העובד חתם על כתב הויתור להלן: "לכבוד מר X רח אשדוד א.ג.נ., כתב קבלה וויתור 1. הפסקת עבדתי אצלכם, הינה בהתאם להודעתי אליהם בתאריך 23/11/10, ובהתאם לרצוני החופשי, וללא שנתבקשתי על-ידכם להפסיק. 2. קבלתי מכם בתאריך 23/11/10, 7,534 ₪ המהווה תשלום יתרת פיצויי פיטורים חד פעמי, סופי ומוחלט, בגין הפסקת עבודתי אצלכם עבור כל תקופת עבודתי המצוינת לעיל, ולכיסוי כל תביעותיי מכם בגין הפסקת עבודתי. 3. בהתאם לבקשתי להפסקת עבודתי אצלכם, ובתאריך 30/11/10, הודעתם על-כך לשירות התעסוקה והוריתם להם להעביר אליי את כל הכספים שנצברו על-שמי. 4. הנני מאשר בזאת, כי בקבלת סכום זה, זאת לפנים משורת הדין, אני רואה סילוק מלא, סופי ומוחלט של כל המגיע לי מ X (להלן - "המעביד") בעבור כל תקופת עבודתי כאמור לעיל, ובכלל זה בגין פיצויי פיטורין, שכר עבודה, תוספת יוקר, שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי מחלה, מענק בטוח לאומי, והשתתפות בהוצאות ביגוד, ובכלל זה הפרשים כלשהם בגין התשלומים הנ"ל וכן כל תשלום אחר הקשור לעבודתי אצל המעביד וגמר עבודתי אצל המעביד והנובע ממנה, כולל הטבות סוציאליות מכל מין וסוג. 5. הנני מאשר, כי בקבלת הסכום הנ"ל, אני מוותר על כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה כלשהי כלפי המעביד וכי קבלתי את כל המגיע לי מהמעביד עקב עבודתי ב-01/01/09 וגמר עבודתי ב-23/111/10, עפ"י כל דין והסכם עבודה ומכאן ואילך, אין לי ולא תהיינה לי ו/או למישהו אחר בשמי במקומי ו/או מטעמי, כל בקשות ו/או דרישות ו/או טענות ו/או תביעות כלשהן כנגד המעביד ו/או חברי ועד ההנהלה שלה ו/או הפועלים בשמה ובמקומה בהתאם לכל דין בעבר ו/או בהווה ו/או בעתיד. 6. בחתימתי על כתב קבלה וויתור זה אני משחרר את המעביד מכל התחייבות וחוב כלפי. 7. הנני מצהיר כי ידועות לי היטב מלוא הזכויות המגיעות לי עקב עבודתי אצל המעביד וסיום עבודתי אצל המעביד בהתאם לבקשתי, וכי כתב קבלה וויתור זה נחתם על ידי מרצוני הטוב. ולראיה באתי על החתום היום 23 לחודש 11 שנה 2009 הריני לאשר, כי מר X חתם בפני על המסמך הנ"ל מרצונו החופשי. האם החתימה על כתב הויתור תקפה מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא דוגמא לכתב ויתור סיום עבודה: 1. עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגיש התובע תושב תרקומיא אשר בשליטת הרשות הפלסטינאית ובה ביקש לחייב את הנתבע בסכום של 44,666 ₪, כמפורט בכתב התביעה. 2. בתביעה שהגיש התובע בחודש 9/2011, טען התובע כי החל לעבוד אצל הנתבע החל מחודש 12/2008 ועד לחודש 11/2010. יחסים אלה הסתיימו בפיטוריו של התובע על ידי הנתבע וזאת ללא מתן הודעה מוקדמת. התובע צירף לכתב התביעה את מכתב הפיטורים הנושא תאריך 23/11/2010, ובו נרשם: "הנדון: הפסקת עבודה הריני להודיעך על הנדון עקב אי שביעות רצוני מעבודתך". בנסיבות אלה טען התובע, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורי על פי חישוב המפורט בתביעה, בסכום של 6,939 ש"ח ולדמי הודעה מוקדמת בסך של 5,200 ₪. 3. בתביעה נטען עוד, כי הדיווח שהעביר הנתבע לשירות התעסוקה על הימים בהם עבד התובע מידי חודש, היה דיווח חלקי וחסר, שכן התובע עבד מידי חודש 20 יום לפחות, והתשלום המופיע בתלושי השכר אינו משקף כלל את המציאות, שכן שכרו היומי של התובע עמד על סך של 260 ₪ נטו לכל יום עבודה. 4. כתוצאה מהדיווח החלקי והחסר, הפרשות הנתבע לפנסיה עבור התובע במסגרת שירות התעסוקה - הופרשו אף הן בחסר. לפיכך, התבקש בית הדין לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי לתובע בגובה הפרש בין הסכום שהיה על הנתבע להעביר לשירות התעסוקה על חשבון זכויותיו לפנסיה, לסכום שהועבר בפועל. סך הכל ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין ביצוע הפרשות בחסר להבטחת זכויותיו לפנסיה בסכום של 4,027 ₪. 5. לגרסת התובע, במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבע, לא שילם הנתבע לתובע דמי חגים, תשלום עבור ימי חופשה, דמי כלכלה וקצובת הבראה. כן טען התובע, כי הנתבע לא סיפק לו מערכות ביגוד כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה וכן זכאי להפרשי שכר לפי הקבוע בצו ההרחבה בענף הבנייה. 6. בית הדין התבקש לחייב את הנתבע בתשלום עבור ימי חג בסך 5,200 ₪, דמי פדיון חופשה בסך 6,240 ₪, דמי כלכלה בסך של 3,336 ₪, דמי הבראה בסך 4,284 ₪, תשלום עבור ביגוד בסך של 1,600 ₪ והפרשי שכר בסך של 7,840 ₪ 7. בכתב ההגנה טען הנתבע, כי התובע עבד אצלו החל מהתאריך 1/01/2009 וכלה בתאריך 30/11/2010, תקופה של 23 חודשים, כאשר שכרו של התובע עמד על הסך של 154 ₪ עבור כל יום עבודה, שכלל 8 שעות עבודה, ולאחר מכן בחודשיים האחרונים להעסקתו הועלה שכרו ל-174 ₪ ליום עבודה עבור 8 שעות עבודה. עוד הוסיף וטען הנתבע, כי תלושי השכר וכרטיסו האישי של התובע, אשר הונפקו באמצעות שירות התעסוקה, שיקפו נאותה את תנאי העסקתו של התובע לרבות שעות עבודתו, ימי עבודתו בפועל ושכרו. אליבא דנתבע, לאורך תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבע, קיבל התובע את מלוא זכויותיו. 8. בכתב ההגנה מאשר הנתבע כי התובע פוטר על ידו, עקב אי שביעות רצון מעבודת התובע. לטענת הנתבע, התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של 5,335 ₪, מתוכם סך של 3,945 ₪ הופרש ע"י הנתבע לשירות התעסוקה כחוק, והיתרה בסך של 1,390 ₪ שולמה על ידי הנתבע במזומן וישירות לידיו של התובע, במועד בו נתנה לתובע הודעה על הפסקת העבודה והתובע אישר בחתימתו קבלת סך זה במזומן לידיו, תמורת פיצויי פיטוריו וכן תמורת יתר התנאים הסוציאליים, להם היה זכאי במועד הפסקת עבודתו. הנתבע צירף לכתב ההגנה את כתב הקבלה והוויתור אשר סומן כנספח ג', וכן את ההודעה על ביטול רישיון העבודה של התובע, כפי שהועבר לשירות התעסוקה אשר סומן כנספח ב'. 9. אליבא דנתבע, נתן הנתבע הודעה מוקדמת על הפסקת עבודתו וזאת 7 ימים מתום עבודת התובע אצל הנתבע, כמו כן ציין הנתבע כי שילם לתובע את דמי ההודעה המוקדמת בסך של 3,306 ₪ במועד מסירת ההודעה על הפסקת העבודה. באשר לימי חג, ציין הנתבע, כי התובע לא עבד בימי החג הן היהודיים והן המוסלמים, והוא אינו זכאי לכפל תשלום. הנתבע מדגיש כי התובע לא פירט בתביעתו כלל אימתי חלו אותם חגים, ולא ציין, כי בתקופת העסקתו של התובע על ידי הנתבע, חלו חלק נכבד מהחגים בימי שישי ושבת, בגינם לא זכאי התובע לתשלום בגין ימי חג. כמו כן, טען הנתבע, כי התובע לא טען כי נכח בימים הסמוכים לחגים, כך שבכל מקרה תביעתו של התובע ברכיב זה נעדרת כל בסיס ויש לדחות רכיב זה של תביעתו על הסף. 10. הנתבע הוסיף כי טענת התובע לפיה בכל תקופת עבודתו לא יצא לחופשה בתשלום, היא חסרת בסיס. התובע נטל ימי חופשה להם הינו זכאי, ותמורתן שולמה לידיו. לטענת הנתבע היו ימים בהם התובע לא עבד כלל אך הנתבע שילם לו תשלום בגין ימי חופשתו. במסגרת התשלומים שהפריש הנתבע לתובע, כלולים גם תשלומים עבור ימי חופשה, ותימוכין לכך ניתן למצוא בתלושי השכר שצירף התובע לתביעתו. 11. באשר לדמי כלכלה, מציין הנתבע, כי במשך כל תקופת העסקתו של התובע, דאג הנתבע למצרכי מזון בסיסיים ששימשו את התובע, כמו גם את יתר העובדים. עוד ציין הנתבע, כי הזכות לדמי כלכלה הינה זכות נילווית, אשר אינה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי העבודה. 12. באשר לדמי הבראה, טען הנתבע, כי דמי ההבראה של התובע בסך 2,852 ₪, שולמו לידי התובע במזומן, במועד הפסקת עבודתו, והתובע אף חתם ואישר כי קיבל את הכספים הנ"ל. 13. בנוגע לביגוד, טען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה ברכיב זה, שכן מדובר בזכות נילווית שאינה ניתנת לפדיון עם סיום יחסי העבודה. חומר הראיות 14. מטעם התובע העיד התובע עצמו בלבד ומטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד. 15. באי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה במעמד הדיון שהתקיים ביום 17/4/12. גדר המחלוקת 16. הצדדים חלקו ביניהם על הסוגיות הבאות: א. ימי העבודה של התובע, שכר היסוד של התובע וזכאותו להפרשי שכר. ב. תוקפו של כתב הוויתור והסילוק. ג. בכפוף לתוצאה בסעיף ב' לעיל, זכאותו של התובע לפיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת. ד. בכפוף לתוצאה בסעיף ב' לעיל, זכאותו של התובע לזכויות סוציאליות נוספות. ימי העבודה ושכר היסוד של התובע 17. בתביעה נטען כאמור כי הדיווח שהעביר הנתבע לשירות התעסוקה על הימים בהם עבד התובע מידי חודש, היה דיווח חלקי וחסר, שכן התובע עבד מידי חודש 20 יום לפחות, והתשלום בתלוש השכר אינו משקף כלל את המציאות, שכן שכרו היומי של התובע עמד על הסך של 260 ₪ נטו לכל יום עבודה. בכתב ההגנה טען הנתבע כי תלושי השכר וכרטיסו האישי של התובע לשירות התעסוקה, שיקפו נאותה את תנאי העסקתו של התובע, לרבות שעות עבודתו, ימי עבודתו בפועל ושכרו. 18. אין לקבל את טענת התובע כי דו"חות שירות התעסוקה אינם משקפים את מציאות העסקתו על ידי הנתבע, זאת בהתחשב במשמעות שיש לדיווח לשירות התעסוקה על מערך הזכויות והחובות של העובד והמעביד כאחד. נקודת המוצא במערכת היחסים בין תושב שטחים לבין המעסיק, אשר מוסדרת בחוק שירות התעסוקה, הינה, כי הרישומים הנעשים על ידי שירות התעסוקה משקפים מהימנה את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים ועל הטוען לסתור נתונים אלה - מוטל נטל נכבד (ע"ע (ארצי) 660/05 חברת אביסרור משה ובניו - אסמאעיל קיסיה, ניתן ביום 19/3/07). בעניינינו, הגיש התובע כאסמכתא לכתב התביעה ולתצהירו את הכרטיס האישי, ומאידך טען מנגד כי הכרטיס אינו משקף נכונה את ימי העבודה ואת השכר הקובע. 19. לאור הפסיקה שצוטטה לעיל, ולאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות של תיק זה, הגענו לכלל מסקנה, כי אין לקבל את טענת התובע, כי דו"ח שירות התעסוקה אינו משקף את מציאות העסקתו על ידי הנתבע, זאת בהתחשב במשמעות שיש לדיווח בשירות התעסוקה על מערך הזכויות והחובות של העובד והמעביד כאחד, ובהעדר ראיה סותרת לנתונים בדו"חות אלה. 20. בעניינינו, פרט לאמירה סתמית בכתב התביעה כי התובע השתכר סך של 260 ₪ נטו ליום עבודה - לא הציג התובע ראיה כלשהי שמתוכה ניתן ללמוד כי דיווחי הנתבע לשירות התעסוקה על גובה השכר שקיבל ואף על הימים בהם עבד, דיווחים המקבלים ביטוי בדו"חות שירות התעסוקה - אינם אמת. 21. בשולי הדברים נציין כי מחד גיסא, טען הנתבע בכתב ההגנה כי דו"ח שירות התעסוקה משקף נכונה את תנאי העסקתו וימי עבודתו בפועל של התובע (סעיפים 3 ו-7 לכתב ההגנה), ומאידך גיסא, טען הנתבע בסיכומיו, כי היה מחוייב להצהיר על מספר ימים מינימאלי שהתובע עבד, וזאת גם אם לא עבד בהם בפועל, בהתאם להנחיות שירות התעסוקה, כאשר בפועל שילם הנתבע שכר בגין ימים בהם התובע לא עבד (34 ימים). מדובר בהרחבת חזית, ובשינוי גרסה, ולכן יש לדחות טענה זו של הנתבע. הפרשי השכר 22. התובע טען, כי באם טענתו בדבר שכר של 260 ₪ נטו לכל יום עבודה לא תתקבל, יש לחשב את שכרו היומי לפי הקבוע בצו ההרחבה בענף הבנייה, שהוא 168 ₪ ליום וזאת בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין, וכן לפי הסך של 192 ₪ ליום עבודה, החל מחודש 8/2010, ולא כפי שנקבע בתלושי השכר של התובע, בהם מופיע שכר יומי של 154 ₪ ליום בין החודשים 12/2008 עד 9/2010, ושכר יומי של 174 ₪ בין החודשים 10/2010 עד 11/2010. 23. מעיון בכרטיסו האישי של התובע וכן מעיון בתלושי השכר, ברור הדבר, כי הוראות צו ההרחבה בענף הבניין חלות על יחסי הצדדים, שכן במסמכים אלה נמצא ביטוי מפורש לכך שהנתבע עוסק בתחום הבניין. מאחר וקבענו כי חל צו ההרחבה בענף הבניין על יחסי הצדדים, ומאחר והשכר היומי המפורט בתלושי השכר עומד על תעריף נמוך יותר מהתעריף הנקוב בצו ההרחבה, על כן ההפרש לו זכאי התובע בגין כל יום עבודה הוא: א. בגין החודשים 12/2008 עד 7/2010: 14 ₪ = 154 ₪ - 168 ₪ 4,382 ₪ = 313 (מס' הימים שהתובע עבד בתקופה זו ) x 14 ₪ ב. בגין החודשים 8/2010 עד 9/2010: 38 ₪ = 154 ₪ - 192 ₪ 494 ₪ = 13 (מס' הימים שהתובע עבד בתקופה זו ) x 38 ₪ ג. בגין החודשים 10/2010 עד 11/2010: 18 ₪ = 174 ₪ - 192 ₪ 684 ₪ = 38 (מס' הימים שהתובע עבד בתקופה זו ) x 18 ₪ 24. סה"כ זכאי התובע להפרש שכר בסך של 5,560 ₪. תוקפו של כתב הסילוק 26. מפאת חשיבותו של מסמך זה נצטט אותו במלואו: "לכבוד מר X רח אשדוד א.ג.נ., כתב קבלה וויתור 1. הפסקת עבדתי אצלכם, הינה בהתאם להודעתי אליהם בתאריך 23/11/10, ובהתאם לרצוני החופשי, וללא שנתבקשתי על-ידכם להפסיק. 2. קבלתי מכם בתאריך 23/11/10, 7,534 ₪ המהווה תשלום יתרת פיצויי פיטורים חד פעמי, סופי ומוחלט, בגין הפסקת עבודתי אצלכם עבור כל תקופת עבודתי המצוינת לעיל, ולכיסוי כל תביעותיי מכם בגין הפסקת עבודתי. 3. בהתאם לבקשתי להפסקת עבודתי אצלכם, ובתאריך 30/11/10, הודעתם על-כך לשירות התעסוקה והוריתם להם להעביר אליי את כל הכספים שנצברו על-שמי. 4. הנני מאשר בזאת, כי בקבלת סכום זה, זאת לפנים משורת הדין, אני רואה סילוק מלא, סופי ומוחלט של כל המגיע לי מאורן אלחריזי (להלן - "המעביד") בעבור כל תקופת עבודתי כאמור לעיל, ובכלל זה בגין פיצויי פיטורין, שכר עבודה, תוספת יוקר, שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי מחלה, מענק בטוח לאומי, והשתתפות בהוצאות ביגוד, ובכלל זה הפרשים כלשהם בגין התשלומים הנ"ל וכן כל תשלום אחר הקשור לעבודתי אצל המעביד וגמר עבודתי אצל המעביד והנובע ממנה, כולל הטבות סוציאליות מכל מין וסוג. 5. הנני מאשר, כי בקבלת הסכום הנ"ל, אני מוותר על כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה כלשהי כלפי המעביד וכי קבלתי את כל המגיע לי מהמעביד עקב עבודתי ב-01/01/09 וגמר עבודתי ב-23/111/10, עפ"י כל דין והסכם עבודה ומכאן ואילך, אין לי ולא תהיינה לי ו/או למישהו אחר בשמי במקומי ו/או מטעמי, כל בקשות ו/או דרישות ו/או טענות ו/או תביעות כלשהן כנגד המעביד ו/או חברי ועד ההנהלה שלה ו/או הפועלים בשמה ובמקומה בהתאם לכל דין בעבר ו/או בהווה ו/או בעתיד. 6. בחתימתי על כתב קבלה וויתור זה אני משחרר את המעביד מכל התחייבות וחוב כלפי. 7. הנני מצהיר כי ידועות לי היטב מלוא הזכויות המגיעות לי עקב עבודתי אצל המעביד וסיום עבודתי אצל המעביד בהתאם לבקשתי, וכי כתב קבלה וויתור זה נחתם על ידי מרצוני הטוב. ולראיה באתי על החתום היום 23 לחודש 11 שנה 2009 X הריני לאשר, כי מר X חתם בפני על המסמך הנ"ל מרצונו החופשי. 26. עינינו הרואות, בסופו של כתב הסילוק, במקום בו אמור היה לחתום המעסיק, שבפניו לכאורה נחתם כתב הסילוק, לא מופיעה חתימה המאשרת את כתב הסילוק. 27. הנתבע טוען, כי התובע חתם על המסמך תוך שהוא מבין את משמעותו. כתב סילוק זה נחתם לאחר שיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ולאחר שהוסבר לתובע תוכנו של המסמך. כמו כן טען הנתבע בעדותו, כי בעת חתימת כתב הסילוק נכחו עובדים נוספים של הנתבע, במעמד החתימה (ראה פרוטוקול מיום 17/4/12, עמ' 10, שורות 13-14). 28. משפט העבודה בוחן בקפידה את תוקפם של כתבי ויתור. הכלל הוא, כי עובד אינו יכול לוותר על זכות שנקבע בחוק מגן או זכות שהוא אינו מודע לה. ראה: דב"ע לא/22-3 ליפוט - קסטנר, פד"ע ג' 215, 217. דב"ע לג/12-3 ציבוטרו - אטלקה, פד"ע ד' 173, 177. דב"ע מז/140-3 כיתן בע"מ - חיות, פד"ע יט' 489, 493-492. דב"ע מח/60-3 בתי יציקה וולקן - סבן ואח', (לא פורסם). דב"ע נו/55-3 סטרוגו ואח' - חב' השמירה, (טרם פורסם). דב"ע נו/29-3 תנובה - לוסקי, פד"ע ל"ג, 241. דב"ע נו/29-3; דב"ע נד/247-3 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - נעים ואח'; נעים - חמת ארמטורות ויציקות בע"מ ואח', פד"ע לג' 260, 280. 29. מגמת הפסיקה היא להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור. מחד, אין נפקות לכתב ויתור כאשר עובד חתם עליו ולא קיבל חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים לו לסילוק תביעתו ולא ידע אלו רכיבי שכר נכלל בחישוב הפיצויים. ומאידך, ניתן תוקף לכתב סילוק כאשר עובד קיבל חישוב של התשלום, הוא היה ברור, מפורש ומובן, והוא בדק אותו. במקרה אחד, ניתנה נפקות לכתב ויתור בעקבות קבלת פיצויים מוסכמים מכוח זכות חוזית. ראה: דב"ע מז/140-3 כיתן בע"מ - חיות, פד"ע י"ט, 489; דב"ע מו/63-3 כהן - מזרחי, פד"ע י"ז 416; דב"ע לח/40-3 אמקור - עזרא, פד"ע י"ט, 393. 30. בפרשת "המנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי", נקבעו שלושה תנאים, שבהתמלאם ניתן לתת נפקות לכתב ויתור; 27.1 הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו. 27.2 העובד קיבל חשבון מפורט בדבר הסכום המגיע לו לסילוק תביעתו. 27.3 כתב הסילוק צריך להיות מפורש וחד משמעי. ראה: דב"ע נב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' - הבנק הבינלאומי ואח', פד"ע כ"ז 3, 34. 31. מאחר ותביעתו המרכזית של התובע היא לפיצויי פיטורים ולזכויות סוציאליות נוספות, שהם זכויות מגן, הרי שחזקה שכתב הסילוק, גם אם נעשה בכוונה ומחשבה וידיעה, הרי התובע אינו יכול לוותר על זכויותיו על פי חוקים אלה. 32. כתב הסילוק אינו עומד בתנאים שנקבעו בקשר להיותו מפורש ומפורט כך שהיודע ידע בדיוק על מה הוא מוותר. מעיון בכתב הסילוק עולה, כי הסכום המופיע בו אינו מפורט ולא ברור בגין אלו נושאים שולם הסכום ודרך חישובם. 33. בישיבת ההוכחות מיום 17/4/12 טען התובע, כי החתימה המופיעה על כתב הסילוק אינה חתימתו והכחיש מכל וכל את מעמד חתימת כתב הסילוק. 34. כמו כן התרשמנו מעדותו של התובע, כי הוא אינו שולט בשפה העברית ולא יכול היה להבין את משמעותו של כתב הסילוק, הכתוב בשפה העברית. לא צויין בכתב הסילוק כי המסמך תורגם לתובע. 35. זאת ועוד, מעיון בכתב הסילוק, עולה כי ברישא למסמך זה נכתב כי התובע הפסיק את עבודתו אצל הנתבע בהתאם להודעתו אל הנתבע בתאריך 23/11/2010, ובהתאם לרצונו החופשי, וללא שנתבקש על ידי הנתבע להפסיק עבודתו (ראה סעיף 1 לכתב הסילוק). בפועל, ואף בהתאם לטענת הנתבע, התובע פוטר ולא התפטר, ולכן כתב הסילוק אינו משקף נכונה את המציאות לאשורה, ויש גם בכך להעיד על פגם נוסף במסמך זה. 36. כאמור הנתבע העיד בחקירתו הנגדית, כי במעמד חתימת כתב הסילוק נכחו עובדים נוספים מטעמו. הנתבע לא הביא לעדות את אותם עובדים, ואף לא עובד אחד, אשר כביכול נכחו במעמד החתימה. ההלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיה או עדות רלוונטית, מקימה לחובתו של הנמנע מלהביא את הראיה, חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון, בשכל הישר ובניסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (ראה ע"א 641/87 קלוגר - החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מ"ד (1), 239, 245). הימנעות הנתבע מהבאת עדות רלוונטית שתתמוך בגרסתו בנוגע לחתימת כתב הסילוק, פועלת לחובתו. 37. אשר על כן, טענת הנתבע בקשר לתוקפו של כתב הסילוק, נדחית על ידינו. פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת 38. אין מחלוקת כי התובע פוטר מעבודתו כעולה ממכתב הפיטורים מיום 23/11/2010. 39. לטענת הנתבע, התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של 5,335 ₪, כאשר סך של 3,945 ₪ הופרש על ידי הנתבע לשירות התעסוקה, והיתרה בסך של 1,390 ₪ שולם על ידי הנתבע במזומן וישירות לידיו של התובע, במועד בו ניתנה לתובע הודעה על הפסקת העבודה והתובע אישר בחתימתו על כתב הסילוק, קבלת סך זה במזומן לידיו (ראה סעיף 5 לכתב ההגנה). 40. כמפורט לעיל, הגענו לכלל מסקנה, כי אין כל תוקף לכתב הסילוק, ולכן אין לראות במסמך זה ראיה לתשלום במזומן של הפרש פיצויי פיטורים לתובע. 38. הנטל להוכיח ביצוע תשלומים במסגרת "טענת פרעתי", מוטל על המעביד הטוען אותה. זאת כטענת "הודאה והדחה", משטוען המעביד כי שילם את זכויותיו של העובד, מועבר אליו הנטל להוכיח, כי אכן פרע את חובו לעובדו, כפי שנפסק: "הלכה היא כי לפני בית הדין, כי על מעביד הטוען "פרעתי" - רובץ נטל הראיה להוכיח את טענתו". (ראה ע"ע 300218/98 מירב טויטו - מליסיה וינטוסה, עבודה ארצי כרך לג (9), 28; ע"ע נחום ירדינאי - דגש תוכנה ומחשבים בע"מ (לא פורסם)). 39. סופו של יום, גרסת הנתבע, כי שילם לתובע סך של 7,534 ₪, כמפורט בכתב הסילוק, לא הוכחה, וכאמור, הנטל במקרה זה הוא על הנתבע. 40. אין לראות בנסיבות העניין במסמך שהגיש הנתבע - כרטסת לתאריכים 1/1/11 - 31/12/11, ראיה לתשלום הזכויות בפועל. מעיון במסמך זה, עולה כי כל הסכום המופיע בו - 7,534 ₪ רשום כתשלום פיצויים, כאשר הנתבע טוען כי רק סך של 1,390 ₪ שולמו לתובע כהשלמה לפיצויי פיטורים. במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, בכל פעם שנשאל לגבי נושא הכרטסת ובנוגע לנושא תשלום זכויותיו של התובע כאמור, הפנה הנתבע את ב"כ התובע לרואה החשבון שלו (ראה פרוטוקול מיום 17/4/12, עמ' 8, שורות 26-29, עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 14-16). גם כאן היה על הנתבע להזמין את רואה החשבון על מנת שיתן תשובות לגבי כרטסת הנהלת החשבונות, ומשנטל ההוכחה רובץ על כתפיו של הנתבע, חובה היה עליו להביא את העדים הרלוונטיים להוכחת גרסתו. כפי שציינו לעיל, אי הזמנתם של עדים מהותיים להעיד, יוצרת הנחה שאילו הובאו, הייתה עדותם סותרת את גרסת בעל הדין. 41. אשר על כן, משפוטר התובע, ומשהגענו לכלל מסקנה כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה של טענת "פרעתי", על הנתבע לשלם לתובע הפרש פיצויי פיטורים כדלקמן: 15.82 (ממוצע הימים שעבד התובע לחודש) x 192 ₪ = 3,037 ₪. 3,037 ₪ x 23 חודשים 12 x 28% = 1,629 ₪. 42. משמיעת הראיות התרשמנו כי הנתבע נתן לתובע הודעה מוקדמת על פיטוריו 7 ימים מראש (ראה פרוטוקול מיום 17/4/12 עמ' 8, שורות 24-25). גרסה זו לא נסתרה על ידי התובע בעדותו ואף לא נסתרה בחקירתו הנגדית של הנתבע. חרף האמור, על הנתבע היה לתת לתובע הודעה מוקדמת של חודש ימים ולפיכך היננו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע בגין הודעה מוקדמת: 8.82 x 192 ₪ = 1,693 ₪. הפרשות לפנסיה 22. התובע טוען כי הסכומים שהופרשו לשירות התעסוקה בגין פנסיה, לא שיקפו את שכרו הנתון לתקופת עבודתו. התובע טוען כי יש לחשב את הפנסיה לפי השכר הנקוב בצו ההרחבה בענף הבנייה וכן לפי 20 ימי עבודה בחודש. 23. מנגד טען הנתבע, כי רכיב קרן הפנסיה שולם לתובע באופן מלא באמצעות הפרשות שנעשו על ידי הנתבע ללשכת התעסוקה. 24. משקבענו כי התובע זכאי להפרשי שכר, כמפורט לעיל, הוא זכאי להפרשי פנסיה בגינם בסך של 5,560 ₪ x 6% = 333 ₪. דמי כלכלה 25. התובע טוען כי הוא זכאי לדמי כלכלה. עיון בצו ההרחבה בענף הבניין מלמד, כי הזכות לתשלום אש"ל קמה במקום בו עובד נדרש ללון מחוץ למקום הלינה הרגיל, עקב דרישת המעביד. עובד כזה, יהיה זכאי לארוחת בוקר, צהריים, ערב, לילה או תמורתם. התובע לא הוכיח כי נדרש ללון במקום העבודה ועל כן התביעה ברכיב זה נדחית. דמי הבראה 26. התובע תבע בגין כל תקופת עבודתו סך של 4,284 ₪ בגין דמי הבראה. 27. הנתבע טען כי שילם את מלוא דמי ההבראה לתובע. 28. על פי הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה, התובע היה זכאי ל-6 ימי הבראה בשנה, על חלק העבודה היחסי. משעבד התובע בממוצע 15.82 ימים בחודש, אזי מדובר בהיקף משרה של 63%. לפיכך, דמי ההבראה המגיעים לתובע הם כדלקמן: 12 ימי הבראה x 351 ₪ x 63% = 2,654 ₪. פדיון חופשה שנתית 29. התובע טען כי לא יצא לחופשה במהלך עבודתו וכי הוא זכאי לתשלום פדיון חופשה שנתית בסך של 6,240 ₪. 30. הנתבע טען כי התובע קיבל תשלום בגין דמי חופשה באופן מלא באמצעות הפרשה ללשכת התעסוקה. 31. משהופרשו הכספים בגין חופשה על ידי הנתבע, כעולה מתלושי השכר, זכאי התובע רק לימי חופשה באופן יחסי מהפרשי השכר שפסקנו. 5,560 ₪ x 4% = 222 ₪. ביגוד 32. התובע עתר לקבל סך של 1,600 ₪ בגין ביגוד. הנתבע טען כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין רכיב זה. 33. בעניין זה הדין עם הנתבע, הלכה פסוקה היא, כי הזכות לביגוד נכנסת בגדר הזכויות הנלוות שאין לפדותן (ע"ע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים בנייה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי, ל"ג 79, 28; דב"ע נג/3-233 פלסטין פוסט בע"מ - ג'ואנה יחיאל, פד"ע כ"ז 436). 34. אשר על כן התביעה ברכיב זה דינה להידחות. דמי חגים 35. בכל הנוגע לתביעת התובע לתשלום דמי חג - היה התובע חייב להוכיח את זכאותו לתשלום דמי חג ולהראות שעבד בסמוך לפני ואחרי החג ביחס אליו נתבע התשלום. 36. אין בתצהיר ובעדות התובע, כל התייחסות למועדי החג אליהם מתייחסת התביעה לתשלום ימי חג, ולעבודתו של התובע בסמוך לפני ואחרי החג, אשר בגינו נתבע התשלום. 37. משלא הוכיח התובע את תביעתו, התביעה בגין דמי חג - נדחית. סוף דבר 36. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר - 5,560 ₪. ב. הפרש פיצויי פיטורים - 1,629 ₪. ג. הודעה מוקדמת בסך של 1,693 ₪. ד. הפרשי פנסיה - 333 ₪. ה. דמי הבראה - 2,654 ₪. ו. פדיון חופשה שנתית - 222 ₪. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/2010 ועד התשלום בפועל. 37. לאור התוצאה אליה הגענו, ובשים לב לסכום התביעה (44,666 ₪), כל צד יישא בהוצאותיו. מסמכיםכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעות