מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה עם אופנוע של חבר שלקח את האופנוע לסיבוב: התובע יליד 12.3.1976, טוען כי נפגע בתאונת דרכים ביום 3.4.2004, עת רכב על אופנוע מסוג קינקו, מס' רישוי- 33-637-01 אשר היה מבוטח במועד התאונה אצל הנתבעת 1. התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 3.4.2011. לטענת התובע בכתב התביעה, התובע ביקש מחברו, הנתבע 2, לאפשר לו לעשות "סיבוב בשכונה" על גבי אופנוע השייך לחב' שליחויות גלובל תובלה בין לאומית בע"מ, שם עבד הנתבע 2 במועד התאונה. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע 2 נענה לבקשתו של התובע ומסר לרשותו את האופנוע. לאחר נסיעה קצרה של מטרים ספורים, ברחוב אורליאן בבני ברק, איבד התובע שליטה באופנוע וכתוצאה מכך התובע נפל ארצה, כאשר האופנוע נופל על רגלו הימנית וגורם לה נזק. כנטען בכתב התביעה, מיד לאחר הנפילה התחנן הנתבע 2 בפני התובע לא לדווח על התאונה כתאונת דרכים משום שנאסר עליו לאפשר למי שאינו עובד החב' לנהוג על האופנוע. התובע רצה להגן על חברו ולמנוע ממנו מלהסתבך במקום העבודה. בכתב התביעה נתבעה גם קרנית, אולם, ערב מועד ההוכחות הוסכם בין התובע לבין קרנית על דחיית התביעה כנגד קרנית, כתוצאה מכך אף נדחתה הודעת צד ג' ששלחה קרנית לנתבע 2. לתובע נגרמו בתאונה שבר בשוק ימין ושבר בברך ימין. התובע אושפז בבית החולים תל השומר עד ליום 9.4.2004 ובמהלך האשפוז נותח. הנתבעת 1 הכחישה בכתב הגנתה את עצם קרות התאונה ואף טענה לשיהוי ניכר בהגשת התביעה אשר הסב לה נזק ראייתי. הנתבעת 1 אף כפרה בעצם מעורבותו של האופנוע אשר מס' הרישוי שלו מוזכר בכתב התביעה, באירוע התאונה, אם אירעה. הנתבעת 1 טענה כי עד להגשת התביעה לא נמסרה לה הודעה אודות קרות התאונה ונמנע ממנה לברר את החבות. בישיבת יום 13.12.2011 הוחלט כי הדיון יפוצל, כך שראשית תידון שאלת החבות. הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה. הראיות: מטעם התובע העיד מר יוסף אלברשטיין, אשר עובד במד"א שנים רבות והסתבר במהלך הדיון כי התובע שוכר ממנו דירה בבעלותו. מר אלברשטיין, העיד כי לפני כ- 8 שנים כאשר חזר מבית הכנסת במוצאי שבת, התקשר אליו התובע, מסר שנפצע וביקש שיגיע לטפל בו. כאשר הגיע מר אלברשטיין לרחוב אורליאן, ליד בית הכנסת שלו, באמצע הרחוב, ראה את התובע על הרצפה והוא סיפר לו כי נפל מאופנוע ונפצע. (עמ' 6 שורה 21 ) העד ביצע לתובע קיבוע של הרגל והזמין אמבולנס. בדו"ח מד"א (ת/1) נרשם כי התובע טופל בשעה 23:10, סיבת הפגיעה הייתה "נפל ברחוב" . בחקירתו הנגדית העיד מר אלברשטיין, כי אינו זוכר שראה אופנוע (עמ' 7 שורה 20) וכי טיפל בתובע בשעה 21:00 או בשעה 22:00. כמו כן, אישר כי היה במקום בזמן שמד"א הגיעו (עמ' 7 לפרוטוקול). עוד העיד כי חוץ ממנו והתובע היה בשטח גם בנו, אברהם. התובע נראה על ידו כשהוא שוכב על המדרכה (עמ' 9 שורה 8) והיו במקום המון אנשים. התובע העיד בחקירתו הראשית כי התאונה אירעה במוצאי שבת. התובע פגש את הנתבע 2 ליד בית הוריו ברחוב אורליאן 20 לערך. הנתבע 2 חנה שם עם האופנוע בין המכוניות והלך למסור מגש פיצה: "ביקשתי ממנו סיבוב על האופנוע, אנחנו מכירים היכרות שטחית, ביקשתי ממנו לנסוע באופנוע שלו והוא אמר לי לא, אמרתי לו בבקשה תיתן לי סיבוב בשכונה עד בית הספר והוא אמר לי טוב בתנאי שאראה לו רישיון נהיגה. הראיתי לו רישיון נהיגה ואז הוא הלך. לקחתי את האופנוע, התחלתי לנסוע, נתקלתי באבן שפה של המדרכה, נסעתי בערך 6-7 מטר, נפלתי על צד ימין, כל האופנוע נפל על הרגל שלי. ריסק לי את כל הרגל, ניסיתי לקום ולא הצלחתי, יעקב עסיס, הגיע ותפס את הראש אמר "ראית מה הבאתי לך, מה עשיתי?" אמרתי לו אל תדאג, הכל בסדר היו עוד שני מגשי פיצה, הוא אמר לי שסיבכתי אותו ואמרתי לו שאני אשם, אני לוקח על עצמי את האחריות, שהוא לא קשור לתאונה והוא מחוץ לתאונה, התחלנו דין ודברים, התייעצנו, אמרתי ליעקב, שהוא יכול לנסוע משמה התקשרתי ליוסף אלברשטיין הביתה, הוא בא עם הבן שלו אברהם, שהיה אז בן 16. אלברשטיין שכן שלי, עובד מד"א בזמנו והיום הוא פנסיונר. לקח לו בערך 15 דקות להגיע, הוא הגיע, אני בזמן הזה ישבתי על מעקה שמול בית 18 או 20, ישבתי על מעקה גדר בלוקים כזה. אמרתי לכל החברה לא לגלות לאף אחד שזה תאונת אופנוע, רק ליוסף אלברשטיין אמרתי את זה, אמרתי בשביל לא לסבך את יעקב, כי נתתי לו מילה מתוך רגע של שטות וחשיבה שאני לא אסבך אותו בעבודה שלו. הגיע אלברשטיין, עם הבן שלו, קיבע לי את הרגל, הוא ראה אותי ואמר שחייבים להזמין מד"א. אמרתי להם שיגידו שנפלתי ברחוב. אלברשטיין, קיבע אותי ואז נסענו לבית החולים עם אמבולנס. אמרתי שנפלתי והרופא הסתכל עליי וגיחך, עם הגרסה הזאת הלכנו. אחרי כמה שנים פגשתי את יעקב עסיס, נודע לי שהוא כבר לא עובד בגלובל ושאלתי אותו אם אני יכול לתבוע את חברת הביטוח והוא אמר שאין לו בעיה וחבל שלא תבעתי כבר לפני כן" (עמ' 10 לפרוטוקול.) בתעודת חדר מיון (ת/4) נרשם כי התובע "נפל- החליק" בסיכום המחלה (ת/3) נרשם "נפל ונחבל". מ-ת/5 תע"צ של משרד הרישוי עלה כי הקטנוע היה בבעלות חב' גלובל תובלה בין לאומית בע"מ, ומ-ת/6 עלה כי הנתבעת אשרה במכתבה לקרנית מיום 19.7.2011 כי לאופנוע שמספרו 33-637-01 היה כיסוי ביטוחי במועד האירוע הנטען, אך הנתבעת ציינה כי אין באמור לעיל משום אישור קיומו של כיסוי ביטוחי לנהיגת התובע באופנוע או הכרה באירוע הנטען ובכיסוי ביטוחי לאירוע הנטען. על פי ת/2, לתובע היה רישיון נהיגה במועד האירוע לנהוג בין היתר על אופנוע עד 500 סמ"ק. כאשר התובע נשאל באשר לזימון עדים לתאונה העיד כי גישש בשכונה: "כל השכונה יודעת שעשיתי תאונה, חיפשתי את האנשים שראו את התאונה, שיבואו להעיד בבית המשפט רק את האמת, חלק מהעדים לא רוצים להגיע מכל מיני סיבות, עד אחד אפילו הגדיל לעשות ואמר שהוא רוצה 50% מהתביעה". (עמ' 13 לפרוטוקול.) בדיון מיום 13.12.2011 התובע ציין ביחס לעדים כי : "מחוץ לאולם יושבת עו"ד בשם ורד, שהתאונה קרתה ליד הבית שלה, היא מאשרת תצהירים ואמרה שהתאונה הייתה מזמן, היא לא ראתה את התאונה. יש אישה שראתה את התאונה ובעלה לא מסכים שהיא תגיע לכאן, יש גם קטינים שאני יכול להביא לכאן , יש את גיסי שאני לא יכול להביא אותו, אני לא מדבר איתו, יש גם מישהו בשם עוזרי אלעזר, פונה לב"כ הנתבעת 1: "אם אתה רושם את הפרטים אתה יכול לברר איתם את הפרטים" (עמ' 3 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית ציין התובע כי העד אשר ביקש ממנו 50% מהתביעה שמו חננאל עראקי, התובע פגש אותו בניחום אבלים של משפחת אחיהוד, ברמת עמידר והוא אמר שהוא רוצה 50% מהתביעה. (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 11-12). לתובע הוצג במסגרת חקירתו הנגדית תצהיר שמסר בתאריך 10.8.2011 אשר הועבר לנתבעת 1 (נ/1). בתצהירו זה, לא ציין התובע כי הנתבע 2 ביקש ממנו רישיון נהיגה לפני שמסר לו את האופנוע. התובע חזר וציין בחקירתו הנגדית כי התאונה אירעה בשעה 21:00 לערך (עמ' 15 לפרוטוקול) והסיבה שמד"א הגיעו בשעה 23:10 הייתה משום ש: "התעכבנו הרבה זמן עד שאנחנו הזעקנו את מד"א". (עמ' 15 שורה 18). לאחר מכן, כאשר נשאל התובע מי מסר בבית החולים ולמד"א שנפל ברחוב, טען התובע שאינו זוכר "אני הייתי אאוט לגמרי" (עמ' 16 שורה 3) כאשר נשאל התובע כיצד הדבר מתיישב עם העובדה שהרגיע את עסיס, הסביר התובע כי אכן הרגיע את עסיס, משום שהיה בלחץ מזה שיסבך אדם בעבודה שלו. (עמ' 16 שורה 5). התובע אף אישר כי במשך 7 שנים מאז התאונה בכל רישום בו הוזכרה פגיעתו נטען שמדובר בנפילה ברחוב וטען כי מדובר בשקר. (עמ' 16 שורות 10-11). עוד אישר התובע כי לא נפתח תיק במשטרה ולא נמסרה הודעה לחב' הביטוח. (עמ' 16 שורות 14-17) כאשר נשאל מי נכח בעת אירוע התאונה פירט התובע את שמות הנוכחים: "אני על האופנוע, יהודה צדוק, חננאל עראקי, יאיר צדוק, ממול אישה בשם יעל שמואלי, שלא רצתה להגיע להעיד, אלעזר עוזרי, זה מה שאני זוכר" (עמ' 16 שורות 19-20). התובע העיד כי פגש לראשונה את עסיס, כאשר עסיס אמר לו שאין בעיה שיגיש תביעה לפני 4,5 שנים, מיד לאחר מכן, טען כי עסיס, נתן לו אישור להגיש את התביעה לפני שנתיים-שלוש ומיד לאחר מכן, טען שעסיס, נתן לו לראשונה אישור להגיש את התביעה מס' ימים לפני שהגיע לעו"ד. (עמ' 16 שורות 21-31). כאשר נשאל התובע האם נכון שהגיע לעו"ד בתאריך 28.10.2010, מועד חתימת ייפוי הכח, אז אמר התובע: "אז חצי שנה לפני זה פגשתי את יעקב עסיס, והוא אמר לי לתבוע" (עמ' 17 שורה 1). התובע ציין כי מי שעשה את כל העבודה ודחף אותו (לכל זה) היא רעייתו והיא זו אשר תיאמה את הפגישה עם עו"ד רוט. (עמ' 17 שורות 7-8) כאשר עומת התובע עם נ/2, תיקו הרפואי בבית החולים, שם נרשם כי נפל במדרגות בעת האירוע, הכחיש התובע כי מסר עובדה זו לרופא וטען כי הרופא רשם את הדברים מיוזמתו (עמ' 17 שורות 28-30). התובע ציין בעדותו כי האופנוע היה בצבע ירוק. (עמ' 20 שורות 16-17) באשר לשאלת הביטוח על האופנוע העיד התובע כדלקמן: "ת. עסיס, אמר לי שיש ביטוח לאופנוע. ש. הוא אמר לך? ת. לאחר שעסיס פגש אותי ונתן לי אישור הוא אמר לי שהיה ביטוח לאופנוע, יש לו כנראה את התביעה של האופנוע שלפני ונגרר לאופנוע הזה. ש. תראה לי בתצהירך איפה כתוב שעסיס אמר לך שיש ביטוח לאופנוע? ת. לא כתוב. " (עמ' 23 שורות 8-13) בהמשך חקירתו ציין התובע כי במועד התאונה עסיס, לא דיבר איתו על הביטוח וכי כוונתו הייתה לדברי שקורים היום. (עמ' 24 שורה 12-15) באשר לפגישה עם הנתבע 2, העיד התובע בחקירתו הנגדית כדלקמן: "ש.בא נצליב את זה עם נתונים שמסר לך מר עסיס, אנחנו יודעים שבערך 4 חודשים לפני שחתמת על ייפוי הכח פגשת אותו? ת. כן. ש. איפה? ת. בצומת קוקה-קולה. ש. הוא נתן לך את המספר או דף? ת. נתן לי פרטים. ש. רשמת את זה באיזשהו מקום? ת. הלכנו יחד לעו"ד רוט. ש. זה לא שפגשת אותו באופן מקרי? ת. זה היה באופן מקרי. הוא נתן לי אישור שהיום לא עובד בגלובל ואין לו בעיה שאתבע את חב' הביטוח. ש. אני מקריא לך מה אמר מר עסיס "לפני מס' חודשים פגשתי את אהוד שוב, ויצא לנו לשוחח על אותו מקרה והוא לי שיש לו פגיעה רצינית ברגל ואני אמרתי לו שאין בעיה שאתבע את חב' הביטוח כי אני כבר לא עובד שם" אני מבין שפגשת אותו באופן מקרי ולא אצל עו"ד רוט? ת. פגשתי אותו באופן מקרי ואמרתי לו שיבוא איתי לעו"ד רוט והוא אמר לי שהוא לא רוצה להסתבך ואחרי לו שישאל את העו"ד אם הוא יכול להסתבך או לא. לשאלת בית המשפט- איך הדבר מתיישב עם עדותי בתחילת הדיון שמר עסיס, אמר שאין לו בעיה שאתבע את חב' הביטוח כי הוא כבר לא עובד בגלובל, ממה יש לו לחשוש להסתבך- אני עונה, הוא מפחד להסתבך עם משטרה או תשלום כספים" (עמ' 25-26 שורות 17-5). לאחר מכן העיד התובע כי הנתבע 2 מסר לו את מס' הרישוי של האופנוע לפני פגישתו עם עו"ד רוט, (עמ' 26 שורה 10-13) ולאחר מכן, העיד כי הנתבע 2 הוא זה שמסר לעו"ד רוט, את מס' הרישוי של האופנוע וכי התובע רשם את המס' אצלו בטלפון לאחר מכן. (עמ' 26 שורה 29-31) בהמשך חזר בו התובע מגרסה זו וחזר לגרסתו הראשונה. (עמ' 27 שורה 19) התובע אישר כי במסגרת עבודתו, נודע לו כבר בשנת 2007 או 2008 שחב' גלובל לא קיימת, (עמ' 28 שורות 26-28) וכאשר נשאל אם כתוצאה מכך הבין שהנתבע 2 כבר לא עובד שם ענה התובע כי "לא חשבתי על זה בכלל, זה לא היה לי בראש. התזה שלך לא הייתה לי בראש" (עמ' 29 שורה 1) התובע נשאל עוד בסוגיה: "ש. אתה מספר לנו שרוסקה לך הרגל, אתה קם כל בוקר עם כאבים והולך לעבוד? ת. כן. ש. יש באמתחתך תביעה שלא תבעת. בשנת 2008 גלובל לא קיימת, אם הם לא קיימים אין לך בעיה עם עסיס, למה אתה לא מגיש תביעה, למה אתה לא עושה משהו שיאפשר להכיר בתביעה שלך? ת. כל עוד עסיס, לא נתן לי אישור מבחינתו ללכת להגיש תביעה, לא זזתי מילימטר מהמילה שלי. ש. אם ככה איך מסתדר לי אדם שלמד 14 שנים ועובד כמנהל בחב', פונה לעסיס, ואומר לו שגלובל לא קיימת, שהוא לא עובד שם, שהרגל שלך מרוסקת, למה אתה מחכה לפגוש את עסיס במקרה? ת. ברגע שהבנתי במוח שעסיס, לא יסתבך הסברתי לעסיס, וגם בנוכחות עו"ד רוט. ש. אתה לא עונה לי השאלה. למה לא פנית לעסיס וחיכית שהוא יפנה אליך? ת. עסיס לא פנה אליי, אני פניתי לעסיס, הוא נתן לי אישור, אני פניתי לעסיס. פגשתי אותו במקרה בקוקה-קולה, אדם בשם יוסף צדוק, אח של אלה שראו את התאונה מכיר את עסיס, ושכנע אותו שייתן לי אישור להגיש תביעה. יוסף צדוק, היה עובד שלי והיוזמה לפנות לעסיס, הייתה שלי ושלו. הוא אמר לי שהוא מכיר את עסיס ושהוא כבר לא עובד שם וחבל שאסבול. ש. נתת עדות ראשית, בעדותך הראשית הבנתי שמי שפנה ואמר לך שאתה יכול לתבוע זה עסיס, עכשיו אתה אומר לי שאתה פנית לעסיס? ת. אני פגשתי את עסיס והוא כל פעם היה אומר לי "ראית מה קרה לך" הוא פחד להגיש את התביעה מבחינת סיבוך. הסברנו לו שלא יקרה לו שום דבר, שהוא כבר לא עובד במקום העבודה והוא נתן לי אישור לתבוע את חב' הביטוח. ש. אני מקריא לך מסעיף 14 לתצהירו של הנתבע 2, עסיס אומר הפוך. ת. זה לא יוזמה של עסיס אלה יוזמה שלי." (עמ' 29 שורה 12 עד עמ' 30 שורה 7). בהמשך נשאל התובע: "ש. למי בדיוק אמרת שיודיע ברחוב? ת. לכולם. ש. מי זה כולם? ת. יאיר צדוק, יהודה צדוק, חננאל עראקי, אלעזר עוזרי, כל מי שהיה מסביבי. ש. זה נראה לך נורמאלי? ת. לא. ש. זה נראה לך נורמאלי שאתה מבקש מכולם לשקר? ת. היום אני מצטער שעשיתי את זה ועד היום אני סובל מזה. אם אני הייתי רוצה לתבוע תביעת שקר- הייתי תובע את עיריית בני ברק על זה שנפלתי במדרכה. אני לא אעשה תביעת שקר כי אני אדם ישר. איזו סיבה הייתה לי לתבוע אופנוע שיש לי לתבוע את עיריית בני ברק. ש. אתה מתמצא בתביעות? ת. לא, אבל אני יודע שאדם שנופל ברחוב יכול לתבוע את העירייה. כל המסמכים מוכיחים שאני נפלתי ברחוב. זו פעם שנייה בכל החיים שאני בבית המשפט. ש. מתי התחילו אצלך הרהורי החרטה? ת. כשהגעתי לבית החולים כבר ידעתי שעשיתי לעצמי עוול. ש. אז למה לא נקטת יוזמה בתקופה קרובה יותר לארגן הכל כמו שצריך? ת. כי פחדתי לסבך את עסיס. נתתי לו מילה. ש. עסיס חבר טוב שלך? ת. לא. ש. אתם מכירים היכרות שטחית? ת. סופר שטחית. קרוב משפחה שלי נשוי לאחותו. ש. עסיס מהשכונה שלך? ת. לא אבל הוא מסתובב שם הרבה. ש. איפה עסיס גר? ת. בפרדס כץ אני חושב... ש. חוץ מהמספר של האופנוע, איך לך שום הוכחה שהאופנוע שהיה מעורב בתאונה זה אופנוע שאתה טוען שהיה מעורב בתאונה? ת. אני טוען שזה היה אופנוע שהיה מעורב בתאונה על סמך זה שעסיס אמר לי שזה האופנוע שמעורב בתאונה. על סמך מה שעסיס אמר לי. ש. יש לך הוכחה נוספת? ת. לא." (עמ' 30 שורה 18 עד עמ' 31 שורה 22) התובע ציין כי האירוע התרחש בשעה שהגיע לרח' אורליאן עם נגרר משום שהיה צריך להעביר חפצים מדירת חברו יוסי מלמד. התובע ציין כי הנ"ל לא הגיע להעיד שכן במועד הדיון שהה בקורס במסגרת שרותו הצבאי.(עמ' 33 לפרוטוקול) העד מר יהודה צדוק העיד כי בעת אירוע התאונה היה בן 8 . העד תיאר את שהתרחש כדלקמן: " אחי הגדול הזמין פיצה והמשלוחן הגיע ואז נתן לאחי את הפיצה ואז התובע ביקש ממנו סיבוב בקטנוע. הוא הביא לו ואז הוא נסע ואחרי כמה מטרים נפל."(עמ' 36 לפרוטוקול) עוד ציין העד כי עבד אצל התובע לפני כשנה ואז שוחח עימו מיוזמתו על התאונה (עמ' 37-38 לפרוטוקול). העד מר יאיר צדוק העיד לגבי סיבות התאונה: "אני וחבר שלי הזמנו פיצה, הגיע השליחן. התובע ביקש סיבוב והראה לו רשיון. אני לא זוכר אם ראיתי אותו נופל. אני זוכר שראיתי אותו מתקפל על המעקה וצועק שכואבת לו הרגל." העד לא זכר אם ראה את שליח הפיצה נותן לתובע את האופנוע אך זכר כי התובע הראה לשליח רישיון נהיגה. העד היה בן 12 במועד האירוע (עמ' 40 לפרוטוקול). הנתבע 2 מסר תצהיר ת/7 מיום 10.8.11 אשר שימש כחלק מעדותו הראשית. בתצהירו מוסר הנתבע כי התובע הינו מכר שלו מהשכונה וכי מערכת היחסים שלהם אף פעם לא הייתה קרובה. התובע ראה את הנתבע כאשר הגיע לבצע שליחות כשליח פיצה וביקש כמה פעמים שייתן לו את האופנוע. הנתבע הסכים לאחר שהתובע הציג בפניו רישיון נהיגה ובתנאי שלא יצא מהרחוב ויזהר. הנתבע השאיר את הקטנוע עם מפתחותיו לתובע ועלה למסור את מגש הפיצה. כאשר ירד ראה את התובע "מקופל" על הארץ כאשר בחור צעיר מרים את הקטנוע מצד ימין בניסיון לייצב אותו. התובע היה פצוע ברגלו. הנתבע מתאר שמאד נבהל וכעס כי חשש להסתבך עם מקום העבודה ולכן היה מאד לחוץ.למרות הפציעה התובע הרגיע את הנתבע והבטיח לו שלא יסתבך עם מקום העבודה ושהוא יסתדר בכוחות עצמו. לנוכח הבטחת התובע עזב הנתבע את המקום והמשיך לדרכו. העד זכר כי כתוצאה מהתאונה נשבר פלסטיק בצד ימין של האופנוע אותו חיבר בבוקר עם אזיקונים. לאחר אותו יום ראה את התובע פעם או פעמיים והוא סיפר לו שלא סיפר איך אירעה הפגיעה ושיהיה רגוע. חודשים ספורים לפני מועד עריכת התצהיר פגש הנתבע את התובע והוא סיפר שיש לו פגיעה רצינית ברגל ואז הנתבע בתגובה אמר לו שאין לו בעיה שיתבע את הביטוח מכיוון שכבר שנים שאינו עובד במקום העבודה. בחקירתו הנגדית ציין העד כי היה מותר לו לתת את האופנוע אבל היה לו לא נעים כי לא נתן לכולם והיה לו גם אישור לעבוד איתו (עמ' 44 לפרוטוקול). כאשר נשאל לגבי חששו ממקום העבודה ציין: " ש. בתצהירך אמרת שהתובע אמר שנתן לך מילה שלא יגיד. אתה פחדת שידעו שנתת את האופנוע לתובע כי גלובל לא הרשו לך נכון? ת. כן, פחדתי שתהיה לי בעיה עם העבודה שלא יתנו לי..לא יודע. יכולים להשעות אותי. ש. זאת אומרת שגלובל לא הסכימו שתיתן לאנשים אחרים לרכב על האופנוע? ת. לא. פחדתי כי רציתי לשמור על מקום העבודה. ש. אני אומר לך שאהוד אומר שהתחננת בפניו , סעיף 4 לתצהיר, לא לדווח על התאונה כתאונת דרכים כי אסור לכם לתת לאנשים שלא עובדי החב' לנהוג על האופנוע. כן או לא? ת. מבקש שתחזור על השאלה. לאחר שבית המשפט חזר והבהיר לי את השאלה - התחננתי שלא יגיד שנפגע בתאונת דרכים ואמרתי לו, אמנם אני כמעט לא זוכר, אך מה שאני זוכר שהוא לחץ עלי שאתן לו סיבוב אז השארתי לו את המפתח כמו שסיפרתי כבר...... ש. הסכמנו שמה שאמר אהוד שאסור היה לתת לכם את האופנוע למישהו אחר זה נכון. אז אם אסור לך לתת לאחר את האופנוע מה אתה מבקש ממנו רישיון נהיגה. מה אכפת אם יש או אין לו, אסור לך לתת לו את האופנוע. ת. הייתי בטוח שרק ישב עם המפתחות. במקביל אמר לי אני אשב, כמו שאומרים תן לי רק לשבת. ש. אמרת שהסכמת לתת לו לרכב על האופנוע. יש לנו שני תצהירים , שלך ושל אהוד. אין ויכוח שנתת לו לרכב על האופנוע. אין ויכוח שאסור היה לך לתת לו לרכב על האופנוע. מה היה אכפת לך אם כך אם יש או אין לו רישיון נהיגה. ת. מרוב שלחץ עלי, לא היה לי נעים, כי עשה לי טובה אז נכנעתי. בקשתי רישיון כי אם אני משאיר לו מפתחות אני חייב שיציג לי רישיון נהיגה." (עמ' 44-45 לפרוטוקול). באשר לשאלה האם התובע בדק אם יש ביטוח ענה הנתבע: "הוא לא שאל אותי על כך אבל בביטוח היה רשום את כל הסעיפים 1,3,7 ולא רק את השם שלי".(עמ' 45, שורה 21-22) באשר להיכרות עם התובע העיד הנתבע: "ש. אמרת שאתה לא מכיר את הנפגע? ת. כשראיתי אותו בזמן התאונה זה היה בפעם הראשונה. הוא היה מוכר לי בפנים. ש. אתה נותן אופנוע לבן אדם שאינך מכיר ולא יודע אפילו איך קוראים לו? ת. סמכתי אני רואה בן אדם מדבר איתך ישר, אתה יודע, מראה לי רישיון, מה יברח? העיקר שאני בודק רישיון נהיגה כשאני נותן למישהו לנסוע." (עמ' 45-46 לפרוטוקול). הנתבע אישר כי סיים עבודתו בחב' גלובל באוגוסט 2004 . (עמ' 47 שורה 7). באשר לידיעתו אודות פציעתו של התובע העיד הנתבע: "ש. אתה ידעת שאהוד נפצע? ת. אני ידעתי זאת רק מאוחר יותר. חשבתי שקיבל מכה. ראיתי אותו כמעט לא מדבר. אמרתי לו שאני בבעיה יש לי משלוח ואני לא יכול להתעכב. ש. ביקרת אותו בבית החולים? ת. לא. לא ידעתי. ש. מתי לראשונה ידעת ששבר את הרגל? ת. רק יותר מאוחר ידעתי, הרבה זמן יותר מאוחר, כי הייתי רואה אותו ברחובות. ש. אתם לא גרים באותה שכונה? ת. לא. ש. זה כתוב בסעיף 2 לתצהירך. ת. אני גר בפרדס כץ והוא מבני ברק. אנחנו לא גרים אחד ליד השני, יש מרחק של קילומטר. ש. עכשיו אנחנו יודעים ששנה שנתיים לאחר שהוא נפצע ידעת שהוא נפצע? ת. היה מצפצף לי בכביש והייתי שואל אותו "מי אתה?" אז הוא אמר לי שהוא לקח לי סיבוב באופנוע ונפצע. אמרתי לו שאני לא מזהה אותו כי אני רואה כל היום אנשים וכל אחד מצפצף לי. לפי מה שהערכתי זה הוא שנפל וקיבל מכה. ש. מתי בפעם הראשונה ידעת שהוא נפצע? ת. אחרי שנה. ש. זאת אומרת שאם התאונה בשנת 2004 אז בשנת 2006 ידעת שהוא נפצע. נפצע, שבר את הרגל? ת. אני לא זוכר תאריכים. אני הבנתי את זה מילדים שגרים בשכונה. אמרו לי שזה אני שנתתי לאדם סבוב בקטנוע ונפצע. ש. מתי ידעת לראשונה שהוא נפצע? ת. שראיתי אותו הוא לא אמר לי בדיוק, כנראה היה לו לא נעים. ש. אבל הבנת שהוא שבר את הרגל אחרי שנה? ת. מילדים ואז הוא אמר לי שיש לו נזק ברגל. ש. כמה זמן אחרי התאונה? ת. לא זוכר. תקופה ארוכה מאד. ש. אתה כבר לא עובד בגלובל, למה לא אמרת לו שתלכו לתבוע? ת. כי הוא התקשר אלי פתאום לבית, אמרתי לו מי אתה והוא אמר לי שזה הוא שנתתי לו סיבוב. שאלתי איך הגיע לטלפון שלי, ההורים שלי אמרו שמשהו רוצה אותי הטלפון. אמרתי לו שלא נגיע לזה שלא יחשדו בי שלא תהיה לנו בעיה כי עבר 7 שנים, כמה שנים. ש. האופנוע היה של גלובל נכון? ת. כן. ש. ביטוח היה נכון? ת.כן. ש. אז מה הבעיה? ת. אמרתי לי שעבר 7 שנים ואי אפשר לתבוע אחרי 7 שנים. ש. אבל לא עבר 7 שנים. ת. לא שמעתי שמישהו תובע אחרי 3 שנים" (עמ' 47-48 לפרוטוקול). בהמשך ציין הנתבע: "ש. דיווחת לחב' על התאונה? ת. לא כי לא ידעתי מה הנזק שלו. אם הייתי יודע הייתי מסכן את עצמי בעבודה. לא יודע אם היו עושים לי בעיות או לא."(עמ' 50 שורה 17 לפרוטוקול). בהמשך שוב נשאל הנתבע מתי אמר לתובע בפעם הראשונה שאין מניעה מצידו כי יתבע. הנתבע השיב בתחילה כי הדבר היה לפני 8 שנים. לאחר מכן השיב שיתכן שהיה היה במועד מאוחר יותר - לאחר כשנתיים לאחר שסיים את עבודתו בגלובל (עמ' 51 לפרוטוקול שורות 11-22) דיון התובע הגיש תביעתו ביום האחרון לתקופת ההתיישנות. במסגרת תביעתו העלה לראשונה גרסה לפיה, נסיבות פגיעתו בתאריך 3.4.04 היו שונות מהגרסה שמסר מיד ובסמוך לאחר התאונה, לגורמים הרפואיים שטיפלו בו - מד"א ובית החולים תל השומר. למד"א מסר התובע כי נפל ברחוב. בבית החולים מסר שנפל והחליק ולאחר מכן מסר שנפל במדרגות. איני מקבלת טענתו של התובע כי הרישום כי "נפל במדרגות" נעשה על דעתו של הרופא מבלי שהדבר נמסר לו ע"י התובע. התובע לא מסר דיווח למשטרה אודות קרות התאונה, לחברת הביטוח או לגורם כלשהו. לטענת התובע, התנהלותו נבעה מכך שלא רצה לסבך את הנתבע 2 אשר התיר לו לרכב על האופנוע. מעדותם של התובע והנתבע 2 עלו גרסאות רבות וסותרות באשר למועד בו נדברו כי אין מניעה להגשת התביעה ובעדותם לא ניכרו אותות אמת. הסתירות קיימות בין התצהירים שמסרו ובין העדויות בבית המשפט כאשר קיימות גם סתירות משמעותיות בין העדות הראשית לחקירה הנגדית ותוך כדי העדויות. התובע והנתבע 2 שינו פעמים רבות גרסתם באשר למועד המפגשים ביניהם, מועד הידיעה של התובע כי אין מניעה להגשת תביעה, בשאלה האם המפגש בין התובע לנתבע עובר לקבלת אותה ידיעה היה אקראי או ביוזמת התובע או הנתבע. הטענה לפיה התובע לא מסר את נסיבות התאונה האמיתיות לגורמים הרפואיים המטפלים רק בשל רצונו למנוע הסתבכות של הנתבע אינה מתיישבת עם העובדה כי לא הייתה כל סיבה להסתבכות של הנתבע: הנתבע ידע שמבחינה ביטוחית התובע רשאי לנהוג על האופנוע הן מבדיקת רישיון הנהיגה שלו והן מבחינת תעודת הביטוח. בנוסף הנזק שנגרם לאופנוע היה מזערי ולנתבע הותר להשתמש בו לאחר שעות העבודה. גם אם הייתה נמסרת הודעה למשטרה אודות קרות התאונה לא היה נגרם כל נזק לנתבע. קל וחומר במסירת המידע הנכון בבית החולים ולמד"א. בנוסף מעצם פעולת בדיקת רישיון הנהיגה ע"י הנתבע, פעולה שאינה שגרתית לאדם הסביר, עולה כי הנתבע היה מורגל במסירת האופנוע לשימוש גורמים נוספים שכן אחרת מדוע ביקש לבדוק את רישיון הנהיגה של התובע. מכך עולה שלא קיים כל בסיס לחשש מהסתבכות. מהראיות שהובאו בפני עלה כי בין התובע לנתבע לא הייתה הכרות ממשית לפני התאונה וקשה לקבל כי בהעדר היכרות , ימסור הנתבע לאדם זר את מפתחות האופנוע של מקום עבודתו, רק בשל העובדה שזה האחרון הפציר בו כי ייתן לו לרכב על האופנוע. התובע גם נמנע מהבאת עדים לאירוע התאונה אשר שמותיהם הוזכרו על ידו ובחר לזמן לעדות מי שהיו ילדים בעת המקרה ואת מר אלברשטיין אשר משכיר לו את דירתו, וטיפל בו לאחר התאונה אך לא היה עד לה. מתוך שני העדים שהובאו רק יהודה צדוק שהיה בן 8 בעת האירוע העיד שראה את התאונה. הנתבעת טוענת כי נגרם לה נזק ראייתי בשל התנהלות התובע ואכן יש ממש בטענתה. הפניה הראשונית לנתבעת נעשתה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות כאשר בהעדר הודעה לנתבעת בדבר קרות התאונה בסמוך לאירוע או בתוך זמן סביר לאחר מכן, נמנע מהנתבעת לברר את נסיבות התאונה ואת חבותה. אילו הייתה נמסרת הודעה במועד ניתן היה לבדוק את האופנוע, והאם אכן נגרם לו נזק כלשהו, ניתן היה לערוך בדיקה בחב' גלובל, כל זה נמנע מהנתבעת. אין ליתן אמון בגרסת התובע שכן אדם סביר אשר נפגע פגיעה משמעותית כפי שנפגע התובע לטענתו, לא היה ישן על תביעתו שנים כה רבות והיה פועל לברר ולבדוק מול הנתבע את פרטי האופנוע והמבטחת בסמוך למקרה ומשכנע את הנתבע כי יתיר לו להגיש תביעה, אם אכן הנתבע ביקש לא לעשות כן. עוד תמוהה התנהלותו של התובע מיד לאחר התאונה - הייתכן כי התובע , פגוע ברגלו, תוך שהוא נאנק מכאבים בוחש בנסיבות האירוע ומזהיר את הסובבים אותו לבל ימסרו נסיבות פגיעתו, תוך רקיחת גרסה בדויה לנסיבות התאונה? עוד תמוה כי התאונה אירעה בסמוך לשעה 21:00 ואילו מד"א הגיע למקום בשעה 23:00. הייתכן כי התובע היה מוטל בקרן רחוב כשהוא פגוע קשות כנטען על ידו ומזעיק את מד"א רק לאחר כשעתיים? האם לקח זמן כה ממושך לרקוח את הבדיה? עוד תמוה מדוע חשש הנתבע 2 "להסתבך" כאשר התובע פנה אליו? הרי הנתבע כבר לא עבד שנים ארוכות בגלובל, ידע כי קיים כסוי ביטוחי ורישיון נהיגה. אם כך - ממה חשש להסתבך בשלב כה מאוחר, אם לא מבדיית גרסת פגיעתו של התובע בתאונה? הראיה היחידה למעורבותו של האופנוע שמספרו מוזכר בכתב התביעה הייתה עדותו של הנתבע 2 אשר לטענתו, מסר לתובע או לבא כוחו את מספר הרישוי של האופנוע בסמוך לפגישה במשרדו. הנתבע העיד כי זכר את מספר האופנוע בע"פ ולא היה בידיו מסמך כלשהו עם פרטי האופנוע. אין די בכך כדי להרים הנטל להוכיח כי דווקא אופנוע זה מני רבים עליהם רכב הנתבע 2 במסגרת עבודותיו השונות הוא זה שהיה מעורב בתאונה. אינני מאמינה לגרסת התובע ולגרסת הנתבע והנני סבורה כי גרסאותיהם נבדו לצורך התביעה תוך ניסיון לקבלת כספים שלא כדין מהנתבעת 1. אשר על הנני קובעת בזאת כי התובע לא הרים את נטל הראיה להוכחת נסיבות פגיעתו כנטען על ידו בתביעתו. התובע לא הוכיח גרסתו ואין לתת בגרסה החדשה שהועלה בסמוך למועד ההתיישנות כל אמון כאשר אינה נתמכת אף בעדויות עדים רלוונטיים אשר לא זומנו לעדות. באם קיימים עדים המסרבים להגיע להעיד היה על התובע לזמנם באמצעות בית המשפט. התובע בחר שלא לעשות כן. הימנעותו של התובע מלזמן עדים פרט למי שהיו ילדים בני 8 ו- 12 בעת התאונה מלמדת על כך כי גרסת אותם עדים, באם היו מופיעים לעדות, לא הייתה תומכת בגרסת התובע. עוד הנני סבורה כי משמסר התובע גרסה נחרצת אודות נסיבות פגיעתו למד"א ולבית החולים ועד למועד ההתיישנות לא בחר להודיע לגורם כלשהו כי הגרסה הייתה לא נכונה, הינו מושתק עתה לעשות כן, במיוחד בהליך בו יש לו עניין בהשגת טובת הנאה. הנטל להוכחת התביעה מוטל על התובע מראשיתה ועד סופה. ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן, פדי כד(2) עמ' 290-292 וכן "על הראיות", יעקב קדמי, חלק רביעי, עמ' 1721. התובע לא הרים נטל זה ולא הוכיח כי נפגע בתאונת דרכים, כנטען על ידו בשנת 2011 ולא מנפילה ברחוב כנטען על ידו בשנת 2004. אשר על כן מצאתי לדחות את התביעה. התובע יישא בהוצאות משפט של הנתבעת 1 וכן בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. אופנוע