מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חיוב המעביד לבטח עובד בקרן פנסיה: .1בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעת לבטח אותו בקרן הפנסיה המקיפה של "מבטחים" וכן עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו דמי ביגוד, דמי הבראה ודמי חופשה (התובענה הוגשה בעת שהתובע היה עדיין עובד של הנתבעת). .2הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי הביטוח הפנסיוני אצלה נעשה אך ורק בחברת ביטוח על ידי סוכנות הביטוח של המוסך, וכי התובע לא הסכים לכך שיבוטח באופן זה. הנתבעת הודתה כי התובע היה זכאי לחופשה שנתית, אך טענה כי ניצל אותה בסמוך להגשת התביעה. כן טענה הנתבעת כי התובע קיבל ממנה ביגוד. .3התיק נקבע לדיון מהיר ובמהלך הדיון התברר כי אין מחלוקת בענין הזכאות לפדיון דמי הבראה (התובע זכאי לפדיון דמי הבראה עבור שנה ו- 10חודשים) ואין מחלוקת בענין החופשה (התובע ניצל 18ימי חופשה שנתית והוא זכאי לתשלום עבור 4ימי חופשה נוספים). כן התברר בדיון שהמחלוקת בדבר הביטוח הפנסיוני הינה משפטית בלבד, ונסובה על פרשנות צו ההרחבה בענף המוסכים. כיון שכך - ניתנה החלטה המורה לצדדים לסכם טענותיהם בכתב בענין פרשנותו של צו ההרחבה. ב"כ התובע סיכם בעל פה ולנציג הנתבעת ניתנה הזדמנות להגיש טענות בכתב, הזדמנות אשר אכן נוצלה על ידיו. לשונו של צו ההרחבה .4צו ההרחבה הרלוונטי הינו צו ההרחבה בענף המוסכים, שפורסם בי"פ התשנ"ו 1006, אשר הרחיב תחולתן של הוראות מההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם בין איגוד המוסכים בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל מיום 13/9/93, אשר מספרו - 7064/93(לצו ההרחבה האמור ייקרא להלן: "הצו" ולהסכם הקיבוצי הכללי האמור ייקרא להלן: "ההסכם"). .5ההוראה בצו המתייחסת לביטוח הפנסיוני, מצויה בתוספת לצו, המרחיבה את הוראותיו של פרק 17להסכם הקיבוצי. נביא כאן צטוט מן ההוראות המורחבות שבפרק 17: א. הנהלות המוסכים יבטחו את עובדיהם בקרן פנסיה יסוד או בקרן פנסיה מקיפה של "מבטחים" לפי בחירתם. ... ד. הנהלות המוסכים שעשו או יעשו ביטוח אלטרנטיבי או קופות תגמולים - יבוא הדבר במקום חובת בטוח בקרן פנסית יסוד, או קר פנסיה מקיפה, הכל לפי הענין, בתנאי שהעובד יחתום על כתב ויתור על פי הנוסח המצורף בזה (נספח 1)." .6 בנספח 1לתוספת לצו, המוזכר בסעיף ד' לפרק 17מן ההוראות המורחבות שבהסכם הקיבוצי, אכן מופיע נוסח של "כתב ויתור". על פי הנוסח כתב הויתור מופנה אל "מבטחים" והעובד החותם עליו מודיע כי הוא מודע לכך שיש לו זכות להצטרף ל"מבטחים" אך הוא מוותר על זכות זו. .7 בסעיף 1לצו נרשם כי תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי המפורטות בתוספת, תורחב, והן יחולו על כל העובדים והמעבידים בענף המוסכים למעט מישתנאי העסקתם הוסדרו בהסכמים קיבוציים, עובדי חברת המשקם, ועובדים עם מגבלות שאוצר המדינה משתתף באחזקתם במפעלים מוגנים. .8 בסעיף 2לצו ניתנה הוראה מיוחדת באשר לחלות הרחבת סעיף ד' לפרק 17 להסכם הקיבוצי ונאמר בו: "הוראות סעיף קטן ד' לפרק 17להסכם הקיבוצי האמור יחולו רק לגבי עובד ומעביד שפעלו לפי הוראות הסעיף הקטן האמור עד יום 31באוגוסט 1996ואולם אם מסר עובד למעבידו או מעביד לעובדו, אף לפני המועד האמור, הודעה בכתב על אי-הסכמתו להסדר לפי סעיף קטן ד' האמור - לא יחול עליהם סעיף קטן ד' האמור מיום מסירת ההודעה". .9 לטענת התובע, משלא ניתנה הסכמתו לביטוחו בחברת ביטוח במקום ב"מבטחים", היה על הנתבעת לבטחנו ב"מבטחים". לעומת זאת, הנתבעת, על אף שניתנה לה, כאמור, ההזדמנות לטעון בכתב לענין פרשנותו של צו ההרחבה, לא טענה דבר בענין זה, אלא טענה כי התובע "אינו נמצא בקטגוריה של ההסכם הקיבוצי" וזאת לאור העובדה שהועסק כסוכן מכירות ולא עסק בתיקוני רכב, כשההסכם הקיבוצי חל על מי שעוסק בתיקוני רכב. .10לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת בענין תחולת הצו על התובע וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, הטעם הפרוצדורלי. הדיון נסוב, על פי טענותיהם של הצדדים במהלך הדיון, רק על ענין פרשנותו של צו ההרחבה - כלומר האם על פי לשונו של הצו היתה חובה לבטח את התובע דווקא ב"מבטחים" או שמא היה ניתן לבטח אותו גם בחברת ביטוח, בניגוד להסכמתו. העלאת הטענה המאוחרת לפיה הצו כלל אינו אמור לחול על התובע, חורגת מהפלוגתא שנקבעה בדיון והיא מבוססת על טענה עובדתית (עבודה כסוכן מכירות) אשר לא הוסכמה על הצדדים ולא הוכחה. אמנם, אין אנו סבורים שהנתבעת אמורה להיות מנועה לחלוטין מלהעלות גם טענה בדבר אי-חלותו של צו ההרחבה על התובע, אך לצורך כך היה עליה לבקש את שינוי הפלוגתאות או לבקש לקבוע מועד לדיון כדי להוכיח את החלק העובדתי של טענתה. אולם - מאחר שהנתבעת איננה מיוצגת על ידי עו"ד לא היינו דוחים את טענתה רק מחמת הסיבה הפרוצדורלית שנרשמה לעיל, והיינו נוקטים יוזמה כדי לאפשר לה להוכיח את טענתה העובדתית. הסיבה לדחיית טענתה של הנתבעת נעוצה בטעם המהותי, המפורט להלן. שנית, הטעם המהותי. הנתבעת, בטענתה, איננה מסתמכת על לשונו של צו ההרחבה אלא על לשונו של ההסכם הקיבוצי. ההסכם הקיבוצי מפרט, כתנאי לחלותו, מקצועות מסויימים ותפקידים מסויימים במקומות העבודה אשר העוסקים בהם - כפופים להוראותיו של ההסכם. מטבע הדברים, צו ההרחבה (אשר בא להרחיב את תחולת ההסכם מעבר לגבולות חלותו המקורית) חל על עובדים אשר ההסכם הקיבוצי אינו חל עליהם, וזאת בין אם ההסכם הקיבוצי אינו חל משום שהמעביד אינו חבר בארגון המעבידים החתום כצד להסכם הקיבוצי ובין אם ההסכם הקיבוצי אינו חל מטעם אחר כלשהו (כגון מהטעם של אי-מילוי תפקיד מן התפקידים המנויים בהסכם הקיבוצי). צו ההרחבה חל על כל העובדים המנויים בצו (סעיף 1לצו, המוזכר לעיל). דווקא אם ההסכם הקיבוצי, ככזה, היה חל על התובע מכח עצמו, הרי שצו ההרחבה לא היה חל עליו, בשל כך שצו ההרחבה אינו חל על יחסי עבודה המוסדרים בהסכמים קיבוציים. כל מטרתו של צו ההרחבה היא להחיל את הוראותיו של ההסכם הקיבוצי על יחסי עבודה שההסכם הקיבוצי לא היה חל עליהם מבלעדי הצו. לפי סעיף 1לצו ההרחבה, הצו חל על על העובדים והמעבידים בענף המוסכים. לפיכך, אם הנתבעת היא עסק העוסק בענף המוסכים (והיא לא חלקה על כך) הרי שמבלי קשר למהות תפקידו של התובע, הצו חל על יחסי העבודה בין הצדדים (ככל שההסכם הקיבוצי אינו חל). אשר על כן, ומשלא נטען שההסכם הקיבוצי אינו חל על יחסי העבודה בין הצדדים (אלא נטען, כנראה בצדק, שההסכם הקיבוצי אינו חל), הרי שצו ההרחבה חל על יחסים אלה ועלינו לבחון את הוראותיו ולפרשן כדי לבדוק האם חלה מכח הצו חובה על הנתבעת לבטח את התובע ב"מבטחים". .11על פי לשונם הברורה של סעיפים א' ו-ד' לפרק 17להסכם הקיבוצי, כפי שהורחבו בצו ההרחבה, לא יכול להיות ספק שהחובה הראשונית שהיתה מוטלת על הנתבעת, היתה לבטח את התובע ב"מבטחים". האפשרות היחידה שלא לבטח את התובע ב"מבטחים" היתה על פי ההסדר האמור בסעיף ד' לפרק 17להסכם הקיבוצי, כלומר, אם התובע היה חותם על כתב ויתור כדוגמת זה המצוי בנספח 1לתוספת לצו ההרחבה, שבו הוא מוותר על זכותו להיות מבוטח ב"מבטחים". אין חולק שהתובע לא חתם על כתב ויתור מעין זה, ואין גם חולק שהוא לא הסכים להיות מבוטח בחברת הביטוח על פי רצונה של הנתבעת. הנתבעת עצמה טענה כי התובע סרב להצעתה להיות מבוטח בחברת הביטוח, כשאר עובדי הנתבעת. על כן - מכח צו ההרחבה חלה החובה לבטח את התובע דווקא ב"מבטחים". .12הוראותיו של סעיף 2לצו ההרחבה כאמור לעיל, על פי סעיף 2לצו ההרחבה, ההסדר האמור בסעיף ד' לפרק 17להסכם הקיבוצי יכול לחול רק על מי שפעלו לפי הסדר זה עד ליום 31/8/96, אלא שאם המעביד או העובד מסרו הודעה בכתב, אף טרם יום 31/8/96כי אין הם מעוניינים בהחלת ההסדר האמור - הוא לא יחול, החל מיום מסירת ההודעה. אנו סבורים שאין לסעיף זה כל רלוונטיות לגבי פרשנותו של הצו בעניינו של התובע, שכן "ההסדר" האמור בסעיף ד' לפרק 17להסכם הקיבוצי הינו ה"הסדר" של ביטוח בקופה אחרת, ולא ב"מבטחים". "הסדר" זה ממילא אינו חל בעניינו של התובע, שכן התובע לא חתם על כתב ויתור כאמור, לא לפני יום 31/8/96ולא לאחריו, כך שה"הסדר" לא חל על התובע, לא לפני יום 31/8/96ולא לאחריו. מכל מקום, משאין חולק כי התובע לא בוטח בחברת ביטוח עד ליום 31/8/96, הרי שנראה שאף אם היתה הנתבעת מבטחת את התובע בחברת ביטוח מיום 1/9/96ואילך - לא היה בכך כדי לפטור אותה מהחובה לבטח את התובע ב"מבטחים". .13עם זאת, הוראותיו של צו ההרחבה לא הוחלו באופן רטרואקטיווי. על כן, החובה לבטח את התובע ב"מבטחים" קמה רק מיום פרסומו של צו ההרחבה, כלומר, מיום 24/12/95, והנתבעת לא היתה חייבת לבטח את התובע ב"מבטחים" מתחילת עבודתו. לסיכום .14מעת פרסומו של צו ההרחבה, היתה הנתבעת חייבת לבטח את התובע בקרן הפנסיה המקיפה או בקרן פנסיה יסוד של "מבטחים". משלא עשתה כן - היא חייבת לעשות כן כעת ואנו מחייבים אותה לבטח את התובע ב"מבטחים", רטרואקטיווית מיום 24/12/95ועד למועד סיום עבודתו של התובע. מובן, שהתובע חייב אף הוא לשלם את חלקו ל"מבטחים", כך שהנתבעת לא תהיה חייבת לקיים אחר הוראת פסק דין זה בענין ביטוחו של התובע, אם התובע לא ישלם את חלקו, הכל על פי הוראות "מבטחים" ותקנונה. .15כאמור לעיל, אין חולק על כך שהתובע זכאי לפדיון דמי הבראה עבור שנה ו- 10חודשים. לפיכך, על פי צו ההרחבה הכללי בענין דמי הבראה, זכאי התובע לפדיון 10ימי הבראה. ערכו של יום הבראה הוא -. 225ש"ח, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע פדיון דמי הבראה בסך -.250, 2ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2/6/97(מועד סיום עבודתו) ועד התשלום בפועל. .16אין גם חולק שהתובע היה זכאי לתשלום בגין 4ימי חופשה נוספים (שניצל בחודש יוני 1997, ואם הנתבעת טרם שילמה לו עבור אותם ימי חופשה, עליה לשלם לו דמי חופשה בסך 335.64ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/7/97ועד התשלום בפועל. .17התובע לא הצביע על הבסיס המשפטי לכך שהוא זכאי לפדות את זכותו לביגוד לאחר תום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. על כן, ככל שהזכות לביגוד לא מוצתה על ידי התובע במהלך עבודתו - אנו דוחים את רכיב הביגוד שבכתב התביעה. .18על הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט בסך -. 250ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/10/97, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/10/97ועד התשלום בפועל. .19כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, בתוך 15ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.פנסיהקרן פנסיה