אספקת המים למשק גידול חזירים

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא אספקת המים למשק גידול חזירים: 1. בקשה לצו מניעה זמני שיימנע בעד המשיבה 1 להפסיק את שירותי אספקת המים ופינוי וטיהור השופכין למשק גידול החזירים של החברה המבקשת. כפי שיחוור ראיתי להותיר הצו בעינו אך זאת כנגד תשלום סכום למשיבה 1. 2. המשיבה 1 הינה חברת ניהול הנותנת שירותים שונים למשקיהם של השותפים במשיבה 2 (שהינה שותפות רשומה). מדובר במשקים לגידול חזירים באזור אעבלין. המשיבה 1 תכונה להלן "חברת הניהול". המשיבה 2 תכונה בהתאמה "השותפות". השותפים השונים מנהלים עסקם באמצעות חברות שבבעלותם. 3. יובהר כי חברת הניהול נותנת אותם שירותים גם למשקים חיצוניים שבעליהם אינם שותפים בשותפות. אלא שבמקרה כזה התעריפים הנגבים על ידי חברת הניהול הינם גבוהים בשיעור ניכר מאלו שנגבים מן השותפים. 4. המבקשת אינה בעלת מניות בחברת הניהול, שהוקמה ב 2004, להבדיל מיתר השותפים שנאותו להצטרף; כאשר לכל אחד מהם הוקצו מניות על פי חלקו היחסי בשותפות. בטרם הוקמה חברת הניהול סופקו השירותים לשותפים על ידי השותפות, שהוקמה בעצם לתכלית זו של הוזלת עלויות למשקי השותפים. השותפים השתתפו בעלויות הקמת התשתיות, כאשר תשתיות עיקריות הנן תשתיות המים ופינוי וטיהור השופכין. 5. המבקשת היא חברה שעד לאחרונה נחשבה כחברה שבעליה הינה אחת השותפות, ובהתאם תומחרו השירותים שסיפקה לה חברת הניהול. לערך במחצית 2012 (לטענת המבקשת באוגוסט 2012) החלו להתגלע מחלוקות בין המבקשת ובין חברת הניהול ביחס לחיובי יתר בהם חויבה המבקשת לטענתה. 6. לטעמה של המבקשת חבה לה המשיבה 1 חוב כספי של 447,000 ₪ בגינו שלח ב"כ המבקשת הודעת קיזוז במכתב מיום 02/12/12. ההודעה מתייחסת למספר ענייניים: א. שירותים משפטיים בהם חויבה המבקשת על ידי חברת הניהול בכל שנה ושנה מ-2005 ועד 2012, כאשר כאן הטענה הינה כי המבקשת אינה בעלת מניות בחברת הניהול ואין לה גם מידע בגין מה נדרשו אותן הוצאות משפטיות שסכומן המצטבר לכל השנים 191,563 ₪. יובהר כבר כעת כי במבחן הראיות המהימנות לכאורה התומכות בעילת התביעה (אחד משני הפרמטרים העיקריים הנצרכים לבחינה בסעד הזמני, כאשר השני הוא מאזן הנוחות, ומתקיים ביניהם יחס של "מקבילית הכוחות") - הרי שטענת הקיזוז ביחס לסכום זה חלשה. מדובר בחיובים לאורך השנה, על פי חשבוניות , החל מ-2005. המבקשת פרעה את החיובים לכל אורך השנים, למרות שידעה כבר ב 2005 כי אינה בעלת מניות בחברת הניהול, ומה מהות החיוב (הוצאות משפטיות). אם אכן סברה כי לא צריכה היא להשתתף, כחברה שותפה בשותפות, בהוצאות משפטיות של חברת הניהול המספקת שירותים מוזלים לשותפים, הרי שאך תמוה הכיצד לא עוררה הטענה כבר ב-2005 אלא רק שפרץ הסכסוך דנן ב-2012. המצהיר מטעם המבקשת מר יעקובוביץ הודה ביחס לחשבוניות כולן כי נהג לבודקן לאורך השנים. ניתן להתרשם כי מר יעקובוביץ (למרות שאשתו עליזה היא השותפה בשותפות (בשיעור 12.5%) ובתו היא בעלת המניות והמנהלת הרשומה של המבקשת), הוא שהינו ה"רוח החיה" בחברה המבקשת ובניהול העסק. לדבריו, יש לו ייפוי כוח מבתו לנהל את החברה המבקשת, וכך גם לרעייתו. חזקה שמר יעקובוביץ לא היה מניח לאותו תשלום עבור שירותים משפטיים של המשיבה 1 להוסיף ולהשתלם לאורך השנים, בלא מחאה, לו סבר אכן שהחברה המבקשת לא צריכה עקרונית לשלם עבור הוצאות משפטיות שהוענקו לחברת הניהול המספקת שירותים לכלל השותפים, המבקשת בכללם. למצער היינו יכולים לצפות לתביעת השבה שתוגש עוד לפני שנים. לטעמי אפוא ובכל מקרה, אין מקום לאפשר למבקשת להוסיף ולאחוז מכוח הצו הזמני באותו סכום של 191563 ₪, אלא יש להורות על תשלומו למשיבה 1, כתנאי להמשך תוקפו של הצו. כפי שפורט בין מאזן הנוחות לבין סיכויי התובענה לכאורה מתקיים יחס של מקבילית הכוחות. לעתים "מושכים" הם באותו כיוון ואז אין בעיה מעשית במה שנוגע להכרעה בסעד הזמני (כפוף לשיקולי ניקיון כפיים ושהוי), ולעתים - בכיוונים מנוגדים. כאשר "מושכים" הם בכיוונים מנוגדים - ניתן להפחית מעוצמת הדרישה ביחס לשיקול אחד ככל שמומחש שהשיקול האחר מתקיים ב"עצימות גבוהה". יחד עם זאת אם ברור מראש שהראיות שנועדו לתמוך בעילת התביעה קלושות במיוחד, הרי שגם אם מאזן הנוחות נוטה לכיוונו של מבקש הצו - עשוי שלא יועיל לו הדבר. במה שנוגע לרכיב ההוצאות המשפטיות, ניתן אכן לקבוע שסיכויי הטענה אינם טובים. עם זאת, אציין כבר כעת כי לצורך הדיון בסעד הזמני (וכמובן שהקביעות כולן אינן בעלות מעמד מחייב לתיק העיקרי), יש להתייחס אכן לחברה המבקשת כאחת השותפות. אני מציין זאת שכן המשיבות בתגובתן טענו שהתברר להן שהשותפה עליזה (רעייתו של מר יעקובוביץ) אינה לאשורה בעלת המניות בחברה המבקשת, אלא בתה היא שהנה בעלת המניות והמנהלת הרשומה במבקשת. לכן כביכול, יש לתמחר השירותים הניתנים למבקשת לא בתעריף הניתן לשותפים אלא בתעריפים המוגדלים שניתנים למשקים חיצוניים. אלא שהקשר בין הצדדים ויחסי השותפות אינם עניין חדש. יחסי השותפות קיימים עשרות בשנים כאשר המבקשת פירטה בבקשתה שהשותפות הוקמה עוד בשנת 1961 בדיוק לצורך של הקמת בית מטבחיים, תשתית מים ותשתית מי שופכין שיוזילו העלויות לשותפים (יכול והביטוי "שותפות" אינו מתאר נכוחה את טיב האישיות המשפטית, שכן לאשורה, לפחות ממה שהומחש עד כה, נושא כל שותף בסיכוניו וסיכוייו כיחידה עסקית עצמאית, והשותפות הוקמה לצורך ניהול וחלוקת חלק מן ההוצאות המשותפות לכלל המשקים, בעלויות מוזלות, בעיקר במה שקשור בתשתית. לא ארחיב כאן שכן אין צורך מעשי בדבר). מכל מקום עד 2004 סופקו השירותים השונים במישרין על ידי השותפות. השירותים העיקריים הם אספקת מים, ביוב (שופכין וטיהור), פינוי פסדים וחשמל. שירותים נוספים הם שירותי שחיטה בבית המטבחיים של השותפות, שירותים משפטיים ושמירה. מ-2004, עת הוקמה, החלה כאמור חברת הניהול לספק את אותם שירותים לשותפים (וגם כאמור למשקים חיצוניים). אין ספק, כי השותפים השונים מכירים זה את זה היטב ויודעים מי בפועל מפעיל את עסקי השותפים האחרים. אין ספק, כי בקלות יתרה יכולות היו המשיבות בכל שלב להוציא תדפיס פרטי חברה ביחס למבקשת ולהיוודע מי היא בעלת המניות הרשומה. אין לי ספק כי השותפים השונים גם ידעו היטב שמר יעקובוביץ הוא ה"רוח החיה" במבקשת. למרות זאת, עד לפרוץ הסכסוך לא עוררו הטענה שעוררו כעת, לפיה מן הדין לתמחר את המבקשת בתמחור הניתן למשקים חיצוניים, לא של חברי השותפות. העובדה שהמשיבים מעוררים עניין זה רק כעת, אומרת דרשני, ממש כפי שתמוה שמר יעקובוביץ "נזכר" באיחור של שנים, שהמבקשת לא אמורה לשאת בהוצאות המשפטיות של חברת הניהול, שאף הן בגדר הוצאות ככל הוצאה אחרת של החברה (ומאידך לקבל שירותים מוזלים מחברת הניהול בתורת אחת החברות השותפות). לפיכך לצורך ההחלטה בסעד הזמני: אין מקום להתחשב בטענת הקיזוז ביחס לסכום של 191,563 ₪ שסיכוייה נמוכים; ומאידך אין מקום גם לקבל טענה המבקשת לטעון שהמבקשת חויבה בחסר לאור העובדה שכביכול נודע אך כעת שבעלת המניות במבקשת אינה הגב' עליזה יעקובוביץ, השותפה בשותפות. לצורך הסעד הזמני יש להתייחס לחברה המבקשת ככל יתר השותפים. ב. טענת הקיזוז "הבאה בתור" במכתבו של ב"כ המבקשת מיום 02/12/12 נוגעת לשירותי פינוי פסדים. אין חולק שהמבקשת, ככל יתר המשקים להם נותנת חברת הניהול שירותי פינוי פסדים, חבה אף היא בתשלום עבור שירותים אלה. מר יעקובוביץ' בחקירתו הודה בכך, ולא ביקש לחלוק על עיקרון זה אף במקור. אלא שטענת המבקשת הינה שחויבה בכפל בגין שירות זה, כאשר סך הכול החיוב בכפל מסתכם ב-171,984 ₪ ששולם פעמיים. המבקשת צירפה את החשבוניות שלטעמה מסתכמים באותו סכום נזכר ששלמה פעמיים. כאן, להבדיל מטענת הקיזוז הקודמת לא אוכל לקבוע שטענה זו חלשה על פניה. שכן זו טענה המתייחסת לטעות של חיוב בכפל לאורך תקופה, לחודשים מסוימים. טעות מעין זו אכן עשוי ותתגלה באיחור כאשר נערכת בדיקה מקיפה; להבדיל מן הטענה הקודמת ביחס לשירותים משפטיים, שם לא ייתכן שהמבקשת לא מודעת עוד במקור למהות החיוב ולעמדתה העקרונית שאין היא חבה בתשלומו, ולכן תמוה הכיצד שולם ברצף לאורך 7-8 שנים. ראוי לציין שמר יעקובוביץ העיד שהמנהל הקודם של חברת הניהול, אלי בן אהרון, סיפר לו שבטעות חייב אותו פעמיים בגין פסדים. אלא שעת שהתגלה הדבר ביוני 2012 לא יכול היה לזכות המבקשת כי פיטרו אותו. מר יעקובוביץ טען כי סבר שהוא משלם כמו כל שותף, על פי חלקו היחסי, שכן בתחילה חייבו מראש עבור פסדים פעמיים בגין חודש אחד והדבר היה ידוע שכן הכסף לא הספיק. מר יעקובוביץ סבר שהוא משלם עבור משק אחד, עד שנודע לו ממר בן אהרון שהאחרון מחלק את הסכום לתשעה וחייב את המבקשת בטעות עבור משק חיצוני. טענה זו, בשלב זה, לא נתמכה בתצהירו של מר בן אהרון. יכול ומדובר בחיוב בכפל, ויכול שבטענת סרק. לצורך השלב הדיוני בו עסקינן יש להתייחס לטענה כעומדת במבחן הסיכויים לכאורה והדגש הוא על המילה לכאורה. ג. טענת הקיזוז הבאה מתייחסת לנזקי שחיטה. הטענה כאן הינה שהמבקשת כמו יתר השותפים עשו שימוש בבית המטבחיים של חברת הניהול. אלא שבמספר פעמים הוחזרה למבקשת סחורה או שנאלצה למכור את הבשר במחיר מופחת וזאת מן הטעם שהתברר שהבשר אוחסן בבית המטבחיים בטמפרטורה של 11 מעלות במקום 5 מעלות. המשיבה מאידך מציינת כי הבשר יצא במועדים הרלוונטיים בטמפרטורה של 3.2 מעלות ומצרפת כאסמכתאות עותק מאישורו של הווטרינר (עובד המועצה המקומית אעבלין) מיום 05/08/2012. לאישור מצורפים תעודות ווטרינריות למשלוח בשר טרי על פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. המשיבה מפנה לכך שאיש ממקבלי הסחורה האחרים לא השיבה סחורה ולא טען שהבשר הגיע בטמפ' גבוהה. צורף גם מכתבו של מנהל בית המטבחיים, וכן של הטכנולוג הראשי של מעדני מנייה, שהנם בודאי רלבנטים אך אני מייחס להם חשיבות פחותה לצורך הכרעה בשלב הדיוני בו עסקינן, בהיותם בעלי תפקידים אצל בעלי עניין. עם זאת, יש משקל לטענה שכל מזמין סחורה אחר לא השיב את הבשר שיצא מבית המטבחיים בתאריכים אליהם מתייחסת המבקשת, ולא התקבלה כל תלונה בענין זה לבד מתלונת המבקשת, שהבשר השחוט הגיע בטמפ' גבוהה מן המותר. יצוין כי המשיבה מבארת שהבשר מובל מבית המטבחיים על ידי רכבים של המשקים השונים, ואף רכבים אלה צריכים לקיים אחסון בקירור מתאים והסבירות אפוא נוטה לכך שהייתה תקלה ברכב ששימש המבקשת להובלת הסחורה. או שמא למשל דלת הרכב לא הייתה סגורה. יבואר כי כיום כבר חדלה המבקשת לעשות שימוש בשירותי בית המטבחיים של חברת הניהול. טענות לחוד, אלא שהמבקשת מפרטת שהמשיבה נאותה להפיק לה חשבונית זיכוי בסך 79,894.83 ש"ח לפני מע"מ. ואף מצרפת אותה חשבונית זיכוי כנספח ז' לבקשה. מר יעקובוביץ טוען שבמפתיע ובניגוד להבנות, ביטלה המשיבה 1 את אותה חשבונית זיכוי שנמסרה לידיו ב-10/09/12 על ידי מר אוסאמה עובד המשיבה. יעקובוביץ ציין כי בפגישה עם אותו מר אוסאמה, המטפל בחשבונות חברת הניהול (לדברי מר מניה - על פי הוראות רואה החשבון), מסר לו אוסאמה שקיבל הוראה לתת לו (ליעקובוביץ) את החשבונית, בתנאי שהאחרון ישלם חודשי החוב. זה המקום לבאר שמה שהצית הסכסוך שבפני הנו שהמבקשת, לאור טענותיה, חדלה לשלם למשיבה 1 החשבונות החודשיים עבור השירותים השונים שצרכה, בהם כאמור מים וביוב, וזאת לתקופה שממחצית מאי 2012 ועד דצמבר 2012 ( מינואר ואילך שילמה בעקבות ההחלטה בצו המניעה הזמני שחייבה אותה בהמשך תשלומים שוטפים כתנאי להיוותרות הצו בעינו). מר יעקובוביץ' טוען כי משעה שלא הסכים לשלם, משך מידיו אותו מר אוסאמה את חשבונית הזיכוי שנתן לו, ובהמשך דאג לביטולה. באותה חשבונית מצורפת צוין "זיכוי בגין חיוב יתר". יובהר כי טענות מר יעקובוביץ' באותו שלב, התייחסו גם לנזק בגין תנאי האחסון, גם לנושא הפסדים וגם לטענת קיזוז נוספת שתפורט בגין חיובי יתר באשר לביוב. אך אין אזכור באותה עת לטענות בדבר חיוב יתר בשל הוצאות משפטיות. המשיבה הסכימה לזכות רק בסכום חלקי עבור כל הטענות האחרות שהועלו, כאמור בסך של 79,894.83 ₪ לפני מע"מ. התייחסות מר מניה בתצהירו לטענה זו הינה שמדובר בחשבונית שהוצאה בטעות, וכאמור בוטלה מיד לאחר מכן. לדבריו, מר יעקובוביץ' פנה לאוסאמה וביקש לקבל חשבונית זיכוי על הסך האמור (שכולל מע"מ מסתכם ב-92,678 ₪). אוסאמה סבר בטעות שהעניין סוכם עם מר מניה המנהל את המשיבה 1, והוציא את חשבונית הזיכוי. אלא שבתכוף לאחר מכן ומיד כשגילה מר מניה את הדבר, הודיע לאוסאמה לבטל את חשבונית הזיכוי וכך נעשה. קשה להלום, לפחות לצורך השלב בו עסקינן, כי אוסאמה החליט על דעת עצמו להסתפק בדברי מר יעקובוביץ' משעה שכבר נודעה המחלוקת שבין האחרון לבין המשיבה 1 ולהוציא את חשבונית הזיכוי. בוודאי שכך פני הדברים משעה שלא צורף תצהירו של אותו אוסאמה. לכן יש להניח לצורך בקשה זו כי ביחס לטענות הקיזוז שמתייחסות לפסדים, נזקי האחסון בטמפ' גבוהה, וחיובי יתר בביוב, נאותה המשיבה בזמנו לקבל, שהיה חיוב ביתר בסכום של 92,678 ₪ כולל מע"מ: ולו כהסדר בפשרה שנועד לאפשר המשך תשלום שוטף מצד המבקשת, כאשר בשלב זה לא ברור באיזו חלוקה בין טענות הקיזוז "בשלושת הראשים" הללו. מכל מקום, טענת הקיזוז בגין נזקי האחסון בטמפ' של 11 מעלות במקום 5 מעלות, מסתכמת בסך של 47,958 ₪. גם כאן, יש להתייחס לטענות כחוצות את הרף של המחשת סיכויים לכאורה . סיכוי מצוין - אינו נדרש. ד. טענת הקיזוז האחרונה מתייחסת כאמור לחיובי יתר בגין ביוב בסך של 35,685.54 ₪ כשלטענת המבקשת נכלל אף סכום זה בסכום חשבונית הזיכוי שנזכרה לעיל. אכן לחשבונית צורף דף של נייר עבודה ובו נרשמו מספרים, לטענת מר יעקובוביץ באותה פגישה עם מר אוסאמה. בתחתיתו של הדף צוין אכן הסכום של 35,686 ₪. בשלב זה, יש להתייחס אף לטענה זו כמגלה סיכויים לכאורה. 7. כאמור לאור טענות הקיזוז של המבקשת המסתכמות בסך של 447,000 ₪, וגם אם לא היו ידועות כולן במקור, חדלה המבקשת לשלם למשיבה עבור החשבונות השוטפים לערך ממחצית מאי 2012. קשה שלא להתרשם שהטענות הן רק "קצה הקרחון" בסכסוך הפרסונאלי בין המעורבים, המערב גם טענות נוספות שביחסי השותפות. מכל מקום, בין הצדדים התקיימו מגעים והוחלפה תכתובת בין באי כוחם, כאשר לטענת מר יעקובוביץ חלק ממכתבי ההתרעה שמחודש ספטמבר לא נודעו לו בזמן אמת, לאור שהותו בבוסטון. באותם מכתבי התרעה מ-13/09/2012 ומ-30/09/2012 מתריעה המשיבה על חוב מצטבר של 360,687 ₪ לתקופה שמאמצע מאי ועד אוגוסט (כולל). שם הזהירה המשיבה גם שאם לא ישולם החוב עד 20/09/2012 תפסיק חברת הניהול מיידית לספק כל שירות למבקשת: לרבות ניתוק חיבור הזרמת השפכים וניתוק אספקת המים למשק. 8. בשלב זה, ב-04/10/2012 , ראתה אכן המשיבה 1 לעשות מעשה ווניתקה את שירותי הזרמת השפכים ואספקת המים למשק של המשיבה. זה המקום להזכיר ההקרנה על קריטריון מאזן הנוחות, שכן הבקשה לסעד זמני הוגשה לאור נסיון העבר המפורט כעת, והתרעת ניתוק נוספת. ההקרנה על המבקשת חמורה, שכן המשמעות בפועל הינה תמותת משק החי, למעשה חיסול העסק כולו. המשמעות חורגת מעל ומעבר לטענות החוב בתביעות ההדדיות של הצדדים (תביעת המבקשת כאמור בסך של 447,000 ₪ כטענת קיזוז; התביעה שכנגד לחוב של 580,000 ₪ שחבה המבקשת) . בעקבות אותה פעולה של חברת הניהול , החלה התכתבות אינטנסיבית במייל בין ב"כ הצדדים ממנה ניתן להסיק שסוכם על תשלום של 200,000 ₪ מבלי שצד מודה בטענות הצד השני; כאשר המבקשת טוענת לחיוב יתר וביקשה שייערך בירור בין רואי החשבון של הצדדים, והמשיבה טענה שאינה מסכימה לכל טענת קיזוז או זיכוי ולגבי יתרת החוב שמעבר ל-200,000 ₪ ייערך בירור בין רואי החשבון עם חזרתו של מר יעקובוביץ לארץ. שני הצדדים אפוא הסכימו שיש מקום לבירור בין רואי החשבון. המבקשת מפנה לכך שאולצה למעשה לשלם הסך של 200,000 ₪ לאור פעולת הניתוק החד צדדית. 9. לטענת מר יעקובוביץ, מעבר לטענות הקיזוז, מנסה המשיבה גם לשנות חד צדדית את תנאי התשלום שהיו נהוגים בסך של שוטף פלוס 210 (שוטף פלוס שבעה חודש). מר מניה הודה כי אף חברתו שלו משלמת לחברת הניהול לפי שוטף פלוס 210. לדבריו, נכנס לתפקידו במאי או יוני 2012 ולא שינה עד נובמבר 2012 את הסדר התשלומים שהיה אחיד לכל השותפים. אלא שבנובמבר 2012 התקיימה פגישה שצורף פרוטוקול שלה שהוכתר כפרוטוקול הנהלת השותפות וכן של חברת הניהול, ובה נכחו אלי בן אהרון, מאיר מניה, חטל עארף, עוזי יעקובוביץ' ומיכל איסקוב (נספח יג לתגובת המשיבות). בפגישה נכחו גם רואי החשבון של השותפות, עו"ד צח יועצה המשפטי של השותפות והחברה (המייצג אף בהליך זה את המשיבות), בנו של מר יעקובוביץ', וכן מר יעקוב שביט מנהל המשקים של מר מניה. כמו כן נכח גם ב"כ המבקשת. ברוב (מספרי ומבחינת אחוזי אחזקה) של השותפים התקבלו מס' החלטות. החשובה בהן לענייננו הנה החלטה שהתקבלה ברוב של 3 מול 2 (מר יעקובוביץ היה בין המתנגדים), כאשר אותם שלושה הם בעלי 75% מהשותפות. בהחלטה נקבע מועד אחיד לתשלום הן לשותפים והן למשקים החיצוניים: שוטף פלוס 60 בלא ריבית, כאשר מועד מסירת השיקים - 30 יום מיום המצאת החשבונית לאותו שותף (מדובר כאמור בשיקים דחויים). כמו כן, מי שלא יעמוד בתשלום של שוטף+60 אך מסר ערבות אישית לתשלום חובותיו לחברת הניהול והשותפות - יוכל לשלם שוטף פלוס 210 , אך בצירוף ריבית שנתית של 12% : עם סנקציה של הפסקת שירותי השחיטה, אספקת מים וביוב למי שיחרוג משוטף פלוס 210 או שתשלומיו לא יפרעו או המציא השיקים בתוך 30 יום מהוצאת החשבונית. כמו כן התקבלה החלטה (באותו רוב, עם אותם מתנגדים) המחייבת השותפים במתן ערבות אישית כאמור, הן לשותפות והן לחברת הניהול. מי שלא יחתום - לא יתאפשר לו לקבל אשראי מהשותפות או חברת הניהול , ויצטרך לשלם במזומן עבור כל שירות שיקבל. לכאורה אם כן, יכול שותף לבחור שלא להעמיד ערבות אישית שלו , ולעמוד במסלול של שוטף + 60: אלא שבהחלטה נפרדת נוספת (ששית במספר) נקבע גם שמי שלא יעמיד הערבויות לפי ההחלטה יופסקו לו השירותים האמורים, כלומר סנקציה של ניתוק ביחס לשותף שממאן להמציא ערבות אישית. נשאלת השאלה מה היחס בין החלטה זו לבין החלטה מס' 3 שנזכרה, שכן מאפשרת לכאורה להימנע מהמצאת ערבות אישית אך אז יש לעמוד בתנאי תשלום של שוטף+60 במקום תנאי התשלום שנהגו עד אז. מעבר לציון הדברים אמנע בשלב זה מדיון בנפקות החלטה מס' 6. 10. בחזרה להשתלשלות: נמסרו שיקים דחוים בסך מצטבר של 200,000 ₪, בעקבות פעולת הניתוק בה נקטה חברת הניהול, למועד של שנה ביחס למועד החיוב אליהם הם מתייחסים (4 שיקים דחוים לחודשים יוני עד ספטמבר 2012 בהתאמה); מר יעקובוביץ טוען שזה היה הסיכום היינו תשלום 200,000 ₪ על פי תנאי האשראי שנהגו עד אז עם המבקשת; המשיבות טוענות שמדובר היה על תשלום בארבעה שיקים חודשיים דחוים לינואר עד אפריל 2013, כעולה מהמייל של עו"ד צח מיום 4.10.12. התמונה המצטיירת כאן הנה "היעדר סדר" ביחס לתנאי האשראי המחייבים השותפים, ונסיון לקבוע משטר חדש מחייב ואחיד ביחס לכלל השותפים, באותה ישיבה מנובמבר 2011. איני קובע אם רצוי המשטר שנקבע באותה ישיבה, או אף אם מופעל הוא בשוויוניות כלפי כולם כפי שנדרש (מהדיון עולה שיעקובוביץ טוען שלא) אלא בשלב זה רק מציין עצם הנסיון לקבוע כללים ברורים. על העקרון הכללי קשה לחלוק: השותפות או חברת הניהול (כאשר כיום לא נהיר די הצורך ההבדל המעשי ביניהן לאור תכליתן "החופפת", להבדיל מאישיותן המשפטית השונה) אינה אמורה להתנהל בשוטף לאורך זמן מבלי שצרכני השירותים השונים ישלמו במועדים ברורים ואחידים עבור השירותים שכבר צרכו. אין לצרוך בלי לשלם. על עקרון כללי זה מסכימים הצדדים, וכרגיל היישום הוא שמעורר המחלוקת. כתוצאה מאי הסדרת יתרת החוב הנטען מעבר לאותם 200,000 ₪ (כשאף על זמני הפירעון של השיקים ביחס לסכום זה באה כאמור מחלוקת) בא מכתב התראה נוסף לפני ניתוק מאת עו"ד צח מתאריך 30.12.12 בתגובה להודעת הקיזוז ששלח ב"כ המבקשת ביום 2.12.12. במכתב באה התכחשות לכל טענת קיזוז . כתולדה, ב 3.1.13 הוגשה בקשה זו לצו מניעה. 11. עו"ד צח טען לשיהוי המטה הכף נגד קבלת הבקשה . אין דעתי כדעתו. השיהוי צריך שיתייחס לא להצפת מחלוקות באיחור, לאחר שמר יעקובוביץ מודה שבדק חיובי החשבוניות לאורך שנים, אלא למועד הגשת הבקשה. הצפת מחלוקות באיחור יכול ותלמד לעתים לגופה על חוזק או חולשה של טענות צד לגופן (מבחן הראיות המימנות לכאורה), להבדיל מפרמטר השיהוי שלצורך הסעד הזמני. המחלוקת נשוא הבקשה אינה בת שנים אלא החלה לערך במחצית 2012. המבקשת ראתה לעשות מעשה ולהפסיק לכבד החשבונות שנשלחו אליה. בתחילת אוקטובר בתורה, עשתה המשיבה 1 מעשה וראתה לנתק המבקשת ממים וביוב. המבקשת עמדה בפני פעולה נוספת של ניתוק כאשר נחזה שבירור המחלוקות הכספיות לגופן אכן צפוי שיימשך פרק זמן ממשי. במצב דברים זה אין לומר שחל שיהוי בהגשת הבקשה עצמה, שהוגשה אך 4 יום לאחר קבלת מכתב ההתראה של עו"ד צח המתריע על ניתוק נוסף. זה המקום לציין כי במהלך החקירה הודה מר מניה כי הגיוני שהיו שותפים עם חוב צבור רשום העולה על זה של המבקשת, נגדם לא ננקט האמצעי הדרסטי של ניתוק. אולם לדבריו, והדברים אינם משוללי הגיון על פניהם, יש להתייחס לא לגובה החוב אלא לתקופת הזמן אליו מתייחס החוב (שכן כל שותף וחיוביו החודשיים, על פי חלקו, והשאלה היא לכמה חודשים לא שלם, כאשר אי מסירת שיקים במועד, כשיקים דחוים, גם מפריעה לפעולות של ניכיון שיקים באמצעותם מגייסת המשיבה 1 אשראי). בנוסף - רק מר יעקובוביץ העלה טענות קיזוז והתכחש לעצם החוב בעטיין של אותן טענות, ויתר השותפים הודו בחובם וביקשו האפשרות לשלמו באופן נדחה. בשלב זה לא הציג איש מן הצדדים נתונים המאפשרים התייחסות לגופה לטיעונים אלה שעניינם לא בגובה החוב אלא בתנאי האשראי שבין כל שותף לבין המשיבה 1, ויישום משטר שוויוני כלפי השותפים כולם. 12. עו"ד צח הפנה גם לפסיקה לפיה ברגיל יימנע ביהמ"ש מלכפות על צדדים (בפרט ביחסים ארוכי טווח כמו שותפים) שנקלעו למשבר אמון , להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי. ולפיכך התרופה המתאימה הנה פיצוי כספי, ולא סעד זמני של צו מניעה או צו עשה (עיין: סע' 6 להחלטה ברע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן). הדברים מקובלים כמובן אף עלי, והגיונם בצידם. אלא מה, המשל לא דומה לנמשל. אין בענייננו יחסי שותפות או יחסי יצרן - מפיץ הניתנים לפיצוי כספי אם יתברר שנגרם נזק מאי מתן הצו. הצדדים אינם יכולים "להתנתק" זה מזה שכן מחד השותפות אינה שותפות מלאה בזכויות כאשר לכל שותף עסק נפרד לגידול חזירים, והעיקר - עסקה של המבקשת תלוי בתשתיות המים והביוב שהפעלתן נעשית בידי המשיבה 1 ואליהן מחובר המשק. אותן תשתיות שהוקמו משכבר, הנן גם בבעלות יחסית של המבקשת כחברה שותפה. זכאית היא ממילא ליהנות מהן. הצדדים אינם יכולים אפוא "להתנתק" זה מזה באבחת חרב או החלטה, ואף לו היה רצון עקרוני לכך, מדובר במהלך שכרוך בהקמת תשתיות חלופיות, יכול שעם מס' ספקים, כרוך בהתחשבנות מורכבת ובקצרה - אינו מעשי בטווח השנים הקרובות, ויכול שאינו ניתן למימוש כלל. הצדדים אפוא "לפותים " זה באחיזתו של זה, גם אם שלא לרצונם, ובמצב של משבר אמון. למותר לציין שמתכון מנצח לבריאות עסקית - אין כאן, ויפה יעשו הצדדים אם ישכילו להבין שבכיפוף זרועות הדדי - יפסידו שניהם לטווח ארוך, גם אם מי מהם "יפסיד יותר". 13. עוד הפנה עו"ד צח לכך שאין בפנינו תביעה כספית שעניינה בסעד כספי לתשלום, אלא כולה יסודה בטענת קיזוז. אלא שבכך אין רבותא שכן קיזוז הוכר כדרך מהותית לתשלום חוב, וטענת קיזוז למרות שמדובר בטענת מגן - ניתן לטעון גם בגדרו של כתב תביעה (ע"א 636/89 ד"ר אברהם כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט, סע' 13 לפסק דינו של השופט אור). 14. התוצאה בענייננו , בשקלול מאזן הנוחות וסיכויי התובענה צריך שתהא "מעורבת": עוד בגדרו של הסעד הזמני הבהרתי כי אין בכוונתי להיכנס לבירור הצדקת כל חיוב חודשי שוטף במקרים של מחלוקות. בהתאם הותנה הצו בתשלום החיובים השוטפים שמכאן ולהבא. מאידך, טענת הקיזוז לפחות בחלקה, נחזית כבעלת סיכוי (לאור פרשת "חשבונית הזיכוי"). לא ניתן גם להתעלם מכך שהמשיבה נקטה בצעד דרסטי למדי של עשיית דין עצמית , כאשר גם אם גרסה שיכולה היא לעשות כן מכוח החלטות בישיבת השותפים מנובמבר האחרון, למצער יש לומר שהפסיקה מתייחסת בחשדנות למהלך שכזה, וכי המשיבות אינן בבחינת בנק, היינו גוף דו מהותי שספריו נהנים ברגיל מחזקה של נכונות ראייתית ניתנת לסתירה. אין הן גם בגדר תאגיד סטטוטורי כמו חברת החשמל שתעריפיה מפוקחים ומתנהלת על פי אמות מידה חיצוניות שנקבעו על ידי רשות החשמל. ביחס לעשיית דין עצמית עיין למשל בסע' 13 לרע"א 4311/00 מדינת ישראל נ' בן שמחון פ"ד נח(1) 827. ברגיל נבחנות טענות בדבר נפקותה של עשיית דין עצמית בעיקר בהקשר ההגנה על זכות החזקה שבמקרקעין. אולם ברמת העיקרון נכונה ככלל הגישה המסייגת עשיית דין עצמית רק במקום שההיתר לכך נקבע במפורש בדין. כך פני הדברים גם אם מתיימרת הזכות לעשיית דין עצמית להשתית עצמה על תניות חוזיות, שלכאורה הצדדים בני חורין להכניס להסכם שביניהם (לא כל שכן כאשר הזכות לכך נשענת לא על הסכם אלא על החלטת רוב בישיבת שותפים). וראה למשל סע' 11 לבש"א (חי') 10566/06 ביטון יורם נ' מ.ק.ח. לטעמי החלטת השותפות משמעותה האפשרית שיכול שהזכות לניתוק אכן קנויה, שכן אכן אין על המשיבות לספק שירותים בחינם. אך על מנת לממשה ראוי היה לפנות לערכאות ולו בבקשה לצו עשה זמני (שגם אם נדיר הוא - ניתן לתתו במקרה המתאים) ולא לפעול בעשיית דין עצמית. בשים לב למחלוקת מחד, ולמידתיות הצעד של הניתוק מאידך, הרי שגם אם "נופחו" טענות הקיזוז על ידי המבקשת, הדרך הנאותה היתה לפנות בבקשה לערכאות לאפשר הניתוק, במידה ולא ישולם החוב ולו בחלקו הארי, בתוך פרק זמן נתון. במהלך שכזה לו בוצע, היתה ההצדקה לסעד זמני רובצת אמנם על כתפי המשיבות, אך בגדרו של הדיון, נטל ההוכחה הלכאורי של טענת הקיזוז היה רובץ על המבקשת, שהעלתה אותה, כבכל מקרה אחר של טענת קיזוז, וממש כמו כאן. לא יכולה היתה המבקשת במקרה שכזה להישמע בטענה - "מאחר ובעלת ריבי היא שפנתה בבקשה לסעד זמני, פטורה אני מלהמחיש טענות הקיזוז שלי אף שחדלתי מלשלם, ועל בעלת ריבי להוכיח שטענות הקיזוז מופרכות, ולהמשיך לספק לי שירותים בלא תשלום שוטף". יחד עם זאת בכל מקרה, ואף ביחס לטענות קיזוז, נבחנים כאמור הדברים במשקפי הלכאורה בשלב הדיון בסעד הזמני. 15. מאידך ושוב במשקפי הלכאורה, לא ניתן להתעלם שהנטל הלכאורי להמחשתן של טענות הקיזוז רובץ אכן על המבקשת; שטענת הקיזוז ועוד בסכום ניכר של 191,563 ₪ - חלשה לגופה; ושביחס ליתר טענות הקיזוז אין לומר שהומחשו לגופן אלא רק שנחצה אותו רף שיש סיכוי להוכחתן. 16. לו הומחשו אותם נתונים שבפני, בגדר פניה של המשיבות לערכאות לאשר להן פעולת הניתוק, יכול והתוצאה הראויה היתה להורות על תשלום החוב הנטען כולו של המבקשת לחברת הניהול (561,538 כעולה מן התביעה שכנגד), בפרק זמן נתון; שאם לא כן תוכל האחרונה אכן לפעול לניתוק. כאן יש לומר שלהבדיל מטענות בעלמא אודות סכנה לקיומה של המשיבה 1 כתוצאה מאי תשלום החוב ומתן הצו, לא הוצגו על ידי מי מהצדדים נתונים שיש בהם אכן ללמד על חשש ליציבותה הכלכלית של המשיבה 1. כך שבמצב הדברים הרגיל ניתן אכן היה להורות על תשלום החוב כולו כתנאי למצב הצו. אם אין חשש ראלי ליציבות כלכלית ביחס לחוב נשוא התביעה הרי שמן האידך גיסא במצב דברים זה לא הומחש גם חשש שלא ניתן יהא להשיב הגלגל לאחור , אם תתקבלנה טענותיה של המבקשת בהליך העיקרי. מן העבר השני לא הומחש ולא נטען שהמבקשת עומדת על עברי פי פחת, וכי תשלום סכום הקיזוז הנטען על ידה יסכן יציבותה הכלכלית. כאשר המחלוקת היא כספית גרידא, והנטל על מי שטוען טענת קיזוז להמחיש טענתו שבבסיס בקשתו לסעד הזמני - ברגיל אכן יחליש הדבר ההצדקה למתן הסעד הזמני. מה גם שיש לשקול כיצד מקרינה התנהלות מעין זו של המבקשת על השותפות לא רק ביחסים המידיים שבין הצדדים, אלא גם ביחסים ארוכי הטווח שבין חברת הניהול ליתר השותפים המקבלים שירותיה, וביחסים שבינם לבין עצמם. אם די בכך שיוצגו סיכויים אפשריים לטענת קיזוז כדי לעכב תשלומים שוטפים, ותוך השענות על פרק הזמן הנצרך לבירור הטענות בהליך מלא, ברי שאכן שעשוי הדבר להקשות על מתן השירותים על ידי המשיבה 1, אם כך ינהג כל שותף. עם זאת, בשים לב לעשיית הדין העצמית , ופרשת "חשבונית הזיכוי" דומני שהאיזון הנכון מצדיק תוצאה שונה במעט, כאשר אורה על תשלום החוב הנטען של המבקשת רק באופן חלקי, כתנאי תוקף להמשך הצו הזמני. 17. א. אני מורה שעל המבקשת לשלם למשיבה בתוך 90 יום את הסך של 350,000 ₪. אזכיר כי גם "במשקפי הלכאורה" לא מצאתי ממש בטענת הקיזוז ביחס לסכום מקורב של 192,000 ₪, וכי סכום החוב הנטען העדכני אותו חבה המבקשת למשיבה עומד על פי האמור בתגובה, על 560,000 ₪ לערך. גם ביחס ליתר טענות הקיזוז שמעבר לשירותים המשפטיים, אין הצדקה לאפשר למבקשת להוסיף ולאחוז בכל סכומן המצטבר בידה לאורך חיי ההליך. ב. היה ולא ישולם הסכום האמור במועדו, יפקע הצו הזמני המונע ניתוקה של המבקשת משירותי המים והביוב. כדי לייתר מחלוקות אם ומתי שולם הסכום המלא אני מאפשר למבקשת להפקידו בקופת ביהמ"ש במועד עליו הוריתי. אם יופקד - אורה על העברתו למשיבה 1. ג. תנאי נוסף להיוותרות הצו הזמני בעינו הנו כאמור תשלום החיובים השוטפים. לאור המחלוקת בענין זה בין הצדדים בנושא תנאי האשראי והזיקה המחייבת להחלטות בישיבת השותפים מנובמבר האחרון, אני מורה שישולמו מכאן ולהבא לפי שוטף +90. איחור של מעל לחמישה ימי עסקים יביא לפקיעת הסעד הזמני. ד. לאור התוצאה "המעורבת" אין צו להוצאות בסעד הזמני. ה. אמליץ לצדדים להיזקק להליכי גישור, ולאלתר, כאשר במעמד הדיון הודיעו כי הסכימו על שמות של שני מגשרים המקובלים עליהם. יש מספר עניינים הנזקקים לפתרון כדי לאפשר המשך שתוף הפעולה הנדרש ביחסי הצדדים, לתועלת המעורבים כולם. דומני שיצירת מנגנונים מוסכמים שיאפשרו שקיפות ואחידות מחד, והבטחת תשלום חיובים מאידך - אינה בשמיים. לשם כך יש צורך להתגבר על חסמי חוסר אמון המונעים כנראה הידברות קונסטרוקטיבית ישירה בשלב זה בין הצדדים. 18. אני קובע קדם משפט בתיק העיקרי ל 3.9.13 שעה 8:30 . להלן הנחיות לתיק: א. אני מורה על גילוי מסמכים הדדי בתוך 30 יום. הגילוי יכול שיינתן במכתב חתום על ידי עו"ד, שירשם בו שכמותו כתצהיר (אלא אם תתקבל דרישה בכתב מהצד שכנגד שהגילוי יינתן בתצהיר). ב. דרישה לעיון במסמכים, תשלח בתוך שבועיים מקבלת הגילוי ותענה בתוך 30 יום. במידה ויש התנגדות ליתן עיון במסמך כלשהו, יש לפרט הנימוק בכתב לצד שביקש העיון. ג. במידה וצד כלשהו מבקש להגיש שאלונים לצד האחר, יהא רשאי לעשות כן בתוך 30 יום, והצד האחר יהא חייב להשיב על השאלונים בתוך 30 יום נוספים. צד המתנגד למענה על שאלה כלשהי, יפרט סיבת התנגדותו בתשובה לשאלה. ד. לגבי בקשות המוגשות בתיק: המבקש ימציא לתיק בית המשפט אישור מסירת הבקשה למשיב תוך 5 ימים מיום הגשת הבקשה, המשיב ישיב לבקשה תוך 20 ימים מיום קבלתה. ביחד עם תשובתו יצרף המשיב אישור מסירתה למבקש. המבקש יגיב לתשובה, במידת הצורך, תוך 10 ימים מיום קבלתה. תשומת לב הצדדים מופנית לתקנה 497א'. אף במידה וקצב ביהמ"ש מועדים קצרים יותר להגשת תשובה או תגובה, יש לצרף אישור מסירת הבקשה או התשובה, בשינויים המחוייבים מלוח הזמנים השונה. אי המצאת האישור עשוי שתביא למחיקת הבקשה או קבלתה, לפי העניין. ה. במקרה של ביטול ישיבת הוכחות מכל טעם, על כל צד להודיע לעדים שזימן דבר הביטול. ו. ימי פגרה במנין המועדים שלעיל. בעלי חייםמושבים נחלות ומשקיםאספקהמשק חקלאי