מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים ילד בן 14: 1. התביעה הינה תביעת נזיקין שהגיש התובע כנגד הנתבעים. 2. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "החוק"). רקע עובדתי: 3. התובע 1 הינו יליד 13/12/94, תלמיד תיכון. בעת התאונה היה התובע בן 14, ועתה הינו בן 18 שנים. 4. הנתבע 1 במועד הרלוונטי לתביעה נהג ברכב מס' רישוי 87-832-36, הנתבעת 2 ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה. התובעים 2- 3 הינם הורי התובע 1 והאפוטרופסים שלו. 5. ביום 12/12/08 בהיותו נוסע ברכב נהוג ע"י הנתבע 1 נפגע הוא בתאונת דרכים, עת הרכב סטה על מנת שלא יתנגש ברכב אחר, הנתבע 1 איבד שליטה ופגע בעמוד. 6. כתוצאה מן התאונה נפגע התובע באזורי גוף שונים, בעיקר בצוואר, בגב, בברכיים ובבית החזה ואובחן כסובל מחבלה לעמ"ש צווארי מסוג Whiplashׁ(צליפת שוט). לטענת התובע, כתוצאה מן התאונה המשיך וממשיך לסבול מהגבלה ומכאבים בתנועות הגב, המקרינים לרגלו השמאלית, ומטופל מאז התאונה בקופת חולים ונזקק לטיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה. 7. הנתבעת 2 מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק. הנכות הרפואית: 8. התובע נבדק ע"י אורטופד מומחה בכירורגיה אורטופדית, פרופ' אברהם גנאל, אשר מצא בבדיקתו כי קיימת הגבלת בכיפוף הגו לפנים, כאשר לשאר הכיוונים הטווח תקין. המומחה הגדיר הגבלה זו כהגבלה מזערית בטווח תנועות עמוד שדרה מותני. באשר לטענת התובע על תחושה מופחתת לכל אורך רגל שמאל ציין המומחה כי התלונה אינה תואמת למפות עצבוב מוכרות, ואינה מוסברת בממצאי בדיקתCT עמוד שדרה מותני. 9. בהסתמך על קובץ תקנות המל"ל העריך המומחה את דרגת נכותו בשיעור כדלקמן: 3% בגין הגבלה זעירה בטווח תנועות עמוד שדרה מותני לפי סעיף 37 (7) א' לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה( תשט"ז 1956. עוד קבע המומחה לתובע נכות זמנית בשיעור 100% לתקופת חופשת המחלה מיום 12/12/08 ועד ליום 28/02/09, ובהמשך נכות זמנית של 30% למשך חודשיים נוספים. 10. כן נבדק התובע ע"י מומחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, ד"ר טארק פאהום, אשר מצא בבדיקתו כי לא קיימים סימני חרדה או דיכאון, כאשר התובע היה רגוע בעת הבדיקה, לא גילה סימני אי שקט, ושלל פחדים ממכוניות ותאונות בטוענו כי חלפו כשנה לאחר התאונה. המומחה מצא כי התובע סבל בעקבות התאונה מתסמונת בתר חבלתית- PTSD כאשר נראה כי הסימנים והפחדים הפוסט טראומטיים חלפו לאחר שנה מהתאונה. 11. אי לכך המליץ המומחה על נכות נפשית זמנית בשיעור של 10% לשנה הראשונה לאחר התאונה לפי סעיף 34 ב' של קובץ התקנות של מל"ל, כאשר בהמשך, לדעתו, לא תיוותר לו נכות בתחום הנפשי. 12. הן התובעים והן הנתבעים חלקו על קביעת המומחה ושיגרו לו שאלות הבהרה. ב"כ התובע שלח למומחה הרפואי, פרופ' גנאל, שאלות הבהרה לגבי העובדה כי בדיקת MRI של התובע לא עמדה כנגד עיניו בעת כתיבת חוות דעתו, בטוענו כי יתכן כי בדיקה זו משנה את פני הדברים ומזכה את התובע בנכות גבוהה יותר. המומחה הסביר כי הניסיון היומיומי והספרות המקצועית מצביעים על כך שאין קשר ישיר בין ממצאי בדיקות הדימות כבדיקת MRI לבין ממצאים קלינייים כהגבלות בטווח התנועה. לכן הממצא בבדיקת הדימות אינו מקנה נכות נוספת. 13. ב"כ הנתבעים ביקש הבהרה מידי המומחה באשר לשאלה האם יש לייחס את מצבו הנוכחי של התובע לעברו הרפואי ולא לתאונה הנידונה. המומחה הבהיר כי במסמך הרפואי שעמד לפניו, לפיו סבל התובע בעברו מכאב גב תחתון אין תיעוד ממצאי בדיקה גופנית, ולא ברור האם הופנה התובע לבירור נוסף, כך שבהיעדר רישומים מעבר למסמך הנ"ל לא נראה כי ניתן לייחס את ממצאי בדיקתו כיום לעברו הרפואי. בנוסף במקרה דנן, לא נחקרו המומחים הרפואיים בחקירה נגדית על חוות דעתם ע"י מי מהצדדים בחקירה נגדית, כך שהאמור בחוות דעתם לא נסתר. 14. בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד 20/11/06): "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל ( 09/07/08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986 (להלן: "תקנות המומחים), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה הייתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: "ריבלין"). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט". 15. לאור האמור לעיל, אני מאמץ את חוות דעתם של המומחים. יוצא אפוא כי נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור 3% בתחום האורתופדיה כתוצאה מן התאונה. הנכות התפקודית: נכות תפקודית אל מול נכות רפואית - 16. המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית. בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12/10/78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". בע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג מג (1) 137 (16/03/89) נפסק: "אין צורך לחזור ולהדגיש כי לא בהכרח יש תיאום בין שנים אלה, והכל תלוי במהות הפגיעה. עיסוקו של הנפגע, יכולת אדפטציה שלו, כושר שיקום, תנאי שוק בעבודה וכדומה גורמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן." בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (08/06/95) נקבע כדלהלן: "ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראיה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו." 17. בענייננו נטושה המחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובעת בעקבות התאונה. 18. לטענת התובע אין מדובר בנכות שולית וזניחה, אלא בנכות רפואית, המסבה לו מאז התאונה הגבלה וכאבים בגבו המקרינים לרגלו השמאלית, ומקשים עליו בתפקוד היומיומי. כפועל יוצא, התובע אשר הינו תלמיד תיכון והיה עובר לתאונה ילד בריא בעל שמחת חיים אשר הרבה לעסוק בספורט, מתקשה בפעילות גופנית, הפך לעצבני ואף לעיתים אלים, וחרד לצאת מהבית. התובע מוסיף כי לאורך תקופה ממושכת לאחר התאונה סבל מפחדים ממכוניות ותאונות. הפחדים חלפו לאחר כשנה אך התובע עד יום זה סובל מידי פעם מכאבי ראש, מקשיים בשנתו ומקשיי ריכוז. כל אלו הובילו אף לירידה ניכרת בלימודיו. התובע אף מפנה להלכה, לגבי קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית, לפיה התבססה השיטה לפסוק נכות תפקודית לפחות לפי הנכות הרפואית, וזאת בשל אי הוודאות באשר לעיסוקם בעתיד ובשל שנות העבודה הרבות העומדות בפניהם. אי לכך מבקשת התובעת כי גם במקרה שלה ינהג בית המשפט כך, ויקבע את נכותה התפקודית בשיעור שלא יפחת, ואף יעלה על נכותו הרפואית. 19. לעומתה, הנתבעים סבורים מנגד כי הנכות התפקודית של התובע אינה מגעת כדי נכותו הרפואית, וקיים פער של ממש בין מגבלותיו מבחינה רפואית לבין יכולתו לעבוד ולתפקד. לטענתם, מדובר בפגיעה מזערית אשר אינה אמורה להשליך על נכותו התפקודית. דיון: 20. ככלל נקבעה בפסיקה חזקה לגבי קטינים, הניתנת לסתירה, לפיה יש לקבוע את שיעור נכותם התפקודית בהתאמה לשיעור הנכות הרפואית אולם זאת רק במצב בו לכל רכיבי הנכות הרפואית קיימת משמעות תפקודית. "קיים קושי להעריך את הנכות התפקודית של קטין וכאשר אין אינדיקציות סותרות, קביעת שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואית היא הדרך הנכונה. "(ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח נגד פפו 22/03/09, ראה גם ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי 20/02/08). 21. ניתן בהחלט להניח כי העובדה שהתובע סובל מידי פעם מכאבים ומהגבלה בתנועה בעת ישיבה ממושכת, המקנים לו שיעור נכות אורטופדית, אפילו נמוכה, תשפיע במידה מסוימת על תפקודו ועבודתו בעתיד. יחד עם זאת לא הוכח כי נכותו התפקודית עולה על הנכות הרפואית. 22. ראשית, התרשמותי היא שמסלול חייו של התובע לא נפגע, הוא חזר ללימודים יום יומיים לאחר התאונה ולומד כיום בתיכון במגמת כימיה וביולוגיה, מגמה תובענית אשר הדעת נותנת שלא כל תלמיד ממוצע מתקבל אליה. התובע אמנם מפנה לירידה בציוניו בכללותם מהשוואת תעודות סוף שנה עובר לתאונה לציונים המתועדים בתעודות שלאחריה. לזאת אציין כי ראשית, התובע עדיין משיג ציונים מצויינים בחלק מן המקצועות למשל 95 בעברית לערבים ו-95 בדת איסלאם בהיותו בכיתה י (מוצג נ/1). גם התעודה משנת 2009 מראה ציונים גבוהים בטכנולוגיה ובאיסלאם כולל ציונים של 100. גם אם אני נכון לקבל כי בהשוואה לכיתות הנמוכות חלה ירידה בציוניו לאחר התאונה הרי שלא הוכח כלל וכלל כי נכותו של התובע היא הגורם לירידה ברמת הלימודים שלו. מטבע הדברים בכיתות הגבוהות רמת הלימודים עולה לאין ערוך על רמת הלימודים בכיתות בית הספר היסודי, וילדים רבים אשר הצטיינו בבית הספר היסודי לא מצליחים להגיע לאותה רמת הישגים עם התקדמות השנים. 23. גם העובדה כי התובע נזקק לשיעורים פרטיים אינה מצביעה כי תפקודו נפגע בשל התאונה. מן המפורסמות הוא שילדים רבים זקוקים לשיעורים פרטיים בזמן לימודיהם בתיכון. התובע אף אישר כי המקצועות בהם נזקק לשיעורים הנ"ל הינם מתמטיקה ואנגלית (פרוטוקול מיום 19/03/13 עמ' 9 ש' 23-24), שהינם מן המקצועות השכיחים ביותר בהם נזקקים תלמידים מן השורה לשיעורים פרטיים. העובדה שנזקק לשיעורים דווקא במקצועות הנ"ל ולא בשאר מקצועות הלימוד שבדרך כלל אין תלמידים נזקקים לשיעורים בהם, מחזקת אף היא את המסקנה כי היזדקקותו זו אינה נובעת מן התאונה. התובע אף ניסה להסתיר את העובדה הידועה כי תלמידים רבים מלבדו זקוקים לשעורים פרטיים (פרוטוקול מיום 19/03/13 עמ' 10 ש' 2-3). הדבר אומר דרשני ומצביע כי ביקש להעצים את נזקיו. גם העובדה כי התובע לומד מתמטיקה בקבוצת תגבור נפרדת במסגרת בית ספרו אינה מצביעה על פגיעה תפקודית, שכן ברי כי תלמידים נוספים לומדים בקבוצה זו, ומטבע הדברים לא הוקמה הקבוצה בעבור התובע לבדו, שבאופן תמוה התחמק מלאשר עובדה זו, התומכת במסקנה כי היכללותו בקבוצה אינה קשורה לנכותו דווקא (פרוטוקול מיום 19/03/13 עמ' 7 ש' 26-30). 24. בנוסף למרות תלונותיו על הגבלה וכאבים בתנועות הגב, ודבריו כי מתקשה לעסוק בספורט הרי שהתובע קיבל ציון מושלם של 100 נק' בחינוך גופני כמעט בכל השנים לאחר התאונה. טענתו כי הדבר נעשה מפאת התחשבות מוריו בו על מנת לעודדו בשל מצבו (פרוטוקול הדיון מיום 19/03/13 עמ' 8 ש' 16-17) לא מסברת את האוזן, שכן הדעת נותנת כי עידוד תלמיד שאינו מתפקד בשיעורי ספורט יעשה ע"י מתן ציון עובר או קצת מעבר לכך, ולא ציון מושלם שאינו מוענק כבדרך שגרה גם לתלמידים מן המניין אשר מצטיינים בספורט. בנוסף אציין בהקשר זה כי התובע ניסה להסתיר את העובדה כי נוהג לקבל מאיות בחינוך גופני לאחר התאונה (כפי שגם קיבל עובר לה) בטוענו כי אינו זוכר את ציוניו (פרוטוקול מיום 19/03/13 עמ' 8 ש' 13-14), אך מיד כשעומת עם העובדה כי מקבל 100, אישר זאת ואף נזכר במפתיע כי הדבר נעשה כאמור מתוך התחשבות מיוחדת במצבו. ניסיון להסתיר פרט זה לא תורם לאמינותו, ומציע כי לא היה מעוניין להציג את מצבו התפקודי לאשורו. עוד ראוי לציין כי אביו של התובע חתם על הצהרת בריאות כי לא קיימת מניעה בריאותית כי בנו יעסוק בפעילות גופנית (נ/1). אישור זה מטיל צל על טענתו כי מתקשה בתפקוד היומיומי ובפעילות ספורט ברמה העולה על נכותו המזערית מפאת כאבים והגבלה בתנועה, ואף לא מתיישב עם טענת התובע כי לא תמיד מתעסק בספורט, אלא כפי יכולתו (פרוטוקול מיום 19/03/13 עמ' 8 ש' 11-12). 25. לא זו אף זו, אני מוכן כאמור לקבל את טענות התובע כי עדיין סובל מכאבים כתוצאה מן התאונה, אך פגיעה תפקודית בשיעור העולה על 3% כנטען על ידו, הייתה באה לידי ביטוי עד היום בין היתר בטיפולים רפואיים מוגברים, ובשימוש משמעותי ורב בתרופות. כך, חרף טענות התובע בתצהירו (ס' 23) כי מאז התאונה הוא נזקק לטיפול אינטנסיבי באופן קבוע במשככי כאבים, הוא לא הציג בפני בית המשפט קבלות או מרשמים על שימוש מוגבר בתרופות נגד כאבים מאז ינואר 2011 (מוצג ל למוצגי התובע). 26. אכן, התובע הציג תיעוד המראה שזומן לתורים לצורך טיפולים פיזיוטרפיים אינטנסיביים גם בשנת 2012, אך באופן מפתיע ניכרת עליה דרסטית במספר התורים אליהם זומן התובע בחודש יוני הסמוך למועד דיון. הרושם המתקבל הינו כי התובע בחר לקראת דיון בית המשפט בעניינו להראות החמרה במצבו על מנת שתקבע לו נכות תפקודית בהתאם. מעבר לכך עיון במסמך ת/1 המתאר את רשימת התורים אליהם הגיע התובע בפועל לאורך שנת 2012 החל ממאי מעלה כי למרות שהמסמך נושא את התאריך 25/06/12 נרשם בו כי התובע נכח בטיפולים גם ב-28/06/12 ואף ב- 01/07/12 .. פרטים אלו מטילים ספק בנכונות הנאמר במסמך ובדבר היזקקותו של התובע לטיפולים כה רבים. אביו של התובע נשאל על אודות תמיהה זו בחקירה הנגדית, אך לא היה בפיו מענה ראוי (עמ' 13 ש' לפרוטוקול הדיון 19-22). 27. ויתרה מכך, למרות טענותיו לקשיים בתחום הנפשי עקב התאונה אשר השפיעו על כל תחומי חייו, כולל על יכולת הריכוז שלו וירידה בלימודים, הרי שהתובע אישר כי בחר שלא ליטול תרופות נגד דיכאון שנרשמו לו ע"י רופאיו (עמ' 9 ש' 16 ). בהקשר זה אציין, כי במצב בו הוסבר לתובע כי מצבו מצריך טיפול ספציפי כמו נוגדי דיכאון והוא בחר שלא לבצעו, הוא לא עמד בחובתו להקטנת הנזק. 28. יתר על כן, הפסיקה והספרות קבעו לא אחת ,בעניין בגירים אמנם,כי "נכויות בשיעור נמוך,של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובאלי בפריט נזק זה" (קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191|). ראה גם ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג פ"ד מג(1) 137, 157 שם כתב השופט מ' בייסקי אודות המערערת שגם לה נקבעה נכות דומה ואף גבוהה יותר בשיעור 5% בגין חבלה צווארית," אך העיקר הוא כי נכות בשיעור 5% מהסוג שנקבע אצלה אין לה כל השפעה או השלכה על תפקוד בעבודה, ואף רופא לא קבע אחרת..." מנגד אני מוכן כאמור לקבל את טענות התובע כי עדיין סובל מכאבים ומהגבלות מסויימות כתוצאה מן התאונה, וכאמור בהחלט להניח כי העובדה שהתובע סובל מהגבלה בתנועה, המקנים לו שיעור נכות אורטופדית, אפילו נמוכה, תשפיע במידה מסוימת על תפקודו בעתיד. 29. לאור האמור לעיל, בנסיבות אלו הרי שניתן לומר כי נגרמה לתובע נכות תפקודית אולם היות והמשיך במסלול חייו ללא הפרעה והפגין הצטיינות בשיעורי חינוך גופני ועתה הוא בגיר ומצבו התפקודי נבחן במשך פרק זמן של כארבע שנים סבורני כי החזקה בדבר שווי הנכות התפקודית לרפואית אצל קטין נסתרה. לאור הראיות שהובאו אני קובע כי הנכות התפקודית הינה בת 1.5%. הפסד השתכרות לעתיד: 30. "פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (08/06/95). 31. התובע מציע לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס הנכות הרפואית בשיעור 3% והשכר הממוצע במשק כמקובל לטענתו בעניינם של קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית. 32. הנתבעות מנגד טוענות כי התמונה אותה מבקש התובע לצייר לגבי יכולותיו ותפקודיו הינה מגמתית ומוקצנת, ולא ייגרם לתובע הפסד השתכרות לעתיד בשיעור אותו הוא מציג. 33. בהעדר ראיה אחרת לסתור, הנחת עבודה היא לגבי קטינים, שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ודרך השתכרותם טרם התגבשה, כי יש לערוך את חישוב אובדן כושר ההשתכרות בהתבסס על נכותם הרפואית. 34. ראוי עוד לתת את הדעת לעובדה כי למרות שהתובע הינו צעיר בראשית דרכו בהחלט קורותיו וקורות משפחתו עד כה מעידים כי סביר שלא יעסוק בעבודת כפיים פיזית. משפחתו של התובע הינה משפחה בה ילדי המשפחה הינם בעלי תארים אקדמים (פרוטוקול מיום 19/03/13 עמ' 10 ש' 12-16) ואף התובע עצמו לומד כיום במגמה ביולוגית כימית היוקרתית, ומכאן ברי כי הכיוון המקצועי בו יעסוק התובע יהיה עבודה הדומה יותר באופייה לעבודה מנהלית או משרדית, כאשר לנכותו השפעה בעיקר על עבודה בעלת רכיב פיזי בולט. 35. אך מנגד, לא נסתרו ע"י הנתבעים קביעותיו של המומחה ביחס לשיעור נכותו הקבועה, וכן קביעותיו בכל הנוגע לפגיעה בגב והשלכותיה, אשר נגרמה לתובע כתוצאה מתאונה זו. ברי גם כי התובע למרות הנאמר לעיל אכן נמצא בתחילת דרכו המקצועית ודפוסי עבודתו טרם נודעו. למצער יידרש התובע לישיבה ממושכת שתתארך עם עבודתו, ולמגבלות בתנועות הגב והצוואר עלולה להיות השלכה כלשהי. ניתן להניח שמדי פעם כאביו של התובע ישפיעו על יכולת עבודתו, ויחייבו מדי פעם חופשה ארעית לתקופות קצרות. בנוסף הגם שסביר שעבודתו לא תכלול רכיב פיזי בולט כאמור, לא ברור בכל זאת עד כמה רכיב פיזי יידרש בעבודתו, כיוון שבהחלט יתכן שיבחר ללכת בעקבות אחיו ולעסוק בפיזיוטרפיה הכוללת רכיב פיזי, או יתכן שיבחר לעסוק בעבודה שאינה משרדית כלל, כך שעתידו המקצועי עדיין מבחינות רבות לוט בערפל. אציין אף כי לא מקובלת עלי הטענה, כי בשל גילו הצעיר יוכל התובע לנתב דרכו המקצועית, כך שלא תהיה לו כל פגיעה בכושר ההשתכרות. כאבים והגבלת תנועה בגבו לאורך שנים ימשיכו להטריד את התובע בכל העבודות ובכל המקצועות שיבחר. 36. עוד אציין כי בעיקרון הנחת העבודה לגבי קטינים ואנשים צעירים בראשית דרכם המקצועית, יש לחשב את אובדן כושר השתכרותם על בסיס ההנחה שאלמלא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק. כך נקבע, למשל, בע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פד"י לח (3) 580 25/09/84: "אכן, חישוב אבדן כושר השתכרות בעתיד הוא לעתים, ובמידה רבה, מבוסס על השערות או על נתונים סטטיסטיים לא וודאיים. בעיקר נכון הדבר לגבי צעירים שדרכם בחיים טרם נסללה ואין לדעת עתידם ודרכי התפתחותם. בגלל אותה אי וודאות וחוסר אפשרות לנחש פני העתיד לגבי צעיר, יש שבמקרים מתאימים משמש השכר הממוצע במשק כנקודת מוצא". וכן בע"א 5118/90 אילנה בשה נ' מדינת ישראל 04/08/93, נקבע נחרצות, מפי כב' השופטת דורנר, כי: "אכן, באותם מקרים בהם אין לבית-המשפט נתונים לקביעת כושר השתכרותו של קטין, וכשאין נימוקים לסטייה מן הכלל, ישמש השכר הממוצע במשק כמודד ראוי לקביעת כושר ההשתכרות".(ראה גם הלכת רים אבו חנא ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא פד"י ס (3), 13, 61 27/09/05. נוכח הקשיים שפורטו לעיל אני פוסק את הפסדי השתכרות התובע לעתיד על בסיס נכות תפקודית בת 1.5%. לפיכך הנתבעים ישלמו לתובע סך של 37,810 ש"ח בגין ראש נזק זה. 37. אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שייגרמו לתובע בעתיד ייגרמו לו גם הפסדים בעתיד של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד ימנע מלהפריש. מאחר ומדובר בתובע צעיר בשנים, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן תשלומי המעביד למטרות של ביטוח סוציאלי ולא עבור פנסיה בעתיד (ע"א 9079/04 לילך נגד לאופר 15/04/07). בפני ביהמ"ש לא הונחו נתונים עובדתיים קונקרטיים, וספק אם ניתן להניח נתונים כאלו בשים לב לכך שמדובר בתקופה היפוטתית רבת שנים כאשר הנסתר רב על הנגלה. נראה לי כסביר והוגן לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין אובדן זכויות סוציאליות בסך 3800 ₪. הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה: 38. לגבי העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו. וראה ע"א 525/74 אבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10/6/76 שם נקבע: "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו. 39. התובע טוען כי נגרמו ויגרמו לו הוצאות בגין טיפולים רפואיים, נסיעות, טיפולים אלטרנטיביים פיזיותרפיים ונפשיים ואביזרי עזר רפואיים. הוא אף מפנה להעתקי קבלות חלקיות במסגרת מוצג מ' למוצגי התובע. אי לכך הוא עותר לפצותו בגין הוצאות אלו בסך של 20,000 ₪. 40. לעומת זאת טוענות הנתבעות כי אין מקום לפצות את התובע כלל בגין ראש נזק זה נוכח נכותו המזערית. יתרה מכך הוצאות אלו מכוסות באמצעות קופות החולים. עוד טוענות הנתבעות כי הקבלות היחידות שצרף התובע הינן בסך 1900 ₪ בלבד. 41. אכן, בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 (להלן חוק הבריאות) קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים ע"פ סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק. התובע נזקק לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לו באמצעות קופת החולים בה הוא חבר. כן נזקק לתרופות הכלולות בסל הבריאות, שמיום 01/01/10 מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010 התשנ"ט 2009, לא נגבית השתתפות עצמית בעבורן, וניתן פטור אף מהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים גם אם התאונה התרחשה עובר לתיקון. התובע לא צרף אסמכתאות לטענתו מעבר לקבלות בסך 1,900 ₪ או הוכיח כי הטיפולים והתרופות להם נזקק או יזדקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות. על כן אין מקום לפצותו מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' 05/02/95). וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30.4.97 נקבע כי "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". 42. יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקק התובע סביר כי התובע נשא דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים מעבר לקבלות שהוצגו (אליהן לא מתנגד ב"כ הנתבעים) ואשר אין בהן לשפוך אור על התמונה בכללותה, וכי נזקק להוצאות נסיעה לטיפולים אלה לפחות עד שנת 2010. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 2,000 ₪. 43. באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרופאים והתרופות שיצרוך התובע בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופות החולים אליה הוא שייכך מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובע לא יידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות. בכל מקרה גם המומחה לא ציין בחוות דעתו כי התובע עשוי להזדקק לטיפולים עתידיים. עם זאת ורק מהספק שמא בכל זאת אולי יהיו לתובע הוצאות הקשורות בתאונה שאינן מכוסות בסל הבריאות, מוכן אני לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי כלשהו לעתיד בסך 1,000 ₪. עזרת צד ג' בעבר ולעתיד: 44. בס' ו' לתצהירו טען התובע כי מאז התאונה בשל מגבלותיו התקשה ומתקשה בביצוע הפעולות היומיומיות הרגילות ונעזר בהוריו אשר סעדו אותו וסיפקו את כל צרכיו, כולל ליוויו לטיפולים ולבדיקות השונות שנאלץ לעבור. התובע הוסיף כי עדיין סובל לפרקים מהתקפי כאב ולכן ברי כי גם בעתיד יזדקק לעזרת הזולת. כמו כן טוען כי עתיד להיות מוגבל בביצוע עבודות פיזיות שבדרך כלל מבצע אותן, הגבר אב המשפחה. עדותו נתמכה בדברי אביו מר בשארה עבד, התובע 3. אם כן הוא מבקש לפסוק לו בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסך 30,000 ₪ וכן פיצוי בסך 500 ₪ בגין היזדקקותו בעתיד לבעלי מקצוע. 45. לעומתו טוענות הנתבעות בסיכומיהן כי בשים לב לנכותו המזערית של התובע אין כל הצדקה לקבוע לו פיצוי בגין עזרה מוגברת מצד קרובים. 46. "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". (קציר פיצויים בשל נזקי גוף עמ' 792). 47. במקרה דנן מדובר בנכות רפואית מזערית של 3%. נכות זו הינה כאמור בעלת משמעות נמוכה ביותר מבחינה תפקודית, והתובע שב ללימודיו בסמוך לאחר התאונה. אף לא הובאו פרטים בדבר הנחיצות בעזרה כזו. 48. עם זאת אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה נזקק התובע לסיוע מסוים. גם בקביעת המומחה הרפואי בתחום האורטופדיה כי לתובע נכות זמנית של שיעור 100% למשך לתקופת חופשת המחלה מיום 12/12/08 ועד ליום 28/02/09, ובהמשך נכות זמנית של 30% למשך חודשיים נוספים 31/05/10 יש כדי להעיד כי התובע נזקק לעזרה כלשהי. עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ ( 19/11/97), הנזכר שם בעמ' 829. ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון 4.8.05 , ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי ( 08/12/05) . אני לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק בסכום גלובאלי של 2,000 ₪. פיצוי זה כולל אף פיצוי לתקופת העתיד שכן בשל גילו הצעיר של התובע אין דרך לצפות את השפעת הנכות על תפקוד התובע באחזקת בית הכוללת גידול ילדים. עזרה לימודית ושיעורים פרטיים: 49. טוען ב"כ התובע כי בשל התאונה נפגעו לימודיו והוא נאלץ להשלימם באמצעות מיטיבים ומורים פרטיים במימון אביו. הוא מפנה להעתקי קבלות חלקיות על סך 3,450 ₪ במסגרת מוצגיו. התובע מוסיף כי עד היום מקבל שיעורי עזר פרטיים מבני משפחתו וממורים חיצוניים, ואין ספק כי מפאת קשיי הריכוז שנגרמו לו יזדקק לעזרה לימודית גם בעתיד לשם מימוש הפוטנציאל הגלום בו. 50. כאמור, תלמידים רבים זקוקים לשיעורים פרטיים, ואצל רובם המכריע הסיבה אינה השלכותיה של תאונת דרכים. לא הוכח כי התובע זקוק לשיעורים פרטיים דווקא בשל תאונה. בנוסף התובע מקבל שיעורים פרטיים במקצועות אנגלית ומתמטיקה, מקצועות העומדים בראש רשימת המקצועות בגינם זקוקים תלמידים מן השורה לעזרה פרטית. זאת ועוד התובע חזר ללימודיו על פי עדותו יום יומיים אחרי התאונה (עמ'12 ש' 6 ) כך שלא הפסיד ימי לימודים רבים. 51. עם זאת, אני מוכן לקבל כי לפחות בתקופת הנכות הזמנית הפסיכיאטרית שנקבעה לו לאורך שנה לאחר התאונה, אז סבל מתסמונת בתר חבלתית- PTSD יתכן ונפגעו לימודיו באופן המצדיק עזרה בלימודים בשכר. בנוסף התובע למרות ששב לבית הספר מיד לאחר התאונה נאלץ להיעדר לשם בדיקות רפואיות וטיפולים, ויתכן שגם היעדרויות אלו פגעו בלימודיו בצורה זו או אחרת. על כן אני פוסק שיש לפצותו בסך 3,000 ₪ בגין ראש נזק זה. סכום זה מגלם בתוכו אף את מהספק שמא אף בעתיד יהיו לתובע הוצאות לימודיות הקשורות בתאונה. כאב וסבל: 52. ב"כ התובע ביקש לטעון כי בשל תקופת הטיפולים הממושכת, גילו הצעיר ומגבלותיו שפורטו וגורמים לו לסבל רב ראוי לפצותו בגין ראש נזק זה לפיצוי מקסימאלי על בסיס 10% נכות. 53. ב"כ הנתבעים טוען מנגד כי עיון במסמכים הרפואיים מראה פגיעה קלה ביותר ואין כל סיבה לפסוק את מלוא הפיצוי העומד על עשרה אחוזים, ופסיקה על פי התקנות ובהתאם לנכות התובעת יהיה מספיק בנסיבות העניין. 54. סבורני כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים בהם על בית המשפט לעשות שימוש בסמכות שניתנה לו בעניין הכאב והסבל, בכדי לפצות כראוי בגין כאב וסבל שלא מצאו ביטוי באחוזי נכות. על כן הנתבעת 1 תפצה את התובע בראש הנזק של כאב וסבל בסך של 15,000 ₪. סוף דבר: 55. אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסך של 64,600 ש"ח. 56. הנתבעות תישאנה בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ. 57. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעות יקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.תאונת דרכיםקטינים