מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה עם הרוגים - מה העונש לנהג: באירוע נשוא תיק זה, קופדו חיים באיבם. אין חולק, כי בגין מעשי קטילת חיי אדם יש להעניש בחומרה. בתאריך 10.4.95, סמוך לשעה 06: 10, נהג הנאשם במשאית מסוג "וולוו", מכיוון חברון לכיוון פתח-תקוה. בהגיעו לציר תרקומיא, סמוך לישוב "תלם", סטה הנאשם מנתיבו לנתיב הנגדי, למרות קו ההפרדה הרצוף המסומן על הכביש, וזאת במטרה לעקוף רכב שנסע לפניו. במהלך העקיפה, בעודו נוהג בנתיב הנגדי, הוא התנגש חזיתית במכונית "פיז'ו" שנסעה בנתיב הנגדי. כתוצאה מהתאונה, נהרג נהג מכונית ה"פיז'ו", המנוח ז"ל, ונפצעו ארבעה נוסעים. בין חמולת הנאשם לבין חמולת המנוח נערכה סולחה, שהעתקה צורף לתיק ביהמ"ש. במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, הודה הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, דהיינו, הריגה - לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז1977-. עוד הסכימו באי-כח הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, שהמאשימה לא תדרוש מבית המשפט להטיל על הנאשם עונש שיעלה על שנת מאסר אחת, והסניגור יוכל לטעון באופן חופשי לעונש, ללא כל מגבלה. תסקיר שירות המבחן שהוכן עבור הנאשם משכילנו, כי המדובר באדם בן 26, נשוי ואב לשלושה ילדים, בגילאים 4-1 שנים, המתגורר בבית הוריו בשכונת "ראס אל-עמוד" במזרח ירושלים, ועובד לפרנסתו כנהג משאית. שירות המבחן התרשם, שהנאשם הינו בעל אינטליגנציה בינונית ורמה רגשית דלה, הקשורה, כנראה, לתנאי עזובה סביבתית, ולדלות רגשית במסגרת משפחת המוצא שלו. מהלך חייו התנהל, יחסית, ברמה טובה, והוא בעל מערכת ערכים נורמטיבית בבסיסה. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית אודותיו, אך המליץ להתחשב בנסיבות חייו, בתיפקודו התקין, ובכך שענישה מחמירה עלולה לפגוע במהלך חייו התקין, ולגרום לניתוק ממושך ממסגרות חייו הנורמטיביות, בהן תיפקד עד כה כהלכה. נחזור ונדגיש, ונחזור ונדגיש שנית, כל אימת שלמילותינו יהא הד, כי תוך בחינת עניינו של הנאשם שלפנינו, על כלל נסיבותיו האישיות, כמתואר לעיל, מחוייבים אנו במבט עיקרי אל עבר הענין הציבורי. בית המשפט העליון, בפסיקותיו, קבע לא אחת, כי "הקטל הנורא בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את לבנו ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים. משמעות הדברים היא שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המירביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות" (רע"פ 2842/96 ויקטור כחלון נ' מ"י, (טרם פורסם), שניתן בתאריך 6.6.96 ע"י כבוד השופט י. טירקל). אין כל ספק, שהתנהגות אי-אכפתית בעת נהיגה ראויה לעונש חמור. אמנם, ענישה מרתיעה לא בהכרח תסיר את הסכנה שמקרים דומים יישנו, אך ענישה שכזו מהווה, לכל הדעות, נדבך בעל משמעות ובעל כוח בלימה, החשובים במלחמה המתמדת והבלתי נלאית כנגד תאונות הדרכים הקטלניות, שנפיצותן, למגינת הלב, כה רבה היא. אין גם לשכוח, כי בעבירה בה הורשע הנאשם, העונש המקסימלי אותו ניתן להטיל, עומד על 20 שנות מאסר. משכך הם פני הדברים, ובנסותי להרחיב, במידת האפשר, את כל יריעת המסרים לנאשם ולאותם עבריינים פוטנציאליים נוספים, באתי לכלל מסקנה, לאור כלל הנסיבות אותן תארתי לעיל, כי לא אחרוג ממסגרת הסדר הטיעון, ואדון הנאשם לעונשים כדלקמן: א. שנת מאסר בפועל. ב. שנת מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר שישא בגין תיק זה, עבירה על סעיפים 298, 304 לחוק העונשין, התשל"ז1977-. ג. אני פוסל הנאשם מקבל ומהחזיק רשיון נהיגה לרכב לתקופה של 5 שנים. ב"כ המאשימה, במסגרת הסדר הטיעון, נמנע מבקשה להשתת קנס כספי. בנסיבות אלה, אמנע אף אני מלגזור עונש כספי נוסף על הנאשם. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום. מקרי מוותמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםשאלות משפטיות