מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשת נתבעים פורמליים להפוך לנתבעים ''רגילים'' בביהמ''ש: המבקשים הם חלק מהנתבעים הפורמאליים בתובענה העיקרית. בבקשה הנדונה מבקשים המבקשים לראות בהם כנתבעים מן המניין ולא רק כנתבעים פורמאליים, ולתת להם אורכה בת 30 ימים להגשת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. 3. בקשתם של המבקשים מתבססת על הסכמה שהגיעו אליה עם המשיבה 1, עיריית חדרה (להלן: "עיריית חדרה"), במסגרת ע"א 37533-10-11 בבימ"ש המחוזי בחיפה (להלן: "תיק הערעור"), בערעור שהוגש על פסק דינו של כב' הש' נאסר ג'השאן בת"א 23747-01-10 (בבימ"ש זה), בתאריך 8.5.12 (להלן: "התיק הקודם"). הן לפסק דינו של כב' הש' ג'השאן והן להסכמה שהגיעו אליה הצדדים בתיק הערעור שקיבלה תוקף של פס"ד, נתייחס בהרחבה להלן. רקע 4. התיק הקודם עסק בתביעתם של המבקשים את עיריית חדרה, במסגרתו ביקשו לאכוף הסכם שנכרת ביניהם ביום 30.12.05 ולמסור לידיהם את דוכן מס' 66 בשוק העירוני החדש בחדרה. 5. לאחר ניהול הוכחות ושמיעת עדים דחה כב' הש' ג'השאן בפס"ד מיום 8.8.11 (צורף כנספח 1 לתגובת המשיבים 2-4 - להלן: "ברזילי") את תביעתם של המבקשים, תוך שהוא מציין (סעיף 27 לפסה"ד) כי "המסקנה מן האמור לעיל, שלא הוכח בפניי כי התובעים זכאים לאכיפת ההסכם ע"י מתן צו המחייב את העיריה למסור להם את דוכן 66 דווקא, וזאת מאחר ולא הוכח כי דוכן 66 (שהעיריה מייעדת למשפחת ברזילי) תואם בשטחו ובמקומו את הדוכן שהחזיק המנוח חרבי גומה (אביהם המנוח של המבקשים - ח.ש.). הואיל והסעד היחיד לו עתרו התובעים הוא קבלת דוכן 66, ומשלא הוכחה זכותם לקבלת דוכן ספציפי זה, הרי דין התביעה להידחות, וכך אני מורה". 6. על פס"ד זה של כב' הש' ג'השאן הגישו המבקשים ערעור לביהמ"ש המחוזי, הוא נשוא תיק הערעור. במסגרת הערעור, שהפרוטוקול שלו וההסכמה שהושגה במסגרתו הוגשו כנספח 2 לתגובת ברזילי, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמות כדלקמן (ציטוט): " 1. הערעור יידחה ללא צו להוצאות. 2. על אף דחיית הערעור, מסכימה העירייה כי השאלה למי יש להקצות את דוכן 66, תתברר בתביעה התלויה ועומדת בת"א 10975-12-10 בבית משפט השלום בחדרה (התיק דנן - ח.ש.), וזאת מבלי לפגוע בטענות עיריית חדרה שיש לה כלפי האחים ברזילי, ובפרט לגבי דוכן 66. הסכמתנו זו מבוססת גם על הערת ביהמ"ש שלא ניתן היה לפסוק בשאלה זו מבלי שברזילי יהיו צד לתובענה, שהרי לברזילי יש, לטענתם, אינטרס ברור בדוכן 66, והעיריה מסכימה כי הכרעת בית משפט קמא בת"א 10975-12-10 תהיה טובה לגבי כל הצדדים. 3. בית המשפט בת"א 10975-12-10 ייעתר לבקשות שמטרתן לממש את העולה מהסכם פשרה זה באשר לזכויות הדיוניות. 4. מבקשים לתת להסכם זה תוקף של פסק דין". 7. שופטי ההרכב בתיק הערעור - כב' הש' שטמר, קיסרי וזרנקין, אישרו את הסכם הפשרה ונתנו לו תוקף של פס"ד. 8. מכוחו של הסכם פשרה זה הוגשה בקשת המבקשים הנודנה, שפורטה בסעיף 2 לעיל. תגובת עיריית חדרה (המשיבה 1) והמשיבים 5-6: 9. עיריית חדרה והמשיבים 5-6 השאירו למעשה את ההחלטה לשיקול דעת ביהמ"ש. 10. יחד עם זאת, הוסיפו וציינו משיבים אלה כי אחד הסעדים החלופיים הנתבעים ע"י ברזילי בתובענה הנדונה, הוא כי דוכנים 65-66 יוקצו להם. על כן, השאלה למי להקצות את דוכן 66, אם בכלל, תתברר בכל מקרה במסגרת הליך זה. תגובת ברזילי 11. ברזילי בתגובתם מתנגדים לבקשה, ואף סבורים כי יש למחוק אותה על הסף, תוך חיוב המבקשים בהוצאות לדוגמא. 12. טעמיהם הם כדלקמן: א. פסק דינו של כב' הש' ג'השאן בתובענה נשוא תיק הערעור לא בוטל במסגרת הערעור. משכך, קיים מעשה בית דין בכל הקשור לטענתם של המבקשים לקבלת דוכן מס' 66 בשוק העירוני החדש בחדרה. על-כן אין לאפשר למבקשים לחזור ולהתדיין בנושא זכותם הנטענת בדוכן 66 האמור. השתק העילה הנובע מפסה"ד של כב' הש' ג'השאן בתיק הקודם (השולל את זכאותם של המבקשים לקבלת דוכן 66), חל לא רק על מי שהיה שותף להליך זה (המבקשים ועיריית חדרה), אלא גם כלפי מי שלא היה צד להליך בו אך עומד ביחסי "קירבה משפטית" עם מי מבעלי הדין דוגמת ברזילי, שגם טוענים לזכויות בדוכן 66 במסגרת תובענה זו. ההסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים במסגרת תיק הערעור אינה יכולה לשנות את מעשה בית הדין הקיים. משכך, אין להתיר את צירופם של המבקשים כנתבעים מן המניין ולאפשר להם להגיש תביעה שכנגד, ובמסגרת זו אף לאפשר להם לנהל שוב דיון משפטי בשאלת זכותם בדוכן 66. ב. פסה"ד בתיק הערעור, שאישר את ההסכמה הדיונית שבין הצדדים שם, ניתן בחוסר סמכות מאחר וברזילי לא היו צד להליך ולא נשמעו בו. משכך, פסה"ד הינו בטל ואל לביהמ"ש להיעתר לבקשה מכוחו. ג. פסה"ד בערעור סותר מושכלות יסוד במשפט הישראלי, לרבות סדרי הדין, ערך השוויון הגלום בזכויות מהותיות של מתדיינים, ועקרון סופיות הדיון. במסגרת זו טוענים ברזילי כי ניתנת למבקשים למעשה זכות יתר באופן שניתנה להם הזדמנות לנהל הליך משפטי שני במספר אודות זכויותיהם בדוכן 66, בעוד שלברזילי ההליך הנדון הוא ההליך הראשון בשאלת זכויותיהם בדוכן זה. זאת ועוד - עצם ההתרה למבקשים לנהל בשאלת זכויותיהם בדוכן 66 הליך משפטי נוסף, פוגעת בעקרון סופיות הדיון. ישנו פס"ד של בימ"ש קמא, שדחה את תביעתם, וקבע כי לא הוכיחו את זכויותיהם בדוכן זה. פס"ד זה לא בוטל בערעור ולכן עקרון סופיות הדיון מחייב לא לדון בשאלת זכויותיהם של המבקשים בדוכן האמור פעם שניה. ד. מפסה"ד בתיק הערעור לא עולה כי על ביהמ"ש להיעתר לבקשת המבקשים להגשת כתב הגנה מתוקן ו/או כתב תביעה שכנגד. ה. פסה"ד בתיק הערעור אינו יכול לקבוע מסמרות באשר למהות או פרוצדורה בהליך אחר שאינו נדון בפניו (התיק דנן), מה גם שהוא ניתן בהסתמך על מצג שווא והטעיה מצד המבקשים. במסגרת נימוק זה טוענים ברזילי כי המבקשים הטעו את ביהמ"ש לערעור והציבו בפניו מצג לפיו תביעתם בבימ"ש קמא נדחתה עקב היעדרותו של ברזילי מההליך שלהם. טענתם זו של המבקשים אינה נכונה שכן השופט קמא דחה את תביעתם לגופם של דברים, בנימוק שלא הוכיחו את תביעתם (פיסקה 19 לפסה"ד). זאת ועוד - לאחר הגשת התביעה הנדונה, ברזילי ביקשו לאחד התובענות עם תביעתם של המבקשים בבימ"ש קמא (התיק הקודם), והמבקשים התנגדו לכך. עקב כך דחה כב' הש' קמא את בקשתם של ברזילי לאיחוד התובענות. משכך, אין זה ראוי וצודק כעת, לאחר שהפסידו המבקשים תביעתם בתיק הקודם, לאפשר להם להצטרף כבעל דין נוסף בתביעת ברזילי בתיק הנדון. ו. למבקשים אין זכות להגיש תביעה שכנגד נגד ברזילי, שכן ברזילי לא ביקש מהם במסגרת התביעה העיקרית כל סעד. הסעד המבוקש ע"י המבקשים צריך להיות מופנה לעיריית חדרה בלבד. בנדון מפנה המבקש לתקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי "נתבע רשאי לקזז כל זכות תביעה שלו כנגד תביעתו של התובע או להגיש אותן בתביעה שכנגד...". משלא תבע ממנו התובע בנדון (ברזילי) כל סעד שהוא, ממילא לא צריכה להיות למבקשים כל עילת תביעה שכנגד נגד ברזילי. לשון אחרת - אין בין המבקשים לברזילי יריבות משפטית, ואין באפשרותם של המבקשים להגיש כנגד ברזילי תביעה שכנגד. ז. התנהלותם של המבקשים בנדון מהווה חוסר תום לב וניצול לרעה של הליכי בימ"ש, ואין לאפשר להם לעשות כן על דרך של הצטרפות לתביעה כנתבעים מן המניין והגשת תביעה שכנגד. ח. המבקשים כבר החלו לנהל מו"מ עם עיריית חדרה על קבלת דוכנים אחרים מלבד דוכן 66. לכן, פסה"ד בתיק הערעור מהווה צעד לא הגיוני מבחינה משפטית, שמשמעותו מתן הזדמנות נוספת למבקשים להעלות טענותיהם בפני בימ"ש אחר אודות דוכן 66, טענות שנדחו כאמור בהליך המשפטי בבימ"ש קמא שניהלו. ט. חלף המועד להגשת כתב הגנה מתוקן וכתב תביעה שכנגד ע"י המבקשים, והם לא הגישו בקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן ו/או כתב תביעה שכנגד. משכך, אין להם להלין אלא על עצמם. 13. עוד הוסיפו וטענו ברזילי בתגובתם (סעיף 55) כי המבקשים "צורפו אך ורק כנתבעים פורמאליים להליך זה, שעה שהערעור בעניינם הנוגע לחנות 66 עוד התנהל בעת הגשת כתב התביעה. כעת, לאחר שנדחה ערעורם... במסגרת פסה"ד בערעור מיום 8.5.12, בשעה שישנו מעשה בית דין בעניינם, הרי שאינם מהווים עוד בעלי עניין בחנות 66, ולפיכך יבקשו התובעים למחוק את גומה (המבקשים - ח.ש.), גם כנתבעים פורמאליים להליך דנן". במילים אחרות, מבקשים ממני ברזילי, התובעים בתיק העיקרי, למחוק את המבקשים כנתבעים פורמאליים מהתיק הנדון. תשובת המבקשים 14. המבקשים השיבו לתגובת ברזילי כדלקמן: א. ההסכמה הדיונית אליה הגיעו בתיק הערעור, שקיבלה תוקף של פס"ד, היתה בהמלצת ביהמ"ש לערעורים. ב. אין ממש בטענה כי יש מעשה בית דין בפסק דינו של כב' הש' ג'השאן בבימ"ש קמא, נשוא תיק הערעור מהטעמים הבאים: 1. לא היתה בו הכרעה לגופו של עניין במחלוקת שבין הצדדים, ולא נקבע בו ממצא פוזיטיבי לגבי דוכן 66, אלא הכרעתו התבססה על ממצא של חוסר הוכחה. 2. על פסק דינו של כב' הש' ג'השאן הוגש ערעור, במסגרתו הושגה הסכמה דיונית, שקיבלה תוקף של פס"ד, כי ההכרעה בתיק הנדון היא זו שתהיה המחייבת לכל הצדדים. ג. באשר לטענה כי פסה"ד בתיק הערעור ניתן בחוסר סמכות, שכן ברזילי לא היו צד בו ולא השמיעו טענותיהם, גם בה אין ממש, מהטעמים הבאים: 1. מאותו טעם יש לומר כי גם פסק דינו של כב' הש' ג'השאן בטל מעיקרו, שכן ברזילי לא היו צד לו ולא השמיעו את טיעוניהם בו. 2. עפ"י ההיררכיה השיפוטית, ביהמ"ש המחוזי, במסגרת ערעור, יכול להורות הוראות לבימ"ש שלום, ובמקרה דנן יכול להורות למוטב הנדון כי השאלה השנויה שבמחלוקת תידון ותוכרע במסגרת ההליך הנדון. 3. ביהמ"ש המחוזי בתיק הערעור קבע שלא ניתן להחליט למי להקצות את דוכן 66 מבלי לשמוע את שני הצדדים, ברזילי מחד והמבקשים מאידך. ד. גם אין ממש בטענת הפגיעה בשוויון שהעלו ברזילי, שכן טוב גם להם שההכרעה בסוגיית דוכן 66 תוכרע בפני אותו מותב, שישמע את שני הצדדים. ה. גם אין ממש בטענת ברזילי לחוסר תום לב ו/או ניצול לרעה של הליכי בימ"ש, שכן המבקשים ממצים את זכויותיהם הדיוניות והמהותיות העומדות בפניהם והמגיעות להם עפ"י דין. ו. באשר לטענה כי המועד להגשת כתב ההגנה בתביעה שכנגד חלף, מציינים המבקשים בתשובתם כי בקשתם הנדונה היא להארכת מועד להגשת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד, והארכת המועדים היא בשיקול דעת ביהמ"ש. דיון והכרעה כאמור, המבקשים הם נתבעים פורמאליים בתובענה זו, ומבקשים להצטרף כנתבעים מן המניין. בקשתם למעשה היא להפיכתם מנתבעים פורמאליים לנתבעים מן המניין. 17. ברזילי, התובעים, במסגרת תגובתם, ביקשו למחוק אותם כנתבעים פורמאליים מכתב התביעה, מהטעם המפורט בסעיף 13 לעיל. משמבקש ממני תובע למחוק נתבע פורמאלי, אין סיבה שלא איעתר לכך בחיוב. בכך למעשה הייתי יכול לסיים החלטה זו, בהוראה על מחיקת הנתבעים הפורמאליים, המבקשים, מכתב התביעה. יחד עם זאת, אני יוצא מנקודת הנחה כי בקשת המבקשים דנן היא לצירופם כנתבעים בתובענה זו בכל מקרה, גם אם תתבקש מחיקתם ע"י ברזילי, וזאת על מנת לא להרבות הליכים משפטיים בתיק זה (דוגמת הגשת בקשה חדשה ע"י המבקשים לצירופם כנתבעים). 18. עיון בהסכמה דיונית בתיק הערעור אכן מצביע על מספר קשיים אפשריים: א. מחד - הערעור נדחה. מאידך - על אף דחיית הערעור, עיריית חדרה, המשיבה 1, מסכימה כי שאלת הקצאת דוכן 66 תוכרע ע"י בימ"ש זה במסגרת התובענה הנדונה. דחיית הערעור מחד והחזרת המחלוקת נשוא תיק הערעור לביהמ"ש בתיק אחר (שאינו התיק הקודם נשוא תיק הערעור), עלולה לגרום לטענת מעשה בית דין אפשרי (השתק עילה), ע"י אחד הצדדים בתיק זה, דוגמת ברזילי. ברזילי לא היו צד להסכמות בתיק הערעור, טיעוניהם לא נשמעו שם, ולכאורה יש להם זכות להשמיע טיעוניהם כנגד הסכמות אלה בפני, כפי שעשו בפועל. טוב היו עושים הצדדים לטעמי אם במסגרת ההסכמות ביניהם בתיק הערעור, היו מסכימים גם על קבלת הערעור וביטול פסה"ד נשוא הערעור (במיוחד כשזו התוצאה בפועל של הסכמותיהם בתיק הערעור), ובכך מונעים כל אפשרות מצד צדדים שלישיים לטעון כנגד עצם ההסכמות ו/או למעשה בית דין. ב. ההסכמות אינן מפרטות כיצד יש לממשן במסגרת תיק זה. נפנה לסעיף 3 להסכמות (ראה סעיף 6 לעיל), שהשאיר נקודה זו פתוחה. בסעיף זה צוין כי ביהמ"ש ייעתר לבקשות שמטרתן לממש את העולה מהסכם פשרה זה באשר לזכויות הדיוניות, אולם לא פירש מהן הבקשות ומהן הזכויות הדיוניות. 19. בנסיבות אלה, אני רואה שתי שאלות מרכזיות הדורשות הכרעה בבקשה זו: א. האם לנוכח דחיית הערעור במסגרת ההסכמות שבין הצדדים, קיים מעשה בית דין (השתק עילה) ביחסים שבין ברזילי למבקשים, כטענת ברזילי בתגובתו? ב. בהנחה שהתשובה לשאלה בס"ק (א) שלילית - האם על מנת לממש את הזכויות הדיוניות של המבקשים, הנובעות מההסכמות נשוא תיק הערעור, עלי לאפשר למבקשים להצטרף כנתבעים מן המניין, להגיש כתב הגנה מתוקן וכתב תביעה שכנגד, ואם כן כנגד מי? שאלה א' - פסה"ד בתיק הקודם אינו יוצר מעשה בית דין ביחסי ברזילי - גומה (המבקשים) 20. ברור כי לנוכח ההסכמות נשוא תיק הערעור, ועל אף דחיית הערעור, לא קיים מעשה בית דין אודות הזכויות בדוכן 66 ביחסים שבין המבקשים לעיריית חדרה. עיריית חדרה הסכימה במסגרת ההסכמות שם, שעל אף דחיית הערעור היא מסכימה לבירור שאלת זהות הזכאי לדוכן 66 במסגרת התובענה דנן. 21. מה הדין בשאלת מעשה בית הדין ביחסים שבין ברזילי למבקשים (גומה), לנוכח דחיית הערעור בתיק הערעור? 22. לאחר התלבטות שוכנעתי לקבוע כי אין מעשה בית דין (השתק עילה ו/או השתק פלוגתא), בכל הקשור לזהות הזכאי להחזיק את דוכן 66 בשוק העירוני החדש בחדרה, ביחסים שבין ברזילי למבקשים. 23. אין מעשה בית דין במובן של השתק פלוגתא, כיוון שאחד התנאים להשתק פלוגתא הוא - "שההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה" (ראה: ע"א 1041/97, סררו נ' נעלי תומרס בע"מ (פד"י נד (1), 642, 649). במקרה דנן המבקשים הפסידו בבימ"ש קמא בתיק הקודם, כיוון שלא הוכיחו זכאותם בדוכן 66 דווקא. היינו - ממצא הנובע מהעדר הוכחה (ראה סעיף 5 לעיל). משכך, וכפי שטען ב"כ המבקשים בתשובתו (ראה סעיף 14(ב)(1) לעיל), בהעדר ממצא פוזיטיבי לגבי דוכן 66, לא ניתן לומר כי קיים השתק פלוגתא. [לעניין דרישת קביעת הממצא הפוזיטיבי, בכל הקשור להשתק פלוגתא, ראה גם: ע"א 11085/08, עזבון המנוח איברהים מחמד מראד נ' רשות הפיתוח ואח' (פס"ד מיום 9.10.11, פורסם במאגר נבו, סעיף 8 לפסה"ד)]. 24. אין גם מעשה בית דין במובן של השתק עילה, מהטעמים הבאים: א. עילות התביעה בשתי התובענות (הנוכחית ובתיק הקודם) שונות. בתובענה שבתיק הקודם טענו התובעים שם (גומה) כי הם זכאים לקבל מהנתבעת את דוכן מס' 66 בשוק העירוני החדש, וביהמ"ש קבע כי הם לא הוכיחו זכאותם זו (ראה סעיף 5 לעיל). בתובענה הנדונה טוענים התובעים, ברזילי, כי הם זכאים לקבל דוכנים בשוק החדש, בשטח ובמקום שבו היו ממוקמים דוכניהם בשוק הישן, ושאינם דוכנים מס' 65, 66 (ראה לעניין זה סעיפים 48, 54, 55-59 ו- 141(א) לכתב התביעה המתוקן). ההיפך - טוענים ברזילי בכתב התביעה המתוקן כי הצעת עיריית חדרה לתת להם את דוכנים 65-66, תהווה פגיעה קשה בזכויותיהם לאור ההבדל בגודל ובמיקום, לעומת הדוכנים שהיו להם בשוק הישן (ראה סעיף 59 לכתב התביעה המתוקן). אם כן - הטענות המרכזיות והראשיות של גומה בתיק הקודם ושל ברזילי בכתב התביעה הנדון, נוגעות לדוכנים שונים ולא לאותם דוכנים. מכאן כי אין מדובר בעילת תביעה זהה הנדרשת על מנת להקים השתק עילה. נאמר לא אחת בפסיקה כי היווצרותו של השתק עילה ייבדק באמצעות מבחן זהות העילה. יש לתת את הדעת לשאלה האם עפ"י מהות הדברים, מדובר בהתדיינויות הנוגעות לעניין זהה והאם זכות או אינטרס מוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים [ראה לעניין זה ע"א 1835/11, אבני נ' מ"י (פס"ד מיום 17.11.11 - פורסם במאגר נבו)]. כאמור, בתובענה דנן טוענים התובעים מלכתחילה וכטענה ראשית לזכויות בדוכנים בשוק החדש שאינם דוכנים מס' 65-66, ואילו בתיק הקודם טענו גומה לזכויות בדוכן 66. שתי הזכויות הנטענות אינן זהות ולכן אין השתק עילה. אמנם בעילה חלופית בכתב התביעה המתוקן הנדון ביקשו התובעים כסעד חלופי "ליתן צו המורה לנתבעים למסור לידי התובעים את החנויות שהוצעו להם זה מכבר, מספר 65 ו- 66, כשהן פנויות מכל אדם וחפץ, ובלבד שהעיריה תסדיר את נכסיה עם הנתבעים הפורמאליים 1-2, בני משפחת גומה, כך שאלו יוותרו על כל טענה ו/או תביעה ו/או זכות ככל שקיימת בחנויות אשר מוצעות לתובעים, כך שלא תשקף כל סכנה לחיי התובע הסובל מאיומים תדירים על חייו לו ייכנס ו/או יפעיל את החנויות המוצעות" (סעיף 141(ב) לכתב התביעה המתוקן). כאמור, מדובר רק בעילה חלופית, וגם זאת (כרשום כאמור במפורש בכתב התביעה) בכפוף לכך שהעיריה תסדיר את נכסיה בנדון עם גומה. בהסכמות בתיק הערעור נקבע כי העיריה תסדיר את נכסיה עם גומה אודות דוכן 66 במסגרת תיק זה, בו "נוכחים" גם התובעים. אין בעילה חלופית זו בנסיבות אלה כדי להקים "זהות עילה" בין שתי התובענות, באופן שיקים השתק עילה. ההיפך - לברזילי יש אינטרס, כמו שגם לגומה יש אינטרס, ששניהם ישטחו את טענותיהם בפניי אודות דוכן 66, באופן שאכריע בנדון, הכרעה שתחייב גם את עיריית חדרה. נציין כי הרכב הערעור בביהמ"ש המחוזי בתיק הערעור ציין במהלך הדיון כי מן הראוי שברזילי יהיה נוכח בדיון אודות דוכן 66, וזאת לאור האינטרס שלו לכאורה גם בדוכן זה (עמ' 2 להסכמות הצדדים, ראה סעיף 6 לעיל). ב. אין מעשה בית דין במובן של השתק עילה גם מהטעם שאין זהות בין הצדדים בשני התיקים, הנוכחי והתיק הקודם. כנגד כך טוענים ברזילי כי הינם צד בעל יחסי "קרבה משפטית" לעניינם של גומה בדוכן 66, ולכן הגם שלא היו צד בתובענה בתיק הקודם יש השתק עילה בכל הנוגע להעדר זכויות גומה בדוכן 66, גם ביחסיהם מול גומה ועיריית חדרה. סבורני שגם בטענה זו של ברזילי אין ממש. ביחסי "קרבה משפטית", יש לשים את הדגש על זהות באינטרס כתוצאה מקשר בו זמני או עוקב כלפי אותה זכות בנכס נושא ההתדיינות, בין שהוא נובע מקשר דם, בין מכח הוראת הדין, בין כתוצאה מהעברה רצונית, ובין אם מטעמים של מדיניות משפטית ושיקולים של צדק. יחד עם זאת, הנטיה הגוברת והולכת היא להשאיר את שאלת "הקרבה המשפטית" לשיקול דעת ביהמ"ש כשהוא בוחן כל מקרה לאור נסיבותיו המיוחדות (ראה לעניין זה: נינה זלצמן, "מעשה בית דין בהליך אזרחי", עמ' 376-377). במקרה דנן, כפי שכבר ציינו, לכל צד בתביעתו אינטרס אחר. לברזילי אינטרס להוכיח זכויותיו בדוכנים בשוק החדש, שהיו דומים לדוכנים שהיו לו בשוק הישן מבחינת גודל ומיקום, שאינם דוכנים 65-66 בשוק החדש. לגומה אינטרס להוכיח זכויות בדוכן 66 בשוק החדש. מדובר בזכויות ובאינטרסים שונים, באופן שניתן לומר שאין "קרבה משפטית" בין הצדדים (ברזילי מחד וגומה מאידך). לכן לא ניתן לומר שיש "קרבה משפטית" ביניהם על מנת להקים השתק עילה בשאלת הזכויות בדוכן 66. 25. משהגענו למסקנה שפסה"ד בתיק הערעור, שלא ביטל את פסה"ד בתיק הקודם, אינו מקים מעשה בית דין ביחסי ברזילי גומה, ולנוכח ההסכמות שהושגו בין גומה לעיריית חדרה בתיק הערעור, לרבות המלצת ביהמ"ש המחוזי בתיק הערעור כי שאלת הזכאות בדוכן 66 תתברר בנוכחות ברזילי וגומה בתיק הנוכחי, טענות ברזילי המפורטות בסעיפים 12(א)-(ג) דינן להידחות. הוא הדין לגבי טענת ברזילי כי פסה"ד בערעור ניתן מחוסר סמכות ולכן הוא בטל, כיוון שלא נשמעו בו טענותיהם כנגד ההסכמות. פסה"ד נשוא תיק הערעור הוא תקף במסגרת היחסים שבין הצדדים לו, גומה ועיריית חדרה. ודאי שברזילי אינם כפופים לגופו של פסה"ד שלא היו צד להליך בו. יחד עם זאת, משרוצים הצדדים לפסה"ד נשוא הערעור או מי מהם, להשליך השלכה מעשית מפסה"ד לתיק דנן, דוגמת הבקשה הנדונה, אין הדבר הופך את פסה"ד בערעור לבטל אלא יש ליתן לברזילי את ההזדמנות להגיב על הבקשה לגופה, כפי שנעשה בפועל במקרה זה. ברזילי הגיב לבקשת המבקשים אפילו בהרחבה, ולנוכח תגובתו אף ניתנה החלטתי זו, במסגרתה התייחסתי לעיל, ואתייחס להלן, לטענות ברזילי בתגובתם. 26. כעת נבחן את טענות ברזילי כי מפסה"ד בתיק הערעור לא עולה כי על ביהמ"ש להיעתר לבקשת המבקשים להגשת כתב הגנה מתוקן ו/או כתב תביעה שכנגד, במיוחד כשלגומה אין זכות להגיש תביעה שכנגד נגד ברזילי שכן הסעד אותו הם מבקשים (זכויות בדוכן 66) צריך להיות מופנה כלפי עיריית חדרה בלבד. 27. אכן, כפי שציינו בסעיף 18(ב) לעיל, ההסכמות נשוא תיק הערעור אינן מפרטות כיצד יש לממשן בתיק זה. על כן, נבחן את בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת כתב הגנה מתוקן ולהגשת תביעה שכנגד. 28. בכל הקשור לבקשת המבקשים להארכת מועד להגשת כתב הגנה מתוקן, נציין כדלקמן: א. לנוכח ההסכמות בתיק הערעור, יש הגיון וסבירות בבקשה לאפשר למבקשים להגיש כתב הגנה מתוקן, כבעלי דין ממש ולא רק כבעלי דין פורמאליים, על מנת שיטענו בצורה מפורטת וחד משמעית את זכויותיהם לעניין דוכן 66. כאמור, ההסכמות בתיק הערעור גלגלו את ההכרעה בנושא דוכן 66 לפתחו של בימ"ש זה בתיק זה, ומן הראוי לאפשר למבקשים להגיש כתב הגנה מתוקן. ב. הפיכתם של המבקשים כבעלי דין כנתבעים מן השורה, ולא רק פורמאליים, והגשת כתב הגנה מתוקן, לא תפגע בזכויותיהם של ברזילי, שכן יתאפשר להם מכח התקנות להגיש כתב תשובה מתוקן. ג. אפילו מועד הדיון שקבוע בתיק זה ליום 14.11.12 לקדם משפט ראשון לא יידחה בגין הגשת כתב ההגנה המתוקן, שכן אקצוב מועד להגשתו באופן שמועד הדיון שנקבע לא יידחה. ד. על כן, שוכנעתי להיעתר לבקשת המבקשים להצטרף כנתבעים מן המניין בתיק זה, וליתן להם אורכה להגשת כתב הגנה מתוקן, כפי שאורה להלן. 29. בכל הקשור לבקשת המבקשים ליתן להם אורכה להגשת כתב תביעה שכנגד במסגרת כתב ההגנה המתוקן, סבורני כדלקמן: א. ההסכמות בתיק הערעור לא קבעו מהם ההליכים הפרוצדוראליים המתבקשים למימוש הזכויות הדיוניות הנובעות מהסכמות אלה. ב. שוכנענו כאמור כי יש הצדקה להגיש כתב הגנה מתוקן. ג. לא שוכנענו כי יש הצדקה להתיר הגשת כתב תביעה שכנגד, מהטעמים הבאים: 1. מהטעם שציינה עיריית חדרה (המשיבה 1) בתגובתה לבקשה הנדונה (ראה סעיף 10 לעיל) כי אחד הסעדים החלופיים הנתבעים ע"י ברזילי בתובענה זו הוא כי דוכנים 65-66 בשוק החדש יוקצו להם. על כן, השאלה למי להקצות את דוכן מס' 66 אם בכלל, תתברר בכל מקרה במסגרת הליך זה. היינו - אין צורך להגיש כתב תביעה שכנגד, וביהמ"ש יכריע בשאלה זו במסגרת ההליך הנדון בכל מקרה. 2. מהטעם שציינו ברזילי בתגובתם, כמפורט בסעיף 12(ו) לעיל. היריב המשפטי האמיתי של המבקשים בכל הקשור למתן הזכויות בדוכן 66, היא עיריית חדרה ולא ברזילי. והרי - עיריית חדרה במסגרת ההסכמות בתיק הערעור, הסכימה כי שאלה זו תוכרע ע"י בימ"ש זה בכל מקרה (היינו - גם ללא הגשת תביעה שכנגד בה ברזילי ו/או עיריית חדרה תהיינה צד לו). אין צורך להרבות סתם בהליכים משפטיים, אפילו במסגרת תיק קיים. ד. לאור האמור לעיל, איני מתיר אורכה להגשת כתב תביעה שכנגד ו/או הגשת כתב תביעה שכנגד במסגרת תיק זה. 30. משאלה מסקנותינו וקביעותינו, גם לא ראיתי לנכון לקבל את טענת המבקשים המפורטת בסעיף 12(ז) לעיל, כי התנהלותם של המבקשים בנדון היא בחוסר תום לב וניצלו לרעה של הליכי ביהמ"ש. נזכור כי המבקשים הגישו ערעור על פסה"ד בתיק הקודם, ובמסגרת ערעור הגיעו להסכמות, שמכוחן הוגשה הבקשה הנדונה. עצם דחיית הערעור בתיק הקודם במסגרת ההסכמות שבתיק הערעור, אינן מקימות כאמור מעשה בית דין ביחסי ברזילי - המבקשים, ובוודאי שלא במסגרת היחסים בין המבקשים לעיריית חדרה. בנסיבות אלו, משרוצים המבקשים לממש את ההסכמות על דרך של בקשה להצטרפות כנתבע נוסף בתיק זה (ולא רק כנתבע פורמאלי), תוך בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, סבורני כי נוהגים בדרך מקובלת ועפ"י הדין. סוף דבר 31. אני מאשר הצטרפותם של המבקשים כנתבעים מן המניין בתובענה זו. 32. אני מאריך המועד למבקשים להגיש כתב הגנה בתובענה זו עד ליום 1.9.12, וכתב תשובה יוגש במועדים עפ"י התקנות. 33. איני מתיר הגשת כתב תביעה שכנגד במסגרת תובענה זו ע"י המבקשים, וזאת מהטעמים שפורטו לעיל. 34. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. משיב פורמלי / צד פורמלינתבע פורמלי