מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול קצבת נכות מעבודה: הנשיא (גולדברג): .1ביום 22.1.1988בשעה 13.45נפגע המערער בידו בשעה שטיפל בכוך בטון, המהווה תשתית של קוי הטלפון הקשורים לדירתו ולדירת שכנו מר יעקב וועקנין. גרסתו של המערער היא שטיפל באותו כוך על מנת לאפשר לו לעבור עם רכבו לביתו, שעה שחזר מעבודתו במפעל באזור התעשיה שבעיר מגוריו, קרית גת, משום שמכסה אותו כוך הפריע לו להחנות את מכוניתו סמוך לביתו. .2בית-הדין האזורי קבע כי המערער עסק בשכר בעבודות פיקוח על בניית המבנה של שכנו וועקנין, שדבר אין לו עם מקום עבודתו-הוא, וכי טיפולו במכסה הבטון של הכוך היה במסגרת עיסוקו האמור, ולכן דחה את התובענה. בפנינו תקף המערער את ממצאיו של בית-הדין קמא, טען כי אותו כוך היה גמור ומושלם במועד הפגיעה ולא היה לו דבר לעשות בו, וכי טיפל במכסה הכוך אך ורק על מנת לאפשר לו להיכנס לביתו שעה ששב מהעבודה. .3עיון במסכת הראיות מביא למסקנה כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית-הדין האזורי, מה עוד שרק במקרים נדירים יתערב בית-דין זה בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, ואין מקרה זה מצדיק סטייה מהכלל. במיוחד נדגיש לאה: בית-הדין האזורי לא האמין למערער כי היה צורך בהרמת המכסה כדי לעבוד עם הרכב לביתו של המערער, וכן - עבודתו של המערער (בתשלום), כללה, לדברי שכנו וועקנין, גם את הטיפול בכוך הבטון. זאת ועוד - לדברי העד וועקנין אמרה לו אשתו של המערער שעה ששב לביתו ביום הפגיעה, כי בעלה "בדק תקלה של הביוב או של הטלפון בתוך הכוך שנמצא בשביל ואז נפגע באצבעו". וכל זאת בנוסף לדבריו של ועקנין כי ביקש מהמערער כשבוע לפני האירוע שישחיל את חוטי הטלפון מהכוך לחברת החשמל. נוסיף עוד כי מעיון בצילומים שהוגשו לתיק, עולה בבירור רוחב השביל המוליך לביתו של המערער, והמקום בו היה מונח בכסה הכוך, ואף בעינו של מי שאינו מומחה עולה בבירור כי ניתן היה לעבור במכונית בין הכוך לבין הקיר ללא כל קושי, אף שעה שהשטח בוצי ומכוסה בשלולית. גם בחקירתו בפני פקיד המוסד 6.9.1988אמר המערער: "המכסה לא הפריע לי ממש". .4משלא האמין בית-הדין האזורי לעדות המערער, והסיק מהעדויות האחרות כי פציעתו של המערער קרתה שעה שעסק ב"עבודה פרטית" בשכר עבור שכנו וועקנין - אין לנו צורך להתייחס לשאלה אם היתה "הפסקה של ממש" בדרכו של המערער מעבודתו לביתוף דרך האורכת כ- 10דקות, כשהאירוע ארע שעה ורבע לאחר שעזב את מקום עבודתו ועצר בדרכו לעריכת קניות לשבת. .5משהגיע המערער בתחילה את תביעתו למוסד, הוכרה זאת כתאונה בעבודה, והמערער קיבל את המגיע לו כדמי פגיעה וקצבת נכות. רק לאחר פרק זמן, משנודע למוסד כי ייתכן שהנתונים שמסר המערער אינם מדוייקים, ערך חקירות והגיע למסקנה כי ההכרה באירוע כבתאונה נעשתה מתוך טעות, ואז ביטל את ההכרה והחל בגביית הסכומים אשר שילם למערער מתוך גמלאות אחרות שהגיעו לו (דמי אבטלה). המערער, שהיה מיצג בבית-הדין האזורי (אף כי יש לו תרעומת על צורת היצוג), לא עורר כלל טענת מניעות, אולם גם לו עורר אותה לא היה בכך בכדי להועיל לו. המוסד, כשהוא בוחן תביעה אין לו אלא הנתונים שבפניו, ואין להתרעם עליו שאינו מעכב הכרה בתביעות ותשלומים בצידה בטרם עריכת חקירה מקיפה. לעיתים אף אין למוסד הכלים לבדוק את כל העובדות, מאחר שעליו להיעזר בעדים חיצוניים שאינם עובדיו. פקיד התביעות מוסמך לאשר גמלה בגין תביעה שהוגשה, רק למי שזכאי לאותה גמלה, וכשהמוסד משלם גמלאות "בטעות או שלא כדין" (כלשון סעיף 140לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, רשאי הוא לנכות את הסכומים ששילם מכל תשלום אחר המגיע למבוטח. .6מכל האמור עולה כי דין הערעור להידחות.קצבת נכותנכות מעבודהנכות