מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מתח מתמשך בעבודה: השופט י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (תב"ע נה/72-0; השופטת בהט כדן יחיד), בו נדחתה תביעת המערער, עובד "סולל בונה", להכיר באוטם שריר הלב שאירע לו ביום 15.2.1994, כ"תאונת עבודה". 2. בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי שהגיש המערער ביום 21.3.1994, צויינו פרטי האירוע כדלקמן: "ביום 14.2.1994 עבדתי לילה משעה 19:30 עד הבוקר בשעה 05:30, הספקתי לישון שלוש שעות לאחר שקמתי בשעה 08:00 אכלתי ארוחת בוקר ושבתי לעבודה (יש לציין שעבודתי פיזית). בשעה 13:00 הרגשתי סרפת בחזה, ניגשתי לאחראי והתלוננתי על כאבים חזקים בחזה ושאני מוכרח טיפול רפואי, הוא הפנה אותי לרופא במלון וזה הזעיק מסוק לטיפול נמרץ בסורוקה." המוסד דחה את תביעת המערער, במכתב מיום 16.10.1994, כדלקמן: "1. עפ"י המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה אצל מעבידך ואשר הביא לאוטם שהתפתח ביום .15.2.94 2. מאמץ מתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי. 3. האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם היתה כזו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים." אך על כך הגיש המערער תובענה בבית-הדין האזורי. 3. העובדות הנוגעות לעניין צוינו בפסק-דינו של בית-הדין האזורי, כדלקמן: "התובע טוען בכתב התביעה כי הינו פועל וביום 14.2.94 עבד ביציקת בניין באיזור ים המלח. היציקה נמשכה 22שעות ברציפות תוך מאמץ נפשי ופיזי חריג וללא מנוחה. כתוצאה מכך לקה באוטם שריר הלב למחרת. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וציין, כי מאז 5/93 ועד אוקטובר 93 עבד 12- 10 שעות ביום באותו אתר, בים המלח ומנובמבר ועד יום ה"תאונה" עבד 10ימים בחודש במשך 24- 22 שעות רצופות עם מנוחה בין 40- 30 דקות ליום. ביום 14.2.94 הגיע לאתר בשעה 00:07, עבד עד 00: 11 ולאחר הפסקה המשיך עד 00: .19 לאחר ארוחת ערב קלה המשיך עד 00: 17 והלך לישון במשך שעתיים. לאחר מנוחה זו המשיך לעבוד עד השעה 30: 11 ובשעה 30: 13 החל להזיע וחש כאבים באיזור החזה. התובע מפרט את תנאי העבודה כעבודה פיזית קשה, כאשר לאחר יציקת בטון מישרים עם סרגל בתנוחה מכופפת 22שעות רצופות. העבודה נעשית בשטח פתוח באותו היום היה עייף במיוחד. לעיתים קרה שעכב סידור העבודה עבד 30 שעות מתוך 34 שעות עבודה. שיטה זו נהוגה במקום העבודה עד היום. התובע הכחיש, כי סבל מלחץ דם, או כולסטרול ולטענתו מצב בריאותו היה תקין מזה 30 שנה הוא מעשן 10 סיגריות ביום. בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה ציין התובע, כי ישן 3 שעות בבוקר יום .15.2.94 בטופס התעודה הרפואת הראשונה לנתבע בעבודה נאמר, כי התובע עבד בסמוך לפרוץ האוטם 20 שעות רצופות. בנ/ 1 הודעתו בפני חוקר המוסד הוא מציין, כי עבד בשנה האחרונה במלון בים המלח ולעיתים קרה שעבד יומיים רצופים בשל הצורך לגמור יציקות דחופות. הדבר קורה כ- 10 פעמים מידי חודש. בעדותו בפני ציין התובע כי גם בעבר עבד שעות רבות ברציפות 24 שעות או 22 שעות והוא מוסיף: "זה לא חודש ראשון כך, זה חמש שנים כך". אמנם התובע ציין, כי באותו היום היה לחץ מיוחד, אולם בעדותו לא הבהיר מה הייחוד בלחץ באותו היום. עד נוסף מטעם הנתבעת היה מר פרץ ברוך מנהל עבודה ראשי בים המלח. לעדותו התובע ביצע עבודה שאינה דורשת מאמץ פיזי מיוחד. לאחר יישור הבטון ממתינים שעתיים שלוש עד שהבטון מתקשה ואלה הן שעות מנוחה. כן יש הפסקות לאוכל בין חצי שעה ל- 45 דקות. יציקות בלילה בוצעו גם בעבר ולא היה כל ייחוד בעבודת התובע בסמוך לפרוץ האוטם. לגירסתו התובע ישן באותו לילה בין 00: 23 ל-00:02 ומ-00: 05 עד 30: 07 אולם ידיעתו זו היא מעדות שמיעה. נגד העד הוגש כתב אישום בגין אחריותו כמנהל עבודה כאשר נהרג עובד במקום לאחר שנפל מפיגום." 4. בפסק דינו איזכר בית-הדין האזורי את ההלכות בדבר חובת הוכחה של קיום "אירוע חריג" סוביקטיבי בעבודתו של עובד במקרים של אוטם שריר הלב ובסמיכות זמנים מיידית ורצופה בין הסיבה לתוצאה. מסקנתו של בית-הדין האזורי היתה כדלקמן: "כאמור גם מתצהירו של התובע עולה בבירור כי תנאי העבודה בסמוך לפרוץ האוטם היו זהים לפחות מנובמבר 93 ועד .15.2.94 גירסת התובע בתצהירו מתחזקת גם לאור האמור בהודעתו נ/ 1 וגם לאור האמור בעדותו של פרץ ברוך. כאמור גם בעדותו בפניי הבהיר, כי בעבר היו מקרים שעבדו רצוף שעות מרובות. שוכנעתי, כי השעות בהן שהה התובע בשטח לא היו כולן שעות עבודה, והשעות שלאחר היציקה עד התקשות הבטון היו שעות מנוחה כך שהתובע עבד עבודה פיזית לפרקי זמן קצרים במהלך השעות שהיה באתר. לא מצאתי כל סיבה לפקפק במהימנותו של העד פרץ ברוך, ועל אף שהוגש נגדו כתב אישום בעניין אחר, שאין אנו יודעים את תוצאתו ואת נסיבות המקרה שם, עדותו היתה מהימנה עליי ואני מעדיפה אותה על עדות התובע. מה גם, שכאמור גירסת התובע עצמה סותרת את היות תנאי העבודה, בסמוך לאוטם בגדר "אירוע חריג". לאור כל האמור לעיל, דין התביעה - להידחות." על כך הוגש הערעור שלפנינו. 5. ב"כ המערער טען לפנינו טיעונים מפורטים, בהם עשה מאמץ להראות שאכן היה "אירוע חריג" בעבודתו של המערער לפני אירוע האוטם. הוא ציין את המספר הגדול של שעות העבודה שבהם עבד המערער לפני אירוע האוטם, וטען כי עבודה פיסית בתנאים קשים ביותר במשך 32 שעות רצופות מהווה הרבה מעבר לחובת ראיה לאירוע חריג ותאונה שאירעה תוך כדי העבודה. כן הדגיש את עייפותו של המערער בסמוך לאירוע כאשר היה לחץ עבודה. ב"כ המערער טען לקיום סמיכות זמנים בין עבודת המערער לבין אירוע האוטם, וביקש שלא לקבל את עדותו של העד פרץ ברוך. 6. בנוסף להודעת הערעור הגיש לנו ב"כ המערער בקשה לצרוף חוות דעת קרדיולוגית מיום 27.1.1997 שניתנה על יד פרופ' צבי ורד (דב"ע נז 181-/9). חוות הדעת ניתנה כחוות דעת של מומחה בהליך אזרחי שבין המערער לבין סולל בונה בע"מ, המנוהל בבית משפט השלום בבאר-שבע. ב"כ המערער הפנה אותנו לאמור בעמ' 3 של חוות הדעת, כי "מאמץ פיסי קשה וממושך כפי שהיה במקרה זה, כלומר 30 שעות עבודה עם מנוחה של כשעתיים בלבד לפנות בוקר והפסקת אוכל בלבד, עלולים היו לשמש זרז (trigger) להופעת אוטם בשריר הלב בחולה עם טרשת עורקים וגורמי סיכון כפי שפורט לעיל". ב"כ המוסד לביטוח לאומי לא הביעה התנגדות לקבלת חוות הדעת וציינה כי אין בה כדי לשנות מקביעותיו של בית-הדין האזורי. לאור זאת אנו מחליטים לקבל את חוות הדעת כמבוקש על-ידי המערער. 7. תשובת ב"כ המוסד לביטוח לאומי לטענות המערער בערעור היא כי מבחן האירוע החריג מחייב קיומו של מאמץ בלתי רגיל בהשוואה עם מאמץ רגיל בעבודתו של אותו אדם. לטענת ב"כ המוסד, עסק המערער בסמוך לאירוע האוטם בעבודתו השגרתית והרגילה, ולפיכך בדין לא קבע בית-הדין האזורי כי אירע אירוע חריג בעבודת המערער. ב"כ המוסד טענה עוד כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות שקבע בית-הדין האזורי. 8. היסוד של "תאונה" בהקשר של "תאונת עבודה", הוא ה"פתאומיות" של האירוע. כך נאמר לעניין זה ב-דב"ע לא/5- 0אסתר ושדי ואח' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 200, 205; " .10המבחן היסודי של היותו של אירוע 'תאונה' הוא ה'פתאומיות'... קיומו של מבחן ה'פתאומיות' חיוני בכל המקרים, והוא יספיק ברוב המכריע של המקרים... .12לא רק בפסיקה, אלא גם בספרות המשפטית, רואים את גורם הפתאומיות, להבדיל מגורמים אחרים, כגורם מועיל ומצוי בכל המקרים שבהם הכירו באירוע כ'תאונת עבודה'. נאמר על גורם זה כי הוא 'חיוני ויסודי' לקומה של 'תאונה'. את ה'פתאומיות' עצמה מגדירים כאירוע שאפשר לאתרו בזמן, הווה אמר לקבוע בדיוק מתי אירע ובשטח, הווה אמר, לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע". 9. לגבי אוטם שריר הלב, ההלכה היא כי דרוש "קיומו של מאמץ בלתי רגיל ('אירוע חריג') בהשוואה עם מאמץ רגיל בעבודתו של אותו איש", על מנת שיהיה בכך "ראשית ראיה" שארע בעבודה אירוע שניתן לראותו כקשור סיבתית לבוא האטם (דב"ע מו/139- 0 דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315, 331; ר' מנחם גולדברג: הרופא והמשפטן בקביעת אירוע לב כתאונת עבודה, בטחון סוציאלי, חוברת 40, 101, 102-103). 10. עיינו בחומר הראיות שהיה לפני בית-הדין האזורי (תצהיר עדותו הראשית של המערער, עדותו לפני בית-הדין, עדות העד ברוך פרץ והמסמכים שבתיק המוצגים ובתיק עצמו), ולא מצאנו ראיה בדבר קיומו של "ארוע חריג" בעבודתו של המערער בסמוך לאירוע האוטם, כנדרש על-פי הפסיקה. לאור זאת, אין מקום להתערבותנו במסקנת בית-הדין האזורי בפסק-דינו, כמצוטט בפיסקה 4 לעיל. 11. לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כי יש לדחות את הערעור, מטעמיו של בית-הדין האזורי. .12 אין צו להוצאות.התחום הנפשילחץ נפשי / מתח נפשיאירוע חריג