מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חובת הנמקה של ועדה רפואית ראשונה: השופט אדלר: .1ב- 20.8.1985דנה ועדה רפואית מדרג ראשון לעניין מוגבלים בניידות בעניינו של המשיב, וקבעה, בין היתר, כי לא נמצאו אצלו ממצאים אורתופדיים, והמליצה להעביר את עניינו ל"ועדה נוירולוגית". ב- 25.8.1985דנה בעניין ועדה שניה מדרג ראשון, פירטה את הממצאים הרפואיים שמצאה, וקבעה כי המשיב מתאים לסעיף ליקוי א 6של תוספת א' להסכם בדבר מוגבלים בניידות (להלן - ההסכם), שזו לשונו: "א. שיתוקים 6) שיתוק חלקי של שרירי גפה תחתונה אחת הגורם להגבלה ניכרת בהפעלת מפרק הירך או הברך (לא מדובר בטווח התנועתיות הפסיבית של המפרק)". .2ב- 4.12.1985דנה ועדת העררים לעניין מוגבלים בניידות בערעור המוסד לביטוח לאומי (המערער לפנינו) על החלטת הוועדה מיום .25.8.1985 הוועדה קבעה כי מגבלותיו של המשיב אינן ניתנות ליישום במסגרת רשימת הליקויים בתוספת א' להסכם, ועל כן קיבלה את ערעור המוסד. .3על החלטת ועדת העררים הנ"ל ערער המשיב לבית-הדין האזורי. את קבלת הערעור נימק בית-הדין קמא כך: "ועדת העררים קבעה ממצאים עובדתיים שונים מאלו שנקבעו על-ידי הוועדה המחוזית, ולא התייחסה כלל לממצאים שנקבעו על-ידי הוועדה המחוזית. מחובתה היה לפרט ולנמק אילו ממצאים שונים מצאה, ואת הסיבה לסטייתה או לשינוי עמדתה מהמימצאים שנקבעו על-ידי הוועדה המחוזית". .4למוסד לביטוח לאומי ניתנה רשות לערער על פסק-הדין הנ"ל (דב"ע מט/122-99). הטענה העיקרית של המוסד היתה כי ועדת העררים קובעת, לאחר בדיקת המבוטח, ממצאים רפואים ומסקנות, בלא כפיפות או כבילות של שיקול דעתה, כאמור בדב"ע שם/2255-01, [1]; או בג"צ 296/83וייס נ' הוועדה הרפואית לעררים, (לא פורסם). המשיב לא הופיע לדיון בערעור, הוא הוזמן פעם נוספת, וכשלא הופיע הוחלט לקיים את הדיון בהעדרו. .5סמכויות ועדת העררים נקבעו בסעיף 14לנספח ב' של הסכם הניידות: "ועדה רפואית לעררים רשאית לאשר החלטת הוועד הרפואית, לבטלה או לשנותה בין שנתבקשה לשנות זאת ובין שלא התבקשה, בין שהעורר הוא הנבדק ובין שהוא המוסד". אנו מקבלים את טענת המערער כי בית-הדין האזורי טעה כשיישם את הלכות איש-שלום [1] למקרה דנן. על ועדת עררים מוטלת החובה לנמק ולהסביר את השינויים בין ממצאיה הרפואים ומסקנותיה לבין אלה של ועדת עררים קודמת כאשר הוועדה הקודמת היתה ועדת עררים. חובה זו אינה מוטלת עליה כאשר מדובר בוועדה מדרג ראשון, כמו במקרה דנן. מכאן שהלכת איש-שלום [1] איננה חלה במקרה דנן. .6נוסיף גם כי טעה בית-הדין קמא כשקבע שוועדת העררים לא התייחסה כלל לממצאים שנקבעו על-ידי הוועדה מדרג ראשון. מעיון בהחלטת ועדת העררים עולה בבירור כי, על סמך בדיקתה-היא של המשיב, היא התייחסה לכל אותן הנקודות הרפואיות שהוועדה מדרג ראשון התייחסה אליהן. .7סוף דבר - הערעור מתקבל. אנו מבטלים את פסק-הדין של בית-הדין האזורי, ומשאירים על כנה את החלטת ועדת העררים.רפואהחובת ההנמקהועדה רפואית