תוך כדי עבודתו האמורה, איבד התובע את התחושה בידו השמאלית, הצינורות נשמטו מידיו, ולאחר מכן התברר כי לקה בארוע מוחי. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אובדן תחושה ביד שמאל: .1התובע הגישה לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1) בגין טענתו על כך שהארוע המוחי שארע לו ביום 19/9/94היה תאונת עבודה. .2הנתבע דחה את התביעה, במכתבו לתובע מיום 26/12/94, בטענה שלא מצא כי ארע לתובע ארוע תאונתי כלשהו במהלך עבודתו, וכי הכאבים ביד שמאל נובעים מתהליך תחלואי טבעי (משום מה התעלם הנתבע מן הארוע המוחי ככזה, והתייחס רק לכאבים ביד שמאל, בעוד התובע טען בטופס התביעה כי איבד את התחושה ביד שמאל). .3התובענה שבפנינו הוגשה כנגד דחיית התביעה על ידי הנתבע, אלא שהיא נמחקה כבר פעמיים בשל כך שהתובע לא התייצב לדיון, ופעמיים בוטל פסק הדין. לשמחתנו, זכה התובע בסופו של דבר בייצוג משפטי טוב והולם, ומאז שזכה לכך התנהל הדיון כסדרו. .4אין חולק שהתובע עבד בהיותו רשום כשכיר בחברה שבשליטתו, במפעל מתכת, וכי ביום 19/9/94עסק בעבודת כיפוף צינורות, בכך שהכניס צינורות לתוך מכונה המיועדת לכיפופם, לצורך מילוי הזמנה ממפעל "תעשיות רכב", שהתובע היה ספק שלו. אין גם חולק שתוך כדי עבודתו האמורה, איבד התובע את התחושה בידו השמאלית, הצינורות נשמטו מידיו, ולאחר מכן התברר כי לקה בארוע מוחי. המחלוקת היא אם היה ארוע חריג בעבודתו של התובע, שאותו ניתן לקשור סיבתית, לפחות לכאורה, לבוא הארוע המוחי. .5על פי גירסתו הנוכחית של התובע, הארוע יוצא הדופן התרחש בכך שלמרות שהמכונה, היתה מכויילת לצינורות במשקל מסויים, השתרבב לתוך הצינורות שעמדו להיכנס למכונה צינור במשקל רב יותר, שמראהו החיצוני היה דומה לצינורות האחרים. הצינור עמד להיכנס למכונה ואילו היה נכנס היתה המכונה (ששוויה מאות אלפי ש"ח) - נהרסת, התובע היה מפסיד ממון ומפסיד את היותו ספק של "תעשיות רכב". אילו היה התובע מפסיק את פעולת המכונה באמצעות דוושת החרום, היה אורך עוד זמן מה עד להפסקת פעילותה, כך שהיא היתה מספיקה לההרס. הדרך היחידה להציל את המכונה היתה במשיכת הצינור החריג במשקלו מבין הצינורות האחרים, והתובע אכן נקט דרך זו; הוא הצליח במאמץ קשה למשוך את הצינור והמכונה ניצלה. סמוך לאחר מכן, חש התובע בסימפטומים של הארוע המוחי. כך כאמור - על פי גירסתו הנוכחית של התובע. .6התובע לא מסר גירסה מעין זו בחודשים הראשונים שלאחר הארוע המוחי; בטופס התביעה (נ/1) - שמולא על ידי אשתו של התובע, לא הוזכר מאומה בקשר לאופן העבודה באותו יום, מלבד העובדה שהתובע הרים חלקים בעבודה. בהודעת התובע לחוקר הנתבע (נ/2) נרשם מפיו של התובע כי הוא הרים צינורות וכי לפתע הוא חש כי ידו השמאלית אינה תופסת את הצינור והצינור נפל. כן נרשם מפי התובע שלא היה לו ארוע חריג כלשהו. בכתב התביעה - רשם התובע שבמהלך עבודתו בהרמת חלקים כבדים, הוא איבד פתאום את התחושה בצדו השמאלי והחלקים נשמטו ונפלו. גם התובע מסכים שהוא לא מסר את גירסתו על הארוע החריג בכל התקופה שעד למועד הדיון המוקדם שהיה בתיק, ביום 2/5/95, אלא שלטענת התובע (שהיא סבירה בעינינו), רעייתו לא ידעה שיש לציין בטופס התביעה ארוע חריג, והדבר לא נודע לו גם בעת הגשת התובענה. לגבי התשובות לחוקר, מבקש ב"כ התובע שנייחס להודעה משקל נמוך בלבד, לאור העובדה שההודעה נגבתה זמן לא רב לאחר הארוע המוחי, כאשר כושרו המנטלי של התובע היה בשפל, ותהליך שיקומו טרם החל. התובע אף העיד כי לא נשאל על ידי החוקר אם היה לו ארוע חריג בעבודתו, אלא נשאל אם עבד בעבודה הרגילה וכי על כך השיב התובע בחיוב, לאור העובדה שעסק בעבודת כיפוף צינורות מתכת, שהיא עבודתו הרגילה, ומבלי שהתבקש לתאר ארוע חריג שקדם לבוא הארוע המוחי. .7בדיון המוקדם, התבקש התובע לתאר את הארוע לאחר שהוסבר לו שלצורך קבלת התביעה יהיה צורך למצוא ארוע חריג בעבודה ושיהיה עליו להראות מה ההבדל בין עבודתו הרגילה לבין עבודתו ביום .19/9/94 על פי פרוטוקול הדיון מאותו יום, אמר התובע כך: "העבודה הרגילה שלי היא כיפוף צינורות. במקרה הספציפי הזה הרמתי צינורות כבדים מאד, לא היה לי בעבר התנסות קודמת עם צינורות כאלה והארוע קרה תוך כדי הרמת הצינורות הכבדים." על פי גירסת התובע, בתצהירו, נרשם בפרוטוקול בטעות "צינורות כבדים" בעוד שהתובע דיבר על "צינור כבד", בכך, על פי טענת התובע, הזכיר התובע לראשונה את הארוע החריג מיום 19/9/94, בקשר לאותו צינור כבד. אין אנו יכולים לקבל טענה זו. התובע, שכאמור לעיל, זכה לייצוג משפטי מסור, לא הגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול, ואילו עשה כן - היתה נידונה לגופה השאלה האם הפרוטוקול מתאים לדברים שאמר התובע. על כן, אין אנו רואים סיבה שלא לקבל את הפרוטוקול כמשקף את דברי התובע (הדיון המוקדם האמור התקיים בפני אב בית הדין, שלדבריו הוא נוהג להשגיח על רישומו של הפרוטוקול). יתרה מכך, אין הרבה סבירות בטענת התובע על ה"טעות", כביכול, שנפלה בפרוטוקול, שכן ההתייחסות לצינורות הכבדים, בלשון רבים, חוזרת שלוש פעמים בחלק המצוטט לעיל בדברי התובע ("צינורות כבדים מאד", "צינורות כאלה" ו-"הצינורות הכבדים"), וקשה מאד להניח שמדובר ב- 3טעויות זהות שנפלו ברישום דברי התובע. התובע אף התייחס לפעולתו החריגה באותו יום כפעולת "הרמה" של הצינורות הכבדים (בענין זה הוא לא טען שנפלה טעות בפרוטוקול) בעוד שעל פי גירסתו הנוכחית הוא למעשה "משך" את הצינור הכבד כדי למנוע את המשך דרכו של הצינור אל המכונה. בשל כל האמור לעיל בסעיף זה, אין אנו מקבלים את טענתו של התובע על כך שהפרוטוקול מיום 2/5/95אינו משקף את הדברים שמסר התובע, ואנו קובעים כי בדיון המוקדם מסר התובע דברים שתוכנם כתוכן הרשום בפרוטוקול מאותו יום. .8הפעם הראשונה שבה יש אזכור לגירסתו הנוכחית של התובע מצויה בחוות דעתו של ד"ר רשף, מיום .18/3/96 .9הנטל להוכיח את הגירסה בדבר הארוע החריג, מוטל על התובע. אנו יוצאים מתוך הנחה שיש להפחית ממשקלו של נטל זה, בשל קשייו האובייקטיוויים של התובע קשיי זכרונו לאחר הארוע המוחי וקשיי התבטאותו. למרות ההקלה האמורה בנטל - אנו סבורים שלא עלה בידי התובע להוכיח את גירסתו. גם אם נקבל את כל טענותיו כנגד אי-אזכור הארוע החריג בטופס התביעה, בהודעה לחוקר ובכתב התביעה, הרי שדברי התובע בדיון המוקדם אינם מתיישבים עם גירסתו הנוכחית. אנו בדעה שגירסתו הנוכחית של התובע נולדה במועד כלשהו בין מועד הדיון המוקדם (2/5/95) לבין מועד קבלת חוות דעתו של ד"ר רשף (18/3/96), וזאת מאחר שהתובע הבין כי עליו לתת גירסה שבה מתואר ארוע חריג, שחריגותו עולה בעוצמתה על פני זו שתוארה בעת הדיון המוקדם. מובן, שאין אנו יכולים להיות בטוחים שסברתנו זו היא הנכונה, אך מכל מקום, הסבירות שגירסתו הנוכחית של התובע היא הנכונה, היא כה פעוטה בעינינו, עד שאנו יכולים לקבוע, בלא היסוס, שהתובע לא הצליח להוכיח את גירסתו בענין הארוע החריג שארע לו, על פי טענתו, ביום .19/9/94 .10לאור מסקנתנו האמורה בסעיף 9לעיל, ובהעדר ראיה על כך שהתובע עסק ביום 19/9/94, בעבודה שונה מאשר עבודתו הרגילה, אנו דוחים את התביעה. .11אין צו להוצאות. .12כל אחד מן הצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.ידיים