הפעלת ''לחץ'' על בעל דין להגיע לפשרה

נטען כי בית הדין לעבודה נתן לתובע להבין, כי כדאי לו להסכים להצעה ובכך לחסוך מזמנם וטרחתם של כל המעורבים. את הסכמתו של ב"כ המערער להצעת בית הדין יש לראות כטעות. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפעלת ''לחץ'' על בעל דין להגיע לפשרה: השופט רבינוביץ .1ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (תב"ע נו/641-3; נו/1477-35; השופט הראשי כליף ונציגי ציבור בכר וששון), בו נפסק לפשרה כי המערער ישלם למשיב סכום של 000, 17ש"ח נטו. .2העובדות הדרושות לעניננו: א. המשיב עבד בנגרית המערער בתקופה 15.6.91-.15.2.96 ב. המשיב השתכר כ-000, 5ש"ח לחודש. ג. על פי גרסת המשיב, הוא פוטר מעבודתו ולכן הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך 744, 23ש"ח בצירוף פיצוי הלנת פיצויי פיטורים או הפרשי הצמדה וריבית. ד. בנוסף לכך תבע המשיב דמי הבראה בסך 305, 7ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. ה. המערער הכחיש בכתב הגנתו כי המשיב פוטר וגרס שהמשיב התפטר ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. ו. המערער טען כי המשיב אינו זכאי לדמי הבראה משום שקיבל חופשה מעבר למגיע לו על פי דין, ומשום שדמי ההבראה שתבע הם מעבר לזכאות המשיב על פי דין. .3ההליך בבית הדין האזורי בפרוטוקול הדיון של בית הדין קמא מיום 25.2.1997אנו מוצאים את הרישום הבא: "בית הדין: מציע לצדדים להתפשר ולהשאיר לשיקול דעת בית הדין לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. מודגש בזאת שבמסגרת המוצעת, מוסמך בית הדין אף לדחות את התביעה כולה, או חלקה, או לקבלה במלואה או בחלקה, הכל לפי שיקול דעתו של בית הדין. הצדדים: מסכימים, ואנו מקבלים ההצעה לפיה יפסוק בית הדין לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. מקובל גם על הצדדים כי בית הדין יפסוק לפשרה ללא נימוקים" (ההדגשה במקור). בית הדין האזורי פסק כאמור שעל המערער לשלם למשיב סך של 000, 17ש"ח נטו לא יאוחר מיום 31.3.1997, ואם לא ישולם במועד כאמור, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין עד ליום התשלום בפועל. .4עיקרי טענות המערער א. בכתב הערעור טען המערער שבתחילת הדיון נתבקש המשיב לעלות על דוכן העדים, נחקר על ידי בית דין קמא, ובמהלך אותה חקירה אמר אב בית הדין כי מכיון שהתפטר מרצונו הטוב בלא שתנאי עבודתו הורעו לא מגיעים לו פיצויי פיטורים. ב. לאחר גמר החקירה, נשאלו הצדדים אם הם מוכנים שבית הדין יפסוק לפשרה בהתאם להוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-.1984 ג. ב"כ המערער הסכים להצעת בית הדין, וזאת לאחר הערותיו של בית הדין במהלך החקירה שלא מגיעים למשיב פיצויי פיטורים בנסיבות הענין. ד. לאחר הסכמת הצדדים להצעת בית הדין, הם ביקשו להביע את עמדתם לגבי נתונים רלוונטיים שיכולים להשפיע על גובה התשלום שיפסק. ה. הוסיף וטען ב"כ המערער כי לא מגיעים למשיב פיצויי פיטורים הואיל והתפטר, אך לפנים משורת הדין הוא מציע סכום של 000, 5ש"ח. ו. לטענתו, בית הדין קמא טעה בכך שחיווה את דעתו מספר פעמים במהלך החקירה, שהמשיב אינו זכאי לפיצויי פיטורים, וגרם לכך שב"כ המערער השתכנע שאכן אלה הם פני הדברים. כמו כן בית הדין נתן לו להבין, כי כדאי לו להסכים להצעה ובכך לחסוך מזמנם וטרחתם של כל המעורבים. את הסכמתו של ב"כ המערער להצעת בית הדין יש לראות כטעות. ז. בית הדין קמא טעה בכך שלא רשם בפרוטוקול את השתלשלות הענינים שבטרם הפסיקה, וכתוצאה מכך נעלם מעיניו כל החומר העובדתי על פיו ניתן להסיק שהמשיב התפטר ולא פוטר. ח. הפשרה במקרה זה הינה בלתי סבירה, משום שהיא למעשה מקבלת כמעט את כל תביעת המשיב לפיצויי פיטורים, בה בשעה שהנתונים, שהיו צריכים לשמש את בסיס הפשרה, הם התפטרות המשיב והוראות החוק הקובעות, שבנסיבות אלה אין זכאות לפיצויי פיטורים. .5עיקר טענות המשיב א. כפי שעולה מפרוטוקול של בית הדין קמא, מוסמך היה בית הדין אף לקבל את התביעה במלואה וללא נימוקים. הצדדים חתמו על הפרוטוקול ללא כל הסתייגות ולא היתה בקשה של המערער לתקן את הפרוטוקול. ב. פרוטוקול בית הדין משקף את ההליכים שהיו בבית הדין קמא, ואין המערער יכול להוסיף בכתב הערעור עובדות לפרוטוקול שלא נזכרו בו. ג. המשיב הוסיף וטען שבדומה למערער, הפשרה אינה טובה לו, וכי היה זכאי לסכום גבוה יותר. .6דין הערעור להידחות מטעמים אלה: א. הבסיס לפסיקת בית הדין האזורי במקרה דנא היה הסכמת הצדדים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון, המסמיכה את בית הדין לפסוק לפשרה, מבלי לתת נימוקים. ב. המערער היה מיוצג בדיון בבית הדין האזורי, ובא כוחו חתם במו ידיו על הסכמה לפסיקה לפשרה, כשלנגד עיניו עמד פרוטוקול הדיון שבו הודגשה האפשרות לקבל את התביעה במלואה. על פני הדברים היתה גמירות דעת לקבלת פסיקה שבה הכל צפוי, והרשות נתונה לבית הדין לפסוק לפי שיקול דעתו. אין בית הדין יכול להתייחס לדברים שנאמרו בטרם הפסיקה ושאין להם ביטוי בכתוב בפרוטוקול. ג. הפשרה מעצם מהותה אינה דין, אלא לפנים משורת הדין, ומשום כך יש בה ויתור על זכויות שצד סובר שהוא זכאי להן. הסכם פשרה יש בו משום "קנית סיכון" או "קנית דין" תוך ויתורים הדדיים, שגם אם בדיעבד הסתבר שניתן היה להגיע לתוצאה טובה יותר או לאותה תוצאה גם ללא הסכם פשרה, אין בנתון זה עילה מוצדקת לביטול ההסכם (דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים כרך ב עמ' 736). ד. על שבחה של הפשרה אין להרבות במילים וכבר נאמר במקורותינו שכל בית דין שעושה פשרה תמיד הרי זה משובח (רמב"ם הלכות סנהדרין, פרק כב הלכה ד). הכלל החל אצלנו הוא, שיש לעודד בעלי דין להתפשר (דב"ע נא/- 3- 170שמואל כהן - דוד כהן, פד"ע כג, 436, 437וכן ע"א 188/70סלוביק בע"מ נ' מזרחי פ"ד כד(2) 754,758). הפועל היוצא ממדיניות בתי המשפט לעודד פשרות הוא לתת תוקף להסכמי פשרה או פסקי דין לפשרה, ובודאי לא לעודד חזרה מהסכם פשרה. אם תינתן רשות לבעל דין לחזור בו מהסכם הפשרה, כל אימת שפסק הדין לפשרה אינו מספק את ציפיותיו, יהיה בכך משום ריקון מתוכן של כל מוסד הפשרה, התורם לישוב סכסוכים בדרכי שלום, בזמן קצר ולתועלת בעלי הדין. ה. הכלל הוא כי: "ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקה לפשרה של בית דין אזורי, אלא אם טעה בית הדין טעות העולה על פניו של הפסק, כגון כאשר בית הדין התעלם מפרט חשוב או יחס משקל בלתי רלוונטי לפרט מסויים או פירש בצורה מוטעית ראיה מסוימת" (דב"ע נג/21- 3לזרשטיין - פוליגון מצבעת טקסטיל בע"מ לא פורסם); דב"ע נה/227- 3חיים עמר - רמות שפירא מרכז חינוכי לא פורסם). ו. במקרה הנוכחי הסמיכו הצדדים את בית הדין לפסוק ללא כל הגבלה, מתוך ידיעה ברורה שבית הדין יכול לפסוק את מלוא התביעה. פסיקת בית הדין במקרה זה היא פסיקה לפשרה, שבה אין בית הדין כבול בהוראות הדין. בית הדין כבול אך ורק בגבולות ההסמכה שנתנו לו הצדדים; ההסמכה שניתנה היתה אפילו לפסוק את מלוא סכום התביעה, קל וחומר חלק ממנה. המערער ידע זאת ורחשי הלב שלו או אמונתו שלא כך יהיה, אינם רלוונטים ואין להם כל משמעות, כאשר קיימת הסמכה ברורה ומפורשת ללא כל הסתייגות. על כך אומר בית הדין (דב"ע נב/66- 9ניר את שפר "חשמל ואנרגיה - גוהראן יוסי פד"ע כג 474): "משהסכימו בעלי הדין שבית הדין יפסוק לפשרה, ולא בהכרח יפסוק לדין, היה צריך להיות ברור למבקשים כי יתכן שהמשיב לא יזכה בתביעתו, כשם שיתכן שיזכה בחלק ממנה, כך שיהיה על המבקשים לשלם סכומים אשר אינם חבים בהם מכוח דין." ז. סוף דבר, הערעור נדחה. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.פשרה