהנסיעה ארוכה מדי והוא לא יספיק לבצע את המוטל עליו עד לשעה .1600אלא שלטענתה עזב המשיב את הרכב. לטענת מר פוליקר, התייצב המשיב לעבודה רק לאחר שלושה ימים, ביום 20.10.1991, רק בשעה 900, לאחר שכל המשאיות כבר יצאו לעבודה. מר פוליקר טוען, כי אמר למשיב להתייצב למחרת. טענת המערערת היא, שהמשיב היה לא אמין וגרם לשיבושים רבים בעבודה. בית הדין האזורי קבע, כי המשיב פוטר ביום .17.10.1991 בכך קיבל את גרסתו של המשיב, גם מטעמי מהימנות וגם על פי הגיונם של דברים. בית הדין למד מכתב ההגנה ברמז כי באותו יום לא היתה סתם נטישה של הרכב מצד המשיב. כן למד על כך בית הדין האזורי מעדות מר עמר מאיר, מנהל העבודה של המערערת, כי מדובר בפיטורין ולא בנטישה סתם. מסקנתו של בית הדין מתיישבת עם ההיגיון. עולה מחומר הראיות ומטיעוני המערערת בבית הדין האזורי ולפנינו, כי היו לה, למערערת, טענות כנגד התנהגותו של המשיב, היעדרויות, איחורים וכדומה. בית הדין הסתמך דווקא על מסמך המצורף לכתב ההגנה, לפיו התחייב המשיב ביום 29.9.1991, כשמונה עשר יום לפני ניתוק יחסי עובד-מעביד, על מסמך הקרוי "התחייבות להתנהגות טובה" (נספח 8לכתב ההגנה) כדלהלן: "מתחייב להגיע בזמן לעבודה ולא לאחר, לא לסרב לנסוע, ולעבוד ולא להחזיר סחורה מחלוקה. לנסוע לכל מקום בארץ לחלק שמנים" (מוצג 1מצורף לכתב ההגנה). בית הדין הסתמך על מסמך זה והוסיף מעבר לכך: "הגיונם של דברים הוא שלא בנקל ייטוש עובד, בעל ותק של 10שנים, נשוי ואב לחמישה, מוגבל גופנית ומטופל באשה חולה, מקום עבודה - סתם כך. אם כי אין זה השיקול המכריע בעיני, הוא מצטרף ליתר השיקולים המפורטים לעיל". בית הדין האזורי גם לא ראה כהגיונית את הטענה, שמשהמשיב סירב לנסוע לנסיעה מסוימת, הוא זרק את המפתחות והלך, בכוונה להתפטר. מעדות מנהל העבודה עולה, כי היה זה "מקרה", ולכן יש לראותו כאירוע של חילוקי דעות ולא התפטרות. אין אנו רואים כל מקום להתערב בממצאו העובדתי וכן במסקנה שהסיק בית הדין האזורי מהעובדות. המערערת טענה, כי המשיב התפטר ולחלופין פוטר בנסיבות שמוצדק לשלול ממנו את פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. הטענות החילופיות באו בגין אי בהירות לגבי העובדות ודרך סיום יחסי עובד-מעביד. טענה כזו לגיטימית, כאשר האינטרפרטציה של העובדות ניתנת לפירושים שונים. הסכסוך בין השניים ערב ניתוק היחסים התמשך. יתכן שכל אחד פירש אחרת את דרך סיום היחסים. נדון על כן בטענת המערערת, לפיה לא זכאי המשיב לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, גם אם פוטר. באת כוח המערערת בקשה לשכנענו, כי המשיב לא עבד כהלכה בתקופה האחרונה, נהג לאחר ונעדר רבות, ועל כן, גם אם פוטר, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. גם טענה זו אין אנו מקבלים. הטענה היא כי דרך סיום היחסים בין הצדדים אינה בהירה, וניתנת לאינטרפרטציה שונה. על כן, אם בית הדין יפרש את סיום היחסים כפיטורים, הרי אלו נעשו בנסיבות השוללות את פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת. פיטורי עובד נעשים בדרך כלל מחמת אי שביעות רצון של המעביד מעבודתו של העובד, אלא אם מדובר בפיטורים מחמת צמצום מספר העובדים במפעל או מסיבה אחרת שאינה תלויה בהתנהגותו של העובד. לא כל התנהגות המביאה לפיטורים מאפשרת, מעבר לפיטורים, גם שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. על כן, גם אם האינטרפרטציה של צורת סיום יחסי עובד-מעביד ניתנת לפירושים שונים, הרי לא כל פיטורים מסיבות של אי שביעות רצון שוללות פיצויי פיטורים. מעבר לכך, מי שמוסמך לשלול או להפחית פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת הוא בית הדין ולא המעביד (ראה סעיפים 16ו- 17לחוק פיצויי פיטורים, ה'תשי"ג-1963). אין המעביד רשאי לעשות דין לעצמו. ובית הדין, בבואו לשקול האם להפחית פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, ישקול את מכלול הנסיבות, נימוקי הפיטורים וכן ישקול שיקולים אישיים של העובד, כגון אורך תקופת עבודתו ומידת חומרת הנסיבות הספציפיות בגינן פוטר. על כן, גם אם נבחן את הטענה החלופית, לא נראה לנו שיש מקום לשלול או להפחית פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. די בכך, שהמשיב פוטר בגלל התנהגותו ועבודה לא ראויה והפסיד בכך מקום עבודה בו עבד למעלה מעשר שנים. תמורת הודעה מוקדמת לאור האמור, זכאי המשיב גם לתמורת הודעה מוקדמת, כפי שקבע בית הדין האזורי. בפנינו טענה המערערת, כי המשיב היה עובד בשכר, עובד יומי, ועל כן, על פי הנוהג, הוא זכאי לשבועיים תמורת הודעה מוקדמת בלבד. אכן בכך הצדק עם המערערת. עד לאחרונה הנוהג היה שעובד בשכר זכאי לתמורת הודעה מוקדמת של שבועיים. כך נקבע בהסכם הקיבוצי הכללי מיום 9.1.1995לתנאי שכר במשק הפרטי שבין לשכת התאום של הארגונים הכלכליים וההסתדרות הכללית (ראה דב"ע נה/244- 3רומיה נהרי (פלומבו) - האופרה הישראלית החדשה, טרם פורסם). הנה כי כן, זכאי המשיב לתמורת הודעה מוקדמת בגובה מחצית הסכום שנפסק לו על ידי בית הדין האזורי. נוסיף, כי נוהג זה מופלא הוא בעינינו. אין אנו רואים מה טעם ראו הצדדים להסכם הקיבוצי להפלות בין עובד בשכר לעובד במשכורת. ואכן, בהסכם הקיבוצי האחרון, מיום 26.5.1996בין לשכת התאום של הארגונים הכלכליים להסתדרות הכללית החדשה נקבע, כי עובד יומי לאחר שלוש שנות עבודה יקבל הודעה מוקדמת של חודש. גובה השכר על בסיסו מחושבים פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת המערערת טוענת כנגד גובה השכר לחישוב פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת. בסיכומיה בבית הדין האזורי, לא טענה המערערת דבר בעניין זה ואף לא ערכה חישובים. על כן אין מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית הדין האזורי. פדיון חופשה לא ראינו סיבה להתערב בממצא של בית הדין האזורי בעניין זה. בית הדין פסק למערער פדיון חופשה לשלוש השנים האחרונות ואין בכך טעות. המערערת לא ניהלה פנקס חופשות. הערעור נדחה בכפוף לגובה תמורת ההודעה המוקדמת, אך לא לעצם הזכאות. המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בסך -. 3500ש"ח, זאת בהתחשב בכך שמירב הערעור נדחה, והתקבל רק חישוב גובה תמורת ההודעה המוקדמת אך הערעור לגבי עצם הזכאות נדחה אף הוא. הסכום ישולם תוך 30יום.ערעורפיטורים