האם מחלק דואר נחשב לעובד מדינה ? מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא האם מחלק דואר נחשב לעובד מדינה: סגן הנשיא (אדלר): .1ההליך המשיבה שימשה "סוכנת דואר" ביישוב מעלה אפרים, שביו"ש, מיוני 1980עד ינואר .1987בבית הדין האזורי בירושלים (השופטת ברק; תב"ע נא/76-3) התנהל דיון בשאלה, האם היחסים בין הצדדים היו יחסי עובד-מעביד. בית הדין האזורי הגיע למסקנה, כי המשיבה היתה "עובדת" המדינה ואף חייב את המדינה לשלם למשיבה פיצויי פיטורים. נדחתה טענת המדינה, כי יש לקזז את תשלומי הארנונה ששילמה מהסכומים המגיעים למשיבה. נדחתה תביעת המשיבה לקבל פיצוי הלנת פיצויי פיטורים. המדינה הגישה ערעור, הנסב בעיקרו סביב השאלה, האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. יצוין, כי המקרה שלפנינו קדם להקמת רשות הדואר וחוק רשות הדואר, התשמ"ו - 1986(להלן: חוק רשות הדואר) אינו חל על המקרה. בתקופה הרלוונטית למקרה שלפנינו הדואר נוהל על ידי משרד התקשורת, וההתקשרויות היו בין המדינה (על ידי הממונה על הדואר ביו"ש) לבין המשיבה. .2סוכנת דואר - מחלק דואר בית דין זה כבר דן בהתקשרויות בין משרד התקשורת, כמנהל את הדואר, לבין מחלקי דואר, והכריע לגבי מעמדו של מחלק דואר. בתקופה בה ניהל משרד התקשורת את הדואר נקבע, כי היו יחסי עובד - מעביד בין המדינה לבין מחלק דואר (בדב"ע תש"ן/14- 3נקש - מדינת ישראל, פד"ע כ"א 180(להלן: פסק דין נקש), ובתקופה לאחר הקמתה של רשות הדואר נקבע, כי לא שררו יחסי עובד - מעביד בין הרשות לבין מחלק הדואר (דב"ע נו/13- 3נקש - רשות הדואר, לא פורסם). מצב זה השתנה עם תיקון חוק רשות הדואר (סעיף 46(ב) לחוק רשות הדואר (תיקון מס' 6), התשנ"ד 1993, ס"ח התשנ"ד ע' 39). אולם, המקרה לפנינו שונה מהמקרה הנ"ל, שכן שם התובע היה "מחלק דואר" ואילו המקרה שלפנינו נוגע ל"סוכנת דואר". .3נטל ההוכחה במקרה שלפנינו חתמו הצדדים על שלושה חוזים (מ- 20.8.1982; 6.8.1984; 1.4.1986) (להלן: החוזים), על פיהם מעמדה של המשיבה הינו של קבלן עצמאי. כמו כן, נקבעו סממנים אחרים להיותה קבלן עצמאי, כגון התשלום למשיבה ורישומה במע"מ. על משמעות ההסדרים הפורמליים בקביעת מעמדה של עובדת נקבעו בפסיקה מספר עקרונות: האחד - קביעת מעמדה של מי שמבצעת עבודה יהיה על פי מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, ולא על פי התואר שבו מכונים אותם יחסים (דב"ע לב/43- 3הלפרין - הסתדרות מדיצינית "הדסה", פד"ע כ"א 281, 290; פסק דין נקש, שצוטט לעיל, בע' 183); השנייה - על המשיבה מוטל נטל ההוכחה ששררו יחסי עובד - מעביד בין הצדדים. לפיכך, עלינו לפנות לעובדות המקרה ולקבוע את מעמדה של המשיבה על פיהן. .4העובדות, בעיקר כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, הן כדלקמן: א) בחוזים בין הצדדים נקבעו התנאים הבאים: (1) את תפקיד המשיבה ("... ביצוע עבודות סוכן הדואר בסוכנות הדואר..."); (2) הבניין המסוים, בו תתנהל סוכנות הדואר. בנספח לחוזה בין הממונה על הדואר ביו"ש לבין המשיבה נקבע, כי המינהל שכר את המבנה ,בו תתנהל סוכנות הדואר, מחברת שיכון ופיתוח והוא משכיר אותו למשיבה תמורת 1ש"ח לחודש. משרד התקשורת סיפק את הציוד ואף ביצע על חשבונו את ההתאמות של המבנה לשמש כסוכנות דואר; (3) את שעות העבודה בהן חייבת הסוכנות להיות פתוחה; (4) את ההוצאות בהן נושאת המשיבה (כגון: אחזקת המקום, ניקיון הסוכנות, וכו'); (5) את התשלומים שהמשיבה תקבל, כפי שנקבעו בטבלאות, בהן נקבע התשלום על פי "סוג" הסוכנות. בחוזה נקבע, כי המשיבה תקבל תשלום לפי "סוג ב'" בדירוג הסוכנויות. לסכומים הנקבעים בטבלאות מתווספים הצמדה ותוספות יוקר. משרד התקשורת ניכה מס הכנסה מהסכומים ששילם למשיבה, בהתאם לאישור ממס הכנסה המתייחס לניכוי מסכומים שישולמו לעובד עצמאי. המשיבה שילמה את המע"מ וקיבלה את הסכום בחזרה ממשרד התקשורת תמורת קבלות; (6) המשיבה חייבת הייתה להחזיק מלאי של בולים ודברי דואר, למלא אחרי הנהלים הקבועים של הדואר ולא לנהל עסק נוסף בסוכנות הדואר. (7) אם המשיבה לא יכלה לעבוד יום מסוים היה עליה להודיע למנהל (היינו, לממונה על הדואר ביו"ש), להציע עובד אחר במקומה, ואם המנהל אישר החליף אותה העובד האחר. אם המשיבה לא תציע עובד אחר ישלח המנהל עובד אחר על חשבונה של המשיבה. בפועל דאגה המשיבה למחליף כאשר נעדרה בגלל פטירת אביה או השתתפות בהשתלמות. במקרים הללו מנהל הדואר ביו"ש היה צריך לאשר את המחליף שהביאה המשיבה; ב) בפועל ביצעה המשיבה את ניקיון הסוכנות תמורת תשלום; ג) בפועל שילמה המשיבה את הוצאות המים והחשמל וקיבלה החזרים ממשרד התקשורת; ד) משרד התקשורת התקין על חשבונו סורגים במבנה בו היתה סוכנות הדואר; ה) כארבע שנים לאחר שהחלה לנהל את סוכנות הדואר נתבקשה המשיבה על ידי הממונה על הדואר ביו"ש לשלם את הארנונה על המבנה. המשיבה סירבה לשלם, אלא אם יאפשרו לה לפתוח עסק נוסף במבנה. משרד התקשורת סירב לאפשר פתיחת עסק חדש, והמשיבה לא שילמה את הארנונה. ו) משרד התקשורת הפריש את הפרשות המעביד לקופת גמל בשביל המשיבה; ז) המשיבה היתה רשומה במע"מ כעצמאית זעירה; ח) משרד התקשורת הפסיק את החוזה ואת עבודתה של המשיבה כסוכנת דואר, משום שגילה בביקורת שחילקה עלונים של המועצה המקומית, עליהם קיבלה תשלום, וזאת בניגוד להנחיות משרד התקשורת. .5בית הדין האזורי נימק את מסקנתו, כי על פי חומר הראיות היחסים בין הצדדים היו של עובד ומעביד, בכך שהדגיש את העובדות, כגון: שהמשיבה היתה בפיקוח מלא של אנשי משרד התקשורת, היינו - הממונים של הדואר; הוצאות ניהול המקום היו על משרד התקשורת; שעות העבודה מינימליות נקבעו על ידי משרד התקשורת והתשלומים נקבעו בטבלאות. .6טענות הצדדים בפנינו: לפנינו חזרה באת כוח המערערת על טענותיה בבית הדין האזורי ובעיקר הדגישה שהמשיבה היתה מביאה מחליפים והיא היתה יכולה להפעיל את הסוכנות יותר שעות וכך להגדיל את הכנסתה. בא כוח המשיבה תמך בפסק הדין מנימוקיו. הכרעה .7מבחן ההשתלבות א) הפן החיובי - על פי מבחן ההשתלבות, שהוא המבחן העיקרי לקביעת מעמד, עבודתה של המשיבה משתלבת ב"עסק" של משרד התקשורת, היינו, בניהול הדואר של אז. ב) הפן השלילי - האם המשיבה ניהלה עסק זעיר שלה? האם המשיבה הרימה את נטל ההוכחה שהיא אינה מנהלת עסק משלה? לצורך הכרעה בשאלה זו אנו בודקים מספר דברים, ובעיקר: (1) האם יכלה המשיבה להגדיל את רווחיה והכנסותיה על ידי ניהול יותר יעיל של סוכנות הדואר; (2) האם המשיבה היתה רשאית להעסיק עובדים והאם היא עשתה כך בפועל. נתייחס לכל שאלה כסדרה: .8ניהול עסק משלה - מעיון במכלול חומר הראיות עולה, כי משרד התקשורת קבע את כל תנאי העסקתה של המשיבה, כך שלא יכלה להגדיל את הכנסותיה על ידי עבודה יעילה יותר או השקעה. החוזה בין הצדדים לא השאיר למשיבה פתח להגדיל את רווחיה, שכן המערערת קבעה את מחירי "הסחורה" (הבולים, שירותי הדואר, וכו'); משרד התקשורת נשא בהוצאות (שכירות של המבנה, הציוד, חשמל, וכו'); ומשרד התקשורת אסר על המשיבה לנהל עסק נוסף במבנה. יתרה מזו, משרד התקשורת קבע את מיקומה של סוכנות הדואר, את הציוד שבסוכנות הדואר, וכמובן את "הסחורה". המשיבה אכן היתה רשאית לפתוח את סוכנות הדואר יותר שעות, ועל ידי כך להגדיל את הכנסותיה. כמו כן, אם עבדה מהר יותר יכלה המשיבה להגדיל את הכנסותיה. אולם, הדברים הללו נכונים גם לגבי עובד, שכן אם הוא עובד יותר שעות הוא מרוויח יותר שכר ואם הוא עובד יותר מהר ומקבל שכר קיבולת גם העובד מגדיל את שכרו. כמו כן, המשיבה לא יכלה להשקיע בציוד ועל ידי כך להגדיל את היעילות והרווחים. המשיבה לא יכלה לשנות את סדר עבודתה ובכך להגדיל את רווחיה. .9ביצוע העבודה באמצעות מחליף על פי חוזה ההתקשרות בין הצדדים היתה המשיבה רשאית להביא עובד אחר במקומה, בתנאי שהעובד אושר על ידי המנהל, היינו הממונה על הדואר ביו"ש. המשיבה העידה, כי הביאה עובדת אחרת במקומה בהזדמנויות שונות, כולל כאשר אביה נפטר וכאשר השתתפה בהשתלמויות. בלבו של חוזה העבודה נמצאת סוגיית ה"עבודה האישית", היינו, ביצוע עבודה על ידי העובד באופן אישי. ביצוע עבודה באמצעות עובדים מחליפים מצביע על חוזה לספק שירות ולא על חוזה לספק עבודה אישית (דב"ע ל/ 1- 3רון שמואל - נציגות הבית, פד"ע א' 42). על כך אמר בית הדין האזורי בנושא, כי עוזרת בית אשר מביאה את אחותה או בתה להחליפה עדיין נחשבת "עובדת". כנראה שבית הדין התייחס לפסיקה, על פיה העזרות שולית באדם אחר אינה שוללת קיומם של יחסי עובד - מעביד. פסק הדין בדב"ע לב/1- 3"גלוב" - לוי, פד"ע ג 246, התייחס (בע' 252 251) לכלל וליוצא מן הכלל הנוגע ל"עבודה שולית", וזו לשונו של פסק הדין: "... הזכות להעביר את ביצוע העבודה לאחר, היינו לבצעה על-ידי אחר, ולא אישית, או החובה להעמיד 'מחליף', שוללות יחסי עובד ומעביד, אך לא נאמר כי העזרות שולית באדם אחר לשם ביצוע העבודה שוללת, ובכל הנסיבות, יחסי 'עובד' ו'מעביד'. במקרה העומד לדיון ובנסיבותיו, כשלרשות אליהו לוי ממילא עמדה פקידה זוטרה, אין באותה העזרות שולית כדי להוציא את עבודת לוי ב'גלוב' מכלל עבודה במסגרת יחסי 'עובד' ו'מעביד'". במקרה שלפנינו המשיבה ביצעה את העבודה בעצמה, ורק במקרים שוליים, כגון: השתתפות בהשתלמות או מות אביה, הביאה מחליף. יתרה מזו, המחליף היה למשימה מוגבלת ולזמן קצר. לפיכך, אין בהעזרות השולית של המשיבה במחליפה להוציאה מהמעמד של "עובדת". .10"המבחן המעורב" ניתן לבדוק את כפיפות מבצע העבודה לממונה עליו הן במסגרת מבחן ההשתלבות והן במסגרת "המבחן המעורב". כפיפות לממונה יכול ותצביע על היות האיש "עובד" ועל מנת לקבוע שאדם הינו עובד יש צורך להצביע על כפיפות כלשהי. במקרה שלפנינו היתה המשיבה כפופה להוראות ממונים מטעם משרד התקשורת לגבי רוב רובם של תנאי עבודתה וביצוע עבודתה. יתרה מזו, היה פיקוח מקיף של אנשי משרד התקשורת על עבודתה של המשיבה. תנאי עבודתה של המשיבה תואמים מבחנים נוספים שנקבעו ב"מבחן המעורב", כגון הפרשות לקופת גמל של המשיבה על ידי משרד התקשרות, וכן הספקת כלי עבודה על ידי משרד התקשורת (ראה: מ. גולדברג "'עובד' ו'מעביד' - תמונת-מצב", עיוני משפט, כרך יז, 1992, ע' 19, 37). .11פסק הדין מפעל הפיס בדב"ע נב/254- 3פריץ ואח' - מפעל הפיס ואח’, פד"ע כ"ו 372נדון מקרה דומה למקרה שלפנינו. שם נקבע, כי מוכרי כרטיסי מפעל הפיס אינם עובדים. עבודת מוכרי מפעל הפיס דומה למקרה שלפנינו בכך, שמפעל הפיס מספק את המוצר שנמכר וקובע את מחירו, צורת המבנה נקבעה על ידי מפעל הפיס והציוד נקבע על ידי מפעל הפיס. עם זאת, שם מוכרי מפעל הפיס היו רשאים למכור דברים נוספים, ואילו המשיבה לא היתה רשאית לעשות כך. שם מוכרי הפיס עסקו במכירת כרטיסי פיס בשותפות עם אנשים אחרים, ואילו כאן לא היו שותפים למשיבה. .12סוף דבר - אנו דוחים את הערעור. המערערת תשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 500, 3ש"ח. ניתן כה באב, התשנ"ז (28.8.1997) בירושלים ויישלח לצדדים.שאלות משפטיותיחסי עובד מעבידעובדי מדינהדואר