ניכוי ''פיקדון ציוד'' מהמשכורת

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ניכוי ''פיקדון ציוד'' מהמשכורת: השופטת יהודית גלטנר-הופמן 1. לפנינו בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית על פי חוק תובעות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 (להלן - "החוק"). המבקש טען כי המשיבה ניכתה לו ולעובדים נוספים במשיבה ממשכורתם "פיקדון ציוד". נטען כי מדובר בניכוי שלא כדין בניגוד להוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 (להלן - "חוק הגנת השכר"). רקע עובדתי 2. המבקש עבד במשיבה כמאבטח מיום 10/11/08 עד ליום 1/4/11 עת התפטר מעבודתו. המבקש עבד מטעמה של המשיבה במקומות עבודה שונים אליהם הופנה. 3. המשיבה הינה חברה פרטית למתן שירותי שמירה ואבטחה. 4. בחודשים 11/08 ו-12/08 ניכתה המשיבה משכרו של המבקש סך של 200 ₪ (100 ₪ בכל חודש - י.ה.) ניכוי בגין "פיקדון ציוד". 5. ביום 3/3/11 הגיש המבקש תביעה אישית לבית הדין נגד המשיבה בו עתר לקבלת זכויות סוציאליות שונות ובין היתר השבת "פיקדון ציוד" בטענה כי מדובר בניכוי שלא כדין משכרו (תיק סע 6120-03-11). 6. ביום 1/4/11 לאחר הגשת התביעה האישית התפטר המבקש מעבודתו. 7. ביום 18/8/11 הגיש המבקש בקשתו הנוכחית והדיון בתביעה האישית עוכב עד למתן ההחלטה בבקשה הנוכחית. 8. המשיבה הגישה בקשה לצירוף הסתדרות העובדים הכללית החדשה כצד להליך ובית הדין אישר הבקשה וציווה על ההסתדרות להמציא עמדתה לתיק. ההסתדרות לא עשתה כן וביום 2/5/12 קבע בית הדין כי יש לראות את ההסתדרות כמי שוויתרה על הצגת עמדה בעניין. בתחילת דיון ההוכחות מיום 28/5/12 נמחקה ההסתדרות מהבקשה בשל התנהלותה (עמ' 6 לפרוטוקול). 9. המשיבה ביקשה לזמן את מר יעקב מזמר מטעם ההסתדרות העובדים הכללית החדשה להעיד מטעמה. בקשתה אושרה, אולם העד לא התייצב לדיון בו היה אמור להיחקר. טענות המבקש בתמצית 10. המבקש טוען בבקשתו כי עילת התביעה היא ניכויים שלא כדין משכרו ומשכר עובדי המשיבה בשיעור 200 ₪ בגין "פקדון ציוד" בניגוד להוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958. 11. נטען כי "פיקדון ציוד" אינו נופל במסגרת ניכוי המותר על פי הוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר ולא הוכח כל מקור משפטי לניכוי. לפיכך טוען לזכאות להשבת הסכום שנוכה. 12. מדובר בניכוי שבוצע ללא אישורו וללא הסכמתו כאשר לטענתו ההלכה היא כי הניכוי יותר רק כאשר מדובר בחוב מוכח והעובד נתן הסכמתו לכך במפורש או בכתב וכשמדובר בסכום קצוב. 13. על יחסי העבודה לא חל הסכם קיבוצי או הסכם עבודה אחר המתיר את הניכוי בגין "פיקדון ציוד". 14. המשיבה אינה חברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל ובכל מקרה לא היתה בתקופת עבודתו של המבקש. 15. המבקש טוען כי על יחסי העבודה שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה. 16. גם בהוראות צווי ההרחבה בענף השמירה והאבטחה שמספרם 7019/72 ו-7041/2008 מדובר בחובת המעביד לספק בגדי עבודה על חשבונו, ואין כל הוראה המתירה הניכוי בגין "פקדון ציוד". 17. גם אם ייקבע שההסכם קיבוצי בענף השמירה והאבטחה חל על הצדדים, וכי מדובר במקום עבודה מאורגן, לבית הדין שיקול דעת האם לאשר התביעה כייצוגית, אם לאו, בשים לב לתכלית החוק והתנהלות ההסתדרות. 18. נטען כי יהא מוצדק לאשר התביעה כייצוגית שכן המשיבה הפרה בשיטתיות את זכויות עובדיה והאגוד הארצי של עובדי השמירה והאבטחה לא פעל למען יוזמות אכיפה במסגרת סכסוכים קיבוציים. 19. מאחר ומדובר בניכוי בניגוד להוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר ובניגוד לסעיף 34 לחוק החוזים, אין נפקות ו/או משמעות לעובדה האם חלים על המשיבה הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה בענף השמירה. 20. הסייג שבסעיף 10 (3) לחוק אינו מתקיים והוא רלוונטי רק לגבי "זכות המוסדרת בהסכם הקיבוצי" ואילו לגבי זכות שמקורה אחר, היינו בהוראת חוק מגן, אין בהוראת סעיף 10 (3) לתוספת השנייה לחוק כדי לחסום הגשת תביעה ייצוגית. 21. הבקשה ממלאת אחר כל התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק. המבקש הוכיח לכאורה עילת תביעה אישית שכן מדובר בניכוי שלא כדין. המשיבה לא הייתה רשאית לנכות מעובדיה כל ניכוי ללא אישור וללא סעיף חוק או הסכם שחל על הצדדים המתיר לה לעשות כן בנוסף לעובדה שעל פי צווי ההרחבה בענף השמירה והאבטחה נקבע שעל המשיבה לספק לעובדיה ביגוד על חשבונה. 22. הוכחה עילה משותפת לכלל חברי הקבוצה. 23. המשיבה אינה מחזירה לעובדיה את הניכויים בסיום העבודה באופן מודע ושיטתי והתביעה הייצוגית הינה הדרך היעילה וההוגנת לניהול התביעה. 24. המבקש עותר בבקשתו להגדיר את קבוצת המעוניינים שבשמם תנוהל התובענה בשם כל עובדי הנתבעת-המשיבה בתקופה הקובעת, או חלק ממנה, שעבדו אצל הנתבעת, לרבות עובדים שעזבו את הנתבעת או פוטרו מכל סיבה שהיא, לאחר מועד תחילת התקופה הקובעת, אשר עבדו בשבע השנים או בחלק משבע השנים שקדמו ליום הגשת הבקשה לאישור התביעה בתובענה ייצוגית - 18/8/11 - אשר נוכו מהם סכומי כסף שלא כדין ובניגוד לסעיף לחוק הגנת השכר ולסעיף 34 לחוק החוזים ובניגוד לצווי ההרחבה בענף השמירה שמספרם 7019/72 ו - 7041/2008, בגין "פיקדון ציוד" למעט עובדים שעניינם תלוי ועומד בפני בית הדין לעבודה השונים או שהוכרע על ידיו ובלבד עובדים שלא חתמו על טופס קבלה / וויתור. עוד עתר לסעדים חילופיים הכל כמפורט בסעיפים 5 עד 17 לבקשה. טענות המשיבה בתמצית 25. המשיבה טוענת בתגובתה לבקשה כי הינה חברה מן המניין בארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל (להלן - "הארגון הארצי") החתום על ההסכם הקיבוציים בענף השמירה והאבטחה מיום 12/7/72 (להלן: "הסכם 72") ועל ההסכם הקיבוצי העדכני מיום 2/11/2008 (להלן: "הסכם 2008") והארגון חתום על ההסכם לאכיפת זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה מיום 26.8.11. 26. המבקש ציין בתביעתו האישית כי על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה (ס' 5 ו-17 לכתב התביעה). 27. מקום בו חל הסכם קיבוצי לא ניתן לאשר תובענה ייצוגית לאור הקבוע בסעיף 10 (3) לתוספת השנייה לחוק ובכל מקרה נכון וראוי שארגון העובדים יהא זה שייצג את העובדים והאינטרסים שלהם בכל דרך שימצא לנכון. 28. המבקש לא פנה עובר להגשת תביעתו האישית והבקשה הנוכחית למשיבה ולארגון היציג ומטעם זה יש לדחות הבקשה. 29. אין למבקש עילת תביעה אישית לאור הוראת סעיף 4(א) לחוק. המבקש אישר בכתב עם קבלתו לעבודה כי הסכים להפקיד ברשות המשיבה 300 ₪ כנגד קבלת ציוד ואמצעים נוספים בשווי של אלפי שקלים. בגמר עבודתו לא טרח להתייצב במשרדי המשיבה על מנת להשיב את הציוד. 30. הניכוי שבוצע משכרו של המבקש הינו סכום קצוב, אשר נוכה מכוח הסכמתו המפורשת ובכתב (מש/2) ולפיכך תואם את הוראות ס' 25 לחוק הגנת השכר. 31. הבקשה הוגשה בניגוד להוראת סעיף 15.4 להסכם 2008 לפיה זכאית המשיבה לנכות משכרו האחרון של העובד בגין סט ביגוד משומש שלא הוחזר. 32. המבקש לא טען בבקשתו ובתצהירו התומך כי החזיר לידי המשיבה את הציוד המלא או כי קיבל ממנה בגדי עבודה אלא כל טענתו התמצתה בכך שהניכוי היה שלא כדין וללא הסכמתו המפורשת והכתובה ובגין הפרת הוראת 25 לחוק הגנת השכר. משהוצג האישור בדבר הסכמתו של המבקש לניכוי, נשמטת הקרקע תחת הבקשה שכן אינה מגלה עילה אישית ובוודאי לא קיבוצית. 33. המשיבה מחזירה את סכום הפיקדון במקרים בהם מוחזרים פרטי הציוד במלואן. 34. למבקש אין עילת תביעה אישית כלפי המשיבה ולכל היותר עומדת לו טענה לגבי החזר ציוד. 35. המבקש מבקש לאשר תביעה ייצוגית עבור עובדים שעבדו במשיבה 7 שנים טרם הגשת התביעה כאשר במרבית התקופה לא עבד כלל ומטעם זה יש לדחות הבקשה. 36. המבקש לא עמד בתנאים שבסעיף 8 לחוק. התביעה אינה מעוררת שאלה מהותית של עובדה ומשפט המשותפת לכלל חברי הקבוצה וקביעה זו חלה הן באשר לעילת התביעה והן לסעדים. 37. מדובר בקבוצה מוגדרת שניתן לאתרה ובנסיבות אלה אין לאשר תביעה ייצוגית שכן נפסק כי כאשר הקבוצה מורכבת מעובדי המשיבה ו/או עובדיה לשעבר, הרי מדובר בקבוצה מוגדרת. מדובר בקבוצה מוגדרת שגודלה אינו מצדיק הגשת תביעה ייצוגית. מדובר בתביעה שעניינה ניכוי משכר עבודה שיש להוכיח את מועד הניכוי, הסכום, העדר הסכמה לביצועו, לשערך את הסכום הנכון למועד התשלום. מדובר בעובדים אשר גובה שכרם ואופן תשלומו שונה זה מזה, כך גם באשר לוותק המקצועי ויש לחשב הסעד באופן פרטני לגבי כל עובד ועובד ואין מתירים הגשת תביעה ייצוגית כאשר הסכום הנתבע שונה לגבי כל מעוניין. 38. לא הוצגה כל ראיה מפי המבקש לפיה עילת התביעה מתקיימת בעניינם של כל חברי הקבוצה. מדובר בקבוצות התייחסות שונות, שכן המבקש חתם על הסכמה לניכוי לא השיב את מלוא הציוד. 39. מדובר בניכוי אשר נטען כי נוכה משכר שלא כדין ועלול להביא לפסיקת פיצויי הלנת שכר, אשר לא ניתן לתבוע במסגרת של הליך תובענה ייצוגית. 40. המשיבה הצהירה בסכום טענותיה כי מסכימה לבצע בדיקות בגין עילות התביעה גם על ידי מנגנון האכיפה היעיל של ההסתדרות וגם על ידה אף בגין תקופה החורגת מתקופת ההתיישנות, להמציא ממצאי בדיקות אלה, בפני בית הדין תוך זמן סביר, כפי שיקבע בית הדין. 41. כי מדובר בחברה המעסיקה כ- 15,000 עובדים ועילת התביעה הינה בסך של כ- 10,000,000 ₪ ואישורה של הבקשה יגרום לפגיעה אנושה במשיבה עד כדי הפסקת פעילותה ואי תשלום שכר עובדים, ועל בית הדין ליתן דעתו לכך בדונו בבקשה, על פי הוראת ס' 8 (ב) (2) לחוק. הראיות 42. מטעם המבקש הצהירו והעידו, המבקש, מר אלכסנדר קומפייניץ ומר יבגני לאין. מטעם המשיבה הצהירו והעידו, מר פנחס שיף מנכ"ל הארגון הארצי של חברות האבטחה בישראל וחבר וועדת המעקב ומר יוסי אברג'ל, בכר שכר של המשיבה מ-1/7/10 43. הצדדים הגישו תיק מוצגים וסיכמו טענותיהם בכתב. דיון והכרעה 44. התובענה הייצוגית הינה הסדר ייחודי ויוצא דופן, המאפשר צירופן של תביעות אישיות של תובעים רבים, לא כולם ידועים, לתובענה אחת קולקטיבית וניהולה על ידי תובע מייצג. פסק הדין בתובענה מסוג זה מהווה מעשה בית דין לגבי חברי הקבוצה, אשר אינם מודיעים על אי רצונם להיכלל בה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא (2) 312, 323 (1997)). על תכליותיה של התובענה הייצוגית, עמדו בתי המשפט לא אחת (ראו למשל: רעא 4556/94 טצת נ' זילברשץ פ"ד מט(5) 774, להלן- "פרשת טצת") . נעמוד עליהן בקצרה: התכלית האחת הינה הגנה על זכויות הפרט אשר נפגעות כאשר הוא מוותר על הגשת תובענה מאחר שהנזק שנגרם לו קטן יחסית, ואולם, הנזק לאוסף הפרטים גדול בהרבה, וכך העתירה לבית המשפט הופכת כדאית. התכלית השניה הינה האינטרס הציבורי והצורך לאכוף את הוראות החוק. עם זאת, טומנת תובענה ייצוגית בחובה סכנות, שכן ההכרעה שניתנת בה מהווה מעשה בית דין כלפי כלל חברי הקבוצה, והיא עלולה לפגוע ביחיד אשר כלל לא היה מודע לקיומה (פרשת טצת). בשנת 2006, נחקק חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן - חוק תובענות ייצוגיות). החוק קבע כללים אחידים לעניין הגשת תובענות ייצוגיות ואופן ניהולן, כך שהתובענות ינוהלו באופן הוגן וממצה, יובטחו האינטרסים של כלל חברי הקבוצה, ולא רק אלו של התובע הייצוגי, ותתממש זכות הגישה לבית המשפט אף לאוכלוסיות המתקשות לעשות כן (ראו סעיף 1). בבואנו להכריע בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, עלינו לבחון עד כמה, ואם בכלל, היא עומדת בקריטריונים שהציב המחוקק (עע 247/09 אביב סמוכה נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (ניתן ביום 2/3/11). נבחן את הבקשה שלפנינו לאורם של קריטריונים אלה: 45. סעיף 3(א) לחוק קובע כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בעניין שנקבע בהוראות חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית..." 46. סעיף 4 לחוק מגדיר מי רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כדלקמן- ..."אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם- בשם אותה קבוצה". סעיף זה, מונה שני תנאים אשר על התובע הייצוגי לעמוד בהם: האחד - עליו להיות בעל עילת תביעה אישית. דהיינו, לא די בהצבעה על פגם שנפל בהתנהלות הצד שכנגד, אלא יש להראות פגיעה אישית, ולו לכאורה, של התובע. התנאי השני - על התובע להראות כי קיימת שאלה מהותית עובדתית או משפטית המשותפת לכלל חברי הקבוצה.   47. השאלה הראשונה שיש לברר, לפיכך, אם תביעתו של המבקש כלולה בתוספות השניה לחוק. האם תביעת המבקש כלולה בתוספת השניה לחוק? 48. התוספת השנייה לחוק (להלן: "התוספת") קובעת את רשימת העילות בגינן ניתן לאשר תובענה כתובענה ייצוגית . סעיף 10 לתוספת, הרלוונטי לענייננו, קובע את סוגי העילות מתחום משפט העבודה האישי שאכיפתם באה בגדר סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין ונקבע כי ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בתובענות מסוימות אשר לבית דין זה סמכות ייחודית לדון בהן לפי סעיף 24(א)(1) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו 20 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958. סעיף 10(3) לתוספת מסייג את הכלל לעיל באופן הבא: "תביעה - למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי; "הסכם קיבוצי"- הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז- 1957, או הסדר קיבוצי בכתב". 49. על מגוון העילות בהן ניתן להגיש תובענה ייצוגית במסגרת הוראותו של סעיף 10 לתוספת השניה עמדה כב' השופטת וירט ליבנה בפסק הדין בעניין וירון תוך שציינה כך - "הלכה למעשה, מאפשר פריט 10 הגשת תובענה ייצוגית בהליכים שעניינם יחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר קיומם של יחסי עבודה, זכויות הנובעות מחוזה העבודה או מכח חקיקת המגן, עילות הנובעות מסיום יחסי העבודה, משא ומתן לקראת כריתת חוזה עבודה וקבלה או אי קבלה לעבודה. כמו כן, ניתן להגיש תובענה ייצוגית של חברים ומעבידים כנגד קופות גמל וכל תובענה אחרת לקצבה, הנובעת מיחסי העבודה בהתאם לסמכות בית הדין לעבודה. על אלו נוספות עילות שעניינן שוויון הזדמנויות בעבודה והפליה מטעמים שונים".(ע"ע 629/07 יגאל וירון - חבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ, (לא פורסם) ניתן 3.1.2011, סעיף 22 לפסק הדין) (להלן: "עניין וירון"). 50. דומה כי אין חולק כי העילה והסעדים הנזכרים בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית הינם בגדר סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה מכח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, לפיכך, ניתן להגיש בגין הסעדים הנתבעים בקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. תחולת ההסכמים הקיבוציים 51. תחילה נבהיר, כי במועד תחילת עבודתו של המבקש (10/11/08) הסכם 72 מיולי 1972 שמספרו 7019/72 עמד בתוקפו. הוראות הסכם 72 הורחבו בצו ההרחבה שפורסם בדצמבר 73. ההסכם 2008 שנחתם ביום 2/11/08 מספרו 7041/2008, טרם נכנס לתוקפו במועד תחילת עבודתו של המבקש, שכן בהסכם זה צוין מפורשות בסעיף 35.4 כי "כניסתו לתוקף של הסכם זה, יהיה במועד הוצאת צו ההרחבה על הוראותיו". 52. בחודש יולי 2009 הוציא שר התעשייה, המסחר והתעסוקה צו הרחבה על הוראות הסכם 2008. בצו ההרחבה נקבע כי "צו ההרחבה שפורסם ביום 25/9/73 להסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה מיום 12/7/72... בטל". 53. יוצא מכך כי בגין חלק מתקופת עבודתו של המבקש חל הסכם 72 לרבות צו ההרחבה שפורסם בדצמבר 73 בגין הסכם זה ובגין חלק מתקופת עבודתו חל הסכם 2008 שהורחב ביולי 2009. 54. לטענת המבקש, המשיבה לא הוכיחה כי בתקופה הרלוונטית לתביעה הייתה חברה בארגון המעסיקים שהיה צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה. 55. המשיבה טענה מנגד, כי היא חברה בארגון הארצי החתום על הסכם 72 שהוראותיו חלות על עובדיה. 56. המשיבה תמכה גרסתה בתצהירו של מנכ"ל הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל (להלן: "הארגון הארצי"), מר פיני שיף ובאישורו מיום 8/1/12 לפיו המשיבה חברה בארגון הארצי לפחות ב-7 השנים האחרונות עובר להוצאת האישור, היינו לפחות מ-8/1/05 וברצף. 57. המשיבה צרפה לסיכום טענותיה את הסכם 2008 בענף השמירה והאבטחה מיום 2/11/08 הנושא את חתימתו של מנכ"ל המשיבה מר מלכה על ההסכם הקיבוצי הנ"ל מטעמו של "מודיעין אזרחי". 58. המשיבה הפנתה לאמור בתביעה האישית של המבקש בה ציין כי על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה (סעיף 5 ו-17(ד) לכתב התביעה) לרבות נספח א' לחוזה העבודה של המבקש מיום 18/5/09 החתום על ידו, בו צוין מפורשות כי המשיבה הינה צד להסכם הקיבוצי. 59. לפיכך נטען על ידה כי מדובר במקום עבודה מאורגן ולכן מתקיים החריג הקבוע בסעיפים 3(א) ו-10(3) לחוק. 60. המבקש טוען בתגובה כי האישור בחתימתו של מר פיני שיף מיום 8.1.12 בדבר היותה של המשיבה חברה מן המניין בארגון הארצי לפחות 7 שנים ממועד האישור (היינו מ-8.1.05) אינו תואם את המסמך מיום 16.1.06 (ת/1) בחתימתו. בו צוין כי המשיבה אינה מופיעה ברשימת חברי הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה באותו עת. 61. המבקש מפנה בסיכום טענותיו לפסיקת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בה צוין כי בעבר היו מספר מקרים שנדונו בבית הדין במסגרת בקשות לאישור תובענות ייצוגיות אשר בהם אישר מר שיף שחברה מסוימת אינה חברה בארגון הארצי ולאחר הגשת התביעה הייצוגית חזר בו ואישר את חברותה. בפסק הדין נמתחה ביקורת על התנהלותו זו של מר שיף. כשנשאל מר שיף בחקירתו בפנינו על המקרים הנ"ל, השיב "אני לא יודע במה מדובר" (עמ' 23 לפרוטוקול). 62. בנסיבות אלה, טוען המבקש כי עדותו של מר שיף הינה מסכת שקרים הסותרת את המסמך עליו הוא חתום ואין לראות את המשיבה כחברה הארצי (ארגון המעסיקים) משנת 2005 עד 2012 וברצף. 63. המשיבה חולקת על גירסת המבקש ומפנה לעדותו של מר פיני שיף שהסביר כי אין סתירה בין המסמך (ת/1), לבין האישור החתום על ידו מיום 8/1/12 . 64. המשיבה בסיכום טענותיה הבהירה את עדותו של מר פיני שיף בנושא וציינה כי מעדותו עולה כי בעבר היה "ארגון מקביל" לארגון הארצי שהוזכר בעדותו של מר שיף, מדובר היה באגוד חברות לאבטחה ושמירה בע"מ שהיה חתום עם ההסתדרות הכללית על הסכם קיבוצי כללי מיום 4/7/78 אשר מספרו 7032/78 ומפנה לפסיקת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (תיק עב (י-ם) 2854/03, עופר שמני - מודיעין אזרחי ,מיום 28/6/06 ) בו נקבע בין היתר כי אין מחלוקת על תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בין ההסתדרות לבין האגוד הארצי של עובדי השמירה והאבטחה. 65. עוד הוסיפה המשיבה, כי במהלך שנת 2006 חדל האגוד מלפעול באופן עצמאי ואיחד את פעילותו עם ארגון המעסיקים השני אשר פעל בענף - הוא הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל וממועד זה פעילות שני הארגונים נעשית במשותף תחת הארגון הארצי. המשיבה הינה חלק בלתי נפרד מהארגון הארצי אשר מנכ"ל המשיבה מר יגאל מלכה שהינו חלק מהנהלת הארגון הארצי, חתם בשם מודיעין אזרחי על ההסכם הקיבוצי בענף השמירה מיום 2/11/08 (סעיף 1 בתיק המוצגים מטעם המשיבה). 66. לפיכך, נטען מפי המשיבה כי חלים עליה ההסכמים הקיבוציים בענף השמירה. 67. המבקש הוסיף וטען, כי ההסתדרות הכללית החדשה שצורפה להליך לא הגישה עמדתה למרות שניתנה לה הזדמנות לעשות כן ואף העד מטעמה, יעקב מזמר לא התייצב להיחקר ועובדה זו תומכת בגרסתה. 68. עוד נטען מפי המבקש כי המשיבה לא הציגה תשלומי דמי חבר לארגון מפעלי השמירה בכל תקופה שהיא לרבות בתקופת עבודתו של המבקש ולא הציגה כל מסמך שהינו בבחינת "אישור הצטרפות" להסכם הקיבוצי שהיה בתוקף בתקופה הרלוונטית. 69. בשל כל הנימוקים הנ"ל, טוען המבקש, כי על יחסי העבודה חלים צווי ההרחבה בענף השמירה והאבטחה. 70. נבקש להדגיש כי במקרה הנוכחי התובע אכן טען בתביעה האישית כי על יחסי העבודה שבין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה (ס' 5 לכתב התביעה) ותבע זכויות על פיו ורק בתצהירו במקום עדות ראשית, טען לראשונה כי צו ההרחבה בענף השמירה חל על יחסי העבודה שבין הצדדים (ס' 5 לתצהיר מיום 28/8/01) אך בהמשכו טען שוב לחלותו של ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה (ס' 16 לתצהיר). המשיבה לא סתרה בכתב הגנתה את טענות המבקש בכתב תביעתו בדבר חלות ההסכם הקיבוצי. 71. לפיכך אין בפנינו מקרה בו המשיבה כפרה בחלותו של ההסכם הקיבוצי בענף השמירה טרם הוגשה הבקשה לתביעה ייצוגית ורק לאחר שהוגשה, הודתה בחלותו. 72. אנו סבורים, כי במכלול הראיות שהוצגו בפנינו, המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי אכן על יחסי העבודה שבין הצדדים חלים ההסכמים הקיבוצים בענף השמירה והאבטחה. סבורים אנו כי די באישורים שהוצגו מטעם המשיבה כדי לקבוע כי הרימה את הנטל להוכיח כי מדובר במקום עבודה מאורגן. יצוין, כי אין לתת משקל ל"סתירה" בין האמור באישור שהוצג לתיק משנת 2006 (ת/1) לבין האישור משנת 2012 בחתימתו של מר פיני שיף, לאור העדויות והטענות שנשמעו בפנינו. בנגוד למספר מקרים שצוטטו בפסיקה, עמדת המשיבה בנושא חלותו של ההסכם הקיבוצי על יחסי עבודה שבין הצדדים, היתה עקבית ממועד הגשת התביעה האישית לרבות התגובה לבקשה הנוכחית, בה נטען לראשונה על ידי המבקש כי ההסכמים הקיבוציים בענף השמירה אינם חלים על יחסי העבודה שבין הצדדים. כאשר המעביד טוען כי חלים עליו הוראות ההסכם הקיבוצי, הוצגו אישורים והסברים הגיוניים לטענה, יש לתת לכך משקל. המבקש לא השכיל לסתור את הגרסה שהוצגה והוכחה מטעם המשיבה ודי בכך. ניכוי שלא כדין 73. המבקש טוען בבקשתו כי הניכוי משכרו בתחילת עבודתו בסך 200 ₪ בגין "פקדון ציוד" נוכה בנגוד להוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר לאור העובדה שבסעיף 25 לחוק נימנים הניכויים המותרים מהשכר ופקדון ציוד אינו אחד מהם. 74. נקדים ונאמר כי המבקש הוכיח לכאורה טענה זו. 75. מעיון בהוראת ס' 25 לחוק הגנת השכר המונה את הניכויים המותרים משכרו של עובד, לא נכלל ניכוי בגין "פקדון ציוד" בסעיף הנ"ל. 76. בסעיף 25 (א) (6) לחוק הגנת השכר נקבע כי מותר ניכוי של "חוב על פי התחייבות בכתב מהמוסד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון החוב כאמור יותר מרבע שכר עבודה". 77. אין ספק כי גם אם חתם המבקש בתחילת עבודתו על מש/2 (מסמך ללא תאריך- י.ה.) אין במסמך הנ"ל כדי להוות הסכמה מטעמו לניכוי משכרו סך של 300 ₪ העומד בדרישות חוק הגנת השכר. גם אין מדובר בחוב אשר נוצר במהלך עבודתו ולפיכך לא יכולה הסכמה זו שנחתמה בתחילת עבודתו כדי להוות עילת הגנה למשיבה, לטעון כי אכן מדובר בניכוי כדין ולעתור לדחיית הבקשה. 78. המבקש פרט בבקשתו ובתצהירו מקרים נוספים של עובדים שנוכו ממשכורותיהם בתחילת עבודתם, סכומים זהים בגין "פקדון ציוד". 79. די באמור לעיל כדי לקבוע כי המבקש הוכיח לכאורה כי מדובר בניכוי שלא כדין ממשכורתו וממשכורתם של עובדים נוספים במשיבה. האם קיום הסכם קיבוצי מאיין את אישור התובענה הייצוגית 80. התכלית העומדת בבסיס סעיף 10 (3) לתוספת לחוק הינה "לעודד הסדרת תנאי עבודה במקום עבודה מאורגן בהסכם קיבוצי ובדרך של הסכמה קיבוצית". (ע"ע 12842-07-10 עו"ד אסף אייל - הוט מערכות תקשורת בע"מ (לא פורסם) 9/6/2011 (להלן: "פסק דין הוט"). 81. עלינו לבחון את היקף תחולת הוראת הסעיף הנ"ל כמחסום סטטוטורי בפני הכרה בתובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן. 82. התפתחות הפסיקה בנושא פורטה לאחרונה בפסק דין מפי כב' נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד, בע"ע 132/10 ו - 53083-10-10 אבי אילן בוסקילה ואח' - סער בטחון בע"מ ואח' (מיום 3 לספטמבר 2012) (להלן: "עניין בוסקילה"). 83. למען הקיצור, נפרט עיקרי סכום הדברים כפי שקיבלו ביטוי בסעיפים 22-23 לפסק הדין בעניין בוסקילה: א. "ההלכה הפסוקה כיום, לפיה במקרים בהם חל במקום העובדה הסכם קיבוצי יילקחו בחשבון נסיבותיו של כל מקרה, מאפייניו של ענף התעסוקה המדובר והאם קיימת בו תופעה של הפרה שיטתית של זכויות העובדים, פועלו של ארגון העובדים ודרך התנהלותו ותום ליבו של המעסיק במסגרת התקופה הרלבנטית ובהליך שקדם לאישור התובענה הייצוגית, באופן שתכליתו של פריט 10 (3) לתוספת לא מתקיימת ולא ממומשת. ועל כן גם לא ניתן לומר כי התנאי השני שמופיע בו, דהיינו שההסכם הקיבוצי מסדיר את תנאי העבודה, אכן מתקיים, זאת כאשר ברור שהמעסיקה אינה מיישמת אותו כלל לאורך כל אותן השנים. כאן המקום לציין, כי יש ליתן את הדעת ברקע הדברים להקשר התעשייתי הכולל בענף השמירה ולבעיית האכיפה של זכויות העובדים בו, ועל רקע זה ליתן את הפרשנות הראויה, בהתאם לנסיבות, של החריג האמור. (ע"ע 67/10 יבטח בע"מ - ארז חבושה (מיום 14/3/2012). ב. הסייג הקבוע בסעיף 10 (3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, אינו בבחינת הוראה גורפת, כי אם בבחינת טענה הגנה שהנטל להוכחתה, על הטוען לתחולת הסייג. ג. מפרשנותו התכליתית והלשונית של סעיף 10 (3) עולה כי במקרים בהם לא יושמו בפועל, הלכה למעשה, תנאי העבודה המוסדרים בהסכם הקיבוצי המעגן את הזכות שבמחלוקת, לא יקום המחסום הסטטוטורי מפני אישורה של התביעה לזכות כתובענה ייצוגית, זאת, גם אם חל על הצדדים הסכם קיבוצי, הקובע הוראות המתייחסות במפורש לעילת התביעה הייצוגית, במקום עבודה מאורגן. ד. המחסום הסטטוטורי שבסעיף 10 (3) לא יקום בנסיבות בהן הוברר כי המעסיק העלה לראשונה בחוסר תום לב דבר קיומו של ההסכם הקיבוצי ותחולתו עליו, בעת הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית במטרה "להתחמק מעונשו של ההליך"; או במקרים בהם המעסיק לא הכחיש קיומו של ההסכם אך נמנע במשך שנים רבות מלהחיל בפועל את ההסכם; או אם המעסיק לא יישם, הלכה למעשה, את הוראות ההסכם הספציפיות לעילת התובענה הייצוגית, גם אם יתר הוראות ההסכם יושמו הלכה למעשה, או כאשר המעסיק לא היה מודע כלל לקיומו של ההסכם; או כאשר המעסיק ביקש לחסות בצילו של הסכם קיבוצי, אליו הצטרף לאחר הגשת התביעה. ועוד זאת. המחסום הסטטוטורי מכוח סעיף 10 (3) לא יקום בנסיבות בהן ארגון העובדים, כצד להסכם הקיבוצי, אינו אותנטי, או אינו פעיל; או, כאשר נמצא כי ארגון העובדים היציג לא עשה, ואינו עושה, הנדרש ליישומן בפועל של ההוראות הקיבוציות בהסכם לרבות "באמצעות משא ומתן, לרבות הפעלת כוח ארגוני, ועדות פריטטיות, בוררויות והגשת תובענה בבתי הדין לעבודה" בהליך קיבוצי. 84. עוד נוסיף, כי בעניין וירון התייחס בית הדין הארצי לתמונת העסקה בענף השמירה והגדירה כ"תמונה עגומה". וציין כי קיימת תופעה של הפרעה שיטתית וגסה של זכויות עובדים כאשר הסיבות לכך הן רבות, אך הבולטת שבהן היא העדר אכיפה מספקת של חוקי המגן וחוסר מודעות של העובדים לזכויותיהם (פסקה 32 לפסק הדין של כב' השופטת וירט לבנה). 85. ולעניינינו. בהסכם הקיבוצי משנת 72 שהיה בתוקף במועד תחילת עבודתו של המבקש, אין כלל הוראה המתירה ניכוי "פיקדון ציוד" אלא על פי ההסכם הנ"ל חובת המעביד לספק בגדי עבודה בהתאם לתפקיד העובד ועל חשבונו של המעביד. אין כל חובה בדבר החזרתם. (סעיף כח' להסכם הקיבוצי), סעיף בנוסח זהה מופיע גם בצו ההרחבה משנת 1973. 86. בהסכם 2008 ישנה הוראה מפורשת האוסרת ניכויים משכרו של העובד כאמור בסעיף 30 להסכם בו נקבע כי: "30 אישור על הטלת קנסות ועונשים המעסיק אינו רשאי לקנוס את העובד ו/או לנכות סכומי כסף משכרו של העובד ו/או לגבות מהעובד סכומי כסף בשום תנאי, אלא בכפוף להוראות הסכם זה והוראות תקנון העבודה, ככל שהוא חל על המעסיק". סעיף 15 להסכם הקיבוצי הנ"ל עוסק בבגדי עבודה וציוד ובו נקבע כלהלן - "15 בגדי עבודה וציוד 15.1 המעסיק יספק לכל עובדיו על חשבונו מידי שנה בגדי עבודה הכוללים חולצה, מכנסיים וכיוצ"ב לפי צרכי העבודה. 15.2 מובהר כי המעסיק לא יגבה מעובדיו שום תשלום בגין בגדי העבודה והציוד שיספק, לרבות תשלום בגין כיבוס הבגדים. 15.3 המעסיק לא ידרוש מעובדיו תשלום פיקדון בגין בגדי העבודה ו/או הציוד ולא ינכה סכומים כלשהם ממשכורתו של העובד אלא בהתאם לאמור בסעיף 15.4 להלן בלבד. 15.4 בתחום תקופת העבודה על העובד להחזיר למעסיק לפחות סט אחד בלבד של ביגוד ואת הציוד שקיבל, ככל שקיבל. במידה שהעובד לא יעשה כן - המעסיק יהיה רשאי לגבות ממשכורתו האחרונה של העובד בגין סט הביגוד המשומש שלא הוחזר, בהתאם למחיר הביגוד, ולכל היותר עד לתקרה של 150 ₪ בלבד, לפי הסכום הנמוך מביניהם". 87. גרסת המשיבה, כי הבקשה הנוכחית הוגשה בניגוד גמור לאמור בסעיף 15.4 להסכם הקיבוצי משנת 2008, אין בידינו לקבלה. 88. ההיפך הוא הנכון. בתקופה בו שרר משטרו של הסכם 72 לא הייתה כל הוראה בהסכם כי ניתן לנכות סכום כלשהו ממשכורתו של העובד עבור ביגוד וציוד. חובה זו הייתה מוטלת על המעביד לספק ביגוד על חשבונו. 89. בהסכם הקיבוצי משנת 2008, נאסר מפורשות לנכות משכרו של העובד במועד קבלת עבודתו או סמוך לכך או בכלל בכל תקופת עבודתו ניכוי בגין "פיקדון ציוד". הנוסח של סעיפים 30 ו-15 להסכם הקיבוצי הנ"ל למעשה מבטאים את דעתו של המחוקק והתכלית הראויה העומדת מאחורי האיסור לנכות משכרו של עובד כאמור בהוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר, בכפוף לחריגים שבאותו סעיף. 90. הנוסח של האישור שחתם המבקש לגרסת המשיבה במועד תחילת עבודתו (מש/2 ללא תאריך) אין בו כדי להכשיר את התנהלות המשיבה שכן האישור מנוגד ואינו תואם את הוראות הסכם 72 שהיה אז בתוקף. 91. מעיון בהוראת הסכם 2008 עולה בבירור כי הניכוי ו/או "הלוואה" שנתן המבקש למשיבה כפי שעולה מנוסח האישור שחתם המבקש ביום 18.5.09, עומד בניגוד להוראות ההסכם בו נאמר מפורשות כי ניתן לגבות מאת העובד סכום כלשהו על חשבון חוב בגין בגדי עבודה וציוד רק בתום תקופת העבודה וממשכורתו האחרונה של העובד עד לתקרה של 150 ₪ בשים לב למחיר הביגוד. 92. הנוסח של האישורים שחתם המבקש במועד תחילת עבודתו (מש/2) ובמהלך עבודתו ב- 18/5/09 הינו נוסח של מתן הלוואה או אשראי מטעמו של המבקש למשיבה, ולטעמנו נוסח זה מטרתו לעקוף את האיסור שבניכוי משכרו של המבקש ומשכרם של עובדים אחרים לאור הוראות הסכם 72 והסכם 2008, באשר החובה לספק בגדי עבודה הינה על חשבון המעסיק ובאחריותו. 93. המבקש פרט בתצהירו מספר מקרים נוספים בהם נוכה משכרם של עובדים נוספים במשיבה, ניכוי בגין "פיקדון ציוד" בסך של 200 ₪. מדובר בניכויים שחלק בוצעו לאחר המועד בו נחתם ההסכם הקיבוצי משנת 2008, שאסר מפורשות הניכוי. 94. מסקנתנו היא כי הניכוי שהופחת משכרו של המבקש ועובדים נוספים בגין "פיקדון ציוד" בתחילת עבודתם או במהלכה אין יסודו בהסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה עבודה . לפיכך, גם אם היה נקבע שהוראות ההסכמים הקבוצים (הסכם 72 והסכם 2008) לא חלו על יחסי העבודה שבין הצדדים, מסקנתנו לא היתה שונה כי כאמור הוכח לכאורה כפי שפסקנו לעיל כי מדובר בניכוי שלא כדין, בניגוד להוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר. 95. לאור האמור לעיל ובהעדר ראיה כלשהי לעניין אכיפת הזכויות במישור הקיבוצי, כאשר מדובר בניכוי העומד לכאורה בניגוד להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר שהינו בבחינת חוק מגן, סבורים אנו, כי שיקולי צדק בנסיבות העניין בשים לב לענף בו עסקינן, ענף השמירה והאבטחה שמצבו הוגדר כ"תמונה עגומה", לרבות העובדה כי ההסתדרות אשר צורפה כצד לתיק לא מצאה לנכון להביע עמדתה, כל אלה מובילים למסקנה כי תביעת המבקש כלולה בגדר סעיף 10.1 לתוספת, מבלי שחל הסייג הנקוב בסעיף 10 (3) לחוק. קיום עילת תביעה אישית / סעיף 4 (א) (1) לחוק 96. אמת המידה לעניין קיום עילת תביעה אישית היא ראיה לכאורה לעילת התביעה וזאת "במידת הסבירות הראויה". עוד נקבע כי על התובע (מבקש) להצביע על קיום עילת תביעה אישית הראויה להתברר בדרך של תובענה ייצוגית. שאלת קיום עילת תביעה ייצוגית כרוכה בשאלת סיכויי ההצלחה להוכחת אותה עילה. (עניין וירון וכן ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ - טמפו תעשיות בירה בע"מ פ"ד נא(2) 312 (1997). 97. אין מחלוקת כי המשיבה ניכתה משכרו של המבקש בתחילת תקופת עבודתו ובחודשים 11/08 - 12/08 סך של 200 ש"ח בגין "פקדון ציוד" (נספח ד' לבקשה). 98. המשיבה בכתב הגנתה בתביעה האישית שהגיש המבקש, לא התייחסה כלל לעילת התביעה של ניכוי שלא כדין שפרט המבקש בתביעתו זו ולא הכחישה את הסעיף הספציפי אלא צירפה את חוזה העסקתו של המבקש מ- 18/5/2009 שנחתם לאחר שהחל לעבוד, וזאת לצורך הוכחת הסכמתו ל"ניכוי". בסעיף יד' להסכם העבודה נקבע כי: "מבלי לגרוע באמור לעיל, אני מסמיך בזה את החברה לקזז ו/או לנכות כל חוב אותו אהיה חייב לחברה משכרי או מכול סכום שהמעביד יהיה חייב לי, לרבות בגין נזק שנגרם למעביד בשל התנהגותי ו/או מעצם הפרת הסכם זה. התחייבות זו מהווה הסכמה בהתאם לסעיף 25 לחוק הגנת השכר". בנספח להסכם העסקה הנ"ל חתם המבקש ביום 18/5/09 על בקשה לתשלום אמצעים וציוד בנוסח הבא: "אני מבקש לשלם סך של 300 ₪ אשר מהווים את חלקי בעבור כל הציוד והאמצעים אשר אני מקבל לידי מחברת "מודיעין אזרחי" לרבות קשר / מירס, נשק וציוד הנלווה לו. אני משלם סכום זה באמצעות אשראי / מזומן / המחאה/ מפרעה מתלוש השכר. הסכום האמור יוחזר לי עם סיום עבודתי חברה וזאת כנגד החזרת כל הציוד בשלמותו, ולאחר מילוי מלוא התחייבויותיי כלפי החברה". 99. בתגובת המשיבה לבקשה הנוכחית נטען לראשונה מפיה כי המבקש הסכים לניכוי והפקיד סך של 300 ₪ כנגד קבלת ציוד ואמצעים בסכומים של אלפי שקלים במועד קבלתו לעבודה ומכוח התחייבות זו נמסר לו ציוד יקר ערך וכי בגמר עבודתו במשיבה. לא טרח להתייצב במשרדי החברה על מנת להשיב את הציוד כמקובל. בנסיבות אלה נטען כי אין למבקש עילת תביעה אישית נגד המשיבה. 100. יוסי אברגיל בתצהירו אישר גירסה זו (עמ' 4 לתצהירו). 101. המשיבה צירפה לתגובתה את הסכם העסקה והנספח מיום 18/5/09 שצוטט לעיל, היינו מדובר בהסכם והתחייבות שנחתמה לא במועד תחילת עבודתו של המבקש. 102. אלא מאי? המשיבה צירפה את האישור שלגרסתה חתם המבקש בתחילת עבודתו רק במהלך הדיון למרות שיכולה היתה לצרף האישור הנ"ל קודם לכן. האישור הנ"ל צורף לאחר שהמבקש הכחיש במהלך חקירתו ובתצהירו המשלים את הטענה כי חתם במועד תחילת עבודתו על הסכמתו לניכוי 200 ₪ בגין "פקדון ציוד". 103. כשהוצג האישור במהלך הדיון מיום 28/5/12 הגיב המבקש וטען כי זכור לו שבמועד תחילת עבודתו חתם על מסמכים רבים, ונאלץ לחתום עליהם כי אם לא היה עושה כן לא יכול היה להתחיל בעבודתו ודאג לפרנסתו. 104. האישור (ללא תאריך - י.ה.) שלגרסת המשיבה חתם המבקש במועד תחילת עבודתו סומן מש/2 והינו בנוסח הזהה לנוסח שחתם המבקש ב-18/5/09 105. גם אם חתם המבקש על הסכמתו ליתן למשיבה "הלוואה" או "אשראי" על סך 300 ₪ במועד תחילת עבודתו ובשלב זה, אין ספק לכאורה כי מדובר בניכוי שלא כדין בניגוד להוראות חוק הגנת השכר לרבות ההסכמים הקיבוציים שחלו על הצדדים במהלך תקופת עבודתו של המבקש, הכל כפי שפורט לעיל בפרק הקודם בפסק דין זה. 106. לפיכך, על פניו הוכיח המבקש עילה בתביעתו האישית. 107. עוד נוסיף, כי גרסת המבקש כי לא ידע במועד תחילת עבודתו על מה חתם אלא נאלץ לחתום על מסמכים רבים כדי להתחיל בעבודתו, לא נסתרה בראיה כלשהי מטעם המשיבה. האישור (מש/2) נשלף רק ברגע האחרון והוצג למבקש ללא כל אפשרות להתגונן. 108. מעיון בנוסח האישור עולה לכאורה כי הסך 300 ₪ יושב למבקש בגין החזרת כל הציוד, ואמצעים אחרים לרבות מילוי כל התחייבויותיו כלפי החברה מבלי לפרט באילו התחייבויות מדובר. נוסח זה ללא ספק אינו מהווה הסכמה לניכוי ואינו תואם את חוק הגנת השכר. ובנוסף לכך חובת אספקת הביגוד שבגינו נטען כי המבקש חתם על הסכמתו לניכוי, חלה על חשבונו של המעביד מלכתחילה ולא על חשבונו של המבקש כפי שעולה מהאמור באישורים שחתם במהלך עבודתו. 109. גם מהסיבות הנ"ל הוכיח המבקש לכאורה עילה אישית. 110. המבקש צירף לתצהירו תלושים של עובדים נוספים שהמשיבה ניכתה ממשכורתם "פקדון ציוד". 111. המבקש צירף מטעמו תצהירי שני עדים נוספים לרבות נספחים לאותם תצהירים, לפיהם נוכה גם משכרם "פקדון ציוד" ונטען כי הדבר נעשה ללא הסכמתם. טענה זו לא נסתרה על ידי המשיבה. 112. הוכח לכאורה מפי המבקש כי השיב את הציוד אך לא ניתן לו אישור על כך ולא הושב לו הניכוי עד למועד הגשת הבקשה. טענת המשיבה כי הניכוי הושב לו במשכורת 9/2011, היינו לאחר שהוגשה הבקשה הנוכחית, לא הוכחה ואין ספק כי מדובר בתשלום לאחר הגשת הבקשה הנוכחית. 113. בכל מקרה יצוין כי תשלום לאחר הגשת הבקשה אינו יכול להוות הגנה למשיבה, כפי שנפסק בעניין וירון. על הלכה זו חזרה כב' השופטת ו. וירט-ליבנה בעניין סיגל בן שלמה (ע"ע 454/09 ב.ג. מוקד אבטחה בע"מ - סיגל בן שלמה (ס' 21 לפסק הדין) (להלן: "עניין בן שלמה"). 114. לאור כל הסיבות שפורטו לעיל הוכח מפי המבקש לכאורה ובסבירות ראויה עילה אישית להשבת הניכויים שלא כדין בגין "פקדון ציוד". כן הוכח כי ניכוי זה נעשה אף לעובדים אחרים כפי שציין בתצהירו ולפיכך יש לאשר התובענה הייצוגית ברכיב זה. האם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 8 (א) לחוק 115. סעיף 8 (א) לחוק מונה שיקולים מצטברים אשר על בית המשפט לשקול טרם אישור התובענה הייצוגית, כמפורט להלן - "בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית , אם מצא שהתקיימו כל אלה- התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפת לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובת הקבוצה; תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת.. קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב". 116. בפרשת וירון נידון בהרחבה התנאי הנקוב בסעיף 8 (א) (1) לחוק, על פיו נדרש כי התביעה תעורר "שאלות מהותיות" של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה שהם יוכרעו לטובת הקבוצה. בית הדין הארצי קבע כי "די בכך שהיסוד המשותף מהווה מרכיב מהותי בהתדיינות... יש לפרש את השאלות העולות מו התובענה תוך זיקה להקשר התעסוקתי ולמצב שוק העבודה באותו ענף; לחוקיותו של הזכויות הנתבעות בכתב התביעה ; לשאלה האם התעוררה מחלוקת אמיתית באשר לזכאותו של התובע המייצג לסעד המבוקש; ולכלל נסיבות העניין". 117. מהוראות החוק ומהתכלית המונחת ביסודו אין דרישה שהסעד יהיה זהה לכלל חברי הקבוצה. וכך נפסק: "ברור כי יתכן שתביעה ייצוגית תאושר גם מקום בו הסעד הכספי הנתבע אינו זהה, ואין בעובדה זו כדי להוות שיקול נגד ניהול התובענה כייצוגית..." (ע"ע 6540-10-10 יבגני גולוב - אלטרנטיבה שירותי אבטחה בע"מ (מיום 12/1/12), סעיף 41 לפסק הדין והתביעה שצוטטה שם (להלן: "עניין אלטרנטיבה"). 118. הדברים יפים בהתאמה גם לענייננו. 119. אנו סבורים כי באשר לעילת התביעה בגין ניכוים שלא כדין מהשכר בניגוד להוראות החוק וההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים לרבות צווי ההרחבה, אכן מדובר בשאלה מהותית ועקרונית המשותפת לכלל חברי הקבוצה. 120. מאחר והוכח בפנינו כי ניכויים אלה אכן בוצעו בפועל, ומשעסקינן בקבוצת עובדים חלשה אשר מצבם הוגדר בפסיקת בין הדין הארצי לעבודה כ"תמונה עגומה" והדעת נותנת כי מרביתם אינם מודעים לקיום הזכויות הנתבעות ובשים לב לגובה סכום הניכוי, ניתן להניח ברמה גבוהה של סבירות כי יבחרו שלא להגיש תביעה למימוש זכויותיהם. 121. לא נעלמה מענינו טענת המשיבה, כי המבקש לא הוכיח קבוצת ייחוס מתאימה, וכי קיים שינוי בסעד הנתבע בייחס לכל תובע ותובע, אולם אין בכך בלבד כדי להוות שיקול נגד ניהול ההליך בדרך של תובענה ייצוגית. בעניין אלטרנטיבה נקבע : "כי אין כל דרישה שהסעד המבוקש יהא זהה אצל כלל חברי הקבוצה. אדרבא, העובדה שהסעד המבוקש אינו זהה אינה פוגעת באפשרות שבית המשפט יאשר את התביעה כייצוגית ויקבע בשלב מאוחר יותר דרכים להוכחת הסעד לגבי כל אחד מחברי הקבוצה". (ראה גם תע"א 1262/09 רונן תורגמן - שחק אבטחה בע"מ ואח' פסק דין מיום 16/11/11 וכן עניין בן שלמה). 122. קיים אינטרס ציבורי משותף לקיים את הוראות חוקי המגן ולא לאפשר ניכוי שלא כדין בניגוד לאמור בהם. 123. לפיכך, טענת המשיבה בתגובתה כי התובענה אינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל הקבוצה מהטעם כי כל אחד מהמעוניינים עבד בתקופה שונה, בתפקיד אחר ובשכר שונה שתקשה על המשיבה להתמודד עם נתוניו האישיים במסגרת ניהול תביעה ייצוגית, אינה עילה לדחיית הבקשה. 124. ספק אם ניתן לראות בשוני הטבוע בין חברי הקבוצה ביחס לתקופת עבודתם, היקף משרתם או שיעור שכרם, כגורם המונע לכשעצמו אישור התובענה כייצוגית. 125. המשיבה לא הצביעה על הסכמת המבקש או העובדים האחרים לניכוי משכרם במועד תחילת עבודתם ואף אם היתה הסכמה כזו, עדיין יש לבחון את טענת המבקש לפיה אין ליתן לה תוקף משפטי בהתאם להוראות הדין. 126. לפיכך, ניתן איפוא לומר כי יש אפשרות סבירה שעניין הניכויים יוכרע בתובענה לטובת הקבוצה. 127. כמו כן, מדובר בסכומים נמוכים דבר המהווה , אף הוא טעם המצדיק אישור התובענה הייצוגית. מדובר בניכוי אחיד של 200 או 300 ₪ במועד תחילת העבודה אך לא בסיומה ועובדה זו מקלה על בירור העניין. 128. עוד נדגיש כי גם אם בתקופה הרלוונטית הושבו לחלק מהעובדים הניכוי ו/או חלקו, אין ספק כי גם כאן מדובר בעניין הדורש בירור עובדתי במהלך הדיון בתובענה, באופן שלפחות לכאורה בשלב זה הוכח כי יש למבקש ולעובדי המשיבה באותה תקופה זכאות להחזר הניכויים או חלקם. 129. לאור האמור לעיל תוצאת הדברים כי התובענה עומדת בדרישות סעיף 8 (2) לחוק. ניהול וייצוג חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב 130. המשיבה העלתה טענה נגד המבקש לרבות בא כוחה לחוסר תום לב והטלת ספק כי ההליך ינוהל בדרך הולמת. 131. המשיבה הגדירה את טענות המבקש כמרושעות ולכן לטענתה אינו יכול לייצג את קבוצת המעוניינים. לטענתה העובדה שהמבקש העלים מבית הדין את העובדה כי נתן הסכמתו לניכוי בשתי הזדמנויות, די בכך כדי לפסול אותו כמייצג על הסף. 132. עוד נטען כי יש לדחות הבקשה שכן המבקש לא פנה למשיבה או לארגון היציג טרם הגשת תביעתו האישית, ולאחר מכן בקשתו הנוכחית. 133. לגרסתה המבקש לא הגיש כל ראיה התומכת בעמודותיו, התנהל באופן מתחמק ומגמתי ולא טרח לבדוק כלל את העובדות טרם הגשת הבקשה. 134. עוד נטען כי המבקש מיוצג על ידי משרד עו"ד פרטי אשר מטבעו נועד להשיא רווחים לשותפים בו - ותו לא. 135. נקדים ונאמר, כי באשר לטענת המשיבה לפיה על המבקש היה להודיע למשיבה כי הוא מעוניין לפתוח בהליך של תובענה ייצוגית, ומשלא עשה כן דין הבקשה להידחות - אנו דוחים את הטענה. 136. בפסק דין הוט נקבע כי "מן הראוי הוא כי טרם הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית יגיש התובע המייצג... דרישה מוקדמת בכתב למעסיק על כוונתו להגיש הבקשה ויברר עם הנתבע הפוטנציאלי את הפרטים הנדרשים לשם הגשתה". עוד נפסק בפסק הדין הנ"ל כי יש לתת בידי המעסיק, הנתבע הפוטנציאלי הזדמנות נאותה לתיקון המעוות. נפסק כי הדרישה לפניה מוקדמת זו נובעת מחובתם ההדדית של צדדים לתובענה ייצוגית להתנהלות ראויה, להגינות ולתום הלב, וכעולה במצטבר מהוראות החוק. עוד נקבע כי לשם הגשת תכלית הוראות החוק, ככל שבכוונת תובע מייצג לנקוט בהליכי תובענה ייצוגית במקום עובדה מאורגן, ראוי כי יגיש הודעה בכתב לארגון העובדים היציג בדבר כוונתו לנקוט בהליכי תובענה ייצוגית ועילותיה. 137. הינה כי כן התנאי של פניה מוקדמת למעסיק ו/או לארגון היציג לא הוצב כתנאי להגשת הבקשה אלא נקבע כי ראוי לפעול כך ואין באמור לעיל כדי לקבוע כי העדר פניה תביא לדחיית הבקשה, כפי שטענה המשיבה. 138. במקרה שלפנינו מדובר לכאורה בהפרת חוק מגן ובטענה שהוכחה לכאורה בדבר ניכוי שלא כדין ודי בכך כדי לדחות את גרסת המשיבה בעניין זה, אף אם לא היתה פניה מוקדמת טרם הגשת התביעה האישית ו/או הבקשה לאישור פסק הדין. 139. יישום כל האמור לעיל מוביל למסקנה כי יש לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית בעילה של ניכויים שלא כדין. הנחיות הגדרת הקבוצה והוראות 140. התובענה הייצוגית מאושרת כדלקמן: א. התובע המייצג הינו דניס קויטמן. ב. הקבוצה תיוצג על ידי ב"כ המבקש עו"ד גיא אבני ממשרד שץ - אבני ושות'. ג. הקבוצה תכלול את עובדי המשיבה אשר עבדו בשמירה ו/או אבטחה ב-7 השנים או בחלק מ-7 השנים שקדמו ליום הגשת הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית (18/8/11). ד. עילת התביעה בתובענה הייצוגית הינה ניכויים שלא כדין מהשכר בגין "פקדון ציוד". ה. הסעדים המבוקשים - החזר בגין ניכויים שנוכו שלא כדין לחברי הקבוצה למעט עובדים שעניינם תלוי ועומד בפני בתי הדין השונים או שהוכרעה על ידו ובלבד שלא חתמו על טופס קבלה ו/או ויתור. 141. בהתאם להוראות סעיף 14(ב) לחוק יודיע ב"כ המבקש למנהל בתי המשפט על החלטת בית הדין תוך 21 יום ממועד קבלת ההחלטה. 142. בהתאם להוראות סעיף 25 (א) (1) לחוק, יפרסם ב"כ המבקשת הודעות לחברי הקבוצה, נוסח ההודעה יוגש לבית הדין עד ליום 6/12/12 וזאת לאחר קבלת אישור בית הדין לנוסח ההודעות בהתאם לסעיף 25 (ד) לחוק. ההודעות תפורסמנה בשפות העברית, אנגלית ערבית ורוסית, בשני עיתונים יומיים. המשיבה תישא בהוצאות כנגד המצאת חשבונית מס על ידי ב"כ המבקשת. כמו כן, ימסור ב"כ המבקשת את ההודעה ליועץ המשפטי לממשלה ולממונה הראשי על יחסי העבודה - בהתאם לתקנה 16 לתקנות תובענות ייצוגיות התש"ע -2010. 143. המשיבה תישא בהוצאות שכ"ט ב"כ המבקשת בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו, וזאת בשים לב להליכים עד כה. 144. המזכירות תעביר התיק לכב' הנשיאה לקבוע המותב שידון בתביעה הייצוגית לרבות קביעת מועד לדיון בתביעה האישית שהוגשה מטעם המבקש וזאת לאחר שהצדדים יודיעו תוך 15 יום כיצד מבקשים לקדם ההליכים בתביעה האישית, לאחר שהדיון בה עוכב בעקבות הבקשה הנוכחית. נציג ציבור עובדים מר יאיר טבת אני מסכים לפסק דינה של השופטת הופמן. נציג ציבור מעבידים מר ראובן בצרתי 145. בפתח דברי אציין כי הנני מסכים עם מירב ההכרעות של כב' השופטת וחברי למותב. העיקריות שבהן: א. בסמכותו של בית דין זה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית. ב. הוכח לכאורה כי ביצוע ניכוי "פקדון ציוד" ממשכורתו של המבקש וממשכורותיהם של עובדים נוספים, הינו ניכוי שלא כדין. ג. על פי הפסיקה, עצם קיומו של הסכם קיבוצי, אינו מאיין אישור תובענה ייצוגית. על אף זאת אציג את הסתייגותי, לגבי ההכרעה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, בתובענה הנדונה. 146. הבסיס להסתייגותי הוא הנתונים שיצוינו להלן במצטבר: א. על פי סעיף 72 בהחלטה של חברי למותב "אנו סבורים, כי במכלול הראיות שהוצגו בפנינו, המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי אכן על יחסי העבודה שבין הצדדים חלים ההסכמים הקיבוצים בענף השמירה והאבטחה". ב. על פי סעיף 80 בהחלטה של חברי למותב "התכלית העומדת בבסיס סעיף 10 (3) לתוספת לחוק הינה "לעודד הסדרת תנאי עבודה במקום עבודה מאורגן בהסכם קיבוצי ובדרך של הסכמה קיבוצית". למרות הסכמתי למצוין בסעיף 1 ג' לעיל, ולמרות שענף השמירה ככלל, אינו מצטיין בשמירה על כל סעיפי ההסכם. עדיין לדעתי, יש מקום לשימוש במשורה, בסעד של תובענה ייצוגית, עקב חסרונותיה הלא מבוטלים (שיפורטו בהמשך) וזאת כדי לשמור על התכלית העומדת בבסיס סעיף 10(3). ג. ב"הסכם עבודה קיבוצי כללי בענף השמירה והאבטחה" מיום 27.6.11 (סעיף 4) הוסכם על הקמת ועדת אכיפה. סעיף 6.5 להסכם דן במחויבות המעסיק לדווח על תיקון ליקויים שהתגלו בביקורת ובין היתר "כולל ביצוע תשלום רטרואקטיבי לכל עובדי המעסיק (למען הסר ספק לרבות עובדים לשעבר)...". לטענת ב"כ המבקש המנגנון אינו יעיל ואינו מסוגל להתמודד עם מטלה בהיקף התובענה. מאידך, לא ראינו ולא הוכח כי למבקש ולב"כ קיים מנגנון שכזה וניסיון שכזה. אין ספק שבדיקת המהות והיקף הליקוי, וביצוע התשלום לתיקונו, יחייבו השקעת משאבים רבים. אך מהיבט היעילות - שהיא אחת מאבני היסוד לאישור תובענה ייצוגית, ביצוע הבדיקה ע"י ועדת האכיפה, בשיתוף פעולה עם המשיבה על פי התחייבותה, תצמצם מהותית את היקף המשאבים הנדרשים. יש לציין גם, כי התקופה שעברה מאז החתימה על ההסכם אינה ארוכה, ויש לתת למנגנון זמן לגיבוש הפעילות, וליישום כלי חשוב זה ביחסי העבודה בענף. ד. אחד המרכיבים המשמעותיים בקביעת תובענה ייצוגית היא פילוג ורבגוניות הפרטים הנפגעים מהליקוי המהווה את העילה לתביעה והקושי לאתרם. במקרה שלפנינו כל הפרטים ופרטיהם, נמצאים בידי המשיבה. לכן שוב מהיבט היעילות, המעשיות והיקף המשאבים הנדרשים, פעילות בשיתוף פעולה יהיה היעיל ביותר. ה. צוין ע"י המשיבה וגם לעניות דעתי, כי הפעלת מנגנון התביעה הייצוגית, בלשון המעטה, לא מילא את ייעודו במספר רב, ואולי רב מאוד של מקרים. ולכן שוב יש לבחון במשורה את השימוש ב"נשק יום הדין" לטיפול בליקויים של יחסי עבודה מאורגנים. ו. בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 מצוין כי ניהול התביעה הייצוגית והפשרה המתקבלת בעקבות ניהולה, כפופים לאישור בית הדין. לדעתי יש לבחון את המנגנון שיאפשר פעילות דומה לגבי ועדת האכיפה. 147. לסיכום, לדעתי, מכל האמור לעיל, אין מקום לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית ויש להטיל על ועדת האכיפה ביצוע ביקורת בחסות בית הדין. 148. למרות מסקנתי כי יש לדחות התובענה לאישור תובענה ייצוגית, מאחר והמבקש העלה נושא ראוי לטיפול, אני מצטרף להחלטת חברי למותב לתשלום שכ"ט ב"כ המבקש בסך 10,000 ₪. סוף דבר 149. על דעת רוב חברי המותב, יש לאשר התביעה כתובענה ייצוגית בעילה של ניכויים שלא כדין. 150. הצדדים ומזכירות בית הדין יפעלו בהתאם להוראות בסעיפים 140-144 לפסק דין זה. פיקדוןמשכורת