השמעת מוזיקה במסעדה - זכויות יוצרים

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא צו מניעה נגד השמעת מוסיקה: השופט מ. נאמן המבקשת היא תאגיד לניהול משותף של זכויות יוצרים והיא המוסמכת להרשות השמעה פומבית של מוזיקה מוקלטת בישראל. היא הגובה התמלוגים בגין ההשמעה המשמיעים שקיבלו את רשותה ומעבירה אותם לבעלי זכויות היוצרים במוזיקה המוקלטת (להלן: "המוזיקה"). המשיבה היא בעלת מסעדת "פופולו" בחיפה, והמשיב הוא מנהל המשיבה בעל המניות העיקרי בה. במסעדה מושמעת המוזיקה לא מקלטות באמצעות מכשיר שבבעלות המשיבים, אלא מתוך שידורי ישראל על גליו השונים. הקול הבא מגלים אלו מוגבר בשטח המסעדה ע"י רמקולים שהתקינו המשיבים במסעדתם. המבקשת ביקשה צו מניעה זמני נגד המשיבים שיאסור עליהם את ההשמעה האמורה המהווה לדעת המבקשת הפרת זכות יוצרים ע"י המשיבים. השאלה העומדת להכרעה היא, האם זכאית המבקשת לצו הזמני המבוקש. עמדת המשיבים היא שהמבקשת כבר מקבלת את התמלוגים עבור הרשאת ההשמעה משידורי ישראל, וכשם שלא יעלה על הדעת לאסור על אדם פרטי לשמוע מוזיקה מהרדיו שלו, כך אין לאסור שמיעה כזו גם על המשיבים, למרות שהיא נעשית בשטח המסעדה שבבעלותה. יתר על כן, כך לטענת המשיבים מתן הצו המבוקש יהווה פגיעה בזכות יסוד שלהם בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בסעיף 21 לסיכומיה, כותבת ב"כ המבקשת, ד"ר פרזנטי: "המבקשת אינה מבקשת מביהמ"ש הנכבד שיורה למשיבים להימנע מלהשמיע רדיו ככלל, אלא שיורה למשיבים להימנע מלהשמיע מוזיקה מוקלטת שלמבקשת זכויות בה באמצעות מכשיר הרדיו (ההדגשה במקור)". במילים אחרות, אם הבנתי נכונה את הדברים שצוטטו לעיל, עמדת המבקשת היא שהמשיבים חייבים לסגור את מכשיר הרדיו ברגע שמושמעת ממנו מוזיקה מוקלטת. דרישה זו נראית לי על פניה מופרכת, שכן כיצד ידעו המשיבים מתי מותר להם לשוב ולפתוח את הרדיו, היינו: מתי הסתיימה השמעת השירים?! יודגש, התביעה העיקרית היא לצו קבוע הזהה לסעד הזמני המבוקש בצירוף פצויים בגין ההפרות שכבר היו. התביעה איננה לחייב את המשיבים לשלם תמלוגים. השאלה אם השמעת המוזיקה באמצעות מכשיר הרדיו במסעדה לקהל הסועדים מזכה את היוצרים בתמלוגים, אם לאו, היא שאלה נפרדת. יתכן מאד ובמיוחד על יסוד הפסיקה שעוד תובע להלן, שהתשובה לה היא חיובית, אך כאמור לא זו השאלה העומדת להכרעה עתה. השאלה העומדת להכרעה עתה היא כאמור: האם לאסור על המשיבים להשמיע את המוזיקה דרך הרדיו במסעדתם. נוכח מה שכבר כתבתי לעיל, ונוכח טענת המשיבים כי מתן צו כאמור יפגע בזכות יסוד שלהם לשמוע רדיו בשטח שבבעלותם, נראה לי כי נכון יהיה להפריד בין שמיעת המוזיקה בשטח המסעדה מהרדיו לבין הצבת מגבירי קול ע"י המשיבים המעבירים את המוזיקה גם לאותם מקומות שם אין שומעים את המוזיקה מהרדיו. השמעה כזו, באמצאות מגבירי קול אכן מהווה השמעה מפרה של זכות היוצרים כמשמעותה בחוק זכויות יוצרים 1911, כפי שיוסבר להלן. סעיף 35(1) לחוק זכויות יוצרים, מגדיר: "הצגה" (שהיא חלק מהזכות לפי סעיף 2(1) לחוק כך: "כל הצגה של יצירה על דרך השמעה... לרבות הצגה כזו באמצעות מכשיר מכני". סעיף 2(3) לחוק קובע: "כמו כן רואים זכות יוצרים ביצירה כאילו הופרה אם הרשה אדם לתועלתו הפרטית... למקום שמשמיע להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור ללא הסכמת בעל זכות היוצרים...". חוק זכויות יוצרים חוקק באנגליה ואומץ ע"י המחוקק בישראל, ולכן מותר וצריך להעזר בפסיקה באנגליה לצורך פרשנות החוק. בפסק דין Performance Right Society Ltd v. Gillette Industries Ltd [1943]. העובדות היו אלו: בעל מפעל שידר מוזיקה משידורי הרדיו של הבי.בי.סי. בתוך מפעלו. הלורד גרין, נימק את קביעתו שהשמעה כזו מזכה את היוצר בתמלוגים באומרו שזהו האינטרס של המעביד לגרום לעובדיו להיות שמחים ושבעי רצון במקום עבודתם. ומכאן שהמעביד מפיק תועלת עיסקית מפירות היוצרים שהמוזיקה שלהם מושמעת במפעל (ע' 154). גם בענייננו אין ספק שהשמעת המוזיקה במסעדה באמצעות מגבירי קול נועדה להנעים לסועדים ולמשוך אותם לבוא ולסעוד במסעדה, המשיבים מפיקים לכן תועלת מהשמעה זו. פסיקה ברוח זו אומצה גם בישראל ע"י כב' השופט (כתוארו אז) בן דרור, בע"א 1000/80 ארנסט בלומרס נ' הסניף הישראלי של הפדרציה הבינלאומית של תעשיית התקליטים, פ"ד תשמ"ב (ב) ע' 156. גם שם הועברו שידורים של הרדיו בחדרי המלון של המערערים והם טענו כי הם אינם מבצעים בצוע נפרד של היצירה, אלא מעבירים את היצירה כפי שהיא בערוצים שונים ללא התערבות מצידם בהשמעת היצירה. כב' השופט בן דרור, דחה טענה זו בהסתמכו על ספרו של ד"ר א. זליגסון: "יסודות דיני זכות יוצרים" סימני מסחר ופטנטים ומדגמים (ע' 44), שם כתב: "אין ספק כי גם מקבל השידור אשר משמיע את מכשירו בפני קהל ועדה מבצע יצירה בפומבי ועליו לשלם תמלוגים ליוצר בלי להתחשב בכך אם תחנת השידור מחויבת אף היא לשלם עבור אותו שרות". אין ספק שמגבירי קול שהותקנו ע"י המשיבים במקומות שונים במסעדה הם בגדר: "מכשיר מכני" והשמעת המוזיקה באמצעותם במקומות שונים במסעדה היא לכן בגדר: השמעה המהווה הפרה של זכות היוצרים ע"י המשיבים. כפי שכבר כתבתי, קרוב הוא לאמר שבגין הפקת התועלת שמפיקים המשיבים מהשמעת המוזיקה לסועדים במסעדתם, עליהם גם לשלם תמלוגים למבקשת, אך לא יהיה זה ראוי לאסור בצו מניעה זמני על המשיבים לפתוח את הרדיו במסעדתם ולשמוע את המוזיקה מהרדיו, להבדיל מהשמעתה באמצעות רמקולים. אשר על כן, ולאור כל האמור ניתן בזה צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להשמיע בשטח מסעדתם את המוזיקה באמצעות מגבירי קול. צו זה יעמוד בעינו עד למתן פס"ד בתביעה שהוגשה ע"י המבקשת נגד המשיבים. המשיבים שניהם יחד, וכל אחד מהם לחוד ישלמו למבקשת הוצאות בסך 3,000 ש"ח + מע"מ כדין. על המזכירות לשלוח החלטה זו לצדדים בדואר. זכויות יוצרים (הפרת)