מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אכיפת חוזה למכירת חנות: 1. בפני שתי תביעות שאוחדו בין אותם צדדים ואדף נוסף, בהקשר למחלוקות המתמקדות בעסקאות של שכירות ומכר של חנות/חנויות, ברחוב אברהם אבינו 91 בעיר באר-שבע. בת.א. 4886/09 התובע הוא קונה של החנות/חנויות והסעד המבוקש הוא אכיפה של חוזה/הסכם למכירת החנות/חנויות (להלן: תביעת עסקת המכר"). בת.א. 39024-03-10 נתבעו חובות הרובצים על החנות/חנויות, ופיצויים בגין נזק מיוחד ונזק לא ממוני, בהקשר לגביית אותם חובות (להלן: "תביעת הבעלים"). ת.א. 4886/09 2. התובעים בתביעת עסקת המכר הם אב ובנו, לאכוף עסקת מכר שנכרתה בין האב לבין הנתבע, הבעלים של חנות בת 1 חדרים ברחוב אברהם אבינו 91/6 באר-שבע, הידועה כגוש: 38062 חלקה: מרכזון חנות 902/6 באר-שבע, הרשומה כנכס 902/6 בשיכון ופיתוח ובמנהל מקרקעי ישראל (להלן: "חנות 902/6"). הרקע של העסקה, לפי גרסת האב, הוא לרכוש לבנו את החנות לניהול עסק של פיצוציה כעזרה. הבן, התובע מס' 2, עשה במועד שעליו יש מספר גרסאות, עסקה נפרדת, לגרסתו, עם השוכר בעסק הפיצוציה במקום ורכש ממנו את המלאי, הסחורה והמוניטין ונכנס בנעלי השוכר בפועל, מבלי לקבל את הסכמת הבעלים, ללא תיאום עמו, ומבלי לכרות עמו חוזה שכירות. אין מחלוקת, כי הבעלים והאב (להלן: "הקונה") חתמו על זיכרון דברים ראשוני למימוש הכוונה של עסקת המכר (מוצג י"ח למוצגי התובעים) ובהמשך, ביום 29.8.07, נחתם חוזה מכר סטנדרטי בהתייחס לחנות 902/6 (להלן: "חוזה מכר"). בחוזה המכר אין התייחסות לכך שהיו חנויות צמודות והתנהל עסק במי מהן או בכולן. כאשר לפי חוזה השכירות, החנות שהושכרה היא החנות ברחוב אברהם אבינו 91-5 (מוצג א' למוצגי התובעים); שהבעלים החזיק בידו פסק דין פינוי מיום 13.11.06 נגד השוכר בהתייחס לחנות מס' 91-5; כי נצבר חוב לחברת החשמל משנת 2005 ביחס לחנות מס' 7 ברחוב אברהם אבינו (מוצג 10 למוצגי הנתבע והתובע בתביעת הבעלים); כי על החנות מס' 7 נצברו גם חובות ארנונה (נספח י"ג לכתב התביעה בתביעת הבעלים); כי לשיטת הבעלים החובות על חנות מס' 7 הן חובות כל החנויות; כי הבעלים החזיק אסמכתא לזכויותיו רק לחנות נשוא חוזה המכר (מוצג ג' למוצגי הבעלים); כי בזיכרון הדברים שקדם לחוזה המכר, אין זיהוי של החנות; כי גם יש קשר משפחתי בין השוכר החוזי, שכנגדו ניתן פסק דין פינוי, לבין בנו של הקונה, בהיותם גיסים. 3. לפי הסדר הכרונולוגי המתועד, ביום 21.7.08 כרתו הבעלים והקונה חוזה חדש, המכונה "זיכרון דברים", שבו הוסכם כי חוזה המכר "מבוטל בשלב זה", תוך הפניה להסכם ביטול מאותו יום, שלא צורף ע"י אף צד. הטעם שניתן לביטול/עיכוב הוא העיכוב שחל בהעברת הזכויות בנכס על שם המוכר (הבעלים - מ' ו'). למען הסר ספק, הצדדים הסכימו שתוך 14 מהמועד שהמוכר יודיע על רישום הזכויות בנכס על שמו, ייחתם חוזה מכר חדש באותם תנאים של החוזה המקורי (סעיף 2 לזיכרון הדברים). בזיכרון הדברים אין פירוט ל"נכס" והאם מדובר על החנות נשוא חוזה המכר או גם החנויות הנוספות (5 ו-7) או חלק מהן. ככל שמדובר בחנות מס' 902/6, האמור בזיכרון הדברים לא ברור, שכן על פי אישור של ממ"י מיום 16.7.07, הבעלים היה רשום כבעל הזכויות בממ"י (מוצג ג' למוצגי הבעלים), ועל פי חוזה המכר לכאורה, הוסכם כי הרישום בגמר העסקה יהיה בחברה המשכנת ובממ"י (סעיף 4(ג) לחוזה המכר). על פי כתב התביעה בתיק זה, העסקה לאכיפה היא ביחס לחנות 902/6. על פי כתב ההגנה מדובר ב-2 חנויות שהושכרו לאילן פיטוסי שהפעיל במקום "פיצוציה" ולא שילם על פני פרק זמן ארוך דמי שכירות, חשמל וארנונה, ובשלב מסוים, ללא רשות, העביר את המקום לתובעים בתיק ת.א. 4886/09, שניהלו את המקום באמצעות אדם שלישי. בכתב ההגנה אין אבחנה ואין התמודדות עם הנתונים המשייכים את חובות החשמל והארנונה לחנות מס' 7, את עסקת השכירות ופסק דין הפינוי לחנות מס' 5, ואת עסקת המכר והזכויות לפי אישור ממ"י לחנות מס' 6. לא ברור מתוך כתב ההנה וכתב התביעה של הבעלים, שחוזר על אותם נתונים, מדוע הבעלים משייך את חובות החשמל והארנונה לחנות שנמכרה או לחנות שהושכרה. הסוגיה לא הובררה ע"י הבעלים גם בשלב החתימה על תצהיר עדות ראשית, למעט ש"בעלותו" הייתה על 2 חנויות ביחד עם גרושתו, ללא ציון אילו מהשלושה, למעט 902/6 (סעיף 19 לתצהירו). הצדדים לא היו ערים שהסוגיה הזו הייתה סתומה ולא ברורה, כי הם התייחסו לעסק הפיצוציה כחנות מבלי להקפיד על זיהוי הנכס בהליך המשפטי כחנות אחת, שתיים או שלוש חנויות. 4. בנוסף לביטול/עיכוב העסקה מחמת הצורך לרשום את הנכס על שם המוכר, הבעלים, הוכללו תניות בסעיפים 6 ו-7 לזיכרון הדברים, שעוסקות בחובות "החנות" וייחוסם לבן של הקונה, שרלי אדרי. הרלבנטיות שלהם היא בסעיף 7 שבו נקבע: "7. היה ולא יוסדרו חובותיו של מר שרלי אדרי תוך 60 יום מהיום, תהא למוכר הזכות לבטל הסכם זה ולקונה לא תהיה כל טענה בעניין זה כלפיו". והוסף בכתב יד: "ולמי מהצדדים לא תהיה טענה לפי ס' 4 לעיל". בסעיף 4 נקבע פיצוי מוסכם של 10,000 דולר ארה"ב, על הפרת זיכרון הדברים. קודם לסעיף 7 לזיכרון הדברים, סעיף 6 שהוא בגדר "הבהרה" לצדדים כי: "בנו של הקונה, מר שרלי אדרי, חייב סכומי כסף לגופים שונים בגין אחזקת החנות מחודש יולי 2006, בין היתר ארנונה וחשמל, וככל שלא ישלם את חובותיו אלו לא יהיה ניתן להשלים הרישום על שם המוכר". משחלפו 60 יום והחובות לא הוסדרו, שלח עו"ד ירון הוד, בשם מרשו, הבעלים, מכתב ביום 17.5.09 המודיע על ביטול ההסכם (מוצג י"ז למוצגי התובע). 5. התביעה הוגשה כעבור כ-3 חודשים בעת שהחל הליך פינוי של החנות על פי פסק דין פינוי שניתן נגד אילן פיטוסי בשנת 2006 (בש"א 5505/09, בש"א 30/10). גם בשלב מאוחר זה של נקיטת הליכי פינוי, לא הוצגו ראיות ע"י הקונה, כי החובות סולקו. הקונה נתן הסבר שמלכתחילה חתם על זיכרון הדברים, כי ידע שאין חובות לבנו מתקופה קודמת, ובנוסף כי הוא בדרכים שונות גם ניסה לשכנע את הבעלים לקיים את העסקה, אך ללא הצלחה (סעיפים 37-39 לתצהירו). אין מחלוקת, כי הקונה לא הוכיח שלמועד מסוים לאחר חתימת זיכרון הדברים, סולקו חובות. לא מצאתי בטיעוני ב"כ התובעים ביסוס משפטי לקבוע, כי ביטול זיכרון הדברים היה שלא כדין או כי נותרה עסקה לאכיפה. גם אם סוגיית החובות הפתיעה את הקונה לפני החתימה על זיכרון הדרים, ככל הנראה הוא השתכנע שזו סוגיה מהותית להעברת הזכויות ב"נכס" וחתם על זיכרון הדברים. הקונה לא טוען לפגם בכריתת זיכרון הדברים ועל כן, ההסכמה של סילוק חובות, הגם שלכאורה הקשר לנכס מושא חוזה המכר לא ברור, הייתה מוסכמת עליו. לכן עמידת בני הבעלים על קיום תנאי זה, לא מהווה טרפוד העסקה כפי שנטען. לפיכך, לא מצאתי לקבל את התביעה לאכיפת חוזה המכר שבוטל או אכיפת עסקת זיכרון הדברים. 6. כחלופה, עותר הקונה לחייב את הבעלים להשיב לו את המקדמה בסך של 5,000 ₪ ששילם. הקונה זכאי להשבה של הסכום שתשלומו אושר בסעיף 3 לזיכרון הדברים (סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970). לנוכח האמור בסעיף 3 לזיכרון הדברים, הבעלים, כנתבע, אינו יכול לטעון שזה פיצוי (סעיף 44 לכתב ההגנה), הגם שבידו לטעון לקיזוז. עתירה נוספת היא לפיצוי מוסכם, כאמור בסעיף 4 לזיכרון הדברים, בסך בשקלים השווה ל-10,000 דולר ארה"ב, אשר הועמדו ליום הגשת התביעה על סך של 37,500 ₪. הטענה היא, שהזכות לפיצויים נובעת מכך שהילדים של הבעלים מטרפדים את העסקה. תביעה זו נדחית, כי זיכרון הדברים בוטל על פי הוראות סעיף 7 המסייג את הזכות לפיצויים המוסכמים. עתירה שלישית היא להשבת שיק שניתן על סך של 10,000$, שיק פיקדון/ביטחון להבטיח תשלומים חוזיים עתידיים. בין בחוזה המכר ובין בזיכרון הדברים, אין לכך זכר, והנתבע מכחיש את מסירתו (סעיף 44 לכתב ההגנה). בתצהיר עדות ראשית נזנחה הטענה של מסירת שיק פיקדון/ביטחון. הקונה לא העיד את עו"ד לוגסי, שערכה את חוזה המכר וטיפלה בעסקה, להעיד על מסירת שיק כאמור. בהעדר ראיות - העתירה נדחית. 7. הקונה ובנו גם עותרים לחייב את הבעלים, לשלם להם 200,000 ₪ בגין הסכומים שנטען ששילם שרלי אדרי לאילן פיטוסי. בא כוח הנתבע, הבעלים, חלק על תביעה זו על כל היבטיה ובכלל זה, כי התשלום בוצע. הטיעון לגבי ראש נזק זה קושר את הרכישה הנטענת של המלאי, הסחורה והמוניטין לעסקת המכר, בבחינת האחד קשור בשני. אך מבחינת מועדים לעסקה, ישנה אי אחידות גם בין עדי התובעים בתביעת עסקת המכר. על פי עדותם של התובעים, שרלי אדרי סבר שניתן לעזור לגיסו שנקלע לקשיים כלכליים וגם להרוויח מכך ע"י רכישת "העסק" מאילן פיטוסי ורכישת המקרקעין מהבעלים. מאחר ולא היה לו מספיק כסף אישי, וגם כי לאביו, הקונה בעל ניסון, יש חנות בעיר העתיקה של באר-שבע, הוא פנה לאביו להתייעץ ועזרה כלכלית. האב הסכים ולקח על עצמו לקנות את המקרקעין והוא פנה לבעלים בשנת 2007. אילן פיטוסי נקלע לקשיים וגם הוכרז בשנת 2006 פושט רגל [הליך שבוטל יותר מאוחר (החלטה מיום 24.2.08, פש"ר 3124/07 מחוזי ב"ש)]. לפי גרסתו, הוא עשה את העסקה עם שרלי אדרי בשנת 2006 (עמ' 26, 29 לפרוטוקול). שרלי אדרי העיד, כי למעשה על פני רצף של זמן הוא הלווה לאילן פיטוסי כספים וכשהחוב הגיע ל-100,000 ₪, אז הוא עמד על מציאת פתרון שכלל את רכישת הסחורה, המלאי והמוניטין ללא מסמך בכתב (עמ' 32-34 לפרוטוקול). לפי נתוני חברת החשמל, לגבי חנות מס' 7, נצבר חוב משנת 2005. כלומר, בין 2005 ל-2006 נעשתה עסקה ע"י אילן פיטוסי עם הנושה שלו, שהוא גיסו, שרלי אדרי, על פיה הוא נכנס לעסק במקומו ללא הסדר משפטי. בין של רכישה פורמלית ובין של העברה פורמלית של השכירות. לנוכח העובדה שמדובר בעדות בעל דין, שרלי אדרי, ועדות העד שלו, אילן פיטוסי, אני מעדיפה את הגרסה העולה מעדותם, שהעסקה ביניהם נעשתה לפני שנת 2007 וקדמה לעסקת המכר. חיזוק לכך ניתן למצוא בשתיקה המוחלטת של סוגיה זו בחוזה המכר. הצפי שאם מדובר בעסקאות מקבילות וקשורות האחת לשנייה, יהיה אזכור בחוזה המכר ויוסדרו התנאים והחיובים כלפי הבעלים עד להשלמת עסקת המכר. ניתן להוסיף לכך, שהתביעה אינה מוגשת בניקיון כפיים מצד שרלי אדרי שטוען שרכש לטענתו את המלאי, הסחורה והמוניטין בכוונה להישאר ב"פיצוציה" מבלי לפנות לבעלים ומבלי להסדיר עמו את המשך השכירות. גם לשיטתו, וגם אם מדובר על רכישה במועד חתימת חוזה המכר - גרסה שדחיתי לעיל - הרי שעד לסיום העסקה, הזכויות בנכס עדיין היו בבעלות הבעלים שצריך להסכים לשכירות. על אחת כמה וכמה שעל פי חוזה המכר, הבעלים היה צריך לשלם את החובות הפתוחים על הנכס לרשויות השונות (סעיף 6 לחוזה המכר). מעבר לנדרש, למעט עדות שרלי אדרי ואילן פיטוסי, לא הובאו ראיות חיצוניות לעסקה ולאור הנתונים שעלו מהראיות, אינני נותנת אמון בעדותם לגבי השווי של מה שנרכש. אני כן מאמינה, שבמישרין או בעקיפין, המלאי, הסחורה והמוניטין היוו תשלום לשרלי אדרי, החזר חובות, ויתכן, ואין ראיות לכך, שהיה גם תשלום לאילן פיטוסי. אך בין לגבי גובה החוב ובין לגבי התשלום בפועל אין כל ראיה חיצונית בין ישירה ובין עקיפה לחיזוק עדותם. ככל שהתביעה לפיצוי היא פועל יוצא של הפינוי בפועל - שרלי אדרי שם את כספו על קרן הצבי, כי למועד העסקה או בסמוך לה, הוא ידע או היה צריך לדעת על קיומו של פסק דין פינוי נגד אילן פיטוסי. הבעלים אינו חב כלפי שרלי אדרי על ביצוע כדין של פסק דין שניתן כדין. תביעת הקונה עצמו לפיצוי בגין תכולת החנות וכו' אינה ברורה על פניה, ולכך גם מסכים הקונה, התובע מס' 1 (עמ' 39 לפרוטוקול). מכל הטעמים במצטבר, התביעה לפיצוי של 200,000 ₪ - נדחית. ת.א. 39024-03-10 8. בתביעה זו תובע הבעלים את אילן פיטוסי כשוכר ואת שרלי אדרי ואביו, כמחזיקים, לתשלום חובות כדלקמן: חוב שכר דירה עבור 2 חנויות, בסך של 860$ לחודש, מינואר 2004 ועד 30.10.09, בצירוף מע"מ כדין. סך הכול נתבעו 60,200$ בצירוף מע"מ השווים ל-262,000 ₪, וכן הפרשי הצמדה וריבית. התביעה הומצאה לנתבע מס' 1 ביום 29.4.10 והוא סירב לחתום על אישור המסירה. מטעם הנתבעים 2-3 הוגש כתב הגנה. התביעה מעוגנת בחוזי השכירות, שבפועל הם החוזה עם אילן פיטוסי משנת 2003 בהתייחס לחנות מס' 91-5. כאמור לעיל, ב"כ התובע לא דייק, והפנייתו לאסמכתא לבעלות בזכויות התבררה להיות לחנות מס' 902/6 (יתכן חנות מס' 6 הצמודה לחנות מס' 5). הבעלים אינו מאבחן בין תקופות ותובע מכולם את דמי השכירות. גם בשלב שמיעת הראיות, הדבר לא הובהר. חלק מההסבר לכך, לכאורה, הוא שהתובע אדם לא צעיר בשנות ה-70ל חייו, נשדד פעמיים, ב-4 השנים שקדמו את הגשת התביעה, ומעורבותו בטיפול בעסקיו צומצמה משמעותית. חובות חשמל, ארנונה ומים ותשלומים אחרים שלא פורטו בסך של כ-200,000 ₪ (בקירוב), ללא תת פירוט לתקופות או חנויות (סעיפים 36-38 לכתב התביעה). לגבי ראש נזק זה יש תיעוד חיצוני של חברת החשמל והעירייה בהקשר לחנות מס' 7. נזק לא ממוני בסך של 100,000 ₪, מחמת התנהלות הנתבעים שבין היתר העמידה את התובע במצב שנתבע ע"י חברת החשמל (תביעה שיותר מאוחר נמחקה) והוא נאלץ להוציא הוצאות על ביצוע פסק דין פינוי. עלויות ביצוע פסק דין הפינוי בתיק ההוצאה לפועל בסך 11,000 ₪. כמו כן נתבע שכר טרחת עו"ד בגין אותו הליך שבוצע בתיק הוצל"פ מס' 14-14823-08-1. חיוב בהוצאות לדוגמא של 25,000 ₪ על אופן ניהול התיק, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ. 9. לנתבעים 2-3 אין מחלוקת אל אחזקת החנויות, אך בעת ניהול התיק, הייתה מחלוקת לגבי המועד. על פי כתב ההגנה, האחזקה היא מיום כריתת חוזה המכר בין הקונה לבעלים, דהיינו, אוגוסט 2007. גם אילן פיטוסי העיד על כך בתצהירו. אבל אילן פיטוסי אישר בחקירתו הנגדית, כי זה היה בשנת 2006 (עמ' 26-27 לפרוטוקול). דהיינו, מעת פשיטת הרגל. לכך מסכים בא כוח הנתבעים 2-3 בסיכומיו בת.א. 4886/09 (סעיף 38). לפיכך, אני קובעת, כי הנתבעים 2-3 נכסו לחנות ולניהולה בשנת 2006 ולא באוגוסט 2007, ובהעדר ראיות למועד עצמו בשנת 2006, אני לוקחת כנתון את יולי 2006 (עמדת ב"כ התובע). אילן פיטוסי עמד על כך שהוא שילם שכר דירה, אך הבעלים לא נתן לו קבלות או אסמכתאות אחרות. חקירת הבעלים מצביעה על כך שהמציאות הייתה שהתשלומים של אילן פיטוסי לא היו סדירים או מסודרים והיו תקלות (עמ' 8 לפרוטוקול). התביעה שאילן פיטוסי לא שילם מינואר 2004 גם אינה עומדת במבחן עדותו של הבעלים שקיבל שיק של 5,000 ₪ ונשדד (עמ' 13 לפרוטוקול). הבעלים נשדד פעמיים, כעולה מנתונים שמסר בבקשתו לביטול פסק הדין נגדו בתביעת חברת החשמל, כאשר אחד המועדים היה 18.3.05 (מוצג י"א למוצגי הבעלים). מתוך הפרוטוקול ניתן היה להתרשם שהוא מתייחס לתשלום המקדמה על פי חוזה המכר אולם החוזה הוא משנת 2007 והבעלים נשדד בשנית ביום 21.8.08 (מוצג י"א סעיפם 14-15). כלומר, או שהתשלום ניתן לו ע"י אילן פיטוסי בשנת 2005 או ע"י שרלי אדרי, או מי מטעמו. התובע, ציוד חדד, קשר את אירוע השוד לכך שאח"כ כבר אילן פיטוסי לא היה (עמ' 13 לפרוטוקול). התשתית הראייתית של הבעלים בהתייחס לשכר הדירה ששילם אילן פיטוסי, חסרה והנטל חל עליו להוכיח את תביעתו. בשנת 2006 הבעלים הגיש תביעת פינוי נגד אילן פיטוסי וקיבל פסק דין בהעדר. אבל עותק מכתב התביעה בתיק האמור לא הוגש כראיה בתיק זה והסיבה שהתבקש הפינוי לא גולתה ע"י הבעלים לביהמ"ש, הגם שעל פי פסק הדין נפתח תיק הוצל"פ, שבאמצעותו בוצע לבסוף הפינוי בפועל, בסוף שנת 2009. הבעלים עבד עד גיל 67 במס הכנסה. מצבו המנטלי נפגע משמעותית, על פי מה שכתב בא כוחו בשמו לביהמ"ש, מכך שנשדד פעמיים (מוצג י"א למוצגי הבעלים), כאשר השוד הראשון היה בשנת 2005. לכאורה, לטענתו, הוא לא קיבל שכר דירה כמעט שנה וחצי. לא ניתן הסבר לשיהוי בהתמודדות עם חובות השוכר עוד לפני השוד, וכאמור בעת שנשדד, לגרסתו, החזיק בשיק על סך של 5,000 ₪ שקיבל מהעסק. התמונה הכוללת לגבי גביית שכר דירה מאילן פיטוסי היא חסרה בלשון המעטה. אין בכך כדי לסייע לאילן פיטוסי שלא הגיש כתב הגנה, אך יש בכך כדי להשפיע על התביעה לשכר דירה מראשית שנת 2006, שאז הנתבעים בתביעת הבעלים מסכימים שהם החזיקו בנכס. הנתבעים 2-3 טוענים ששילמו שכר דירה, אך לא המציאו אסמכתא לכך על אף שהנתבע מס' 2 הוא איש עסקים בעצמו ויש לו חנות בעיר העתיקה (סעיף 6 לתצהיר הקונה). הנתבעים 2-3 גם טענו שהכניסה לעסק במקום אילן פיטוסי תואמה עם הבעלים, אך אין מסמך אחד לתמוך בגרסתם. ככל שהכוונה היא לעסקת המכר - זו עסקה משנת 2007 ואין בכך כדי להסביר את הסכמתם בסיכומים ועל פי עדות אילן פיטוסי, העד מטעמם, כי הכניסה היא בשנת 2006. על פי התשתית הראייתית, השתכנעתי, שהכניסה של הנתבע מס' 3 נעשתה בשנת 2006, ללא תיאום עם הבעלים, שבמקביל נקט הליכים לפינוי של אילן פיטוסי. בהמשך גם הוגשו 2 תלונות על השגת גבול פלילית (מוצג ז' למוצגי הבעלים) כאשר התלונה ביום 18.8.08 מתייחסת לתלונה על מעשה ביום 7.6.08 בחנות מס' 5. בא כוח הבעלים צירף לסיכומיו גזר דין שניתן נגד הנתבע מס' 3, שבהקשר אליו הוא נאסר. לא ברור לי הליך של הצגת ראיה בשלב הסיכומים, אך מתוכו אפנה לנתון אחד בלבד והוא שבמועד "השגת הגבול" נשוא התלונה מיום 18.8.08, הנתבע מס' 3 היה במעצר (סעיף א' לעונשים המוטלים על הנאשמים, סעיף 1, עמ' 3, ת.פ. (מחוזי ב"ש) 8021/09 מ"י נ' אדרי שרלי ואח', גזר דין מיום 18.6.09). התייחסתי לנתונים אלה מגזר הדין, שכן על פי נתונים אלה, הנתבע מס' 3 ניהל את העסק מרחוק ע"י אחרים. על כך גם אין מחלוקת כפי שהעיד אורן כהן קדוש מטעם התובעים בתביעת עסקת המכר. הטענה שהחלפת אילן פיטוסי הייתה מוסכמת על הבעלים ומתואמת וכי על פי ההתנהלות בפועל לכאורה, גם כללה הזכות לתת את העסק בידי אחרים - נראית מרחיקת לכת ובלתי סבירה בעליל, כשאינה מגובה ולו באסמכתא אחת, להראות את הסכמת הבעלים, והיא נדחית. בהערכת מכלול העדויות והראיות, אני מאמינה לבעלים שלא קיבל כל תשלום מהנתבעים 2-3 בגין דמי שכירות והם לא נשאו בעלויות האחרות החלות על החנות/חנויות. התרשמתי כי הם נהגו בעסק מנהג בעלים והתעלמו מזכויותיו של הבעלים, התובע. באשר לתחילת ההחזקה - בסיכומיו מתייחס בא כוח התובע ליולי 2006. הגם שלא ברור לי מדוע. אך נחה דעתי, כי אפשר לקבל מועד זה. לכן הבעלים הרים את נטל השכנוע לחוב בגין שכר דירה, שבהעדר הסדר אחר, עמד על 430$ לחנות, כפול 2, מיולי 2006 ועד 30.10.09. החבות של אילן פיטוסי היא מינואר 2004 עד 30.10.09, שכן הוא לא הגיש כתב הגנה והוא היה השוכר החוזי ולא תיאם עם הבעלים מועד עזיבה. העובדה שהוא העביר את החנות, חד צדדית, למאן דהו אחר, או אחרים, אינה מהווה סיום חיוביו כלפי המשכיר, הבעלים, שלו אין קשר חוזי עם האחר/האחרים. מבחינת הנתבעים 2-3 הם חבים יחד עם אילן פיטוסי, ביחד ולחוד, מיולי 2006 ועד 30.10.09 כפי שנתבע. 10. חובות חשמל, ארנונה ומים ותשלומים אחרים - בכתב התביעה יש התייחסות לסכום משוערך כולל, לגבי התביעה לתשלום חובות חשמל וארנונה. הבעלים לא הבהיר מה הקשר בין חובות אלה שמוטלות על חנות מס' 7 לבין החנויות של ה"פיצוציה", אך אילן פיטוסי לא חלק על קיומם של חובות ארנונה וחשמל (עמ' 30 לפרוטוקול). בתצהיר עדותו הראשית של ציוד חדד, התובע, הבעלים, אין כימות החובות השוטפים ולא צורפו אסמכתאות. לתיק המוצגים לא צורפו אסמכתאות בהקשר לחובות שוטפים, למעט הפניה לכתבי טענות בשני התיקים. לכתב התביעה צורף תדפיס חוב ארנונה לחנות מס' 7 ע"ש התובע ליום 1.1.09 בסך של 79,982.20 ₪, ללא פירוט לתקופות. הנתבעים 2-3 הכחישו את החוב לעיריית באר-שבע ולחברת החשמל בכתב הגנתם (סעיף 41). לא הומצאה אסמכתא לחוב לחברת החשמל. חברת החשמל תבעה את הבעלים על חוב חשמל וניתן פסק דין בהעדר ונפתח תיק הוצל"פ. אך הבעלים הגיש בקשה לביטול פסק הדין והתיק הסתיים במחיקת התביעה וסגירת תיק ההוצל"פ (מוצג י"ב למוצגי הבעלים). על פי אישור חברת החשמל, החוב היה מינואר 2005 והם לא הצליחו לנתק את החשמל ב-7.5.07 כשהוברחו ע"י הפולשים (מוצג י' למוצגי הבעלים). ככל שהתובע חויב בעלויות גביה בתיק ההוצאה לפועל האמור - הם פועל יוצא של מחדלו להתגונן במועד. לא הוגשו ראיות לחובות שוטפים, למעט שהועד שהם קיימים (עדות התובע). הבעלים העיד שבעת שהוא השכיר את החנות לאילן פיטוסי, הוא העביר את פרטי השוכר כמחזיק (עמ' 22 לפרוטוקול), אך הוא לא ידע מדוע החובות חזרו על שמו (עמ' 22 לפרוטוקול). עד לתום שמיעת הראיות, לא התברר אלו חנויות שכר אילן פיטוסי והאם הם, שניהם, עברו לידי הנתבעים 2-3, ומה הקשר ביניהם לבין החנות מס' 7. בכתב התביעה מתוארת ה"פיצוציה" כמשתרעת על 2 חנויות (סעיף 1 לכתב התביעה). נתון שאינו במחלוקת. חוזה השכירות להוכיח את ההשכרה מתייחס לחנות מס' 5. חובות החשמל והארנונה מתייחסות לחנות מס' 7. אילן פיטוסי, השוכר, לא חלק על קיומן. הבעלים לא נחקר ע"י ב"כ הנתבעים לגבי העובדה שהחובות רשומים על חנות מס' 7. על פי נטל השכנוע, בהעדר ראיות נגדיות, אני מקבלת את התביעה לתשלום חוב הארנונה, ביחד ולחוד, לגבי כל הנתבעים. לגבי תביעת תשלום חוב חברת החשמל - בהעדר חקירת הבעלים ולאור הודיית אילן פיטוסי, הוא הוכח ומתקבל. לגבי עלויות הוצאה לפועל בגין חוב חברת החשמל - התביעה נדחית כמפורט לעיל. בגין חובות אחרים החלים על הנכס - לא הובאו ראיות והתביעה נדחית. 11. חיוב בנזקים ועגמת נפש - התביעה היא בגין שורה של פעולות שביצעו הנתבעים שגרמו לתובע נזקים שלא פורטו וכן עגמת נפש (סעיפים 39-45). לא ברור האם מדובר בנזק מיוחד, שיש להגיש עליו ראיות, או נזק כללי של עגמת נפש. לכאורה, מדובר על עגמת נפש שנגרמה לתובע מחמת התהליך הארוך שנדרש לעבור כדי לקבל חזרה את החזקה בחנויות שלו, מחמת מעשי הנתבעים, מי מהם, מי מטעמם. בכלל זה, הפרעה לביצוע פסק דין הפינוי בפעם הראשונה, והפרעה אלימה לחברת החשמל לבצע ניתוק לפי בקשת הבעלים מחברת החשמל. כמו כן, נטען לנזקים בעין לחנויות שלא כומתו ולא הוגשו עליהם ראיות. בראש נזק זה ובשים לב לתמונה העולה מהראיות, אני פוסקת לתובע פיצוי על עגמת נפש בסך של 50,000 ₪. חיוב בגין עלויות הוצל"פ של פינוי בשנת 2009 - התביעה היא לסך של 11,000 ₪ עלויות בעין, וכן שכ"ט עו"ד. העלויות הוצאו בתיק ההוצאה לפועל שנפתח על פי פסק דין הפינוי שניתן נגד אילן פיטוסי (תיק מס' 14-14823-08-1). ככל שמדובר באילן פיטוסי - הוא יחויב בעלויות אלו במסגרת תיק ההוצל"פ עצמו, אם התובע יגיש בקשה להגדלת הקרן, ואין צורך בפסק דין כי אלו עלויות ביצוע של הליך הוצל"פ. לגבי הנתבעים 2-3, שאינם חייבים בתיק ההוצל"פ - הוכח שהם החזיקו בחנויות ללא הסכמה של הבעלים, ובנוסף גם הכניסו אנשים אחרים לניהול העסק. משיצא אילן פיטוסי בפועל מניהול העסק, ובהעדר הסכמה, אפילו בדיעבד של הבעלים, ומשבוטלה עסקת המכר שהייתה לכאורה אמורה להסדיר את החזקתם בחנות, היה עליהם לפנות את החנויות לבדם. הנתבעים ניסו לעכב את הפינוי בביהמ"ש (בש"א 5584/09, 5505/09, 30/10, ת.א. 4886/09) ללא הצלחה, וביהמ"ש המחוזי דחה את הבר"ע שהוגשה על החלטת מותב זה מיום 10.3.10 (רע"א 7827-04-10, החלטה מיום 22.4.10, של כב' הנשיא יוסף אלון). במוצג ט"ז למוצגי הבעלים, הבעלים הגיש אסמכתא על תשלום בסך של 2,912 ₪ ביום 20.12.09 לקבלן הוצל"פ, וסך של 3,600 ₪ ביום 17.12.09 עבור ליווי משטרתי לפעולת הפינוי. בסיכומיו, מפנה בא כוח הבעלים לאסמכתאות לתביעה של 11,000 ₪ לכתב התביעה (סעיף 112 לסיכומיו הראשיים בתביעה זו). בסעיף 51 לתביעה מפנה בא כוח הבעלים לנספח ט' לכתב התביעה שהם אותם אסמכתאות. בהעדר ראיות אחרות לעלויות הליך הפינוי, הסכום שלו זכאי הבעלים הוא הסכום המשוערך של האסמכתאות האמורות ולא 11,000 ₪. תביעה להוצאות לדוגמא בסך של 25,000 ₪ - לא ברור האם הכוונה לנזק מיוחד שהיה צרי להוכיח או להוצאות משפט. אם להוצאות משפט הכוונה, אזי מן הראוי היה שבא כוח התובע היה מפרטם, מעבר לאגרת ביהמ"ש בתיק הנוכחי. בסעיף 114 לסיכומיו, מוסיף גם עו"ד ירון הוד, "נסיעות" ואין לביהמ"ש אלא להניח שהכוונה היא לעלויות ניהול שני התיקים ע"י עו"ד הוד, וכן עלויות נסיעות מצד התובע. לנוכח העובדה, כי מדובר בשני תיקים שנוהלו במהירות ועם מספר מועט של דיונים, לא ברור לי למה מתכוון בא כוח הבעלים כאשר הוא עתר, בכתב התביעה, לעלויות ניהול של 25,000 ₪. לגבי הוצאות מעבר לאגרת ביהמ"ש, תהיה התייחסות בסיומת של פסק הדין. שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪, בצירוף מע"מ - אף זה נתבע בתביעה. שכר הטרחה ייפסק בשים לב לכל תביעה ואופן ניהולה. אם הכוונה היא להוצאות לדוגמא - מהטעמים שפורטו בפסק הדין ולהלן, לא מצאתי מקום לכך. סיכום שתי התביעות 12. בת.א. 4886/09 התובעים הוכיחו את עילת התביעה של השבה של 5,000 ₪ ששולמו ביום 29.8.07; ככל שכן ניתן שיק ביטחון בהקשר לעסקת המכר - עם ביטול עסקת המכר ע"י הבעלים, הזכויות לבטוחה על פי חוזה המכר כפופות לביטולו. בת.א. 39024-03-10 התובע הוכיח את זכותו לפסק דין נגד אילן פיטוסי בהעדר כתב הגנה מטעמו; לגבי הנתבעים 2-3, הוא הוכיח את זכותו בראשי הנזק הבאים: שכר דירה של 860$ מיולי 2006 ועד 30.10.09; ארנונה בסך של 79,982.20 ₪ נכון ליום 1.1.09; חשמל בסך של נכון ליום ; עגמת נפש בסך של 50,000 ₪ נכון להיום; 6,512 ₪ נכון ליום 20.12.09. סיכומי באי כוח הצדדים הוגשו, כל אחד, רק כסיכומים ראשיים בתביעות שכל אחד הגיש וניהל. פסק הדין ניתן על פיהם, ללא סיכומים כנתבעים או סיכומי תשובה. הטעמים לכך הם הבאים: בתום שמיעת הראיות ביום 7.6.12 נקבעו ההסדרים במעמד הצדדים, שהתובע/נתבע שכנגד, מגיש סיכומיו תוך 30 יום, ואחריו יסכם הנתבע/תובע שכנגד תוך 30 יום ולב"כ התובע/נתבע שכנגד זכות לבקש להשיב תוך 10 ימים. אבל הסיכומים הוגשו באופן הבא: בא כוח התובעים בת.א. 4886/09 הגיש רק סיכומים ראשיים ביום 2.9.12. ב"כ הנתבע הגיש סיכומים ביום 16.10.12. ב"כ התובע בת.א. 39024-03-10 הגיש סיכומים ראשיים בלבד ביום 20.9.12, וב"כ הנתבעים לא הגיש סיכומים בת.א. 39024-03-10. למרות שההסדר להגשת סיכומים ניתן במעמד באי כוח הצדדים, הוגשה בקשה להבהרה ביום 13.6.12, וניתנה הבהרה שכל צד יגיש בלוח זמנים שלו כתובע את סיכומיו על פי ההחלטה וכך כנקבע (החלטה מיום 16.6.12) וגם נקבעו 60 יום לא כולל פגרות. ביום 8.7.12 הוגשה בקשה מוסכמת לארכה, כך שכל תובע יגיש סיכומיו עד ליום 15.8.12, וכל נתבע יגיש סיכומים עד 15.9.12. הבקשה נעתרה (החלטה מיום 30.7.12). ביום 24.9.12 הוגשה בקשה מוסכמת לארכה עד 9.10.12. הבקשה נדחתה (החלטה מיום 25.9.12). סוף דבר ת.א. 4886/09 13. הנתבע ישלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 29/8/07 ליום התשלום המלא בפועל, וכן את אגרת המשפט בסכום הנומינלי בהתאם לסכום התביעה, משוערך ליום הגשת התביעה, ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪. לכאורה, לפחות התובע מס' 1 עוסק מורשה ולפיכך, חלה תקנה .... לתקסד"א, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. כל הסכומים הללו יקוזזו כנגד חיובי התובעים בת.א. 39024-03-10. ת.א. 39024-03-10 א. הנתבע מס' 1 ישלם לתובע סך של ..... ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 20.12.09, ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן את אגרת ביהמ"ש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ושכ"ט עו"ד בסך של .... ₪ כולל מע"מ כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. הנתבעים 2-3 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד עם הנתבע מס' 1, כדלקמן: (1) סך של 145,899 ₪, השווה ל-33,540$ המחושבים לפי 860$ כפול 39 חודשים. לפי כתב התביעה, נכון להגשת התביעה עמד הדולר על 4.35 ₪ לדולר (לפי החישוב של 262,000 ₪ השווים ל-60,200$). לסכום זה יצורף מע"מ כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 20.12.09, ועד ליום התשלום המלא בפועל. (2) סך של 79,982.20 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.09 ועד ליום התשלום המלא בפועל. (3) סך של ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. (4) סך של 6,512 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20.12.09 ועד ליום הגשת התביעה. (5) סך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. (6) אגרת ביהמ"ש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. (7) שכ"ט עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. לכאורה, התובע מתקזז על המע"מ ולכן חלה תקנה ..... לתקסד"א. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. חוזהאכיפת חוזה