מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה בגין חוב על עבודות בניה: הנתבעת (והתובעת שכנגד, שתכונה להלן - הנתבעת), היא חברה יזמית בתחום הבניה. התובע (והנתבע שכנגד, שיכונה להלן - התובע), עסק בבנייה הגם שאין מחלוקת כי איננו קבלן רשום ומורשה. התובע ביצע עבור הנתבעת עבודות בנייה בפרויקטים שונים ולטענתו, הנתבעת לא שילמה לו את מלוא התמורה שהתחייבה לשלם לו. מנגד טענה הנתבעת, כי לא רק ששילמה את מלוא התמורה שהתחייבה לשלם לתובע ואף מעבר לכך, אלא התובע חייב לה סכומי כסף שונים וכי עליו גם לפצותה בגין נזקים שונים שהסב לה במהלך עבודתו ובשל עזיבתו את אחד הפרויקטים בטרם הושלם. מכאן התביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת על סך של 500,000 ₪ והתביעה שכנגד באותו סכום שהגישה הנתבעת נגד התובע. שני הצדדים טענו כי בפועל הצד שכנגד חייב סכום העולה על הסכום שנתבע, אך בשל גובה אגרת המשפט, הועמדו התביעות על הסכום האמור. א. הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין 2. תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין. תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. כן ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)). ב. עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים 3. בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 9.12.2003 נשכרו שירותיו של התובע לבצע עבודות בנייה בפרויקט לבניית הוסטל במעלה אדומים, שבו מאה ושתיים יחידות דיור (עותק מלא של ההסכם - נספח 3 של תצהיר התובע; נספח א' של תצהיר מנהל הנתבעת. להלן וככל שלא ייאמר אחרת, כל הנספחים שיוזכרו הם נספחי תצהירי הנתבעת). בשלב מאוחר יותר נשכרו שירותיו של התובע לביצוע עבודות גם בפרויקט שבנתה הנתבעת בעיר אלעד, אך אין מחלוקת כי לעניין ביצוען של עבודות אלו, לא נחתם הסכם מראש. בחודש ספטמבר 2004 עזב התובע את אתר הבניה במעלה אדומים וחדל לעבוד עם הנתבעת. 4. בכתב התביעה שהגיש התובע ביום 21.9.2006, טען הוא כי הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 895,683 ₪ לפי הפירוט הבא: סך של 53,682 ₪ המהווה סכום מס שעל-פי טענת התובע, הנתבעת ניכתה משכרו במקור, אך לטענתו, בפועל לא העבירה אל רשויות מס הכנסה; סך של 763,823 ₪ שלא שולם עבור הפרויקט במעלה אדומים; סך של 78,178 ₪ עבור הפרויקט באלעד. למרות זאת וכאמור לעיל, מטעמי אגרת המשפט, התביעה הועמדה על סך של 500,000 ₪. ביום 20.11.2006 הגישה הנתבעת את כתב ההגנה מטעמה ובמקביל הגישה תביעה שכנגד נגד התובע, שלפיו נתבע הוא לשלם לנתבעת סך של 500,000 ₪. גם סכום זה נתבע, כאמור לעיל, מטעמי אגרת המשפט. בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד פורטו התשלומים ששילמה הנתבעת לתובע, אשר לטענתה שילמה לתובע את מלוא הסכום שהתחייבה לשלם לו ואף מעבר לכך. עם זאת טענה, כי בשל כך ששולם לתובע מעבר לנדרש ובשל נזקים שהסב לה, חובו כלפיה הוא בסך של 1,355,494 ₪ המורכב מאלו: התובע הפסיק את העבודה ביום 10.9.2004 ובשל כך חל עיכוב של שמונה חודשים במסירת העבודות. לפיכך על התובע לשלם את סכום הפיצוי המוסכם שנקבע, בסך של 1,000 ₪ עבור כל יום ובסך הכול סך של 240,000 ₪; לאחר שהתובע נעלם מאתר הבניה נגרמו נזקים שחייבו הריסת חלק מהעבודות שבוצעו. נזק זה הוערך בסך של 50,000 ₪; לתובע שולם במזומן סך של 711,716 ₪, שבגינם לא המציא התובע חשבוניות מס. מטעם זה לא יכולה הייתה הנתבעת לקזז את הוצאותיה מהמס שחויבה לשלם ואף נדרשה להוצאות כבדות ובהן תשלום לרואה-חשבון. נזקה של הנתבעת בגין כך הוערך בסך של 300,000 ₪; בשל הצורך בהזמנת קבלנים אחרים להשלמת העבודות שהנתבע לא השלים הוציאה הנתבעת הוצאות נוספות ולטענתה, הדבר גרם נזק לשמה ולמוניטין שלה. הנזק הכולל בגין אלו הוערך בסך של 649,339 ₪; התובע הגיש תלונה נגד הנתבעת לרשויות מס הכנסה, שלטענתה הייתה תלונת שווא, שגררה את מנהלה של הנתבעת להליכי חקירה. בנוסף לכך, התובע איים על מנהלה של הנתבעת כי יפגע בו ובמשפחתו ובשל כך הוגשה נגד התובע תלונה למשטרה שהורתה לו להתרחק ממשרדי הנתבעת וממנהלה, אך התובע לא כיבד זאת. הנזק המוערך בגין אלו הוא בסך של 50,000 ₪; לתובע שולמה תמורה עבור עבודות שהתחייב לבצע, שאותן לא השלים ובשל כך נתבע החזר היתרה אשר במועד הגשת התביעה שכנגד עמדה על סך של 41,860 ₪; בשל עבודות התובע נגרמו לנתבעת נזקים שנבעו מתביעות שהגישו דיירים בפרויקט באלעד, המוערכים בסך של לפחות 100,000 ₪. 5. בקדם המשפט מיום 23.3.2009 נקבע כי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית בצירוף ראיותיהם רק בעניין הפלוגתות שנקבע כי הן טעונות הכרעה. אלו הן הפלוגתות שנקבעו: "1.1 האם הנתבעת נותרה חייבת לתובע כספים, בגין איזה עבודות וכמה? 1.2 האם התובע גרם לנתבעת נזקים? איזה ובאיזה סכומים? 1.3 האם יש קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו לנתבעת ע"י התובע, ככל שנגרמו? 1.4 את מי יש לחייב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד וכמה?" מטעם התובע הוגש רק תצהיר שלו, שאליו צורפו ארבעה נספחים (חשבוניות של התובע, כרטסת של התובע, ההסכם שנחתם בין הצדדים, ודף הכולל אישורי תשלום שקיבל התובע). מטעם הנתבעת הוגשו תצהיר עדות ראשית של מר אלי כהן, מנהלה של הנתבעת ובעליה, שאליו צורפו עשרות נספחים, כפי שיפורט בהמשך ככל שנידרש לכך, וכן תצהיר של מר דובי קרן, מנהל פרויקטים של הנתבעת, שאף אליו צורפו מספר נספחים כפי שיפורט בהמשך הדברים וכלל שנידרש אליהם. שלושת המצהירים נחקרו על תצהיריהם בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 1.12.2010. לבקשת הצדדים, סיכומי טענותיהם הוגשו בכתב. מטעם התובע הוגש ביום 1.3.2011 ומטעם הנתבעת הוגש ביום 15.5.2011. 6. התובענות הנדונות הועברו אליי כאמור לעיל לשם מתן פסק הדין, והגיעו לעיוני בסוף חודש פברואר 2013. לאחר קריאת התיק כולו, קריאת סיכומי טענות הצדדים ובדיקת ראיותיהם, הגעתי למסקנה כי ישנה אי בהירות רבה בטענותיה של הנתבעת באשר לסכומים שלטענתה, לכאורה שילמה לתובע ובאשר לסכומים שלטענתה מהטעמים שפירטה, אינה נדרשת לשלם לו. מטעם זה ניתנה ביום 28.2.2013 החלטה שבה עמדתי על הקושי האמור, תוך ציון העובדה שבסיכום טענותיה, הדברים כתובעים בערבוביה ללא הפניה מסודרת אל נספחים ובעוד שלכאורה, אין התאמה בין הסכומים הנקובים בסיכומים לבין אלו הנקובים בתצהירו של מר כהן, מטעם הנתבעת. עוד נאמר באותה החלטה, שאף נראה - בין שהדבר נעשה מתוך רשלנות ובין באופן לא מקרי - כי אין סיכום בהיר של הסכומים שהוזכרו ואין הפניות לאסמכתאות בעניין כל אחד מן הסכומים שהוזכרו בסיכום טענותיה של הנתבעת. כאמור באותה החלטה מפורטת (ובעניין זה אף הובאו בה דוגמאות), בכל אלו יש כדי לייצר ערפל וממילא ישנו קושי להידרש אל טענות הנתבעת. באותה החלטה אף הפניתי אל פסק-דינה של כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור בע"א 678/11 ליאור מוצ'ניק נ' טרי-פיל בע"מ (14.2.2012), שניתן מספר ימים קודם לכן. כאמור שם (בפסקה 10): "... ניתן וצריך לדרוש מבעלי הדין עצמם 'לעשות סדר' בקבלות ובמסמכים המוגשים לבית המשפט, תוך היעזרות במקרה מתאים ברואי חשבון, ותוך חידוד המלוקות בין הצדדים. זוהי עבודה שראוי להטיל אותה על הצדדים ומומחיהם, כך שהמחלוקות מובאות לבית המשפט בצורה חדה וברורה. כפי שנזדמן לי לומר לא אחת - הזמן השיפוטי הוא יקר, והוא שייך למתדיינים כולם. על הצדדים לעבד מסמכים המוגשים לבית המשפט ולא להטיל עליו מלאכה זו". לאור כל האמור, נדרשה הנתבעת להגיש השלמה לטענותיה, אשר נקבע כי תוגש בשתי טבלאות, אחת לעניין הפרויקט במעלה אדומים והשנייה לעניין הפרויקט באלעד. בטבלאות אלו נדרשה הנתבעת לפרט את הנתונים הבאים: הסכום שעל-פי טענתה שילמה לתובע; מועד התשלום; אופן התשלום (המחאה / מזומן); אסמכתה מדויקת (המקום הנזכר בתצהיר והנספח המדויק); המקום שבו ישנה התייחסות בפרוטוקול (שם העד, עמוד ומספרי השורות); האם התשלום שנוי במחלוקת. כן נדרשה הנתבעת לערוך סיכום של הסכומים. הנתבע הורשה להגיב להשלמת הנתבעת כאמור. בהתאם להחלטה האמורה, הגישה הנתבעת ביום 7.4.2013 (לאחר ארכה) את הטבלאות הכוללות את הנתונים האמורים. ביום 8.4.2013 הוגשה תגובת התובע, שבה הודיע כי הוא חוזר על פירוט התשלומים שהובאו בסיכום טענותיו. ג. השאלות הטעונות הכרעה ועיקרי טענות הצדדים 7. השאלות הטעונות הכרעה הן כאמור לעיל, האם הנתבעת נותרה חייבת לתובע כסף, בגין אלו עבודות ובאיזה סכום; האם התובע גרם נזקים לנתבעת, ואם כן אלו נזקים ובאיזה סכום; האם ישנו קשר סיבתי בין מעשי התובע או מחדליו לבין הנזקים שלטענת הנתבעת התובע הסב לה. בסיכומי טענות הצדדים חזר כל אחד מהצדדים על עיקרי טענותיו בכתבי הטענות תוך התייחסות פרטנית אל חשבוניות, מסמכים שונים שהוגשו ובעיקר אלו שצורפו אל תצהירי הנתבעת ועוד כיוצא באלו. מטעם זה, לא ראיתי צורך להביא באופן פרטני את טענות הצדדים בסיכומיהם והדיון בשאלות הטעונות הכרעה יהיה לאור אותן טענות ולאור הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו, מבלי להקדים לכך פירוט של טענות הצדדים. עם זאת, ראיתי לנכון להעיר מספר הערות כלליות בעניין טענות שנטענו בסיכומי טענותיהם של הצדדים, שעניינן אלו: נושא נטל הראיה; הגשת צילומי מסמכים בתור ראיות; הכחשת חתימות התובע על מסמכים ועל אישורי תשלום; העובדה שהתובע אינו קבלן רשום. ד. הערות כלליות בעניין טענות הצדדים 8. נטל הראיה - דומה כי אין צריך להזכיר את הכלל שלפיו המוציא מחברו, עליו הראיה. לפיכך הנטל להוכחת התביעה העיקרית מוטל על התובע וממילא שהנטל להוכחת התביעה שכנגד מוטל על הנתבעת. אמנם כל צד יכול להיבנות גם מן הראיות שהביא הצד שכנגד, אך התובע אינו יכול להיבנות מכך שהעלה טענות מבלי לתמוך אותן בדבר ולטענתו, הן לא נסתרו. אין לקבל טענות מסוג זה שאותן העלה התובע לרוב. רק במקום שבו תובע מוכיח את טענתו בראיה פוזיטיבית, נדרש הנתבע להפריכה. אולם אם טענת התובע לא הוכחה, ממילא שהנתבע אינו נדרש לסתור טענה שלא הוּכְחַה ואינו נדרש להפריכה. לפיכך, כל אותן טענות שהעלה התובע מבלי להוכיחן, ממילא יידחו בהיעדר הוכחה. 9. צילומי מסמכים בתור ראיות - בסיכומי טענותיו טען התובע, פעם אחר פעם, כי הנתבעת ביקשה להסתמך על מסמכים שונים שצילומיהם צורפו אל התצהירים מטעמה. לפיכך לטענתו, הנתבעת לכאורה, אינה יכולה להסתמך עליהם. טענה זו אין לקבל במקום שבו הועלתה לראשונה במסגרת סיכום טענותיו של התובע. כידוע, בהליכים אזרחיים התפתחה פרקטיקה של הגשת ראיות בדרך של הגשת צילומי מסמכים במקום הגשת המסמכים המקוריים וזאת תוך הסתמכות על כלל הראיה הטובה ביותר, המאפשר הגשת צילום במקום הגשת המסמך המקורי. עם זאת, פרקטיקה זו כפופה להסכמה של הצדדים, אשר יכולה להיות הסכמה מפורשת או הסכמה משתמעת, אשר באה לידי ביטוי בכך שלא הובעה התנגדות להגשת צילומי מסמכים במקום הגשת המסמכים המקוריים. בענייננו, שני הצדדים לא הציגו מסמכים מקוריים אלא צירפו רק צילומי מסמכים ואיש מהצדדים לא הביע את התנגדותו לכך. בנסיבות אלו, אין לקבל מצב שבו במסגרת סיכום טענות התובע הוא נזכר להודיע על התנגדותו להסתמכות על צילום של מסמכים. ככל שהתובע התנגד לכך, השלב שבו היה עליו להעלות טענה זו אינו בשלב סיכום הטענות ואף אינו בשלב החקירות הנגדיות (כפי שנעשה ביחס לאחד המסמכים), אלא השלב שבו נמסר לידיו עותק התצהירים מטעם הנתבעת. באותו שלב היה על התובע להודיע שהוא מבקש את הצגת המסמכים המקוריים. משלא עשה כן, אין הוא יכול להתנגד עתה להגשת הצילומים (על הפרקטיקה האמורה בהליכים אזרחיים ועל ההלכה שלפיה החובה להצגת מסמך מקורי חלה רק במקום שבו אין הסכמה להסתמכות על צילומי מסמכים, ראו ע"א 7378/00 תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ינון שרעבי ז"ל ויורשיו, פ"ד נז(2) 745 (2003). בעיקר ראו ציטוט דבריה של כבוד השופטת ד' פלפל, שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שעל פסק-דינה הוגש הערעור באותו עניין, כפי שהובאו שם, בפסקה 38). 10. הכחשת חתימות התובע על מסמכים ועל אישורי תשלום - במהלך חקירתו הנגדית אישר התובע חלק מחתימותיו על אישורי תשלומים ששולמו לו ועל מסמכים שונים. באשר לחלק מחתימות הנחזות להיראות חתימותיו, הוא התכחש אליהן ללא כל הסבר של ממש או הסבר המניח את הדעת (ראו למשל, בעמ' 25-22). בסיכום טענותיו ביקש התובע להיבנות מכך שלא אישר כי כל החתימות הנחזות להיות חתימותיו, הן אמנם שלו. המשמעות של טענה זו היא, שאותן חתימות שלא אישר כי הן חתימותיו, לכאורה זויפו. גם טענות אלו של התובע אין לקבל ויש לדחותן. מעבר לאמירות בעלמא ולהכחשות סתמיות ואמירה שלכאורה, לא התובע הוא זה שחתם באותם מקומות, לא הביא התובע כל ראייה לטענה כי חתימותיו לכאורה זויפו. במקום שבו בעל-דין מעלה כלפי הצד השני טענות של זיוף, מרמה או הטעיה, עליו להוכיח את טענותיו אלו באופן ברור ועליו אף לעמוד בנטל הוכחה העולה על זה הקיים בדרך כלל בהליך אזרחי (ראו למשל: ע"א 292/64 משה כהן נ' ירמיהו אשד, פ"ד יט(1) 414 (1965), בעמ' 416, שנתן כבוד השופט ברנזון; ע"א 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה, פ"ד לח(4) 253 (1984) בפסקה 3, שנתנה כבוד המשנה לנשיא מ' בן-פורת; ע"א (מחוזי חיפה) 4911/07 פטר קליין נ' עיזבון המנוח זאב הראל ז"ל (2008) בפסקה 10, שנתן כבוד השופט י' עמית). בענייננו כאמור, התובע הסתפק בהתכחשות סתמית לחלק מחתימותיו מבלי להביא כל ראיה לביסוס טענתו המפורשת או המשתמעת, כי חתימותיו זויפו. זאת הגם שנראה כי כל החתימות הנחזות להיות חתימותיו של התובע, הן לכאורה חתימותיו. בנסיבות אלו, אין לקבל את טענותיו האמורות של התובע, כי לא כל החתימות הנחזות להיות חתימותיו, הן אמנם חתימותיו והמסקנה היא שכל אותן חתימות נחתמו בידי התובע, כפי שיפורט בהמשך הדברים. 11. העובדה שהתובע אינו קבלן רשום - אין מחלוקת על כך שבמסגרת ההסכם שנחתם בין הצדדים נאמר שהתובע מצהיר על כך שהוא קבלן רשום. כך גם טען התובע בכתב התביעה באופן מפורש (בפסקה 1.1). כך גם אין מחלוקת על כך שחרף הצהרת התובע כאמור במסגרת ההסכם, הוא איננו קבלן רשום ברשם הקבלנים ומעולם לא היה. שני הצדדים ביקשו להיבנות מהעובדות האמורות. הנתבעת טענה באריכות יתרה כי התובע הצהיר הצהרת כזב כי הוא קבלן רשום בעוד שאינו כזה ועל כן הפר את ההסכם ואף טענה, כי אין לקבל את דבריו בשל פגם באמינותו הנובע מהצהרתו זו אשר נמצאה כוזבת. מנגד טען התובע, כי הנתבעת "ניצלה חלשים" בכך שנהגה להעסיק קבלנים שאינם רשומים ברשם הקבלנים, וכן טען עוד כהנה וכהנה טענות מטענות שונות בעניין זה. את אלו ואת אלו יש לדחות ואף יש לראות בחומרה את עצם העלאת הטענות. שכן חזקה על שני הצדדים שהתקשרו בידיעה ברורה שהתובע אינו קבלן רשום. נוהג נפוץ הוא, שהפך זה מכבר לחזון נפרץ, שיזמים, מזמיני עבודות למיניהם וקבלנים, שוכרים את שירותיהם של קבלנים שאינם רשומים ברשם הקבלנים. חזקה על אותם יזמים, מזמיני עבודות וקבלנים ראשיים השוכרים שירותי קבלנות משנה מאותם קבלנים לא רשומים שהם יודעים זאת ואף יודעים היטב כי שכרו שירותי עבודה מקבלנים שאינם רשומים. הדברים ידועים להם היטב או למצער, הם עצמו את עיניהם מלראות שהקבלן הלא רשום שאת שירותי עבודתו שכרו, אמנם אינו קבלן רשום. כל אותם יזמים ומזמינים למיניהם "משחילים" אל ההסכם שנחתם עם אותו קבלן לא רשום "הצהרה" כי הקבלן הלא רשום מצהיר על כך שהוא קבלן רשום, וחרף מודעותם לכך שאינו קבלן רשום, או עצימת עיניהם מעובדה זו, מעסיקים את אותו קבלן. לימים, בעת שמתגלע סכסוך המגיע לפתחו של בית המשפט, מעלים אותם יזמים ומזמיני עבודות טענה חסרת תום לב כי לכאורה, הוטעו וכי לכאורה, הקבלן שבחרו להעסיק הצהיר שהוא קבלן רשום בעוד שאינו כך. מן הראוי שנוהג פסול זה ייפסק. חזקה על מי שמעוניין להעסיק רק קבלן רשום שיעסיק רק קבלן רשום. גם חזקה על מי שמקפיד לעבוד כראוי וכחוק ומייחס חשיבות לעניין זה - כפי שראוי שיהיה - שידרוש לראות את תעודת הרישום של הקבלן ברשם הקבלנים. מי שמעסיק קבלן שאינו רשום מצהיר בקול רם וברור כי אינו מייחס חשיבות לדברים וכי הוא רוצה ואף מעוניין להעסיק דווקא קבלן שאינו רשום, בין כדי להוזיל את הוצאותיו ובין מטעם אחר. שאם לא כן, היה טורח לבדוק את הדברים. כך גם חזקה על הנתבעת וחזקה על מנהלה שידעו גם ידעו ושאף ידעו היטב, כי התובע אינו קבלן רשום. הם ידעו היטב והדבר היה ברור להם כשמש בצהרי היום כי התובע אינו קבלן רשום. אף לא מן הנמנע כי ביודעם זאת היטב בחרו דווקא בו, בהיותו קבלן לא רשום, לבצע את העבודות. אפילו בחרו הנתבעת ומנהלה רק לעצום את עיניהם מעובדה זו, הרי שעצמו את עיניהם מהעובדות שהיו ידועות להם, ובכך היו כמי שעומד כנגד השמש המסנוורת ועוצם את עיניו מלראותה. ראוי היה לנתבעת ולמנהלה שלא יעלו תילי תילים של טענות חסרות תום-לב הנסמכות על כך שלכאורה, לא ידעו שהתובע אינו קבלן רשום. ה. דיון בתביעה העיקרית (תביעת התובע נגד הנתבעת) 12. עניינה של התביעה העיקרית שהגיש התובע נגד הנתבעת הוא בשאלה, אם אמנם הנתבעת שילמה לתובע את מלוא סכומי הכסף שהתחייבה לשלם לו, או שמא נותרה חייבת לתובע סכום כסף כלשהו, שטרם שולם לו. אם אמנם נותרה חייבת, כי אז נידרש לבחון מה סכום החוב שנותר. התובע טען כאמור לעיל, כי הנתבעת נותרה חייבת לו סכומי כסף עבור עבודתו בפרויקט במעלה אדומים, עבור עבודתו בפרויקט באלעד וכן נותרה חייבת את הסכום שלטענתו, הנתבעת טענה שניכתה משכרו לשם תשלום מס (ניכוי מס במקור), אך בפועל לא העבירה אל רשויות המס. נבחן אפוא, את שלושת הדברים. (1) פרויקט ההוסטל במעלה אדומים 13. ההסכם שנחתם בין הצדדים הוא "הסכם פאושלי", אשר משמעותו היא, כאמור בהסכם, כי התמורה שנקבע שהנתבעת תשלם לתובע היא "מחיר משוקלל וכולל בתוכו את כלל העבודות" (סעיף 6.1 בהסכם). ההסכם נקב בתמורה בסך של 1,000,000 ₪, אך לא הייתה מחלוקת על כך שנקבע כי ניתן יהיה להפחית מהיקף העבודה ובהתאם להפחית גם מהתמורה (שם, סעיף 11). בהתאם לכך הוסכם כי התמורה תהיה בסך של 784,800 ₪ (נספח ז' של ההסכם). בטרם נידרש לסכום שהוכח כי שולם בפועל, יש לתת את הדעת לטענתה הנכונה של הנתבעת, כי התובע לא היה עקבי בטענותיו באשר לסכום ששולם לו ובאשר ליתרת חובה של הנתבעת. לתביעה הנדונה קדמה פניה של התובע בצירוף טיוטת כתב תביעה (נספחים ב', ג'), שבה טען כי שולם לו סך של 560,000 ₪ וכי יתרת חובה של הנתבעת עבור עבודתו בפרויקט מעלה אדומים היא בסך של 105,000 ₪ בלבד. התובע אף לא חלק על כך שזו הייתה דרישתו (עדות התובע בעמ' 20 שורות 22-18; עמ' 21 שורות 18-7). למרות זאת, בתביעה הנדונה טען, כי יתרת החוב הוא בסך של 763,823 ₪ (יתרת חוב בסך של 582,356 ₪ בתוספת מע"מ בסך של 96,089 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך של 85,378 ₪). עצם הפער בין שתי דרישותיו של התובע, מעורר שאלות באשר לאמינות הסכומים הנתבעים בתביעה הנדונה. 14. בחינת טענות הצדדים, עיון בחשבוניות שהגישה הנתבעת, בדפי החשבונות שאישר התובע בחתימתו ובטבלה שהוגשה כאמור לעיל, מעלה שהנתבעת שילמה לתובע עבור הפרויקט במעלה אדומים את מלוא הסכום שנדרשה לשלם לו ואף מעבר לכך. זאת כמפורט להלן: (1) סך של 12,390 ₪ (בניכוי מס במקור בשיעור של 6% בסך של 743 ₪ (בטבלה שהוגשה יש טעות בעניין סכום זה)), שולם ביום 17.2.2003 במזומן (דף חשבון וחשבונית של התובע (מסומנת א1B) - נספח ז1; התובע אישר את התשלום - עמ' 21 שורה 30 עד עמ' 22 שורה 1). (2) סך של 22,420 ₪ (בניכוי מס במקור בשיעור של 6% בסך של 1,345 ₪ (בטבלה שהוגשה יש טעות בעניין סכום זה)), שולם ביום 4.1.2004 במזומן (דף חשבון וחשבונית של התובע (מסומנת א2B) - נספח ז2; התובע אישר את התשלום - עמ' 22 שורה 3). (3) סך של 77,166 ₪ (בניכוי מס במקור בשיעור של 6% בסך של 4,630 ₪), שולם ביום 9.2.2004 במזומן (דף חשבון וחשבונית של התובע (מסומנת א3B) - נספח ז3; התובע אישר את התשלום - עמ' 22 שורה 6, שם אישר התובע את כל החשבוניות בטווח שהוזכר שם). (4) סך של 81,106 ₪ (בניכוי מס במקור בשיעור של 6% בסך של 4,866 ₪), שולם ביום 15.3.2004 במזומן (דף חשבון וחשבונית של התובע (מסומנת א4B) - נספח ז4; התובע אישר את התשלום - עמ' 22 שורות 7-5). (5) סך של 32,917 ₪, שולם ביום 25.4.2004 במזומן (דף חשבון (מסומן גם 5B) - נספח ח1; התובע אישר את התשלום בחתימתו. בעדותו התכחש לחתימתו (עמ' 22 שורות 11-8), אך כאמור לעיל, התכחשות זו נדחתה). (6) סך של 46,600 ₪, שולם במזומן בשני תשלומים: 13,100 ₪ ביום 25.4.2004 וסך של 33,500 ביום 7.5.2004 (דף חשבון (מסומן גם 6B) - נספח ח2; לא נמצאה התייחסות ספציפית בעדות התובע. אלי כהן מטעם הנתבעת העיד על התשלום (בעמ' 39 שורה 6), והתשלום לא נסתר). (7) סך של 75,190 ₪, שולם במזומן בשני תשלומים: 25,000 ₪ ביום 16.5.2004 וסך של 50,190 ביום 3.6.2004 (דף חשבון (מסומן גם 7B) - נספח ח3; התובע אישר את התשלום - עמ' 22 שורה 14. למסמך זה אף צורף אישור בחתימת התובע, שלפיו אישר קבלת סך של 318,924 ₪ (מצורף לנספח ח3 וסומן א7B). בעדותו לא שלל התובע שזו חתימתו - עמ' 23 שורה 3. התובע אף אישר בחתימת ידו את קבלת הסך של 25,000 (מצורף שם - מסומן ב7B)). (8) סך של 65,000 ₪, שולם במזומן בשני תשלומים: 33,000 ₪ ביום 16.6.2004 וסך של 32,000 ביום 8.7.2004 (דף חשבון (מסומן גם 8B) - נספח ח4; למסמך זה צורף אישור בחתימת התובע שלפיו אישר את קבלת הסכום (מסומן א8B). בעדותו (עמ' 23 שורות 17-15), התובע הסתייג רק מהתשלום הנזכר שם לעניין הפרויקט באלעד). (9) סך של 110,00 ₪, שולם ביום 20.7.2004 במזומן (דף חשבון וחשבונית של התובע (מסומנת 9B) - נספח ח5; חתימת התובע מופיעה במסמך האמור וכן בהסכם שצורף אליו (מסומן א9B). בעדותו אמר שהחתימה "לא במאה אחוז" חתימתו, אולם הסתייגותו זו, כאמור נדחתה. מה גם שמתוכן עדותו בעניין זה (עמ' 23 שורה 19 ואילך), עולה כי מדובר באישור התובע על קבלת הסכום). (10) סך של 65,000 ₪, שולם במזומן בשני תשלומים: 40,000 ₪ ביום 8.9.2004 וסך של 25,000 ביום 15.9.2004 (דף חשבון (מסומן גם 10B) - נספח ח6; למסמך זה צורף אישור בחתימת התובע שלפיו אישר את קבלת הסכום (מסומן א10B). בעדותו (עמ' 23 שורה 25 ואילך), התובע הסתייג באופן חלקי מכך שמדובר בכתב ידו, אך כאמור, הסתייגות זו נדחתה, מה גם שבעניין זה הייתה זו הסתייגות מגומגמת ולא משכנעת). סך כל התשלומים המפורטים לעיל, שהוכח כאמור שהנתבעת שילמה לתובע, הוא 587,851 ₪ (לפי חישוב הנתבעת בטבלה שהגישה: 587,789 ₪). בנוסף לכך ועל-פי ראיותיה של הנתבעת, היא שילמה עבור חומרים, ציוד, שמירה ועוד כיוצא באלו הוצאות שעל-פי ההסכם היה על התובע לשלמן, סך של 154,537 ₪ (נספח י'. יוער כי בטבלה צוין סך של 154,513 ₪). התובע לא חלק על הצורך לכלול גם הוצאות אלו, אך לטענתו עלות החומרים הייתה להערכתו, בסך של 15,000 ₪ עד 20,000 ₪ (עמ' 25 שורה 15 ואילך). אך לא היה בידיו לבסס את הערכתו זו, כך שלא סתר את טענת הנתבעת בעניין ההוצאות האמורות. בנוסף לכך, התובע אף לא סתר את טענת הנתבעת כי לרשויות המס שולם בגין אי ניכוי מס במקור מהכספים ששולמו לתובע סך של 57,013 ₪ (תצהירו של אלי כהן, בפסקה 20). מכל האמור עולה אפוא, כי עלה בידי הנתבעת להוכיח ששולם לתובע מלוא הסכום של 799,401 ₪ (או 799,399 ₪ על פי הטבלה של הנתבעת). 15. בנסיבות אלו, שבהן כאמור לעיל, הוסכם כי עבור הפרויקט במעלה אדומים ישולם לתובע סך של 784,800 ₪, והוכח כי שולם לו אף מעבר לכך (כאמור, כמעט 800,000 ₪), הרי שהוכח שמלוא התשלום שולם לתובע ולפיכך דינה של תביעתו בעניין זה להידחות. (2) הפרויקט באלעד 16. על-פי טענת התובע, הנתבעת נורה חייבת לו סך של כ-78,000 ₪ עבור הפרויקט באלעד, אך גם בעניין זה, לא הציג ראיות או אסמכתאות לטענותיו. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהעבודות שביצע התובע בפרויקט זה, לא הוסדרו בהסכם חתום. על-פי טענת הנתבעת, התובע עבד בפרויקט זה רק בבניין אחד (בניין L) ואילו התובע טען שעבד בשלושה בניינים (בניינים L, R ו-C) (עדות התובע - עמ' 20 שורה 25 עד עמ' 21 שורה 6; עמ' 29 שורה 15 ואילך). עם זאת, התובע אישר שבכל הקשור לבניינים הנוספים, הוא רק שימש "צינור" להעברת הכסף לעובדים שהזמין ולכן לא תבע סכום כלשהו בגין כך (עמ' 29 שורות 28-16). מסיבה זו, אף לא הוצאו לתובע חשבונות עבור העבודה באותם בניינים והתשלום שולם לתובע רק כנגד חשבונות שהוגשו. תשלומים אלו היו אפוא, רק עבור ביצוע עבודה של התובע בבניין שבו עבד (בניין L). כפי שאף אישר התובע בעדותו, הסכום שעליו הוסכם בגין עבודה זו היה בסך של 125,000 ₪ (עדות התובע בעמ' 29 שורות 11-3; תצהיר התובע בפסקאות 30, 32). התובע לא היה עקבי בעניין טענותיו באשר לסכום שלטענתו שולם לו בפועל. בתצהירו טען ששולם לו סך של 65,395 ₪ (בפסקה 32), ואילו בעדותו טען ששולם לו סך של 80,000 ₪ (עמ' 21 שורות 8-1). בכל מקרה, התובע לא תמך דבר מטענותיו במסמך כלשהו. 17. בחינת טענות הצדדים, עיון בחשבוניות שהגישה הנתבעת, בדפי החשבונות שאישר התובע בחתימתו ובטבלה שהוגשה כאמור לעיל, מעלה כי הנתבעת שילמה לתובע עבור הפרויקט באלעד את מלוא הסכום שנדרשה לשלם לו ואף מעבר לכך. זאת כמפורט להלן: (1) סף של 16,239 ₪ שולם במזומן ביום 2.4.2004 (החשבון - נספח ט1; אישור תשלום בחתימת ידו של התובע - בנספח ט2. בעדותו טען התובע (עמ' 24 שורות 8-5), שהחתימה לא ברורה ולכן לא אישר אותה. אך כאמור, הכחשתו זו נדחתה). (2) סך של 8,291 ₪ שולם במזומן ביום 25.4.2004 (החשבון - נספח ט2; אישור תשלום בחתימת ידו של התובע - שם, בנספח ט2; עדותו של התובע - עמ' 24 שורות 21-22). (3) סך של 20,000 ₪ שולם במזומן ביום 20.4.2004 (החשבון - נספח ט3). (4) סך של 10,000 ₪ שולם במזומן ביום 13.5.2004 (החשבון - נספח ט4; אישור בחתימת התובע על קבלת הסכום - מצורף לנספח ט4; עדות התובע המאשר את התשלום - עמ' 23 שורות 6-4 ועמ' 24 שורות 24-23). (5) סך של 30,000 ₪ שולם במזומן ביום 21.5.2004 (החשבון - נספח ט5; אישור בחתימת התובע על קבלת הסכום מופיע על החשבון - שם. בעדותו (עמ' 24 שורות 26-25), חלק התובע שהחתימה היא חתימתו, טענה שכאמור, נדחתה). (6) סך של 24,810 ₪ שולם במזומן ביום 3.6.2004 (החשבון - נספח ט6; אישור בחתימת התובע על קבלת הסכום מופיע על החשבון - שם; בעדותו (עמ' 24 שורות 28-27), חלק התובע שהחתימה היא חתימתו, טענה שכאמור, נדחתה). (7) סך של 20,000 ₪ שולם במזומן ביום 16.6.2004 (החשבון - נספח ט7; אישור בחתימת התובע על קבלת הסכום - מצורף לחשבון, נספח ט7; עדות התובע המאשר את התשלום (עמ' 24 שורות 30-29)). (8) סך של 3,800 ₪ שולם בשלושה תשלומים במזומן. תשלום בסך של 1,000 ₪ שולם ביום 8.7.2004, תשלום בסך של 2,000 ₪ שולם ביום 15.7.2004 ותשלום בסך של 800 ₪ שולם ביום 20.7.2004 (החשבון - נספח ט8). סך כל התשלומים המפורטים לעיל, שהוכח כאמור שהנתבעת שילמה לתובע, הוא 133,140 ₪. על-פי טענת הנתבעת, היא שילמה בנוסף לסכום האמור, עוד סך של 12,466 ₪ עבור חומרים (פסקה 19ד בתצהיר אלי כהן מטעם הנתבעת). 18. בנסיבות אלו, שבהן כאמור לעיל, הוסכם כי עבור העבודות באלעד ישולם לתובע סך של 125,000 ₪, והוכח כי שולם לו אף מעבר לכך (133,140 ₪ ועם חומרי העבודה סך של 145,606 ₪), הרי שהוכח שמלוא התשלום שולם לתובע ולפיכך דינה של תביעתו בעניין זה להידחות. (3) ניכוי מס במקור 19. התובע תבע גם סך של 53,682 ₪, אשר לטענתו, מהווה את סכום המס שעל-פי טענתו, הנתבעת ניכתה משכרו במקור, אך בפועל, כך לטענתו, לא העבירה אל רשויות מס הכנסה. את תביעת התובע לקבלת סכום זה יש לדחות גם בהיבט העובדתי וגם בהיבט המשפטי. בהיבט העובדתי, יש לדחות את הטענה, משהוגש אישור רואה החשבון של הנתבעת לכך שנוכה מס במקור (נספח ט"ו). כך גם יש לדחות את הטענה בהיבט המשפטי. מדובר בסכום שהיה על הנתבעת לשלם למס הכנסה ולא לתובע. כך שאפילו נמנעה הנתבעת מתשלום לרשויות המס, אין בכך כדי לזכות את התובע בסכום האמור. לפיכך כאמור, גם בעניין זה דינה של התביעה להידחות. ו. דיון בתביעה שכנגד (תביעת הנתבעת נגד התובע) 20. כדי לבחון אם הנתבעת זכאית לסכומים הנתבעים בתביעה שכנגד, יש לבחון אם אמנם הוכח שהתובע גרם לנתבעת את הנזקים הנטענים, ואם הוכח שווי הנזקים. כן יש לבחון אם הוכח הקשר הסיבתי בין מעשיו הנטענים של התובע, או מחדליו, לבין הנזק הנטען. נדון אפוא, בכל אחד מראשי הנזק שלהם טענה הנתבעת ונבחן אם הוכח הנזק, אם הוכח שיעורו ואם הוכח הקשר הסיבתי. 21. שכר-טרחת יועץ מס ורואה חשבון ותשלום ביתר לשלטונות המס - על-פי טענת הנתבעת, התובע גרם לה לנזקים כבדים בשל כך שלא המציא חשבוניות מס עבור כספים ששולמו לו בסכום מצטבר של מאות אלפי שקלים, ובשל כך היא נאלצה לשלם לרואה חשבון וליועץ מס שכר-טרחה בסך של 300,000 ₪ וכן לשלם מס ביתר בסך של 57,013 ₪ (פסקאות 20, 29 בתצהירו של אלי כהן). טענת הנתבעת בעניין סכום שכר הטרחה שלטענתה נדרשה לשלם לרואה חשבון וליועץ מס לא הוכחה בדבר. כך גם לא הוכח כי סכום שכר הטרחה ששולם לרואי החשבון של הנתבעת וליועץ המס, לא כלל את עבודתם השגרתית בעניין כספיה של הנתבעת, הדו"חות שעליה להגיש למס הכנסה וכל כיוצא בעלו עניינים. לפיכך, אין הנתבעת זכאית לסכום הנתבע כאמור, ותביעתה בעניין זה נדחית. באשר לסכום המס שלטענת הנתבעת נדרשה לשלם ביתר בשל כך שהתובע לא מסר לה חשבוניות מס, הרי שגם סכום זה לא הוכח. הנתבעת אמנם הגישה מכתב של רואה החשבון שלה שבו נאמר, כי מתוך הסכומים ששולמו לתובע בשנת 2004, לא התקבלו ממנו חשבוניות על סך של 711,716 ₪, אולם אין די בכך. זאת הגם שהתובע אף לא חלק על כך ולא הציג חשבוניות מטעמו. למרות זאת, לא הוכח מה סכום המס שעל-פי הנטען שילמה הנתבעת ביתר בשל מחדליו הנטענים של התובע, ולפיכך גם בעניין זה יש לדחות את התביעה. 22. שכירת קבלן חלופי - הנתבעת טענה שהתובע לא השלים את העבודות שהתחייב לבצע, וכי היא נדרשה להעסיק קבלני משנה אחרים כדי שיבצעו את העבודות במקומו, כדי שתוכל להשלים את ביצוע העבודות במועד (פסקאות 28 ו-34 בתצהירו של אלי כהן). לטענתה, עלות העבודות של אותם קבלני משנה הייתה בסך של 649,339 ₪. לתמיכה בטענה זו, צירפה הנתבעת קבלות, חשבוניות וחשבונות תשלום (נספח י"ד). הנתבעת אמנם צירפה עשרים ושניים מסמכים הכוללים דפי חשבון פנימיים שלה, חשבוניות של קבלני משנה שונים ועוד כיוצא באלו מסמכים המתייחסים לתקופה שמיום 8.11.2004 ועד יום 28.12.2006, שעניינם עבודות שונות בין השאר, בפרויקט במעלה אדומים. אולם לא הובאה כל ראיה לכך שמדובר בתשלומים ששולמו לקבלני משנה עבור ביצוע עבודות שהתובע התחייב לבצע, אך לא ביצע. בנסיבות אלו, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענתה, כי בשל אי השלמת העבודות בידי התובע, נאלצה לשלם את הסכום הנטען לקבלני משנה אחרים כדי שישלימו את העבודות במקומו. לפיכך, משלא הוכחה טענתה האמורה של הנתבעת, תביעתה בעניין זה נדחית. 23. תשומות שהנתבעת לא יכולה הייתה לנכות מחובה למע"מ - טענה נוספת של הנתבעת היא שהתובע קיבל סך של 28,865 ₪ עבור מע"מ, בעוד שרק עבור חלק מזערי מהתשלומים ששולמו לו, הוא המציא לה חשבוניות. כך לטענת הנתבעת, נמנעה ממנה האפשרות לנכות מחובה למע"מ את התשומות בגין התשלומים ששילמה לתובע. בעניין זה הפנתה הנתבעת רק לדבריו של אלי כהן (פסקה 22 בתצהירו), מבלי לפרט כיצד חושב הסכום או על מה הוא מתבסס ומבלי להפנות למסמך כלשהו. בנסיבות אלו, הגם שאמנם הוכח שהתובע לא הוציא חשבוניות עבור רוב התשלומים ששולמו לו, לא הוכחה טענת הנתבעת ולא הוכח הסכום הנתבע. לפיכך גם בעניין זה יש לדחות את תביעת הנתבעת. 24 תשלום עבור חומרים שהיה על התובע לרכוש - הנתבעת טענה שעל-פי ההסכם עם התובע, היה עליו לרכוש את חומרי הבניה לצורך העבודות שנדרש לבצע בפרויקט. עוד טענה, כי נשאה בהוצאות מכשירי מירס שהתובע קיבל לשימושו בעת עבודתו בפרויקט הבניה, שאותם לא החזיר. השווי הכולל של הוצאות אלו, שעל-פי טענת הנתבעת על התובע להחזיר לה, הוא בסך של 74,262 ₪. בעניין זה הפנתה הנתבעת אל תצהירו של אלי כהן (פסקאות 19(ד) ו-22) וכן אל דפי תחשיבים של הוצאות עבור חומרים ותשלומים ששולמו על-פי הנטען לתובע, שאותם ערכה בעצמה (נספח י'), וכן הפנתה אל כרטיס התשלומים ששולמו לתובע המצוי אצל הנתבעת (נספח י"א). כן הפנתה הנתבעת אל דברי התובע בעדותו, שאישר שהנתבעת שילמה עבור חומרי עבודה, אך הוא חלק על הסכום, וכן אל דבריו שבהם אישר שהשתמש במכשירי מירס על חשבון הנתבעת ואף אישר שלא החזיר אותם (עמ' 25 שורות 27-7; עמ' 26 שורות 14-3). גם בעניין זה יש לדחות את תביעת הנתבעת משני טעמים. ראשית, כפי שכבר נאמר, לא ניתן להבין משלל המסמכים שהגישה הנתבעת כיצד חושבו הסכומים הנתבעים בהקשר הנדון. כפי שכבר נאמר, החובה להציג את המסמכים בצורה מסודרת ובהירה, באופן שיאפשר לבית המשפט לדעת אלו סכומים יש לזקוף לעניין כזה או אחר, חלה על התובע, ואם לא עשה כן, לא יוכל לזכות בסכום שהוא תובע (ראו לעניין זה פסק הדין בעניין מוצ'ניק, שהוזכר לעיל, בפסקה 10). שנית, במסגרת חישוב התשלומים ששילמה הנתבעת לתובע, שעליו עמדנו לעיל (בדיון בעניין תביעתו של התובע), חושבו גם ההוצאות עבור רכישת החומרים. כך שאין הנתבעת יכולה להשתמש בהוצאה זו גם כדי לטעון שיש לקזז אותה מהסכום שהיה עליה לשלם לתובע וגם כדי לתבוע את החזר התשלום עבור הוצאה זו. 25. שיפוי בגין נזקים שגרמו קבלני משנה של התובע - הנתבעת טענה שהתובע נעלם במהלך העבודות שביצע, הותיר אחריו נזקים וכן הותיר קבלני משנה, עובדים וספקים שלא קיבלו ממנו את שכרם. כל אלו שיבשו באופן חמור את העבודות בפרויקט ואף הרסו עבודות שכבר בוצעו. בגין אלו תבעה הנתבעת פיצוי בסכום של 50,000 ₪, המהווה להערכתה, את שווי הנזקים האמורים (פסקה 27 בתצהירו של אלי כהן). מאחר שגם הטענות האמורות לא הוכחו במידה הנדרשת לשם זכייה בתביעה ואף לא ברור על סמך מה נתבע הסכום האמור, הרי שיש לדחות את התביעה גם בעניין זה. 26. פיצוי מוסכם - סעיף 19.1.1 בהסכם ההתקשרות בין הצדדים (נספח 3 של תצהיר התובע), קבע כי בשל כל יום איחור בסיום העבודות שהתחייב התובע לבצע באתר של הנתבעת, יהיה עליו לשלם לנתבעת סך של 1,000 ₪. לטענת הנתבעת, התובע מעולם לא סיים את העבודות, ולכן יש לחייבו בפיצוי בגין איחור של שמונה חודשים לפחות, ובסך הכול 240,000 ₪ (פסקה 25 בתצהירו של אלי כהן). גם תביעה זו יש לדחות. הגם שלא הייתה מחלוקת על כך שהתובע לא השלים את העבודות והפסיקן בטרם הושלמו. לא ברור כיצד חושבה התקופה האמורה, לא הוכח שבפועל נגרם איחור בהשלמת העבודות לאחר שהנתבעת העסיקה קבלני משנה אחרים, ולא הוכח דבר מהדרוש לשם חיוב התובע בפיצוי המוסכם. 27. פיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה במוניטין - הנתבעת תבעה מהתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪ וכן פיצוי בסך של 200,000 ₪ בשל כך שלטענתה, התובע פגע במוניטין שלה בכך שגרם לעיכוב בהשלמת העבודות בפרויקט. בעניין עוגמת הנפש טענה הנתבעת, כי התובע פנה אל שלטונות המס וטען טענות לא מבוססות בעניין הנתבעת ונגד אלי כהן באופן אישי, וכי תלונות אלו הובילו לזימונו לחקירה במס הכנסה בעניינו ובעניין הנתבעת. עוד נטען, כי אלי כהן נאלץ להגיש תלונה במשטרה נגד התובע בשל איומיו לפגוע בו ובמשפחתו. בעקבות כך נאסר על התובע להתקרב אל משרדי הנתבעת ואל ביתו של אלי כהן. למרות זאת ועל-פי הנטען, המשיך התובע ליצור קשר עם אלי כהן ועם אשתו ולאיים עליהם (פסקה 33 בתצהירו של אלי כהן; מכתבו של התובע לרשויות מס הכנסה - נספח ט"ז; תלונה שהגיש אלי כהן במשטרה נגד התובע - נספח י"ז; עדות התובע המאשר את התלונה שהוגשה נגדו ואת הקשר שהיה בינו לבין אלי כהן לאחר הגשת התלונה, אך לטענתו היה זה בעניין העבודות שביצע - עמ' 29 שורה 29 עד עמ' 30 שורה 10). בעניין הפגיעה במוניטין טענה הנתבעת כאמור, כי בשל העיכובים בעבודות שנגרמו מהתנהלותו של התובע, שלא השלים את העבודות, נגרם נזק למוניטין שלה ונפגע שמה הטוב בעיני משרד הבינוי והשיכון, שהנתבעת ביצעה עבורו מספר פרויקטים (פסקה 35 בתצהירו של אלי כהן). את התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, יש לדחות מטעמים אלו: ראשית לכל, על-פי הטענות שפורטו, אין מדובר בנזק שנטען כי נגרם לנתבעת, אלא מדובר בנזק שנטען כי נגרם לאלי כהן, מנהלה של הנתבעת. מאחר שאת התביעה הגישה הנתבעת ואילו אלי כהן לא הגיש תביעה עצמאית משלו, אין מקום לקבלת התביעה, אפילו היה מקום לקבל את טענותיו. שנית, לא ידוע מה העלו התלונות למס הכנסה ולא ברור אם היה בהן ממש אם לאו. בנסיבות אלו, אין לומר כי עצם הגשת התלונה למס הכנסה מצדיקה פיצוי בגין עוגמת נפש. שלישית, הגשת התלונה שהגיש אלי כהן למשטרה, אינה מלמדת דבר מעבר לעצם הגשתה. כך אפילו ניתן צו המורה לתובע להתרחק מאלי כהן. בנסיבות אלו, אין די בטענות שנטענו כדי לבסס את התביעה לפיצוי. בדומה, יש לדחות את התביעה לפיצוי בגין פגיעה במוניטין, משלא הוכח שאמנם הייתה פגיעה בפועל במוניטין של הנתבעת. 28. פיצוי בגין תביעות של דיירים ותיקון נזקים - הנתבעת צירפה דו"ח שאותו ערכה, שממנו עולה כי שילמה פיצויים בסכום של 148,135 ₪ עבור עיכוב במסירת דירות בבניין L בפרויקט באלעד. לטענתה, הגם שעל-פי ההסכם עם התובע, היה עליו לשאת בעלויות של מסירת הדירות בזמן ובעלויות התיקונים בשנת הבדק, נשאה הנתבעת בהוצאות אלו, ומכאן תבעה פיצוי בסך של 100,000 ₪ (פסקאות 36 ו-40 בתצהיר של אלי כהן; נספח י"ח). גם תביעה זו יש לדחות, משלא הוכחה כנדרש. הסכומים הנטענים פורטו במסמך שערכה הנתבעת עצמה, אשר לא ברור על סמך מה הם מבוססים ועל כן די בכך כדי לדחות את התביעה בעניין האמור. לכך גם יש להוסיף את העובדה שלא הוכח הקשר הסיבתי בין מחדליו הנטענים של התובע לבין הסכומים שעל-פי הנטען שולמו לדיירים, כך שגם מטעם זה יש לדחות את התביעה בעניין הנדון. ז. סיכום ותוצאה 29. מכל הטעמים שפורטו לעיל, גם התביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת נדחית וגם התביעה שכנגד, שהגישה הנתבעת נגד התובע נדחית. לאור תוצאה זו, אין צו בעניין תשלום הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. בניהעבודות בניהחוב