מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול הקפאת חשבון בנק: בפניי הבקשות הבאות: בקשת המבקשים 1 - 13, 15 - 16 לביטול צווי תפיסה, שחרור נכסים ותפוסים ולביטול צווי מניעה, ביחס לנכסים המפורטים בבקשה (ה"ת 53536-01-13). בקשת המבקשת 14 לביטול צווי ההקפאה ביחס לחשבונות המבקשים 4 ו - 11 - לקוחות הבנק שלה, וזאת ביחס לנכסים המפורטים בבקשה. בקשת המשיבה להארכת תוקף החזקת מחשבים עסקיים (צ"א 44112-01-13). א. מבוא: בתאריך 14.1.13 פתחה המשיבה בחקירה גלויה נגד חברת א.צ.מ. בע"מ והחברות הקשורות לה, המבקשות, נגד בעליה (המבקשים 1, 9 ו - 16), עובדים ובעלי תפקידים אחרים הפועלים בה (ביניהם המבקש 12). המשיבה מייחסת למבקשים, אשר נחקרו באזהרה, עבירות של קבלת דבר במרמה, מתן שוחד, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון ועבירות נוספות. בקליפת אגוז, החשד הוא שבעלי החברה, ובעלי התפקידים שבה, בצוותא חדא, הדריכו את לקוחות החברה - נכים הנזקקים לשירותיה - לקבל במרמה מאת המוסד לביטוח לאומי מימון להתקנת ציוד שיותקן על-ידי החברה ברכבם, וזאת תוך הצגת מצגים כוזבים, ובלא כל זכאות לקבל את הציוד, או תוך הצגת מצג מרמה כאילו הציוד שבגינו ניתן המימון אכן הותקן, בעוד שלא כך היו פני הדברים. נטען, כי המבקשים החשודים, תדרכו את לקוחותיה הנכים של החברה, כיצד להציג מצגי מרמה, כך שבוועדות רפואיות יזכו לקבל חבילת אבזור יקרה לרכב (מדובר בעיקר על כיסא נהג מיוחד ויקר) וכספים שונים שאינם מגיעים להם. במקרים אלו, כך לפי הטענה, בעקבות מצג המרמה, התקינו החשודים ברכבי הנכים ציוד יקר, כפי שאושר בוועדות הרפואיות, ולאחר מכן, היו מפרקים את הציוד ומתקינים אותו ברכבו של נכה אחר שהיה זקוק לו באמת, תמורת תשלום מחודש. בתאריכים 9.1.13, 15.1.13, במסגרת החקירה, נחתמו צווי מניעה המונעים ביצוע שינוי או דיספוזיציה בחברות שבבעלות המבקשים הנ"ל, וכאלו המורים על רישום הקפאה על נכסי מקרקעין שונים שבבעלותם, משכון רכבים, וכן צווים המורים על הקפאת חשבונות בנק שבבעלותם, כמפורט ברשימה ארוכה של נכסים אשר צורפה לצווים. קבעתי את הדיון תוך פרק זמן מסוים לאחר הגשת הבקשות, כדי להניע את תהליך ההתדברות בין הצדדים, לאפשר לצדדים לשוחח ביניהם, להגיע לבית-המשפט בשלים לדיון, אך למרבה הצער הדברים לא צלחו. במהלך הדיון הועלתה הצעת פשרה אשר נדחתה על-ידי המשיבה. ב. טענות הצדדים: טענתם המרכזית של המבקשים היא, כי צווי הקפאת החשבונות - ובעיקר אלו העסקיים - מונעים כל אפשרות לקיים את פעילותם העסקית, הפיננסית, השוטפת של המבקשים, שבמסגרתה עליהם לתפעל את החברות, להעניק שירותים ללקוחותיהם, לשלם תשלומים לספקים, לרשויות המס, לקבל תקבולים, לשלם שכר לעובדים רבים המועסקים בחברות, והם מעמידים את החברות שבניהולם בסיכון קיומי, העלול להוביל לקריסה כלכלית, עסקית ואישית. נטען, כי אין כל יחס מידתי בין היקף הכספים שנתקבלו במרמה, לפי החשד, ובין היקף הנזק הכלכלי המצטבר, והנכסים שהוקפאו במסגרת הצווים, ועל המשיבה להציג לבית-המשפט ראיות המציגות את ההיקף הכספי שנתקבל במרמה, לפי הטענה. נטען, כי אין בסיס משפטי להוצאת הצווים, וזאת לאור העילות הקבועות בסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי, שאינן מתקיימות במקרה זה. נטען, כי לא מתקיימת כל זיקה המקימה דין תפיסה, בין הרכוש שנתפס על-ידי המשיבה, לבין העילות האפשריות לתפיסה, כפי שנקבעו בחוק. אין כל בסיס לתפיסה לפי החוק לאיסור הלבנת הון, שכן המשיבה לא הניחה בפני בית-המשפט בסיס עובדתי לתפיסה בשווי. היה על המשיבה לברור בקפידה מושכלת את המסלול שבו עליה לנקוט, והיה עליה להעדיף את המסלול הפוגע פחות בקניינם של המבקשים. גם אם קיימת עילה לתפיסת הרכוש, יש לנקוט בהליך שפגיעתו קלה יותר, כגון שחרור החשבונות העסקיים, אשר יאפשרו חזרה למהלך עסקים תקין. המבקשים 12 ו - 13 הוסיפו, כי עקב הצווים הם מנועים מלקבל את שכר חודשי המגיע להם כדין. המבקשת 14 הפונה כנושה רלוונטית, כטוענת לזכות, אשר זכויותיה הקנייניות נפגעות, טוענת, כי מעמדה הקנייני למול צווי החילוט עדיף, וזכויותיה קדמו לו. המבקשת 14 הוסיפה, שהיא קיבלה הודעה, שלפיה הוגשה בקשת פירוק ביחס למבקשות 4 ו - 11 המנהלות את עסקיהן באמצעות חשבונות בנק אצל המבקשת 14, וכן התקבלו דרישות שונות למימוש ערבויות בנקאיות, שאותן עליה לשלם באופן מידי מתוך החשבונות. כמו כן נטען, כי מצב הדברים הפיננסי הנובע מצווי ההקפאה מוביל לכך שלקוחותיה אינם עומדים בהתחייבויותיהם כלפי הבנק והתהליך יוביל לגריסה איטית בנכסים המוקפאים. המבקשת 14 פירטה את מצב האובליגו הקיים בהתייחס לחשבונות ותמכה אותו במסמכים שונים. המבקשת 14 עותרת, כי בית-המשפט יורה על מימוש ביטחונותיה להתחייבויות המבקשים-לקוחותיה, שכן אלו קודמים לצווי החילוט וגוברים עליהם בתחרות שבין הזכויות. המבקשים 15 ו - 16 מפנים את בית-המשפט לקביעות שונות שניתנו במסגרת החלטות המעצר, שלפיהן החשד הסביר הקיים נגד המבקש 16 הינו ברמה ראייתית נמוכה ביותר, וכי מבקש 16 לא היה חלק מן ההנהלה הפעילה של חברת א.צ.מ, ובנסיבות אלה, המשך החזקת התפוסים והקפאת החשבונות פוגעת באורח חייו הסביר. המשיבה טוענת, כי החקירה בפרשה עדיין מתנהלת, כי היא צפויה להימשך עוד כ - 60 ימים, כי קיימות ראיות להוכחת האשמה, כי צווי ההקפאה הוצאו כדין, כי הקפאת הנכסים ותפיסתם נדרשת לצורך הליכי חילוט עתידיים, במסגרת סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, כי היא נוהגת במידתיות, כי פעילותם של המבקשים אינה נפגעת (בעניין זה הפנתה לעמוד האחרון בדוח הסודי - במ/1) וכי אין לה כל עניין להוביל את החברות להתמוטטות כלכלית, אלא להבטיח את זכותה העתידית לחילוט הכספים. ג. קיומו של חשד סביר וראיות לכאורה: קיים חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות למבקשים - החשודים הרלוונטיים בפרשה - ואפנה לדוחות הסודיים ולמסמכים שצוינו במסגרת הדיונים בבקשות המשיבה להארכות המעצר בפרשה - מי ברמה גבוהה יותר ומי ברמה נמוכה, ועדיין מדובר בחשד סביר בהתאם לדין. במסגרת הדיון, הגישה המשיבה לעיון בית-המשפט דוח סודי עדכני, אשר סומן במ/1 ובו פירטה את הראיות שנאספו על-ידה, ושלטענתה מגבשות את החשד הסביר הנטען. עיינתי בדוח הסודי, העדכני, ושבתי ועיינתי בדוחות הסודיים, שאליהם נחשפתי במסגרת הליכי המעצר, ואני קובע פעם נוספת, כי קיים חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות לחשודים, ואף קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. ויצוין: במהלך הדיון ביקשתי, כי נציגת המשיבה תציג בפניי את התגברותו של החשד הסביר ביחס למבקש 16, לחלקו הניהולי בזמנים הרלוונטיים, מעבר לדברים שלהם נחשפתי במהלך דיוני המעצר, והיא השיבה כי בדוח הסודי המעודכן קיימת תשובה לכך. עיינתי בדוח הסודי (אפנה לעמוד 12 לבמ/1) ולא מצאתי תשובה המניחה את הדעת לשאלתי. ולא מיותר יהא לציין, בעניין זה, את הדברים שנקבעו על-ידי בית-המשפט העליון בבש"פ 6817/07 מדינת ישראל נגד רפאל סיטבון, תק-על 2007 (4) 796: "מצויים אנו בשלב בו ניתן לדון בדיות הראיות במישור הלכאורי בלבד". ד. סכום המרמה הנטען: במהלך הדיון סירבה המשיבה להצהיר באופן גלוי על סכום המרמה הנטען על-ידה, המגובה בראיות לכאוריות, בטענה כי גילוי הסכום עלול לפגוע בחקירה. בכל הכבוד, אין לדעת מה סוד ומה חשאיות יש בנתון המופיע בעמוד 3 סעיף ב (1) לדוח הסודי - במ/1 ומדוע חשיפתו לצד השני תסכל את החקירה, ועדיין לא אפר את בקשתה של המשיבה. אני סבור, כי הסכום הינו נתון רלוונטי ביותר וחשיפת הסכום לידיעת הצד שכנגד, הייתה מאפשרת לצד שכנגד להתגונן באופן ראוי יותר. לוּ הייתה המשיבה מגלה את הסכום הנטען, יכולים היו המבקשים להוסיף טיעונים רלוונטיים - ובעיקר מעשיים ביותר - ומנגד, אני סבור, כי החקירה לא הייתה נפגעת כלל ועיקר. לפיכך יש לקבוע, כי אי חשיפת הסכום רובצת לפתחה של המשיבה ויש להעניק לו, במערכת השיקולים והאיזונים הכוללת, משקל לחובתה. ודוק, סכום המרמה הנטען הינו יסוד מסד בבקשה זו ועליו מונח כל המבנה, שכן יש תמיד להעמידו להשוואה קפדנית, אל מול שווי הנכסים התפוסים, במטרה לבחון שמא תפוסים נכסים בשווי רב יותר. מכל מקום, בסיס מרכזי בהחלטתי זו, הינו הסכום הנקוב בדוח הסודי כמפורט לעיל, שכן נתון זה, מגובה בראיות לכאורה. ביחס לשאר הנתונים המספריים, המובאים תחת הכותרת "מקרים נוספים", שבעמוד 4 לדוח הסודי, הרי שמדובר בנתונים ערטילאיים, שבשלב זה אינם מגובים בראיות, כנדרש בהתאם לדין, וכאשר דנים אנו בפגיעה קשה בזכויות אדם, בית-המשפט אינו יכול לקבל את צמד המילים הסתום "מיליוני שקלים" המופיע בדוח הסודי, כנוסחה שדי בה. ה. פקודת סדר הדין הפלילי והחוק לאיסור הלבנת הון: הצווים שהוצאו נוקבים בשני דברי חקיקה: פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) נוסח משולב) התשכ"ט - 1969 והחוק לאיסור הלבנת הון התש"ס 2000. שני דברי החקיקה הללו מכילים הסדרים שונים: סעיף 32 לפקודה קובע את חמשת עילות התפיסה, שאחת מהן רלוונטית לדיון שבפנינו. סעיף 32 (א) לפקודה קובע, כי אחת מעילות התפיסה היא שהחפץ "ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה". מבלי להכריע בעניין זה באופן סופי, הרי שבהחלט ניתן לקבל טענה אפשרית של המשיבה, שלפיה החשודים, ולקוחותיהם הנכים, הציגו במשותף מצג מרמה בפני הועדות הרפואיות, ועקב מצג מרמה זה, קיבלו הלקוחות אישור להתקנת אבזור יקר, אשר לא הותקן. התשלום ללקוחות, שהתקבל בגין הציוד, והועבר לחשודים, הוא שכרם של החשודים, בעד ביצוע עבירת המרמה - עבירה שאותה יזמו וביצעו יחד עם הלקוחות. בעניין זה אזכיר את האמור בסעיף 438 לחוק העונשין התשל"ז - 1977: "קבלה ונתינה לעניין סימן זה: קבלת דבר - בין שעברה הבעלות בדבר על המקבל ובין שלא עברה, בין שהדבר נתקבל בשביל עושה המעשה ובין בשביל אחר, בין בידי עושה המעשה ובין על-ידי אחר...". כלומר, ניתן להציג מצג מרמה גם כדי שאחר יקבל את הדבר. כלומר, ניתן לראות, לכאורה, את הכספים שהתקבלו בסופו של יום אצל החשודים באופן הבא: החשודים ולקוחותיהם, מבצעים בצוותא חדא עבירת מרמה. התקבולים הכספיים שהתקבלו עקב מצג המרמה מגיעים אל החשודים - זהו שכרם, שניתן להם מאת הלקוחות, בעד ביצוע עבירת המרמה. החשודים ולקוחותיהם, מבצעים בצוותא חדא עבירת מרמה. הלקוחות מקבלים במרמה זכאות כספית, ומשלמים לחשודים, מכוח הקשר הפלילי, שכר בעד חלקם בביצוע עבירת המרמה, בכך שהכספים הללו, או חלקם, מגיעים בסופו של יום לכיסם של החשודים בגין חלקם בביצוע עבירת המרמה. ואולם, ייאמר, כי התזה הנ"ל אינה נקייה מספקות משפטיים, שכן הכספים שהתקבלו במרמה הם עצמם חלק מן העבירה (ראו: ע"פ 545/99 נדב סבג נגד מדינת ישראל, פ"ד נה (1) 507), אך ניתן לומר כי בשלב הלכאורי, עוד בטרם התבררו כלל העובדות, היא בהחלט אפשרית. אכן, ההסתמכות על העילה הקבועה בפקודה אינה חסרת בסיס, לפחות בשלב הלכאורי והמקדמי של הדיון, אשר בו אנו נמצאים. חוק איסור הלבנת הון תש"ס - 2000 קובע הסדר שונה, בהפנותו לאמור בסעיפים 36א לפקודת הסמים, והוא היה מחייב את המשיבה להתחמש בבקשת פרקליט מחוז, לפנות אל בית-המשפט המחוזי, כאשר היא כפופה לסד זמנים קפדני וברור. יש ממש בטענה, כי דרך פעולתה השגרתית של המשיבה, יצר מצב דברים שבמסגרתו היא נטלה לעצמה סמכויות מן הפקודה, אספה סמכויות נוספות מן החוק, התעלמה מסייגים שקבועים בחוק, ויצרה לעצמה דין פעולה חדש, שונה, מעורבב, שכולל אוסף של סעיפים המעניקים סמכות, תוך התעלמות מהגנות החוק ומסייגיו. כך, נוצר מצב דברים, שבמסגרתו פעלה המשיבה, למעשה, מתוך פקודת סדר הדין הפלילי, שאינה מגבילה אותה בהגבלות הפרוצדוראליות הקבועות בחוק, תוך שהיא אוספת לעצמה את האפשרות לחילוט בשווי עתידי, הקיימת בחוק, כמי המהלכת במטע הסמכויות ומלקטת לעצמה סמכויות שונות מעצי החקיקה השונים, בהתעלמה מכלל המבנה הקיים, ומן ההסדרים הקיימים. ביחס להתנהלות כגון זו קבע בית-המשפט העליון בדנ"פ 3384/09 אריה אברם נגד מדינת ישראל, תק-על 2009 (3) 1832, כי שני המסלולים הינם מסלולים מקבילים, אולם הבחירה במסלול אינה שרירותית וכי על המשיבה לבחור במסלול הפוגע פחות בזכויות הקניין של האזרח. מכל מקום, המשיבה הצהירה עתה, כי תכלית העיקול וצווי ההקפאה הינה חילוט עתידי, במסגרת החוק להלבנת הון תש"ס - 2000 והיא שמה יהבה על סעיף 4 לחוק. הסעיף קובע, כי "העושה פעולה ברכוש, בידיעה שהוא רכוש אסור והוא מסוג הרכוש המפורט בתוספת השנייה ובשוויו שנקבע בה - דינו מאסר שבע שנים...". התוספת השנייה אליה מפנה סעיף 4 דנה בסוגי רכוש שמפורטים בסעיף א', שאינו מענייננו ואילו סעיף ב' דן בכספים, מעל לסכום מסוים, גם אם מדובר בפעולה אחת או כמה פעולות המצטברות לסכום האמור בתוך שלושה חודשים. פעולה ברכוש מוגדרת בחוק בצורה רחבה ביותר: פעולה בנקאית, השקעה, קבלת אשראי, עצם החזקתו, ערבובו של הרכוש עם רכוש לגיטימי אחר, ואף עצם החזקתו לפעולה תחשב. לא יכול להיות ספק, כי החשודים ביצעו פעולה ברכוש, כהגדרתו בחוק, שכן הכספים נכנסו לחשבונותיהם, התערבבו ברכושם, היוו בסיס לקבלת אשראי, וקיים חשד סביר, כי הם ידעו שמדובר ברכוש אסור, כלומר, במקרה זה, כספים שמפורטים בתוספת השנייה, ובהתאם לתנאים המפורטים בה. אכן, השימוש שנעשה בידי החשודים בכספים, אשר התקבלו לכאורה, במרמה, בצוותא חדא, יחד עם לקוחותיהם, נוכח מצג המרמה, היא פעולה ברכוש (ראו ניתוח יסודות העבירות בע"פ 8551/11 יצחק כהן נגד מדינת ישראל, תק-על 2012 (3) 596: ע"פ 2333/07 תענך נגד מדינת ישראל, תק-על 2010 (3) 343). הפעילות המיוחסת למבקשים, אשר נחקרו בחשד מגבשת, לכאורה, את סעיף 4 לחוק הנ"ל, ובעניין זה אפנה פעם נוספת לדוח הסודי במ/1 וכן למסמכים הנלווים במ/2 ובמ/3. סעיפים 21 ו - 26 לחוק מאפשרים למשיבה לעתור לחילוטו של רכוש בשווי רכוש, שנעברה בו עבירה (ראו: בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נגד רפאל סיטבון, תק-על 2007 (4) 796: ע"פ 2010/12 מדינת ישראל נגד מיכאלי, תק-על 2012 (1) 6054). בית-המשפט יהא בעל סמכות עתידית לצוות על חילוט רכוש בשווי פירות העבירה, וזאת אף אם אין להראות קשר ישיר, שלפיו הרכוש המחולט הושג במישרין כתוצאה מעבירה של קבלת דבר במרמה. תכליתו של החוק הנ"ל ברורה והיא הענקת סמכות רחבה להוצאת בלעו של גזלן מפיו. מסלול התפיסה לפי החוק הנ"ל והמסלול הקבוע לפי הפקודה, הינם מסלולים מקבילים, חלופיים, והמשיבה רשאית לעבור מהמסלול של הפקודה אל המסלול של החוק, גם במהלך ההליך הפלילי (דנ"פ 3384/09 אריה אברם נגד מדינת ישראל, תק-על 2009 (3) 1832). מדובר בשתי דרכים מקבילות, שאינן מוציאות זו את תחומה של זו. ו. זכויות בן זוג מכוח חזקת השיתוף: מבקשת 2 הינה רעייתו של מבקש 1 ומבקשת 10 הינה רעייתו של מבקש 9. השתיים אינן חשודות בפלילים, ואין למשיבה כל טענה פלילית כלפיהן. צו חילוט אינו יכול להינתן נגד אדם אשר אין לו כל זיקה להליך הפלילי, ואינו חשוד בביצוע העבירות, ובנסיבות שאינן מקימות את הסייג הקבוע בסעיף 21 (ג) לחוק איסור הלבנת הון. בית-המשפט העליון קבע בבש"פ 6817/07 מדינת ישראל נגד רפאל סיטבון, תק-על 2007 (4) 796: "סעד זמני נגד רכוש אינו יכול להינתן נגד מי שאינו נאשם ואין לו כל זיקה להליך הפלילי, והדברים אמורים גם במי שחולק רכוש משותף עם הנאשם דוגמת בן זוג, למעט באותם מקרים בהם מתקיים הסייג הקבוע בסעיף 21 (ג)...". רכוש משותף הרשום בבעלות משותפת אינו בר-חילוט במלואו, אם השותף האחר הינו שותף תמים ובמיוחד כאשר רכישת הנכסים ארעה בטרם ניתן צו החילוט (ראו ביחס למעמדה של חזקת השיתוף גם: ע"א 3002/93 יעקב בן צבי נגד מיכל סיטין ואח', פ"ד מט (3) 5: ע"א 189/95 בנק אוצר לחייל נגד מזל אהרונוב, פ"ד נג (4) 199). חזקת השיתוף קדמה לצווי החילוט והיא בעלת מעמד קנייני הגובר עליהם. לא הוצגו בפניי ראיות המלמדות, כי החלק המשותף ברכוש נולד כולו פרי עבירה, או שהועבר לרעיות בלא תמורה, במישרין מתוך כספי עבירה, וכי אינו תוצאה של יגיע כפיים עצמאי שלהן, או שנצבר במהלך חייהם מתוך מקורות שאינם לגיטימיים. דין החילוט אינו יכול לחול על בעלותן המשותפת של הרעיות בנכסים, הוא משתרע אך ורק על מחציתו, ואינו יכול לחול על חשבונותיהן הפרטיים. ברור הוא, כי ביחס לחשבונות המשותפים, קיימת בעיה מעשית לייחד את מחציתו, הואיל והבעלות המשותפת על חשבונות בנק משתרעת על חלקים בלתי מסוימים. ז. זכויות מבקשת 14: המבקשת 14 צירפה לבקשתה שורת מסמכים, המלמדים על היווצרותן של זכויות קנייניות אשר קדמו לצו החילוט, כגון שעבודים, משכונות, ערבויות בנקאיות וכתבי קיזוז, ולהן מעמד בכורה על פני צו החילוט. בית-המשפט העליון בע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד רוני ליבוביץ, פ"ד מח (4) 278 קבע, כי זכויותיו הקנייניות של נושה, צד ג', תם לב, אשר קדמו לצו החילוט גוברות עליו וקודמות לו. וראו גם בש"פ 6817/07 סיטבון הנ"ל. אילו חפצה המשיבה לטעון אחרת, היה עליה לערוך חקירה כלכלית מקפת, ואם כזו נעשתה תוצאותיה לא הוצגו בפניי. ח. מידתיות: עיקר הנזק הקנייני, המידי של המבקשים נובע מאי יכולתם להמשיך ולהפעיל את עסקיהם, ולכך תוצאות נלוות קשות, הפוגעות באורח אנוש בזכויותיהם החוקתיות לעיסוק, לקניין ולחירות. במצב הדברים הקיים, מדובר בתוצאה קשה, קיצונית שאינה מתקבלת על הדעת. קיימת מקבילית כוחות, הנובעת מזכויות אדם חוקתיות, בסיסיות, נוכח טיב החשדות, עוצמת הראיות, מעמדו של הנחקר (אין דינו של חשוד כדינו של נאשם), מצבו של ההליך הפלילי, ועוצמת הפגיעה בזכותו של אדם לקניינו, עיסוקו, וחירותו. במקרה העומד בפניי, יצרו צווי החילוט פגיעה עודפת, שהיא מעבר לפגיעה האינהרנטית הנובעת מהם. יש לזכור, כי אין מדובר בחברות אשר הוקמו לשם ביצוע עבירות פליליות, אלא בעבירות פליליות אשר בוצעו, לכאורה, אגב פעילות שרובה הייתה, לאורך השנים, פעילות חוקית. חברת א.צ.מ אינה ארגון פשע, שיש לתקוף אותו מבחינה כלכלית, למוטטו ולעקרו מן השורש. אין לאפשר מצב דברים, שבו המבקשים, והנסמכים על שולחנם יתמוטטו כלכלית לחלוטין. מנגד, האינטרס הציבורי מחייב לאפשר למשיבה פרק זמן לבצע חקירות פליליות לקראת חקר האמת, ולתפוס רכוש אשר הושג בעבירה. אני סבור, כי גם אם קיימת עילה לתפיסת הרכוש, החזקתו והקפאתו, הרי שמצב הדברים הקיים אינו מידתי כלל ועיקר, או בלשון המגילה שאותה אנו קוראים בימים אלה: "אין הצר שווה בנזק המלך", אסתר ז' ד'. עיון בנתונים שהוצגו בפני, במסגרת כתבי הטענות והצווים מגלה, כי היקף הנכסים שהוקפאו ונתפסו, עולה על היקף המרמה הנטען, והמעוגן בראיות, בשלב זה של הדיון, כעולה מבמ/1, 2, ו - 3, וביחס לכך איני נזקק כלל להערכות שמאיות מקצועיות, אלא להגיון החיים ולשכל ישר. טענת המשיבה, כי היא אפשרה מהלכים כאלה ואחרים, שבמסגרתם אפשרה תשלום שכר לעובדים, אפשרה צרכי קיום בסיסיים, ולפיכך נהגה באופן מידתי ומתחשב, הינה לעג לרש. טענתה, כי למבקשים לא נגרמת פגיעה, תוך הפנייה לאמור בעמוד האחרון לדוח במ/1 צורמת את האוזן וממליחה את העין. במכלול הנכסים שנתפסו, ניתן לאתר נכסים, נקיים מכל זכות צד ג', תוך הצהרות מבקשות 2 ו - 10, כי הן לא תעלנה כל טענה, מכוח חזקת השיתוף, אשר מספקים למשיבה את האפשרות להיפרע מהם במסגרת הליך החילוט העתידי, בשווי העולה כדי סכום המרמה הנטען. ואולם, המשיבה סירבה לקבל הצעת פשרה בהסתמך על נכסים אלו. עיון במכלול הנכסים המוקפאים מלמד, כי גם אם אצא מנקודת הנחה זהירה לטובת המשיבה, הרי שיש באלו לכסות את סכום המרמה הנטען על-ידה. ט. נטלי הבאת ראיות והוכחה: בעת הדיון, טענה המשיבה, כי על המבקשים להוכיח את טענותיהם העובדתיות השונות באותות ובמופתים, להצטייד בתצהירים ובמסמכים שונים. תקנות הסמים המסוכנים (סדר דין לעניין חילוט רכוש) התש"ן - 1990 הקובעות את סדר הדין, ומציבות את הצורך בתצהיר, פותחות בסעיף 3 במילים: "הורשע הנידון...". במקרנו, המבקשים הינם במעמד חשודים בלבד (כוונתי רק למבקשים שנחקרו באזהרה), ולפיכך האמור בתקנות אינו חל ביחס אליהם. ואכן, הגיון התקנות בצדן: כאשר מורשע אדם, אין עומדת לו חזקת החפות, המטוטלת עברה לצד המשיבה וכל המבקש לנגוס בהיקף הרכוש העתיד להיות מחולט, חייב לנקוט במהלכים ראייתיים נכבדים. לא כך הם פני הדברים במצב זה של הדיון, עת מדובר בחשודים בלבד - המטוטלת עדיין מצויה לצד זכויותיהם החוקתיות. מעבר לנדרש אומר, כי אני סבור, שעקרונות יסוד המקדשים את זכותו של הפרט מחייבים את המסקנה, כי נטל הבאת הראיות וההוכחה, ראוי שירבוץ לפתחה של המשיבה: ראשית, מצויים אנו בסביבתו של המשפט הפלילי, ועל כן ראוי כי הנטל הלכאורי ירבוץ לפתחה של המשיבה, כפי שהדבר נהוג בתחום זה. שנית, המוציא מחברו - עליו הראייה והמשיבה, בהקפיאה את רכושם של המבקשים, היא זו המבקשת לחלט את רכושם, ולפיכך ראוי שהיא זו שתצטייד במלוא המידע אודות הרכוש, שאותו היא מבקשת להקפיא. לנטלי הראיות קיימת משמעות, באשר למחלוקות שנפלו בין הצדדים בכל הקשור לשוויו של נכס כזה או אחר. תתכבד המשיבה והיא זו שתוכיח את טענותיה, כי נכס פלוני שוויו כזה ואילו נכס אלמוני שוויו אחר, ולא תטען, כי על המבקשים להוכיח את שוויו בחוות דעת שמאיות שונות. המשיבה לא הציגה בפניי ראיות בעניין זה, מלבד המידע מתוך במ/1, או ראיות לסתור את טענות המבקשים, כפי שהוצגו בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו. היה על המשיבה להצטייד, למועד הדיון, במלוא המידע, ולשם כך בדיוק קבע בית-המשפט דיון בחלוף פרק זמן, כדי שהיא תוכל להתכונן, ולהתחמש בעובדות, מסמכים וראיות, ולא להסתפק בתגובה דלה וצנומה. לשם כך בדיוק נועדה החקירה הכלכלית, והמשיבה לא הציגה לבית-המשפט ראיות הסותרות את הנטען על-ידי המבקשים. דווקא המבקשים הם שטרחו והצטיידו בראיות התומכות את טענותיהם, ואפנה למשל לתצהיר במ/5 מאת מר אלי דואני, מנהל החשבונות, על צרופותיו ולראיות במ/6. מתוך עמדתה של המשיבה ניתן היה להבין, כי יתכן והתבלבלו למשיבה היוצרות, והיא שמה את עצמה בנעלי המבקשים, כאילו ניתן צו כינוס המנשל אותם ממלאכת הניהול, כמנהל על, בעל כישורים ויכולות להמשיך ולנהל את החברות, כהבנתה - תרצה תשלם שכר - תרצה - לא תשלם, ואילו המבקשים - הם בעלי זכות הקניין ברכוש - הם אלו, אשר צריכים להתרוצץ, כה וכה, ולהוכיח את זכותם, באותו ובמופתים, ברכושם שלהם. המבקשים אינם חייבים לחזר על פתחי המשיבה כמקבצי נדבות, בתחינה חוזרת, כי המשיבה תואיל בטובה לשלם את שכר עובדיהם, או כי תסכים לשלם תשלום זה או אחר. למשיבה אין את הידע, הכישורים, המקצועיות, והיכולות לנהל את עסקי המשיבים, וגם אם היו לה כאלו, אין זה ראוי לנשל אדם ממפעל חייו ולהעבירו לניהולה של המדינה, בנסיבות תיק זה. י. חשבונות עסקיים המשמשים לתפעול החברות: שאלת המידתיות חייבת ליצוק, כבר בשלב זה, פתרונות מעשיים, שבמסגרתם תבטיח המשיבה את האפשרות לחילוט עתידי, ומנגד המבקשים לא יסבלו מאסון כלכלי בלתי הפיך. הקפאת החשבונות העסקיים של החברות, הקפיאה את מהלך חייהם הכלכליים של המבקשים, של עובדיהם, ועצרה את זמנם, ולפיכך אני סבור, כי בשלב הראשון, יש להורות על ביטול צווי ההקפאה באופן אשר יזרים חיים מחודשים לפעילותן של החברות. מהלך זה, מהווה סעד של עזרה ראשונה, אשר יסיר את מחנק האשראי, ויעניק פתרון לכלל הבקשות ולנזקים החמורים המידיים הנוצרים מדי יום (ואפנה שוב לתצהיר במ/5 על צרופותיו ולנספח במ/6). עיון במצב החשבונות העסקיים, נוכח הבעייתיות המשפטית, מצב הראיות, טענות צדדים שלישיים, ובכללן זכותן של הרעיות, נוכח הצהרת המשיבה כי בתוך 60 ימים תסתיים החקירה, ונוכח היקף המרמה המגובה בראיות בשלב זה, כעולה מן הדוח הסודי במ/1, מביא אותי אל המסקנה הברורה, כי יש להורות על ביטול הצווים, ככל שהם נוגעים לחשבונות העסקיים. כך הם פני הדברים גם ביחס לנכסים נטולי כל זיקה לחשדות ולכספי המרמה. מנגד, יש להבטיח את האינטרס הציבורי תוך הכרה בכך שחקירות מעין אלו אורכות זמן ומחייבות פשרה מסוימת שתאפשר פגיעה זמנית ומידתית בזכויותיו של אדם. מדובר בהחלטה המאזנת את מארג השיקולים לזמן הנוכחי, ובעתיד, ככל שתעבור תקופת זמן נוספת, ניתן יהא לבצע איזון נוסף, שבמסגרתו יתכן שיבוטלו צווי הקפאה נוספים. ברור לכל, שבחלוף הזמן - תשתנה מקבילית הכוחות ותטה את הכף לטובת ביטול צווים הנוגעים לנכסים נוספים. הבאתי בחשבון את העובדה, כי טבעם של תיקים מעין אלה להימשך זמן ניכר עד הגעה להכרעה שיפוטית סופית. יא. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים והעובדות, אני מורה כי צווי ההקפאה, אשר הוטלו על החשבונות העסקיים, שיפורטו להלן מבוטלים כליל, וזאת בתנאי שהמבקשים 1, 9 ו - 16 יפקידו בקופת בית-המשפט סך של שלושה (3) מיליון ₪ (מזומן או ערבות בנקאית), אשר ישמשו כמושא לדיוני חילוט עתידיים. ואלו החשבונות העסקיים שצו ההקפאה מעליהם בטל: חברת א.צ.מ. אבזור וציוד חולון בע"מ, בבנק מזרחי בע"מ, מספר חשבון 494-458898. חברת א.צ.מ. אבזור וציוד חולון בע"מ, בבנק הפועלים בע"מ, מספר חשבון 572-455143. חברת א.צ.מ. אבזור וציוד חולון בע"מ, בבנק לאומי בע"מ, מספר חשבון 858-85600. חברת א.צ.מ. אבזור חולון בע"מ בבנק הפועלים בע"מ, מספר חשבון 639-525557. חברת א.צ.מ דרום בע"מ בבנק מזרחי בע"מ, מספר חשבון 494-179557. חברת א.צ.מ. מזרח בע"מ, בבנק מזרחי בע"מ, מספר חשבון 494-201870. חברת א.צ.מ אחזקות בע"מ, בבנק מזרחי בע"מ, מספר חשבון 494-234523. חברת א.צ.מ. צפון בע"מ, בבנק מזרחי בע"מ, מספר חשבון 494-118825. כמו כן, אני מורה על ביטול צווי ההקפאה מעל חשבון על שם הקטין עמית סידס בסניף 494, מספר חשבון 177562 בבנק מזרחי, ומעל חשבון על שם הקטינה איילת סידס בסניף 494, מספר חשבון 177546 בסניף 494 בבנק מזרחי, שכן הכספים המצויים בם נטולי כל זיקה פלילית. כמו כן, אני מורה על השבת הכספים שנתפסו במעטפות הנושאות את שם ילדי בני המבקשים 1 ו - 2 ובהם כספים שמקורם במתנות, שנתקבלו לרגל בר/בת המצווה שלהם, בהיותם נטולי כל זיקה פלילית. כמו כן, אני מורה על ביטול צווי ההקפאה מעל חשבון של המבקשת 10, בבנק מזרחי, סניף 494 מספר חשבון 108765, וזאת נוכח הדברים שקבעתי אודות חילוטם של נכסים של אנשים, שאינם קשורים להליך הפלילי. כמו כן, אני מורה על ביטול צווי ההקפאה מעל חשבונותיה של המבקשת 2 בבנק מזרחי, סניף 94 מספר חשבון 177562 ומספר חשבון 177546, וזאת נוכח הדברים שקבעתי אודות חילוטם של נכסים של אנשים, שאינם קשורים להליך הפלילי. אני מורה, כי צו העיקול ביחס לנכס בגוש 4996 חלקה 2, שהינו דירת מגורים, נחלה ומשק חקלאי במושב שדמה, בבעלות מבקשים 9 ו - 10, ישונה כך שיירשם על מחצית הזכויות בנכס - זכויותיו של מבקש 9 בלבד. אני מורה, כי צו העיקול ביחס לנכס בגוש 6093 חלקה 194, שהינו בית מגורים דו משפחתי (שני בתי קרקע מחוברים), בבעלות משותפת של מבקשים 1 ו - 2 ישונה כך שיירשם על מחצית הזכויות בנכס - זכויותיו של מבקש 1 בלבד. בהסכמת הצדדים, כפי שהוצגה בעת הדיון, אני מקבל את בקשת המשיבה ומורה על הארכת תוקף החזקת המחשבים המפורטים בבקשת המשיבה, ובנסיבות המפורטות בה, המאפשרות למבקשים הרלוונטיים לקבל עותקים מתוכנם. אני מעכב תוקף החלטתי זו עד לתאריך 3.3.13 בשעה 10:00. המסמכים אשר הוגשו במסגרת הדיון יישמרו בידי המשיבה בנאמנות.חשבון בנקבנק