מומלץ לקרוא את גזר הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עבריינים ממשפחות מצוקה - שיקולי ענישה: 1. הנאשם הורשע בשליפת סכין ובדקירת המתלונן מספר פעמים בחלקי גופו השונים. בצוותא עימו היו עוד אנשים שאחד מהם גם הוא דקר את המתלונן. כתוצאה מהדקירות האמורות נגרמו למתלונן חתכים בחזה, בירכיים ובעכוז בסמוך למפשעתו. כמו כן איבד המתלונן דם רב. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה על סעיף 329(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. 2. כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, הנאשם מכור לסמים והתמכרותו הקשה תרמה לקיום אורח חיים שולי. הנאשם גדל במשפחה שבה שרתה מצוקה כלכלית ועזובה רגשית וחינוכית. הקלעותו של הנאשם למריבות שבין הוריו תרמה גם היא למצוקתו הנפשית ולקשיים בגיבוש זהותו העצמית ואישיותו הבוגרת. הנאשם הופנה לקורס קדם צבאי, שהתקשה להשתלב בו ובסופו של דבר קיבל פטור משירות מצה"ל. ארוע זה תרם לפגיעה נוספת בדימויו העצמי. 3. הנאשם נידון ביום 1.9.94 לשלוש שנות מאסר בפועל וכן למאסר על תנאי של 18 חודשים בגין כל עבירה של פשע. הנאשם שהה בכלא באגף לנקיים מסמים, אלא שכוחותיו הנפשיים, לא עמדו לו והוא חזר לשימוש בסמים. לאחר שהנאשם ריצה שני שלישים מתקופת מאסרו, הוא קיבל שחרור מוקדם. גם לאחר שחרורו לא חדל מלעסוק בסמים והיה עם אוכלוסיה של עבריינים. בתקופת מעצרו בתיק הנוכחי החל הנאשם שוב בתהליך גמילה. הוא היה חבר בקבוצת N.A. והשתתף במפגשים קבוצתיים. תהליך זה נקטע מאחר והנאשם, שנפגע מהתנהגות חברתו שנטשה אותו, הוחזר מאגף הגמילה לאגף הנקיים מסמים. הנאשם לא הופיע לאחר אירוע זה לכל הפגישות הטיפוליות, כפי שהיה עליו לנהוג. שירות המבחן אף התקשה, לאור האמור, לבוא בהמלצה טיפולית לגביו. 4. ב"כ התביעה, עו"ד שוהם, ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה, כשבפרק זמן זה יוכל הנאשם להמשיך בגמילה. בקביעת משך המאסר אין להתעלם מהעונש המקסימלי שאותו קצב המחוקק - 20 שנות מאסר, וזאת כדי לשרש את תרבות הסכין. לדבריה, אין להביא בחשבון לקולא את העובדה שבאותה עת היה הנאשם צרכן סמים, שכן בכך ניצור אפליה בענישה בין מי שמתמשים בסמים לבין הנקיים מסם. 5. ב"כ הנאשם עו"ד עטרי טען שהקרבן אינו שה תמים. הוא שהתנכל לנאשם ובא לביתו לצורך זה. עו"ד עטרי הסתמך כנימוק להקלה בעונש, שהנאשם הינו אדם בודד, שלמרות שנפלט מהמסגרת הטיפולית בכלא הוא נקי מסמים (ראה עדותו של שמעון ביטון). עד זה הדגיש את המשבר הנפשי שעבר על הנאשם, בעטיה של חברתו שנטשה אותו, ושבגינו נעדר ממספר פגישות שנקבעו לו. למרות שהנאשם נפלט מאגף הגמילה וחזר לאגף המטופלים, הוא עובד ומגיע לפגישות שנקבעו לו. עיינתי גם בתיק המכתבים שניתן לנאשם בתום 3 חודשי טיפול ואודה שהתרגשתי ממה שנכתב בו לנאשם. 6. בע"פ 6684/96 ווזווז נ' מדינת ישראל, פ"ד נ' (4) 413, 414 אומר השופט חשין דברים כדורבנות וראוי שהדברים יחרטו על לוח ליבנו: "בתי המשפט שונים וחוזרים כי יש לשרש את תת - תרבות הסכין ביישובם של סכסוכים בין בני אדם. ואם עובר פלוני על לאו זה, חייב הוא שיישא בעונש הראוי. נעיצת סכין בגופו של הזולת, יש לראותה כעבירה חמורה, והעונש הראוי עליה הוא עונש של מאסר, אלא בנסיבות יוצאות דופן. נעיצת סכין בגופו של הזולת, יודע אתה תחילתו של מעשה, אינך יודע סופו של מעשה. ובתי המשפט שומה עליהם לרתום עצמם לשירוש תופעה קשה זו". 7. בין הנסיבות לחומרה יש להוסיף שהנאשם כבר ריצה עונש מאסר בגין עבירת שוד, שוחרר שחרור מוקדם, אך חזר לסורו. כנסיבה לקולא יש להביא בחשבון שהנאשם הודה בעובדות וחסך מזמנו של בית המשפט. כמו כן, אין להתעלם מהמאמצים שעושה הנאשם לגמול עצמו מהשימוש בסמים. 8. נראה לי שלאור השיקולים דלעיל, אין מנוס משלוח את הנאשם למאסר לתקופה משמעותית למען ישמעו וייראו, משום שבעבירה זו, שבה הורשע הנאשם, משקל ההרתעה גדול מהמשקל שיש ליתן לנסיבותיו האישיות של הנאשם. לאור זאת, אני דן את הנאשם כדלקמן: א. לריצוי 18 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו מיום 23.2.97. ב. להפעלת העונש המותנה של 18 חודש שהוטל עליו בת"פ 343/93, מהם 9 חודשים שיחפפו את עונש המאסר שהוטל עליו בתיק זה ועוד תשעה חודשים שיצטברו לעונש המאסר שהוטל עליו בתיק זה. ג. לשתי שנות מאסר ע"ת והתנאי שהנאשם לא יעבור תוך שלש שנים מהיום את עבירה שבה הוא הורשע. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש העליון. שרות בתי הסוהר מתבקש במידת האפשר, להעביר את הנידון לבית כלא נקי מסמים. משפט פלילישיקולי ענישה