מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם שיתוף במקרקעין - בניית גדר אבן: 1. תביעה כספית שעניינה גדר אבן שנבנתה בין שכנים בחלקה המצויה בבעלות משותפת. כללי 2. במועדים הרלבנטיים לתובענה היו דרורי ואלסטר בעלים בחלקים שווים של חלקה 460 בגוש 3704, הנמצאת ברח' נורדאו ברחובות (להלן: החלקה). בחלקתם של אלסטר התגוררה בעבר אמם המנוחה (להלן: המנוחה). 3. ביום 11.9.94 נחתם בין הצדדים הסכם שיתוף. על הסכם השיתוף חתמו המנוחה וכן ילדיה, הנתבעים (להלן: הסכם השיתוף). לפי הסכם השיתוף, המחצית הצפונית של החלקה יוחדה לשימושם של דרורי, והמחצית הדרומית יוחדה לשימושם של אלסטר. 4. באשר לגדר בין החלקות, קבע סעיף 7 להסכם השיתוף כך: "הצדדים מתחייבים להשאיר במקומה את גדר הרשת המפרידה בין חלקותיהם ומסכימים כי במידה ותיבנה גדר אבן ו/או בלוקים במקום גדר הרשת, הרי שגדר האבן תיבנה באופן שתיבנה על שטחי חלקות הצדדים בחלקים שווים, והצדדים ישאו בהוצאות הקמתה בחלקים שווים. אלסטר מתחייבים כי במידה ו - דרורי יבנו גדר כאמור, תוחזר לדרורי מחצית עלות הגדר כשהיא צמודה למדד יוקר המחיה בסיס תאריך השלמת הגדר, וזאת בעת מכירת חלקת אלסטר לאחרים ו/או העברת הבעלות או חלקה בחלקת אלסטר לצד ג'" 5. דרורי אכן הקימו גדר אבן, סמוך למועד חתימת הסכם השיתוף. 6. בשנת 2008 מכרו אלסטר את חלקתם לבני הזוג לורן, צדדי ג'. התביעות והטענות ההדדיות 7. התובעים והנתבעים שכנגד (להלן: דרורי, התובע או התובעת) תבעו מחצית מעלות הקמת הגדר, בהתאם להסכם השיתוף. 8. טענת ההגנה של הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: אלסטר או הנתבע או הנתבעת) היא שהגדר שבנו דרורי פלשה לחלקתם, ולפיכך אינם חייבים לשאת בהוצאות הקמתה. בנוסף, טענו אלסטר כי הגדר נבנתה ללא הסכמה, ובניגוד להוראות הסכם השיתוף. אלסטר הגישו תביעה שכנגד לפיצוי בגין הפלישה לחלקתם במהלך השנים. 9. בנוסף, אלסטר הגישו הודעה לצד ג' נגד בני הזוג לורן (להלן: לורן), בטענה כי לפי הוראת הסכם המכר, שנחתם בינם לבין לורן ביום 6.5.08 (להלן: הסכם המכר), לורן חייבים לשלם את עלות בניית הגדר שתוטל על אלסטר, אם בכלל. 10. לורן לא הגישו כתב הגנה וניתן נגדם פסק דין בהודעה לצד שלישי. בהמשך, פסק הדין בוטל בהחלטה מיום 11.12.12, מהנימוקים המפורטים שם. האם הגדר נבנתה בניגוד להוראות הסכם השיתוף 11. אני דוחה את טענת אלסטר לפיה הגדר נבנתה בניגוד להסכם השיתוף. 12. יש ממש בטענת ב"כ התובעים לפיה כל הטענות באשר לכך שדרורי חרגו מהוראות הסכם השיתוף, הן בגדר הרחבת חזית (עמ' 36 ש' 15). טענות אלו עלו באופן מפורט לראשונה רק בעת הגשת תצהירים משלימים של אלסטר, אף שלאלסטר ניתנה הרשות להגיש תצהירים אלו רק בהתייחס להודעה לצד שלישי, ולא בקשר לתביעה העיקרית. מטעם זה אף נמחקו כל הסעיפים בתצהיריהם המשלימים של אלסטר, העוסקים בכוונת הצדדים בעת החתימה על הסכם השיתוף, נסיבות חתימתו ועמדת המנוחה. 13. דין טענת אלסטר להידחות אף לגופה. 14. עיון בסעיף 7 (ה) להסכם השיתוף מעלה כי אין בו כל התנייה לפיה דרורי נדרשים לפְנות לאלסטר בטרם יבנו את גדר האבן. הרישא לסעיף 7 (ה) קובעת כי גדר הרשת תיוותר במקומה. לרישא זו כוונה ברורה, והיא, שתהיה הפרדה פיסית בין החלקות. בהמשך, נקבע כי אם תיבנה גדר אבן במקום גדר הרשת, יישאו הצדדים בהוצאות הקמתה בחלקים שווים. בסיפא התחייבו אלסטר להחזיר לדרורי את מחצית העלות של בניית הגדר, אם דרורי ייבנו גדר אבן, וזאת בעת מימוש החלקה של אלסטר. הווה אומר: לפי לשון הכתוב, שאינה משתמעת לשתי פנים, הצדדים לא רק צפו אפשרות של בניית גדר בעלות משותפת ושווה, אלא צפו שבנייה זו תבוצע על ידי דרורי, ואף הסכימו לדחות את מועד התשלום למועד מימוש חלקתם של אלסטר. התנייה זו בדבר דחיית מועד התשלום עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של הנתבע והנתבעת, באשר למצבה הרפואי של המנוחה והיותה אישה קשת יום. יש להניח שמסיבה זו קבעו הצדדים, כי אם דרורי יקימו את הגדר, התשלום בגין מחצית העלות יבוצע במועד המימוש של החלקה. כלומר, המענה לטענת אלסטר לפיה המנוחה הייתה אשה חולה וקשת יום, היה בכך שמועד התשלום נדחה, ולא בהסכמה שלא תיבנה גדר. ודוק: ההסכם קבע הצמדה למדד בלבד, אף ללא ריבית, עניין שיש לו משמעות כספית נכבדה, בשים לב לכך שחלפו כשש עשרה שנים ממועד הבנייה ועד למועד המימוש. 15. לשונו של הסכם השיתוף תומכת באופן ברור בעדותם של דרורי (למשל, עדותה של התובעת עמ' 12 ש' 11 - 12, 27, עמ' 13 ש' 1 - 8), ועל כן העדפתי את עדותם של דרורי על פני גרסתם של אלסטר בעניין זה. אין שמץ של אזכור בהסכם השיתוף, לכך שהמנוחה או אלסטר (שהיו צד להסכם) התנגדו לבניית הגדר. הסכם השיתוף מניח כאפשרות את המצב שדרורי יבנו גדר, ומאפשר להם לעשות כן, ללא כל סייג, למעט העובדה שדרורי לא יוכלו לקבל שיפוי על הוצאותיהם, אלא במימוש. דבריה של התובעת: "זה מה שנאמר: "אתם תבנו, וכשנמכור, נשלם" (עמ' 16 ש' 2) תואמים לחלוטין את לשון ההסכם. הנתבע עצמו הודה בחקירתו הנגדית כי אין בהסכם השיתוף כל אזכור לכך שהייתה התנגדות לבניית גדר האבן (עמ' 19 ש' 12). הטענה בדבר התנגדות כזו, שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הסכם השיתוף, אינה מוסיפה למהימנות מי שטען אותה. בנוסף, אין בהסכם אזכור, ולו במילה, לחובתם של דרורי להודיע דבר מה לפני בניית הגדר או לקבל הסכמה כלשהי של אלסטר לבנייה. נהפוך הוא, ההסכם צופה את האפשרות שדרורי יבנו גדר אבן, ובקשר לאפשרות זו הצדדים טרחו ופירטו מועד השתתפות נדחה, ואף קבעו כי מנגנון השערוך יהיה הצמדה למדד בלבד. לא נרשם בשום מקום כי בנייה זו תהיה כפופה לאישור נוסף כלשהו של אלסטר. בהסכם השיתוף לא הוטלה על דרורי חובה להודיע על העלויות לאחר מעשה. יתר על כן, אלסטר, שסמכו רבות מטענותיהם נגד דרורי על חובת תום הלב, היו מודעים בזמן אמת להקמת הגדר, ודבר לא מנע מהם לגשת לדרורי ולקבל אומדן בדבר העלויות בהן יצטרכו לשאת בעתיד. אין ממש בטענת אלסטר לפיה אין היגיון בכך שלא נדרש אישורם, מהטעם שדרורי יכולים היו לבנות גדר יוקרתית בעלות המקסימאלית האפשרית. מהבחינה העובדתית, לא כך עשו דרורי, ואין מחלוקת כי נבנתה גדר סבירה ומקובלת (עמ' 36 ש' 26). מהבחינה המשפטית, הסכמה אינה מתאיינת רק משום שניתן להוציאה לפועל בחוסר סבירות. ההסכמה היא הסכמה, ואם קיימת טענה כי מאן דהוא פעל לפי ההסכמה שלא בדרך מקובלת, קיים לכך מענה אחר בדין. 16. לא נתתי אמון בטענת אלסטר, כאילו הסיקו שדרורי "החליטו" לבנות את הגדר ולא לדרוש תשלום (עמ' 19 ש' 4 - 9). ראשית, ה"מסקנה" של הנתבע, לא הייתה אלא בגדר "מחשבה" של הנתבעת, בנימוק שאינו אלא "על מה מגיע לו (הכסף - מ.ב.)" (עמ' 25 ש' 10). יתר על כן, אלסטר לא מצאו לנכון להודיע לדרורי על "מסקנתם" זו, לא טענו להפרה בזמן אמת, ולא ברור מהו המקור החוקי לביטול חיובים לפי הסכם כאשר הצד הנפגע לכאורה מעולם לא שלח הודעת ביטול, ולמצער התראה בדבר קיומה של הפרה. 17. בהקשר זה אני דוחה אף את טענת אלסטר, לפיה בכך שדרורי לא שמרו את הקבלות, הם ויתרו על זכותם לקבל השתתפות בגין בניית הגדר. לפי עדותם של דרורי, שלא נסתרה, הקבלות הושמדו. לפי הסכם השיתוף, אלסטר היו אמורים לשלם את חלקם רק בעת המימוש, דבר שאירע כארבע-עשרה שנים לאחר הקמת הגדר. על כן, אין באובדן הקבלות כדי להעיד על כך שדרורי ויתרו על זכותם להשתתפות במחצית מעלות בניית הגדר. 18. אף טענת אלסטר, כאילו הם אינם חייבים בתשלום מפני שדרורי הם שנהנו מהגדר, דינה להידחות. הסכם השיתוף קבע חלוקה שווה של הוצאות בניית הגדר, ללא קשר להנאה כזו או אחרת שמי מן הצדדים יפיק ממנה. זאת, כאשר לפי עדותם של שני הנתבעים, המנוחה הייתה במצבה כפי שתיארו (חולה, קשת יום) במועד חתימת הסכם השיתוף, כלומר, כל הצדדים להסכם השיתוף ידעו כי המנוחה, כך לפי הנטען, לא תפיק הנאה מרובה מהגדר. אף לא הונחה תשתית עובדתית לטענה מעין זו, שקשה לאמוד אותה, בשים לב לכך שאלסטר מכרו את ביתם כאשר במקום מוצבת גדר בנויה, בשים לב לכך שלפי עדותה של התובעת, הגדר הקודמת הייתה רעועה (עמ' 14 ש' 4) ולפי עדותו של לורן, ניטע עץ בסמוך לגדר (עמ' 28 ש' 25 - 27). יתר על כן: הסכם השיתוף משקף איזון שבו אלסטר נהנו משווי השימוש בכספים שנדרשו לבניית חלקם בגדר, שכן הם חויבו לשלם את עלות הבנייה בצירוף הצמדה בלבד. אם כך, הצדדים עצמם איזנו בהסכם, כפי הבנתם, את שיקולי העלות והתועלת לכל אחד מהם אם הגדר תיבנה על ידי דרורי. 19. אני דוחה את טענות אלסטר באשר לחוסר תום הלב של דרורי. לא נסתרה עדותם של דרורי לפיה פנו לאלסטר בשני מכתבי דרישה, עובר להגשת התביעה, אך אלסטר לא טרחו לענות לפנייתם. דרורי אף לא נחקרו על עדותם זו. אלסטר הם שהתנערו מחבותם העקרונית, אף שלכל היותר יכולים היו לחלוק על העלות. אלסטר לא העלו כלל דרישה לבוררות, לא לאחר קבלת מכתבי הדרישה ולא עם קבלתה של התביעה. האם הגדר פולשת לחלקתם של אלסטר 20. אלסטר טענו לפלישה בהסתמך על חוות דעתו של המודד מזור, אולם, המודד לא התייצב לדיון, ולכן חוות דעתו אינה משמשת כראיה. עוד יש להעיר שדרורי עצמם העידו כי הקימו את הגדר במקום גדר הרשת הקודמת ותחתיה, ושמיום הקמת הגדר חלפו כ- 16 שנים, ובמשך כל תקופה זו אלסטר מעולם לא פנו אליהם בטענה כלשהי. עדות זו של דרורי לא נסתרה, והם אף לא נחקרו בקשר לנקודה זו. משכך, אלסטר כלל לא הוכיחו את טענתם לפיה הגדר פלשה לחלקתם. 21. לשם השלמת התמונה, אציין שתי נקודות נוספות: א. פלישה לא פוטרת בהכרח מתשלום עלות מחצית הגדר. יש להתייחס בכובד ראש לטענת פטור מעין זו העולה שש עשרה שנים לאחר הבנייה, כאשר בזמן אמת לא הועלתה כל טענה בדבר פלישה, ובמשך כל השנים שלאחר מכן לא הייתה כל פנייה לתיקון תוואי הגדר. אפשרי בהחלט מצב שבו קיימת חובה להרוס את הגדר ולתקן את התוואי שלה, אך החובה לשאת בעלות הבנייה, ההריסה והבנייה מחדש מוטלת על שני הצדדים. הכל, בהתחשב בהתנהגותם בזמן אמת עת נבנתה הגדר, או לאחר מכן ואף אם תוכח הפלישה. ב. יש ממש בטענת ב"כ התובעים כי בשתיקתם של אלסטר משך השנים יש משום הסכמה לפלישה, אם בכלל הייתה (עובדה שלא הוכחה). זאת ועוד, תביעתם הנגדית של אלסטר לעגמת נפש חסרת כל בסיס, שכן לטענתם, במהלך כל השנים כלל לא ידעו על הפלישה. באשר לטענה לדמי שימוש, טענה זו לא הוכחה ולו באשר לגובהה. אין עסקינן בדירה שתפס פולש, אלא בשטח (נטען) בחצר, כאשר לפי הראיות אפילו בעת מכירתו לצד ג', לא הובאה כלל בחשבון העובדה שהשטח קטן יותר מהשטח המגיע לאלסטר (עמ' 19 ש' 31 - 32). לעומת זאת, בכתב ההגנה שהוגש מטעם לורן, המחזיקים בשטח כיום, מיקדו האחרונים את טענותיהם אך ביחסים ביניהם לבין אלסטר, וכלל לא טענו כנגד החובה לשלם בגין הגדר. עלות בניית הגדר 22. דרורי העידו כי בשל הזמן הרב שחלף ממועד הקמת הגדר ועד למכירת החלקה על ידי אלסטר, וכן בשל הצפת מים שאירעה בעליית הגג של ביתם, נגרם נזק לקבלות המקוריות בגין הקמת הגדר בין החלקות. לפיכך, כדי להוכיח את שווי הגדר, דרורי הציגו הצעת מחיר בדבר עלות בניית גדר בסך של 26,944 ₪ נכון ליום 27.1.09. דרורי הכחישו בחקירתם הנגדית את טענת אלסטר כאילו הגדר נבנתה באופן עצמאי על ידי התובע (עמ' 14 ש' 11, עמ' 17 ש' 10). 23. אלסטר טענו כי אי צירוף הקבלות שומט את הקרקע מתחת לתביעה, בהיותן מסמכים מהותיים. לטענת אלסטר, היעדר הקבלות אף מעיד על כך שהגדר נבנתה באופן עצמאי ולא באמצעות בעל מקצוע כלשהו. עוד טענו, כי הצעת מחיר אינה יכולה להוות ראיה לדבר. הצעות מחיר שניתנו בידי אלסטר מצביעות על כך שעלות הקמת גדר נמוכה לאין ערוך, מזו שנטענה על ידי דרורי. כמו כן, אלסטר טענו שדרורי לא התייעצו עמם באשר לסוג הגדר ועלותה, ובנו אותה על דעת עצמם. 24. אני דוחה את הטענה לפיה התובע בנה את הגדר באופן עצמאי. דרורי הכחישו את הטענה, ולא מצאתי לה תשתית ראייתית מבוססת. זאת גם בשים לב לכך שעדותם של אלסטר בשני עניינים (הן הסכם השיתוף והן הסכם המכר, שיידון להלן) לא תאמה מסמכים כתובים. יתרה מכך: אף לו בנה התובע את הגדר בעצמו, אין בכך כדי לגרוע מחובתם של אלסטר לשלם, הן בגין חומרי הבנייה והן בגין שווי העבודה. יתכן שאלסטר היו זכאים ליהנות משווי עבודה מופחת, אך לבטח דיני עשיית עושר אינם תומכים בסברה לפיה אינם צריכים לשלם בגין זמנו וטרחתו של התובע. 25. טענה משמעותית יותר של אלסטר היא, כי לא הובאה כל ראיה קבילה באשר לעלות בניית הגדר. הצעת המחיר שצירפו דרורי אינה בגדר חוות דעת, ומכל מקום, עורכה לא נחקר. אציין כי נתתי אמון בעדותם של דרורי שלא נסתרה בפרט מפרטיה, אך עדיין עסקינן בעניין שבמומחיות הטעון הוכחה. עם זאת, איני סבורה כי התוצאה המחויבת היא דחיית תביעתם של דרורי, כאשר האחרונים הוכיחו זכאותם להשתתפות בעלות בניית הגדר. יש שנמצא מקום לאומדן עלויות, אף אם לא הוכחו: כך למשל: תא"מ (כ"ס) 6506/07 דניאל סימן טוב נ' שרון כץ (לא פורסם, ניתן ביום 10.12.09); ת.א (ב"ש) 1274/04 דמארי נ' אקוע (לא פורסם, ניתן ביום 2.8.06). לפיכך, אני אומדת את עלות מחצית מעלות בניית הגדר בסך של 7,500 ₪. סכום זה מהווה מחצית מהצעת המחיר שהציגו דרורי (ביחס לחלקם של אלסטר). בהתחשב בכך שלו דרורי הציגו חוות דעת שמאי, אלסטר היו נדרשים לשלם את שכר טרחתו (לאור תוצאת ההליך), הרי שהערכה זו אינה מקפחת את אלסטר. ההודעה לצד שלישי 26. אלסטר טענו כי לפי הוראות הסכם המכר, לורן חייבים בתשלום מחצית מעלות בניית הגדר. לטענתם, התחייבותם של לורן בהסכם המכר, לקבל על עצמם את הזכויות והחובות שבהסכם השיתוף, כוללת את ההתחייבות לשלם בגין בניית הגדר. לטענתם של אלסטר, הביטוי "זכויות המוכר בממכר" כולל את גדר האבן ואת הזכויות והחובות הקשורים בה, מכוח הסכם השיתוף. עוד טענו כי מר לורן היה מודע היטב למחויבותם של אלסטר לפי סעיף 7 להסכם השיתוף, והסכים לקבל אותה על עצמו. סוגיה זו, בנוסף למחיר מכירת הבית ולסוגיות אחרות, הייתה חלק מתנאי המשא ומתן לרכישת הבית עליהם אלסטר עמד ושלורן הסכימו להם. הסיבה לכך הייתה, שהמנוחה מלכתחילה לא הסכימה להחלפת הגדר הקיימת בגדר חדשה, ואף לא הסכימה לשלם בגין מחצית עלותה. אלסטר הוסיפו וטענו כי אם לורן לא היו מסכימים לתנאי מסחרי זה, היה על לורן להחריג את התשלום מלכתחילה מהסכמתם הגורפת לקבל את תנאי הסכם השיתוף, אך לורן לא עשו כן. זאת ועוד, לטענת אלסטר, במקרה כזה היו מגלמים את העלות המוערכת של הגדר במחיר העסקה, אף שבעת חתימת הסכם המכר, סברו שדרורי אינם זכאים להחזר ההשתתפות. אלסטר הוסיפו וטענו כי לורן מחויבים לפי הסכם השיתוף שנרשם במרשם המקרקעין, כך לפי הדין. עוד העידו אלסטר כי בעת המשא ומתן והחתימה על הסכם המכר, לורן היו מיוצגים על ידי משרד עורכי דין המתמחה במקרקעין. הסכם השיתוף היה מסמך מרכזי בהסכם המכר מבחינת לורן, מאחר שהסכם השיתוף העניק ללורן את האופציה להרחיב את הבית שרכשו ולשפצו, ללא תלות במשפחת דרורי. 27. מר לורן העיד שכלל לא ידע כי יש לו חובה כלשהי כלפי דרורי. בעת רכישת ביתם של אלסטר, הגדר הייתה כבר בנויה, ולורן לא אמורים היו לדעת כי החוב בגין הגדר לא הוסדר. לורן טענו כי בהסכם המכר לא הייתה כל העברה של ההתחייבות לשלם עבור הגדר. נהפוך הוא, ב"הואיל" החמישי נרשם כי הממכר נקי מכל תביעות צד שלישי כלשהו. בנוסף, בהסכם המכר לא פורשה כל חובה שהיא של לורן בעניין הגדר. לורן הפנו לכך שבהסכם המכר נרשם שלורן מקבלים עליהם את הסכם השיתוף. מאחר שבהסכם השיתוף נקבע כי בעת מכירת הנכס אלסטר ישלמו לדרורי את חלקם בבניית הגדר, זהו חלק מהסכם השיתוף. בהסכם השיתוף לא נרשם דבר לגבי "גלגול" החוב לצד השלישי. יתר על כן, גם בסעיף 2.3 להסכם המכר לא נרשמה כל החרגה באשר לכך שהממכר נקי מכל חוב. דיון 28. דין ההודעה לצדדים שלישיים להידחות. 29. אף כאן נקודת המוצא היא ההסכם הכתוב שבין הצדדים, הוא הסכם המכר. 30. הסכם המכר אינו כולל מילה וחצי מילה באשר לכך שלורן יידרשו לשאת בחבותם של אלסטר, מחצית מעלות בניית הגדר כארבע עשרה שנים לפני חתימתו. 31. בסעיף 2.3 להסכם המכר הצהירו אלסטר, במסגרת הצהרות והתחייבויות המוכר כדלקמן: "אין כל מניעה... להתקשרותו בהסכם זה.. והעברת כל זכויותיו בממכר לקונה כשהן נקיות מכל חוב ו/או שיעבוד ו/או עיקול ו/או זכויות צד שלישי כלשהן" "כשהן נקיות מכל חוב" - ביטוי זה כולל לבטח את החיוב כלפי דרורי, שלפי הוראות הסכם השיתוף היה קיים, ואך תשלומו נדחה. לו סברו אלסטר כי על לורן לשאת באותו חוב ישן, היה עליהם לציין זאת במפורש בהסכם המכר. 32. הנתבע עצמו הודה כי בהסכם המכר לא בא לידי ביטוי נושא עלות הגדר (עמ' 21 ש' 6, עמ' 22 ש' 23 - 24), אך טען כי "זה היה במסגרת המו"מ" (שם)". העובדה שהנושא עלה במשא ומתן - כך לפי גרסת אלסטר, דווקא מחלישה את עמדתם, מהטעם הפשוט, שאף שהנושא עלה, הצדדים לא נתנו לו ביטוי בהסכם המכר, והדבר מעיד על כך שלא הייתה הסכמה של לורן לקבל על עצמם את החוב הישן בגין בניית הגדר. 33. לגופו של עניין, אני דוחה את עדותו של הנתבע, לפיה נאמר ללורן במהלך המשא ומתן דבר מה בנושא הגדר. ראשית, עדות זו נסתרת מהסכם המכר עצמו. אין זה מסתבר כי הדברים הועלו במהלך המשא ומתן, אך לא מצאו ביטוי בהסכם המכר, האמור לשקף את כלל ההסכמות שהושגו בין הצדדים במהלך המשא ומתן. שנית, עדות זו אינה מתיישבת עם העובדה שאלסטר, כך לפי עדותם, סברו כי דרורי ויתרו על החוב בגין עלות הגדר. אם אלסטר סברו שדרורי ויתרו, לא היה מקום להעלאת הנושא במשא ומתן עם לורן מלכתחילה. יתר על כן, בהסכם המכר אין זכר לנשיאה בחוב בגין הקמת הגדר, ואין כלל הצהרה של אלסטר המשקפת את מה שאמרו, לטענתם, ללורן, בדבר הוויתור של דרורי, בדבר העובדה שהגדר הוקמה בניגוד להסכם השיתוף (לשיטתם) או בכל נושא אחר הקשור לגדר. אף בלתי מסתבר כי נושא הגדר נדון בין אלסטר לבין לורן, שכן אלסטר, לפי עדותו, לא רק סבר שלא צריך לשלם דבר בגין הגדר, אלא אפילו לא ידע מה עלותה (עמ' 20 ש' 23 - 28). 34. אני דוחה את הטענה כאילו לורן "נכנסו בנעליהם" של אלסטר, בכל הנוגע לחיוב לשאת בהוצאות בניית הגדר. לא מובנת, בהקשר זה, ההבחנה שעשה הנתבע בין "חיוב" לבין "חובה". הסכמים יוצרים חיובים ולא חובות. לפי הוראות הסכם השיתוף, החיוב נוצר במועד בניית הגדר. מועד תשלומו נדחה (ועל כך מעיד מנגנון השערוך של הצמדה למדד). דרכו של עולם היא, שרוכש נכס רוכש אותו נקי מחובות עבר. כך על דרך הכלל וכך בענייננו, לפי לשונו של הסכם המכר ולפי העדויות. אלסטר ניסו להעלות טענות בעל פה, הן באשר להסכם השיתוף והן באשר להסכם המכר, אך טענות אלה אינן מתיישבות עם לשונם הברורה של ההסכמים, אינן נתמכות בהם, אינן מוזכרות בהם ולו במילה, וממילא דינן להידחות. הטענה לפיה לורן היו מיוצגים בעת חתימת הסכם המכר על ידי עורך דין הבקיא במקרקעין, אינה משנה דבר מחובתם של אלסטר לגלות שקיים חוב שלא שולם בגין הגדר. זאת ועוד, אין כל דרך חוקית שבה יכולים היו אלסטר "לגלגל" את החיוב לפי הסכם השיתוף, חיוב שהוטל עליהם במפורש, ללא הסכמה מפורשת של לורן ליטול על עצמם חיוב כזה. במאמר מוסגר יצוין, כי לו הייתה הסכמה כזו של לורן, יכול שנדרשה לכך הסכמה של דרורי (שכן עסקינן בהמחאת חיוב, ר' סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969, ראה סיכומי ב"כ לורן - עמ' 40 ש' 1 - 3). לאור התוצאה, אין צורך להידרש לכך, ואולם העובדה שאין ראיה שדרורי עצמם יוּדעו באשר ל"גלגול" של החיוב, אף היא תומכת במסקנה שהסכם המכר לא העביר ללורן את החיוב לשאת בעלות בניית הגדר. 35. לבסוף, בדומה לתביעה העיקרית, אף כאן אין כל רלבנטיות לטענות שהעלו אלסטר באשר להנאה שהפיקו לורן מהסכם השיתוף. טענה זו אינה אלא טעות אופטית. לורן אכן היו זכאים לבנות לפי הוראות הסכם השיתוף, וניצלו זאת, אך כנגד זאת, היו והינם כפופים לכל החיובים המוטלים עליהם מכוח הסכם השיתוף ממועד מסירת החזקה ואילך - סעיף 3.3 להסכם השיתוף. אין בכך כדי ליצור חיובים יש מאין בטרם נחתם הסכם המכר, והמוטלים על אלסטר. כמו בהסכם השיתוף, אף כאן, החובות והזכויות של הצדדים נובעות מההסכמות ביניהם, והטענה כי צד אחד הפיק הנאה לעומת משנהו, אינה אלא טענת כדאיות, שאין בה כדי להשפיע על קיומן של ההסכמות ועל תוכנן. 36. באשר לפרשת התגוננותם של לורן נגד ההודעה, זו הוכרעה בהחלטת בית המשפט מיום 11.12.12. סיכום 37. התביעה העיקרית מתקבלת. התביעה שכנגד - נדחית. אני מחייבת את הנתבעים (אלסטר) לשלם לתובעים (דרורי) סך של 7,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 9,000 ₪, בשתי התביעות. כן יישאו הנתבעים באגרת המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה ועד היום. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. 38 . ההודעה לצד שלישי - נדחית. בשים לב להתנהלותם של לורן, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לצדדי ג' סך כולל של 2,000 ₪. סכום זה מקוזז כנגד ההוצאות שנפסקו בהחלטה שניתנה ביום 11.12.12, ככל שצדדי ג' טרם שילמו את סכום ההוצאות. אם שילמו, סכום זה יוחזר להם. התוצאה הסופית היא, שכל צד בהודעה לצד שלישי יישא בהוצאותיו, אף שהיא נדחתה לגופה. 39. מאחר שהמודד מר מזור לא הגיע ליום הדיון, אני מורה על השבת הפיקדון להבטחת שכרו, ככל שהופקד, לנתבעים (אלסטר).חוזהבניהמקרקעיןהסכם שיתוףגדר