מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה - דוגמא לפסק דין: 1. בפניי תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע מתאונת דרכים שאירעה ביום 07/06/1996 בחברון. לאחר התחלת הדיון הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק-דין ביום 28/03/2000 שלפיו, לסילוק התובענה, שילמה הנתבעת לתובע סך של 285,100.- ש"ח שמתוכם הושארו 86,241.- ש"ח בידיו הנאמנות של ב"כ התובע עד להכרעת ביהמ"ש בשאלה האם מדובר בתאונת הדרכים שהיא גם תאונת עבודה. בפסה"ד נקבע שאם ימצא ביהמ"ש שמדובר בתאונת עבודה ישיב ב"כ התובע סכום זה לנתבעת, ואם ייקבע שלא מדובר בתאונת עבודה יועבר הסכום הנ"ל לתובע. 2. לטענת התובע לא מדובר בתאונת עבודה, שכן התובע נסע לחברון ביחד עם אחייניתו (גב' מיכל X) להביא יבלת גמל לאחותו (אביבה X ז"ל) (להלן:"המנוחה"), וזאת כקמע עפ"י בקשתה ועפ"י המלצת רבנים. לטענת התובע בשלב מסוים ביקר התובע במהלך שהותו זו בחברון בבסיס צבאי בו ביצע בעבר עבודות בניה ושיפוצים, כשהתאונה אירעה בדרכם חזרה של התובע ואחייניתו מחברון להרצליה. לטענת התובע מטרת הנסיעה הייתה אך ורק בעבור רכישת יבלת הגמל בשוק הגמלים בחברון ובכל מקרה לא הייתה לצורכי עבודתו של התובע. לטענת התובע התובע לא עבד בימי שישי. ישנה הקלטה התומכת בגרסתה של המנוחה שיש לקבלה כאמרת נפטר. לטענת התובע הוא סיים את עבודותיו בבסיס נשוא התאונה בחודש 05/96, הנסיעה בוצעה ברכב פרטי שלא שימש מעולם לצורכי עבודת התובע ואחיינית התובע הצטרפה לנסיעה לפי בקשת אמה המנוחה, כשעדות התובע נתמכת בעדות האחיינית והרב יינון. לחילופין מבוקש מביהמ"ש לקבוע כי למטרה של רכישת יבלת הגמל נלוותה מטרה משנית - בהבאת כלים לחבר שאינה קשורה לעבודת התובע, ולחילופי חילופין מבוקש לקבוע שהמטרה הנלווית לרכישת היבלת הייתה לצורכי עבודתו של התובע, ואולם נוכח הסטייה וההפסקה שהיו בדרכו של התובע לביתו נותק הקשר הסיבתי בין מילוי צורכי העבודה לתאונה. לטענת הנתבעת מדובר בתאונת עבודה והדבר עולה בעיקר מהודעת התובע במשטרה שנלקחה בסמוך לאירוע ומהווה למעשה הודאת בעל דין. לטענת הנתבעת גם בהודעת גב' מיכל X לחוקר ותגובת התובע בביהמ"ש להודעתו במשטרה יש תמיכה בכך שמדובר בתאונת עבודה. לטענת הנתבעת התובע היה קבלן עצמאי ונסע לקחת כלים מהמחסן שלו במסגרת עבודתו. לטענת הנתבעת עדות של יינון לוי לא מסייעת לתובע. לטענת הנתבעת אין לקבל את גרסתו המשופצת של התובע על כל חלופותיה. 3. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות ובסיכומי הצדדים, אני קובע שמדובר בתאונת עבודה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. אני קובע שהודעת התובע במשטרה ביום 22/07/1996 מהווה הודאת בעל דין שהוא נתפס עליה ושזו הגרסה הנכונה והאמיתית, ואינני נותן אמון בגרסאות היותר מאוחרות של התובע ובהסבריו לגבי גרסתו במשטרה. בהודעתו במשטרה (נ2/) מסר התובע ביום 22/07/1996, כ45- יום בלבד לאחר התאונה, שבסביבות השעה 12:00 יצא מבסיס מג"ב בין חברון לאדוריים ברכב כשאתו ברכב הייתה בת אחותו מיכל X. וכדבריו: "אנחנו נסענו להביא מספר דברים מהמחסן שיש לי בבסיס והגענו לבסיס מהרצליה בסביבות 11:00. בדרך לבסיס אני נהגתי. מיכל ביקשה ממני לנהוג אבל אמרתי לה שאנו נכנסים לתוך חברון ועדיף שאני אנהג. היינו קצת פחות משעה בבסיס ואז התחלנו לחזור חזרה. מקטע זה אינני זוכר כלום. אני לא זוכר מי נהג ברכב, לא זוכר את התאונה כלל. זכור לי רק שהתעוררתי במוצ"ש ב- 3:00 בבי"ח הדסה עין כרם". דהיינו, מהודעה זו עולה שהתובע ובת אחותו מיכל נסעו ישירות מהרצליה לבסיס מג"ב בחברון, הגיעו לשם בסביבות 11:00 ויצאו בשעה 12:00 לחזור חזרה להרצליה, כשמטרת הנסיעה הייתה להביא מספר דברים מהמחסן שיש לתובע בבסיס. לא מוזכר במילה או ברמז שוק הגמלים בחברון או מטרת הנסיעה של רכישת יבלת גמל למנוחה. ב. התובע בעדותו בביהמ"ש סתר את עצמו והסתבך בעדותו. בתחילה כשנשאל אם כשעבד שם היה לו מחסן ששימש אותו השיב שלא (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 01/02/2000, שורות 21-20). אח"כ כשהוצגה לו הודעתו במשטרה העיד שהיה אמור לפגוש ערבי שהיה צריך להביא לו את היבלת של הגמל לתוך הבסיס כי לא רצה להתקרב לאזור של שוק הגמלים כי זה אזור מסוכן וקבעו נקודת מפגש שם לקח את היבלת והעיד שעדותו במשטרה שנסע להביא מספר דברים מהמחסן הייתה בטעות ושלא היה כלל בבסיס (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 20-11). אחרי כן העיד שהוא לא נכנס לחברון עצמה וקבע עם הערבי בתחילה בבסיס ואז נסע משם עד ליציאה מחברון ופגש את הערבי (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 18-14). זאת בניגוד לאמור בתצהירו ת4/ בסעיף 34 שהם נסעו לשוק הגמלים בחברון ושהוא נסע לשוק הגמלים בחברון, רכש מה שרכש והתאונה אירעה בדרך חזרה להרצליה, בלא להזכיר כלל את עניין הבסיס ואת הנסיעה לבסיס (כשבביהמ"ש העיד שלא ידע כלל שקוראים למקום שהגיע אליו שוק הגמלים). התובע העיד בעצמו ששוק הגמלים נמצא בכלל בצד השני של העיר והבסיס ממוקם אחרי הרובע היהודי למעלה על איזו גבעה במרחק של יותר מ5- ק"מ. כן העיד שהדבר האחרון שזכור לו שפגש את הערבי שהיה צריך להביא לו את היבלות של הגמלים, וזאת בניגוד להודעתו במשטרה שלא זכר שום דבר. בנוסף, גב' מיכל X העידה בתצהירה ת3/ שהם הגיעו ישירות לחברון ולא התעכבו בעבור צורך כלשהו ולאחר זמן קצר הגיעו למרכז העיר והתובע הסביר לה שהגיעו לשוק הגמלים של חברון. גרסת התובע בביהמ"ש עומדת אם כן בניגוד לגרסתו בתצהירו, בניגוד לגרסת מיכל בתצהירה ובניגוד גמור לגרסתו של התובע במשטרה. ג. בנוסף, בהקלטה ובתמליל נ1/ ונ4/ של מיכל X אומרת מיכל בעמ' 9 לנ4/: "נסעתי בתור בת לוויה של דוד שלי, הוא עבד שמה". החוקר שואל: "אה, מטעם העבודה שלו?" ומיכל משיבה: "לקחת כלים לחבר". ובהמשך העמוד שאל החוקר: "מה הדוד שלך אמר לך לנסוע לעבודה רגע ו...". ומיכל משיבה: "בתור בת לוויה". יש לציין שבביהמ"ש הכחישה מיכל שאמרה דברים אלו לחוקר (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 11/02/2000, שורות 15-5). ד. אינני נותן אמון בגרסתם המאוחרת והמשופצת של התובע ושל מיכל X וקובע שהגרסה הנכונה היא גרסת התובע במשטרה שבה נתן הודעה בסמוך לאירוע שנסע לחברון להביא כלי עבודה מהמחסן מהבסיס, בלא להזכיר כלל את עניין היבלת ו/או שוק הגמלים בחברון. ה. אני דוחה את הסברו של התובע לסתירות בין עדותו בביהמ"ש להודעתו במשטרה ואי העלאת הנושא של יבלת הגמל במשטרה שהדבר נעשה כיוון שחש בושה מחשיפת העניין והעדיף להימנע מאזכור עניין יבלת הגמל מטעמים אישיים. לא מצאתי כל הגיון בהסתרת עניין זה, במידה והוא נכון, וכשם שהתובע ידע לחשפו בשלב המשפט יכל לחשפו במשטרה, מה גם שהסתירות בעדויות התובע ובעדות גב' מיכל X ביחד עם ההודעה במשטרה מצביעות על כך שהגרסה לגבי יבלת הגמל איננה נכונה, לפחות לגבי הנסיעה שבה אירעה התאונה. ו. התובע היה קבלן עצמאי שבמקביל לעבודה עבור חב' נ.ש.ג.ר.ע עבד כקבלן במגזר הפרטי, כשעדות מר גבאי לא מסייעת לתובע שהעיד בעצמו שהיה לו מחסן ושנסע לקחת כלי עבודה, וגם אם הפרוייקט הסתיים בחודש 05/96 מדובר בנסיעה לצורכי עבודה. ז. עדותו של מר יינון לוי לא מסייעת גם כן לתובע, שכן מדובר בעדות מפי השמועה - מפי התובע, ואיני נותן אמון בגרסה של מר יינון שהוצע לו להצטרף לנסיעה לחברון (נסיעה שנסעה גם בת אחותו של התובע), טענה שלא מופיעה בתצהיר התובע ומר יינון לוי. ח. גם הקלטת המנוחה לא מסייעת לתובע, שכן מדובר לכל היותר (גם אם יוכשרו הדברים מבחינה ראייתית) לדברים שסיפר לה התובע, שכן המנוחה לא הייתה שותפה לנסיעה זו. ת6/ הוא גרסה יותר מאוחרת מחודש 10/96 וכנ"ל גם ת5/, ואני קובע שהגרסה המופיעה בת5/ ות6/ היא גרסה משופצת שנולדה והומצאה יותר מאוחר, והגרסה הנכונה היא הגרסה הראשונה כפי שנמסרה במשטרה בחודש 07/96 בנ2/, כשהנסיעה הבלעדית והיחידה שבה קרתה התאונה הייתה למטרת עבודה ללא כל מטרה עיקרית או משנית של רכישת יבלת גמל. ט. אני דוחה גם את הטענות החילופיות של התובע וקובע שלא הוכח שמדובר בסטייה ניכרת המוציאה את התאונה מגדר תאונת עבודה [ראה ע"א 86/73 תושיה נ' ציון חב' לביטוח בע"מ ואח', פ"ד כח(2) 497]. 4. התוצאה הינה שאני קובע שמדובר בתאונת עבודה, ולכן, בהתאם לפסה"ד מיום 28/03/2000, יועבר הסכום שהופקד בידיו הנאמנות של ב"כ התובע לידי הנתבעת. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. תאונת דרכיםתאונת עבודה