מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא חיקוי בגדים - צו מניעה: הנשיא ד"ר א' וינוגרד זו בקשה למתן צו מניעה. המבקשת טענה בבקשתה כי המשיבים מפירים את זכויותיה בכך שהם מעתיקים ומחקים את דגמי קולקציית הקיץ שלה בביגוד. בתצהיר שצורף פורטו פרטי אותה קולקציה ופרטי ההפרות הנטענות כלפיה משיבים והם מתייחסים לז'קט קצר מבד ריפס (ת/1), חליפת שלושה חלקים (ת/3), ג'קט מחוייט (ת/5), מכנסי ז'מש חומים קצרים (ת/7), ג'קט ארוך לבן (ץ/9)\ ז'קו שחור ארוך מבד (נ/12), חליפה מבד דמוי ז'מש (ת/13) ומכנסיים קצרים (ת/11). המשיבים הכחישו את טענות המבקשת וטענו כי דגמים דומים קיימים גם אצל יצרנים אחרים, בעיקר מצרפת, ואין ייחוד או מקוריות באותה קולקציה. בישיבה שקיימתי ביום 4.11.91 הגישו המבקשת והמשיבים את הבגדים נשוא הדיון, נשואי טענות ההפרה ונשואי טענות ההגנה. החלטתי היתה שעל פי מראה עיני אשווה את המוצגים שהוגשו "מה שלכאורה ייראה בעיני דומה, יצדיק דיון ביתר הטענות של הצדדים לגבי צו מניעה זמני. מה שיראה בעיני לכאורה בלתי דומה, הבקשה תידחה לגביו בשלב זה". לאחר עיון במוצגים, הגעתי למסקנה כי קיים, לכאורה, דמיון רב בין מוצרי המבקשת ומוצרי המשיבים וביניהם למוצגים נ/1, נ/3 ) מכנסיים בלבד, נ/4, נ/5, נ/6, נ/10, נ/11. עילות הבקשה הן: הפרת זכות יוצרים, עשיית עושר ולא במשפט וגניבת עין. המבקשת טוענת שהיא עיצבה את הקולקציה והשקיעה בעיצובה משאבים ועבודה רבים. המבקשת הציגה את גזרות הבגדים המקוריות על כל חלקיהם השונים. גזרות אלו אכן תואמות את גזרות הבגדים שמייצרים המשיבים. על פני הגזרות הללו קיימים סימונים הקרויים בלשון המקצועית "פיקים". סימנים אלו מועתקים אל הבד על ידי חתכים קטנים בבד בשעת הגזירה. סימנים אלו משמשים להתאמת חלקי הגזרה זה לזה במקומות הנכונים. מקומם של הפיקים בחלקי הבגד הפרומים של המשיבים זהה לחלוטין למקומם של הפיקים בגזרות קרטון של המבקשת (ראה ח"נ של פרידה ראובני). יכול אני לומר כי לכאורה הוכחה בפני הפרת זכות יוצרים שיש למבקשת בגזרות הקרטון. בפני ראיות מהימנות לכאורה, כי הגזרות הוכנו במקור על פי עיצוב של המבקשת, ועדותה של גב' ראובני מהימנה עלי בהחלט. המשיבים לא הצביעו על מקור אחר שממנו העתיקו את הביגוד שלהם. טענות כלליות שנשמעו מפיהם, שדגמים כאלה הועתקו מדגמים של יצרנים מצרפת אין בהם כדי לסתור את העובדות ש הוכחו בפני כנ"ל: לגבי הדגמים שהוצגו על ידי המשיבים ושיש בהם דמיון מה לבגדי המבקשת (ראה החלטתי מיום 10.11.91), לא הובאה בפני כל ראיה מתי נוצרו אותם בגדים בצרפת. אף מעדותה של גב' זילברשטיין, שהובאה מטעם המשיבים, לא ניתן היה להציל פרטים טובים יותר או לראות בעין את הבגדים שלגביהם היא טענה שראתה כדוגמתם בצרפת - מלבד זוג מכנסי ברמודה אחד. הבגדים של המשיבים נוצרו באוגוסט 1991, מספר חושים לאחר שדגמי המבקשת היו בשוק (מרץ- אפריל 1991). על- כן, נראה לי כי לכאורה העתיקו המשיבים את דגמי המבקשת והפרו בכך זכויות יוצרים שלה בגזרות הבגדים, שהן "יצירה ספרותית", במובנה בחוק זכות יוצרים 1991. אולם בקשר לעילה של זכות יוצרים ,מתעוררת שאלה שאני מעדיף להשאיר אותה בצריך- עיון, על אף שב"כה משיבים לא התייחסה אליה כלל בסיכומיה. שאלה זו היא: האם אין סעיף 22 לחוק זכות יוצרים שולל את ההגנה, מאחר והבגדים יכולים להיות נשוא למדגם. עו"ד קלדרון טוען כי החפץ הראוי למדגם הם הבגדים, בעוד שההפרה היא בגזרות. ועל כן, אין סעיף 22 חל. כאור, אני משאיר שאלה זו ללא הכרעה. מאחר ונראה לי שיש בענייננו עשיית עוולת גניבת עין. אשר לדמיון בין הבגדים של המבקשת לבין אלו של המשיבות, כבר הבעתי את דעתי בהחלטתי מיום 10.11.91. השאלה שנותרה לבירור בהקשר לעוולת גניבת עין היא האם רכשה המבקשת מוניטין בבגדים שבקולקציה. בענין זה אמרתי דעתי בהחלטות מספר ואף מצאתי עתה חיזוק בעמדתו של הנשיא שמגר ובזו של השופט מלץ (בניגוד לדעתה החולקת של השופטת נתניהו), שעצם החיקוי מצביע על מוניטין, שהרי לא יעלה על הדעת שמאן- דהוא יטריח עצמו לחקות מוצר כושל. רק מוצר שרכש מוניטין בשוק ושיש לו ביקוש רב - ראוי להיות נשוא לחיקוי. בנושא מוצרי אופנה, אין צורך להוכיח מוניטין רב שנים או רב חודשים, שכן מוצרים אלה הם בעלי אורך חיים קצר יחסית. האופנה משתנה לעיתים קרובות מאד, על כן יש לבדוק את נושא המוניטין בהתאם לכך . המבקשת, כאמור, יצאה עם הדגמים שלה מספר חודשים לפני המשיבים. המבקשת בתצהירה טענה על מכירה בקנה מידה נרחב, שהחלה יורדת באופן ניכר לאחר שהמשיבים יצאו עם דגמי החיקוי. גב' ראובני לא נחקרה בנקודה זו. נראה לי, איפוא, שלכאורה הוכח מוניטין של המבקשת בבגדים נשוא הבקשה. הדמיון בין הבגדים, כפי שראיותיו, יש בו כדי להטעות את הלקוחות. אשה שרוצה לקנות בגדר של המבקשת ורואה בגד דומה עד כדי הטעייה אצל אחר, עלולה לטעות ולחשוב שהיא רוכשת את בגדי המבקשת. העובדה שתווית הפירמה המייצרת שונה, אין בה כדי לשנות בנדון זה. תווית זו מצויה במקום שאינו בולט ואין בה כשלעצמה כדי להפנות את תשומת לב הקונה לעובדה שאין בגד זה מוצר של המבקשת. ישנה, איפוא, גניבת עין מצד המשיבים כלפי הקולקציה של המבקשת. אין צורך שאדון בעילה השלישית - עשיית עושר ולא במשפט. אני מחליט, איפוא, להיענות לבקשה ולהוציא צו מניעה זמני נגד המשיבים, כמבוקש בבקשה. צוויםצו מניעהזכויות יוצרים (הפרת)