מה הדין הסוגיית הפסקת הליך מדורג ? באילו מקרים יופסק הליך מדורג ? מהו "נוהל הפסקת הליך מדורג" ? ##(1) הפסקת הליך מדורג - הקדמה:## במקרים בהם פוקע קשר הנישואין בין בני הזוג בטרם התאזרחות, בגין גירושין או פטירה, התכלית שביסוד שסעיף 7 לחוק ההתאזרחות וממילא ביסוד הנוהל – קרי: הגנה על התא המשפחתי – פוקעת. בהתאם, על פי רוב ייפסק ההליך המדורג ובן הזוג הזר יורחק מישראל (ראו, עמ"נ 27083-03-15 טטיאנה בלילא נ' משרד הפנים (16.7.2015) וההפניות שם). מקרה נוסף בו עלול ההליך המדורג להיות מופסק הוא במקרה של אלימות מצד בן הזוג הישראלי. ##(2) נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי"## משרד הפנים קבע בנהליו חריגים לכלל, אשר ביסודם עומדים שיקולים הומניטאריים המפורטים ב"נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי" (נוהל 5.2.0017). במקרים אלו, וכאשר לבני הזוג אין ילדים משותפים, בן הזוג הזר צריך לעמוד בארבעה תנאים מצטברים. אם יעמוד בתנאים אלו, תיבחן בפני מרכז האשרות זיקתו של בן הזוג הזר לישראל ביחס לזיקתו לחו"ל ובקשתו תועבר לוועדה הבינמשרדית, על מנת שתישקול אם קיימת הצדקה מתן אשרה על אף אי התקיימות תנאי סעיף 7 לחוק האזרחות ( סעיף ג.7.3). ואלו ארבעת התנאים המצטברים: בן הזוג היה מצוי בקשר זוגי כן ואמיתי והגיש בקשה להסדרת מעמדו מכוח קשר זוגי זה; בן הזוג הזר קיבל רישיון מסוג א/5 במסגרת ההליך המדורג; בן הזוג הזר עבר יותר ממחצית תקופת ההליך המדורג קודם לפטירת בן הזוג הישראלי, כאשר תקופת ההליך המדורג תיחשב החל ממועד השדרוג לרישיון ישיבה מסוג א/5; לא היה ספק בכנות הקשר בין בני הזוג לאורך ההליך המדורג. אם סבר מרכז האשרות כי עניינו של בן הזוג הזר אשר בן זוגו הישראלי נפטר אינו עומד בתנאי הסף שלעיל, יזומן הנתין הזר ותימסר לו הודעה מנומקת בכתב בדבר הפסקת ההליך המדורג. אולם אם התרשם מרכז האשרות כי על פניו יתכן שקיימים טעמים הומניטאריים מיוחדים שאינם נובעים מניתוק הקשר הזוגי או הפטירה, יעביר את התיק בצירוף המלצתו והמלצת מנהל הלשכה להחלטת ראש הדסק במטה. בכל מקרה שבו בדעת ראש הדסק במטה הרשות שלא להביא את עניינו של המבקש לדיון בפני הוועדה, יובא המקרה להכרעתו של ראש תחום אשרות ברשות האוכלוסין שיבחן קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים העברת המקרה לדיון . עם פקיעת הנישואין מסיבה כלשהי, לרבות פטירתו של בן הזוג הישראלי, נשמט הטעם המצדיק מתן מעמד לבן הזוג הזר: "ומבקש האזרחות עובר למסלול המקביל, הרגיל, נטול ההקלות, של בקשת אזרחות לפי סעיף 5 לחוק האזרחות" (ראו – עניין אדמונינה בפסקה 12 לפסק הדין; וכן ראו - עת"מ 31942-09-13 פודלוז'ניה נ' רשות האוכלוסין (26.1.14)). כיוון שכך, במקרים של פטירת בן הזוג הישראלי קובע "נוהל הפסקת הליך" הנ"ל, כי בכפוף לכך שבן הזוג הזר סיים לפחות מחצית מתקופת הנוהל המדורג, ושלא היה ספק בדבר כנות הקשר בין בני הזוג, יועבר עניינו של בן הזוג הזר לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים, אשר תשקול בין יתר שיקוליה את שאלת זיקתו של בין הזוג הזר לישראל (ראו – סעיף ד.2.ב. לנוהל). על השיקולים שעל הוועדה לשקול עמדה כב' השופטת נ. בן אור בעמ"נ 17156-02-16 בלן נ' משרד הפנים (6.5.16)): "בין השיקולים שמשקף נוהל הפסקת הליך והעשויים לתמוך במתן מעמד בישראל לבן הזוג הזר הינו קיומה של ציפייה לגיטימית לסיום ההליך המדורג ולהתאזרחות במדינת ישראל. ציפייה זו מוגבלת, בהינתן טבעו ההדרגתי של ההליך המדורג, אולם ככל שסיבת פקיעת קשר הנישואין תלויה פחות בבן הזוג הזר, כך גדלה ציפייתו הלגיטימית להסדרת מעמדו. ביטוי לכך ניתן בדרישת "הוותק" הכלולה בנוהל, המהווה תנאי סף לדיון בוועדה הבינמשרדית, ולפיה דיון יתקיים, ככלל, רק מקום שחלפה יותר ממחצית תקופת ההליך במועד פקיעת הקשר. שיקול נוסף, העומד בפני עצמו, הוא שיקול הזיקה לישראל של בן הזוג הזר, בהשוואה לזיקתו למדינת אזרחותו. שיקול זה, כפי שאמר עליו בית המשפט העליון בפרשת זוולדי לעיל, מבוסס "על שותפות רעיונית ותרבותית", ונובע "מעצם החלוקה המדינתית והרצון ליצור קהילות בעלות הומוגניות תרבותית" (שם, פסקה 15). על כל אלה, נוהל הפסקת הליך מכיר בכך שלעיתים יתקיימו טעמים הומניטאריים מיוחדים, ואלה יבססו בקשה לקבלת מעמד בישראל גם אם לא התקיימו תנאי הסף. ##(3) נוהל הפסקת הליך מדורג בגלל אלימות:## חוק האזרחות, תשי"ב-1952, ונוהלי משרד הפנים הרלוונטיים. בכללם, נוהל משרד הפנים 5.2.008, הקרוי "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג הנשוי לאזרח ישראלי (להלן: נוהל הליך מדורג); נוהל משרד הפנים שמספרו 5.2.0017, הקרוי "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" (להלן: נוהל הפסקת הליך מדורג); ונוהל משרד הפנים 5.2.0019, הקרוי "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי" (להלן: נוהל אלימות). למי שאינו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, אין זכות קנויה לשבת בישראל, וכי ישיבתו מותנית ברישיון מאת שר הפנים או מי שהוסמך על ידו, הכל על פי חוק הכניסה לישראל. עוד אין חולק, כי שיקול הדעת של שר הפנים רחב, והוא נובע מאופי הסמכות ומריבונות המדינה להחליט מי יבוא בשעריה (בג"צ 431/89 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505). סעיף 7 לחוק האזרחות מאפשר לבן זוג של אזרח ישראלי להתאזרח גם בלא שהתקיימו בו התנאים המתחייבים במסלול האזרחות הרגיל. במסגרת שיקול דעתו, קבע המשיב את נוהל ההליך המדורג לעיל, שנועד לעגן את הזכות לחיי משפחה, להגן על שלמות התא המשפחתי, ולמנוע מבן הזוג הישראלי את האילוץ של בחירה בין מגורים בישראל והימנעות מהקמת משפחה עם בן הזוג הזר, לבין הקמת התא המשפחתי מחוץ לישראל. כך, למשל, אומר בית המשפט העליון בבג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים (פ"ד נו(6) 289: "גישתו של חוק האזרחות, לפיה ניתן להגמיש את התנאים להתאזרחות מקום שבן הזוג של המבקש להתאזרח הוא אזרח ישראל, מבוססת על הרצון לשמור על שלמות התא המשפחתי, ועל הצורך למנוע פיצול אזרחותם של מרכיביו". הנוהל המתואר לעיל מסדיר באופן כללי את הטיפול בהפסקת ההליך המדורג. בנוסף ראה משרד הפנים לקבוע נוהל מיוחד, שעניינו הפסקת הטיפול בהליך מדורג כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי וניתוק קשר הנישואין בין בני הזוג עקב כך. נוהל אלימות קובע הסדר מקל יותר מן הנוהל הכללי, והוא מבקש לאזן בין הרצון להגן על בן הזוג הזר, שהיה קורבן למעשי אלימות מצד בן הזוג הישראלי, לבין העובדה שעם חדילת הקשר הזוגי, נשמט הבסיס העקרוני למתן מעמד בישראל לבן הזוג הזר. כמו בנוהל הפסקת הליך מדורג, גם בנוהל אלימות תובא הבקשה למעמד לבחינת הוועדה הבינמשרדית, אולם תנאי הסף מקלים יותר. די כך שהתקיים קשר נישואין כן שבעקבותיו החלו בני הזוג בהליך מדורג, במסגרתו החזיק בן הזוג הזר באשרת ישיבה מסוג א/5 במשך שנה וכי הוכח אירוע אלימות, על מנת שעניינו של מבקש המעמד יובא בפני הוועדה. גם הקריטריונים לפיהם בוחנת הוועדה את הבקשה לקבלת מעמד מחמירים פחות מאלה המנחים אותה בבחינת בקשות על פי הנוהל הכללי לעיל. עם זאת, גם במקרה של פקיעת קשר נישואין בשל אלימות מצד בן הזוג הישראלי, נבחנת זיקתו של בן הזוג הזר לישראל ביחס לזיקתו לארץ מוצאו. ##(4) נוהל הפסקת הליך מדורג - סיכום:## מאחר שמעמד בישראל אינו ניתן כלאחר יד, נקבע בנוהל משרד הפנים הליך מדורג, שתכליתו לבחון בחינה הדרגתית ועל פני תקופה משמעותית את כנות הקשר בין בן הזוג הישראלי לבין בן הזוג הזר, את קיומו של מרכז חיים בישראל, העדר מניעה ביטחונית או פלילית וכו'. ממילא נובע, שהפסקת הקשר בין בני הזוג, הישראלי והזר, בטרם הסתיים ההליך המדורג, עשויה להביא להפסקת ההליך המדורג ולהפסקת שהייתו בארץ של בן הזוג הזר. ואכן, נוהל הפסקת הליך מדורג קובע, על דרך העיקרון, כי ההליך יופסק במקרה של מות בן הזוג הישראלי או במקרה של גירושין. אלא שלעיתים, קיימים במקרים אלה שיקולים הומניטאריים כבדי משקל, המצדיקים מתן מעמד בישראל לבן הזוג הזר על אף פקיעת הקשר. לפיכך, קובע הנוהל חריגים לעיקרון האמור. כך למשל, כאשר נקטע ההליך המדורג בשל מות בן הזוג הישראלי, אולם בן הזוג הזר הספיק בינתיים להתערות בישראל ולחיות בה תקופה ממושכת, עד כי ניתן לומר שזיקותיו לישראל חזקות וממשיות יותר מאשר למדינת המוצא שלו, או כאשר לבני הזוג ילדים משותפים והנסיבות מצדיקות מתן מעמד בישראל לבן הזוג הזר על אף פקיעת קשר הנישואין, וזאת משיקולים הקשורים בטובת הילדים. במקרים אלה, בהתקיים תנאי סף שונים, כגון משך התקופה בה התקיים ההליך המדורג, יבחן עניינו של בן הזוג הזר על ידי הוועדה הבינמשרדית. ##(5) מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפסקת הליך מדורג:## פתח דבר: עניינה של עתירה זו, החלטת ועדת ההשגה לזרים (להלן: "הועדה"), השגה 2130/11 מיום 04.12.11, לפיה נדחתה השגתם של העותרים על החלטת המשיב מיום 07.02.11, להפסיק את ההליך המדורג ולהורות לעותרת 2 לעזוב את הארץ (להלן: "ההחלטה"). העותרים מבקשים בין היתר, לבטל את ההחלטה דנן, לחדש את ההליך המדורג וליתן לעותרת רישיון ישיבה מסוג א/ 5 לאלתר. לטענת העותרים, ההחלטה נשוא הדיון הינה בלתי סבירה, התקבלה שלא כדין כאשר בהליך נפלו פגמים ולכן יש לבטלה. עמדת המשיב היא כי דין העתירה להידחות. עניינם של העותרים נבחן מספר פעמים במשך זמן רב, על ידי גורמים מקצועיים שונים, אשר כולם יחדיו וכל אחד מהם לחוד, הגיעו לאותה המסקנה, לפיה לא הוכיחו העותרים כי הקשר שביניהם הוא קשר של "ידועים בציבור". קרי- העותרים לא הוכיחו כי הם מקיימים חיי אישות ומשק בית משותף. ב"כ המשיב סבורה כי החלטת המשיב הינה החלטה ראויה, סבירה ומידתית בנסיבות העניין, ולא נפל בה כל פגם. ההחלטה דנן איננה חורגת ממתחם הסבירות, נתנה בהתאם לשיקול דעתו הרחב של המשיב ואין כל מקום להתערב בה. העובדות הצריכות לעניין: 1. העותר אזרח ישראלי, גרוש ואב לשתי בנות. העותרת 2, ילידת 1964 , נתינת הפיליפינים, אם לארבעה ילדים השוהים בפיליפינים, רשומה כנשואה (מבחינה פורמאלית) לנתין פיליפינים. 2. העותרת נכנסה לישראל לראשונה, ביום 06.07.00 והוענק לה רישיון ישיבה מסוג ב/1 לעבודה בתחום הסיעוד. העותרת עבדה בסיעוד והאשרה אשר הוענקה לה, הוארכה מעת לעת, עד למות מעסיקתה האחרונה, ביום 18.01.08. 3. ביום 15.06.08 פנו העותרים ללשכת המשיב והגישו בקשה לפתוח בהליך למתן מעמד לעותרת, בטענה כי הם מנהלים חיים משותפים. לבקשה צירפו העותרים מסמכים ממסמכים שונים, אשר לטענתם תומכים בבקשתם. 4. ביום 16.07.08 ולאחר שנדרשו העותרים להמציא מסמכים נוספים לצורך טיפול בבקשתם, זומנו לריאיון בלשכה. ביום 18.09.08 נערך לעותרים ראיון לבחינת כנות הקשר ביניהם, שבסיומו הומלץ להעניק לעותרת אשרת עבודה ושהייה מסוג ב/ 1 לתקופה של שנה על מנת להמשיך ולבחון את המשך הקשר ונקבע כי יקוים ראיון נוסף מעמיק לאחר כשנה, בטרם שדרוג מעמד העותרת. 5. לאחר כשנה, ביום 14.09.09 פנו העותרים ללשכת המשיב לשם הגשת בקשה להארכת אשרתה של העותרת. לעותרים נקבע מועד לראיון נוסף לצורך בחינת כנות הקשר ליום 19.11.09 והוארכה אשרת ב/1 שהוענקה לעותרת, עד ליום 14.03.10. בתאריך 19.11.09 נערך לעותרים ראיון נוסף. התרשמותו של המשיב מדברי העותרים כפי שעלו בראיון הייתה נמוכה ולפיכך הוחלט להעביר את התיק להחלטת ועדה לשכתית. 6. בתאריך 4.3.10 הוחלט בוועדה לשכתית להורות על הפסקת ההליך המדורג ולדרוש את יציאתה של העותרת מן הארץ תוך 30 יום ונשלח לעותרים מכתב המפרט את ההחלטה כאמור לעיל. 7. בתאריך 15.04.10 הגישו העותרים עתירה מנהלית נגד ההחלטה האמורה, לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים במסגרת עת"מ 19656-04-10. 8. בתאריך 15.04.10 נעצרה העותרת בגין שהייה בלתי חוקית. והוצא נגדה צו משמורת וצו הרחקה. בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת מיום 19.04.10 הוחלט על שחרורה של העותרת ממשמורת בערבות ובתנאים. 9. ביום 04.10.10 ניתן תוקף של פסק דין להסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת עת"מ 19656-04-10 ולפיה ייערך לעותרים ראיון נוסף ולאחריו תינתן החלטה בבקשה תוך 60 ימים. כמו כן הוסכם כי נגד העותרת לא יינקטו פעולות אכיפה משך 30 יום ממועד קבלת החלטה חדשה בעניינה. 10. ביום 09.11.10 נערך לעותרים ראיון נוסף, שלישי במספר, וזאת בהמשך להסכמה אליה הגיעו הצדדים כאמור לעיל. במסגרת הריאיון עלה, בין היתר, כי קיימת הפרדה רכושית מוחלטת בין העותרים, כי לכל אחד חשבון בנק משלו, לכל אחד מהעותרים חוג חברים משלו ומבלה בנפרד מהשני וכי הוריו של העותר מכירים באופן שטחי את העותרת ורואים אותה אך ורק באירועים משפחתיים. בסיום הראיונות, סיכמה המראיינת את התרשמותה מהדברים באופן הבא: "אין ספק כי בני הזוג חיים באותו בית... אין ספק כי האישה מעורה בכל הנעשה בבית, אך לא נאמר דבר שיכול להעיד על הקשר הזוגי שבין בני הזוג...הייתי מגדירה זאת יותר כיחסי "אופר" ומעסיק...כאשר הזרה גרה בבית זה למטרה מסוימת בלבד, והיא לשרת את בני הבית ולדאוג לנוחיותם. לא יכולה להמליץ בשום אופן על המשך ההליך המדורג". (העתק סיכום הריאיון והתרשמות המשיב צורף וסומן מש/ 8 לתגובת המשיב). 11. ביום 24.01.11 הוחלט בוועדה לשכתית להורות על הפסקת ההליך המדורג וזאת לאור ההתרשמות כפי שעלתה בראיונות כאמור לעיל. מנהל הלשכה ציין בהחלטתו כי ההתרשמות הנה כי מדובר "בקשר על בסיס נוחות ואינטרסים כאשר הזרה מעוניינת במעמד והישראלי באשה שתתחזק את ביתו ותדאג לניקיון, כביסה וכד'...". לאור האמור הוחלט לסרב את הבקשה ונדרשה יציאת העותרת מן הארץ בתוך 30 יום ממועד ההחלטה. 12. ביום 7.2.11 נשלח אל העותרים מכתב במסגרתו פורטה החלטת המשיב לסרב לבקשה למעמד עבור העותרת, זאת לאור ההתרשמות כי אין בין העותרים קשר זוגי המצדיק מתן מעמד. כמו כן צוין, כי בכל הראיונות אשר נערכו, שלושה במספר כאמור, במשך כשנתיים, התרשמות המשיב מהזוגיות הייתה נמוכה ונראה כי בני הזוג אינם מנהלים חיי חברה משותפים, כי כל אחד מהם מבלה עם חבריו בנפרד מהשני וכי לא ניתן להתרשם כלל כי המדובר בקשר זוגי. לאור האמור לעיל, הודע לעותרת כי היא נדרשת לצאת מהארץ בתוך 30 יום. 13. בתאריך 27.03.11 הגישו העותרים עתירה מנהלית נוספת במסגרת עת"מ 50372-03-11. באותו מועד ניתן צו ביניים האוסר על הרחקת העותרת מן הארץ עד להחלטה אחרת. בתאריך 21.08.11 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים ולפיו העתירה תמחק והעותרים יפנו להליך של השגה על ההחלטה המנהלית, וזאת בהתאם לנוהל ועדת השגה לזרים. בהתאם להסכמה האמורה הגישו העותרים את ההשגה נשוא העתירה דנא וזאת ביום 23.08.11. 14. לאחר שעיין יו"ר ועדת ההשגה בטענות הצדדים כפי שהובאו בפניו, נתנה ביום 04.12.11 החלטה ולפיה נדחתה ההשגה וכך, בין היתר, נקבע: "על רקע הלכות כלליות אלה, בחנתי את העניין שבפני, ולאחר שקראתי בעיון את כתבי הטענות המפורטים שהגישו הצדדים, על נספחיהם ותמלילי הראיונות המלאים, הגעתי למסקנה כי החלטת המשיב נסמכת על ראיות מנהליות משכנעות ובכמות מספקת, ואינה חורגת ממתחם הסבירות". כנגד ההחלטה הנ"ל הוגשה העתירה שבפני. טיעוני הצדדים טענות העותרים 15. לטענת ב"כ העותרים, בהחלטתו קבע המשיב כי אין מחלוקת על כך שהעותרים מתגוררים יחד באותו הבית, אלא שמדובר בקשר של אינטרסים, כאשר העותרת משמשת כ"אופר" עבור העותר ובנותיו, ובתמורה להליך המדורג המאפשר לה להישאר בישראל היא דואגת לבני הבית ולנוחיותם. ואולם אין אף ראיה בחומר הראיות המצוי בתיק, התומכת בטענה הנ"ל. יתרה מזו, מכל המסמכים שצורפו לתיק עולה תמונה העומדת בסתירה ישירה לטענה הנ"ל. שכן העותרת עובדת למחייתה מחוץ לבית, היא אינה מבשלת בבית המשותף ו/או מנקה אותו, היא אף אינה עורכת את הקניות לבית. מסקנת המשיב בעניין זה, מבוססת כולה על סטריאוטיפ ולא על ממצאים שבעובדות, עת נבנה על- ידי המשיב סטריאוטיפ קלאסי וגזעני, לפיו האישה הפיליפינית היא עוזרת בית. 17. לפיכך, כבר בשימוע הראשון שנערך נקבע כי העותרים מנהלים משק בית משותף "ללא ספק מנהלים משק בית משותף... לא עלו כלל סתירות בראיון". אך למראיינת שהסיקה זאת 'לא ברור' אם מדובר בבני זוג או ש"הזרה מנהלת את משק הבית". ונשאלת השאלה מדוע ?! שהרי העולה מהשימוע אינו יוצר תמונה לפיה העותרת מנקה, מסדרת, מבשלת, או אפילו מטפלת בילדות העותר כעיסוק מרכזי. לאור היעדר כל ביסוס להתרשמות זו כמפורט לעיל, נטען כי בהעדר דעה קדומה ופסולה בנוגע ל'פרופיל' האישה הפיליפינית, לא הייתה עולה סברה זו מלכתחילה. 18. ב"כ העותרים הדגיש כי העותרים הם זוג לכל דבר ועניין. הם מבלים את עיקר הערבים בביתם המשותף, יוצאים לארוחה במסעדה מידי פעם, במיוחד באירועים וחגים, לפעמים הם עושים מנגל עם חברים, נוהגים לחגוג יחד ימי הולדת, חגים ואירועים משפחתיים, וכיוצא בזאת. 19. באשר לטענת המשיב לפיה העותרת עדיין נשואה בפיליפינים, ב"כ העותרים טען, כי המשיב מעולם לא ביקש מהעותרים להתיר את הנישואים, והם לא עשו זאת כי לא ייחסו לכך כל חשיבות. עוד לדבריו, עצם הדרישה להתרת נישואין כמו גם העלאת נימוק זה רק במסגרת החלטת הדחייה עומדות בניגוד לפסיקה בעניין. 20. אכן העותרת נישאה לפני למעלה מעשרים שנה כשהתגוררה בפיליפינים. אולם לפני למעלה מ-13 שנים העותרת נפרדה לחלוטין מבעלה, ולאחר שנה היא הגיעה ארצה. מאז ועד היום לא יצרה העותרת קשר עם בן זוגה לשעבר וקיים ביניהם נתק מוחלט. הליך התרת הנישואין בפיליפינים מחייב את העותרת לטוס לארצה וגם להיות בקשר עם בן זוגה לשעבר. הדבר יהיה כרוך בהוצאות רבות, השקעה ואנרגיה. וכמובן שבהעדר אשרה לא תטוס העותרת לפיליפינים, מאחר והיא לא תוכל לשוב ארצה. 21. ב"כ העותרים טען כי הנוהל החל על ענייננו איננו דורש כלל את התרת הנישואין (ראה: סעיף ב. 41 לנוהל מיום 03.01.08 - הוא הנוהל החל על העותרים) קיימת בו דרישה רק לעניין מצבו האישי של 'הישראלי'. המשיב הציג לוועדת ההשגה נוהל אחר שאינו חל על העותרים הסתמך על כך, כמו גם הועדה עצמה שקבעה זאת בהחלטתה. 22. עוד נטען, כי גם לו היה מוחל נוהל אחר, הרי שלכל היותר הייתה החלתו מביאה לעריכת בדיקה לניתוק הקשר הזוגי של העותרת עם הבעל החוקי. לעניין זה ראה עת"מ (י-ם) 139/07 משה כהן נ' שר הפנים. שם נקבע כי המשמעות הרלוונטית בהקשר זה של " 'פנוי' הינה מהותית בלבד". דהיינו- יש לבחון האם העותרת ו/או העותר מנהלים חיי משפחה כפולים עם בן הזוג הפורמלי ועם בן זוג הידוע בציבור. טענות המשיב 23. לעמדת המשיב ההחלטה נשוא הדיון מנומקת ומפורטת והיא מבוססת על הנימוקים הבאים: א) בקשתה של העותרת לא נדחתה בשל היותה נשואה לאחר, אלא מאחר שהמשיב לא השתכנע מכנות הקשר שבין העותרים. במסגרת בחינת הבקשה רשאי היה המשיב להתחשב בכך לצורך הגברת הנטל על העותרים. העובדה שהעותרים לא עשו דבר על מנת להתיר את נישואי העותרת, מלמדת כי הם לא ייחסו לכך חשיבות ויש בכך כדי להגביר את הנטל המוטל עליהם להוכחת נכונות טענותיהם. ב) אין ממש בטענה לפיה היה על המשיב להטיל על העותרת להמציא מסמכים התומכים בניסיונותיה להתרת הנישואין. דרישת היותם של בני הזוג "פנויים" מופיעה במפורש בהוראות הנוהל. ג) העובדה שהעותרים הגישו את הבקשה רק ביוני 2008, כאשר העותרת שהתה שלא כדין בישראל, יש בה כדי להגדיל הנטל המוטל על העותרים להוכיח כנות הקשר שביניהם. ד) לכל אחד מהעותרים נערכו שלושה שימועים שונים וקריאה מדוקדקת שלהם, מצביעה על כך כי צדק המשיב בהחלטתו לפיה הקשר של העותרים אינו עולה לכדי קשר של ידועים בציבור. אין די בכך שהעותרים מתגוררים יחדיו (ועל כך אין מחלוקת) ואין די בכך שידעו לענות נכונה על חלק ניכר מן השאלות. העותרים לא הניחו תשתית עובדתית לטענתם לפיה הינם ידועים בציבור, דהיינו, לא הוכיחו קיומם של חיי אישות כבעל ואישה וניהול משק בית משותף. ה) בנוסף יש ליתן משקל מסוים אף לסתירות אשר עלו בראיונות בין דברי העותר לבין דברי העותרת, כמו גם לעובדה כי העותרים לא הציגו ראיות משכנעות לסתור את ממצאי השימוע כגון- הסכם חיים משותפים, מסמכי פתיחת חשבון בנק משותף ובקשה להתרת הנישואין. האמור לעיל, בצירוף ההתרשמות הכללית, של המראיינים תומכת במסקנה כי צדק המשיב בהחלטתו המבוססת על ראיות מנהליות מספקות. ומדובר בהחלטה סבירה, מידתית, מנומקת ומפורשת אשר אין כל מקום לשנותה. דיון: 24. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") קובע, כי מי שאיננו אזרח ישראלי ואף איננו עולה, כמשמעותו של הביטוי בחוק השבות, תש"י - 1950 , יהיו כניסתו לישראל וישיבתו בה על פי אשרה ורישיון ישיבה לפי הוראות חוק הכניסה לישראל. על פי החוק דנן מוקנית הסמכות למתן אשרות ורישיונות ישיבה לשר הפנים. 25. ההלכה היא כי לשר הפנים נתון שיקול דעת רחב בהפעלת סמכויותיו על פי חוק הכניסה לישראל. סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל, מסמיך את שר הפנים אף להורות על הרחקתם של זרים מן הארץ. חוק הכניסה לישראל, נועד, בין היתר, להסדיר באופן מקיף את סוגיית הרחקתם של זרים השוהים בישראל שלא כדין, וזאת לנוכח הגידול המשמעותי בהיקף תופעת השהייה הבלתי חוקית של זרים (ראה: דברי ההסבר להצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 8) התשס"א - 2000, ה"ח 109,108,2931). 26. המדיניות שאותה מיישם משרד הפנים לעניין הענקת אשרות ורישיונות ישיבה בישראל, וכפי שבאה לידי ביטוי גם בפסיקה, היא מדיניות מרוסנת לפיה תוענק לזרים אשרה לישיבת קבע בישראל במקרים חריגים ובהתקיים שיקולים מיוחדים. 27. באשר לנוהל ידועים בציבור, חוק האזרחות, תשי"ב - 1952 (להלן: "חוק האזרחות") קובע כי אזרח ישראלי הנישא לאחר, רשאי להגיש בקשה לאזרחות עבור בן הזוג הזר. בעניין זה מפעיל המשיב נוהל הקובע כי האזרחות ניתנת בסיומו של הליך מדורג הנמשך על פני ארבע וחצי שנים, בכפוף להוכחת כנות הקשר, מרכז חיים בישראל והעדר מניעה ביטחונית או פלילית. בדומה לבני זוג נשואים, במסגרת שיקול הדעת המוקנה לשר הפנים בהפעלת סמכויותיו מכוח חוק הכניסה לישראל, נקבעה בשינויים המחויבים, מדיניות המאפשרת לזרים, אשר הוכיחו כי הינם ידועים בציבור של אזרחים ישראלים, להסדיר מעמדם בישראל מכוח יחסים אלה. מדיניות זו עוגנה במסגרת "נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: "נוהל ידועים בציבור"). נוהל זה, שראשיתו במאי 2000 , עבר שינויים במרוצת השנים וגרסתו האחרונה והמעודכנת היא מיום 13.9.12 . מטרת הנוהל הוגדרה בסעיף א' שבו לאמור: "לקבוע את השיטה לטיפול בבקשות לשינוי מעמד לבני זוג זרים של אזרחים ישראלים המקיימים חיים משותפים ללא נישואין, לרבות בני אותו מין". 28. מוסד ה"ידועים בציבור" זכה להכרה גוברת והולכת במשפט הישראלי. על רקע זה הכיר המחוקק הישראלי ב"ידועים בציבור" בשורה ארוכה של חוקים. כך גם פסיקת בית המשפט העליון חזרה ונתנה למוסד זה מעמד איתן והכרה חברתית משפטית בהיבטים שונים ומגוונים. יחד עם זאת הובהר בפסיקה, כי לא כל קשר זוגי ולא כל קשר רומנטי, עולה כדי הגדרתו כקשר של "ידועים בציבור". בהתאם בחלק הכללי של הנוהל נאמר, כי הוא נועד "לבני זוג של אזרחים ישראלים לרבות בני אותו מין, המקיימים חיים משותפים ללא נישואים". משכך, התנאים להפעלת הנוהל הם הוכחת מרכז חיים משותף והוכחת כנות הקשר של בני הזוג. 29. את טענת העותרים, לפיה יש לסווג את הקשר ביניהם כקשר של ידועים בציבור, יש לבחון כאמור לאור קיומם של שני יסודות- קיומם של חיי משפחה וניהול משק בית משותף. בהתאם לסעיף קטן ב. 7 לנוהל על המבקשים להמציא: "הוכחות לקשר ולחיים המשותפים של בני הזוג (תמונות משותפות, מכתבים מקרובי משפחה וחברים, שכ"ד, חשבונות משותפים וכו')". 30. שני יסודות אלה, אשר בנטל הוכחתם על מבקשי המעמד מכוח הקשר לעמוד, פורשו בפסיקה כמבחן כפול ומשולב אשר מטרתו איתור אורח חיים הדומה במהותו לאורח החיים של זוג נשוי, וזאת להבדיל מחברות בין בני זוג. בין היתר, נקבע בפסיקה כי בבחינת קיומו של 'משק בית משותף' יש להתחקות אחר מאפיינים הקיימים במשק בית המנוהל על ידי בני זוג נשואים, כמו מגורים משותפים תחת קורת גג אחת, ניהול חשבון בנק משותף, וכיוצ"ב. 31. ההליך המדורג שנקבע בנוהל לגבי בני זוג ידועים בציבור ארוך מזה אשר נקבע לגבי בני זוג נשואים ונמשך תקופה של שבע שנים. לעניין זה נקבע בסעיפים ג. 12 וג. 19 לנוהל (מס' 5.2.0009 מיום 20.1.2010): "ג.12 ההחלטה בבקשה תתקבל לאחר בדיקה מקיפה, לרבות ביצוע ראיונות נפרדים לשני בני הזוג ובדיקת המסמכים שהוצגו בתנאים ובדרישות. ולגבי המרכיבים הבאים: א. כנות הקשר בין בני הזוג ומשך קיומו...". "ג.19 בתום התקופה המצטברת של שבע שנים (3 שנים ב/1 + 4 שנים א/5) ולאחר עמידה בכל התנאים הנדרשים ובהיעדר מניעה, יקבל בן/בת הזוג מעמד קבע". 32. הדגש בעניין זה מושם על הוכחת כנות הקשר ובחינתו. הליך מתן המעמד לבני הזוג הזרים, קשור קשר הדוק לעצם קיומם של חיי משפחה ביניהם ואם הללו אינם מתקיימים, לא יכנסו כלל בני הזוג ל"ההליך המדורג". על מנת לבחון את מסגרת החיים המשותפים של "ידועים בציבור". לצורך הענקת המעמד, נקבעו בנוהל מספר תנאים אשר נועדו ליתן אינדיקציה באשר לכנות הקשר בין בני הזוג, עומק היכרותם ובחינת כוונותיהם בעת הגשת הבקשה. 33. בחינת כנות הקשר כאמור נעשית באמצעות מספר כלים. כלי עיקרי וחשוב לצורך כך הוא קיום ראיונות אישיים לבני הזוג. בעניין זה נפסק בעת"מ 2268/09 ניקולאס אפיה נ' משרד הפנים, כי הסתמכות המשיב על ראיונות נפרדים של בני זוג הינה ראויה וסבירה. 34. ואכן בתאריך 18.09.08 נערך לעותרים ריאיון ראשון במסגרתו נאמר כי בני הזוג הכירו דרך חבר משותף באירוע חברתי (נפגשו במאי 2007) ומאז המשיכו להיפגש זה עם זו. בסוף ינואר עברה העותרת להתגורר בביתו של העותר והתגוררה עמו ועם בנותיו. עוד עולה מהריאיון כי הוריו של העותר פגשו בעותרת, אולם הם אינם יודעים כי השנים בני זוג מאחר ואביו של העותר דתי והיה מעדיף עבור בנו בת זוג יהודייה. מנגד, אחיותיו של העותר פגשו את העותרת ויודעות על קשר הזוגיות בינה לבין אחיהן. העותר ענה בכנות, בראיון כי הוא איננו יודע מה הן חושבות על הקשר "וזה גם לא משנה לו". 35. גם בנותיו של העותר יודעות על קשרי הזוגיות עם העותרת ולטענת העותר הן שמחות עבורו. בסופו של הריאיון צויין כי אין ספק שהעותרים מנהלים משק בית משותף וכי "לא עלו כל סתירות בריאיון אבל נראה שכל אחד חי את החיים שלו". לאור האמור, הומלץ לאשר המשך שהיה בארץ לשנה וכן לערוך ריאיון נוסף מעמיק. 36. בסיכום הריאיון נרשם גם כי לא ברור מה טיב היחסים בין בני הזוג ואם מדובר בזוגיות או שהעותרת מנהלת את משק הבית. לאחר קריאת הריאיון לא ברור כלל מדוע הועלו הספקות הנ"ל, אם אכן העותרים מנהלים משק בית משותף ואם לא עלו סתירות בריאיון, כפי שציינה המראיינת. 37. בסיכום הריאיון השני שנערך לעותרים, ביום 19.11.09 נקבע כי העותרים לא הוכיחו את טענתם בדבר כנות הקשר והוחלט על הפסקת ההליך המדורג. לאחר עיון מעמיק בפרוטוקול הריאיון דנן לא ברור לי מדוע נקבע כי העותרים לא הצליחו לשכנע המשיב בכנות הקשר שלהם. יובהר כי העותרים הינם אנשים בוגרים, הורים לילדים מבני זוג אחרים, מקיימים חיי חברה ולהם תחומי עניין מגוונים ונוספים מלבד זוגיותם. עם זאת עולה כאמור כי הם מתגוררים יחד ואף מבלים בצוותא עם חברים משותפים העותרת מכירה את חבריו של העותר יובל ורמי. כמו כן אין כל ראיה לכך כי העותרת משמשת כאופר לבנותיו של העותר. העותרת אף עובדת בקביעות מחוץ לבית, יש לה משכורת אותה היא מפקידה בחשבון הבנק שלה. העותרת איננה מבשלת לעותר ולבנותיו והם מרבים לאכול במסעדות מחוץ לבית. "בייבי לא מבשלת, היא עושה לפעמים חביתות, שניצלים עשתה פעמיים" (ראה ריאיון עם העותר מיום 19.1109, עמ' 6). לטענת העותר הבנות שלו שחיות אתו ועם העותרת מכבדות את העותרת ואת העובדה שהיא בת זוגו של אביהן. לדבריו הם מדברים על חתונה ועל גיורה של העותרת, למרות שהעותרת טענה כי אין דיבורים על הנושא. (העובדות הללו עולות מהראיונות שנערכו לעותרים). 38. לאחר הגשת עתירה כנגד החלטת המשיב הסכים המשיב, לשוב וליתן לעותרים הזדמנות נוספת ולבחון את טענותיהם בפעם השלישית (ראיון שלישי מיום 09.11.10). אלא שגם כאן בסיום הריאיון נקבע כי למרות שהעותרים מתגוררים בצוותא באותו בית ואין ספק "כי האישה מעורה בכל הנעשה בבית" לא ניתן להמליץ על המשך ההליך המדורג וזאת משום שבהתאם להתרשמות המראיינת הקשר בין השנים איננו קשר זוגי "אלא קשר של נוחות לשני הצדדים, כאשר הזרה גרה בבית זה למטרה מסוימת בלבד, והיא לשרת את בני הבית ולדאוג לנוחיותם". 39. ויודגש, הנטל במקרה דנן מוטל על העותרים להוכיח את כנות הקשר ביניהם, ועל כך אין חולק. ואולם, לא ייתכן כי נציגי המשיב יסיקו לכאורה בעקבות הראיונות מסקנות מבלי לציין על מה מבוססות המסקנות הללו ומבלי שלמסקנות הללו תהיינה תימוכין בחומר הראיות. משלושת הראיונות דלעיל לא עולה וזאת בלשון המעטה, כי העותרת משמשת כאופר בבית העותר ובנותיו. כאמור העותרת עבדה ועובדת בקביעות מחוץ לבית, העותר אף ציין את שמות מעסיקיה. יש לה חשבון בנק משלה, היא נפגשת עם חברותיה ומנהלת אורח חיים עצמאי לצד העותר. אולם עובדה זו איננה עומדת בסתירה לקשר הזוגיות עם העותר. אכן מהריאיון הנ"ל עלה כי העותרת מכבסת ומנקה את הבית. אולם בד בבד נאמר כי בנותיו של העותר אחראיות על ניקוי חדריהן, והכביסה שלהן. כמו כן, העותרת כלל לא מבשלת ואף אין כיריים בבית (ראה: דף מס' 5 לריאיון העותר מיום 09.11.10) ועל כן לא ברור על מה סומכת המראיינת את מסקנותיה?! 40. בעת"מ (ת"א) 2305/09 ראובן אילי ואח' נ' משרד הפנים התייחסה כב' השופטת אסתר קובו-סג"נ, למונח "קשר" וציינה כי מערכת יחסים מושתתת פעמים רבות על מניעים ו/או אינטרסים כאלה או אחרים אולם אין בכך כדי לאיין את אמינות הקשר, ובלשונה: "'ההגדרה המילונית של הביטוי קשר הינה 'יחס של קרבה, שיתוף'... הגדרת הפועל כן הינה 'גלוי לב שאינו מסתיר את האמת, נכון'...שילובם של השניים 'קשר כן', בהקשר שלפנינו, יוליד יחסים גלויי לב ואמיתיים של קרבה ושיתוף. המשיב עומד על כך שמערכת היחסים בין בני הזוג נועדה להקנות לעותרת מעמד בישראל בתמורה לעבודות משק הבית. מערכת היחסים בין בני הזוג כאן עומדת במבחן מזה זמן, ואף תעמוד במבחן במהלך השנים של ההליך המדורג. לא אחטא לאמת אם אומר כי מערכות יחסים בין בני זוג מבוססות, רובן ככולן, על מניעים, אינטרסים, כאלו ואחרים הנסמכים, בין היתר, על תלות המתקיימת בין הצדדים ועל תמיכה הדדית - מה גם שעסקינן באנשים בוגרים שעברו מזה זמן את גיל 18. עדיין אין בכך כדי לשלול את הקשר ולהכתירו כקשר שאינו כן.". (ההדגשות אינן במקור- מ.ס.). 41. מהראיונות שנערכו לעותרים עולה כי אכן קיימת בין העותרים הפרדה כלכלית ורכושית - לעותרים חשבונות בנק נפרדים, הכסף אותו משתכרת העותרת נשאר בידיה והיא שולחת חלק ממנו לילדיה שבפיליפינים מידי חודש, העותר אינו בקיא בסכומים ששולחת. העותר נושא בכל הוצאות הבית. עסקינן בקשר זוגי שני (לאחר גירושיו של העותר), של זוג אנשים מבוגרים, הורים לילדים מבני זוג קודמים אשר יש להם מחויבויות נפרדות, וכל אחד מהם אחראי לענייניו האישיים והכספיים. למרות זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה שהעותר דואג לכלכלת המשפחה לרבות כלכלת העותרת והעותרת עובדת לפרנסתה מחוץ לבית וככל הנראה אין לה צורך בכספו של העותר. 42. גם לסוגיית היעדר ההיכרות של כל אחד ואחד מהעותרים עם בני משפחת בן הזוג, אין כדי להעיד באופן מובהק על חוסר כנות הקשר. העותרת מכירה את הוריו ואחיותיו של העותר ואף מתגוררת עם בנותיו. העותר אכן איננו מכיר את ילדיה של העותרת ואף לא הביע כל נכונות או רצון לפגוש את בני משפחתה של העותרת, ואולם לא ניתן להתעלם מהעובדה שילדיה ובני משפחתה של העותרת מתגוררים הרחק בפיליפינים ולא במקום קרוב ונגיש. 43. מראיונות שנערכו לעותרים עלה כי הם מבלים אכן בדרך כלל בנפרד כל אחד עם חבריו ו/או בני משפחתו ואולם מתמונות שצירפו העותרים עולה כי הם גם מבלים באירועים רבים ומגוונים יחד. בתמונות העותרת נראית עם בנותיו של העותר, ועם חברים. יש אף תמונה של שני העותרים בטיול בכותל המערבי בירושלים ועוד. מהתמונות הללו למדים לכאורה כי מדובר במועדים שונים ולאורך תקופות שונות. 44. יצוין כי בידי המשיב אמצעים רבים נוספים מלבד הראיונות האישיים לבחינת כנות הקשר של זוג המצוי בהליך המדורג, כגון עריכת ביקור ו/או תצפית על הבית, יצירת קשר טלפוני עם האנשים שכתבו מכתבים בנוגע להיכרותם עם העותרים ואפילו זימון העדים הפוטנציאליים ללשכה למפגש אישי. לו היה נוקט המשיב בהליך זה ומצליח להוכיח לדוגמא באמצעות ביצוע ביקור פתע בבית כי העותרת אכן משמשת דה-פקטו אופר בביתו של העותר הרי שהדברים היו נראים אחרת. אולם בהסתמך על הראיונות האישיים בלבד לא ניתן לקבוע במקרה דנן, כפי שקבע המשיב כי הקשר בין העותר לעותרת איננו קשר זוגי כנה אלא קשר עבודה, וכי העותרת מועסקת כאופר. לעניין זה ראה עת"מ (ת"א) 24570-02-12 יון אנדריי נ' משרד הפנים (להלן: "עניין אנדריי") ( מיום 25.03.12), שם נקבע כי הגם שיש סתירות ו/או דיוקים בראיונות של בני הזוג אין בכך כדי לבטל את טענות העותרים לעניין כנות הקשר הזוגי ביניהם. כמו כן, בית המשפט התייחס לעובדה שהגבול בין הדדיות בחיי נישואין לבין ניצול הוא דק מאוד ולכן לא בקלות ניתן לקבוע לעניין כנות הקשר. וכך נקבע בפסק הדין: "החלטות המשיב מבוססות על הראיונות שנעשו לעותרים. גם אם גרסת העותר ביחס לגירושיו אינה עקבית...אין בכך כדי להעיד על חוסר כנות של הנישואין...בראיון משנת 2008 לא התגלו סתירות, וה"סתירות" בשנת 2010 אינן נוגעות לשורשו של עניין, באופן המוביל לכך שתינתן הוראה לגרש את העותר מישראל ולהרחיקו מבת זוגו מזה כ- 16 שנה. אינני מתעלמת מהעובדה ולפיה, בין העותרים יש גם יחסים של מטפל...הגבול בין הדדיות בחיי נישואין, כך שכל אחד מהצדדים "תורם" מעצמו לבן הזוג האחד "ומקבל" מבן הזוג האחר, ובין "ניצול", הוא גבול מטושטש. כאשר בן הזוג נמצא בשנות ה- 80 לחייו ובת הזוג צעירה ממנו ב- 30 שנה, גם אז ניתן לאמר, כי הם מנצלים האחד את השני (אינטרסים כלכליים, מיניים ועוד), אך גם ניתן לאמר, כי מדובר בקשר הדדי, כאשר כל צד נהנה ממנו. לא פוסלים אוטומטית קשר שכזה, רק בשל פער גילאים ויש לבחון כנותו של כל מקרה ומקרה. 45. העותרים צירפו מכתבים של מכריהם וכן של אחיותיו של העותר (גב' ענבר נוני עיואן, מר יובל ברנדס, גב' אביטל איילת, עינת פלד נוני ועוד) המעידים לכאורה כי הם מכירים את העותרים ומודעים לכך שהללו מתגוררים יחד תחת קורת גג אחת כבני זוג לכל דבר ועניין. המכתבים לא הוגשו כתצהירים ולא אומתו על ידי עורך דין ואולם יש בהם לכאורה להעיד כי אחיותיו וחבריו של העותר מכירים את העותרת כבת זוגו של העותר. יודגש כי במקרה דנן אף לא נדרשו העותרים להמציא מהאנשים הללו תצהירים במקום המכתבים שצורפו כתנאי לקבלתם. בפס"ד בעניין אנדריי הנ"ל נקבע כי במידה והוגשו מסמכים ו/או תצהירים על המשיב לבדוק אותם ולא להסתפק רק בעריכת ראיונות: "הבדיקה שנעשתה בפועל היא רק ראיון לבני הזוג, אשר התרשמתי מעיון מעמודי פרוטוקול הראיון, כי הוא לא מגלה סתירות המצביעות על חוסר כנות בקשר. לא נעשתה כל בדיקה אצל גורמים המכירים את בני הזוג (למרות שהוגשו תצהירים שכאלו) ולא היתה התייחסות למסמכים אשר הצביעו על כנות הקשר.". 46. בנוסף, העובדה לפיה העותרים מנהלים במשך כארבע שנים הליך מייגע ומתיש מול המשיב הכרוך בבזבוז זמן רב, (הראיונות האישיים) והדורש אנרגיות נפשיות, וסכומי כסף גבוהים לצורך תשלום אגרות וייצוג, העולים לכדי עשרות אלפי שקלים. בנוסף העותר אף הפקיד לטובת המשיב ערבות מזומן ע"ס 45,333 ₪ להבטחת יציאת העותרת מהארץ אם תדחה באופן סופי הבקשה להכרה בזוגיותם, מלמדת גם היא על כנות קשר הזוגיות שביניהם. שהרי סביר להניח כי ניתן להעסיק 'אופר' או עובדת משק בית, בתמורה ובטרחה פחותים מכך. כאמור גם בכך יש כדי להצביע לכאורה על אמיתות הקשר ועל חשיבותה של העותרת בעיני העותר. 47. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את העתירה באופן חלקי ומורה כדלקמן: על המשיב לחדש לעותרים את ההליך המדורג, מיום מתן פס"ד זה. מפרק הזמן הנדרש בהתאם לתקנות לצורך השלמת ההליך המדורג, תופחת התקופה בה שהתה העותרת בארץ בהיתר כחוק ובמסגרת ההליך המדורג. הערבות הבנקאית שהופקדה ע"י העותר, לצורך שחרורה של העותרת ממשמורת, תוחזר לעותר. ואין צורך בהמשך התייצבותה של העותרת במשטרת ההגירה, ככל שהיא מתייצבת. המשיב ישלם לעותרים שכר טרחת עורך דין והוצאות, בסכום כולל של 15,000 ₪. הסכום דנן ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.הליך מדורג (משרד הפנים)משרד הפנים