מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא סמכות בית משפט לאשר בניה בשטחים: בפני בקשה לסילוק העתירה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. העתירה תוקפת את ההחלטה לפיה ניתן אישור להקמת 39 יחידות דיור בשטח אליו מתייחסת העתירה, בישוב בית אריה. העתירה מתייחסת להחלטת המשיבה 1 לאשר לתוקף תוכנית שמספרה 201/3/3 שעניינה שינוי לתב"ע קודמת וקביעת יעוד למגרש 1570 שהיה ביעוד "תכנון בעתיד" בתב"ע קודמת 201/3. עוד מתבקש בית המשפט לבטל את החלטות המשיבה 1 ולקבל את התנגדות העותרים. עתירה נוספת היא לתת צו ביניים שאוסר על המשיבות 2 ו- 3 לבצע כל פעולה על פי התב"ע עד למתן החלטה בעתירה לגופה. ההחלטה אותה מבוקש לבטל במסגרת העתירה היא החלטת מועצת התכנון העליונה שניתנה על ידי ועדת המשנה להתנגדויות ביום 18.10.12. המדובר בהחלטה מפורטת שניתנה לאחר דיון לגופו של ענין ובסיכומה נכתב: "התכנית המוצעת נועדה ליתן פתרון למצוקת הישוב ולשינויים המשמעותיים שחלו לאחרונה במצב התכנוני בעקבות הקמת גדר הביטחון. אף אם יש בתוכנית זו משום פגיעה בנוף הקיים לשורת המבנים של המתנגדים ויש בה משום שינוי בשימוש התושבים בשטח המגרש 1570, אין בטעונים אלה כדי להביא לביטול התוכנית וזאת מן הטעמים המפורטים לעיל. סוף דבר ההתנגדויות נדחו". על פי האמור בעתירה, דנה המשיבה 1 בבקשה לשינוי התב"ע למרות שלא התקיים הליך קודם של שימוע של העותרים בפני המשיבה 2, עובר לקבלת ההחלטה אצל המשיבה 2, לאשר את התוכנית ועובר להעברתה לאישור על ידי המשיבה 1. רק בשלב מאוחר יותר התבצע שימוע בדיעבד. מועלות טענות נוספות לגבי הפרת זכות השימוע של העותרים. לגופו של ענין מועלות טענות בדבר פגיעת התוכנית בזכויות העותרים וטענות בדבר הפרת הבטחה שלטונית. בתחילה אתייחס בקצרה לדין החל בתחומי יהודה ושומרון, לסמכות השיפוט הנתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים, ולסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים. על רקע אלה ופסיקה רלבנטית אתייחס לשאלת סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים לדון בעתירה. הדין ביהודה ושומרון החוק החל באזור יהודה והשומרון הוא החוק הירדני בהתאם למנשר בדבר נטילת השלטון על ידי צה"ל (מנשר מס' 1) והמנשר בדבר סדרי שלטון ומשפט (יהודה והשומרון) (מס' 2) תשכ"ז - 1967. (ראו ה"פ 528/96 ועד מקומי חשמונאים נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה מטה בנימין (פורסם במאגרים המשפטיים). סמכויות השלטון באזור נתונות בידי מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון. מכוח סמכויותיו חוקק המפקד הצבאי שני דברי חקיקה, צו בדבר ניהול מועצות מקומיות וצו בדבר ניהול מועצות אזוריות, באמצעותם הורה על הקמת המועצות המקומיות והאזוריות בתחומי האזור. על פי צווים אלה רשאי מפקד כוחות צה"ל לקבוע בתקנון כללים לניהול המועצות המקומיות ולקבוע בו הוראות בדבר סמכויות והסדרי מינהל והוראות בדבר הסדרת ענייני התושבים של המועצות. עוד נאמר בצו כי לצורך ניהולן התקין של המועצות המקומיות ולצורך הסדרת ענייני תושביהם, רשאי מפקד האזור לכונן בית משפט לעניינים מקומיים. סמכות בית המשפט והדין שעל פיו ידון, ייקבעו בתקנון. בבג"צ 8171/09 עבאס חסן יוסף יוסף, ראש מועצת הכפר אל ג'אניה ואח' נ' מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים) נאמרו בסעיף 34 הדברים הבאים, לגבי המשפט החל בשטחים הנמצאים תחת משטר של תפיסה לוחמתית. השטחים ורשויות התכנון מושא העתירות דנן נמצאים תחת משטר של "תפיסה לוחמתית" (ראו למשל: בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ"ד נט(2) 481, 516-514 (2005) (להלן: עניין חוף עזה); בג"ץ 7957/04 מראעבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד ס(2) 477, 492 (2005) (להלן: עניין אלפי מנשה); בג"ץ 2150/07 אבו צפייה נ' שר הביטחון, פסקה 14 ( 29.12.2009) (להלן: עניין כביש 443); בג"ץ 281/11 ראש מועצת בית איכסא נ' שר הבטחון, פסקה 25 ( 6.9.2011) (להלן: עניין בית איכסא)). בשטח הנתון ב"תפיסה לוחמתית" משמש המפקד הצבאי כ"זרועה הארוכה של המדינה", אולם אין הוא ריבון בו (עניין אלפי מנשה, שם). המפקד הצבאי שואב את גדר סמכותו משלושה מקורות עיקריים: מכללי המשפט הבינלאומי הפומבי הנוגעים לתפיסה לוחמתית; מהדין המקומי השורר באזור, המורכב מהדין שהיה קיים בו עובר לתפיסה הצבאית ומחקיקה מקומית חדשה שחוקקה על-ידי הממשל הצבאי; ומעקרונות המשפט הישראלי, לרבות כללי המשפט המינהלי החלים על הפעלת סמכות על-ידי הרשויות (עניין בית איכסא, פסקה 25). אופן הפעלת שיקול דעתן של רשויות התכנון באזור כפוף לביקורת שיפוטית לפי אמות המידה שהותוו בפסיקתו של בית משפט זה, ובהן עקרונות הסבירות והמידתיות (השוו: בג"ץ 1890/03 עיריית בית לחם נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 736, 747 (2005); עניין אלפי מנשה, שם; עניין כביש 443, בפסקה 27). על הבניה ביהודה ושומרון חל חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים (חוק זמני מספר 79 לשנת 1966). (להלן: "חוק תכנון ערים"). על פי סעיף 5 לחוק הוקמה מועצת תכנון עליונה שהרכבה כולל את השר שישמש יו"ר המועצה. חברי הועדה הנוספים הם ראש עירית הבירה, מנכ"ל משרד העבודות הציבוריות המזכיר הכללי של המועצה הירדנית לבינוי, מנהל רשות השיכון ועוד. השר מוגדר בסעיף 2(43) לחוק תכנון ערים הוא ראש הממשלה לגבי עירית הבירה, ושר הפנים לעניינים העירוניים והכפריים לגבי עירית ירושלים ושאר העיריות. בין סמכויות מועצת התכנון העליונה ניתן למנות הכרזה על מרחבי תכנון הערים, הרחבתם או שינויים, אישור תוכניות התכנון האזוריות ותוכניות התכנון המיתאריות ועוד רשימה ארוכה של סמכויות. על פי סעיף 8 הוקמה ועדה מחוזית לתכנון הערים שהרכבה כולל את הממונה או מושל המחוז שישמש יו"ר הועדה ונציגים נוספים. חוק תכנון ערים תוקן בצו בדבר חוק תכנון ערים כפרים ובניינים (יהודה ושומרון) (מספר 418) תשל"א - 1971. על פי צו זה סמכות שניתנה בחוק לשר תהיה נתונה לממונה. הגדרת הממונה בסעיף הפרשנות סעיף 1 היא, מי שהתמנה על ידי מפקד האזור להיות ממונה לענין צו זה. בסעיף 2 לצו נאמר, כי סמכות שניתנה בחוק תכנון ערים לשר תהיה נתונה לממונה, וסמכות שניתנה לועדה מחוזית לתכנון ערים כפרים ובניינים, תהיה נתונה למועצת התכנון העליונה. סמכות בית המשפט לעניינים מקומיים מכוח הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות הוקם בית המשפט לעניינים מקומיים. סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים בעניינים אזרחיים ופליליים קבועה בסעיף 126 לתקנון המועצות המקומיות (להלן: "התקנון") שהותקן בהתאם לצו המורה כלדקמן: על אף האמור בכל דין ותחיקת ביטחון, בית המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לדון - (א) לפי הדין ותחיקת הבטחון בעניינים המפורטים בתוספת לתקנון כשנשוא הדיון מצוי בתחום הישובים. (ב) בכל ענין אחר שבתקנון ובנספחים לו. (ג) בעבירה על הקנון ועל חיקוק המנוי בנספחים לו ובכל עבירה על חוק עזר, לרבות עבירה שנקבעה כעבירת קנס שהתקינה מועצה וכן בכל עבירה שנעברה בתחום ישוב על הדין ותחיקת הבטחון המפורטים בתוספת לתקנון. סעיף 1 לתוספת לתקנון מציין את חוק תכנון ערים ברשימת החוקים. אשר לזהותם של הצדדים לדיון בתובענה המוגשת לבית המשפט לעניינים מקומיים, קובע סעיף 136 לתקנון: (א) צד לדיון בהליכים אזרחיים כאמור בסעיפים - קטנים (א) ו- (ב) של סעיף 126 לא יהיה אלא: (1) מפקד כוחות צה"ל באזור או מי שפועל בשמו או מטעמו. (2) מתיישב. (3) מי שהסכים להיות צד לדיון. לענין בסיס סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים ראו בג"ץ 336/99 דלתא להשקעות ולמסחר (קוני שומרון) בע"מ נ. בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל (פורסם במאגרים המשפטיים). בעת"מ 19/05 כהן שמשון ואח' נ' המועצה המקומית מודיעין עלית ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים) נדונה שאלת הסמכות העניינית של בית משפט לעניינים מקומיים לדון בעתירה מינהלית. בפסק דין זה קיימת התייחסות לפסיקה קודמת שניתנה בשאלה זאת. בית המשפט מנתח את הסמכויות שמוענקות לבית המשפט לעניינים מקומיים, ומגיע למסקנה לפיה עוסק התקנון בעניינים אזרחיים ופליליים בלבד, להבדיל מהליכים מינהליים. ניתן ללמוד זאת מכך שסעיף 136 לתקנון אשר מפרט את הצדדים לדיון משתמש במפורש במילים הליכים אזרחיים, כאשר הוא מתייחס לסעיף 126 א-ב לתקנון, ולהליכים פליליים כאשר הוא מתייחס לסעיף 126(ג) לתקנון (סעיף 7 לפסק הדין). התקנון מקנה לבית המשפט סמכויות מצומצמות גם בנוגע להליכים אזרחיים. כך לדוגמא אין לבית המשפט סמכות לדון בתביעה אזרחית רגילה בין שני מתיישבים אלא רק בתביעות קטנות ובתביעות לגבי נושאים המופיעים בתקנון (סעיפים 8 ו-9 לפסק הדין). התקנון נחקק בשנת 1981 בטרם נחקק בתחומי מדינת ישראל חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. אין ליחס למחוקק כוונה להקנות לבית המשפט לעניינים מקומיים סמכויות לדון בעניינים מינהליים (סעיף 16 לפסק הדין). ברע"א 7665/06 מרדכי לנציאנו נ' עיריית אריאל (פורסם במאגרים המשפטיים) מתייחס בית המשפט לקיומו, של עתירה מנהלית במובנו של חוק בית משפט לענינים מינהליים החל בישראל. בית משפט קובע כי לא קיימת לבית משפט לעניינים מקומיים סמכות לדון בענין שהתעורר אצלו, לפי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, והדיון בפני בית המשפט איננו דיון בעתירה מנהלית אלא בתובענה שעניינה רישוי עסקים (סעיף 9 לפסק הדין). ניתן ללמוד מתוך התקנון על הסמכות המצומצמת שהוענקה לבית המשפט לעניינים מקומיים גם לגבי החלטות ועדת ערר בענייני ארנונה. כאשר תושב מגיש השגה בענייני ארנונה והשגתו נדחית, הוא רשאי להגיש ערר לועדת הערר. על החלטה של ועדת הערר רשאי העורר לערער לפני בימ"ש לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור. סעיף 85ה(ב) לתקנון המועצות המקומיות. העולה מכך הוא, כי גם כאשר מדובר במקרה פרטי של חיוב בארנונה, וקיים ערעור על החלטה של ועדת ערר, לא ניתנה הסמכות לערער על ההחלטה בפני בימ"ש לעניינים מקומיים, אלא בפני בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור. ניתן ללמוד מהתקנון כי במקום שבו חפץ המחוקק להעניק סמכויות לבית משפט לעניינים מקומיים עשה זאת במפורש. כך לדוגמא בסעיף 87א לתקנון החיל את הוראות חוק רישוי עסקים התשכ"ח - 1968 על המועצות המקומיות. בסעיף משנה ט"ז לסעיף87א נאמר, כי בכל מקום בו כתובות המילים "בית משפט השלום" או "בית משפט העירוני" יבוא בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאה ראשונה ובמקום בו נאמר "בית משפט מחוזי" יבוא "בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור". הדבר מלמד כי התקנון היה ער להגדרת הסמכויות של בית משפט לעניינים מקומיים ובמקום בו ביקש להקנות לו סמכות עשה זאת במפורש תוך קביעת מדרג סמכויות. שונה הדבר בכל מה שנוגע לחוק תכנון ערים. בסעיף 1 לתוספת מוזכר שם החוק ללא הקניית סמכויות לבית המשפט לעניינים מקומיים. נראה כי הזכרת החוק מתייחסת לסעיף 126ג שעניינו כאמור הליכים פליליים. סעיף זה מתייחס לעבירה על התקנון ועל חיקוק המנוי בנספחים לו, דהיינו חוק תכנון ערים. קיימת הצעה לתיקוני חקיקה בכל הנוגע לבתי המשפט לעניינים מקומיים באיו"ש מיום 23.2.09 שהוכנה על ידי לשכת היועץ המשפטי בצה"ל אזור יהודה ושומרון, בהצעה מוצע לעגן בחקיקה קביעה מפורשת, לפיה תהא לבית המשפט לעניינים מקומיים סמכות בעניינים מנהליים אך ורק כאשר ניתנה לו הסמכה מפורשת בענין מסוים. על אף שהצעה זו טרם עוגנה בדבר חקיקה, ניתן ללמוד ממנה כי לא קיימת כוונה להעניק סמכות גורפת לבית המשפט לעניינים מקומיים. סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים נקבעה בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התש"ס - 2000. התוספת הראשונה מבהירה באלו נושאים ידון בית המשפט וסעיף 10 לתוספת מתייחס לענייני תכנון ובניה: "עניני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, למעט לפי פרק י': עבירות ועונשין, והליכי תכנון לפי חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א - 2011, ולמעט החלטות שענינן תכנית מיתאר ארצית או מחוזית והחלטות שר הפנים". בסעיף 1 שכותרתו מטרה נאמר: "חוק זה מטרתו להסמיך באופן הדרגתי את בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים לדון בעניינים מינהליים הנדונים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק או בבתי משפט אחרים, על ידי שופטים של בית המשפט המחוזי שייקבעו לצורך זה, ולפי סדרי דין מיוחדים שייקבעו". בעע"מ 3096/06 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ועדת הערר לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים) נקבע, כי תקיפה ישירה של החלטה אחרת המתקבלת בגדרו של הליך תכנוני המוביל לשינוי תוכנית מתאר מחוזית או ארצית אינה נתונה לסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט מצמצם בפסק דין זה את סמכויות בית המשפט לעניינים מינהליים בכל הנוגע לביקורת שיפוטית כלפי תוכנית מתאר מחוזית, או ארצית. לבתי המשפט המנהליים לא קיימת סמכות לדון בעתירות מנהליות שמתייחסות לתושבי האזור. תחולתו של חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים התש"ס - 2000 לגבי עתירות המנהליות היא טריטוריאלית ומצומצמת לתחומי מדינת ישראל. ראו ע"א 2141/08 מתילדה ורון נ' מועצה מקומית קרני שומרון (פורסם במאגרים המשפטיים) סעיף 13 לפסק הדין והאסמכתאות המפורטות שם. בה"פ 528/96 ועד מקומי חשמונאים נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה מטה בנימין (פורסם במאגרים המשפטיים) נקבע בנוגע לסעיף 255ג לחוק התכנון והבניה, כי למרות הלשון הרחבה והגורפת שבה השתמש המחוקק בסעיף 255ג לחוק, אין זה סביר לקבוע כי מעתה יכול בית המשפט המינהלי לדון בכל העניינים שבהם דן בג"צ בתחום התכנון והבניה, ועוד פחות סביר יהיה לקבוע כי בית המשפט המנהלי שסמכותו מעוגנת בסעיף 255ג האמור, ידון בהיתרי בינוי ותוכניות בניה על פי הדין המקומי כפי שעשה בג"צ. (סעיף 9 לפסק הדין). בית המשפט מגיע למסקנה, כי לאחר הקמת בתי המשפט לעניינים מקומיים קיים סעד חלופי, ועל העותר למצות את ההליכים בערכאות המקומיות. בית המשפט מעלה את הנימוק לפיו מוטב יהיה שהביקורת השיפוטית תופעל על ידי בית המשפט המקומי שמכיר את החקיקה המקומית על בוריה. (סעיף 11 לפסק הדין). בית המשפט מוסיף ואומר, כי לו תקף העותר את דברי החקיקה של המפקד הצבאי, ספק אם בית המשפט לעניינים מקומיים שמבחינתו מדובר בחקיקה ראשית, יכול או רשאי היה להצהיר על חוסר תקפות מעשה החקיקה או על פסלותם. (סעיף 14 לפסק הדין). מן הכלל אל הפרט העותרים מבקשים לבסס את סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים על מה שנקבע בבג"צ 4524/09 צביקה פטרבורסקי נ' המועצה המקומית לתכנון ובניה - רשות הרישוי עירית בית"ר עילית (פורסם במאגרים המשפטיים). בעתירה זאת התבקש בג"ץ על ידי העותרים, להוציא צו שיורה לועדה המקומית לתכנון ובניה בביתר עלית, להימנע מלדון בבקשתה של עמותה להיתר בניה, ומתן צו שיורה לעירייה להוציא צו הריסה מינהלי בגין בניה ללא היתר. בית המשפט מגיע למסקנה, כי מכוח סעיף 126 לתקנון ומכוח התוספת שמציינת במפורש את חוק תכנון ערים, קיימת סמכות לבית המשפט לעניינים מקומיים. בית המשפט קובע כי בית המשפט המוסמך לדון בעניינים של תכנון ובניה באזור יהודה ושומרון הוא בית המשפט לעניינים מקומיים. על בסיס זה נקבע, כי לעותרים סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מקומיים. אני סבור שיש לקרוא פסק דין זה על רקע הנסיבות שלו. העתירה הוגשה אך ורק כנגד הועדה המקומית לתכנון ובניה של עיריית ביתר עילית וכנגד העירייה. מועצת התכנון העליונה והמינהל האזרחי לא היו צד לעתירה. המשיבות עצמן טענו, כי לעותרים סעד חילופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מקומיים. המדובר היה בבקשה להיתר בניה ולחילופין צו הריסה לגבי מבנה בודד. פסק הדין לא הגדיר את גבולות הסמכות של בית המשפט לעניינים מקומיים. אינני סבור שניתן לקרוא לתוך פסק הדין את מה שלא נאמר בו, דהיינו מתן סמכות גורפת לבית המשפט לעניינים מקומיים לדון בעניינים מינהליים. ציטוט הקביעה מתוך פסק הדין במנותק מנסיבותיו, מוביל למסקנה לפיה מוסמך בית המשפט לענינים מקומיים להעביר תחת שבט ביקורתו את כל הנושאים הכלולים בחוק תכנון ערים ואת פעולותיהם של כל רשויות התכנון. סמכויות מועצת התכנון העליונה כוללות הכרזה על מרחבי תכנון הערים הרחבתם או שינויים, אישור תוכניות תכנון אזוריות ותוכניות תכנון מתאריות, ורשימה ארוכה של סמכויות שמפורטות בסעיף 6 לחוק תכנון ערים. המדובר בנושאים שבהם לא הוענקה בתחומי מדינת ישראל סמכות לבתי המשפט לעניינים מינהליים. בתחומי מדינת ישראל, לא ניתנה לבתי המשפט המינהליים סמכות לדון בהחלטות שעניינן תוכנית מתאר ארצית או מחוזית והחלטות של שר הפנים. בתחומי יהודה ושומרון הסמכות המקבילה לסמכויות אלה היא הסמכות של מועצת התכנון העליונה. המדובר במוסד התכנון בעל הסמכות הגבוהה ביותר בתחומי יהודה ושומרון. היא זאת שאישרה את התוכנית אותה מבקשים העותרים לבטל. כפי שפרטתי קודם לכן מועצת התכנון העליונה במתכונתה המקורית כללה את שר הפנים הירדני וסמכותו הועברה לממונה שמתמנה על ידי מפקד האזור. קשה להגיע למסקנה לפיה תהיה לבית משפט לעניינים מקומיים סמכות לבקר את החלטות מועצת התכנון העליונה, כאשר בתחומי מדינת ישראל לא נתונה סמכות דומה גם לבתי המשפט לעניינים מינהליים. כפי שפרטתי קודם לכן, לא ניתנה לבית המשפט לעניינים מקומיים סמכות לדון אפילו בערר על החלטה של ועדת ערר לענייני ארנונה. דינה של הקמת שכונה שלמה שמרחיבה ישוב קיים שונה מדינו של מבנה בודד. ראו בג"צ 145/80 ג'מעית אסכאן נ' שר הבטחון פ"ד ל"ה (2) 285, 300. (סעיף 5(ב) לפסק הדין). הבדל זה משליך גם לגבי הסמכות לבקר את החלטת מועצת התכנון העליונה שאישרה את הקמת השכונה. נטען על ידי העותרים, כי בית המשפט לעניינים מקומיים מכיר טוב מכולם את החקיקה המקומית. נימוק זהה הועלה גם בה"פ 528/96 הנ"ל. המדובר בטענה שאינה הולמת את נושא העתירה. הדין המקומי אינו עומד על הפרק כי אם אופן הפעלת הסמכות. כפי שנקבע בבג"צ 8171/09 שצוטט בפרק העוסק בדין ביהודה ושומרון כללי המשפטי המינהליים בישראל, לרבות הפעלת הסמכות על ידי הרשויות ואופן הפעלת שיקול דעתן כפופות לביקורת שיפוטית. בכל הנוגע להפעלת ביקורת זאת אין לבית המשפט לעניינים מקומיים יתרון כלשהו. לטענת ב"כ העותרים, מצויה העתירה בתחום ההליכים האזרחיים שמוקנים על פי התקנון לבתי המשפט לעניינים מקומיים. זאת הסיבה שלטענתו לא היה צורך בסעיף מפורש המתייחס לעניינים מינהליים. ב"כ העותרים רואה בעתירה מחלוקת אזרחית רגילה. אינני מקבל טענה זאת. במקרה שבפני המדובר בתקיפה ישירה של אופן הפעלת הסמכות על ידי מוסד התכנון המצוי בהיררכיה הגבוהה ביותר אשר פועל באזור יהודה ושומרון. חוק בתי משפט לעניינים מנהליים הגדיר עניינים מנהליים כעניינים הנוגעים בסכסוכים שבין אדם לרשות. עניינים אלה שונים מעניינים אזרחיים ועל פי מה שנאמר בסעיף 1 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, מטרת החוק להסמיך באופן הדרגתי את בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים לדון בעניינים מינהליים שנדונים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. סעיף זה מציין כי שופטים מסוימים בבית משפט מחוזי ייקבעו לשם כך. קשה להגיע למסקנה שמפקד כוחות צה"ל הסמיך כל שופט של בית משפט לעניינים מקומיים, לדון בכל עתירה מינהלית, גם נגד סמכויות התכנון הגבוהות ביותר. כפי שציינתי קודם לכן, בית המשפט לעניינים מקומיים לא הוסמך אפילו לדון בעניינים אזרחיים בין מתיישבים בתחומי יהודה ושומרון. כאמור, קיימת הצעה לתיקוני חקיקה בענין בתי משפט לעניינים מקומיים באיו"ש. במסגרת הצעה זו מוצע לכלול הסמכה מפורטת של בית המשפט לדון בתביעות אזרחיות בין מתיישבים, היות שקביעה זו לא עוגנה בחקיקה עד כה. עוד מוצע לבטל את האפשרות לפתוח בהליך אזרחי נגד מפקד כוחות צה"ל באזור ושלוחיו. בכל הנוגע לעניינים המינהליים מוצע, כי תינתן סמכות לבית המשפט אך ורק כאשר ניתנה לו הסמכה מפורשת בענין מסוים. בעניינים שהוסמך להם מוצע לקבוע הוראה נוספת, לפיה בעניינים מינהליים יחולו סדרי הדין והראיות הנוהגים בבתי משפט לעניינים מינהליים בישראל. בדברי ההסבר לתיקון המוצע נאמר כי, חידוד זה ייקבע בהקשר לסמכויות המינהליות בלבד, ונועד למנוע פרשנות רחבה מן הרצוי, של סמכות בית המשפט לעניינים מקומיים, בכל מה שנוגע לעניינים מינהליים. העובדה שמפקד כוחות צה"ל מוזכר במפורש בסעיף 136 לתקנון, אינה מובילה למסקנה לפיה ניתן להגיש עתירות מינהליות או תביעות אזרחיות נגדו או נגד הפועלים מטעמו בכל ענין, אלא מאפשרת לו להיות צד לדיון בנושאים מסוימים בהם קיימת סמכות לבית המשפט על פי התקנון. בהצעת החוק המוזכרת מוצע לבטל לחלוטין את סעיף 136 ולהסתפק בסעיף 126 לתקנון הקבוע את הסמכות העניינית של בית המשפט לענינים מקומיים. בבג"ץ 128/83 מנחם הרפז ו- 15 אח' נ' ראש המינהל האזרחי ליהודה ושומרון ואח' פ"ד ל"ז (4) 159 נדונה בבג"צ עתירה נגד החלטה של מועצת התכנון העליונה בדבר הקמת שכונה בעיר אריאל. טענות העותרים דומות לטענות המועלות בעתירה זאת, בדבר פגיעה באיכות החיים ופגמים שנפלו בהוצאת ההיתר. למרות שהתקנון היה בתוקף במועד זה, לא מצא בית המשפט כי לעותרים סעד חילופי בדמות פניה לבית המשפט לענינים מקומיים. על בסיס האמור לעיל, אני סבור כי אין לבית המשפט לענינים מקומיים סמכות לדון בעתירה זאת. סוף דבר אני מוחק את העתירה בהעדר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בה. אני מחייב את העותרים בהוצאות המשיבה 1 בסך 5,000 ₪ ובהוצאות המשיבים 2 ו-3 בסך 5,000 ₪. בניהשטחי יהודה ושומרון