בית המשפט ציין כי במקרה דנן, מדובר במשיב אשר צבר לחובתו שבע הרשעות קודמות, שעיקרן גניבת כלי רכב, גניבה, החזקת נכס החשוד כגנוב, כניסה לישראל שלא כחוק, החזקת כלי פריצה לכלי רכב, שיבוש מהלכי משפט, פריצה לכלי רכב בכוונה לגנוב, גניבה מכלי רכב. המשיב ריצה עונש במצטבר של 23 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. למרבה הצער, העונשים שהוטלו על המשיב בעבר, לא שימשו כגורם מחנך ומרתיע עבורו, ופעם נוספת בחר הוא לכאורה, לשוב לסורו. עברו הפלילי והמעשים המיוחסים לו מלמדים כי קיים סיכוי גבוה לחזרה על עבירות רכוש מצידו אשר יכולים להסלים לדרך של אלימות. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הרשעות קודמות - מעצר עד תום ההליכים: לפניי בקשת המדינה להורות על מעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו 1996. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לעשות פשע, עבירה לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין"), פריצה לרכב בכוונה לגנוב בצוותא - עבירה לפי סעיף 413 (ו) לחוק העונשין + סעיף 29 (א) לחוק העונשין, גניבת רכב בצוותא, עבירה לפי סעיף 413 (ב) לחוק העונשין + סעיף 29 (א) לחוק העונשין, קשירת קשר לעשות עוון, עבירה לפי סעיף 499 (א)(2) לחוק העונשין, ניסיון לקבלת דבר במירמה, עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין + סעיף 25 לחוק העונשין. פרט האישום הראשון, מתייחס לאירוע מיום 6.10.12. כעולה מכתב האישום, ביום 6.10.12 בשעה 21:00 לערך קשר המשיב ביחד עם דודו (להלן: "דודו") והרצל (להלן: "הרצל") קשר לגנוב רכב שברולט מסוג אוואו הנושא מ.ר. 14-377-66 (להלן: "השברולט"). לטענת המבקשת, המשיב גנב ביחד עם דודו והרצל את השברולט, מרחוב דוד המלך 242 בגן יבנה, באופן בו דודו והרצל התפרצו לשברולט, הניעו אותה והובילו אותה לידי המשיב אשר נמצא בשטחי הרשות הפלשתינאית. במעשיו, קשר המשיב קשר לפשע, וגנב רכב בצוותא. פרט האישום השני, מתייחס לאירוע מיום 27.10.12. כעולה מכתב האישום, ביום 27.10.12 בשעה 22:52, קשרו המשיב ודודו, קשר לגנוב רכב מאזדה הנושא מ.ר 23-727-69, באופן בו דודו התקשר למשיב ועניין אותו לגנוב את רכב המאזדה (להלן: "המאזדה"). בסמוך לשיחת הטלפון ובשעה 23:00 לערך, גנב המשיב יחד עם דודו, מרחוב המגינים 22 בגדרה את רכב המאזדה, באופן בו דודו התפרץ למאזדה, הניע אותה, נהג בה והובילה לידי המשיב הנמצא בשטחי הרשות הפלשתינאית. במעשיו קשר המשיב קשר לפשע, התפרץ בצוותא לרכב וגנב אותו בצוותא. פרט האישום השלישי, מתייחס לעבירה מיום 28.10.12. כעולה מכתב האישום, ביום 28.10.12 בשעה 20:00, קשר המשיב וצבאן (להלן: "צבאן") קשר לגנוב רכב יונדאי טרקאן הנושא מ.ר. 63-513-57 (להלן: "היונדאי"). באופן בו צבאן סיפר למשיב על היונדאי והשניים שוחחו ביניהם על התמורה שיקבלו תמורת מכירת היונדאי, בהמשך לאותן נסיבות ביום 29.10.12 בשעה 09:30 לערך, גנב המשיב בצוותא עם צבאן את היונדאי משדרות יד לבנים 19 בתל אביב, באופן בו צבאן התפרץ ליונדאי, הניע אותה והוביל אותה לידי המשיב, במעשיו קשר המשיב קשר לפשע, התפרץ לרכב בצוותא וגנב אותו בצוותא. פרט האישום הרביעי, מתייחס לאירוע מיום 24.10.12. במועד הרלוונטי לכתב האישום, היה אברהם מסיקה, הבעלים של משאית מסוג וולבו מ.ר. 34-699-15. באותן נסיבות, הייתה המשאית בחזקתו של מאיר (להלן: "מאיר"). בתאריך 24.10.12, בשעות הלילה, גנבו המשיב ומאיר את המשאית, באופן בו מאיר העביר את המשאית לידי המשיב, בשטחי הרשות הפלסטינית, וזאת בידיעה של המשיב עוד טרם גניבת המשאית, כי בכוונתו של מאיר להעביר לידיו את המשאית, במעשיו, גנב המשיב רכב בצוותא עם מאיר. פרט האישום החמישי, מתייחס לאירועים שבין יום 28.8.12 ועד ליום 9.12.12. במועד הרלוונטי לכתב האישום, היה אליה (להלן: "אליה") הבעלים של מונית מסוג סקודה אוקטביה שמספרה 77-441-25 (להלן: "המונית"). בין התאריכים 28.12.12 ועד ליום 9.9.12 או בסמוך לכך קשרו המשיב יחד עם אליה וצבאן להונות את חברת הביטוח, הכשרת היישוב (להלן: "הכשרת היישוב"), באופן בו יעביר אליה את המונית לידי המשיב בתיווכו של צבאן והכל בתנאי שהמשיב יאתר מפתח דומה למפתח המקורי של המונית, זאת עשו המשיב והאחרים לאור דרישת חברת הביטוח לקבל 2 מפתחות מהמבוטח כתנאי לתשלום הכספים. ביום 9.9.12, דיווח אליה בכזב על גניבת המונית וניסה לקבל במרמה את כספי הביטוח. במעשיו, קשר המשיב קשר עם אליה וצבאן לעבור עבירה של קבלת דבר במרמה, ניסה לקבל דבר במרמה בצוותא עם אחר. 8. בדיון שהתקיים ביום 5.12.12 הוארך מעצרו של המשיב עד ליום 10.1.13 לבקשת ב"כ המשיב אשר טרם עיין בחומר הראיות. 9. בדיון שהתקיים לפניי ביום 10.1.13 טענה המבקשת כי המשיב הינו ראש הכנופיה בכל הנוגע לעבירות המיוחסות לו בחמשת פרטי האישום, המתארים עבירות חמורות של גניבת כלי רכב, קשירת קשר לפשע, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, ניסיון לקבל דבר במרמה, הונאה של חברות הביטוח. לטענת המבקשת, בתיק החקירה ניתן למצוא שיחות שהתקיימו בין המשיב לאנשים נוספים, בשטחי הרשות וכן נגד משיבים נוספים, אשר אף נגדם הוגשו כתבי אישום. לטענתה, מדובר במשיב, אשר היה הזרוע המבצעת של הפעולות, המשיב יצר קשר עם גורמים עבריינים ברשות ויש לו אמצעים מתוחכמים כדי להכשיר את הקרקע לביצוע העבירות. עברו הפלילי של המשיב מכביד, נוכח המעשים החמורים המיוחסים למשיב, התנהלותו המתוחכמת השיטתית בשיתוף פעולה עם גורמים מתוך ישראל ומחוצה לה, מעלה את המסוכנות הנשקפת מן המשיב ובנוסף, קיומו של חשש להימלטות מן הדין בהיות המשיב תושב שטחים ולפיכך יש לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. 10. עיינתי בעיון בחומר החקירה שנמסר לי, הכולל, בין היתר, הודעות חשוד, דוחות איכון, דוחות החקירה, והעדויות בתיק. 11. פרט האישום הראשון באשר לפרט האישום הראשון טוען ב"כ המשיב כי המשיב הוא מוסכניק העוסק בתיקוני כלי רכב וקניית כלי רכב. לטענתו, המתלוננת טוענת כי רכבה נגנב לאחר השעה 22:00, זוהי השעה שראתה את רכבה בפעם האחרונה. לטענתו, מכתב האישום ובמסמכים אשר צורפו עולה כי בשעה 20:43 לערך, התקשר הרצל למשיב, כשעה ורבע לפני גניבת הרכב והודיע לו כי עוד חצי שעה יגיע אליו עם שברולט. לטענתו, אין כל אפשרות לדעת אם המדובר באותו רכב שנגנב, שכן השיחה נערכה כשעה ורבע קודם לטענה לפיה נגנב הרכב, כמו כן, למשיב לא הייתה כל סיבה לחשוד שהמדובר בכלי רכב גנוב, שכן הרצל אומר למשיב בטלפון כי לרכב יש פגיעת פח בדלת שמאלית אחורית שלא תוקנה. כמו כן, המתלוננת מציינת כי לא היה לה כסף לתקן את רכבה, המשיבים האחרים ציינו שהם נהגו להביא למשיב כלי רכב לתיקון. לטענת ב"כ המשיב, היה על המבקשת לבדוק האם המתלוננת, אשר ציינה בחקירתה כי לא היה לה כסף לשלם לתיקון רכבה, שותפה להונאת הביטוח. כמו כן, בשיחה 1505 מתקשר דודו למשיב ואומר לו: "יש ברכב שרשרת זהב שנפלה לפני יומיים, תחפש אותה". אשתו של דודו לא נחקרה ולא ברור איך השרשרת הגיעה לרכב יומיים קודם לכן. לטענת ב"כ המשיב, בחקירתו אישר המשיב כי מכיר את דודו שנים ארוכות והוא מביא לו כלי רכב לתיקון באופן תדיר אך היכרותם המוקדמת אינה יכולה לקשור את המשיב למעשים המיוחסים לו. לטענת ב"כ המשיב, למשיב מיוחסים עבירות של קשירת קשר לעשות פשע, גניבת כלי רכב בצוותא, בעוד שאין כל טענה כי המשיב עבר את הגבולות לצד ישראל, הוא לא ביצע פיזית את הגניבה והמבקשת אינה יכולה להוכיח כי נתן הוראה כלשהם לגניבת מי מכלי הרכב. לטענת המבקשת, שיחה מספר 1449, בשיחה זו מדבר המשיב עם דודו על שברולט אוואו 2008, כאשר הרכב שנגנב הנו שברולט אוואו. בשיחה 1497 מתקשר הרצל למשיב ואומר שיגיע עוד שעה עם שברולט חדשה. כמו כן, בחקירותיו של דוד עולה כי בינו לבין המשיב היכרות רבת שנים, כאשר דוד מתייחס למשיב כאל מכונאי המתעסק בתיקון כלי רכב. עיינתי בשיחות הנוגעות לפרט האישום הראשון, שיחה מספר 1497, שיחה בין המשיב להרצל, שנערכה בשעה 20:43 ביום 6.10.12 נאמרו הדברים הבאים: "הרצל: ת'שמע, אני תכף עולה אליך, עוד חצי שעה אני אומר... אני מגיע אליך. שעה, פחות פאיז: כן הרצל: אני בא. תרד כבר למטה. פאיז: לא הבנתי. הרצל: אני בא עם איזה... עם איזה שברלוט חדשה. פאיז: בסדר הרצל: תכף אני יגיד לך איזה סוג ..." שיחת הטלפון בקודים, תורמת למסכת הראייתית ומחזקת אותה בצורה משמעותית. באשר טענת המתלוננת בפרט האישום הראשון לפיו ראתה את רכבה בסביבות השעה 22:00 (הודעת המתלוננת מיום 7.10.12 שורה 6) וטענת ב"כ המשיב כי הרכב נגנב בסמוך לשעה 21:00, אינה מעלה ואינה מורידה לאור העובדה כי המתלוננת טענה כי ראתה את הרכב בסמוך לשעה 21:00 וכן העובדה כי ישנו איכון לגבי אחד הנאשמים בתיק, אשר שיחה מספר 1505 נוגעת אליו, באזור גן יבנה בין השעות 21:10 - 21:49. כמו כן, בבדיקה שנערכה במסוף המשטרתי עולה כי ביום 6.10.12 נגנב בישראל כלי רכב אחד מסוג אוואו - הרכב שנגנב. בנוסף, באשר אינני מקבל את טענת הסנגור ולפיה היה על המבקשת לחקור את המתלוננת באשר להונאת חברת ביטוח, העובדה שהחליטה שלא לתקן את הנזק לרכב בגלל בעיות כלכליות, אינה הופכת אותה בהכרח לשותפה להונאה. 12. פרט האישום השני באשר לפרט האישום השני טען ב"כ המשיב כי המתלונן, החנה את המאזדה ביום שישי, 26.10.12 בסמוך לשעה 16:00, כשהרכב נעול ורק ביום 28.10.12 גילה שהרכב נעלם. המתלונן לא נשאל מדוע לא השתמש ברכבו יומיים ויכול להיות שהרכב נגנב במהלך ביום 26.10.12 או במהלך יום 27.10.12. בשיחה 1661 שהתקיימה בין המשיב לדודו, מזכיר דודו למשיב את הכחולה 2005, 3,000 ₪, דגם עתיק 1,600. דודו לא משתף את המשיב למה לא יהיה זמין, אבל מודיע למשיב מתי לרדת לפגוש אותו. לטענתו, דודו הביא למשיב כלי רכב לתיקון ואין כל הוכחה כי המשיב הזמין את סוג הרכב או היה מעורב בגניבה. כמו כן, לטענתו, המתלונן עצמו חשוד בפלילים בתחום הרכב, לא ברור מדוע המשטרה לא חקרה את המתלונן או בדקה האם הוא קשור לאירוע. לטענת המבקשת, שיחה מספר 1697, מדבר המשיב עם דודו על קוד שמספרו 3213. המשיב בחקירתו לא ידע להשיב מהו המספר הזה, מבירור שערכה המשטרה, הקוד של איתוראן של רכב המאזדה הוא 3213. בשיחה מספר 1661 מיום 27.10.12 בין דוד למשיב, משוחחים הצדדים על 1,600 או 2,000, ואז המשיב אומר לו "אחי 1,600". ממזכר של השוטרת מרינה אריכמן מיום 7.11.12, היא מוסרת כי נגנב רכב מסוג מזדה 3, נפח מנוע 1,600. משיחה מספר 1665, אומר המשיב "וואלה אין חיפשתי, פירקתי את כל הדשבורד מאחורה...". עיינתי בשיחות הנוגעות לפרט האישום השני, שיחה מספר 1661, שיחה בין המשיב לדודו, שנערכה בשעה 22:52 ביום 27.10.12 נאמרו הדברים הבאים: "דודו: יש לך את ההוא? תתקשר אליי פאיז: אין לי שיחות דודו: מה? פאיז: אין לי, זרקתי אותה, אין לי שיחות דודו: אה, הוא ניתקו אותו? ... דודו: אתה זוכר את הכחולה? פאיז: הכחולה??? דודו: של ה... פאיז: איזה חלקים אתה צריך, תגיד לי, איזה צמיגים, לאיזה אוטו? דודו: אתה זוכר את הכחולה 2005? פאיז: של מה? דודו: של ה- 3 אלף, שהבאת לי 3 אלף. פאיז: הכחולה של ה- 3 אלף, שהבאת לי 3 אלף. דודו: ה- נו זה 3, 3, שהמספר שלו 3 פאיז: אה... מספר 3 כן דודו: אז כזה - 9 פאיז: תשע? דודו: כן, אבל דגם עתיק פאיז: אה, ישן. דודו: כן פאיז: 2000 או 1600? דודו: לא, 1600 פאיז: 1600 אחי - שלוש ... דודו: אז כן תבוא עם ההוא, אתה יודע, איפה ראיתי אותך עם השברולט? פאיז: כן, כן ... דודו: אני עכשיו לא א... סוגר את הטלפון, אם א..., אני בלי הטלפון איזה חצי שעה..." בשיחה נוספת, כמפורט לעיל, שהתקיימה ביום המחרת, 28.10.12 בשעה 07:23, בין פאיז לדודו, שאל דודו את המשיב אם מצא את החלק והמשיב ענה לו שחיפש בכל האוטו ולא מצא ו"פירק את הכל ולא נשאר". כמו כן, הטלפון של דודו, אוכן בשעה 22:51 במרחק נסיעה קצר ממקום האירוע, לטענת המבקשת, מדובר על מרחק של כ - 3 דקות נסיעה ולאחר מכן ניתן לצפות בדוח האיכון בכפר מנחם, תירוש, ובחצות הלילה בכפר עציון, מרחק נסיעה קצר מביתו של המשיב. שיחת הטלפון בקודים, כולל התייחסות לשברולט שבפרט האישום הראשון והנתונים העולים מהשיחה, תורמים למסכת הראייתית ומחזקים אותה בצורה משמעותית. 13. פרט האישום השלישי לטענת ב"כ המשיב, המבקשת לא מצליחה להוכיח קשירת קשר, פריצה לרכב בצוותא וגניבה. אין כל הוכחה כי המשיב עזב את הרשות והגיע לתחומי ישראל, הוא לא ביצע את הגניבה בפועל, מקסימום ניתן להגיד שהוא קיבל לידיו רכוש החשוד כגנוב. לטענתו, המתלונן, שאינו בעל הרכב, עמוס ישראל, התלונן על גניבת הרכב ביום 29.10.12, כאשר לטענתו, החנה את רכבו בתל אביב, וטען כי כשחזר אל הרכב בסביבות השעה 19:30 הבחין שהרכב איננו. לטענתו, לא המתלונן ולא בעל הרכב גרים בתל אביב, המתלונן נסע לתל אביב להביא סחורה אך לא הגיש כל תלונה באשר לסחורה שלכאורה נגנבה. המתלונן אף הוא חשוד בביצוע עבירות בתחום הרכב. עוד לטענתו, המתלונן שיקר באשר לשעת הגניבה והגיש הודעה כוזבת למשטרה. בשיחה 1676 בין דודו למשיב, אומר המשיב לדודו שהוא בא למכור את הרכב, ואז דודו אומר לו שהוא ייתן לו 1,500 ₪ ושואל אותו אם זה מספיק לו, המשיב עונה שזה מספיק. לטענת המשיב, מדוחות איתוראן עולה כי התקשורת האחרונה עם הרכב הייתה ביום 28.10.12 בשעה 21:22, לו הייתה גניבה רגילה, איתוראן היו יודעים זאת, מכאן עולה כי לקחו את הרכב לעשות מכת ביטוח והמשיב לא ידע על זה כלום. משיחה 1681 המשיב לא ידע מאיפה צבן מביא את הרכב, לא ידע באיזה רכב מדובר ויותר מכך, מהשיחה עולה כי כאשר הוא מדבר על המכירה , הוא לא ידע דבר על עובדת היות הרכב גנוב, אין בשיחה כל הכוונה מטעם המשיב לאיש שלקח את הרכב, עם קשר לעמוס. לטענתו, מי שמבשל את החוליה והקשר בין הבעלים למתלונן זה צבן. לטענת המבקשת, הן מהשיחות והן מהחקירה של המשיב ניתן לראות מתי הרכב אמור להימסר, מתי הם יצאו מהבית וכו'. עיינתי בשיחות הנוגעות לפרט האישום השלישי, שיחה מספר 1667, שיחה בין המשיב לצבאן, שנערכה בשעה 19:45 ביום 28.10.12 נאמרו הדברים הבאים: "דודו: תשמע, תכין לי שלוש עשרה וחצי פאיז: איך תגיד לי? אני אם, אם... דודו: לא מספיק לך 1500? פאיז: מספיק לי, אבל אני למה אומר לך, אני בא אתך ישר, בגלל אני יודע שאני מוכר משהו הבן זונה לא יתן לי מה שסגרנו, בגלל זה אמרתי לך, 2000 נשאר לי. ... דודו: אתה יורד לבית קפה לא מעכב אותי, אני אין לי שיחות ל - 059 אני אומר לך מראש פאיז: עכשיו אני יורד? דודו: לא עכשיו, אני אתקשר אליך שאני יוצא, תרד, תחכה לי שם, תן לי את מה שצריך, קח את הזה ותלך פאיז: בסדר" שיחה מספר 1681, שיחה בין המשיב לצבאן, שנערכה בשעה 22:00 ביום 28.10.12 נאמרו הדברים הבאים: "דודו: (לא ברור) אנחנו בדיוק באים לצאת, פאיז: כן דודו: ובעל הבית יוצא, אז רק מחר בבוקר, מחר בבוקר אני אבוא אליך פאיז: בסדר אחי דודו: ואללה אתה יודע עד איפה נסעתי? עד תל אביב, באלוקים פאיז: בסדר דודו: כל עכבה לטובה, מחר בעזרת ה' פאיז: בעזרת ה'". ממכתב למשטרת ישראל, שנשלח על ידי חברת איתוראן ביום 8.11.12, עולה כי ביום 29.10.12 בשעה 20:28 התקשר עמוס, בן הלקוחה, למרכז הבקרה של חב' איתוראן ומסר כי הרכב שבנדון, אשר חנה בתל אביב, נגנב בין השעות 09:30-20:00. הלקוחה מסרה כי מפתח אחד של הרכב נמצא ברשותו של לואיס, חתנה והשני נמצא אצל עמוס, בנה. ביום 28.10.12 בשעה 21:22 התקבלה תקשורת אחרונה מהרכב שבנדון. שיחת הטלפון בקודים, כולל התייחסות לזמנים, תורמים אף כאן למסכת הראייתית ומחזקים אותה בצורה משמעותית. 14. פרט האישום הרביעי בפרט האישום הרביעי אין שיחות מוקלטות. פרט האישום מבוסס על עדותו של הבן ניר וקנין. לטענת ב"כ המשיב יש "קרב רציני" בין הנהג, מאיר וקנין לבין הבעלים, אבירם מסיקה. בעל המשאית אומר שלכאורה איתוראן התקשרו אליו ברגע שהמשאית עברה את השטחים ומאידך, גם הנהג וגם הבעלים עצמו מאשרים שהמשאית נוסעת כדרך קבע לשטחים כי היא מובילה סחורה. עוד הוסיף ב"כ המשיב וטען כי מאיר וקנין אמר שלבעלים היה אינטרס שהמשאית תיגנב שכן היו לה בעיות והוא רצה לקבל את כספי הביטוח. לטענתו, המשיב לא מסתיר את העובדה שמאיר הגיע אליו עם מונית ואמר שהבעלים רוצה להתפטר מהמשאית ושאל אם הוא יכול לעזור, אך לטענתו ביקש ממנו לעזוב את המקום. עוד לטענתו, היה על המשטרה לערוך עימות ביניהם. לטענתו, יכול להיות שיש אדם נוסף, שלישי, שמעורב בפריצות, המשיב לא מרחיק את עצמו כי אם מנסה לתת תשובות. בשיחה 3114 נחקר ניר וקנין ונשאל איפה אביו והוא עונה שאינו יודע, הוא ידע שהמשאית נשלחה לתיקון בחברון, אין הסבר איך אבירם מסיקה ידע לאן להגיע עם המשאית כמו כן, אף אחד לא מאמת את ניר וקנין עם הטענות של נהג המשאית מטעמו. המבקשת הפנתה לשיחה 1639 מיום 25.10.12 + שיחה 1694 וחקירתו של המשיב בעמ' 6 שורה 182. שיחה 1639 בין פאיז לאדם שאינו מזוהה מיום 25.10.12 שעה 03:07 "גבר: איפה, אבא שלי אצלך? פאיז: בדרך, בדרך אליכם, כמה דקות מגיע אני חושב גבר: הוא, זה בעל הבית של המשאית בא לפה לבית, הוא אומר שהמשאית יש לה איתוראן. פאיז: כן גבר: יש איתוראן למשאית, הוא בא אומר איפה המישל? מישל לא פה? המפתחות לא פה? רק להוא לא הלך לחברון ... גבר: משאית הוא השאיר אותה שמה? פאיז: כן גבר: וואוו פאיז: לא ח'אלס זה מת, הוא לא יודע, הוא היה בטיול שיגיד. גבר: מה אתה אומר? פאיז? כן, תגיד לו טיול וזהו. גבר: לא, אומרים אולי יש איתוראן שמה ... פאיז: לא עוזר, פרקו אותו". שיחה 1694 בין פאיז לצבאן מיום 29.10.12 שעה 11:22: "פאיז: לא אני לא צריך, למה שאלתי אותך? אני לא צריך שהמנוע או גיר שיש לו בעיה הבנת? דודו: אח שלי אני פה, אני אחריות, נכון או לא". מחקירת המשיב מיום 29.11.12, עמוד 6 שורות 173 - 187: "ש. אז עם מי דיברת בשיחה ששמעת. ת. זה הבן שלו. ש. מה הבן רצה? ת. שאל על אבא שלו, אמרתי לו שהוא חזר. ש. אז למה הבן מדבר על איתוראן? ת. לא יודע. ש. אתה אומר לבן שלו "הוא היה בטיול שיגיד"? ת. אם מחפשים אותו שיגיד שהוא היה בטיול. הבן אומר שמחפשים אותו, אמרתי לו שיגיד לבעל האוטו שהוא היה בטיול. אני לא מכיר את בעל האוטו. ש. דיברת עם הבן שלו עוד פעם אח"כ? ת. כן, הוא אמר שמחפשים אותו והוא לא חזר אמרתי לו שאני לא יודע. ידעתי אחר כך שהוא עצור. ש. מי אמר לך? ת. הבן שלו. ש. על מה עצרו אותו? ת. הוא לא החזיר את האוטו לא יודע איפה לקח אותו. שיחת הטלפון בקודים, כולל התייחסות לנתונים ולאירועים העולים מכתב האישום, תורמים אף כאן למסכת הראייתית ומחזקים אותה בצורה משמעותית. 15. פרט האישום החמישי לטענת ב"כ המשיב, איליה קרקיקולי, חברו של צבן, פנה למשיב וביקש ממנו מפתח, יש שיחות ארוכות שהתנהלו לגבי המפתח עם שני כפתורים, שלושה כפתורים. באף חלק בשיחה לא נטען כי מביאים לו רכב ואף אחד לא הגיע לקחת מהמשיב מפתח. על המבקשת היה לבדוק מהיכן בסופו של דבר לקחו קרקיקולי וצבן מפתח. לטענתו, המשיב קונה רכבים שעברו תאונות, רכב שעולה בישראל 6,000 ₪, עולה בשטחים 16,000 ₪ וכיו"ב. לטענת ב"כ המשיב, כל הנאשמים בתיק, מלבד המשיב משוחררים, אין כל סיכון שנשקף מהמשיב, בניגוד לטענת המבקשת, אין המדובר במי שארגן את הפריצות הנטענות והוא אינו האדם האקטיבי בסיפור. כל הראיות היחידות שיכולות להיות כנגד המשיב הן קבלת רכוש החשוד כגנוב. המבקשת הפנתה לשיחות 349-350 מיום 28.8.12 וכן שיחות 351-352, 356, 357 +361 שתיהן מיום 28.8.12, שיחה 400, 408, 480, 423, 446, 465, 388 ושיחה 73 מיום 26.8.12. עיינתי בשיחות הנוגעות לפרט האישום החמישי, שיחות מספר 349-352, שיחה בין המשיב לצבאן ולעמאר, שנערכו ביום 28.8.12 בין השעה 22:45-23:01 נאמרו הדברים הבאים: "דודו: נתן לי אישור לקחת את האוטו, אומר לי קח אותו, פאיז: כן ... דודו: אני אומר לשי איפה המפתח? לא יודע איבדתי את כל הצרור של המפתחות, של האוקטאבות של הקאיות כל מה שיש לי איבד אותם, אני כבר, אני כבר שעה שעתיים וארבעים דקות מחפש את הצרורות, מה זה ריב איתו, תשמע עשר אלף לא חבל? עשר אלף הלכו עכשיו, בנאדם בא אומר לי הנה קח את האוטו, מה אמרתי לך? נכון אני בא אליך תיכף? פאיז: כן. ... דודו: נשבע לך בילדים שלי הבנאדם מטומטם, מטומטם לגמרי, מפגר, איבד את כל הצרור מפתחות, צרור מפתחות יש בו אולי איזה 8 מפתחות, אני יודע איפה הכל ואיפה קונים. פאיז: בסדר אחי מה נעשה? חאלס יש נאחס בדרך מה נעשה? ... דודו: יש לך איזה מפתח של אוקטביה בבית? פאיז: של אוקטאביה? דודו: כן פאיז: איזה מפתח? איזה? דודו: אתה יודע אוקטאביה הזאת הפשוטה שתי כפתורים לא שלוש פאיז: שתי כפתורים יש לי אחד אבל לא יודע אם זה שתי כפתורים או שלוש יש לי, אחד של אוקטאביה שלוש אני חושב, כמו יו. דודו: איך? פאיז: יש לי אחד של אוקטאביה שתיים. ... דודו: הבנת? לקחת את החלק שלו ועם המסמר שלי (נקטע) פאיז: כן דודו: אתה מבין? פאיז: אתה רוצה שאני אבדוק עכשיו? מתי אתה צריך את זה? דודו: תבדוק אפילו היום עכשיו אני אבוא אליך חבל הבנאדם (נקטע) פאיז: עכשיו אני אבדוק יעני אחד עם שתי כפתורים לא שלוש. ... שיחה 351 פאיז מחייג ונענה על ידי עמאר: "פאיז: תגיד לי, מפתח אוקטביה אלפיים ושמונה של ה..אה..האלפיים ותשע האלפיים ושמונה, אתה מכיר? עמאר: כן. פאיז: עם כמה כפתורים הוא מגיע? עמאר: כפתור. פאיז: אה? עמאר: כפתור (מגמגם) כמו ה- ניו ... פאיז: לא יא דוד שלי, הנה המפתח אצלי, אני אומר לך שני כפתורים. עמאר: טוב פאיז: אנחנו רוצים מפתח שני כפתורים. עמאר: טוב נעשה לו... נעשה לו את זה. פאיז: אני רוצה לקנות אבל הבעלים שלה לא רוצה, אני רוצה להוריד לו אותה לתרקומיה שיביא אותה עכשיו אם יש מפתח עם שני כפתורים ותראה ... עמאר: וואלה אין אצלי חוץ משלושה פאיז: אה שלושה, אין שני כפתורים עמאר: אין פאיז: אתה לא יכול לארגן אחד מפה ומפה? עמאר: אני אחפש אצל דאוד מפתח, נראה ..." עצמת הראיות הנוגעת לפרט האישום החמישי הנה נמוכה, בייחוד בהתחשב בעובדה כי בסופו של יום, אין חולק כי המפתח לא נלקח מהמשיב. המבקשת טוענת בנוגע לכל פרטי האישום כי בשלב זה היא איננה צריכה להוכיח את אשמתו של המשיב מעבר לכל ספק סביר, על בית המשפט לבחון את ההיגיון הפנימי של הדברים והשתלבותם. בעניינו, המדובר בתושב שטחים, אין חלופה הולמת ועל בית המשפט לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. 16. בשלב מעצר עד תום ההליכים, לא נדרשת המאשימה, להראות כי קיימות ראיות לפיהן ניתן לקבוע כי יהיה זה אפשרי להוכיח את אשמתו של הנאשם ברמת ודאות של מעל לספק סביר. טיב ההוכחה הנדרש בשלב מעצר עד תום ההליכים, לפי סעיף 21 (ב) לחוק המעצרים הוא "ראיות לכאורה להוכחת האשמה". בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133, 148-149, 1996 נקבע: "אין בית המשפט בוחן אך את השאלה אם קיימת ראיה גולמית העשויה להתפתח כעניין שבדדוקציה לוגית לראיה מרשיעה. בית המשפט בוחן את השאלה אם מתוך מכלול חומר החקירה ניתן יהיה לשלוף בסוף ההליך השיפוטי תשתית עובדתית מרשיעה. בית המשפט בוחן אפוא את הגיונים הפנימי של הדברים, את מידת הפירוט או ההכללה בהן, את נקודת האחיזה שבהם, את השתלבותם של הדברים אלה באלה. מכל אלה יוצר לעצמו בית המשפט תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם". דהיינו, בית המשפט, בשלב בקשה למעצר עד תום ההליכים, אינו נדרש לבחינת הראיות כפי שאלה יבחנו בהליך העיקרי בו נקבעת חפותו או אשמתו של אדם. זהו שלב ביניים בו מוצג חומר ראייתי גולמי שטרם עבר את כור ההיתוך של ההליך הפלילי והחקירה הנגדית, בשלב זה אין בחינה פרטנית של מהמנות העדים וקבילות הראיות, אלא אם המדובר בפרכות מהותיות וגלויות לעין (עניין זאדה, 148, בש"פ 8476/07 דואהדה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 18.10.07). 17. בפנינו תיק המתבסס על מסכת ראיות נסיבתיות שיכול שיבססו בסופו של יום להרשעה. הלכה היא, כי תשתית ראייתית לכאורית, אף שהיא מורכבת ממסכת של ראיות נסיבתיות, עשויה להוות תשתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים מקום שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו, ובלבד שעל פניו, הראיות הן בעלות עצמה מספקת לקשירת ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם, בדרך שיש בה משום סיכוי לכאורי ברור להרשעה (בש"פ 8114/06 אלהוזייל נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 15.11.06; בש"פ 846/08 אבו סרחאן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 14.2.08). 18. כאשר כל אחת מהראיות הנסיבתיות נוטה להצביע על אשמתו של הנאשם יותר מאשר על חפותו, אפילו כשבאותה ראיה כשלעצמה אין די כדי להרשיעו, הרי שככל שהראיות מצטברות והן שלובות האחת ברעותה, נעשית "חזקת חפותו" של הנאשם לאפשרות רחוקה יותר, וככל שמצטרפים זה לזה חלקים רבים יותר ומגוונים יותר אשר צירופן מבחינה הגיונית אינו תמים ומקרי (בש"פ 9877/03 מדינת ישראל נ' עקירו, ניתן ביום 25.11.03). 19. לאחר שעיינתי בחומרי החקירה אליהם הופניתי, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן מתגבשת תשתית של ראיות לכאורה. כתב האישום אמנם מייחס למשיב פעילות או מעשה של ממש, ואולם בפועל, אין חולק כי מרבית החומר שבידי המבקשת מתבסס על שיחות טלפון שהתבצעו בינו לבין הנאשמים הנוספים, ניתן לראות בפעולותיו חלק מתהליך הגניבה, לכאורה, על דרך של השלמתה של שלילת הקבע מהבעלים. מעיון ושמיעת השיחות שנערכו בין המשיב לנאשמים נוספים, שחלקן פורטו לעיל, מצטיירת תמונה כוללת המשקפת את מעורבותו של המשיב בעבירות המיוחסות לו, וכל ראיה נסיבתית בפני עצמה, מעוררת ספקות באשר לטענות המשיב המצביעות על אשמתו יותר מאשר על חפותו. כמו כן, העובדה כי המשיב לא מכחיש כל קשר בינו לבין דוד והרצל ושיחות הטלפון שמתנהלות בקודים, כל אלה, כאמור, תורמים למסכת הראייתית ומחזקים אותה בצורה משמעותית. מבחינה ראייתית, יש מספר רב של שיחות טלפון בין המשיב לנאשמים נוספים, בסמיכות זמנים לגניבת המכוניות בישראל, לפי התלונות מבעלי הרכב. התייחסויותיו של המשיב אינן תמימות, יש דיבור על פירוק, תיקון, מכירה. ואף שאין המדובר בלשון ברורה של "גניבת רכב", הרי מעטות הפעמים, ששיחות בין שותפים לדבר עבירה מסוג זה, נשמעות אחרות, הדבר מחשיד ויש בו כדי להקים בסיס להרשעה. 20. לא מצאתי לנכון לקבל את טענת המבקשת ולפיה המשיב הוא הזרוע המבצעת, אין ספק כי המשיב הוא החוט המקשר בין הנאשמים, ובסופו של יום, רוב כלי הרכב, אם לא כולם, הגיעו לבית העסק שלו. לא מצאתי אינדיקציות בחומר החקירה ולפיהן המשיב הוא היוזם של הפעולות. 21. העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות "רכושיות", ועבירות אלה אמנם לא נמנות בסעיף 21 לחוק המעצרים כעבירות היוצרות "מסוכנות סטטוטורית", אולם עבירות אלו אינן חסינות ממעצר עד תום ההליכים (בש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 19.4.2005). 22. במקרה דנן, מדובר במשיב אשר צבר לחובתו שבע הרשעות קודמות, שעיקרן גניבת כלי רכב, גניבה, החזקת נכס החשוד כגנוב, כניסה לישראל שלא כחוק, החזקת כלי פריצה לכלי רכב, שיבוש מהלכי משפט, פריצה לכלי רכב בכוונה לגנוב, גניבה מכלי רכב. המשיב ריצה עונש במצטבר של 23 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. למרבה הצער, העונשים שהוטלו על המשיב בעבר, לא שימשו כגורם מחנך ומרתיע עבורו, ופעם נוספת בחר הוא לכאורה, לשוב לסורו. עברו הפלילי והמעשים המיוחסים לו מלמדים כי קיים סיכוי גבוה לחזרה על עבירות רכוש מצידו אשר יכולים להסלים לדרך של אלימות. בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (4), 268, 268, 272 (1998)) נקבע:   "מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסוימות יש בהם כדי לסכן את ביטחונה של החברה ואת ביטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסוימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך הימלטות המבצעים מעונש. מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור. לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לביטחון במשמעותו האמורה." 23. לאור זאת, נקבע בפסיקה כי "עילת המסוכנות עשויה להתקיים גם כאשר מיוחסות למשיבים עבירות רכוש בלבד, וזאת כאשר המסוכנות נלמדת מנסיבות ביצוע העבירות הללו, כך כאשר העבירות מבוצעות באופן שיטתי או בהיקף ניכר או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים" (ראה בש"פ 5431/98 וכן בש"פ 11136/06 מדינת ישראל נ' איטח, פ"ד נח(5) 337, 340 (2003); בש"פ 9095/03 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3), 2504 (2003)). 24. אפנה בעניין זה להחלטה שניתנה על-ידי כבוד השופטת ביניש, כתוארה אז, בבש"פ 11293/05 סלומון נ' מדינת ישראל, שעניינה כנופיה שנטען שפרצה לבתים וגנבה רכוש בהיקף ניכר תוך שגרמה נזק לבתים שפרצה אליהם. כתב האישום כלל חמישה עשר אישומים שונים מתוכם שלושה בלבד ביחס לעורר. לענייננו קבע ביהמ"ש: "קיימת עילת מעצר נגד העורר שכן עסקינן בקבוצה מאורגנת ומתוחכמת של פורצים, שפעלו באופן שיטתי וגרמו לנזק רב". 25. יישום ההלכה על נסיבות המקרה מוביל למסקנה כי קיימת עילת מעצר. מדובר במשיב, אשר חבר לכאורה ביחד עם אחרים, ואולי, כפי שטוענת המבקשת אף ניהל את אותה כנופיה, שפעלה באופן שיטתי ומתוחכם ותוך התארגנות מוסדרת לגניבת כלי רכב. 26. בנוסף למסוכנות הנשקפת מהמשיב והנלמדת לכאורה מהנסיבות שפורטו לעיל, למשיב עבר פלילי, מכביד, המחזק את הקביעה בדבר מסוכנותו. לחובתו של המשיב הרשעה בעבירה של גניבת רכב וגניבה משנת 2005 בגינן ריצה מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים וכן עבירות נוספות הנוגעות לגניבת כלי רכב, עבירות של החזקת נכס חשוד כגנוב, כניסה לישראל שלא כחוק, החזקת כלי פריצה לרכב, שיבוש מהלכי משפט וכו'. תקיפת שוטר, איומים ותגרה. 27. כאמור, בענייננו, יש עילת מסוכנות, יש עילה של חשש הימלטות מאימת הדין - אם כי אין המדובר במסוכנות מהמדרגה הראשונה, אין כאן עבירות אלימות ואולם, העבירות המיוחסות למשיב חמורות מאוד. 28. די באמור לעיל כדי להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. אף במקרים בהם העבירות המיוחסות לנאשם חמורות הן, על בית המשפט לבחון אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל (בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 25.9.06). גם כאשר קיימת חזקת מסוכנות העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרות המעצר. 29. הפגיעה בחירות בדרך של מעצר הנאשם, כשהוא עדיין בחזקת חף מפשע, מוצדקת רק כאשר היא משרתת מטרה חשובה מבחינת האינטרס הציבורי, כאשר מטרות המעצר העיקריות הן החשש משיבוש הליכי משפט, הימלטות מן הדין ומסוכנות אם ישוחרר ממעצר. 30. במאמר מוסגר ברצוני לציין כי הנאשמים האחרים בתיק שוחררו לחלופה של מעצר בית. למרות האמור, לא מצאתי לעשות כן בתיק שלפני. ככלל, בתי המשפט מצווים לשמור על עקרון השוויון, אך אין לומר ששחרורו של נאשם אחד באותה פרשה שעניינו זהה מחייב אוטומטית שחרורם של נאשמים אחרים וההכרעה בשאלת המעצר או השחרור לעולם איננה תוצאה אוטומטית ויש לשקול גם את הסכנה לשלום הציבור. בעניינו יש מקום להעדיף את השיקול הכולל של טובת הציבור על פני שיקול ההפליה (בש"פ 620/97 בוזגלו נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (5) 871). נוכח העובדה כי כתבי האישום שהוגשו כנגד הנאשמים האחרים חמורים הם, אך מצומצמים הם מבחינת היקפם והיכולת לאיין את חשש הימלטותם מן הדין גבוהה יותר הוריתי על שחרורם לחלופת מעצר. למקרא התיקים, ונוכח עברו המכביד של המשיב, ובשל הרצידיביזם שהפגין המשיב, עברותיו החוזרות ונשנות הן "כמות ההופכת לאיכות ושמא נאמר כמות ההופכת לאי איכות" (על"ע 6251/06 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' עו"ד שרה דוידוביץ, ניתן ביום 8.7.10) אינני מוצא שניתן לאיין את מסוכנותו גם לא בחלופה כספית משמעותית ביותר. 31. אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו. מעצרמשפט פליליהרשעות קודמותהרשעהמעצר עד תום ההליכים