הערך שבהגינות ההליך: מנגנון של אכיפה חשוב לתקינותם של החיים בחברה מאורגנת. זיהוים הנכון של עברינים והשתת סנקציות בענינם נושאים עמם מטען של תועלת לחברה. ברם, אין אלה מרכיבים יחידים בבחינת תרומתו של הבירור הפלילי לחיי הציבור. להוגנות שבהליך - משקל לא מבוטל. מעבר לערך המוסרי שבקיומה, ועומד הוא להשקפתי לעצמו, הרי שגם יסוד תועלתני מצוי כאן. נוח להידרש בענין זה לגישה כלכלית למשפט, המתעניינת במידת התועלת החברתית שיש באכיפה בכלל. הרעיון, כי הליך הוגן יותר נושא בכנפיו גם תועלת מצרפית רבה יותר, אינו מובן מאליו. כך, למשל, במודל הידוע שהציע פרופסור בקר (Becker), משתנה זה אינו נזכר כל עיקר. לפי אותו מודל, תכליתו של ההליך הפלילי היא לתקן את הנזק שארע במעשה העבירה ולהרתיע מפני ביצוען של עבירות בעתיד. עיקר הוא במידת העונש, בסיכויי התפישה של עברין ובמשאבים, שיש להשקיע לצורך כך (Gary S. Becker, Crime & Punishment, an Economic Approach, 76 J. P. & Econ (1968). ניתן לקריאה מקוונת כאן). הצבתו של יסוד ההגינות כמשתנה רלוונטי מציירת תמונה שונה. מודל, המשקלל יסוד זה, הציעו כבר לפני למעלה מעשור הפרופסורים פולינסקי ושאבל (A. Mitchell Polinsky and Steven M. Shavell, The fairness of sanctions: Some implications for optimal enforcement policy, 2 American L. & Econ. Rev. 223, 237 (2000). כאן). בדברם בתועלת הקשורה בהגינות (fairness-related utility), התייחסו אמנם הללו להוגנותו של העונש המושת על עברינים, אולם הפיתוח החשיבתי שערכו יפה, להשקפתי, גם למרכיבים אחרים של הגינות ההליך, לרבות אלה שביסודם של סדרי-הדין ושל דיני הראיות. עיקר הוא, כי ההגינות נושאת ערך חברתי בפני עצמה, בנפרד מעקרונות הגמול או ההרתעה. אמת, ניהולו של הליך הוגן עשוי לאחוז כוח מיטיב, אפילו כרוכה בו פגיעה בתכליות אשר ביסודו של מוסד הענישה, ובראשן עקרון ההרתעה. בהיבט ה"פנימי" להליך, צעדי אכיפה הוגנים עשויים להיתפש כחלק מפעולה חיובית, למשל כמתַקנים כראוי את הרע החברתי או גומלים לו כמידתו. או-אז הם ייתפשו כמגדילי התועלת הכללית. צעדים שייתפשו, מאידך גיסא, כפוגעים באורח מופרז או בלתי צודק בעברין או בחברה כולה, יציירו את ההליך הפלילי כמשיא תרומה חברתית שלילית. התנהלות שאינה הוגנת תעצים, כך לפי המודל הנזכר, את הנזק שנגרם לחברה במעשה העבירה. קביעה זו נכונה היא אפילו מילאה מערכת האכיפה בהצלחה משימה מרכזית אשר לה - זיהויו הנכון של המפר וענישתו. הדברים מכוונים, בפרט, למצב דברים שבו חולצה, בדרך שאינה הוגנת, הודית-אמת מחשוד. מקל וחומר נכונים הדברים כשאי-ההוגנות נקשרת בכישלונה של מערכת האכיפה להבדיל את העברין ממי שלא הפר את הדין. בני החברה, הנוכחים כי מאמצי האכיפה מעלים בחכתם גם אדם שלא חטא בפועל - ויכול הוא, בתוך כך, להיות כל אחד מהם בתורו - ייטו לסבור כי האכיפה אינה הוגנת. ענין זה נקשר, כבר מובן, בין היתר בהודיה שאינה הודית-אמת. שני הוא היבט "חיצוני" להליך. אין חולק כי ישנם ערכים נוספים, זולת יישומו של הדין על מפריו, אשר חברה מוקירה ומבקשת לקיים. אספקלריה רחבה יותר, באשר למהותם ההולמת של הסדר החברתי ושל שיטת המשטר, על העקרונות והערכים המאפיינים אותם, קוראת לבחינתו של ההליך הפלילי על רקע תרומתו, או גריעתו, מערכים אלה. חברה דמוקרטית, המיוסדת על עקרונות ליבראליים אשר רואים בכל אדם מטרה ולא אמצעי, תתקשה עד מאד להשלים עם חקירה שאינה הוגנת, ואפילו הניבה היא תוצאה מדויקת בהבחינה בין אשם למי שהוא חף מפשע. הגינות עלולה, אמנם, לגבות מחיר. בפרט הכוונה היא לייקורם של צעדי האכיפה, על מנת להגדיל את הסיכוי למיצוי הדין עם עברינים. בענין שלפנינו, למשל, ברי כי הפעלתם של מפקחים בעלי הכשרה הנדסית ובקיאות בסדרי-הדין כאחד היא יקרה משמעותית מזו הנעשית באמצעות מי שאינו מיומן. פסילתה של ראיה מחמת שהושגה שלא באורח הוגן תצריך, בדוגמה אחרת וכללית יותר, השקעתם של משאבים באיסופן של ראיות חלופיות. אולם, כל עוד נמוך מחיר זה מערכה החיובי של הגינות, זהו מחיר אשר ראוי לשלמו. היטב מוכרת הקביעה השיפוטית כי "זכויות אדם עולות כסף" (דנג"ץ 4191/97 רקנט נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(5) 330, 355 (כבוד הנשיא אהרן ברק) (2000)). יפה היא גם כאן. אך גם בהיבט, המונע עבירות שלעתיד, עשוי להיות משקל להגינות. דין הנתפש כהוגן יהיה, כך דומה, מקובל יותר ונכון יותר לאימוץ בידי הבריות. כך, בפרט, בכל הנוגע לעבירות שסיכויו של אדם "נורמטיבי" להיקלע לכלל ביצוען הם גבוהים, ודאי בהשוואה לעבירות הגרעין שבדיני העונשין. עוד ממחיריו של הליך הוגן היא אפשרות, המתממשת לא אחת, להרחקה מן האמת העובדתית. הדבר עומד בסתירה חזיתית לרעיון, כי אין ההליך השיפוטי אלא מנגנון לאיסוף (אף כי בדרך אדברסרית) של מלוא המידע הרלוונטי, תוך חילוצן ממנו של המסקנות העובדתיות, הקרובות ככל הניתן לתיאור המציאות. אך, בהתחשב בחלקיותו של רעיון זה ובכך, שאין זו תכליתו היחידה של ההליך, גם מחיר זה עשוי להיות ראוי. הסבירה זאת פרופסור נינה זלצמן: "[המחיר] נובע מן הצורך להתחשב בקיומם של ערכים או אינטרסים נוספים, שאינם קשורים ל[תכלית זו של] הליך השיפוטי, ואשר הגשמתם מצדיקה חסימת מידע מבית-המשפט. טעם זה מבוסס על הרעיון שגילוי האמת במשפט הוא ערך מרכזי, אך אינו בלעדי. לצידו קיימים ערכים אחרים שהחברה מעוניינת בקיומם או בטיפוחם. על המשפט להתחשב בערכים אלה בעת שהוא קובע את הכללים להוכחתן של עובדות. ה'התחשבות' היא על-ידי עיצוב כלל החוסם את כניסתו של מידע לבית-המשפט. כך, למשל, כלל הפוסל ראיה במשפט משום שהושגה בדרך בלתי-חוקית... יש לפתור את ההתנגשות בין הערך החיצוני, המצדיק את מניעת המידע, לבין ערך האמת, המחייב את גילוי המידע, בדרך של איזון. על בית-המשפט שההתנגשות מתרחשת לפניו להניח את שני האינטרסים הללו על כפות המאזניים, תוך מתן משקל לכל אחד מהם. ההכרעה ביניהם תהא על-פי העדיפות היחסית" (נינה זלצמן "'אמת עובדתית' ו'אמת משפטית'" עיוני משפט כד 263, 264; 266 (2000)).הזכות להליך הוגן / עיוות דין