הפרת חוזה עם אורנג

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפרת חוזה עם אורנג: מבוא וטענות הצדדים: בפניי תביעה כספית על סך 26,857.72 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת, לקבלת פיצוי בגין הפרת הסכם בין הצדדים ובגין נזקים נטענים נוספים. לטענת הנתבעת, היא ביצעה את כל התחייבותיה כלפי התובע ולפיכך, דין התביעה להידחות תוך חיוב התובע בהוצאות. לטענת התובע, ביום 15.4.10, ביקר במשרדו של התובע נציג מכירות של הנתבעת וביצע עסקה הכוללת ניוד 3 קווי טלפון מחברת "סלקום" לנתבעת וכן שדרוג של קו נוסף הקיים אצל הנתבעת. במסגרת העסקה, כך לטענת התובע, סוכמו התנאים כדלקמן; א. כל הקווים שנויידו והקו הקיים יהנו מתעריף "חיילים". ב. ישולם החזר מלא בגין הקנס שישולם לחברת "סלקום" ובגין שבירת התוכניות וניוד בסך של 5,760 ₪. ג. יינתן לתובע החזר חודשי בגין רכישת מכשירים בכפוף לשימוש במכשיר. ד. תינתן לתובע מצלמה בחינם, תוך הדגשה של הנתבעת, כי היא מוענקת במסגרת העסקה הכוללת וללא חיוב כלשהו. כן טוען התובע, כי במעמד ביצוע העסקה, הוא לא חתם על חוזה וכי אין בידו כל חוזה. בהקשר זה טוען התובע, כי נציג המכירות סיכם עימו במעמד ביצוע העסקה, כי הם ישובו ויפגשו בעוד 3 ימים, אז יביא הנציג את מכשירי הטלפון הנייד שהוזמנו ושלא היו ברשותו באותה עת וכן את החוזה לחתימת התובע. כן טוען התובע, כי בפועל לא בוצעו הסיכומים עימו, כפי שהתחייבה הנתבעת, וכדלקמן: התובע חויב בתעריף גבוה מזה שסוכם עימו, הוא לא קיבל זיכוי עבור המכשירים, הוא לא קיבל החזר עבור הסכום ששילם לחברת "סלקום", הוא חויב בגין המצלמה מידי חודש בחודשו וכן התווספו לחשבונו 2 קווים חדשים אשר אינם שייכים לו ואשר אינם בשימושו (להלן: "הקווים הווירטואלים"). כן טוען התובע, כי חשבונותיה של הנתבעת היו "מנופחים" וכי נגבו ממנו אלפי שקלים מידי חודש בחודשו. זאת ועוד, לטענת התובע, כל ניסיונותיו להיפגש עם נציג הנתבעת עלו בתוהו וכי 3 פגישות שקבע עימו הנציג בוטלו ברגע האחרון. כן טוען התובע, כי פניותיו לשירות הלקוחות, לא טופלו וכי פנייתו לנציב תלונות הציבור של הנתבעת לא נענתה. עוד בהקשר זה טוען התובע, כי כאשר פנה למרכז שירות הלקוחות, הוא נענה לאחר המתנה ממושכת, ונמסר לו, כי עניינו משויך לנציג מכירות שטח ולפיכך, לא ניתן לטפל בפנייתו. כן טוען התובע, כי לאחר שנגבו מחשבונו אלפי שקלים שלא כדין ולאחר שהודיע לאחראי המשמרת של המרכז לשירות לקוחות, הוא ביטל את הוראת הקבע לנתבעת. לטענת התובע, לאחר שעשה כן, החל "מסע" מתיש ומשפיל מצד הנתבעת, אשר במהלכו ביצע עשרות ומאות שיחות עם מנהלי הנתבעת. כן טוען התובע, כי בתקופה זו הוא נותק מהאפשרות לבצע שיחות יוצאות, זאת יותר מ- 7 פעמים ולמשך עשרות ימים. כן טוען התובע, כי ביום 15.2.11 נפגש עם נציג הנתבעת, בשם שלומי, זאת בביתו של התובע, אז הוצגו לנציג הנתבעת מסמכים שונים (מספר פנייה 296216031). בהקשר זה טוען התובע, כי הוסכם בין הצדדים, כי לא יאוחר מיום 22.2.11, ייסגר העניין לשביעות רצונו של התובע וכי התובע לא ינותק כל עוד לא יתקבלו כל הזיכויים להם הוא זכאי. למרות האמור, טוען התובע, כי הוא נותק שוב ושוב. כן טוען התובע, כי זיכויים שהתקבלו ביום 13.9.11 (על סך 601 ₪) וביום 31.1.11 (על סך 1,210.34 ₪), לא מופיעים בחשבונית החודשית של הנתבעת. לאור כל האמור לעיל, עותר התובע, כי בית המשפט יחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 11,857.72 ₪, סכום אותו גבתה הנתבעת מהתובע ביתר וכן בסך של 15,000 ₪ בגין עגמת נפש והוצאות נוספות שנגרמו לתובע. לביסוס טענותיו צירף התובע לכתב התביעה מסמכים רלוונטים שונים. בדיון אשר התקיים בפניי ביום 17.5.12, חזר התובע על האמור בכתב התביעה והוסיף, כי התעריפים שנקבעו עימו היו על סך של 26 אג' לשיחה ו- 11 אג' למסרון. כן טען התובע, כי הוא לא חתם על חוזה עם הנתבעת וכי הוא חתם על גבי המחשב הנייד של נציג הנתבעת רק על תעודת משלוח המתייחסת לטובין שקיבל ועל הוראת הקבע. באשר להחזר עבור "קנס היציאה" מסלקום, טען התובע, כי הוסכם בין הצדדים, כי הוא יקבל את מלוא הסכום שישלם לסלקום וכי בפועל לא קיבל החזר זולת החזר בסך 25.86₪ ללא מע"מ שקיבל במשך חצי השנה האחרונה. באשר לקווים הווירטואליים בגינם חויב, טען התובע, כי במשך 17 חודשים נגבה ממנו סכום של 2,000 ₪ בעבור קווים אלו שאת מספריהם מסר. כן הגיש התובע טבלה המפרטת את חשבונותיו ואת ההפרש בין הסכום אותו היה אמור לשלם, כך לטענתו, לבין הסכום ששילם בפועל. הטבלה התקבלה וסומנה ת/1. בדיון שהתקיים בפניי ביום 13.9.12, העיד התובע, כי החתימה על גבי הסכם ההתקשרות הינה חתימתו ואולם, לטענתו, הוא לא חתם על הסכם ההתקשרות, כי אם על תעודת משלוח ועל הוראת הקבע. כן העיד התובע, כי רמת השימוש במכשירים לצורך קבלת ההחזר בגין עלות המכשירים עומדת על סך של 150 ₪ במכשיר שלו ועל סך 50 ₪ באשר לשלושת המכשירים הנוספים. באשר לזיכוי עבור המצלמה העיד התובע, כי אומנם קיבל מסמך שעניינו זיכוי בגין המצלמה ואולם בפועל לא קיבל את סכום הזיכוי. עוד בהקשר זה העיד התובע, כי קבלת המצלמה לא היתה במסגרת "הרחבת שירות", כטענת הנתבעת. לסיכום, טען התובע, כי הנתבעת התנהגה כלפיו באופן בלתי ראוי, ניתקה אותו בצורה חד צדדית כ- 7 פעמים ללא כל הודעה וכי כל פניותיו אל הנתבעת עלו בתוהו וזכו ליחס מזלזל. בכתב הגנתה טוענת הנתבעת, כי יש לדחות, או לחילופין, למחוק את התביעה על הסף, וזאת מחמת העדר עילה, שעה שהנתבעת פעלה בהתאם לכל דין ומילאה את כל התחייבויותיה כלפי התובע בעוד שהתובע הוא זה שהפר את הסכם ההתקשרות עימה באופן חד צדדי, שעה שביטל את אמצעי התשלום, למרות שהתובע המשיך לצרוך שירותיה. עוד טוענת הנתבעת, כי גם אם תתקבל טענת התובע בנוגע להתקשרותו עם הנתבעת, הרי שלכל היותר עסקינן בטעות "בכדאיות העסקה" אשר על פי דין אינה מזכה את התובע בכל סעד לא כל שכן בביטול העסקה. לחילופין טוענת הנתבעת, כי עסקינן בתביעה קנטרנית וטורדנית, אשר הוגשה בחוסר תום לב ומתוך מטרה של עשיית עושר ולא במשפט ומכאן שיש לדחותה על הסף. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי היא נתפסת אצל התובע כ"כיס עמוק" וכי סכומי התביעה מנופחים ומופרזים. עוד בהקשר זה הכחישה הנתבעת את נזקיו הלא ממוניים של התובע, אשר לא פורטו ולא הוכחו כדבעי. כן טוענת הנתבעת, כי ככל הנראה מטרת התביעה היא, להתחמק מתשלום חובו של התובע אצל הנתבעת, העומד על סך של 8,302 ₪ ואשר הועבר לגבייה באמצעות בא כוחה של הנתבעת. לגופו של עניין, טוענת הנתבעת, כי היא חברה ציבורית בעלת רשיון להקמה, תחזוקה ותפעול של שירותי רדיו טלפון נייד בשיטה סלולרית (להלן: "רשת אורנג'") ולמתן שירותים לציבור בישראל. כן טוענת הנתבעת, כי ביום 15.4.10, התקשר התובע עם הנתבעת בהסכם התקשרות לרשת אורנג', אשר במסגרתו רכש התובע 4 מכשירי טלפון סלולריים מהנתבעת, נייד התובע 3 משתמשים מחברה מתחרה אל הנתבעת וכן הוקצה מספר טלפון ברשת אורנג' (להלן: "הסכם ההתקשרות" או "העסקה"). לטענת הנתבעת, במסגרת הסכם ההתקשרות ולבקשתו של התובע, הוסכם בין הצדדים, כי עבור כל אחד ממשתמשיו של התובע תעודכן תוכנית תעריפים המכונה "פיקס 39 קום מק" (להלן: "תוכנית התעריפים"), במסגרתה סוכמו, בין היתר, התנאים כדלקמן; א. התובע ישלם לנתבעת תשלום חודשי קבוע בסך 29.77 ₪ לחודש (לא כולל מע"מ). ב. התובע יחויב בתעריף 38.83 אג' לכל דקת זמן אוויר ובסך של 56.76 אג' לכל מסרון. ג. התובע יהנה מחבילת גלישה בנפח המצוין בכתב ההגנה, זאת בעלות חודשית נוספת של 26.78 ₪. כן טוענת הנתבעת, כי הוסכם עם התובע, כי מחיר המכשירים שרכש ייפרס ל- 36 תשלומים חודשיים שווים ואולם כנגד החיוב כאמור, יינתן לתובע זיכוי בסך של 43 ₪ (ללא מע"מ), בכפוף לשימוש חודשי של כל משתמש בסך של לפחות 150 ₪ בחודש הקודם. עוד הוסכם, כי הנתבעת תישא בחלק מעלויות התובע כלפי החברה המתחרה - "קנס יציאה", כך שחשבוניתו של התובע תזוכה בסך של 25.86 ₪ (ללא מע"מ), גם זאת בכפוף לשימוש חודשי של כל משתמש בסך של לפחות 150 ₪. כן טוענת הנתבעת, כי במסגרת הסכם ההתקשרות, רכש התובע מצלמה סלולרית, גם זאת ב- 36 תשלומים חודשיים שווים, אשר יחויבו מדי חודש בחודשו ויפורטו בכל חשבונית שתנפיק הנתבעת לתובע. כן טוענת הנתבעת, כי היא עמדה בתנאי ההתקשרות, חייבה את התובע כדין ואף העניקה לתובע הטבות, לפנים משורת הדין ולשביעות רצונו של התובע. הנתבעת מכחישה, כי חשבונו של התובע חויב בגין 2 קווים נוספים אשר אינם ברשותו או בשימושו. כן מכחישה הנתבעת את טענת התובע ולפיה, הוא לא חתם על הסכם ההתקשרות וטוענת, כי במועד ההסכם הוצגו לתובע פרטי הסכם ההתקשרות על גבי מחשב נייד וכי התובע חתם על גבי משטח החתמה מיוחד (פד אלקטרוני) וחתימתו הוספה לרצף המסמכים של ההסכם ההתקשרות כאמור. בהקשר זה צירפה הנתבעת את הסכם ההתקשרות כנספח א' לכתב הגנתה. כן טוענת הנתבעת, כי בחשבונית הראשונה בה חויב התובע ביום 13.5.10, לא מופיעים הזיכויים להם זכאי התובע, שכן אלה ניתנים החל מהחודש השני להתקשרות. כן טוענת הנתבעת, כי לאחר שהתובע פנה אליה ביום 25.8.10 והלין על התעריפים בהם חויב, שינתה הנתבעת, לפנים משורת הדין, את תעריף חיובה של דקת זמן אוויר מ- 39 אג' לדקה ל- 29 אג' לדקה. את האמור לעיל, לטענת הנתבעת, היא עשתה הן בחשבוניתו של התובע והן בעדכון עתידי של תוכנית התעריפים של התובע. בהקשר זה הפנתה הנתבעת לחשבוניות שצורפו כנספח ג' לכתב הגנתה. באשר למצלמה, טוענת הנתבעת, כי לאחר פנייתו של התובע ביום 2.12.10, ולאחר שטען בפניה כי לכאורה במעמד העסקה הובטח לו שלא יחויב בגין מחיר המצלמה, טענה המוכשת על ידי הנתבעת, היא נאותה לבטל את העסקה, ככל שהדבר מתייחס למצלמה, וביום 27.12.10 משהשיב התובע את המצלמה לנתבעת, החזירה הנתבעת לתובע סך של 1,210.34 ₪, סכום בו חויב התובע בגין המצלמה. כן טוענת הנתבעת, כי היא זיכתה את התובע בסך של 1,800 ₪, סכום המכמת את החזרי רמת השימוש ל- 3 משתמשי התובע הנוספים, זאת החל ממועד ההתקשרות ועד למועד בו בחר התובע לניידם לחברה מתחרה. כן לטענת הנתבעת, היא הקטינה את סכום החוב שצבר התובע לסך של 2,949 ₪, סכום המכמת את יתרת עלויות התובע כלפי החברה המתחרה. כן טוענת הנתבעת, כי ביום 27.9.10 וכחצי שנה לאחר מועד ההתקשרות, היא פתחה בהליכי גבייה כנגד התובע, כאמור. בהקשר זה ציינה הנתבעת את ההליכים שביצעה לגביית החוב ובין היתר, חסימת אפשרות התובע ומשתמשיו מהוצאת שיחות. כן ציינה הנתבעת, כי ביום 3.12.10, היא פתחה בהליכי גבייה משפטיים כנגד התובע. זאת ועוד, הנתבעת מכחישה את טענות התובע בעניין יחס ושירות לקויים ומזלזלים, כפי טענתו. לאור כל האמור לעיל, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה ולחיוב התובע בהוצאות משפט. בדיון אשר התקיים בפני ביום 17.5.12, הציגה נציגת הנתבעת את הסכם ההתקשרות בין הצדדים ואת חתימתו של התובע על גבי הסכם זה. בהקשר זה טענה נציגת הנתבעת, כי כל התנאים המפורטים בהסכם ההתקשרות, כמו גם בכתב הגנתה של הנתבעת, הוסברו לתובע במהלך הפגישה עם נציג הנתבעת. במעמד זה אישר התובע כי חתימתו היא זו המופיעה על גבי המסמך שהוצג (ראה בעניין זה עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 17.5.12). כן טענה נציגת הנתבעת, כי לאחר שהתובע התקשר אל הנתבעת וטען, כי הובטח לו תעריף "חיילים", קרי, תעריף של 29 אג' לדקה וכיוון שהנתבעת רצתה לשמר את התובע כלקוח, עודכנה לתובע תוכנית של 29 אג', תוכנית לה הוא זכאי עד היום. בנוסף לאמור, טענה נציגת הנתבעת, כי בוצעה עבור התובע הקטנת חוב בסך 400 ₪ ובסך 904 ₪ וכי התובע זוכה בסכומים אלה, כאמור. עוד בהקשר זה טענה נציגת הנתבעת, כי שינוי התוכנית בוצע בחודש נובמבר 2010 וכי מחודש אפריל 2010 ועד חודש נובמבר 2010, שילם התובע סך של 39 אג' לדקה, כאשר בחודש נובמבר, כאמור, בוצע השינוי ל- 29 אג' לדקה וכן בוצע החזר רטרואקטיבי. בדיון אשר התקיים בפני ביום 13.9.2012, טענה נציגת הנתבעת, כי התובע הצטרף לשירותי הנתבעת ביום 15.4.10 ואילו ביום 23.5.11 נייד התובע את קוויו לחברה מתחרה. כן טענה, כי במשך כל התקופה האמורה חויב התובע בסך כולל של 11,178 ₪, לא כולל הזיכויים שקיבל. בהקשר זה הגישה נציגת הנתבעת כרטסת לקוח המציגה את כל חשבוניות התובע מיום ההתחברות עד למועד שבו נייד את קוויו לחברה מתחרה, אשר התקבלה וסומנה נ/1. עוד בהקשר זה טענה נציגת הנתבעת, כי בכך יש כדי לשלול את טענת התובע ולפיה חויב על ידי הנתבעת ביתר בסכום של 11,857 ₪ . באשר לחתימתו של התובע על הסכם ההתקשרות טענה נציגת הנתבעת, כי התובע ידע על מה הוא חותם וכי חתימתו לא מועברת ממקום למקום. באשר לתנאים אשר לטענת התובע הוא היה זכאי להם, טענה נציגת הנתבעת, כי התובע היה זכאי להחזר בגין עלות המכשירים, כפי המופיע בהסכם ההתקשרות, מקום בו היה המכשיר מגיע לרמת שימוש של מעל 150 ₪. בפועל, טענה נציגת הנתבעת, כי רק מכשיר האייפון הגיע לרמת השימוש המזכה בהחזר ואילו שאר המכשירים לא הגיעו לרמת השימוש האמורה ולכן לא זכו להחזר. לגבי המצלמה, טענה נציגת הנתבעת, כי הנתבעת זיכתה את התובע בגין המצלמה, כאשר התובע החזיר את המצלמה. בהקשר זה הגישה נציגת הנתבעת פירוט חשבון למנויו של התובע וחשבוניות אשר התקבלו במאוחד וסומנו נ/2. כן הגישה נציגת הנתבעת חשבוניות שונות מהן ניתן ללמוד, כי התובע רכש שירותים נוספים ועשה שימושים נוספים הכרוכים בעלויות שונות, אשר התקבלו במאוחד וסומנו נ/3. זאת ועוד, השיבה נציגת הנתבעת על שאלותיו של התובע וציינה, כי התובע לא שילם את חשבונותיו החל מחודש ספטמבר 2010 וכי חובו של התובע עומד על סך של 8,490 ₪. כמו כן טענה נציגת הנתבעת, כי החשבוניות של התובע עדיין מזוכות ב- 30 ₪ מידי חודש בעקבות הטבה שקיבל והגישה תעודות זיכוי אשר התקבלו וסומנו נ/4 ו- נ/5. לסיכום, טענה נציגת הנתבעת, כי חסימתו וניתוקו של התובע בוצעה על ידה כיוון שהתובע לא שילם לנתבעת וכי לפנים משורת הדין, פתחה הנתבעת את הקווים כאשר פנה אליה התובע, לצורך הסדרת התשלום ואולם, משלא הוסדר התשלום, שבה הנתבעת וחסמה את שירותי התובע. דיון והכרעה: כפי שפורט בהרחבה לעיל, התובע העלה טענות מטענות שונות כנגד הנתבעת, בין היתר, בגין חיובי יתר בהם חויב, החזרי תשלומים או זיכויים להם היה זכאי ולא קיבל וכיוצ"ב. כן טען התובע, כי הנתבעת הפרה את ההסכם בין הצדדים. הנתבעת כפרה בטענות התובע וטענה שקיימה את חיוביה כלפיו בעוד שהוא זה שהפר את התחייבויותיו כלפיה. הצדדים חלוקים, איפוא, במספר סוגיות, אשר יידונו ויוכרעו כל אחת בנפרד. קיומו של הסכם התקשרות הלכה היא, כי החוזה או "הסכם ההתקשרות", באם הוא קיים בין הצדדים, יש בו כדי לבטא את אומד דעתם של הצדדים בעת ההתקשרות ויש בו כדי להעיד על ההסכמות ועל תנאי ההתקשרות המוסכמים בין הצדדים. בענייננו, המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה באם ישנו מסמך המהווה את הסכם ההתקשרות בין הצדדים ובאם מסמך זה חתום כדבעי. כאמור, לטענת התובע ביום 15.4.10 הוא נפגש עם נציג הנתבעת וגיבש עימו עסקה אשר לא הועלתה על הכתב ואשר לא נחתמה על ידו ומכאן שלטענתו אין כל מסמך המהווה את הסכם התקשרות בין הצדדים אלא רק תנאי עסקה שסוכמו בעל פה. באשר למסמך המוצג על ידי הנתבעת טען התובע, כי מסמך זה לא חתום על ידו. לטענת הנתבעת, במהלך הפגישה עם נציג הנתבעת, במועד אשר צויין על ידי התובע, הוצגו לתובע פרטי העסקה על ידי נציגה, זאת על גבי מחשב נייד והתובע אף חתם על גבי פד אלקטרוני ומכאן שיש, הלכה למעשה, מסמך המהווה הסכם התקשרות תקף בין הצדדים. הנתבעת, כאמור, צירפה את הסכם ההתקשרות כנספח א' לכתב הגנתה. כאמור, בדיון אשר התקיים בפני ביום 17.5.12, הציגה הנתבעת את הסכם ההתקשרות ובו מופיעה חתימתו של התובע. התובע מצידו אישר, כי החתימה על גבי המסמך הינה חתימתו ואולם הכחיש, כי חתימתו ניתנה בהקשר זה וטען, כי הוא חתם על מסמכים אחרים שעניינם, קבלת טובין והוראת קבע (ראה עמוד 1 לפרוטוקול שורות 15 - 16 וכן עמוד 2 לפרוטוקול שורה 18). בהקשר זה העידה נציגת הנתבעת, בדיון מיום 13.9.12, כי לתובע הוצגו כל העמודים בהסכם ההתקשרות, כי התובע ידע על מה הוא חותם וכי חתימתו של התובע לא הועתקה והועברה ממסמך אחד למשנהו. בהקשר זה אף השיבה נציגת הנתבעת "ברחל בתך הקטנה" לשאלת בית משפט, כדלקמן: "... כל העמודים הוראו לתובע במחשב. העמודים הרלוונטיים להתקשרות ולתנאי החוזה הם עמודים 1 עד עמוד 7, שבהם רשומים כל תנאי ההתקשרות והעלויות". (ראה עמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 17.5.12, שורות 20-22). כאמור, בדיון מיום 13.9.12 הבהירה נציגת הנתבעת באופן ספציפי, כי התובע ידע בדיוק על מה הוא חותם וכי ברגע חתימתו הוצגו בפני התובע הפרטים המוסכמים נשוא הסכם ההתקשרות. מצאתי בהקשר זה את גרסת הנתבעת ונציגתה כאמינה, מהימנה וסדורה, ולפיכך רואה אני לאמצה ולבסס עליה ממצאים. בהקשר זה רואה אני אף לבכר את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע באשר זו מהימנה עלי. גרסת הנתבעת מקבלת את עיגונה, כאמור, במסמך בכתב, הוא הסכם ההתקשרות שהוצג בפני, ואשר התובע אישר כי חתימתו היא זו המתנוססת על גבי כל אחד מהדפים הרלוונטיים במסמך. בנסיבות הללו, הרי שעסקינן בראיה שבכתב אשר יש בה כדי לעלות בקנה אחד עם גרסת הנתבעת ולחזקה מכאן, ומאידך לשמוט את הקרקע תחת גרסת התובע משם. לאור האמור לעיל, באתי לקבוע, כי הסכם ההתקשרות ותוכנית התעריפים אשר צורפו לכתב הגנתה של הנתבעת, הוא הסכם ההתקשרות התקף בין הצדדים והתנאים שהוסכמו בו, הם אלה המחייבים, פרי הסכמת הצדדים כמבואר לעיל. תעריפי החיוב כאמור, לטענת התובע, הנתבעת חייבה אותו בתעריפים גבוהים מאלה שהוסכמו על ידי הצדדים, זאת כאשר בעסקה שביצע הובטח לו, כי כל הקווים שברשותו ייהנו מתעריף "חיילים" וכי בפועל חויב, כאמור, בתעריף גבוה יותר. מנגד, טוענת הנתבעת, כי התעריפים להם היה זכאי התובע הינם התעריפים המופיעים בהסכם ההתקשרות וכי לפנים משורת הדין, היא הורידה את התעריף לבקשת התובע ואף נתנה לו החזר בגין חיוביו הקודמים. בחינת הסכם ההתקשרות מלמדת, כי בנספח ב' להסכם, מצוינים, בין היתר, תעריפי החיוב עבור דקת שיחה ועבור מסרון. כך עולה ב"רחל בתך הקטנה", כי מחיר לדקת שיחה, כפי טענת הנתבעת, 38.83 אג' לכל היעדים בישראל וכי מחיר מסרון (SMS) 56.76 אג' להודעה. בנסיבות הללו ומקום בו קבעתי, כי הסכם ההתקשרות על נספחיו הוא זה המחייב את הצדדים והוא הקובע באשר לתנאי ההתקשרות ביניהם, הרי שהובאה בפניי ראייה שבכתב בדבר תעריפי חיוב התובע, כפי טענת הנתבעת ואשר יש בה כדי לסתור את טענת התובע. זאת ועוד, הנתבעת טענה, כי לפנים משורת הדין וכדי לשמר את התובע כלקוח היא הפחיתה את תעריפי חיוב התובע ועדכנה את תוכניתו לחיוב בסך 29 אג' בגין דקת שיחה ואף שילמה לתובע את ההפרשים בגין החיוב בשל התכנית היקרה יותר, באופן רטרואקטיבי. בהקשר זה, הגישה הנתבעת חשבוניות רלוונטיות אשר התקבלו במהלך הדיון וסומנו נ/4 וראה בעניין זה עמוד 7 לפרוטוקול הדיון מיום 13.9.12 וכן הסברי וטיעוני נציגת הנתבעת, כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 17.5.12 (עמוד 2 שם). מהאמור לעיל עולה, כי טענות הנתבעת גם באשר לזיכוי התובע, לפנים משורת הדין, לאחר ששונו תעריפי החיוב מקבלים את עיגונם ותיסופם הראייתי ואלה נסמכים על ראיות שבכתב שהוצגו, כאמור. לאור כל האמור לעיל, הרי שבאתי לקבוע, כי הוכח בפניי, כי חיובי התובע בדין יסודם ולפיכך, יש לדחות טענתו, בהקשר זה. החזרים עבור המכשירים שרכש התובע אין חולק, כי בגין המכשירים שרכש התובע מהנתבעת היה התובע זכאי להחזר חודשי בכפוף לרמת השימוש במכשיר, אולם, הצדדים חלוקים, באשר לשיעורם של רמות השימוש. כאמור, לטענת התובע, כפי שזו הובאה במסגרת עדותו בפני מיום 17.5.12, רמת השימוש המזכה בהחזר, במכשיר הנייד שלו נקבעה לסך של 150₪ לחודש ואילו רמת השימוש המזכה בהחזר ב - 3 המכשירים הניידים האחרים נקבעה לסך של 50 ₪ לחודש. כן ראה בהקשר זה עדות התובע בפרוטוקול הדיון מיום 13.9.12 שורות 27-30. לטענת הנתבעת, רמת השימוש בכל 4 המכשירים נקבעה לסך של לפחות 150 ₪ לחודש, כפי שהובאה בפרוטוקול הדיון מיום 13.9.12 שורות 27-28. כך טוענת הנתבעת, כי אם היה התובע עומד ברמות השימוש הנדרשות, כי אז היה זכאי להחזר בגין עלות המכשירים, כאמור. כן טענה הנתבעת, כי ההחזר ניתן לתובע רק מקום בו הגיעו הוא או משתמשיו לרמת השימוש כפי שזו נקבעה. מכאן שהמחלוקת הניטשת בין הצדדים הינה אך באשר לרמות השימוש המזכות בהחזר באשר ל- 3 המכשירים הנוספים אשר בבעלותו של התובע. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי עסקינן ב - 3 מכשירים אשר עלותם החודשית הכוללת נעה בין 59₪ ל- 69 ₪ בחודש ומכאן שטענתו של התובע ולפיה רמת השימוש המזכה בהחזר נקבעה לסך של 50 ₪ לחודש אינה הגיונית. בדיון אשר התקיים בפני ביום 13.9.12 העידה בפני נציגת הנתבעת בהקשר זה וכדלקמן (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 20 - 23); "בנוגע לעלות המכשירים, עלויות המכשירים, פרט לאייפון שעליו אציין בנפרד, נעים בין 59 שקלים לחודש לבין 69 שקלים לחודש. התובע, לשיטתו, טוען שאנחנו הבטחנו לו שמעל רמת שימוש של 50 שקלים, זאת אומרת פחות מעלות המכשיר, ניתן לו החזר מלא. הרי טענה זו היא מאוד אבסורדית, איך אני בתור חברה אתן ללקוח שירכוש ממני מכשיר יותר יקר, תדבר פחות ואני אתן לך גם החזר." בהקשר זה יצוין, כי הנני מקבלת את גרסת הנתבעת באשר זו מתיישבת עם השכל הישר, עם ניסיון החיים ועם הגיונם של דברים. בנסיבות אלו מצאתי את גרסת נציגת הנתבעת באשר זו מהימנה ואמינה, עקבית וסדורה המתיישבת, כאמור, עם הגיונם של דברים ועם השכל הישר ולפיכך, רואה אני לאמצה. בנסיבות הללו, הרי שבאתי לקבוע, כי הוכח בפניי, כי רמות השימוש באשר לשלושת המכשירים הנוספים (בנוסף למכשיר האייפון של התובע) הינן כפי טענת הנתבעת, קרי, שימוש בעלות של 150 ₪ לחודש בגין כל מכשיר. בנסיבות הללו, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח טענתו גם בהקשר זה וכי באתי לקבוע, כאמור, כי טענת הנתבעת הוכחה בפניי, כדבעי. החזר בגין "קנס היציאה" אין חולק, כי התובע נייד שלושה קווים מחברה מתחרה לנתבעת וכי הנתבעת התחייבה להחזיר לתובע סכום כלשהו בגין כך. ראה בעניין זה פתיח כתב התביעה וכן סעיפים 8 ו-10 לכתב ההגנה. אולם, לטענת התובע, הנתבעת התחייבה להחזיר לו את הסכום המלא ששילם בגין "קנס היציאה", קרי סך של 5,760 ₪ (ראה עמוד 1 לפרוטוקול הדיון מיום 17.5.12 שורות 28-30). לטענת הנתבעת, היא התחייבה להחזיר לתובע רק חלק מגובה "קנס היציאה" ובאופן שבו חשבוניתו של התובע תזוכה בסך של 25.86 ₪ (ללא מע"מ) בכפוף לשימוש חודשי של 150 ₪ באשר לכל אחד ממשתמשי התובע (ראה בעניין זה סעיף 10 לכתב ההגנה). בהקשר זה, אישר התובע בדיון אשר התקיים בפני ביום 17.5.12, כי קיבל זיכויים חודשיים בסך 25.86 ₪ ללא מע"מ וזאת במשך חצי השנה האחרונה וכדלקמן (ראה עמוד 2 לפרוטוקול שורות 1 - 3): "לפני חצי שנה התחלתי לקבל זיכוי מחברת אורנג' שהוא הסכום הזה חלקי 36, כלומר 30 או 40 שקל חודש בחודשו, משהו שהיה כבר אחרי התביעה. אני מאשר שקיבלתי בחצי שנה האחרונה בערך 25.86 ₪ ללא מע"מ." מהאמור לעיל עולה, כי במהלך החצי השנה האחרונה קיבל התובע החזר בגין הסכומים ששילם בגין "קנס היציאה". התובע לא הציג כל אסמכתא באשר לסכום "קנס היציאה", כפי טענתו, כמבואר לעיל. משכך, הרי שלא הוכח בפניי, כי "קנס היציאה" של התובע, היה כפי טענתו כמבואר לעיל. מעבר לכך, הרי שלא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו באשר להיקף מחויבות הנתבעת לתשלום "קנס היציאה", נוכח חזית המחלוקת שניטשה בין הצדדים, לעיל. זאת ועוד, התובע אישר, כי הוא אכן קיבל זיכוי מהנתבעת במשך חצי שנה בסכום האמור. לפיכך, מעדותו של התובע עצמה עולה, כי הנתבעת עמדה, עקרונית, בהחזר בגין "קנס היציאה" ואולם, לא עלה בידי התובע, כאמור, להרים את נטל ההוכחה הן באשר לשיעורו של "קנס היציאה" והן באשר להיקף מחויבותה של הנתבעת בהחזר זה. אשר על כן, יש לדחות טענות התובע גם בהקשר זה וכך אני מורה. המצלמה כאמור, לטענת התובע במעמד העסקה הובטחה לו מצלמה מהנתבעת בחינם. לטענת הנתבעת, מדובר בטעות שנפלה אצל התובע וכי אין עסקינן במצלמה שניתנה לתובע בחינם והוא חויב בגינה. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, טענה הנתבעת, כי כאשר פנה אליה התובע בעניין זה, היא אפשרה לו להשיב את המצלמה שקיבל ולקבל זיכויים עבור התשלומים ששילם עבורה. התובע מצידו הכחיש, כי קיבל כל זיכוי בעבור התשלומים ששילם עבור המצלמה. בהקשר זה הגישה נציגת הנתבעת העתק מחשבוניות נ/2, אשר יש בהן כדי לתמוך בטענתה של הנתבעת ולפיה, התובע קיבל זיכוי בגין המצלמה בסך כולל של 302.580 ₪ (ראה עמוד 7 לנ/2). בנסיבות הללו, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בהקשר זה, כמו גם בחנתי את האסמכתאות נ/2 הרי שיש בהן כדי לעלות בקנה אחד עם גרסת הנתבעת ולחזקה. בנסיבות הללו, באתי לקבוע, כי על הנתבעת להוכיח גרסתה, כמבואר לעיל הנתמכת בראיה שבכתב וכי עלה בידה כדי להוכיח, כי היא זיכתה את התובע בהחזר עבור המצלמה, כדבעי. לאור כל האמור לעיל, הרי שאין בידי לקבל את טענת התובע ולפיה, על הנתבעת לזכותו בגין החיוב בגין המצלמה ואני רואה לדחות טענה זו. הקווים הווירטואליים והחשבונות "המנופחים" כאמור, לטענת התובע, חשבונו חויב בגין שני קווים וירטואליים אשר אינם בבעלותו ואשר לא נעשה בהם כל שימוש על ידו, זאת בסכום של 2,000 ₪. (ראה בעניין זה עמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 17.5.12 שורות 6-7). לטענת הנתבעת, כל הקווים של התובע הינם בשימושו ובבעלותו וכי אין כל שחר לטענה זו (ראה סעיף 13 לכתב ההגנה). בהקשר זה באתי לקבוע, כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו זו, כאשר נטל ההוכחה רובץ הוא לפתחו. לא הונח בפניי כל מסד ראייתי ולפיו, התובע חויב בגין שני קווים שאינם ברשותו ובשימושו ולכן אני דוחה טענתו זו של התובע. באשר לטענת התובע ולפיה, הוא חויב בחשבונות "מנופחים" בסכומים של אלפי שקלים מידי חודש בחודשו, טענה עליה חזר גם בעדותו ביום 17.5.12 (ראה עמוד 2 לפרוטוקול שורות 8-11), הרי שגם בהקשר זה לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו מן הטעמים שיפורטו להלן. ראשית, יוער בהקשר זה, כי התובע טען שסך החיובים בגין החשבונות "המנופחים", כטענתו, הינו כ- 12,000 ₪ ואף הגיש בהקשר זה טבלה בה ערך את פירוט כל החשבונות, אשר התקבלה וסומנה ת/1. מנגד, הבהירה נציגת הנתבעת בעניין זה, כי טענות התובע משוללות כל בסיס והגיון, מקום בו התובע חויב בסך כל החשבוניות, ללא זיכויים בסכום של 11,178 ₪ כלומר, סכום שהינו פחות מסך הסכום בו טוען התובע לחיוב ביתר. בהקשר זה, הגישה הנתבעת אסמכתא אשר התקבלה וסומנה נ/1 בדבר "כרטיס לקוח", אשר ממנה עולה, כי אכן סך השירותים וחיוב התובע בגינם הינו 11,178.49 ₪. לאור האמור לעיל, הרי שדין טענת התובע להידחות גם בהקשר זה וכך אני מורה. עוד טוען התובע בכתב תביעתו, כי יש לחייב את הנתבעת בפיצויו בסך 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש, "אובדן הנאה ו"אובדן שעות עבודה", כהגדרתו. מנגד, טוענת הנתבעת, כי היא התנהלה כלפי התובע באופן ראוי וכדבעי ואף העניקה לתובע, לפנים משורת הדין, הטבות כספיות משמעותיות. בנסיבות הללו, נוכח כל האמור לעיל ומקום בו קבעתי, כי הנתבעת התנהלה כדבעי כלפי התובע, בחיוביו, במתן הטבות כספיות משמעותיות וכן החזרים וזיכויים שניתנו לתובע, לפנים משורת הדין, הרי שבאתי לקבוע, כי הנתבעת פעלה כדבעי כלפי התובע בהקשר הפיננסי. באשר לטענת התובע, כי הוא זכה ליחס מזלזל מאת הנתבעת, הרי שאין בידי לקבל טענתו זו של התובע באשר זו לא הוכחה כדבעי ולפיכך, רואה אני לקבוע, כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה המונח לפתחו, גם בהקשר זה ולפיכך, אין מקום לחיוב הנתבעת בפיצוי התובע בגין עוגמת נפש ו"אובדן הנאה ושעות עבודה", כהגדרתו, כמבואר לעיל. סופו של יום, נוכח כל האמור לעיל, באתי לכדי מסקנה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו על שני רכיביה, היינו, הן באשר לנזקים הממוניים הנטענים על ידו והן באשר לנזקים אשר אינם ממוניים ולפיכך, דין תביעתו להידחות על שני חלקיה וכך אני מורה. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין ומבלי שנעלמה מעיני עתירת הנתבעת, בהקשר זה, לעשיית צו להוצאות משמעותיות, הרי שבנסיבות העניין, נמנעת אני מלעשות צו להוצאות. הפרת חוזהחוזהסלולר (תביעות)אורנג' (פרטנר)