כאשר נקבע בחוק כי עניין מסויים יש לבררו ולהוכיחו בפני הרשות, יש לפסול את הדרך של קבלת פסק דין הצהרתי (ע"א 351/71 אליאס חנא סבאג' נ' חליל קסיס, פ"ד כו(1) 155, 161). מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מס שבח - פסק דין הצהרתי: המבקש, שנתבע בתובענה שהגישו המשיבים 1-10 (להלן: "המשיבים"), עתר למחיקתו מהתובענה על הסף בטענה של העדר עילה. המשיבים ביקשו שהבקשה תדחה. עולה מהתובענה, שהמשיבים 1-10 מתגוררים בדירות בבית משותף (להלן: "הבניין") שרכשו מהמשיבה 11, שהינה חברה קבלנית, שיזמה ופיתחה את הפרוייקט שבמסגרתו נבנה הבנין. המשיב 12 שימש כמהנדס אחראי לביצוע שלד הבניין. בתובענה שהגישו תבעו המשיבים לחייב את המשיבים 11-12 לשלם להם את סכום התביעה שכולל את התמורה ששילמו עבור הדירות, בטענה שביטלו כדין את החוזים בינם לבין המשיבים 11-12. כמו כן ביקשו שיוצהר כי ביטול החוזים יחייב את המבקש באופן שיהיה עליו "להכיר בביטול החוזים כדין ולבטל את עיסקת המכר שנרשמה בפנקסיו על פי חוזי המכר" (סעיף 35 לכתב התביעה). נטען על ידי המבקש כי צירופו לתביעה הינו נסיון לעקוף את ההליכים הקבועים בחוק לעניין מס שבח, והנוגעים לביטול עסקה, שכן - ביטול חוזי רכישה אינו גורר, בהכרח, ביטול החיוב במס, וכי ההחלטה בעניין מסורה לשיקול דעתו, העומד לביקורת בבית המשפט רק בשלב מאוחר יותר, בדרך של ערר על השגה. טענת ב"כ המשיבים הינה שאין מניעה שבמסגרת התביעה תידון גם חבות המשיבים בתשלום מס שבח, שכן מטרת צירוף המבקש לתביעה היתה "לאחד את כל הצדדים היכולים להיות מושפעים מהביטול...". ב"כ המבקש הסתמכה בטעוניה על ע"א 306/78 קרוליק נ' עזבון המנוח פנחס ואחר', פ"ד לג(1) 496, שם עתרה המערערת לקבלת פסק דין הצהרתי על בעלות במחצית הנכסים שהיו רשומים על שם בעלה המנוח, כשההצהרה נועדה לצורך טענתה בפני מנהל מס עזבון, כי רק מחצית הנכסים הם נכסי עיזבון. בית המשפט דחה את הערעור בקבעו שפתוחה בפני המערערת הדרך להשגת הסעד הרצוי לה באמצעות המנגנונים שנקבעו בחוק, ובלשונו של כבוד השופט אשר (שם, בעמ' 498): "כשלעצמי, הייתי מאמץ את הגישה, שלפיה קביעת חבותו של אדם למס, כולל החלטה בכל שאלה הכרוכה בקביעת החבות והיקפה, חייבת להתברר בדרך המיוחדת שיועדה לה על- ידי המחוקק". (וראו גם ע"א 367/85 מדינת ישראל נ' קיטאי, פ"ד מא(3) 398). לעומת זאת, נטען על ידי ב"כ המשיבים כי המדובר בפסקי דין ישנים וכי יש ללמוד מע"א 6971/93 עירית רמת גן נ' שאול קרשין, פ"ד נ(5) 478, את ההלכה המחייבת היום, ושלפיה לבית המשפט מסורה סמכות לדון בתובענה גם כאשר המחוקק קבע מסלול אחר לטפל בעניין. סבורתני, שאין ללמוד מהאמור בע"א 6971/93 את שב"כ המשיבים מבקש ללמוד, משנקבע כי: "לבית המשפט נתונה הסמכות לדון בתובענה גם כאשר המחוקק קבע מסלול אחר לטפל בעניין, אלא שבית המשפט לא יפעיל סמכות זו כדבר שבשגרה, כאשר פתוח בפני התובע דרך אחרת". מפסק הדין בע"א 6971/93, ומפסקי הדין האחרים (ראו גם ע"א 512/87 בן דרור ישראל נ' פקיד השומה נתניה ואח' (לא פורסם)), עולה כי מקום שהמחוקק קבע דרך לבירורם של עניינים הקשורים בקביעתו של מס, הרי שאין לנקוט דרך דיונית אחרת, אפילו כאשר הדרך המוצעת הינה דרך שאין מחלוקת לגבי יעילותה, כאשר ניתן לברר העניין במסגרת המסלול שנקבע על ידי המחוקק. בע"א 5774/91 מרים יהלום ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין בחיפה, פ"ד מח(3) 372 נדון עניינם של יורשים שתבעו הכרה בזכויות בן זוג שהלך לעולמו, על פי חזקת השיתוף בנכסים בין בני זוג. באשר לשאלה האם תביעה שכזו, שמונעת משיקולי מס, היא הדרך הפרוצדוראלית הנכונה, קבע כב' השופט ד. לוין (שם, בעמ' 388): "אכן, קבענו לא אחת כי בית המשפט לא יאפשר עקיפתם של נהלים הקבועים בחוק באמצעות מתן פסקי דין הצהרתיים. אולם, במה דברים אמורים? במקרים שבהם התגבשה העילה להפעלתם של ההליכים הסטאטוטוריים ובעל הדין פונה בכל זאת לבית המשפט בבקשה כי יתן בידיו הצהרה באותו הענין". באותו עניין נקבע כי הגם שביסוד הבקשה מונחים שיקולי מס, שהרי שטרם התגבר אירוע המס ושלכן לא עומדת בפני המבקשים האפשרות לפנות בדרכים שנקבעו בחוק. בענייננו, לא ניתן לומר שלא התרחש אירוע המס. בפני המשיבים קיימת כבר כעת הדרך לפנות לשלטונות מס שבח ולטעון לביטול החוזים, שלטענתם בוטלו כדין, ולבקש את השבת המס. כאשר נקבע בחוק כי עניין מסויים יש לבררו ולהוכיחו בפני הרשות, יש לפסול את הדרך של קבלת פסק דין הצהרתי (ע"א 351/71 אליאס חנא סבאג' נ' חליל קסיס, פ"ד כו(1) 155, 161). העולה מן האמור, שמכיוון שפתוחה הדרך בפני המשיבים לפנות לשלטונות מס שבח, באופן שקבע המחוקק, שהרי אין לרוקן את הוראות החוק בדבר השבת המס, מתוכן, ולאפשר עקיפת הנהלים הקבועים בחוק באמצעות פסק דין הצהרתי. נטען על ידי המשיבים, שבצירוף המבקש לכתב התביעה לא נשלל שיקול דעתו, שכן עדיין יש לו שיקול דעת אם להתנגד לבקשה אם לאו. סבורתני, שכאשר העניק המחוקק למבקש שיקול דעת, הרי שהעניק לו זאת במסגרת המנגנון שנקבע בחוק, ואין לראות בשיקול הדעת של המבקש, האם להתנגד לבקשה אם לאו, כמיצוי שיקול הדעת שניתן לו במסגרת החוק. יצויין, שהתוצאה שאליה הגעתי בבקשה זו נכונה לגבי כלל החיקוקים שבהם נקבעו סדרי דין מיוחדים, ושלא ניתן לעקפם על ידי פניות לקבלת פסק דין הצהרתיים - לדוגמא: קביעה שאדם זכאי לתגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), תשי"ט- 1959; קביעה שאדם סובל מנכות המקנה לו זכויות לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה- 1995, ועוד. לפיכך, דין הבקשה להתקבל, והנני מורה על מחיקתו של המבקש מהתביעה. לאור טענת ב"כ המשיבים שעד כה המבקש לא ביקש, במקרים קודמים, את מחיקתו מהתביעה, אין צו להוצאות. מיסיםמס שבחפסק דין הצהרתי