תביעה למתן תוקף לפוליסת ביטוח חיים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה למתן תוקף לפוליסת ביטוח חיים: מבוא 1. בפניי תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו מתבקש בית המשפט להצהיר על בטלות כל הגבלה לגבי אי קיום פוליסת ביטוח חיים ע"ש המנוח ז"ל (להלן: "המנוח") וכן כי כל פוליסות ביטוח החיים שנדונות בתיק זה - הן גם ע"ש המנוח. 2. התובעת מס' 1, הגב' זיכרון (להלן גם: "גב' זיכרון"), היא יורשתו החוקית והיחידה של המנוח. התובעת מס' 2, הגב' אופירה (להלן גם: "אופירה"), היא ביתם של המנוח ושל תמר. המנוח, יליד 1932, היה ארכיטקט וקבלן ועסק בקנייה והשבחה של נכסי נדל"ן ומכירתם לאחר מכן. במועדים הרלוונטיים לנטילת ההלוואות היה המנוח בגיל שבין 59-68 שנים. ואלה העובדות הצריכות לעניין 3. בין השנים 1991- 2000, נטלו המנוח והתובעות ביחד ולחוד, מהנתבע 1, בנק מזרחי טפחות בע"מ ( להלן: "הבנק" או "הנתבע"), 12 הלוואות שנועדו לצורך רכישה או שיפוץ של נכסים מניבים.הנתבעת 2, היא סוכנות הביטוח שביטחה בתקופה הרלוונטית את לקוחות הבנק (להלן:"טביט"). 4. פרטי ההלוואות הן כדלקמן: הלוואה מס' 89160/605/3 מיום 22.10.1991 על סך 240,000 ₪, נלקחה על ידי המנוח בלבד (להלן:" ההלוואה הראשונה"). הלוואה מס' 89049/934/4 מיום 20.10.1991 על סך 240,000 ₪, נלקחה על ידי תמר בלבד (להלן:"ההלוואה השנייה"). (הלוואה זו הוצאה מגדר הטענות של התובעים בתביעה במסגרת הסדר דיוני וזאת מאחר והמנוח לא היה הלווה בהלוואה זו). הלוואה מס' 89413/100/3 מחודש ינואר 95 על סך 375,000 ₪, נלקחה על ידי המנוח ואופירה ( להלן: "ההלוואה השלישית"). הלוואה מס' 89440/062/9 מיום 4.4.1995 על סך 85,000 ₪, נלקחה על ידי תמר בלבד (להלן:"ההלוואה הרביעית") (הלוואה זו הוצאה מגדר הטענות של התובעים בתביעה במסגרת הסדר דיוני וזאת מאחר והמנוח לא היה הלווה בהלוואה זו). הלוואה מס' 89458/368/9 מיום 11.6.1996 על סך 220,000 ₪ ומיום 19.6.1996 על סך 170,000 ₪ נלקחה על ידי המנוח ואופירה ( להלן: "ההלוואה החמישית"). הלוואה מס' 89511/220/1 מיום 15.7.1996 על סך 135,000 ₪ נלקחה על ידי המנוח ואופירה (להלן: "ההלוואה השישית"). הלוואה מס' 81071/409/4 מיום 15.9.1996 על סך 160,000 ₪ נלקחה על ידי המנוח ואופירה (להלן:"ההלוואה השביעית"). הלוואה מס' 89496/415/1 מיום 1.12.1996 על סך 24,000 ₪ נלקחה על ידי המנוח ואופירה (להלן:"ההלוואה השמינית"). הלוואה מס' 89440/525/5 מיום 7.5.1998 על סך 390,000 ₪ נלקחה על ידי המנוח ואופירה ( להלן: "ההלוואה התשיעית"). הלוואה מס' 89614/233/7 מיום 1.1.1999 על סך 90,000 ₪ נלקחה על ידי המנוח ובנו איל זיכרון ( להלן:"ההלוואה העשירית"). הלוואה מס' 89498/769/5 מיום 10.2.2000 על סך 10,300 ₪ נלקחה על ידי המנוח ותמר (להלן:"ההלוואה האחת עשרה"). הלוואה מס' 89498/770/4 מיום 15.3.2000 על סך 10,300 ₪ נלקחה על ידי המנוח ואחיו מר ריימונד זגרון (להלן:"ההלוואה השתיים עשרה"). 5. ביום 4.7.2002 הלך המנוח לעולמו כשהוא בן 69 שנים. עד למותו שולמו כל ההלוואות באורח סדיר ושוטף מחשבונו הפרטי של המנוח. 6. ביום 14.7.2002, פנתה אופירה לבנק וביקשה לעכב את תשלומי ההלוואות, על מנת להיערך לתשלומים לאחר פרעון פוליסות ביטוח החיים ע"ש המנוח לאותן הלוואות שלא ישולמו על ידי הביטוח (ההלוואה התשיעית וההלוואה השתיים עשרה). 7. הבנק הודיע לתובעות כי לא נעשה ביטוח חיים ע"ש המנוח באף אחת מן ההלוואות דלעיל וזאת לאור העובדה כי בעת נטילת ההלוואות היה המנוח מעל גיל 55 בהתאם להגבלה שבפוליסה של טביטולפיה הם אינם מבטחים לווים מעל גיל 55 בביטוח חיים בגין הלוואתם (להלן: "המגבלה"). 8. התובעות פנו לבנק וטענו כי מעולם לא הודע להם על כל הגבלה מפורשת ומעולם לא סויגה כל הלוואה באורח מפורש (למעט ההלוואה התשיעית) בדבר היעדר ביטוח חיים ע"ש המנוח. 9. הבנק דחה את טענות התובעות ומכאן התביעה המונחת בפניי. 10. מטעם התובעות העידו הן עצמן ומר חי מורד, בעלה של אופירה ומי שהיה לו חלק ישיר בהידברות עם הנתבעים. מטעם הנתבעים העידו מר ברוך נוסבוים, מנהל סניף תל אביב של "טפחות", מר אבי פלצ'ר מי שהחתים את המנוח על מסמכי ההלוואה הראשונה, הגב' אורית בורוביק מי שהחתימה את המנוח על ההלוואות השמינית והתשיעית ומר ויטלי לוין, מי שהחתים את המנוח על ההלוואות האחת עשרה והשתיים עשרה. טענות התובעות 11. לטענת התובעות יש לבטל את המגבלה שעליה מסתמכים הנתבעים לגבי אי קיומו של ביטוח חיים ע"ש המנוח ואזי יש להפחית מכל סכומי ההלוואות הנקובות את סכומי ביטוח החיים שהיו משולמים עם פטירתו של המנוח, אילו היו קיימות פוליסות ביטוח חיים גם על שמו. 12. לטענת התובעות המגבלה האמורה, שעליה מסתמכים הנתבעים, מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד אשר יש לבטלו. 13. זאת ועוד, הבלעתה של המגבלה האמורה ואי יידוע ספציפי של התובעות לגביה, נוגדת את דיני הביטוח ואת חובות תום הלב והגילוי הנאות החלות על הבנקים ועל סוכנויות הביטוח ומהווה הטעיה הנוגדת את תקנת הציבור. 14. עוד טוענות התובעות כי על הנתבעים חלה חובת גילוי אקטיבית והיה עליהם להדגיש ולהזהיר את הלווים במועד נטילת ההלוואה שהמנוח אינו מבוטח בביטוח חיים. ב"כ התובעות טען כי מדובר בעניין מהותי המעמיד את מלוא חובת הגילוי של הבנק כלפי הלקוח במלוא עוצמתו, עד כדי היפוך הנטל על הבנק שיראה באילו אמצעים נקט על מנת להבטיח את גילויה הנאות של עובדה זו ואת הבנתו של הלקוח לגבי קיומה של מגבלה לגבי ביטוחי חיים. בהקשר זה הפנה ב"כ התובעות לה"פ (ת"א) 176534/00 שפיצר נ' מושקוביץ ואח' ניתן ביום 12.6.2001 ע"י כב' הש' ד"ר קובי ורדי (להלן: "פס"ד שפיצר"), לת"א (ת"א) 22096/01 יורשי המנוח בכור ז"ל נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, ניתן ביום 18.2.2004 ע"י כב' הש' עדי אזר ז"ל ( להלן: "פס"ד יורשי המנוח בכור") ולת"א (ת"א) 161045/02 לימור אילן ואח' נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ ואח', ניתן ביום 23.6.05 ע"י כב' הש' אביגיל כהן (להלן: "פס"ד לימור אילן"). 15. לטענת התובעות אילו היו הן והמנוח יודעים כי קיימת מגבלה כאמור לעריכת פוליסות ביטוח חיים ע"ש המנוח בגין ההלוואות האמורות, הם לא היו מתקשרים בהסכמי ההלוואה עם הבנק ולחלופין היו רוכשים ע"ש המנוח ביטוח חיים חלופי מגורם אחר. טענות הנתבעים 16. לטענת הנתבעים לפי תנאי פוליסת ביטוח החיים שהוצעה ללווים של הבנק על ידי חברות הביטוח השונות, לווה אשר גילו, ביום נטילת ההלוואה, היה מעל גיל 55, לא זכאי להיות מבוטח לפי פוליסת הביטוח. במועד קבלת כל ההלוואות הנדונות, מלאו למנוח יותר מ- 55 שנה ועל כן לא נערכו לו פוליסות ביטוח חיים כאמור. 17. לטענת הנתבעים הלווים או מי מטעמם קיבלו הסברים בעניין הגבלת גיל ההצטרפות לפוליסת הביטוח, הן במהלך תהליך קבלת ההלוואות והן לאחר ביצוע ההלוואות. 18. לטענת הנתבעים לא הוצאה פוליסת ביטוח חיים על שמו של המנוח ולא נגבו פרמיות מהלווים, כאשר גם המצגים וגם המסמכים הצביעו על כך שאין פוליסת ביטוח חיים ע"ש המנוח. 19. עוד נטען כי על פי מצגי הלווים רוב הנכסים, בגינם ניתנו ההלוואות, יועדו להשכרה, דהיינו נכסים מניבי פירות האמורים לשמש מקור להחזר ההלוואות. טענת התובעות כי מצד אחד ניתנו להם הלוואות במיליוני שקלים, אשר אפשרו להם לרכוש נכסים וביניהם נכסים מניבים, ומצד שני כי הן אינן חייבות בהחזר הסכומים אשר אפשרו את רכישת הנכסים, שיפוצם ושיקומם - נגועות בחוסר תום לב משווע. 20. לטענת הנתבעים אין כל בסיס לטענת התובעות, כי מדובר בעניין מהותי המעמיד את מלוא חובת הגילוי של הבנק כלפי הלקוח במלוא עוצמתו עד כדי היפוך נטל הראיה. הם סומכים טענתם על קביעת בית המשפט העליון בע"א 9358/96 בנק דיסקונט למשכנתאות נ' רוזנברג ניתן ביום 3.6.98 ע"י כב' השופטים ש' לוין , ד' דורנר וי' טירקל, שבו נקבע: "אין חובה על בנק שנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא להודיע ללקוח "כפרט מהותי" שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה." הלכה זו לא שונתה עד היום. 21. לטענת הנתבעים פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ התובעות מתייחסים לנסיבות מיוחדות אשר יש לאבחן אותן מהמקרה דנן. מכל מקום הם טוענים כי שלושת פסקי הדין אליהם הפנו התובעות, הינם פסקי דין של ערכאת בית המשפט השלום ועל כן ההחלטות שניתנו שם אינן מחייבות ואינן מנחות. 22. עוד טענו הנתבעים כי פוליסת ביטוח החיים, אותה נדרשים הלווים לעשות במסגרת נטילת הלוואת משכנתא, אינה השירות העיקרי במסגרת היחסים שבין הבנק לבין הלווים, אלא דרישה (הטפלה לשירות העיקרי) שהבנק דורש מהלווים על מנת שלבנק תהיה בטוחה נוספת ולא על מנת להבטיח את הלווים. 23. לטענת הנתבעים הטלת חובה על הבנק ליידע באופן אקטיבי את הלווים בדבר קיומו, או היעדרו של ביטוח חיים ולהזהיר את הלווים בדבר המשמעות של העדר פוליסת ביטוח חיים, חורגת מחובות הנאמנות וחובות הגילוי המוטלות באופן רגיל על הבנקים. דיון 24. השאלה העובדתית הדרושה להכרעה הינה האם המנוח ו/או התובעות ידעו או יכלו לדעת כי למנוח לא נעשה ביטוח חיים? ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה שלילית, יידרש דיון בשאלות נוספות, והן האם חלה על הבנק חובה לעדכן את המנוח ואת התובעות כי אין פוליסת ביטוח חיים על שמו של המנוח? ואם כן מה המשמעות של אי עמידה בחובה זו במקרה שבפניי. 25. מר חי מורד, אשר ליווה את כל נושא קבלת ההלוואות על ידי המנוח, הצהיר כי בכל שלבי המו"מ עם הבנק, הן בעת החתימה על הסכמי ההלוואות וקבלת הכספים בגינן והן לאחר מכן, הוצגו מצגים על ידי הבנק לפיהם ההלוואות מבוטחות בביטוח חיים כמקובל (ראה סעיף 6.1 לתצהירו של חי מורד). 26. עוד הצהיר כי הבנק שלח מפעם לפעם דוחות מצב חשבון אשר בחלקם נכתב במפורש כי "יש בגין הלוואה זו ביטוח חיים באמצעות טביט סוכנות לביטוח (1989) בע"מ..." ואף צירף כדוגמא את נספח י"ד לתצהירו. 27. אופירה אשר נכחה בעת עריכת הסכמי הלוואות הראשונה, השלישית, החמישית, השישית, השביעית השמינית, התשיעית והעשירית, הצהירה כי במעמד קבלת ההלוואות האמורות מעולם לא הובהר להם כי קיימת מגבלה כלשהיא בעריכת פוליסת ביטוח חיים ע"ש המנוח ואפילו ציינה כי נציגי הבנק הבהירו להם כי קיימת חובה לקיומה של פוליסת ביטוח חיים בגין ההלוואות האמורות (ראה סעיפים 3 ו- 4 לתצהיר של אופירה). 28. אשת המנוח, הגב' זיכרון הצהירה גם היא כי בעת נוכחותה במגעים ובהתקשרויות עם הבנק לגבי ההלוואות הראשונה, השלישית, השביעית , האחד עשר והשנים עשר, הבהירו להם נציגי הבנק כי חובה כי תהיה פוליסת ביטוח חיים ע"ש הלווים בהלוואות האמורות וכי הם הסכימו כי טביט תיהיה המבטחת. עוד ציינה כי מעולם לא הובהר להם כי קיימת מגבלה כלשהיא לגבי אפשרות עריכת ביטוח חיים למנוח בשל גילו או בשל כל סיבה אחרת (ראה עמ' 3 -4 לתצהיר תמר). 29. הנתבעים מצידם הביאו לעדות את פקידי הבנק (אלו שעדיין עובדים כיום בבנק), אשר החתימו את המנוח ואת יתר הלווים על מרבית ההלוואות נשוא התביעה. 30. שלושת עדי הבנק הצהירו בתצהיריהם, כי נוכח חלוף הזמן הם אינם זוכרים את נסיבות החתמת הלווים על מסמכי ההלוואה והוסיפו והצהירו: "יחד עם זאת, אני יכול להצהיר בוודאות, כי במסגרת עבודתי בבנק, החתמתי לווים רבים על מסמכי הלוואה, כדוגמת אלה עליהם חתם הלווה הנ"ל, וכי באופן קבוע וכשיטת עבודה קבועה, ועוד בטרם החתמתי על מסמכי ההלוואה, נהגתי להסביר ללויים על תנאי ההלוואה (סכום ההלוואה, שיעורי הריבית, תנאי התשלום, גובה ההחזר, תקופת ההחזר וכו'), וכן על הביטוחים הנדרשים מאת הלווים (ביטוח נכס וביטוח חיים). אשר לביטוח חיים- באופן שיטתי וקבוע, כאשר אנשים שהתעניינו בקבלת הלוואה היו מגיעים אלי, וכן בכל פעם שהייתי מחתים לווים על מסמכי הלוואה, ועוד בטרם החתימה על מסמכי ההלוואה, הייתי מבהיר ללווים, כי הבנק דורש מכל לווה שטרם הגיע לגיל 55 לעשות פוליסת ביטוח חיים עד לפרעון הלוואה, או עד לגיל 60, לפי המוקדם, וזאת באמצעות הבנק או באמצעות כל חברת ביטוח שיבחרו הלווים. עוד הייתי מבהיר ללווים, כי הפוליסה המוצעת על ידי הבנק תקפה רק אם הלווה טרם הגיע לגיל 55 במועד ביצוע ההלוואה, וכי תקופת הביטוח עפ"י הפוליסה מסתיימת בגיל 60, או עם פרעון ההלוואה, לפי המוקדם. כמו כן ללויים שכבר עברו את גיל 55 במועד החתימה על מסמכי ההלוואה הייתי נוהג להדגיש, כי הם אינם מבוטחים בביטוח חיים באמצעות הבנק." (ראה סעיפים 4-5 לתצהירו של מר אבי פלצ'ר, סעיפים 4-5 לתצהירה של הגב' אורית בורוביק וסעיפים 5-6 לתצהירו של מר ויטלי לוין). 31. ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי שלושת התצהירים של הפקידים זהים, אחידים ואינם קובעים דבר לגבי חתימה על ההלוואות, אלא מציינים קיומו של נוהג אצל העובדים להסביר קיומן של מגבלות כאלה ואחרות. ב"כ הנתבעות השיב כי זהות התצהירים נובעת מן הסתם מהעובדה כי הוא זה שערך את שלושת התצהירים ולאור הדברים הדומים שנאמרו לו על ידי שלושת הפקידים הוא ערך תצהירים זהים. 32. אכן, מדובר בשלושה תצהירים דומים ואחידים אשר בכולם אישרו הפקידים בהגינותם הרבה כי הם אינם זוכרים את פרטי נטילת ההלוואות על ידי המנוח וכל אשר היה ביכולתם הוא להסביר את שיטת עבודתם הקבועה והאישית. כמו כן שלושת העדים נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם ועדותם לא נסתרה. 33. מר פלצ'ר הסביר את שיטת עבודתו: "אתה שואל איך אני נותן את ההסבר, אני משיב לך את המקרה הספציפי אני לא זוכר. אני יכול לומר לך כאשר בשעתו היה מגיע לקוח לקבלת הלוואה, הוסבר לו בין השאר תנאי ההלוואה ובנוסף הוסבר לו שההלוואה מחוייבת בביטוח חיים. במידה ואותו לקוח היה בגיל שמעבר לגיל הביטוח שנקבע בזמנו, היינו גיל 55, הוסבר ללקוח שהוא אינו מבוטח בהלוואה. ... ... אתה אומר לי שמגיע זוג לפעמים ואני לא יודע מה גילם ושואל אותי אם בכל מקרה אני מסביר להם את המגבלה הזו, אני משיב לך ראשית,כשלקוח מגיע בשלב ראשוני לקבל מידע על תנאי ההלוואה, הוא גם מקבל דף תדריך ובו מופיעים התנאים לביטוח או אי ביטוח. בנוסף, כשלקוח כבר פותח את תיק הלוואה, הלקוח מזוהה בתעודת זהות ושם מופיע גילו המדויק. יתר על כן, בזמנו על פוליסת הביטוח יופיע תאריך הלידה שלו. אתה שואל כאשר אני בוחן את הדברים, באיזה שלב אני פונה אליו, אני משיב לך בשלב ההחתמה. אתה שואל אם אני מחתים אותו על מסמך כלשהו שהבהרתי לו שאין ביטוח מחמת גיל, אני משיב לך שהיום זה קיים, בזמנו זה לא היה. אני לא זוכר מתי זה נכנס" ( ראה עמ' 2 לפרוטוקול ההדגשה שלי - ח.ו.ו). הגב' אורית בורביק העידה כי במעמד החתימה על קבלת ההלוואה היא היתה נותנת ללווים הסבר בעל פה על ביטוח החיים ועל מגבלת הגיל אותה היתה לומדת מתעודת הזהות של הלווה (ראה עמ' 3 ו- 4 לפרוטוקול). מר ויטלי לוין נדרש בחקירתו להסביר מהן הנסיבות בהן מסבירים ללווים על מגבלת הגיל וכיצד הוא יודע מה גילו של הלווה והשיב: "אתה מבקש שאתאר לך באיזה נסיבות מסבירים ללווה על הגבלת גיל, אני משיב לך כשמחתימים את הלווה יש משפטים סטנדרטיים בדרך כלל שאחד מהמשפטים שייך לנושא ביטוח. במקרה שיש דרישה לביטוח חיים והכוונה היא שהלווה מתחת לגיל 55, אז מחתימים ומסבירים שתקופת הביטוח היא עד ככה וככה. אתה שואל איך אני יודע מה גילו של הלווה, אני משיב לך שהמסמך הראשון בתיק, תמיד תעודת זהות. אני עושה חשבון לפי תעודת זהות ולפי זה מחליט אם להסביר או לא. חוץ מזה שהמחשב, אני לא זוכר אם גם בתקופה זו, מדפיס או לא מדפיס אם הוא מעל לגיל של הביטוח." (ראה עמ' 4- 5 לפרוטוקול ההדגשה שלי - ח.ו.ו). 34. שלושת העדים אישרו כי הלווה יכול ללמוד על קיומה של מגבלת הגיל בעריכת הביטוח הןמן ההסברים שניתנים על ידם בעל פה והן מן המדריך ללווה, אשר ניתן ללווים בשלב הגשת הבקשה להלוואה.עניין מגבלת הגיל לא מופיע בהסכם ההלוואה (ראה עדות אבי פלצ'ר בעמ' 3 לפרוטוקול, עדות הגב' אורית בורביק בעמ' 4 לפרוטוקול וכן עדות מר ויטלי לוין בעמ' 5 לפרוטוקול). 35. ב"כ הנתבעות טען בסיכומיו כי אין זה סביר שבמהלך נטילת 12 הלוואות שונות, שניטלו במועדים שונים, אשר נחתמו בפני 10 פקידים שונים, לא נאמר מעולם למנוח ולתובעות ע"י אף פקיד , כי המנוח אינו מבוטח לאור העובדה שהוא בן למעלה מ- 55 שנים. 36. גם אני סבורה, לאור עדותם של הפקידים בדבר שיטת העבודה, כי אין זה סביר שמעולם לא נאמר למנוח או ליתר הלווים כי המנוח אינו מכוסה בביטוח חיים לאור גילו, וזאת לפחות על ידי אחד מהפקידים. מדובר ב- 12 הלוואות שנפרסו על פני 9 שנים. יתרה מכך ההלוואות נחתמו בפני 10 פקידים שונים. בפניי הובאו רק שלושה פקידים מתוך העשרה, אשר גם היום עובדים בבנק. עדותם של הפקידים בדבר שיטת עבודתם נשמעה מהימנה ואותנטית. 37. ב"כ התובעות טוען בסיכומיו כי היה על הנתבעים להביא לעדות את מנהלי הבנק, ה"ה יעקב שוורצנברג ומנחם שור, כמי שסוכמו עימם פרטי ההלוואות, ולא את פקידי הבנק שהחתימו את הלווים. אין בידילקבל טענה זו משני טעמים: האחד, ככל שהתובעות סבורות כי מדובר בעדים רלוונטים אשר יש ביכולתם לשפוך אור על פרטי המקרה, היה עליהן לזמנם בעצמן ואי זימונם על ידי התובעות מהווה ראיה לחובתן. השני, כפי שעלה מעדותם של עדי הבנק, מי שהסביר ללווים את נושא ביטוח החיים היה הפקיד שהחתים את הלווים על מסמכי ההלוואה ולא הדרג הניהולי, ועל כן לא היה בעדותם של ה"ה הללו כדי לסייע בשאלה האם נאמר ללווים האם נעשה ביטוח חיים אם לאו. 38. לטענת הנתבעים דווקא העובדה כי התובעות נמנעו מלהביא לעדות את מר יצחק מאיר, פועלת לרעתן ומקעקעת את גרסתן כאילו לא ידעו על היעדר ביטוח למנוח. מר יצחק מאיר הינו בן דודו של מר מורד. בזמנים הרלוונטים לתביעה שימש מר מאיר כסמנכ"ל בכיר בבנק,הנתבע 1, והיה אחראי על הנהלים בבנק. כפי שעלה מעדותו של מר מורד, מר מאיר הינו אכן עד מרכזי אשר היה ביכולתו לשפוך אור על נסיבות לקיחת ההלוואות.מר מורד העיד כי הלווים התייעצו איתו בעניין ביטוח החיים (ראה עמ' 7 לפרוטוקול) וכן כי מר מאיר ליווה אותם בתהליך קבלת ההלוואות. אכן תמוה מדוע לא הובא מר מאיר לעדות בבית המשפט.תשובה לכך לא ניתנה שכן כאשר נשאלה הגב' מורד מדוע מר מאיר לא בא להעיד, השיבה כי אינה יודעת (ראה עמ' 18 לפרוטוקול). 39. הימנעותן של התובעות להביא את מר יצחק מאיר לעדות פועלת לחובתן ופוגמתבגרסתן. זאת בעיקר כאשר השאלה העומדת לדיון עניינה במנוח וביטוחו שבעת קיומו של הדיון כבר לא ניתן לשמוע גרסתו, ואשר היה הרוח החיה בנטילת ההלוואות והתובעות נרשמו כלוות בהתאם להנחיותיו. 40. יתרה מכך, מהמסמכים הרבים עליהם חתמו או קיבלו הלווים במועד נטילת הלוואות ואף לאחר מכן, ניתן ללמוד כי המנוח ו/או התובעות ידעו או לפחות יכלו לדעת כי לא נעשו למנוח ביטוחי חיים: 41. ראשית, בכל אחת מן הפוליסות שנחתמו ע"י התובעת 2, בארבעה מועדים שונים ( ראה נ/2, נ/3, נ/4,נ/5), נכתב כי הפוליסה אינה תקפה אם המבוטח בן למעלה מ- 55 שנים (ראה הגדרת "המבוטח" בפוליסות). כמו כן, בסוף כל אחת מהפוליסות, חתמה התובעת 2 על הצהרה מודגשת כי "ידוע למבקש כי הפוליסה לא תיכנס לתוקפה אם גיל המבקש יהיה 55 שנים או יותר ביום ביצוע ההלוואה" (ראה סעיף 2 (ה) לפוליסה). ראוי לציין כי מדובר בפוליסה קצרה בת עמוד וחצי. התובעת 2 חתמה על ארבעת הפוליסות במועדים שונים ועל כן בכל אחת מהפעמים הנ"ל, בהם חתמה התובעת 2 על הפוליסה, היתה יכולה להיווכח כי המנוח אינויכול להיות מבוטחעל פי תנאי הפוליסה ובפועל אף לא חתם על מסמך כאמור. 42. שנית, במדריך לקבלת הלוואה, המחולק באופן קבוע לכלל לווי הבנק בתחילת תהליך קבלת ההלוואה, נכללים פרטים בעניין ביטוח הנכס וביטוח חיים, לרבות תנאי הביטוח המוצע על ידי הבנק ואפשרותו של הלווה, על פי בחירתו, לבטח את עצמו, באופן ישיר, בחברת ביטוח אחרת. המדריך לקבלת הלוואה מונה סך הכל 4 עמודים. בסעיף 5(ב) לפרק ז' נכתב מפורשות כי "לווה יוכל להיות מבוטח רק אם גילו בעת ביצוע ההלוואה יהיה פחות מ- 55 שנה" (ראה נספחים ד', ה' ו-ו' לתצהירו של מר ברוך נוסבוים, מנהל הבנק (סומן נ/16)). בבקשות לקבלת הלוואות (סומן נ/10, נ/11 ו- נ/12) אישרו הלווים כי הם קיבלו וקראו את "המדריך לקבלת הלוואה" (ראה סעיף 1 בעמוד האחרון של כל בקשה). 43. הלכה פסוקה היא, כי אדם מוחזק כיודע את תוכנו של מסמך עליו הוא חתום, ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים, מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי וחזקה על אדם כי חתם על מסמך לאחר שקרא והסכים לתנאיו (ראה ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559, ניתן ביום 12.6.00 על ידי כב' הש' דורנר, וכן ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, ניתן ביום 21.7.02 ע"י כב' הש' לוי). מדובר אומנם בחזקה הניתנת לסתירה אך זאת במקרים חריגים וקיצוניים דוגמת נסיבות בהן ברור שהמתקשר לא היה מסוגל לקרוא את המסמך עליו חתם אם מחמת אי ידיעת השפה או אי ידיעת קרוא וכתוב (ראה למשל פסק דיני בעניין ת"א (ת.א) 50465/05 עזבון המנוחה גנדלמן אלה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מיום 4.8.08 ולהבדיל פסק הדין בעניין ע"א 4138/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' חנה קובסי ואח' מיום 12.12.11, מפי כב' הש' ס. ג'ובראן). במקרה שבפניי לא ניתן לטעון כי התובעות והמנוח לא ידעו את השפה או שלא ידעו קרוא וכתוב, ההיפך הוא הנכון. בעניינינו מדובר בלווים משכילים המבינים וקוראים את השפה העברית ללא קושי. המנוח היה ארכיטקט ואיש עסקים ותיק ומנוסה, התובעת 1 הינה מנהלת חשבונות והתובעת 2 הינה מורה. עוד הוכח כי בעלה של התובעת מר מורד ליווה את נטילת ההלוואות. כך גם אין מדובר במסמכים ארוכים במיוחד או בתנאים מסובכים להבנה.המסמכים מונים עמודים בודדים ותנאי עריכת הביטוח בהם פשוטים וברורים. 44. מטעמים אלו איני מקבלת את טענת התובעות כי הבנק לא גילה להם או לא יידע אותם כי למנוח אין פוליסת ביטוח חיים. אמנם קיימים פערי מידע ויחסי כוחות בלתי מאוזנים, בהתקשרות בין בנק ללקוח ופערים אלו מטילים על הבנק חובות מוגברות. יחד עם זאת, לא ניתן לפטור אדם המתקשר עם בנק מכל אחריות ולשחררו מחובתו לקרוא, להבין ולשקול את תנאי הסכם ההלוואה בו הוא מתקשר. כאמור, הן פוליסות הביטוח עליהן חתמה התובעת 2 והן המדריך לקבלת הלוואה הינם מסמכים קצרים, ברורים ונהירים ולא נדרשת כל מומחיות מיוחדת לצורך הבנתם. ככל שהתובעות היו נותנות דעתן וקוראות את הנספחים הללו היו יכולות בנקל לדעת כי אין ולא יכולה להיות פוליסת ביטוח חיים ע"ש המנוח ע"י סוכנות הביטוח טביט. 45. שלישית, במועד נטילת כל הלוואה, קיבלו הלווים לוח סילוקין (כדוגמת נ/13 ונ'/14), בו ניתן לראות בעמודה השמאלית של חלק א', עמודת ביטוח החיים, כי אין כלל גבייה של פרמיית ביטוח חיים, זאת להבדיל מעמודת ביטוח הנכס שמופיעה בלוח עם ערכי גבייה. 46. רביעית, גם מהדוחו"ת השנתיים שנשלחו ללווים בכל שנה ניתן היה להיווכח כי המנוח אינו מבוטח בביטוח חיים: בכל ההלוואות שבהן לא היתה כלל פוליסת ביטוח חיים (גם לא של מי מהתובעות) (ההלוואה השלישית, השישית, התשיעית והאחד עשר), צויין בדוחו"ת כי אין פוליסת ביטוח חיים, או שחיוב הפרמיה הוא 0 (ראה נספחים ח'1- ח'4 לתצהירו של מר נוסבוים וכן נספחים ג', ו', ט' ו-יא' לתצהירו של מר מורד). בדוחו"ת שהתייחסו להלוואות שבהן מי מהתובעות היתה מבוטחת בביטוח חיים, הופיע סכום הפרמיות שנגבו בגין אותה מבוטחת, אולם צוין כי ייתכן ומדובר בביטוח חיים רק של אחד הלווים. בעמוד השני של הדו"ח צויין כי : "אין לראות במסמך זה אישור לביטוח חיים למבוטח", וכי "לקבלת פרטים על זהות המבוטח, עליכם לפנות לשלוחת ניהול הלוואות בו מתנהלת ההלוואה". (ראה נספח ח' לתצהירו של מר מורד). 47. גם עיון בעמוד השני של כל דו"ח שנתי מהווה אינדיקציה לכך כי המנוח לא היה מבוטח בביטוח חיים. בס' 3 לפרק המתייחס לביטוח חיים מצויין כי:"תקופת הביטוח עד ליום פרעון מלא של ההלוואה או ביום הראשון של החודש בו הגיע המבוטח לגיל 65 שנה (גיל 60 בהלוואות שבוצעו עד 31.12.98), המוקדם משניהם" (ראה נספחים ג', ח', י' וי"ד לתצהירו של מר מורד). 48. הלווים אישרו שהם קיבלו את הדוחו"ת השנתיים בכל שנה (ראה עמ' 11 ועמ' 24 לפרוטוקול), מכאן אני מגיעה למסקנה אחת ברורה, כי הלווים ידעו או לכל הפחות היה עליהם לדעת כי אין ע"ש המנוח פוליסת ביטוח חיים. 49. חמישית, נתתי דעתי לעובדה כי התובעת 2 צורפה כלווה נוספת למרבית ההלוואות וזאת למרות שכלל לא היתה קשורה לעסקיו של המנוח. לא היה לה שום קשר להחזרי ההלוואות או לנכסים המשועבדים (ראה עמ' 8 לפרוטוקול) ומשכורתה היתה נמוכה יחסית. כל שאמרה בחקירתה - כי משהתבקשה ע"י המנוח לחתום על ההלוואות חתמה ללא עיון מעמיק וכי סמכה עליו (ראה עדותה בעמ' 25-24 לפרוטוקול) ואם סמכה על המנוח בעיניים עצומות ולא בדקה - אין לה אלא להלין על עצמה. 50. שישית, במהלך חקירתם טענו התובעות ומר מורד כי הם אינם יודעים מדוע צורפה אופירה כלווה למרבית ההלוואות וזאת למרות שציינו כי הדרישה נראתה להם מוזרה (ראה עמ' 4 ועמ' 16 לפרוטוקול). מר מורד טען כי הם הסכימו לצרף את אופירה כלווה נוספת מכיוון שהסבירו להם שאלו הנהלים. בחקירתו, כאשר עומת עם העובדה כי אופירה צורפה כלווה כדי שניתן יהיה לעשות לה ביטוח חיים, השיב: "אני מניח שכן" (ראה עמ' 5 לפרוטוקול). 51. כל אלו יחדיו מביאים אותי למסקנה כי המנוח והתובעות ידעו או לכל הפחות היה עליהם לדעת כי אין על שמו של המנוח פוליסת ביטוח חיים. אם המנוח והתובעות לא ידעו על אותה מגבלה לערוך ביטוח חיים למנוח מחמת גילו, כי אז הדבר נובע מעצימת עיניים מהכתוב והתרשלות של המנוח והתובעות בעת שחתמו על מסמכי הבנק מבלי לקרוא אותם ואין להם אלא לבוא חשבון עם עצמם. איני מקבלת את טענת התובעות לפיה לו היו יודעים המנוח והתובעות כי המנוח אינו מבוטח בפוליסת ביטוח חיים שמשועבדת להלוואות, כי אז לא היו נוטלים את ההלוואות. מתוך הראיות עלה כי עיסוקו של המנוח באותן השנים היה רכישת נכסי מקרקעין דוגמת בתים פרטיים, שיפוצם ומכירתם או השכרתם. מעיסוקו זה התפרנס המנוח. מדובר היה בנכסים מניבים שמתוך תנובתם ניתן היה לשלם את ההלוואות. על כן נראה כי טענה זו נטענה בדיעבד כחכמה לאחר מעשה ואף זאת בשפה רפה. 52. מעבר לכל האמור לעיל, גם אם הייתי מקבלת את טענת התובעות כי הבנק לא גילה ולא יידע אותן כי אין למנוח פוליסת ביטוח חיים, הרי שעדיין דין התביעה להידחות. 53. איני סבורה כי מוטלת על הבנק חובה להזהיר לווים מפני נטילת משכנתא, ללא ביטוח חיים. אין כל מקור חוקי המחייב עריכת ביטוח חיים, כתנאי למתן הלוואה המובטחת במשכנתא. אף נפסק כי לא מוטלת על הבנק חובה להודיע ללקוח הנוטל משכנתא, כפרט מהותי , כי זכותו לערוך ביטוח חיים (ראה ע"א 9358/96 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' רוזנברג הנ"ל). אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעות בסעיף 18.1 לסיכומיו ולפיה המסמך המכונן הוא הסכם ההלוואה ובו נעדר ציון המגבלה בדבר הגיל בביטוח החיים. המגבלה נעדרת כי כלל לא מופיעה בהסכם ההלוואה כל התייחסות לביטוח החיים. ללמדך, שאין זה תנאי מהותי לעריכת הסכם הלוואה. יש להבדיל בין הלוואות אשר המדינה מעורבת בהן דוגמת הלוואות לדיור מסוגים מסוימים לבין הלוואות שנוטלים לווים לצרכי עסקיהם. ב"כ התובעות לא הפנה לכל חובה שבחוק לערוך ביטוח חיים כתנאי לקבלת משכנתא. 54. גם אני סבורה, כשם שטען ב"כ הנתבעות בסיכומיו, כי יש לאבחן את פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ התובעות: בפרשת שפיצרהנ"ל דובר בהלוואה לדיור מכספי המדינה שם,כאמור לעיל, קיימת חובה לבטח בביטוח חיים. כמו כן במקרה שם שוכנע בית המשפט בגרסה העובדתית של התובעים שם, לפיה לא הוצגו בפני הלווים כל מסמכים או תדרוך בכתב שיהיה בו ללמד על העדר הביטוח למר שפיצר ז"ל. מה עוד ששפיצר המנוח עמד בתנאי המגבלה לגיל כניסה לביטוח. גם בפרשת יורשי המנוח בכורהנ"ל דובר בנסיבות שבהן ניתן היה לבטח את כל נוטלי ההלוואה, לרבות המנוח, במסגרת הביטוח של הבנק.הבנק הטעה את הלוויםבכךשלא קיים את נהליו שלו עצמו כאשר בחר לבטח דווקא את בנו וכלתו של המנוח ולא את המנוח שהיה המפרנס העיקרי מבין נוטלי ההלוואה. זאת מבלי ליידע את הלווים וכאשר ולא היתה קיימת כל מגבלה בגינה לא ניתן היה לבטחו. בפרשתלימור אילןהנ"ל החתים הבנק את הלווים על ארבעה הסכמי הלוואה, כאשר בעת החתימה על כל אחד מהסכמי ההלוואה, הוחתמו גם על פוליסות ביטוח חיים. כאשר נפטר אחד הלווים טען הבנק כי ההלוואה השלישית והרביעית אינן מבוטחות בביטוח חיים שכן הפוליסה מוגבלת לכסות הלוואה עד לסכום של 400,000 ₪ בגין מכלול ההלוואות. משהבנק לא הבהיר זאת ללווים בעת עריכת הלוואות השלישית והרביעית כאשר שתי הראשונות בוטחו בביטוח חיים של כל הלווים - נטען כי הבנק הטעה את הלווים וכי הלווים יכלו להניח שבגין כל הלוואה נוספת נערך אותו ביטוח חיים שנעשה בקודמותיה. 55. בענייננו התמונה שונה. הבנק לא יכול היה לערוך ביטוח למנוח באמצעות טביט שכן המנוח לא עמד בתנאי הפוליסה. הבנק הציג בפני הלווים מידע הנוגע למגבלה של עריכת הביטוח הן במדריך ללווה שניתן למנוח ולתובעות, הן במסגרת תנאי הפוליסה שעליהן חתמו התובעות והן בהסברים בעל פה שראיתי לקבל מפי עדי הבנק. בכך שונה המקרה שבפניי מאותם מקרים אליהם הפנה ב"כ התובעות. 56. זאת ועוד, המדובר בפסקי דין אשר ניתנו על ידי ערכאות בית משפט השלום ועל כן אינם מהווים פסקי דין מנחים או מחייבים במיוחד לאור האמור בפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת רוזנברג, אשר ההלכה שנקבעה בו לא שונתה עד היום. 57. נוכח מסקנתי זו, מתייתר הצורך לדון בטענתם החלופית של הנתבעים בדבר העדר קשר סיבתי בין המחדלים המיוחסים לנתבעים והעדר ביטוח חיים. סוף דבר 58. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. 59. התובעות ישאו בהוצאות הנתבעים וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.ביטוח חייםפוליסה