המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת מעשיו של התובע בתקופת אי-הכושר שאושרה לו. אם יתברר שהתובע הוכיח שבתקופות אלה לא עבד כלל - יגיעו לו דמי פגיעה מלאים, ואם יתברר כי הוכיח שבתקופות אלה צמצמם את שעות עבודתו לפחות ב- 4שעות - יגיעו לו דמי פגיעה מופחתים. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא דמי פגיעה מופחתים: .1התובע, עובד עצמאי, בעל עסק של הובלות במשאיות, נפגע בגבו, ביום 8/4/95, בעת שהרים משא כבד תוך כדי הרמת גלגל משאית לצורך תיקון נקר. ביום 6/6/95ניתנה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה לפיה הוא אינו מסוגל לעסוק בעבודתו ואף לא בעבודה מתאימה אחרת מיום 8/4/95ועד ליום .17/6/95 הנתבע הכיר בכך שהתאונה מיום 8/4/95היתה תאונת עבודה, אך דחה את התביעה לתשלום דמי פגיעה לתקופת אי-הכושר שאושרה, בטענה שהתובע המשיך לנהל את עסקו כרגיל ולא צמצם את שעות עבודתו לפחות ב- 4שעות. כנגד החלטתו זו של הנתבע הגיש התובע את התובענה שבפני. .2המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת מעשיו של התובע בתקופת אי-הכושר שאושרה לו. אם יתברר שהתובע הוכיח שבתקופות אלה לא עבד כלל - יגיעו לו דמי פגיעה מלאים, ואם יתברר כי הוכיח שבתקופות אלה צמצמם את שעות עבודתו לפחות ב- 4שעות - יגיעו לו דמי פגיעה מופחתים. מן הראוי לאמר מייד שככל שהשאלה נוגעת לצמצום יום העבודה במספר שעות, הרי שהתובע לא טען זאת וודאי שלא הוכיח זאת. התובע לא גילה מאומה על מספר שעות עבודתו טרם התאונה, ואין לו טענה שהוא צמצם את משך יום עבודתו בתקופת התאונה. התובע טוען כי הוא לא עבד כלל בתקופת אי-הכושר כך שעלי לבחון רק טענה זו, ואין צורך להיזקק לשאלת הצמצום במשך יום העבודה. .3לאחר ששקלתי את הראיות שבפני הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח שלא עבד כלל בתקופת אי-הכושר. למעשה, נראה מהראיות שלא היה הבדל של ממש בין אופי עבודתו של התובע טרם התאונה לבין אופי עבודתו לאחר התאונה. הטעמים למסקנה זו יפורטו בסעיפים 12- 4להלן. .4במסמך נ/ 1שהוא הודעה עליה חתם התובע ביום 14/12/95, נרשם מפי התובע: "משך כ 71ימים לא עבדתי בכלל, אבל העסק המשיך להתנהל כמו לפני הפגיעה". מכאן, שגירסתו של התובע באותה עת היתה כי לא היה שינוי בניהול העסק בין התקופה שלפני הפגיעה לבין תקופת אי-הכושר. .5 ממכלול הראיות עולה כי בשנת 1995כלל עסקו של התובע שתי משאיות. אחת מהן היתה נהוגה באופן רגיל על ידי בנו של התובע, העד עומר אבו אסעד (שייקרא להלן: "עומר"), והשניה - על ידי עובד בשם סובחי שאהין (שייקרא להלן: "סובחי") ואשר אף הוא העיד בבית הדין. אין חולק כי במועד מסויים מכר התובע את המשאית אשר שימשה לרוב את עומר ובעסק נשארה רק משאית אחת, המצויה בבעלות התובע עד היום. אולם, בנוגע לשאלה מתי נמכרה המשאית שנמכרה, הוצגו מספר גירסאות. התובע העיד כי מכר את המשאית בחודש מאי 1995(וזו כנראה הגירסה הנכונה המתיישבת גם עם גירסתו של סובחי). לעומת זאת, עומר העיד תחילה כי "בזמן התאונה שלו (כלומר ביום 8/4/95) היתה לו רק משאית אחת", אך בהמשך העיד כי הפסיק לעבוד כאשר אביו מכר את המכונית השניה. מאחר שעומר הפסיק לעבוד רק לאחר שהוא עצמו נפגע בתאונת עבודה (ביום 2/5/95), הרי שברור שלפחות עד ליום 2/5/95היו לתובע שתי משאיות. .6 בתקופה שבה היו שתי משאיות (כלומר, עד חודש מאי 1995), נהגו בהן סובחי ועומר. התובע היה זה שעשה את סידור העבודה, ומסר אותו בעל פה לעומר ולסובחי, בכל ערב - לגבי יום המחרת. במקרים נדירים, כאשר סובחי לא הגיע לנהוג במשאית, היה התובע מחליף אותו. בנוסף לכך, היה התובע משלם משכורות לסובחי ולעומר מדי סוף חודש. בעבודת הנהלת החשבונות של העסק היה התובע נעזר בבתו. .7 כאשר עומר מסר את הודעתו לחוקר, הוא סבר תחילה שהוא נחקר בענין תאונת העבודה שארעה לו (שהיתה כאמור, ביום 2/5/95). בעמוד הראשון של ההודעה נרשם מפיו של עומר כי בתקופה שהוא היה באי-כושר, הוא הוחלף על ידי התובע. עומר אמנם העיד כי לא מסר לחוקר שהתובע החליף אותו, אך כדי לתמוך את עדותו זו מסר עומר שהוא זוכר שבאותה עת כבר היתה רק משאית אחת, דבר שכאמור בסעיף 5לעיל, אינו נכון ואינו מתיישב אף עם המשך עדותו של עומר. .8 סובחי העיד כי מה שרשום בטופס ההודעה לחוקר, זה מה שהיה. .9 על סמך האמור בסעיפים 7ו- 8לעיל, נראה לי שניתן להסתמך על הרשום בהודעות לחוקר, מפיהם של סובחי ועומר, ואף להעדיף רישומים אלה על פני האמור בעדויותיהם. .10התובע העיד (בעמ' 5) כי לאחר התאונה הוא לא נתן סידורי עבודה, אך התובע לא מסר כל הסבר מדוע לא עשה כן ומדוע לא היה יכול למסור סידורי עבודה, טלפונית או בקשר, בשל פגיעתו. אין אני מקבל גירסה זו. אני מעדיף על פניה את גירסתו של סובחי, כפי שנמסרה הן בהודעה לחוקר והן בעדותו, לפיה סובחי כלל לא ידע באותה עת שהתובע נפגע בעבודה. גם לאחר התאונה, המשיך התובע למסור לו סידורי עבודה בדיוק כמו לפני מועד התאונה. סובחי העיד: "כשהיו לו כאבים בגב הוא לא עבד, הוא ישב תקופה ארוכה בבית, הייתי מתקשר אליו ומקבל סידור בטלפון" (עמ' 7). גירסה זו מתיישבת גם עם גירסתו של התובע כפי שנמסרה בנ/1, על כך שהעסק המשיך להתנהל בדיוק כמו לפני התאונה. .11התובע ועומר ניסו ליצור רושם בעדותם כאילו בטרם התאונה היה התובע פעיל הרבה יותר בענייני העסק ועקב התאונה צמצם את מעורבותו בעסק, אך אין בכך כדי להועיל לתובע בשל הטעמים הבאים: א. כאמור כבר בסעיף 2לעיל, התובע לא טען מאומה בענין צמצום יום עבודתו אלא טען להפסקה מוחלטת של העבודה. ב. רושם זה שניסו התובע ועומר ליצור, אינו מתיישב עם הודעותיהם בנ/1 ובנ/5, ואף אינו מתיישב עם גירסתו של סובחי בנ/ 4ובעדותו. סובחי העיד בפשטות (עמ' 7) כי מלבד החלפות לעתים נדירות, לא התעסק התובע עם המשאיות בטרם התאונה. הטיפולים נעשו על ידי סובחי ועומר ולא על ידי התובע. כאן ראוי להזכיר כי אין חולק שהתאונה ארעה לתובע כאשר באופן מקרי הבחין בנקר שהיה בגלגל המשאית כאשר חנתה ליד ביתו של סובחי. הדבר לא היה בעת טיפול שגרתי כלשהו במשאית. על כן, אין אפשרות להסיק מעצם ארוע התאונה כאילו עבודתו של התובע כללה, באופן רגיל, גם טיפול במשאיות. הטיפול נעשה, כאמור לעיל, על ידי עומר וסובחי. .12מהחלק האמין של חומר הראיות לא עולה כל הבדל בין עיסוקיו של התובע טרם התאונה לבין עיסוקיו שלאחר התאונה, מלבד העובדה שלאחר התאונה התובע נמנע מלהחליף את סובחי או את עומר כשהם נעדרו (כשגם טרם התאונה החלפות אלה היו נדירות). יתרה מכך, בהתחשב בעובדה שהתובע כבעלים של העסק היה זה שניהל אותו, נראה שהעיסוק במכירת המשאית הוא חלק מעבודתו כמנהל. המשאית נמכרה בחודש מאי 1995(כך לפחות העיד התובע), ועל כן, ברור כי לפחות בכל הנוגע למכירת המשאית, הרי שימי אי-הכושר לא מנעו מהתובע לעסוק בעבודתו כמנהל העסק. .13מטרת תשלום דמי הפגיעה היא להבטיח שמקור הפרנסה של המבוטח לא ייפגע באופן דרסטי כתוצאה מאי-כושר לעבודה שנגרם בשל פגיעה בעבודה במשך 26השבועות שלאחר הפגיעה. אדם שעיקר עבודתו מתבטא במסירת סידורי עבודה בעל פה ובתשלום משכורות, ואשר גם לאחר שנפגע בתאונת עבודה מסוגל להמשיך את עבודתו באופן דומה למה שנהג קודם לתאונה, ואף עושה זאת בפועל, אינו זכאי לדמי פגיעה, שכן תאונת העבודה לא השפיעה על מסוגלותו לעבודה ועל השתכרותו. דמי פגיעה (שאינם מופחתים) אמורים להיות משולמים לעובד עצמאי רק אם אינו כשיר לעסוק במשלח ידו. התובע, כאמור לעיל היה מסוגל להמשיך לעסוק במשלח ידו ואף עשה זאת. .14לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. .15אין צו להוצאות. .16כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30יום מיום שפסק הדין יומצא לו.דמי פגיעה