מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה להחזר כספי השקעה באתר אינטרנט: זוהי תביעה להשבתם של כספים שהשקיעה התובעת בעיסקם של הנתבעים על פי הסכם העברת מניות. העובדות מדסייט הינה חברה העוסקת - לטענת הנתבעים - בהקמת אתר רפואה ישראלי ברשת האינטרנט (להלן: "מדסייט"). נתבעים 1-2, שהינם בני זוג המתגוררים יחדיו, הינם בעלי המניות ובעלי השליטה בחברת מדליין דאטה ישראל בע"מ (להלן: "מדליין"). בחודש אוקטובר 1997 או סמוך לכך, התקשרה התובעת עם הנתבעים בעקבות מודעה שהתפרסמה בעיתון "גלובס" לפיה דרוש משקיע לאתר בתחום הרפואה באינטרנט. במהלך המו"מ לקראת כריתתו של החוזה ת1/, הציג נתבע 1 סדרה של מצגים בפני התובעת, בין היתר טען כי האתר אשר להקמתו וקידומו נדרשה ההשקעה, נמצא בשלב הקמה מזה שנתיים ועד לאותו מועד השקיע בהקמה מעל 200,000 דולר. כן הציג הנתבע 1 את הפוטנציאל העיסקי בעיסקה המוצעת בעל פה ובמסמך שהוגדר כ"הצעה למשקיע - אתר הרפואה הישראלית באינטרנט Medsite" בו נצפו הכנסות של 1,117,000 דולר בשנה הראשונה, מתוכם רווח גולמי 755,300 דולר. בהמשך למו"מ שהתנהל בין התובעת לנתבע 1 נחתם בתאריך 30.10.97 החוזה ת1/ בין מדליין לתובעת לפיו תמורת השקעה של 150,000 דולר תעביר מדליין לתובעת 400 מניות מתוך 1,000 ממניות מדסייט. דהיינו, מדליין התחייבה להעביר לתובעת 40% מהמניות של מדסייט, ובסעיף 7.5 להסכם נקבע: "ולבסוף חלוקת רווחים לבעלי המניות, לפי החזקתם במניות לאחר החזר השקעות שנעשו בעבר על ידי צד א' או מי מטעמו (בגין הקמתו של אתר הרפואה הקודם על ידי מדליין דטה ישראל בע"מ ואירגון הרפואה בישראל בע"מ) בסכום של עד כ200,000- $ והחזר השקעת צד ב' (התובעת - ש.ד.) ביחס שווה להשקעתו". כבר ביום חתימת ההסכם הנ"ל פנה נתבע 1 לתובעת וביקשה להפקיד בדחיפות בחשבונה של נתבעת 2 בבנק הפועלים 73,000 ש"ח (ת3/). לאור יחסי האמון ששררו בין התובעת לנתבעים הופקד הסכום המבוקש על פי ההנחיות. כאשר החלה התובעת לפעול לקידומה של ההתקשרות הסתבר לה כי אין ממש במצגים העיקריים שהוצגו לה. ראשית, האתר אשר בהקמתו עסקו, לגרסת הנתבע 1, כשנתיים היה דל ביותר ורק בתאריך 26.8.97 התקשרה מדסייט בהסכם עם חברה בשם סטאר רייליי בע"מ להקמתו של אתר באינטרנט (ההסכם המסומן נספח מ' לתצהיר התובעת הוגש ללא התנגדות ומהווה מוצג בתיק). יתרה מכך, הסתבר לה כי החזות העסקית הנוצצת שהוצגה לה הינה ריקה מתוכן וכי העסק כולל שני מחשבים מיושנים ומסכים שנועדו ליצור מצג של חברה פעילה ומתפקדת, ומה שחמור יותר, לא עלה בידה, למרות בקשותיה, לקבל את ספרי החברה לעיון על מנת שתוכל לוודא שאכן הושקעו באתר 200,000 דולר כנטען. כאשר הסתבר לתובעת כי מצגי הנתבעים אינם מתיישבים עם העובדות בשטח, כונסה לדרישתה בתאריך 26.11.97 ישיבת הנהלה (ת6/) ובמהלך אותה ישיבה דרשה התובעת כי הנתבע 1 יוכיח את ההשקעה הנטענת והלה סרב לבקשתה משום שלטענתו איננו מחויב לכך עד אשר תסיים להשקיע את הסכום של 150,000 דולר כפי שהתחייבה. כנספח לפרוטוקול הנ"ל צורפה רשימת הסכומים שהושקעו על ידי התובעת ואשר אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. לאחר שלא עלה בידה לקבל את המסמכים שדרשה והתגלו לה עובדות באשר לעברו הפלילי של נתבע 1, הודיעה התובעת על ביטולו של ההסכם ועתה היא דורשת את השבתם של הסכומים שהושקעו על ידה. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסתה של התובעת על זו של הנתבעים. כפי שציינתי לעיל, בהסכם ת1/ צוין מפורשות כי הנתבע השקיע בהקמת האתר 200,000 דולר ולהשקפתי מצג זה הינו בעל חשיבות רבה בשיקוליו של משקיע פוטנציאלי, הן באשר לסכום ההשקעה והן באשר למצבו של העסק בשלב בו נדרשת ההשקעה, ולא רק בכל הנוגע לחלוקת רווחים עתידית כפי שטוען ב"כ הנתבעים. אילו ידעה התובעת כי הנתבעים טרם השקיעו אגורה באתר או השקיעו סכומים זניחים בהתחשב בצרכי העסק, חזקה עליה שלא היתה מסכימה להשקיע 150,000 דולר תמורת 40% מהמניות ואף סביר להניח שלא היתה מסכימה להשקיע כלל מבלי ששותפיה ישקיעו סכומים מקבילים. הסכמתה להזרים לעסק 150,000 דולר נבעה מכך שהובהר לה שסכום זה דרוש כתוספת להשקעות קודמות. יתרה מכך, גם הטענה לפיה הנתבע עוסק בהקמתו של האתר מזה שנתיים היתה בעלת משקל בעת שהחליטה לקבל את ההצעה העסקית, מאחר ויש הבדל בין אתר בראשית הקמתו אשר ההשקעות העתידיות עשויות להיות גבוהות ומשך הזמן שידרש עד לתחילת פעילותו ממושך לבין אתר שעוסקים בהקמתו באופן רציני מזה שנתיים. אולם, לצערה של התובעת, התגלה לה בשיחה עם מנכ"ל סטארנט שהקמת האתר החלה מאפס זמן קצר עובר להתקשרות עימה, וזו הסיבה לכך שביחס למשך הפעילות האתר דל מאוד בחומר ואין בו כמעט תוכן (עמ' 23 לפרוטוקול). כנגד טענותיה של התובעת הסתפקו הנתבעים בגרסאות סתמיות שאינן נתמכות בראיה חיצונית כלשהי. הנתבעים לא הציגו ולו מסמך אחד המעיד על השקעה כלשהי באתר או בחברת מדסייט. נתבעת 2 העידה באריכות וסיפרה כי השקיעה באתר את כל רכושה, אולם למרות שמדובר בעסקאות שניתן היה להוכיחן בכתובים, לא הוצגה על ידה אפילו ראשית ראיה התומכת בגרסתה. יצוין כי לגרסת הנתבע 1 כל המסמכים מצויים בחזקתו של רוה"ח תובל, אולם למרות שבין הדיון שהתקיים בתאריך 21.2.2000 בו נשאל מדוע לא הוצגו על ידו המסמכים הרלבנטיים לבין הישיבה הנוספת חלפו כ10- ימים, לא מצאו הנתבעים לנכון לזמן לעדות את רוה"ח או להציג בעצמם את המסמכים הרלבנטיים. למותר לציין שלא הוצגה כל ראיה באשר לציוד שלגביו נטען כי היה רכושה של החברה ואשר כלל, לטענת הנתבעים, בין היתר, שמונה מחשבים משוכללים. התחמקותם של הנתבעים מהצגת המסמכים כפי שמצאה ביטויה בעדותו של נתבע 1 מהווה חיזוק לטענת התובעת לפיה הולכה שולל על ידי מצגים כוזבים שהוצגו במשותף על ידי שני הנתבעים אשר חזותם המכובדת מעוררת אמון רב, ואני מפנה לעמ' 30 לפרוטוקול, שם נשאל הנתבע 1 על ידי: "ש. בימ"ש: בחודש מאי שנה שעברה היה כאן דיון וניתנה החלטה לגילוי מסמכים. למה כל המסמכים שיכולים לסייע בהוכחת כל הטענות האלה שבשלב זה הן טענות בעלמא, לא פורטו בתצהיר גילוי מסמכים ולא הועברו לצד שכנגד? ת.: לא ידעתי את זה. לא קיבלתי. זה לא מוריד מהאחריות. גברת דשא קיבלה, ואם יקראו לרו"ח תובל, היתה לה גישה חופשית לכל הניירת של מדליין. היא קיבלה. אני נתתי לה גישה חופשית לכל הניירת של מדליין. היא היתה צריכה להכנס לרו"ח תובל ולקבל את כל הניירת. היא מעולם לא באה לבקש ממנו. ש.: את כתב התביעה ראית? ת.: כן. ש.: ראית טענה, אז למה לא הוגשו המסמכים לביהמ"ש כדי להוכיח שאכן ניתן והתאפשר לה? ת.: את צודקת מבחינה זו, אבל היה לה את הכל. אלה הכל סיפורים של אח"כ" (ההדגשה שלי - ש.ד.). למרבה ההפתעה, למרות שבשלב זה כבר הבין נתבע 1 את חשיבות הראיות המפורטות לעיל, לא מצא לנכון לתקן את המישגה בו הודה ולהציג ולו מסמך אחד התומך בטענותיו. עוד טוענים הנתבעים כי בחוזה עליו חתמה התובעת צוין כי לחתימה קדם עיון בספרי החברה. מנגד טוענת התובעת כי נתבע 1 פנה אליה וביקש שלא לעכב את חתימת החוזה מן הטעם שלא התאפשר לה לבדוק את ספרי החברה כיוון שהחומר בעבודה (עמ' 27). לאור התחמקותם העקבית של הנתבעים מהצגת המסמכים עדיפה בעיני גרסת התובעת בנקודה זו. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעת אכן שוכנעה להשקיע בחברה על סמך מצגים כוזבים ועל כן בדין ביטלה את ההסכם ברגע שהעובדות האמיתיות הובהרו לה. סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973- קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, 'הטעיה' - לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". עילת ההטעיה קמה - על פי לשון סעיף 15 - גם כאשר המטעה הוא "אחר מטעמו" של הצד השני. בספרה דיני חוזים (מהדורה שניה) עמ' 219 דנה פרופ' גבריאלה שלו באבחנה בין "אחר" ל"אחר מטעמו" ומסקנתה היא: "'אחר מטעמו' של הצד השני הוא מי שפועל בשמו או על פי הוראתו. שלוחו של הצד השני לפי חוק השליחות תשכ"ה1965-, הוא בוודאי אחר מטעמו, אולם גם מי שאינו שלוח או מיופה-כוח והוא פועל למען הצד השני, על פי בקשתו, הוראתו או הנחייתו, הוא אחר מטעמו... הרחבת אחריותו של הצד השני לחוזה גם אל עבר פעולות שעשה אחר מטעמו מוצדקת רק כאשר פעולתו של האחר מוסמכת ומורשה על ידו, ולא רק ידועה לו. אם פעולת האחר היתה בידיעתו אך לא מטעמו של הצד השני, ניתן להפעיל את הוראת סעיף 12 לחוק התובעת תום-לב במשא ומתן, כלפי האחר, המשתתף במשא ומתן". בעניננו, פעלו הנתבעים בעצה אחת כאשר נתבעת 2 נותנת את שמה וחשבון הבנק שלה לקידום האינטרס המשותף. נתבעת 2 היא ששימשה כמורשית חתימה במדליין ואף חתמה על החוזה בשם החברה וכל זאת בידיעה ברורה באשר למצב החברה מאחר ועסקי החברה נוהלו בדירתם המשותפת של שני בני הזוג, ומכל מקום הוכח כי כספה של התובעת הועבר לחשבונה של נתבעת 2 לצרכי החברה ונמשך משם בהסכמתה. אשר על כן, להשקפתי הוכח כי הנתבעים פעלו במשותף להטעיית התובעת ומכל מקום, על פי ההלכה שנקבעה בד.נ. 7/81 פנידר נ' קסטרו פד"י לז(4) 683, גם מכח דרישת תום הלב על פי סעיף 12 לחוק החוזים פעלם המשותף של הנתבעים הוא שגרם להטעיית התובעת. עם ביטולו של החוזה על פי סעיף 15 לחוק החוזים, קמה לתובעת הזכות להשבת כל הסכומים שהושקעו על ידה בעסקי החברה, סכומים אשר אינם שנויים במחלוקת, ואני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 136,252 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.1.98 ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשעור 15% + מע"מ מן הסכום שנפסק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.מחשבים ואינטרנטהחזר כספיהשקעותדיני אינטרנט