דיון ראיות - בקשה למעצר עד תום ההליכים

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא דיון ראיות - בקשה למעצר עד תום ההליכים: בקשה למעצר עד תום ההליכים. דיון לראיות. בטרם אדרש לראיות בהליך זה, יש להזכיר מושכלות ראשונים: א. התביעה אינה אמורה להוכיח הנטען כלפי המשיבים, מעל לכל ספק סביר. בגדרו של הליך זה לא נקבעות חפותו או אשמתו של הנאשם. הבחינה היא של חומר ראייתי גולמי שטרם עבר את העיבוד של ההליך פלילי. ראיה לכאורה היא ראיה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי אשר יוצא מהכוח אל הפועל בעתיד בסיום ההליך המשפטי. הראיה נבחנת מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד. בבוא העת העדים יעידו והמומחים יחוו דעתם. ראה בש"פ זאדה 8087/95 פ"ד נ(2), 133. ב. ראיות נסיבתיות נבחנות על דרך ההיגיון, ניסיון החיים והשכל הישר. הן משלימות זו את זו עד ליצירתה של התמונה השלמה. מקום בו המסקנה המרשיעה אינה היחידה האפשרית, תוכרע הכף לזכות הנאשם. בית משפט אינו מתיימר לפסוק על פי וודאות מוחלטת. גם אם "הפאזל" אינו מושלם , אין בכך בהכרח לפגום בהבנת האירועים. ע"פ 6864/03, ע"פ 6878/03 רוקנשטיין וחביב נ. מדינת ישראל. כך בהליך עיקרי ומקל וחומר בהליך הביניים אשר בפניי. בשל גודש הפרטים והמספרים, ועל מנת להקל על הקורא, יכונו מכאן ואילך המשיבים בשמותיהם הפרטיים. משיב 1 ייקרא שלמה, משיב 2 ייקרא מרדכי, משיב 3 יכונה אופיר ומשיב 4 ייקרא יצחק. ביום 09.10.11 סמוך לשעה 15:18, נפגשו המנוח אבי דוד ז"ל ומרדכי במסעדת "בשרים גריל ישראלי" ברחוב רוטשילד 45, בת-ים. השניים ישבו ליד שולחן ושוחחו ביניהם. אותה שעה, ישב שלמה בשולחן אחר קרוב אליהם. סמוך לשעה 15:36, קרא שלמה למרדכי לשיחת טלפון אשר התקבלה עבורו. מרדכי התרחק מהשולחן בו ישב המנוח וכעבור שניות ספורות נורה המנוח למוות על ידי אלמוני. התביעה טוענת כי אין מדובר בצירוף מקרים וכי נסיבות נוספות מוליכות לכלל מסקנה כי המשיבים כולם קשרו קשר לפשע, ביחד עם אחרים, לרצוח את המנוח. עד כאן עניינו של האישום הראשון המייחס למשיבים העבירות הבאות: רצח -עבירה לפי סעיף 300 (א)(2),קשר לפשע או לעוון -עבירה לפי סעיף 499(א)(1) והחזקת נשק -עבירה לפי סעיף 44(א), כולם לחוק העונשין, התשל"ז-1977. האישום השני עניינו עבירות דומות והוא מיוחס למשיב 1 בלבד. ביום 19.12.11 נפגשו שלמה והמנוח יצחק גפן ז"ל בתחנת הדלק "פז" שליד בית החולים וולפסון בחולון. בשעה 17:39 הגיע המנוח לתחנת הדלק ולאחר זמן קצר התיישב עם שלמה ליד שולחן מחוץ לחנות "YELLOW" שבתחום התחנה. בחלוף דקות ספורות הגיע אלמוני למקום כשהוא רכוב על אופנוע וירה למוות במנוח. גם כאן טוענת התביעה כי אין מדובר בצירוף מקרים וכי שלמה משך את המנוח בתואנות שווא לפגישה אשר נועדה להביא למותו. הראיות לאישום הראשון: אין מחלוקת כי אבי דוד נורה למוות במהלך פגישה עם מרדכי במסעדה, כאשר שלמה ואופיר נוכחים במקום. שלמה ישב בשולחן סמוך אליהם, ולעומתם אופיר המתין במכונית. התביעה אינה יודעת מהו המניע. היא אינה טוענת כי מי מהמשיבים ירה במנוח. כך גם אין באמתחת התביעה אמרות מפלילות תוצר החקירה או האזנות סתר. נדבך אחר נדבך פרש התובע המלומד עו"ד קורצברג את ראיותיו, ראיות המבוססות בעיקרן על עבודת חקירה כפי שהיא מכונה בלשון המשטרתית "מדל"ת" (מודיעין ללא תוכן). אלה אם כן, הנדבכים המשמשים את התובע בטיעוניו: מחקרי תקשורת. התנהגות המשיבים כפי שנצפתה במצלמות האבטחה השונות. שתיקת המשיבים בחקירה. ראש וראשון לכל יש להפנות לרצף האירועים המותיר את הקורא פעור פה נוכח המקריות או שמא "המקריות". א. ביום הרצח נדבר מרדכי עם המנוח בשעה 13:20 להיפגש עימו במסעדה. ב. מרדכי, אשר הגיע למסעדה ביחד עם חבריו, לפני המנוח, בחר לשבת במרפסת המסעדה בשולחן הקיצוני ביותר בצד מערב, שולחן המשיק לאחד מנתיבי הגישה הרבים אל המסעדה. כאן יוער כי למסעדה גישה מכל רוחות השמיים. ג. דקות ספורות לאחר הגעת המנוח הגיח המתנקש האלמוני וירה למוות במנוח, זאת לאחר שמרדכי נקרא מאת השולחן על ידי שלמה שניות לפני הרצח. ד. אין בפי באי כח המשיבים תשובה, לצירוף המקרים הנוסף: כיצד ידע המתנקש על דבר הפגישה אשר תואמה אך זמן קצר קודם לכן. ה. אין לסניגורים תשובה לצירוף המקרים הרביעי: כיצד זה נחסך מהמתנקש לתור אחר קורבנו מבין יושבי המסעדה. המתנקש הגיח מחלקה האחורי של המסעדה בשביל גישה, אשר השיק בדיוק לשולחן בו ישב המנוח. ו. כיצד זה אירע שהמתנקש הגיע למרפסת המסעדה בדיוק כאשר זו התרוקנה מיושביה. על מנת לסבר את העין יש לציין כי עד לרגע ההתנקשות שקקה המרפסת חיים. סועדים לצד מלצרים. כאשר אלה פינו את המרפסת, רק אז ובאותו רגע הגיח המתנקש. הנה כי כן, ארבע עובדות בסיסיות עליהן אין עוררין, המותירות אותך תמה ומשתומם בדבר מקריותן: א. דבר היוודע הפגישה למתנקש זמן קצר ביותר לאחר שנקבעה. ב. השולחן הפינתי שנבחר על ידי מרדכי. ג. השביל שנבחר על ידי המתנקש והמרפסת הפנויה. ד. הנס שפקד את מרדכי שעה שעזב את השולחן שניות ספורות קודם לירי. התובע טוען כי לא יד המקרה בפנינו. עוד הדגיש כי הוא נושא באמתחתו ראיות דוממות נוספות אשר בהצטרף כולן ואפילו חלקן לרצף האירועים המפורט לעיל, יש בהן כדי ליצור מארג ראיות המוליך למסקנה הגיונית, אחת ויחידה: ידם של המשיבים במעשה. מנגד טענו באי כח משיבים, כי יש בקיעים רבים בתשתית הראייתית הלכאורית וכי קיימים תרחישים הגיוניים אחרים. משכך, לשיטת הסניגורים העדר הראיות או חולשתן מחייבים שחרור המשיבים. מלאכה קשה במיוחד ניצבה לפני ההגנה. התברר כי המשיבים, למעט יצחק, שמרו על זכות השתיקה, עובדה אותה מיהר התובע לצרף לטיעוניו. אלה הן אם כן הראיות הנוספות : 1. מחקרי התקשורת : א. בתאריך, או בתאריכים לא ידועים, נרכשו ארבעה טלפונים ניידים ממשווק בשם מישקה. נייד 052-3498313 (להלן: "טלפון 1"), נייד 052-3471994 (להלן: "טלפון 2"), נייד 052-3474087 ( להלן: "טלפון 3") ונייד 052-3498314 (להלן: "טלפון 4"). יושם אל לב כבר בשלב זה כי המספרים של טלפון 1 וטלפון 4 הם עוקבים. ב. הטלפונים אינם רשומים על שם איש ( pre-paid) כך שלא ניתן להתחקות אחר המחזיקים בהם. מקובל, ועל כך אין חולק, כי הם משמשים, בין השאר, לתכלית עבריינית. עד כאן, הנתונים אינם שנויים במחלוקת. ג. לשיטת התובע, הטלפונים התחלקו לשני זוגות, 1 ו-2 ומנגד 3 ו-4. הם החלו בפעילות ביום 5.10.11 ושבתו ממלאכה ביום הרצח, 9.10.11. ההגנה מסכימה לחלוקה לזוגות אך משיגה על מועדי הפעילות וטוענת כי לפני ואחרי התאריכים המצוינים התקיימה פעילות בטלפונים הללו, של קבלת שיחות IN-FORWARD, קרי, השארת הודעה במענה קולי. במענה לדברי הסנגור, השיב התובע כי כוונתו לשיחות בפועל אשר התקיימו בטלפונים הללו. הסניגורים הסכימו עם קביעה זו. הנה כי כן, מצאנו עצמנו למדים כי הטלפונים שימשו לשיחות נכנסות ויוצאות רק מיום 05.10.11 עד יום 09.10.11 שהינו יום הרצח, משל, הטלפונים הגשימו את המטרה לשמה נרכשו. ד. כך הם פני הדברים גם בקשר לשיחות בפועל באותם תאריכים. טלפונים 1 ו-2 דיברו זה עם זה ועם אחרים בעוד שטלפונים 3 ו-4 קיימו קשר ביניהם בלבד. ה. התמונה המצטיירת עד כה הינה כי ארבעת הטלפונים שימשו לתכלית עבריינית מוגדרת. באי כח המשיבים אינם מתכחשים לכך הגם שבפיהם טענה כי אין מדובר ברצח. הקשר של המשיבים לטלפונים: בטרם אדון בראש פרק זה, יש להבהיר כי בכל מקום בו מוזכרות תנועות המשיבים, הן נקבעות בשים לב לאיכון של הטלפונים המוכרים שלהם, לצד הנצפה במצלמות האבטחה. כל אימת שתוזכר תנועה של מחזיק בטלפון מבצעי, היא נקבעת על פי איכונו באנטנה הסלולארית. איכון של טלפון נייד ניתן לקבוע רק כאשר הוא דלוק. כן יש להסב תשומת הלב כי האנטנה הסלולארית "משכנות פז בת ים", אשר תוזכר מעת לעת בהחלטה, מכסה את זירת הרצח. א. אין מחלוקת כי יצחק החזיק בטלפון 2. ב. יש לקבוע כי אופיר, חברו הטוב של יצחק החזיק בטלפון 1 על פי תנועות הנייד המוכר של אופיר ביום הרצח. בכל מקום בו היה הנייד של אופיר, היה גם טלפון 1. לאחר הרצח החל מסעם של שני הטלפונים, המבצעי והמוכר, דרך נקודות שונות עד הגיעם לביתו של אופיר בבת ים. ג. לאחר שקשרנו את אופיר ואת יצחק לטלפונים 1 ו-2, יש עוד להוסיף כי השניים חברים וידידים משכבר הימים והם חלקו בעבר פעילות משותפת, מותרת פחות ומותרת יותר. ד. ארבעת הטלפונים - 1, 2, 3, 4 - היו בזירת הרצח תחת חסות האנטנה "משכנות פז". אופיר ויצחק היו במקום, אופיר על פי הנצפה במצלמות האבטחה ויצחק על פי האיכון. התובע טוען כי שלמה אחז בטלפון 4 ואילו טלפון 3 הוחזק בידי המתנקש האלמוני. יש לציין כי בתחילה סבר התובע ששלמה אחז בטלפון 3 והמתנקש בטלפון 4, זאת לאחר שנוכחנו לדעת על פי פעילות שהייתה שעתיים קודם לכן, במהלכה נדד טלפון 3 עם מרדכי ואופיר ממשכנות פז אל אזור מגרש הבקבוקים בבעלות משותפת למרדכי ושלמה בעוד טלפון 4 נותר במשכנות פז. הואיל ושלמה היה כבר במגרש, על דרך האלמינציה הגענו למסקנה השגויה כי טלפון 4 הוחזק על ידי המתנקש. מאוחר יותר, על פי בדיקה נוספת שנערכה ואשר על ממצאיה ולקחיה נעמוד מאוחר יותר, למדנו, כטענת התובע, ששלמה החזיק בטלפון 4 והמתנקש בטלפון 3. ה. האם טלפונים 3 ו 4 קשורים כלל לרצח . הטלפונים החלו בפעילות, כאמור לעיל, ביום 5.10.11 ושבתו ממלאכה בדקת הרצח . הטלפונים אוכנו ביום 5.10.11, בשעות הערב, ביום בו החלו בפעילות, כאשר הם נעים אחר המנוח. הטלפונים אוכנו בשעת הרצח באתר משכנות פז, שם מצויה המסעדה. גם חלוקת האתר לרחובות משנה מוליכה את הטלפונים לרחוב רוטשילד שם מצויה המסעדה. הטלפונים החלו בפעילותם ביום 5.10.11 שעה 18:18 בתנועה אחר המנוח וסיימו מלאכתם ביום 9.10.11 בדקת ההתנקשות במנוח. הדעת נותנת אם כן כי טלפונים 3 ו-4 אכן קשורים לרציחתו של אבי דוד. ו. הקשר שבין טלפונים 3 ו-4 לבין המשיבים. כאמור לעיל, שעתיים קודם לרצח, נדד טלפון 3 מאתר "משכנות פז" לאתר "סונול קוממיות" (עמל 10) לצידם של מרדכי ואופיר. קרי, מעבר מאיזור אנטנה אחת לאיזור אנטנה אחרת.לא יכולה להיות מקריות בנקודה זו. בתחילה טענה ההגנה כי המתנקש לא אחז בטלפון , כך מכל מקום עלה לכאורה מהודעתו של עד הראייה ממן אשר אמר כי המתנקש לא אחז דבר בידו. על כך השיב התובע כי המתנקש, כדרכם של חובשי קסדות דיבר באמצעות הטלפון המורכב בקסדתו, כפי שרוכבי אופנוע נוהגים. אישוש מפתיע לטענת התובע בא מפי ההגנה דווקא. כאשר הקשיתי על ההגנה כיצד זה ידע המתנקש מראש היכן במסעדה יושב המנוח, נתקבלה התשובה כי אלמוני שהיה במקום דיווח לו על כך. אין דיווח בנסיבות האירוע אלא בטלפון נייד ורק על-ידי מי שמצוי מרחק מטרים ספורים מהמנוח שהרי האלמוני דיווח גם על התרוקנות המרפסת מיושביה. 3. שלמה נצפה במסעדה משוחח בטלפון שאינו זה המוכר והידוע שלו. קיימת חפיפת זמנים בין השיחות לבין פעילות ניידים 3 ו 4. 4. נמצאה זהות בין תנועות הניידים לבין שלמה והמתנקש. מחקרי התקשורת גילו כי בדקות שקדמו לרצח, נייד 4 היה סטאטי, בדומה לשלמה שישב במסעדה ואילו נייד 3 היה בתנועה בדומה למתנקש. 5. השיחה השניה והאחרונה בת 8 דקות לערך, מהמתנקש לשלמה, נועדה לתכלית משולשת: דיווח על מיקומו של הקורבן, בחירת העיתוי הנוח להתנקשות, שהרי מרפסת המסעדה שקקה פעילות כפי שהדבר נצפה בסרט -סועדים ומלצר - ולאחר שאלה יפנו את המקום יבוא האות לחילוץ מרדכי מהשולחן וההתנקשות עצמה. זו הסיבה ששלמה אינו אוחז בטלפון בכל שמונה הדקות אלא רק מעת לעת, משום שאין צורך בכך שהרי עליו לדווח למתנקש בקו פתוח מתי תתפנה המרפסת מיושביה. כאן יש להדגיש כי שלמה לא נצפה במהלך 8 הדקות מחייג ולו פעם אחת כל אימת שהצמיד את המכשיר לאוזנו. על כן יש לקבוע כי מדובר בקו פתוח. גם כאן נמצאה חפיפה בין טלפון 4 למכשיר אותו אחז שלמה. קדמה לשיחה זו שיחה ראשונה קצרצרה בשעה 15:25.השיחה עולה ממחקרי התקשורת, שיחה שיצאה מטלפון 4 לטלפון 3. התובע הגדיר אותה כשיחת תיאום. עו"ד דרחי טען רבות בנקודה זו. דו"ח הצפיה של השוטר, אינו מאזכר שיחה זו וצפיה בסרט אינה מאששת טענת התובע. על כן, לשיטת הסניגור, הואיל ו-2 השיחות כרוכות זו בזו, משנשמטה האחת, דינה של השניה להיעלם. אין בידי לקבל טיעון זה. צפיה בסרט מעלה כי שלמה ישב לצד שני סועדים מחוץ למסעדה. הם ,החלון וסועדים אחרים אשר הלכו בתוך המסעדה חצצו בין שלמה לבין המצלמה. לשם השוואה יש לומר כי במהלך השיחה השניה פינו את המקום הסועדים שישבו איתו והוא העתיק את מקום מושבו צמוד לחלון המסעדה כך שניתן היה בקלות יחסית לעקוב אחר תנועותיו. כך או כך אין בסרט הוכחה ששלמה לא אחז בטלפון בשעה 15:25. על כן, משנקבע כי עשה שימוש בטלפון ב 8 הדקות שקדמו לרצח, יש להסיק כי עשה כן גם בשעה 15:25 בשיחה הראשונה. על מנת להבהיר ולחדד נקודה זו, יש לומר את הדברים הבאים: נצא מתוך הנחה כי לא נערכה השיחה הראשונה בשעה 15:25. האם די בשיחה הארוכה בת 8 הדקות כדי לקשור את שלמה לטלפון 4. התשובה לכך חיובית, הן לאור משך השיחה, מיקום הטלפון תחת האתר, מהות הדיווח והיות שלמה סטאטי. על כן, קבעתי כי אם לא הוכח פוזיטיבית שהוא לא אחז בטלפון בשעה 15:25 - הוסתר על ידי אנשים - אין כל מניעה לקשור אותו לשיחה באותה שעה. 6. לא נעלמה מעיניי התמיהה כיצד זה עבר טלפון 4 לשלמה וטלפון 3 למתנקש, אם הייתה סברה הפוכה קודם לכן. תשובתי והערכתי הינן כי ביסוד הסברה עמדה ההנחה השגויה, כי רק מרדכי ואופיר לבדם שבו מאתר משכנות פז למגרש הבקבוקים שעתיים לפני הרצח. כזכור, שניים נוספים, אלמונים, היו שותפים לקשר, שני רוכבי האופנוע שאחד מהם ירה במנוח. הגיוני הוא כי אחד מהם, התלווה עם טלפון 3 למרדכי ואופיר במעבר מאתר משכנות פז למגרש הבקבוקים המצוי בסונול קוממיות, בעוד שחברו נותר עם טלפון 4 באיזור המסעדה. מצאנו, אם כן, כי ההנחה המקורית הייתה שגויה. ביאור זה מסביר את אשר אירע ב-5.10. בשעות הערב, בשעה שטלפונים 3 ו-4 נעו בעקבות המנוח עת מרדכי חלף במקום. לא הייתה מחלוקת כי מרדכי לא אחז במי מהטלפונים 3 ו-4. המסקנה הינה כי המתנקש וחברו הם שאחזו בטלפונים 3 ו 4. טלפונים 3 ו-4 הוחזקו אפוא לסירוגין על ידי המתנקש וחברו מחד לשם זיהוי הקרבן כדרך משל, ועל ידי שלמה והמתנקש מאידך, הכל לפי הצורך המבצעי. לבסוף, עם שוב בני החבורה לאזור המסעדה, לפני הרצח, קיבל שלמה את טלפון 4 מחברו של היורה וטלפון 3 נותר בידי המתנקש. טלפונים 3 ו-4 שוחחו ביניהם בלבד, אפשר שעל מנת שלא להרחיב את מעגל יודעי הסוד וכן על מנת למנוע מהמשטרה בחקירתה ולו קצה חוט דרך טלפונים אחרים. הקשר בין טלפונים 1 ו-2 לבין 3 ו-4 : א. הם התחילו את פעילותם וסיימו אותה, לענין הוצאת וקבלת שיחות,באותם מועדים. ב. המספרים של טלפונים 1 ו-4 עוקבים, למרות שכל אחד מהם השתייך לזוג אחר. ההסתברות כי רק מקרה הוא שהשניים הללו, שכל אחד מהם משתייך לקבוצה אחרת של 10,000 מספרים, יימצאו יחדיו באותן נסיבות, מיקומם הגיאוגרפי ומועדי פעילותם , הסתברות זו קלושה ביותר. ג. כל הטלפונים נמצאו באתר משכנות פז בזמן הרצח. לאלה יש להוסיף את הימצאו של אופיר המחזיק בטלפון 1 לצד אחיו שלמה המחזיק בטלפון 4. כל אימת שאנחנו מזכירים את שלמה, יש לזכור כי אופיר ומרדכי מצוים עימו. באשר ליצחק, אייחד מילים בהמשך ההחלטה. מצאתי נסיבה נוספת והיא אופן החניית המכונית על ידי אופיר בשעה שהשלישייה הגיעה למסעדה. אופיר יכול היה בתנועה רצופה להחנות את המכונית לצד מכונית מסחרית לבנה שהייתה שם, אולם התוצאה הייתה שהמכונית הייתה חונה עם חלקה האחורי אל כיוון הנסיעה. תחת זאת, רואים בסרט כי אופיר טרח ותימרן את המכונית באופן שהחנייה תהיה עם החזית אל כיוון הנסיעה. כתוצאה מכך, לאחר הירי, מרדכי ושלמה זינקו אל המכונית אשר הייתה כבר מונעת וזו יצאה לדרכה במהירות. התובע המלומד רשאי היה להסיק מסקנות באשר לתוכנן של השיחות, גם אם אין לנו תיעוד של השיחות הללו. לדוגמא, אישר בא כח משיב 2 כי זה הזמין את המנוח לפגישה, למרות שאין בידינו האזנה של שיחה זו. די בעיתוי של הקשר הטלפוני שנוצר בין השניים, בטלפונים המוכרים , ובפגישה אשר באה לאחר מכן, כדי לאשש את המסקנה ההגיונית כי זו הייתה תכלית השיחה. טענות אחרות של ב"כ המשיבים: א. ב"כ המשיבים טענו כי העובדה שאופיר ויצחק עשו שימוש בטלפונים המוכרים, טרם הרצח, שימוש שיש בו לכאורה הפרה של המידור, היא המעידה כי תמי לב היו השניים. חוששני, כי בטענה זו יש פח יקוש. אם אכן היו תמי לב, מדוע מיהר אופיר להתקשר ליצחק בטלפון מבצעי, דקות ספורות לאחר הרצח. הדעת נותנת כי הוא דיווח לו על דבר הרצח. ואם אכן זה היה תוכנו של הדיווח, מדוע נדרש לטלפון המבצעי אם לא היה לו קשר לרצח. עוד יש להקשות מדוע טען יצחק בחקירתו ובתשאול, שהוא שמע על הרצח "בחדשות". עוד יש לשאול בקשר ליצחק מדוע הרחיק עצמו המטלפון המבצעי.ראה הודעתו מיום 13.3.12 שורות 143 -144. אין הדבר מעלה או מוריד אם יצחק נכח בזירת העבירה או שמא בביתו המצוי בתחום האנטנה. יצחק נמנה על ה"מעגל הפנימי" של החבורה. (ראה לענין זה ע"פ 4389/93, 4497/93 מרדכי ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד נ עמ' 250). אין הכרח כי יצחק יהיה נוכח בזירת העביר עצמה, על מנת להטיל עליו את האחריות הפלילית. ב. עוד טענו ב"כ המשיבים כי לטלפונים 5, 6 ו-7 מאפיינים זהים לאחרים המוזכרים לעיל וכי ככל הנראה מדובר בהתארגנות עבריינית לביצוע עבירות רכוש. על כך יש להשיב כי אף לא אחד מהם עונה על כל הפרמטרים וגם אם כן, אין בכך כדי להפריך את טענות התביעה. ג. טוען ב"כ משיב 1 כי התנועה בתוך הסקטורים - חלוקת המשנה לרחובות באיזור האנטנה - אינה חופפת בהכרח את הנטען על ידי התביעה לגבי משיב 1. על כך יש להפנות לדבריו שלו כי קיימת תזוזה בתוך טווח האנטנות. הדברים יובהרו על ידי המומחים במהלך שמיעת הראיות. ד. עוד תוהה הסניגור, מדוע היה צורך להמתין דקות ארוכות מאז הגעת המנוח אל המסעדה ועד להתנקשות. התשובה לכך כפולה: על המתנקש היה להגיע למסעדה דבר שהצריך זמן קצר. כמו כן היה צורך להמתין עד אשר יפנו הסועדים האחרים את מרפסת המעדה. נסיבות נוספות המפלילות את המשיבים: א. נטען כי המנוח היה ידידו הטוב של מרדכי. זה, בשעה שראה שחברו נורה, לא התעכב ולו לשנייה, על מנת לעמוד על מצבו. יש לזכור כי המתנקש נמלט. ואם תאמר כי מרדכי חפץ למלט את נפשו, מדוע, למצער, לא הזעיק עזרה ולא שב לאחר מכן, על מנת לברר מה ארע את ידידו הטוב. ראה לדוגמא התנהגות חברו של המנוח, אשר בתחילה נמלט מהמקום, אך שב, כעבור דקות ספורות, למקום. ב. שלמה היה מעורב בפלילים לא מעט ובכל חקירותיו נהג למסור גרסה. זאת הפעם, בניגוד לעבר, נמנע מלעשות כן. אכן, משיב 4, יצחק, לא נצפה במצלמות האבטחה בשעת הרצח. בניגוד לחבריו, הוא מסר גרסה בגדרה הוא מרחיק עצמו כליל מהאירוע. לדבריו, על הרצח שמע בחדשות. עם זאת, משכרכנו אותו לטלפונים המבצעיים ולאפיונם, לשהותו באיזור ולעובדה כי הוא מרחיק עצמו מהטלפון המבצעי, לגביו אין מחלוקת כי הוחזק על ידו, הרי שאין מנוס מהקביעה כי הוא נמנה על חבורת הקושרים. אפשר שבנסיבות רגילות, אי אזכור הטלפון המבצעי היה מתקבל בהבנה נוכח רצונו של משיב 4 שלא לקשור עצמו לפעילות פלילית. אולם, בנסיבות מקרה זה, מקבלים הדברים משמעות אחרת, בהינתן כל הנתונים המפורטים לעיל. אין מקום להידרש לכל התרחישים שהוצגו על ידי ב"כ המשיבים משום שאין באף לא אחד מהם מענה למשנה הסדורה שהוצגה על ידי התביעה. ראיה לכך היא חילוקי הדעות שנתגלעו בין ב"כ המשיבים לבין עצמם בשאלות יסוד כגון: האם טלפונים 3 ו-4 קשורים לתוכנית הרצח והאם המתנקש קיבל דיווח בזמן אמת באמצעות טלפון נייד בשעה שהתקרב למקום. לא הכרעת דין באתי לכתוב, אלא סקירת הראיות הגולמיות והערכת טיבן. הלכה היא כי "נוכחותו של אדם במקום ביצועה של עבירה, כשהיא לעצמה, הרי היא עובדה נייטראלית. (על התביעה להוכיח) שנוכחותו נועדה לסייע למבצע העבירה באחת מדרכי הסיוע... אך אם הנוכחות, כעולה מן הנסיבות האופפות אותה, איננה מקרית, יש בה- בנוכחות גופה- כדי להוות הוכחה לכאורה, שהיא אכן נועדה לסייע למבצע העבירה באיזו מדרכי הסיוע המוכרות... ובמקרה אשר כזה מוטל על הנאשם לסתור את ההנחה הלכאורית, המסתברת מן הנסיבות, ושעל פי ההיגיון וניסיון החיים מעידה היא עליו, שנוכחותו במקום ביצוע העבירה נבעה משותפותו לעבירתו של המבצע. משנוצרה ההנחה האמורה, הנאשם "רשאי להביא ראיות, או ליתן הסברים, שיש בהם כדי להראות, כי ההנחה ההגיונית אינה הגיונית כלל ועיקר, או כי עוצמתה של ההנחה, לאור הסבריו, אין בכוחה לקיים את מידת ההוכחה הנדרשת במשפט הפלילי" (ע"פ 319/88 אלמליח נ' מדינת ישראל, פד"י מג(1) 693, 698, פסקה 8). חזקה זו הינה בעלת משקל אף כאשר דנים במעצרם של נאשמים עד תום הליכים (ראו למשלך בש"פ 8205/02 איסאקוב נ' מדינת ישראל, בש"פ 7986/01 מדינת ישראל נ' ביטון, בש"פ 6084/01 אלהוזייל נ' מדינת ישראל, בש"פ 5852/01 רואה נ' מדינת ישראל, בש"פ 2649/02 בקייב נ' מדינת ישראל). קמה תשתית ראייתית לכאורית הכורכת את המשיבים למיוחס להם באישום הראשון. לעניינינו יפים דברי כב' השופט חשין ע"פ 4251/94 בן ארי נ' מ"י, פ"ד מט (3) 45, 9-128: "ראיה פלונית נוטה לכיוון הרשעה, וכך הן ראיות פלמונית, אלמונית, צלמונית ותלמונית. כל אחת מאותן ראיות עשויה להתפרש - כשהיא לעצמה - גם כאירוע בלתי צפוי ובלתי נחזה, כתעתוע ממעל. ואולם שרשרת של תעתועים אינה חזון נפרץ וממילא מקרבת היא אותנו אל הרשעה ואל סילוקו של ספק סביר... מעשה אל ודבר ה' אינם חזון נפרץ, וכאשר "מעשי אל" (כנטען) באים בזה אחר זה בשרשרת נסיבות שכל אחת מהן לעצמה מצביעה אל עבר אשמתו של נאשם, נאמר אנו כבני אנוש - כי יש להרשיע אותו נאשם וכי לא ניטע ספק סביר בלב. אכן, יד המקרה, מעשה אל, אצבע אלהים, מחזה תעתועים, כאשר באים הם בזה אחר זה באותה מערכת עצמה, אין הם אך מצטרפים האחד אל רעהו אלא כופלים הם אלה את אלה. כך הופכת מקריות לחוקיות, וערכה של טענת תעתוע ממעל שואפת לאפס". וכן הכלל כי: "ניסיון החיים מלמד, כי מבצעי עבירה - ובמיוחד עבירה חמורה - אינם מזמינים "משקיפים" לארח להם לחברה בעת ביצועה של עבירה; וכל עוד לא מוכח אחרת - רשאי בית המשפט לראות ב"נוכחות" כאמור, בסיס לקביעת אחריות לביצוע העבירה (עיין: ע"פ 319/88, פד"י מג(1) 698, אלמליח). אשר על כן, לשיטתי, חזקה על מי שנוכח ל"צידו" של רוצח במקום שבו מתבצע רצח, כי "נוכחותו" שם לא הייתה "נוכחות תמימה", אלא "נוכחות מכוונת" הנעוצה במעורבות במתרחש; וזאת כמובן, כל עוד לא יוכח אחרת ולו גם על דרך הספק בלבד". (ע"פ 3006/96 מטיאס נ' מ"י, דינים עליון 1997 (6) 513). על השתיקה בחקירה: השתיקה מהווה חיזוק לראיות. "השותק - יש לו מה להסתיר". ראה לעניין זה ע"פ 1707/08 אריש נ' מדינת ישראל (לא פורסם). "ואחזור על שנאמר בע"פ 1707/08 אריש נ' מדינת ישראל (לא פורסם) כי "אין צורך להכביר מלים על כך שככלל, והחריגים יהיו נדירים, יסבור בית משפט כי השותק - יש לו מה להסתיר". אכן, שתיקתם של המשיבים עשויה לחזק את הראיות נגדם, כאמור בנוסח האזהרה בסעיף 28(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. בבש"פ 8638/96 קורמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 200 - א"ר) ציין השופט זמיר (עמ' 260), כי "נאשם שיש נגדו ראיות לכאורה בדבר ביצוע עבירה חמורה 'אינו יכול ליהנות משני העולמות בעת ובעונה אחת; גם לשתוק, על אף הנטל הרובץ עליו להפריך את חזקת המסוכנות, וגם להשתחרר מן המעצר על אף שהוא נותר בחזקת מסוכן". ראה לעניין זה גם בש"פ 4116/11 קלטשי נ' מדינת ישראל ובש"פ 184/12 מדינת ישראל נ' אטיאס. אולם בדברים הללו, לא די. יש לערוך אבחנה ברורה בין מי שהראיה המזכה, לשיטתו, נתונה לחסדיהם של החוקרים בהם הוא חושד - כפי שנרמז על ידי הסנגורים - לבין חשוד שהראיה המזכה מצויה בידיו, תרתי משמע, אך הוא נמנע מלהציגה. בידי משיב 1, אם אכן הדברים נכונים, ראיה חפצית ,טלפון מבצעי עלום, לפיה שיחות הטלפון עובר לרצח, אינן קשורות כלל לקיפוד חייו של המנוח או למתנקש. חרף זאת, וחרף הקלות בה יכול היה להדוף את החשדות, הוא מתעטף בשתיקה בשעה שחירותו לשארית ימי חייו מונחת על הכף. ההימנעות מלומר עם מי היה בקשר בדקות הקריטיות,נתון שעל נקלה ניתן לאמתו ללא קשר לרצונם הטוב של החוקרים, מעידה בעליל כי אין בפיו של משיב 1 כל בשורה ולא בכדי הוא ממלא פיו מים. השתיקה אפוא, במקרה זה, עושה דרכה מהמעגל החיצוני של הראיות אל המעגל הפנימי ומשיקה על דלתותיו. הטעמים שהושמעו על ידי באי כח המשיבים לפיהם, לא היה ברצון המשיבים לסבך אחרים - במה? בעבירות רכוש? - או שאין למשיבים אמון בחוקרי המשטרה, הטעמים הללו אינם מחזיקים מים שעה שעל הכף מונח אישום ברצח עם העונש הקבוע בחוק לצידו. המסקנה אם כן הינה כי למשיב 1 וממילא ליתר המשיבים, יש מה להסתיר. "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע, אם לא יגיד ונשא עוונו" (ויקרא, ה, א) שתיקה כהודאה: כלל זה מובא גם ברמ"א בחושן משפט סימן פ סעיף א בשם תשובת הרא"ש וכן שם סימן פא סעיף ב. בגמרא בכתובות דף יד ע"ב מובאת מחלוקת תנאים אודות שתיקה בעת מריבה, תנא קמא סבר: "כל פסול דקרו ליה ושתיק - פסול" (רש"י: "דהודאה היא")- היינו, אדם שלא מוחה נגד אלו שמכנים אותו כפסול, משמע שמודה שהוא פסול. יפים לעניין זה דברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק יט הלכה כב אשר פסק: "כל שקורין לו ממזר ושותק וכו' חוששין לו ולמשפחתו ואין נושאין מהם אא"כ בודקין כמו שביארנו"- קרי: אדם שלא הגיב על כך שכינו אותו ממזר, עולה מכך החשש שמא הוא ממזר ואסור להתחתן עמו. שו"ת הרא"ש, כלל קז, סימן ו. מבקר הרא"ש את שתיקת רבי ישראל והתחמקות מלענות על תשובות בסכסוך עם ר' שלמה בן אלבגל, באומרו: "וצריך הנתבע להשיב על כל מה שישאל הדיין. ואם אינו רוצה להשיב לדיין, ומכסה ומעלים דבריו ומשיב תשובות גנובות, כדי שלא יוכל הדיין לעמוד על אמיתת הדין, מה יעשה הדיין? לזכותו אי אפשר, מאחר שנראה לו דין מרומה... ואם יסתלק מן הדין היינו זכות, כי בזה יפטר, אם שום דיין לא יזקק לדונו מפני שהוא טוען ברמאות ואינו רוצה להשיב על חקירות ודרישות, ונמצא חוטא נשכר.(הדגשה שלי - צ.ק.) בהמשך אומר הרא"ש כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ועליו לפעול על פי שיקול דעתו. כאשר נתבע איננו משתף פעולה הדבר עומד בעוכריו, והדיין רשאי לפעול "כאילו" השיב הנתבע והתברר ששיקר: "וכיון שנראה לדיין שאם היה זה משיב על שאלותיו היה הדבר מתברר, ומחמת שלא יתברר הוא כובש דבריו, ויעשה הדיין כאלו השיב ונתברר שקרו, ויחייבנו מאומד הדעת... מאחר שהעדר הבירור בא מחמת רמאותו שאינו רוצה להשיב על חקירות ודרישות כדי שיתברר שקרו..." האישום השני הרצח השני ארע כחודשיים לאחר הרצח הראשון. הוא מיוחס למשיב 1 בלבד (להלן: "המשיב") מצופה היה ממי שנכווה כמעט באש קטלנית, לשיטתו, כי יישמר לנפשו ויחדל מפגישות במקומות פתוחים. במיוחד נכונה קביעה זו כאשר, הוא הוזהר כי מבקשים את נפשו. ביום 19.12.11 נרצח יצחק גפן ז"ל במהלך פגישה עם המשיב בתחנת הדלק "פז" שליד בית החולים וולפסון בחולון. את אשר ארע ניתן לראות בסרטון מצלמות האבטחה השונות. מדו"ח סריקת מצלמות מאת רז אזרד, להלן השתלשלות האירועים: א. 17:33:28 - מצלמת אולם - מגיע קטנוע בצבע שחור ופונה שמאלה לתחנת הדלק. ב. 17:33:46 - מצלמת כניסה - הקטנוע מסעיף א, ועליו שני רוכבים, נכנס לתחנת הדלק. ג. 17:33:56 - מצלמה כללית - הקטנוע עוצר בסמוך לחנות "yellow", מוריד גבר אשר לאחר הורדת הקסדה מזוהה כמשיב ולאחר מכן ממשיך בנסיעתו.יש לציין כי מרגע שהמשיב יורד מהקטנוע, לא נראה הקטנוע עוזב את תחנת הדלק עד לרגע הבריחה סימולטנית עם הרוצחים, זאת על פי המצלמות החולשות על כל יציאה אפשרית מתחנת הדלק. ד. מצלמה כללית - המשיב נראה מבצע מספר שיחות מרגע שיורד מהקטנוע, מסתובב בעצבנות, נכנס ויוצא מהחנות ויושב לסירוגין עם מספר עובדים בפינת הישיבה. ה. 17:36:56 - מצלמת אולם - רכב לבן מגיע מכיוון דרום מסתובב בכיכר ופונה ימינה לכיוון תחנת הדלק. ו. מצלמת כניסה - הרכב הלבן מסעיף ה נראה נכנס לתוך תחנת הדלק, שני גברים נראים בתוכו. ז. 17:37:44 - מצלמה כללית - הרכב הלבן עוצר מול החנות "yellow, ממקום הנהג יוצא המנוח איציק גפן, נראה מתחבק עם המשיב. הרכב נראה מונע (על פי האורות הדולקים) בזמן החיבוק בין השניים מנהל המשיב שיחת טלפון. מ"מצלמה כללית" נראה המשיב נכנס לחנות הנוחות "yellow" לאחר החיבוק כשהמנוח בעקבותיו. מ"מצלמת פנים "yellow"" נראה המשיב ממהר לצאת מהחנות ולנתק את השיחה לאחר שרואה שהמנוח בעקבותיו ואף מגיע אליו. ח. לאחר מכן ניתן לראות את המשיב מבקש מעובדי חנות הנוחות "yellow" לפנות את פינת הישיבה (זאת על פי תנועות הידיים) והם נענים בחיוב. בשלב זה נראים המשיב והמנוח יושבים אחד ליד השני בפינת הישיבה כאשר המשיב עם הפנים לכיוון צפון והמנוח מולו (עם הגב לחנות הנוחות "yellow"). השניים נראים משוחחים. ט. 17:39:40 - מצלמה כללית - נראה אדם בחולצה שחורה מגיע, אומר שלום למשיב ומשוחח איתו כדקה לערך. י. 17:45:04 - מצלמת אולם - נראה קטנוע בצבע שחור עליו שני רוכבים מגיע מכיוון צפון, מסתובב בכיכר ופונה ימינה לכיוון תחנת הדלק. יא. 17:45:30 - מצלמת כניסה - הקטנוע מסעיף י' נראה נכנס לתחנת הדלק. יב. מ"מצלמת פינת ישיבה" המתמקדת במשיב כאשר יושב ומשוחח עם המנוח נראה המשיב צופה בדריכות לכיוון הכניסה ומכין עצמו לבריחה על ידי החזקת הקסדה בידו. מיד כאשר מזהה את הקטנוע פותח בריצה לכיוון דרום. יג. 17:45:32 - מצלמה כללית - במקביל יורד המורכב מהקטנוע (לאחר שהמשיב בורח) ויורה במנוח מספר יריות. המנוח נראה בורח לכיוון כניסת תחנת הדלק ובזמן בריחתו ממשיך היורה לירות לעברו. לאחר מכן עולה היורה בחזרה לקטנוע אשר מתחיל לנסוע לכיוון דרום (יציאה מתחנת הדלק). יד. מצלמה כללית - הגבר שהגיע יחד עם המנוח יוצא בריצה מהרכב ונכנס לחנות הנוחות "yellow". טו. 17:45:43 - מצלמת אולם - נראה הקטנוע עליו מורכב המשיב יוצא ראשון מתחנת הדלק ומיד אחריו יוצא הקטנוע של היורים. לציין כי הקטנוע עליו מורכב המשיב יוצא ראשון ועומד בצורה שעל פניו נראית כאילו מבצעים חסימה בכביש ומאפשרים נתיב בריחה לקטנוע היורים. רק לאחר שהיורים חולפים על פניהם הם ממשיכים בנסיעה לכיוון דרום. בנוסף לכך, נראות תנועות ידיים בין הקטנועים בעת החסימה. טז. מסריקת מצלמה הנמצאת בתוך חנות הנוחות "yellow" המקליטה סאונד, ספר בין שמונה לתשע יריות, ששתי היריות האחרונות נורו בהפרש של כשמונה שניות משאר היריות. יז. 17:45:45 - מצלמת כניסה - לאחר שנורה, נראה המנוח רץ לכיוון צפון בתוך מתחם תחנת הדלק ונופל כעשרה מטרים מהכניסה לתחנה. במהלך הצפייה בסרט, השתדלתי להתנתק מקביעות החוקר ככל שהן נוגעות להתרשמות מהתנהגות המשיב. צפיתי בסרט מספר פעמים. בניגוד לנטען על ידי בא כח המשיב, אין דבר חריג בהגעת אופנוע המתנקש אל החנות. כזכור, טען בא כח המשיב כי העובדה שהאופנוע לא עצר לתדלוק העלתה את חשדו של המשיב. צפייה בסרט מעלה כי המשיב עצמו ומכונית המנוח הגיעו אף הם ישירות לחנות, ללא עצירת ביניים בעמדות התדלוק. ניכר בבירור כי המתנקש לא נדרש לתור אחר קורבנו והוא הגיע ישירות למקום ישיבת המשיב עם המנוח. כאן עולה מאליה השאלה, כיצד ידע המתנקש היכן נמצא המנוח אותה עת. המתנקש הגיע לתחנת הדלק 9 דקות לאחר המנוח. צפייה בסרט מגלה כי המתנקש הגיע למקום בנסיעה רצופה. מכאן ,שהמתנקש לא עקב אחרי המנוח.במצב דברים זה יש להקשות על המשיב מי גילה את אוזנו של המתנקש על דבר הפגישה.המענה לשאלה זו מצוי בהתקשרויות הרצופות אשר בוצעו על ידי המשיב טרם הגעת המנוח לתחנה ואף לאחר הגעתו. עוד ניתן לראות בבירור כי בכניסה לכביש, לאחר ההתנקשות, היו שני האופנועים במקביל. אופנוע המשיב משמאל לאופנוע המתנקש. ניכר בבירור כי אופנוע המשיב פונה בנסיעה איטית ובקשת רחבה ימינה עד לאי התנועה -אופן של חסימה -ואגב כך מסמן בתנועת יד לכיוון אופנוע המתנקש. תהייה נוספת העולה מצפייה בסרט הינה תעוזתו, לכאורה, של המשיב אשר במנוסתו מן המתנקש, נצמד דווקא לאופנועו עד כדי מרחק של מטר אחד. האם מדובר בשיטה זהה לאישום הראשון: כאז כן עתה מזמנים את המנוח לפגישה. המשיב מגיע למקום לפני הקורבן. מקום הישיבה נבחר בקפידה על מנת לאפשר לשלמה לצפות לכיוון הכניסה לתחנת הדלק ומנגד, ליתן למתנקש גישה נוחה ודרך מילוט קלה. מקום ישיבת המנוח היה ידוע מראש למתנקש. גם כאן המתין למשיב נהג מילוט. דפוס פעולה דומה נמצא באשר להתנהגות המשיב לאחר הירי. במקום לנוס למקום מחסה הוא בחר לעוט אל לב הסכנה עד כדי חיכוך באופנוע המתנקש. העובדה שהמשיב הספיק להדביק את המתנקש עוד בטרם הגיעו אל הכביש מלמדת כי המשיב היה ערוך לאירוע הבלתי צפוי. גם מחוות הנימוסים בין השניים, אשר נועדו בפועל להקל על מנוסת המתנקש, מצריכות הסברים אותם לא טרח המשיב לנפק. בשעה 17:45:41 נראה המתנקש במצלמת החנות מתחיל לירות במנוח, הוא ממשיך בירי גם לאחר שהמנוח רץ לכיוון התחנה ומסיט את היד. שומעים תשע יריות, כמו שנכתב בדו"ח של עזר. לאחר שלוש שניות, עולה המתנקש על האופנוע ומתחיל בנסיעה. שתי שניות לאחר מכן המנוח נופל על הרצפה, באותה שנייה אופנוע המתנקשים פתח בנסיעה לעבר היציאה. שמונה שניות לאחר מכן, נשמעות שתי יריות נוספות (מוזכרות בדו"ח של עזר). מהאזנה לקלטת השמע, ניכר כי שתי היריות הנוספות נשמעות בעוצמה פחותה מתשע הקודמות. בהודעת שלום תמים, הוא נכנס לתדלק את האופנוע שלו בתחנת דלק, עמ' 2 שורה 24, נשאל אם יש פרטים שזוכר מהאירוע ומשיב "נראה לי שביציאה ירו עוד 7-8 יריות...". העדות עולה בקנה אחד עם האפשרות שאלה שעלו על האופנוע, יורים עוד שתי יריות. בהודעת ליאור שוקר, אינו עד תביעה, מספר בהודעתו "היורה הסתובב לא יודע אם כייון על האופנוע השני או הזהיר אותו שלא ייסע אחריו". (עמ' 3, שורה 78). גם כאן טורח הסניגור לנפק הסברים אשר לא נשמעו מפי המשיב עצמו.לשיטת הסניגור המתנקש ירה גם לכיוון המשיב. באותה מידה של היגיון ניתן לומר כי 2 היריות האחרונות,אם בכלל נורו לעברו או שמא באוויר, נועדו להעניק למשיב סיפור כיסוי נאות. אכן, דפוס הפעולה אינו זהה לחלוטין לאירוע הראשון. אין חברים מוכרים לקשר, פרט למתנקש ונהג האופנוע ואין טלפונים מבצעיים. חרף זאת, הפגישה בחנות, ההגעה לפני המנוח, בחירת מקום הישיבה, המסקנה בשלב מוקדם מדי כי מדובר בהתנקשות ולא בקונים תמימים והדהירה אל לב הסכנה לאחר הירי, בכל אלה יש להקים תשתית ראייתית נסיבתית המתעצמת מול שתיקת המשיב. בית המשפט העליון הורנו כי במצב בו קיימות ראיות נסיבתיות, יש להסתכל על מכלול הראיות ולבחון את משקלן של הראיות לאחר הרכבתן יחד. ראה לעניין זה בש"פ 8208/04 חסיד נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, מיום 21.09.2004). סוף דבר : נמצאה תשתית ראיית כנדרש לגבי שני האישומים. קיימת מסוכנות סטטורית כמו גם חשש אינהרנטי להתחמקות מהליכי המשפט.לאלה יש להוסיף את השתיקה המעצימה את מסוכנות המשיבים ואת ההרשעות שכל אחד מהם נושא באמתחתו. אני מורה אפוא על מעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. מעצרדיוןבקשת מעצרראיותמעצר עד תום ההליכים